הולנד - להשלים את הציור, לצייר את השלמות
-
לאחר כשעתיים לערך, נפרדנו מהמוזיאון החביב ושבנו ויצאנו לכיכר היפה ולשיטוט במדרחוב הקניות הידוע – שגם מקומו נפקד מטיולנו הקודם – קאלוורסטראאט (kalverstraat).
כך, באופן לא מתכונן ויוצא דופן עבורנו, מצאו עצמן בנות המשפחה (ולא רק הן חייבים להודות) חוות חוויות של קניות כבר ביומו הראשון של הטיול
אנו, הבנים במשפחה (בזמן שמי מאיתנו לא היה שותף אקטיבי לפעילות), שיחקנו לנו במשחק חביב עלינו, המדרג את החנויות לפי הקרטריונים החשובים באמת – אמצעי הישיבה המועמדים בהן לטובת הקונים הפאסיביים ונוחותם, כמו גם עוצמת המיזוג ..…
כן הגינו ויזמנו פרוייקט חדשני אשר ישלשל מעות רבות למי שירים את הכפפה ויציע לתפעל פינות ישיבה מרובות כורסאות, צגי מחשב ומשחק ומיני אוכל מהיר בבתי כולבו וחנויות גדולות, עבור אותם מלווים שכיום נאלצים לכתת רגליים דואבות בפרצופים רוטנים ולהפריע, הן לחוויית הקניות – הן למשכה – והן לחשבונות הבנק של המוכרים, ותחשבו על זה ....
-
תחמנו ארוע תרבותי זה של קניות בזמן לא ארוך מידי (תוך שאנו סומכים, בצדק, על הכישרון הטבעי של חברי וחברות הצוות להפיק מרובה מהמועט), ואז – סלינו על כתפנו - התקדמנו לעבר כיבוש עוד יעד הולנדי שבלעדיו היינו רזים יותר – הרי הוא דוכן הצ'יפס הטוב ביותר בהולנד.
כאן המקום לאתנחתא קלה לטובת הקוראים הלא הולנדיים בעליל על מנת לומר את המובן מאליו – ההולנדים הינם עם חביב, חילוני וליבראלי – עד שהדבר מגיע לצ'יפס שלהם!
ומשמגיעים לאותם טוגנים מוזהבים - מדובר בדת רבת רטבים, ומי החפץ להתערות בחברה משובחה זו, שומה עליו (או שמא - שומן עליו) להתנסות ולטעום, וכל המרבה הרי זה משובח...
ועוד הבהרה עלי להבהיר.
בניגוד ללוגיקה מיושנת מאוד המקובלת בחלקים נרחבים של העולם, ההולנדים החביבים מתייחסים בשיוויון נפש ובטבעיות גמורה לעובדה שכמה וכמה מוסדות הינם בו זמנית הטובים בתחומם בהולנד, ואולי ביקום כולו.
לדידם הדבר אפשרי, וכפי שכבר הבנתם – אם לדידם – אז גם לדידי, ועל כן – אל נא תתנפלו עלי בטרוניות עם מצעד הצ'יפסיות שבו צועדים בראש איזה גזרי תפוחי אדמה אחרים.
מכל מקום, אם תרצו גם אתם לאכול את הצ'יפס הטוב ביותר – סורו לכאן –
Vlaams Friteshuis Vleminckx
Voetboogstraat 33
משתעשו זאת - תפגשו בעוד חובבי ז'אנר רבים העומדים בסבלנות בתור, דנים ארוכות באיזה רוטב לעטוף את מרכולתם המטוגנת (טיפ חשוב מהנסיכה הבכורה – אל תתפתו לצ'דר!), ואז – כשצ'יפסיהם בידיהם, מתיישבים הם על איזו מדרגה פנוייה ברחוב הקטן וחשים אחוות צ'יפסרים בינ"ל שמחה ומאושרת.
-
משתם לו פרק קולינרי חביב זה, חשנו כי הגיעה העת למעט תרבות של ממש.
יעדנו הבא והקרוב היה איפוא הבחיינהוף (Begijnof – הכניסה בכתובת Spui 14).
המדובר למעשה במתחם של בתים עתיקים המקיפים חצר פנימית מוסתרת בעלת קסם משלה.
החצר הוקמה עוד במחצית המאה הארבע עשרה, ושימשה תחילה למגורים לנשות מסדר ה - Beguines - נשים לא נשואות או אלמנות אשר חיו חיים בעלי אופי נזירי ודתי מבלי להשבע בשבועת הנזירות.
