"אמא הטיול הזה עקף את ארה"ב!" –או- סוודיקה תאילנד!
-
מלון מובנפיק צ'אנג מאיהבטחתי קצת להרחיב על המלון… למי שמתעניין
המלון הוזמן כחלק מהחבילה של פוקי, וקיבלנו בו שני חדרי דלוקס.
למי שמשנה – בחדרים האלה לא קיימת דלת מקשרת (רק בחדרים הרגילים).
אני מבינה שהמלון שופץ לאחרונה ולכן לא מוכר ברשימות העבר של הישראלים.
יתרונות – מיקום פנטסטי ליד שוק הלילה, וליד מכבסה/צ'יינג'/seven-eleven/מסאג' (מניחה שזה תקף לעוד אי אילו מלונות אבל בכל זאת)
מעלית נוחה, ארוחת בוקר מצויינת לדעת רוב המשפחה, WIFI טוב
חסרונות – נראה שיש בעיות שירות קלות אך ניתנות לפיתרון. , ביום הראשון שכחו לנקות את החדר – להבא הקפדנו לשים על הדלת שלט שמבקש ניקוי, כמה פעמים ביקשנו מגבות וכו' – הם לא הביאו בפעם הראשונה שביקשנו רק אם התעקשנו.
למי שרלבנטי הבריכה הקטנה נסגרת כבר ב 19. בנוסף היו כמה פעמים בעיות במפתחות שלא פתחו את הדלת ונאלצנו לפנות לקבלה. לא סוף העולם אבל צירוף כל התקלות הקטנות מעיד שיש מקום לשיפור בניהול…
היינו חוזרים? כן!
-
יום 2 - דוי אינתנון ועודיום ראשון מודרך עם ניקי ואנחנו עומדים במשימה למרבה הפלא
ומתייצבים בלובי המלון בשעה שמונה בבוקר אחרי ארוחת בוקר.היעד היום – דוי אינתנון, פארק לאומי של תאילנד וההר הכי גבוה בה (המילה דוי פירושה הר).
אנחנו מתחילים לנסוע..
ניקי עוצרת בתחנת דלק כדי שנלך לשירותים "כי אח"כ יהיה פחות טוב".
ואחרי שנכנסנו אני אומרת - פחות טוב מזה
עצה שלי – אין יותר גרוע מתחנת דלק. באמת שאין.
גם אם יש שירותים מערביים הסיכוי לנייר טואלט או לסבון הוא די קלוש.
כמובן שאני באתי עם כל הבית עלי (כן גם לתאילנד) אז היה לי בתיק עזרה ראשונה, אבל ברגע שיצאתי משם אצנו רצנו ל seven eleven של התחנה להצטיידות מלאי מחודשת של חבילות טישו קטנות וג'ל בסגנון אלקוג'ל שלנו!
כבר בשלב זה הענקתי לניקי (ששמה האמיתי הוא בעצם ניקטה) את התואר – הגננת (באהבה, כן?)
אני כ"כ רגילה לעצמאות שלי בטיולים, לטוב ולרע, וטיול מאורגן גם אם פרטי היה מאוד מאוד שונה!
אז לאיפה הגענו?
הטיול בשמורה החל בטיול בטבע בהדרכת רנג'רית בשם ני, בת לשבט ה white Karen שגר בכפר הסמוך Mae Klang Luang.
בתחילת המסלול ני העניקה לנו מוטות במבוק בתפקיד מוטות הליכה לטיול.
איך אומרים – הייתי צריכה לחשוד
אבל לא חשדתי.
אני תמיד אוהבת מוט כזה בטיול.
התחלנו לרדת בירידה בין העצים ו..
אופס
אחד מאיתנו מחליק בבוץ 
.זאת גם המילה היחידה בעברית שני מכירה - "מחליק".
מעניין למה היא כל כך שימושית.
בשבוע הקודם היו גשמים חזקים ועכשיו הכל בוצי.
אנחנו מפנימים את המסר ונזהרים קצת יותר מהחלקה..
מגיעים למפל ראשון..
ולמפל שני
הכל ממש יפה ולא חם פה בכלל.. נעים!
תאילנד לא חזקה בנופים דרמטיים, לפחות במקומות שבהם אנחנו טיילנו.
אלה לא מפלים שלא ראינו מעודנו אבל הם עדיין יפים.
בין לבין ניקטה דואגת לצלם אותנו בתמונות משפחתיות בכל הפוזות האפשריות.. כן היא גם צלמת!
בהמשך ירידה בסולמות עץ ואנחנו מתחילים לפגוש כמה חרקים מיוחדים (ואני אינני חשודה בחיבה ליצורים האלה!).
שימו לב לעכביש שטווה רשת מושלמת
או לחרק שפיקאצ'ו העניק לו את התואר "חרק דגל אוקראינה"
פתאום ני אומרת לבן הזוג – יש לך עלוקה על היד, ומסלקת אותה..
ואח"כ היא מראה לנו חבר חדש בין הצמחים
זה נחש! ירוק!
אנחנו מגיעים לטראסות האורז ורואים איך הוא גדל שקוע במים. אף אחד לא עובד בשדה, זו עוד לא העונה.
כך מסתיים לו הטיול בבית הקפה של הכפר עם קפה ערביקה מקומי שהם מגדלים, ועם חטיפים שניקטה הביאה לנו
.מדד הכוכבים לטיול עם ני ביער הגשם
אני 5 בן הזוג 4 בכור 5 אמצעי 5 פיקאצ'ו 4 ("היה כיף" ודבר אמא שלו – הוא הוריד ניקוד בגלל הצבעים הלא מושלמים של חרק אוקראינה..
קחו את זה כ 5! )הנעליים עמוסות בוץ, זה הזמן להמליץ על נעליים טובות לטיול הזה.
אנחנו יושבים עם הצינור ומנקים אותן היטב כדי שנוכל להמשיך הלאה בלי להפוך את הואן לעיי חורבות.
הואן הגיע לבית הקפה באורח פלא
, גם זה עוד משהו שצריך להתרגל אליו כשאין שום הכרח לעשות מסלול מעגלי כי יש נהג פרטי...אנחנו נוסעים בכפר, רואים ילדים נוסעים בטוסטוס ותרנגולים מסתובבים..
למעוניינים אי פעם.. – יש חדרי אירוח בכפר עצמו. ניקטה אומרת שזה מקום פופולרי בדצמבר-ינואר.
ממשיכים לעלות לפיסגת ההר.
הפיסגה אפופה כולה בענן, והרבה יותר קר פה.
זה המקום היחיד בו נשלפו הפליזים שלנו.
הערפל היה כ"כ סמיך שכשהגענו לפגודות המלך והמלכה בפיסגה – ממש כמה מטרים לפניהן בקושי אפשר היה להבחין בקווי המתאר של הבנין!
גם גשם התחיל לרדת.
חלצנו נעליים ונכנסנו לפגודה.
בפנים פסל בודהה. גם פה אנשים באו, כרעו, התפללו, הניחו פרחים.
יש גם גנים ליד הפגודות אבל בערפל שכזה הם לא נראו.
מדד הכוכבים לפגודות בפיסגת דוי אינתנון
אני 4 בן הזוג 5 ("מאוד מרשים") בכור 4 אמצעי 3 פיקאצ'ו 0
מפה המשכנו למפל Wachirathan ולארוחת צהריים במסעדה הסמוכה אליו.
לגבי המסעדה – דיס המלצה... זו היתה המסעדה הכי גרועה בטיול.
המפל גדול, מרשים.. לא ממש טיול, הוא קרוב מאוד לחניה.
מדד הכוכבים למפל Wachirathan
אני 3.5 בן הזוג 3.5 בכור 4 אמצעי לא ראה פיקאצ'ו לא זוכר
עכשיו נוסעים חזרה לצ'אנג מאי.
כלומר – אד נוהג
, אנחנו ישנים
.לזה דווקא היה קל להתרגל
אנחנו מגיעים ישירות למוזיאון התלת מימד Arts in paradise ונפרדים לשלום מניקטה (עד מחר). במוזיאון היא סומכת עלינו לבד
.מוזיאון זה לא, מה שיש פה הוא כמה קומות בהן ניתן להצטלם בפוזיציות אשליות תלת מימד בנושאים מגוונים...
(ויש סניפים נוספים בערים אחרות בתאילנד ובעולם).
מראש באתי בשביל הילדים, אבל לא ידעתי כמה זה יהיה קשה!
המקום פשוט ענק!!
מצלמים.. מצלמים... מצלמים...
תשמעו.. יש לנו שלושה ילדים!!
המון תמונות יפות אבל אחרי שעה אני מודה שכוחותי תשו!
לבן הזוג הייתה יותר סבלנות..
מזל שהמוזיאון נסגר בשמונה וחצי!
מדד הכוכבים למוזיאון תלת מימד
אני 3 בן הזוג 4 בכור 4 אמצעי 5 ("מיוחד מאוד") פיקאצ'ו 5
גשם קל ירד, אנחנו הלכנו דרך שוק הלילה לשוק אחר סמוך –
Asunarm Market.
גם פה אינספור דוכנים, הרבה מסעדות, וגם – עוד סניף של מסעדת
Ping Ping (למעשה ההמלצה שהייתה לי בראש התייחסה לסניף הזה).
אני יכולה להמליץ – גם פה לא נרשמו שום בעיות בטן לאף אחד מהמשפחה!
ואם אתמול טעמנו את הבננה לוטי היום מגיע תורו של המנגו עם הסטיקי רייז בדוכן ממול – אהבתי!
והשייקים... לא משהו שאני יכולה לשתות, מתוק מדי בשבילי, אבל האמצעי בדק נהנה והתאהב!
עכשיו אפשר עוד קצת להסתובב בשוק.
כיסוי דרכון מעור עם שם אישי, תכשיטים (לא אהבתי), פילים...
הכל קרוב למלון, המשכנו קצת ברגל.
לא ויתרנו גם על פעם נוספת של foot massage...
לילה טוב.
-
הי פנינית
איך פיספסתי ככה את ההתחלה…
טוב אני במעבר שלי בין אנסי לשאמוני..והסיפור שלך גם בין המלוים אותי...מחכה להמשך!
דפנה
-
יום 3 - דוי סוטפ ועוד - חלק א'היום יום מיוחד – יום ההולדת של המלך!
איך לא כתבתי על המלך עד עכשיו
תמונות ענק של המלך מתנוססות בכל מקום, מקושטות בסרטים.
פולחן אישיות של ממש.
הנה לדוגמא תמונת המלך בפתח המלון שלנו, ליד מחברת בה ניתן לאחל לו איחולים.
ניקטה מגיעה בהתאם, לבושה חגיגי – חולצה צהובה, חצאית מסורתית, נעלי סירה.
הצבע הצהוב מסמל את המלך, ועכשיו אני גם מבינה למה כשהיינו בשוק Warorot ראיתי את הדוכן שסיפרתי עליו קודם, שכולו חולצות צהובות.
אבל רגע... מה בתוכנית היום?
התוכנית המקורית כללה יציאה בשש וחצי בבוקר לחלוקת מנחות לנזירים
אתמול התחברתי למציאות
והבנתי ש... לא כדאי. נסתפק בטקסים שראינו במקדש.