המתחם נועד להגן על נשים אלה שחיו בגפן.
לאחר מהפכת הדת אשר התרחשה לקראת סוף המאה ה – 16, וכאשר הפרוטסטנטים הליבראליים גברו על הקתולים, איפשרו הם באיזו עצימת עיניים לנשים הקתוליות במתחם להמשיך ולקיים – גם אם בסתר - את הכנסיה הקטנה שבמקום.
ניתן למצוא חצרות מעין אלה גם במקומות אחרים בארצות השפלה אבל זו של אמסטרדם – כך אומרים – היא המפורסמת שבהן.
-
למרבית ההפתעה (שלנו לפחות), בעת שביקרנו במקום, וממש מול הכנסיה הקתולית, מצאנו גם כנסיה נוספת – היא הכנסיה האנגליקנית הרפורמית.
המדובר, כפי שלמדנו, בכנסיה פרוטסטנטית למהדרין המשרתת באופן פעיל את האוכלוסיה דוברת האנגלית באמסטרדם ופעילה זה למעלה מ – 500 שנה.
החצר כולה משרה רוגע ושלווה, ולא במקרה היא מובילה אותי שוב אל פינתנו החדשה.
רגעים הולנדיים
החצר אינה מפוארת. היא אינה יפהיפיה.
ולמרות זאת – היא עושה כל כך טוב בלב.
נשים גרות לבדן לפני מאות בשנים וזוכות להגנה מפרנסי העיר.
דת ליבראלית מחליפה דת קנאית ואכזרית, אך מאפשרת למאמינות הקתוליות הבודדות להמשיך בפולחן.
ואז – אל מול הכנסיה הקתולית, קמה לה כנסיה פרוטסטנטית, וכפי שסיפרו לנו אנשי הצוות במקום איתם ניהלנו שיחה – הם חיים בשלום, בשלווה ובכבוד הדדי זה עם זה.
אותן תחושות מוכרות עולות בנו זו הפעם השניה בתוך יומיים.
זה יכול להיות גם ככה. זה לא חייב להיות אחרת.
אפשר למצוא יופי כה רב בפנים, ולא רק בחוץ.
-
אז כפי שוודאי אתם משערים, אהבנו מאוד את המקום ואת הסיפור שלו, וכעת – היינו מוכנים לקינוח
כבר בעת שהתכוננתי לטיול של שנה שעברה, נחו עיני על המלצות חד משמעיות על מוסד קולינרי נוסף – משובח, כך נטען, ומשונה עד למאוד מאוד.
המדובר – הסכיתו ושמעו – בבית מאפה המוכר עוגיות, ולמען הדיוק יש להגיד – המוכר עוגיה.
כן כן, שמעתם וקראתם היטב.
במקום נמכרת עוגיה אחת בלבד. היא ולא אחרת. היא ואין בלתה. היא לבדה.
כמובן שהיינו חייבים לסור ולנסות לתהות על קנקנו של מוסד מוזר זה, והנה זה בא שוב....
רגעים הולנדיים
באנו בשערי חנות קטנה ומעוצבת היטב (Van Stapele Koekmakerij -
Heisteeg 4).
קידמו את פנינו שתי מוכרות חינניות, הלבושות באופן מוקפד ומתייחסות ברצינות רבה לתפקידן – מתן שירות אלגנטי ומקצועי.
לשמחתנו, על אף האזהרות, ניצלנו איזה רגעי חסד ונמנענו מתורים המאפיינים מקום זה על פי המסופר.
הזמנו לנו את העוגייה עבור כל אחד מאיתנו (ועוד אחת לשנה הבאה ...), וכל אחת מהעוגיות נלקחה ממגש היורד במעלית חגיגית מהקומה השניה, נעטפה בנפרד בעטיפה מהודרת בשקית נייר משובח חתומה במדבקה עליה מתנוסס הלוגו המוזהב של המקום.
על טעמן של העוגיות אספר מייד, אך גם כאן עמדנו נפעמים לנוכח הקונספט.
ניצב ועומד לו מזה שנים ארוכות בית מאפה המייצר מוצר אחד בלבד, עליו גאוותו ובו הוא שם את מבטחו.
ההצלחה העצומה לא גורמת לבעלי המקום לשנות ממנהגו.
הוא לא מרחיב את פס המוצרים.