עקב כך קבענו שעת יציאה מאוחרת ב 8:45, וניקטה הבטיחה לפצות אותנו במקדש נוסף.
מעולה.
היום כבר ישנים טוב.
בשעה 8:43 אני פותחת את העיניים...
אופס
השעון המעורר לא צילצלווטסאפ מהיר מתנצל לניקטה, כולנו מתארגנים מהר, אוכלים מהר ויוצאים לדרך.
המקדש הנוסף שניקטה בחרה עבורנו נמצא בצ’אנג מאי אבל מחוץ לעיר העתיקה שלה (בניגוד לאלה שכבר ביקרנו בהם בעצמנו שהיו בתוך העיר העתיקה המוקפת חומה) ונקרא Wat Suan Dok.
למה היא בחרה בו?
צ'אנג מאי נשלטה בעבר ע"י שושלת המלוכה של Lanna, שם שפירושו "מיליון שדות אורז" ומרמז על העושר של הממלכה.
אתמול בפיסגת דוי אינתנון דיברנו רבות עם ניקטה על ההיסטוריה של האיזור והיא סיפרה לנו על נישואין של בן הממלכה לבין נסיכה משושלת מלוכה שכנה, שיצרו ברית של כוח כנגד התקפות הבורמזים, נושא שהעסיק רבות את המלכים באותה עת.
במקדש Wat Suan Dok נמצאות סטופות לבנות המכילות את האפר של בני משפחת המלוכה משושלת לאנה, ובנוסף סטופה מוזהבת המכילה (חלק) מאפרו של בודהה עצמו
.
המלך שהשיג את אפרו של בודהה מהודו הוא מלך לאנה ה- 6 , הוא זה שהקים את דוי סוטפ בו נבקר בהמשך היום, והוא זה שחילק את אפרו של בודהה בין המקדש בו אנחנו מבקרים כעת לבין המקדש בדוי סוטפ. כך שיש חוטים היסטוריים מקשרים בין שני המקדשים.
גם פה נכנסנו לבניין שבו התקיימה תפילה, וטקס הענקת מתנות לנזירים במקביל.
אפשר לראות בתמונה את אחת המתפללות, לבושה באותו לבוש כמו ניקטה – חולצה צהובה לכבוד המלך וחצאית מסורתית.
מדד הכוכבים ל Wat Suan Dok
אני 3 בן הזוג 2 בכור לא זוכר אמצעי 2 ("משעמם") פיקאצ'ו 0
מפה המשכנו לנסוע מחוץ לעיר לכיוון דוי סוטפ , עצרנו קודם במקדש ביער -
Wat Pha Lad.
המקדש נראה מאוד שונה מכל מה שראינו עד עכשיו.
הכל בטבע.. מקום נפלא למדיטציה.
הפסלים פה מיוחדים, חצי אדם/חצי אריה ומיוחדים לאיזור.
מוטיב האריות הוא השפעה של אותם אויבים בורמזיים, ופסלים כאלה נמצאים רק פה.
במקום מתבצעות לא מעט עבודות שיפוצים (שלא הפריעו לנו, מדובר בשטח
גדול), אבל אין ספק שנחוצה עוד השקעה כדי לשמר את מצבם של הפסלים.
המקדש הזה מאוד אהוב על ניקטה, והיא גם נכנסת להתפלל בו בעצמה.
כמה דקות, לא יותר.
כשהיא יוצאת אנחנו ממשיכים בשיחות על אמונה ועל הדת הבודהיסטית.
ניקטה מספרת לנו שאדם שאיננו נזיר מתפלל פעם ביום לפני השינה, כ 15 דקות ובד"כ מוסיף מדיטציה לאחר מכן.
תפילות מרובות משתתפים מתרחשות בדרך כלל רק בחגים.
מעניין מאוד לשמוע על הדת הבודהיסטית, שמרוכזת בעיקר בסגנון חיים אידיאלי בהווה, ולא עוסקת בשאלות היסטוריות.
מדד הכוכבים למקדש ביער Wat Pha Lad
אני 4 בן הזוג 5 ("אותנטי, פוטנציאל גדול אבל לא הכל מתוחזק כראוי") בכור 4 אמצעי 3.5 ("לא מטופח") פיקאצ'ו 1 (כנ"ל)
מפה אנחנו ממשיכים לדוי סוטפ עצמו, אליו אפשר לעלות במדרגות או בפוניקולר.
דוי סוטפ הוא המקום הקדוש ביותר לבודהיסטים בצפון תאילנד, ובודהיסט שעוד לא ביקר פה ומגיע לאיזור – חובה עליו ראשית לבקר בדוי סוטפ.
המקדש הוקם ע"י מלך לאנה ה – 6 , ומספרים שהמלך שלח את הפיל הלבן שלו, כשעל גבו אפרו של בודהה כדי למצוא את המקום הראוי להקמת המקדש.
המקדש הומה אדם.. עמוס פה מאוד!
אבל לא סתם...
הרי הגענו ביום חג, יום הולדתו של המלך
, ורבים מנצלים את יום החופש כדי לבקר במקדש ולהתפלל.מתחיל לרדת גשם..
אבל אף אחד לא מתרשם ממנו.גם אנחנו חולצים נעליים ונכנסים פנימה.
עיקר הפעילות מתרחשת סביב אותה סטופה מוזהבת בה נמצא אפרו של בודהה.
המתפללים מקיפים אותה, פרחים בידיהם.
מסביב מתפללים אחרים מדליקים נרות.
גם מתפלל אחד קטן.
במקביל גם פה טקסי הענקת מתנות לנזירים וקבלת ברכות.
מדד הכוכבים לדוי סוטפ
אני 5 בן הזוג 4.5 בכור 4.5 אמצעי 3 פיקאצ'ו 2
אנחנו יוצאים מהמקדש בגרביים רטובים (כן, גרביים וגשם זה לא שידוך טוב
) ומוצאים שגם הנעליים שמחכות לנו בחוץ ספוגות מים...זה מה יש..
-
גם אני מסכימה עם כל מה שנאמר לגבי ההדרכה הפרטית. אז אם ברומא מתנהגים כמו רומאים בתאילנד שוברים הרגלים ולוקחים הדרכה ונהג.
עוד משהו הנהג הפרטי שלי מהבית זה שנוהג בכל טיול, שמח מאד על ההזדמנות לא לנהוג, לא להיות מרוכז בכביש ולא לראות את הנוף. שמח שגם הוא יכול לנמנם ולא רק לשמוע את הנחירות של כולם. האמת הגיע גם לו לנוח.
-
תודה רבה לכולם על ההסבר בצורך במדריך מקומי
ממשיכה לקרוא בשקיקה
-
היי פנינית,
כייף גדול לקרוא את הסיפור שלך שמשדר המון שמחה ואושר והתלהבות, והתמונות מקסימות!
ממשיך לעקוב בשמחה.
שמוליק
-
בוקר טוב פנינית
השקעתם במקדשים! יפה.
מה למדת להכין בסדנת בישול?
בארץ אני מבשל מהמטבח התאילנדי רק פאד תאי ודגים.
שירותים בתחנת דלק זה הכי גרוע. לא היתה בצד מכונה שמוכרת כמה חתיכות של נייר טואלט?
דעתי בנושא הטיול הפרטי מודרך:
בפעם הראשונה זה מאוד נח. בפעם השניה אין צורך, אפשר להסתדר לבד.
כיף לקרוא את הסיפור שלך.
תודה
-
פנינית
בוקר טוב, בוקר נפלא
אני נהנית לי כאן לקרוא את קורותיכם בתאילנד, מאוד נהנת מהתמונות, הסיפור הקולח וחלוקת הכוכבים, שמעלות לי חיוך על התגובות של פיקצ’ו. מתוק להפליא
מחכה להמשך…
שרה
-
אלעד, יש לך טיפים לגבי איך ניתן להסתדר לבד?
אחרי כמה טיולים במזרח אני מוצאת את המדריך הצמוד קצת ״מעיק״ עבורי. אבל עדיין חוששת כל פעם מחדש מלהיות עצמאיים לגמרי.
וסליחה פנינית על ההתפרצות לשירשור, תמשיכי, באמת תענוג נהנית מכל רגע
-
-
תודה.
אפתח בהמשך שרשור חדש כדי לא להפריע לסיפור כאן
-
ברשותך פנינית , אני אמשיך שניה להפריע…
פשוט אני חושבת שזה נפלא שתאילנד עולה פה בפורום ואיכשהו אנשים רבים פה בפורום הגיעו לככ הרבה מקומות בעולם , חלקם רחוקים ומורכבים , ובכל זאת לא שקלו את תאילנד או שמו אותה בטופ של המגירה , וחבל .
אז מה שרציתי להגיד כשהפרעתי זה שאני מסכימה עם אלעד שאין שום בעיה לטייל לבד .
למה אנחנו יכולים להסתדר בפולין מבלי להבין אף מילה אם טסנו עם איזה לואו קוסט , אבל בתאילנד לא ? תאילנד מדינה סופר תיירותית ותיירים מכל העולם מסתדרים בה.
בטיול הראשון שלנו היינו צעירים וגם די פעורים ולא ידענו מהחיים שלנו , ואני גם לא יודעת אם כבר היה בכלל אז את טרנד הטיולים הפרטיים בצפון, אז עשינו מה שכולם עשו אז והצטרפנו לטיול ג'יפים של טאנה או רק בריק (מי זוכר ... אבל יצאנו משם עם כמה חברים!) אבל מאז אנחנו תמיד מטיילים עצמאית ודווקא בתאילנד הכי קל לזרום , כמעט ואין דברים שצריך לתכנן/לשריין המון זמן מראש ואפשר לעשות הכל לבד באופן עצמאי ולשמור על גמישות לפי מצב הרוח והחשק ולאו דווקא להיות מחוייבים לטיול של 3 ימים ברצף או לטייל דווקא ביום גשום או דווקא כשלא מתחשק לכם לטייל אלא דווקא לעשות הפוגה.
כשאנחנו רוצים לטייל ומבלי לנהוג אנחנו נוהגים לשלם לנהג מונית ליום שלם שיהיה צמוד אלינו וייקח אותנו לאן שרק נרצה .
הנהג מחכה בחוץ במונית בכל אתר , רק צריך לעשות קצת שיעורי בית ולדעת מה ולאן רוצים להגיע ומה האפשרויות .
מצד שני , אני גם מסכימה עם שלישיית הבנות לגבי התובנות שיש משהו מאוד נוח בטיול פרטי כזה ולפחות לפעם ראשונה, ולחלק של הצפון , יש מצב שזו ההחלטה הכי נכונה .
באופן אישי לא הגעתי לצ'אנג ראי אז אולי ספציפית לשם באמת מסובך יותר לטייל לבד .
-
היי פנינית,
אכן גם אצלנו אד היה הנהג. מתחברת למה שכתבת על איכות הטיול הפרטי בצפון. יחד עם זאת, אם הטיול עםמדריך צמוד קצת לחוץ, אפשר לשלב עם נסיעות פרטיות כשאפשר, כאלו המוכרים כרטיסים יומיים+ הסעות, כמו למשל אומגות, פילים וכו. אבל את הנסיעות הבינעירוניות והאטרקציות כדאי, לטעמי, לסגור בהדרכה.