הוא לא מתפתה.
הוא מתעקש להמשיך ולעשות דבר אחד בלבד בו הוא מצטיין והוא עושה את הדבר האחד הזה בלב שלם, במקצועיות לעילא ולעילא, בצורה הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת ותוך הפגנת כבוד לעיסוקו שלו ולקהל לקוחותיו.
אז כן, זו רק עוגיה וודאי תגידו, אבל אולי זה משהו מעבר?
נדמה לי, ואם תחפצו בכך – אשמח לשמוע את דעתכם, כי מדובר בקונספט כל כך שונה ואולי קשה לעיכול מבחינתנו – אבל יש בו משהו כל כך כל כך צנוע, בוטח ונכון.
-
חצינו את הכביש לכיכר ספוי (Spui) המקסימה באמת, התיישבנו לנו על אחד הספסלים והתענגנו על טעמה של עוגיה נפלאה זו.
לא ארחיב מידי על מנת לאפשר לכם לגלות את טעמיה וצפונותיה בעצמכם.
היו אלה רגעי חסד של מנוחה הולנדית נעימה לגוף ולנפש, וכמובן שעל מנת שלא יסתיימו מהר מידי – אצנו רצנו לחנות לקנות איזה תוספות
-
שוטטנו לנו עוד מעט ברחובות העיר הנפלאה הזאת בשעות בין הערביים וחזרנו לנו לבית של פטי עם שיר אמסטרדמי בלב.
חיכינו כולנו לחדש עוד אחת מהמסורות הכה אהובות עלינו בחו"ל – התקנת ארוחות ערב משובחות וטעימות להפליא בסיומו של יום, וכך, בתום אותה ארוחה משובחה, ולאחר עוד שיחות סלון ומשחקי קופסא – תם לו יום הטיול הראשון.
-
איזה כיף בדיוק אני אוספת סיפורי טיולים על הולנד לקראת קפיצתנו לאמסטרדם בחנוכה הקרוב
-
אין כמו להתחיל שבוע חדש של בלוז התאוששות מהחזרה ארצה מטיול הקיץ שלנו (כבר שבוע שלישי במזה”ת ועוד לא נחתתי לגמרי
) עם מילותיך הצבעוניות, המשעשעות, החכמות והמרעננות, וכמובן עם התמונות הנילוות להן.הקיץ הזה התאפיין/מתאפיין במזג אויר חם ויבש בכל רחבי אירופה, ולמטבע הזאת יש שני צדדים, ושני סוגי אנשים שבוחרים באיזה צד הם… החום האירופאי יכול להעיק מאוד, בעיקר כי הם לא ערוכים לו כמונו עם צי מזגנים שריריים, אבל מאידך העדר המשקעים פותח הרבה אפשרויות טיול שנסגרו, לצערי, בפנינו, בביקורנו הלא-מוצלח בהולנד לפני כמה שנים (זה היה הטיול הכי פחות מוצלח שלנו, והטיולים שלך בהחלט עושים לי חשק לחזור לחוויה מתקנת).
ממשיכה לעקוב ולהנות.
ולסיום שאלה, אני חייבת לדעת: האם טעמתם צ’יפס עם רוטב בוטנים?
-
שמוליק יקר
אני כל כך נהנית לקרוא ולראות את המקומות המוכרים לי דרך העיניים שלך, ועל הדרך ללמוד עוד כמה דברים.
חנייה חינמית באמסטרדם, שיחוק.
אנחנו שילמנו 50 יורו על 10 שעות חנייה בחניון התת קרקעי ליד התחנה המרכזית.…
ענת
-
כהרגלך, שמוליק, שבית אותי בסגנון הכתיבה, למרות שאני בכלל תקועה בנופים אלפיניים, אולי לנצח. נעים להזכר במדרחוב קאלוורסטראט, שהיה דווקא גשום אצלנו. אנחנו גילינו בשיטוטנו באזור את חנות טייגר, שמאז חלקנו (הצעיר) ממשיך לחפש אותה בכל יעד...
-
איילת –
יופי שהצטרפת
אני מקווה מאוד שתמצאי תועלת באשכולות ההולנדיים שלנו.
בהמשך – ואני תקווה שזה יקרה קצת לפני חנוכה ... – אתאר את המשך קורותנו גם בעיר הנהדרת הזו, אליה, אני כשלעצמי נכון ומוכן לחזור – בכל עת.