אורנה
-
תודה רבה!היי פנינית,
אין מצב שאפסיד טיול שלך מכוכב, והפיקאצ’ו שלך כוכב בעצמו!
איזה כיף ששדרגו אתכם בטיסת אל על. אנחנו טסים הרבה עם אל על, ומעולם לא נפלה זכות זו בחלקנו.
בסוף נובמבר טסנו עם אל על לבנקוק וממנה להאנוי. גם השדרוג העצמי ב-100 דולר לאדם לשורה הראשונה במחלקת התיירים לא בדיוק עזר בטיסה ארוכה זו, שהייתה עדיין בג’מבו הישן.
מחלקת העסקים הייתה כמעט ריקה. הדיילת הציעה לנו להוסיף 500 דולר לאדם (לצד אחד) כדי לעבור אליה, אז נותרנו במקומותנו.
לגבי האנרגיות שיש לנו בטיולים, הן תמיד מפתיעות אותי.
גם אנחנו יצאנו לטיול לילי בהאנוי לאחר 18 שעות טיסה. לא יודעת האם זה קשור לכיוון הטיסה- אבל הטיסה מערבה גורמת לי לג’ט לג, ולא הטיסה מזרחה.
לגבי טיול מודרך פרטי-חווינו 3 טיולים מסוג זה – בצפון תאילנד, בגיאורגיה ובוייטנאם.
הם מאוד נוחים. זולים יחסית. משדרגים את החוויה, כאשר המדריכים הם אנשים המדריכים עם כול הנשמה. למזלנו בכול הטיולים האלו המדריכים היו אנשים מעניינים, שתרמו לנו המון ידע ופרספקטיבה מקומית על חייהם ומדינותיהם. גם הנהגים המקומיים היו נחמדים (רק שקצת היה קשה לתקשר עימם בשל קשיי השפה), וכולם זכו לטיפ מוגדל. צריך לזכור שאנשים רבים במזרח מתפרנסים ממתן שירותי תיירות.
כמו כן אנחנו לא תרמילאים, ואין לנו את היכולת לשהות ללא הגבלה במקומות מסויימים. אין ספק שבטיולים פרטיים אלו ניצול הזמן הוא מקסימלי.
נילי
-
דפנה – בין אנסי לשאמוני.. איזה כיף! תעשי חיים!
שמוליק – שמחה שקפצת מעל התעלה עד אלי! מאיפה מצאת את כל זה??
שרה- ברוכה הבאה
ותודה על הקומפלימנט!חן – בזכותך נכתב פה חצי דוקטורט בנושא ההדרכה הפרטית.. אני חושבת ששווה!
תודה לכל המשתתפים בדוקטורט, עדי, שרון וכל השאר.. מעניין מאוד!
שירה – את לא מפריעה בכלל, אני מניחה שאחרי כמה טיולים במזרח הדברים נראים אחרת.. חלק מהחסרונות והיתרונות בעינם עומדים אבל ההעדפה אישית.
אלעד – יופי שבאת, תן מתכון לדגים התאילנדים!
אורנה – מעניין אם זה מקרי ששוב אד עם ניקי… מניחה שיש לפוקי הרבה נהגים. את כבר שבת ארצה?
נילי – איזה יופי שבאת ועכשיו הוספת לי רעיון חדש לגבי הדרכה פרטית בגיאורגיה... בטח כתבת סיפור? תמיד שמעתי על בעיות הנהיגה שם ולא חקרתי יותר מזה. ויאטנם פופולרית לאחרונה ולגביה כבר הבנתי שזה די מאסט (כמו שכתבת – אם רוצים למצות את הימים)
כבר ממשיכה...
-
פנינית – תודה על הסיפור הנהדר על תאילנד. בינתיים שני סיפורי תאילנד שרצים כרגע במקביל בפורום זה הכי קרוב שאני אהיה לתאילנד בעתיד הנראה לעין…
-
יום 3 - דוי סוטפ ועוד - חלק ב'עקב הגשם
אנחנו גם יורדים בפוניקולר מדוי סוטפ , נוסעים חזרה לצ'אנג מאי לכיוון כפר האומנים.תחנה ראשונה – מפעל המטריות.
אנחנו שומעים קצת על התהליך המסורתי של הכנת המטרייה וגם רואים הדגמה, אבל בואו נודה באמת – לפה באים כדי לצייר על מגן הפלאפון!
ציור קטן (על המגן למשל) עולה 50 באט, גדול 100 באט, וציור עוד יותר גדול שישמש כתמונה (ניתן לקנות בחנות את המסגרת והרקע) – 150 באט.
כך או כך – מרתק לראות את הצייר בפעולה..
כמה דקות ויש פיל מקסים!
מדד הכוכבים למפעל המטריות
אני 4 בן הזוג 4 בכור 4 ("לא אותנטי") אמצעי 2 ("גימיק") פיקאצ'ו 4 ("המטריות בחנות הן בכלל מעלי אקספרס!")
תחנה שניה – מפעל המשי.
גם פה יש הסבר קצר על הפקת המשי מגלמי תולעי המשי ויש גם בחורות שאורגות בדי משי בנול.
במבט מקרוב נראה לי די אכזרי לבשל את הגלמים כדי להפיק את המשי..
איכשהו לראות את זה בעיניים פתאום נשמע אחרת. אני נשמעת כמו הטבעונים?
גם פה המטרה האמיתית של המקום היא שתיכנס לחנות ותקנה
אכן נכנסנו אבל לא קנינו שום דבר.
יקר מאוד פה, אולי מתאים אם החלום שלכם חליפת משי.
אפשר גם לקנות בד משי לפי מטר.
מטפחת משי עולה פה אלף באט, הון עתק במונחי תאילנד.
מדד הכוכבים למפעל המשי
אני 2 בן הזוג 4 בכור 3 אמצעי 2 פיקאצ'ו לא יודע
בזאת מסתיים היום שלנו עם ניקטה ואד, אבל התוכניות עוד מרובות
אנחנו מבקשים ואד מוריד אותנו בשוק שבת במקום במלון.
מתחילים להסתובב, השוק מתחיל בחמש ועוד לא עמוס.
חלק מהסחורה דומה לסחורה בשוק הלילה, וחלקה קצת אחר, למשל דוכן עבודות עור, דוכני מוצרי כסף (התמחות איזורית) ועוד.
בתחום האוכל הרבה יותר מעניין...
פעם ראשונה שאנחנו רואים פאד תאי שנמכר ככה בערימות.
בשוק מככבות ביצי שליו בואריאציות שונות
כוסות פירות וירקות לבחירה – מהכוס יכינו לך על המקום את השייק
וכוסות של פסיפלורה נטו..
אנחנו מתקדמים לנו לאיטנו בשוק, ממש בסופו מגיעים פעם ראשונה לדוכן החרקים המטוגנים!
אין מילים.
וזה הזמן לפנות ליעד הנוסף שלנו שסמוך מאוד לשוק, מקדש
Wat Sri Suphan.
מדובר במקדש יוצא דופן, מצופה כולו בכסף.
דמי הכניסה מעט גבוהים יותר – 50 באט.
אנחנו נכנסים למתחם, זמן שקיעה והמקדש מואר בתאורה מיוחדת.
מהמם!
פנימה אסור לנשים להיכנס (ידעתי את זה מראש, הנחה לא קיבלתי
)איילת.. עלינו מדרגה באפליית הנשים?
אני שולחת את גברברי המשפחה פנימה ובינתיים מתפנה להתבונן בכל הקישוטים הרבים והתחריטים שמצפים את המקדש מכל עבריו, ובפעילות הדתית שמסביב.
וכדי שלא אהיה יותר מדי סקרנית איך נראה המקדש מבפנים.. אז ככה הם צילמו לי...
מדד הכוכבים למקדש Wat Sri Suphan
אני 5 בן הזוג 5 בכור 5 אמצעי 5 פיקאצ'ו 5
אחד המקדשים הכי זכורים ואהובים על כל בני המשפחה!
למטיילים העתידיים.. לא לוותר ולדרוש ביקור גם בו במסגרת ההדרכה הפרטית! משום מה אף אחד לא הציע לי אותו...
אנחנו כבר מתחילים להתעייף , הגיע הזמן לצאת מהשוק לכיוון המלון.
זו מתבררת כמשימה לא הכי פשוטה.
בשעה שמונה וחצי בערב העומס היה כה רב שמדובר היה פשוט בפקקים של אנשים.
שילבנו ידיים ובנחישות וכוחות משותפים
הצלחנו לצלוח את נחיל האנשים, אבל זה לא היה טריביאלי.הסיום הזה קצת העיב על חווית שוק שבת והשפיע על מדד הכוכבים של הצאצאים, ממליצה מאוד להגיע מוקדם כדי להצליח ליהנות ממנו.
מדד הכוכבים לשוק שבת
אני 5 בן הזוג 3 בכור 5 אמצעי 4 ("מוריד בגלל העומס") פיקאצ'ו 4 (כנ"ל)
בשעה טובה הגענו לכביש, בפתח השוק הסיכוי להתמקחות נמוך.
אנחנו ממשיכים כמה מטרים, ומוצאים טוקטוק שמוכן לקחת אותנו עד לאיזור שלנו ב 120 באט. נדחקים הפעם בצורה קצת שונה
(תלוי במרחב הטוקטוקי) וקדימה דוהרים בכבישים.דרך אגב, הנסיעות האלה בטוקטוק היו מאוד אהובות על הילדים.. לא יודעת אם זה הכי בטיחותי להמליץ אבל כיף זה היה!
לאיפה נוסעים? למסעדת פינג-פינג כמובן.. אנחנו הרי כבר מקומיים פה.
נוסעים שוב לסניף פינג פינג של Asunarm Market. זה המקום לומר שהמסעדה בעצם מתמחה בעיקר בפירות ים חיים ויש לה אקווריומים מרשימים בפתח, אבל יש שני תפריטים – אחד למאכלים האלה ואחד למאכלים תאילנדים קלאסיים. בקשו את התפריט המתאים לכם.
חזרנו ברגל למלון, קצת מטפטף אבל לא נורא.
פתאום אנחנו רואים יותר טוב את כל הרשתות המקיפות אותו –סטארבאקס, מקדונלדס, האגן דאז, בורגר קינג.
מיקום אסטרטגי מאוד לחובבי האוכל מהרשתות המערביות.
ולפני שינה זמן לחווית כביסה תאילנדית במכבסה מול המלון – אנחנו מוסרים את הכביסה אבל נחזור רק עוד יומיים לקחת אותה, מחר נוסעים עוד צפונה..
-
יום 4 - פילים, מקדשים, שיט רפסודות ועודהיום כאמור אנחנו יוצאים לשלושה ימים מחוץ לצ'אנג מאי.
איתנו גם ניקטה וגם אד ישנו מחוץ לביתם.. חתיכת אופרציה
את המזוודות העודפות מפקידים במלון, אנחנו עוד נשוב והם רגילים ללוגיסטיקה הזו.
היום מתחיל בחוות הפילים הטיפולית – Baan Chang Paradise, הנמצאת באיזור כפרי מאוד במרחק כשעה מצ'אנג מאי. (שימו לב שהמילים Baan Chang חוזרות בשמן של חוות פילים רבות ושונות, זה מבלבל)
מראש רצינו חווה טיפולית שמתייחסת בכבוד לפילים, כמובן ללא מופעים וגם ללא רכיבה עליהם באמצעות אוכף . (אל תתפסו אותי במילה, לא באמת יודעת כמה האוכף בפני עצמו הוא כן או לא סבל לפיל).