יונה וקשת יקרה –
ברוכים השבים ממרומי האלפים (נווווו .... – ותלווי את מילת הקריאה הזו במטותא באיזו יצירה פולנית מתאימה - מה עם סיפור מפרי עטך המשובח?).
מזג האוויר אכן מעסיק את האירופאים, והעסיק גם אותנו במהלך הטיול – ועוד אשוב להתייחס לכך.
ולשאלתך – אני מודה שאת הבוטנים לא ניסינו. הפסד גדול?
אם כן – אני מייד מזמין כרטיסים....
ענת היקרה – הנפש ההולנדית התאומה שלי –
כידוע, אין מתנות חינם ....
אומנם נהננו מחניה חינמית ביום האמסטרדמי אותו כבר תיארתי לאחר שנשמענו לעצתה הטובה של פטי, אולם בהזדמנות אחרת שילמנו גם שילמנו ..... ועוד אגיע לזה
פסגות –
תודה על המילים הטובות.
ובאשר לטייגר – גם מקומו לא ייפקד מסיפור זה, וזאת לאחר שבני ביתי – ושמא נכון יותר להגיד – בנות ביתי הצעירות – גילו אותו בהמשך, וכך הרשת הזו קנתה לה עוד לקוחות נאמנים .…
אשתדל לשוב בהקדם ......…
-
סוף סוף התאוששתי מספיק כדי להצטרף לקהל הקוראים הנאמן.
כרגיל שמוליק אתה לא מאכזב..
כמעט ואני משתכנעת שהגיע הזמן באמת לחזור להולנד!
ומה שמפתיע אותי הוא שאכן חזרת להשלים את הציור בשנה העוקבת. בדרך כלל הכוונות הללו מתעופפות להן באוויר ולא יוצאות אל הפועל.
לפי התחלת הסיפור נראה שזו היתה החלטה מוצלחת!
-
פנינית –
ברוכים השבים!
איזה יופי שהצטרפת אליי ותודה על המילים הטובות.
אכן – הפתענו אפילו את עצמנו בעת שחזרנו בשנית להולנד, ואכן – מה שמחנו שכך עשינו ….
וכעת, זמן להמשיך ……..
-
היום השלישי – כוכבים ומזלות, תרבות במזרקות וגם קפיצות במוט
אם בשנה שעברה התייסרנו במיני יסורים מטאורולוגיים בטרם נסיעתנו ליום שכה ציפינו לו במחוז העומד לעלות על בימת סיפורנו, הרי שהשתא, השמיים זרחו לאורך הטיול כולו (לעיתים ביתר עוז מהנדרש), וגשם כלל לא נראה באופק.
אז כעת, קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות – את מחוז פריסלנד.
אנו מצפינים היום על מנת לשוב ולתור חבל ארץ מקסים זה שהותיר בנו חותם כה עמוק בפעם שעברה, עד שהיה ברור לנו ללא כל צל צילו של ספק שלשם אנחנו רוצים כל כך לשוב, ולפעמים חלומות מתגשמים אף מהר משניתן לשער.
קמנו לנו בבוקר עם שיר פריסלנדי בלב, אכלנו לנו את ארוחת הבוקר הפותחת את היום בחיוך גדול, קפה בפטי'ס פטיו, והנה אנו שוב מתלוצצים עם טוראן הרענן ויוצאים לדרך, ואיזו דרך זו.…
-
מסענו צפונה לוקח אותנו שוב דרך מבנה הפלא – אות ומופת לנצחונם של ההולנדים במאבקם בצדדיו האפלים של הים – הסכר גדול – הוא סכר אפסלאודייק (Afsluitdijk).
עוד נדון בהמשך בשאלה הכואבת האם מדובר בנצחון זמני בלבד, אך בנתיים, נסו להתרגש שוב ביחד איתנו מהסכר המופלא הזה.
אורכו למעלה מ – 30 ק"מ ורוחבו כ – 90 מטרים, ולמעשה, מדובר באוטוסטרדה אשר נבנתה על פני המים והיא חוצה את הים הדרומי (כך הוא מכונה בראייה דנית משהו) לשניים, כך שבעת נסיעתנו, מכל עבר ניבט אלינו הכחול העמוק הזה.
ממערב העין צופיה בים המתדפק על הסכר ואילו ממזרח נולדה לה ימת אייסלמיר שמימיה מתוקים ומקיימת היא יחסי אחווה ושלום ורעות עם כפרי החוף ההולנדיים ששילמו מחיר כבד בנפש וברכוש באותה מלחמה שתמה, ובשל אותן הצפות שהפכו כעת לנחלת העבר.
המראות קסומים בדרך הזו המחברת את חלקיה הצפוניים (באופן יחסי) של הולנד למחוז פריסלנד, וגם בפעם הזו, בעת שאנו עוצרים בנקודת התצפית, עולים על הגשר ומביטים סביב – חשים אנו בעוצמה של המקום ומוקירים את גבורתם של בני העם הזה בהתמודדותם ובמלחמתם מול פגעי הטבע.
-
אנו באים כעת בשערי פריסלנד, ונופי המחוז היפהיפיים נפרשים שוב לעינינו.
יעדנו הראשון שוכן בעיירה פראנקר (Franeker), ואנו כעת בדרכנו לפלניטיריום העתיק ביותר באירופה אשר עדיין פועל, הקרוי על שם מקימו והנושא בגאון שם שקשה להגות – Eise Eisinga Planetarium, ואותו תוכלו למצוא בכתובת הבאה - Eise Eisingastraat 3 8801 KE Franeker.
לאחר שרבנו מעט, במגוון לשונות וגם בפנטומימה, עם עמדת חניה לא ידידותית, ונעזרנו בתושבת מקומית מסבירת פנים, נפתחו עבורנו דלתות מקום רב קסם זה, ואומר מייד – אומנם, אין זה קל כלל ועיקר למי שאינו מצוי בתחום להבין לעומק את שלל ההסברים המדעיים הניתנים במקום, הן בסיור והן לצד המיצגים (כולם גם באנגלית משובחת), אך לטעמי לפחות - לא זה העיקר.
-
המקום מעורר השראה ומרתק גם בהבנה שעל פני הדברים, ולא ניתן שלא לחוש הערכה עמוקה והרבה מעבר לכך לאותו חקלאי פריסלנדי בן המאה ה – 18, לאותו אוטודידקט אשר רכש בעצמו ידע מדעי שאין לו שיעור (שאף מצא ביטוי בספרים מדעיים שכתב) והיה אחראי לגילויים מרחיקי לכת ומדהימים בתחום.
אין ספק שאיש זה הוכיח כי אין דבר העומד בפני הרצון, ואפילו השמיים אינם הגבול.
הפלינטריום שהקים אייסה איסינחה מלא קסם, וקיצורו של דבר – אנו ממליצים על ביקור במקום – כמו גם בעיירה מלאת החן שבה הוא שוכן.
-
-
וכעת, מרחק דקות הליכה ספורות בעיירה המקסימה מהפלניטריום, החל חלק נוסף של יומנו זה אשר התמקד בפרוייקט הפריסלנדי החדש –
11 FOUNTAINS – CONNECTED BY WATER
בשלב התכנון המוקדם, שוטטתי לי במרחבים הוירטואליים כנהוג ובאתי בשערי אתרים פריסלנדיים מהם למדתי על שלל פסטיבלים וארועי תרבות המתקיימים במחוז.
כך גם נתקלתי בפרוייקט ייחודי ומדהים למדי זה.
ישבו להם שריו, יועציו ופרנסיו של המחוז, דנו בכה ובכה, ואז הגו הם רעיון שכולו קסם ותרבות.
יזמינו 11 מעיירות המחוז אשר החליטו ליטל חלק בפרוייקט – 11 אמנים בינ"ל ידועי שם, עיירה ועיירה – והאמנית או האמן אשר יצירותיהם ודרכם האמנותית מתיישבים עם חזונם של בני המקום.
בכל עיירה ועיירה תיבחר נציגות מקומית של התושבים.
נציגות זו תארח את האמן הנבחר וביחד איתו או איתה תגבש קונספט המתאים לעיירה ולתושביה, אודות מזרקה שתוקם בה והרעיונות שיזרמו במימיה.
לאחר מכן תיבנה המזרקה – יינתנו בעורקיה מים חיים ותצמח מהארץ נקודה של תרבות ושל מפגש, הן עבור תושבי המקום והן עבור אלה שכמונו, יתורו אותו.
מילים הפכו למעשים, רעיונות הולידו מזרקות וכך באו לעולם הפרסילנדי 11 מזרקות ויצרו יצירה תרבותית חדשה.
וודאי הבנתם כבר שכעת זה ממש מתבקש .…