הכל עד כמה שניתן ונראה לעין סביר, אני יודעת שיש כאלה שבעיניהם שום חוות פילים איננה ראויה.
ההתרשמות שלי מהחווה היא שאכן הפילים אומנם משתפים פעולה עם התיירים אבל תכלס גם די נהנים מרוב הפעילויות…
אז מה עושים פה?
את פנינו מקבל Bird, בחור אנרגטי עם ידע בלתי נדלה בעברית.
אוצר מילים מרשים ביותר – שירותים, אבא (בן הזוג), אמא (אני), וכמובן – יאללה קדימה...
מדובר כנראה בבחור בעל יכולת זיכרון וקליטה פנומנלית..
מיד זכר את שמות כל הילדים, ולאחר שהחלפנו בגדים לבגדי מאהוט (מאהוט הוא המטפל של כל פיל) קיבלנו הדרכה בסיסית בפקודות אוכל לפילים וצוידנו כל אחד בסלסלה די גדולה מלאה בבננות.
את המצלמות
והפלאפונים השארנו באוטו, מאז שהתהפכתי בקיאק עם הפלאפון והדרכונים עלי הבנתי שכדאי קצת יותר להיזהר כשיש מים בסיפור... מה עוד שבא איתנו צלם של החווה.בחווה יש בסך הכל שלושה פילים, מביניהם השניים הבוגרים הם טובי המזג שמקבלים את פני התיירים.
אנחנו מתקרבים לפילים, והם למרבה הפלא.. ענקיים!!
אפשר לתת לפיל את הבננה בחדק (ולומר לו – קפ-קפ)
ואפשר להכניס לו ישר לפה כמה וכמה בננות (ולומר לו - בון)
(אל תחשדו בי שאני עשיתי את זה.. עד כאן!)
הרבה הרבה צחוקים היו פה
, והפילים נראו די מבסוטים...כנראה שבננות לא מקבלים סתם כך וטוב שהגיעו התיירים
היה כיף!
מיותר לציין שהפקודות האלה נכנסו ללקסיקון המשפחתי בכל הקשור לנושאי אוכל… קטעים!
מה הלאה?
לומדים לרכב על הפילים.
אנחנו מתחלקים לזוגות של מאהוט שיושב קדימה והרוכב הנוסף שיושב מאחור. פיקאצ'ו מחליט בשלב זה לא לעלות על הפיל, מחכה בצד.
כמובן שלי בעצמי לא היה אומץ להיות מאהוט
, הצטרפתי לפיל של האמצעי שנהג בו, וגם הקשיב יותר טוב לכל הפקודות שנותנים לפיל במהלך הרכיבה.עולים על הפיל ומתחילים לנוע..
ללא אוכף כל תזוזה של הפיל מורגשת היטב.
חוויה!
הרכיבה לא ארוכה אבל נותנת את הטעם.
לסיום אנחנו נכנסים לרחוץ את הפילים בנהר.. ואפילו מקרצפים אותם!
גם פה הצחוקים הרקיעו לשמיים..
מלחמות מים ומה לא, בניצוחו של Bird כמובן.
הפילים מצידם נראו לי די מבסוטים..
לא יודעת כמה הם זקוקים לנו כדי להיות מבסוטים במים אבל ראיתי איך הם עוצמים עיניים בהנאה.. כמו חתול שמגרגר לו.
לשלב הזה פיקאצ'ו הצטרף ונהנה גם הוא.
וזהו.. קצר אבל ממש ממש כיף
חוויה חד פעמיתמדד הכוכבים לחוות הפילים
אני 5 בן הזוג 5 בכור 5 אמצעי 5 פיקאצ'ו 4 ("הם קצת מפחידים בכל זאת")
כדי להמשיך הלאה מתקלחים בחווה במקלחות ספרטניות אבל מזג האוויר של תאילנד מאפשר את זה בקלות, ורעננים ממשיכים בנסיעה.
המקום הבא - מקדש Wat Ban Den.
אם לא השתכנעתם עדיין, יש גיוון עצום בעיצוב של המקדשים, וגם פה אנחנו רואים משהו שונה לגמרי.
מדובר במתחם די גדול עם לא מעט בניינים.
הכל מאוד מפואר ומנצנץ..
נכון שאיילת אמרה שזה קיטץ’… אז מה??
פה מופיעים לראשונה גם פסלי תרנגולים מקושטים (ראו בתמונה מטה מקדימה). התרנגול הוא בעל החיים המזוהה עם מלך לאנה ה- 6 (מקווה שלא התבלבלתי).
המקום פשוט מהמם! קשה לי ממש לבחור בין התמונות!
מדד הכוכבים ל מקדש Wat Ban Den
אני 5 בן הזוג 5 בכור 5 אמצעי 5 פיקאצ'ו לא זוכר
מאסט!
אני בטוחה שאם היינו מטיילים פה באופן עצמאי היינו מקדישים למקום יותר, אבל יש עוד לא מעט לתוכנית היום – גם פעילויות וגם נסיעה – ואנחנו נאלצים להסתפק בביקור קצר יחסית.
ממשיכים הלאה לשיט רפסודות במבוק בנהר Mae Taeng.
זה אותו שיט עליו סיפרה איילת…
כל החומוסים זורמים לאותו מקום.
מאחר והשיט יוצא מנקודה מאוד תיירותית בה יש גם פארק פילים קונבנציונלי,
מבחינה זו יש פה אטרקציה שאין לזלזל בה – שירותים לעילא ולעילא.
גם שירותים מערביים, גם ניאגרה, גם נייר טואלט, גם סבון! משהו!
בהזדמנות זו, מנקודת היציאה לשיט אנחנו רואים איך מתבצעת הרכיבה על פילים באמצעות אוכף, כשבראש הפיל יושב מאהוט מקצועי.
אין ספק שבמצב כזה הרכיבה יותר ארוכה וגם יותר מאתגרת וכוללת כניסה לנהר, אבל אני ממש לא מצטערת שבחרנו בחווה הטיפולית שלנו.
אנחנו עולים על הרפסודה אותה משיטים שניים – אחד מקדימה ואחד מאחורה.
המים שקטים-שקטים... כיף ונעים לנו.
גם אנחנו מגיעים לגזלן המקומי.
לקוקוס לא התפתינו.. כבר קיבלנו אזהרה שלא טעים
אבל לא נשאיר אותו בלי פרנסה ואנחנו קונים פחית בירה תאילנדית.
טיפ לכל משיט לפי בקשתם, ואפילו קנינו את התמונה שצילמו אותנו בדרך.. (ארה"ב זה פה?
)מדד הכוכבים לשיט רפסודות במבוק
אני 5 בן הזוג 5 בכור 4.5 אמצעי 3.5 פיקאצ'ו 5
מפה כמה דקות למסעדה טובה ונעימה.
ועכשיו.. הגיע הזמן בכל זאת להתקדם צפונה.
זו הייתה הנקודה בה גילינו את נפלאותיו של הואן – המושבים הופכים כמעט למיטות
וואו איזה כיף!!
הנדסנו מחדש "מי יושב איפה" על מנת לאפשר מקסימום מיטה לכולנו, ושקענו בשינה...
לחלק הזה בעיסקה קל מאוד להתרגל!
אחרי כשעה ניקטה מעירה אותנו לבית קפה על שפת אגם. בית הקפה הוקם כחלק מה Royal Project לתמיכה בעסקים של תושבי האיזור כדי למנוע הידרדרות לסמים.
לאחר כמה ימים של טיול כבר הבנו שלניקטה מודעות חברתית מאוד עמוקה והנושאים האלה בליבה.
קצת מנוחה, קצת פיטפוט עם ניקטה (על בודהיזם והינדו כמובן) ,קצת ארטיקים (10 באט), והנה מסתבר שאפשר גם להאכיל את הדגים שבאגם.
פיקאצ'ו מתגייס מיד למשימה, ומאכיל את הדגים הנלהבים שבאגם באוכל שנמכר שם עבורם, אבל גם אחיו הגדולים לא טומנים ידיהם בצלחת וכשכל שקית עולה רק 5 באט הם זורמים לכמה וכמה סיבובי האכלה.
הפסקה קטנה של כיף.
ממשיכים הלאה בנסיעה, עד שנגיע לכפר Taton בו נישן הלילה, אבל קודם נבקר ב Wat taton – אחד המקדשים המקומיים.
מדובר במבנה בעל צורה ספירלית מיוחדת, ממש כמו מוזיאון גוגנהיים, ועולים בו בפנים בנתיב ספירלי עד למרפסת תצפית לכפר טאטון וסביבתו.
המקדש יפה מבחוץ, אבל התצפית.. לא משהו.
וגם בפנים.. לא משהו.
מין ערב רב של פסלים קטנים (שהתקבלו כנראה כתרומות), הבכור העניק לו את השם "מקדש עלי אקספרס".
מדד הכוכבים ל Wat taton
אני 3 בן הזוג 3 בכור 2 ("fake wat") אמצעי 3.5 ("מגניב מבחוץ, משעמם מבפנים") פיקאצ'ו לא זוכר
במבנה הסמוך אנחנו רואים את תפילת הערב של הנזירים.. זה כבר קצת יותר מעניין.
מפה מגיעים תוך כמה דקות למלון שלנו הלילה - Saranya Riverside.
טאטון הוא כאמור כפר, וגם המלון הזה – כפרי.
יש בית קפה בכפר, ויש גם seven-eleven, אבל הכפר עדיין מאוד אותנטי. ברחוב הראשי דוכני אוכל – שלטים בתאילנדית בלבד.
לא בונים פה על תיירות והרבה אין מה לעשות פה.
פוקי לא סמכה עלינו כנראה שנסתדר והזמינה לנו גם ארוחת ערב פה.
אז קצת הסתובבנו ברחוב הראשי, קצת אכלנו ארוחת ערב, וזהו.. הולכים לישון מוקדם יחסית לשם שינוי. מסתבר שככה זה בכפר!
אם יש משהו שבדיעבד הייתי משנה הוא כל הגיחה הזו לטאטון. מיותר גם מבחינת המלון שלא אהבנו (כבר נרחיב), וגם מבחינת המקדש והתצפית שאכזבו.
-
מלון Saranya Riverside בטאטוןמדובר כאמור במלון כפרי וקטן (וזה לא אומר שלא מצאנו בו ישראלים...
)מנהלת אותו ביד רמה בעלת הבית, באמת שנראה שהיא עושה כמיטב יכולתה אבל היו מספיק בעיות תחזוקה שדרשו טיפול.
החל מכיור סתום (טופל), המשך בשמיכה ללא ציפה (ביקשנו וקיבלנו סדין ולא ציפה וגם עליו היה כתם, התייאשנו), סדינים ללא גומי ובגודל שלא איפשר להדק אותם למזרון (עפו כל הזמן לכל הכיוונים)
וכמובן – ארוחת בוקר מאוד פשוטה
מה אומר – חיפשתי יתרונות למלון אבל הילדים אמרו : It doesn’t exist folks!
היינו חוזרים? לא!
