הולנד - להשלים את הציור, לצייר את השלמות
-
מתנצלת על הפינה. התכוונתי שההפסד כולו שלי. גם אני כמובן לא אספיק, כך שהייתי מאד שמחה לקרוא דיווח שלך מצולם ומנוסח לתפארה מגן אמן.
עם זאת, זכרונות הגן האנגלי שלכם בהחלט מפצים וממילא אני די בטוחה שההולנדי לא מגיש לאורחיו סקונס לעת גשם.
האמסטרדם בוש נראה מקסים. משפחתי ההולנדית חסידה גדולה של המקום ובאמת מפתיע שנותר לרוב מחוץ למסלול. -
בוקר טוב חברות וחברים,
טובה –
כתמיד – את לגמרי צודקת.
אני מגלה לאחרונה את היתרונות הגדולים שיש לחזרה אל אותה המדינה או אותה העיר (וחלילה איני טוען לרגע שאין יתרונות רבים גם בהגעה למקומות חדשים
). אם לדייק – זו חזרה למעטפת המוכרת – מצד אחד, וגילויים חדשים ונוספים – מצד שני, ויש בזה קסם רב.
בדיוק כפי שציינת, הטיולים האלה מטבעם נינוחים יותר כמעט מכל בחינה ובמצב הזה של נינוחות, הלב פתוח לקלוט בצורה טובה יותר רשמים ומראות וקולות וריחות.
בנוסף, טיולים מהסוג הזה על פי רוב גם מעמיקים יותר ומאפשרים לקבל תמונה שלמה יותר של המקום ושל אנשיו, ועל כך עוד ארחיב בהמשך.
ליליה –
איזה כייף שבאת ואני שמח מאוד שאת נהנית כאן.
TAGA –
חלילה לך מלהתנצל. הרי זו עוד תוצאה ברוכה של אותה נינוחות שדיברתי עליה – ההכרה שיש בשביל מה לחזור וגם יש סיכוי טוב למדי שאכן עוד נשוב.
באשר להולנדי המגונן – סטרופוופל בהחלט יכול להיות תחליף חביב
ובעניין האמסטרדם בוש – אכן התרשמתי שהוא משמש בעיקר את המקומיים ופחות את התיירים. לא כל כך ברור לי למה. המקום באמת מקסים וכייפי.
וכעת – זמן להמשיך …
-
היום החמישי - חיות, צעצועים ושושנות
אנו מתעוררים לנו בנחת כהולנדים מבטן ומטיסה, ומקיימים את שגרת הבוקר הברוכה והכה לא מובנת מאליה.
אלו רגעים אמיתיים של נחת ושל קורת רוח.
ומשהתמלאו להם המצברים, תיקינו על כתפינו וראשינו כה צלולים – אנו מוכנים ליום גדוש חוויות נוסף.
היום, ביום הזה ממש, אני מדקלם לזוגתי האהובה משירה של דורית ראובני ומבקש כי –
תיתן לי לחיות מהתחלה ועד הסוף, ואז – אני מבטיח כי –
היא תראה איך שאני הולך,
יפה בתלם והולך .... והולך ..... והולך .... והולך .....
[ולחובבי דורית ראובני שביניכם – במיוחד בשבילכם
] -
והאמת חייבת להאמר שדיקלום זה בלחנו החביב דיקלמתי לי בעיקר בלב, ובשלב זה – אני חש בסימן שאלה גדול המפציע מולי מכיוונכם, ומצווה גדולה כידוע להתיר ספקות, ולכן אסביר את שטעון הסבר.
אנחנו נוסעים לגן חיות.
משפט זה נשמע תמים, ויש שיאמרו אפילו חביב, ולכל היותר מעט ילדותי – אך כל זאת רק עבור מי שאינו מכיר את העדפותיה והסתייגויותיה של זוגתי.
ובכן – איך נאמר זאת בעדינות (מרובה) – היא כשלעצמה אינה סבורה שעלינו להשחית את הרגעים היקרים מפז העומדים לרשותנו בעיתות חפץ אלה – בטיולים במיני אתרים טרוויאליים – גלובאליים שניתן למוצאם אפילו בארצנו הקטנטונת ומוכת החום (אף שהאמת חייבת להאמר שלמעני היא תלך גם במדבר בארץ לא זרועה).
-
ואף על פי כן, שלא בלי חשש מהתוצאות ומההשלכות, לאחר לילות ללא שינה (טוב נו... מספר דקות לפחות!), החלטתי ליטול על עצמי אחריות עצומה ולהוביל את משפחתי היקרה הישר למלתעות גן החיות בבורחס (Burgers zoo) – שכנו של המוזיאון הפתוח בארנהיים ממנו שבנו אך אתמול – יהיה אשר יהיה!
ושוב אני חש שאתם נעים בחוסר נוחות בכסאותיכם, חלקכם כוססים ציפורניים ממש, מכשירי לחץ דם נשלפים ומספרי חירום עלולים להיות מחוייגים – אז – אתחיל בהתחלה מהסוף בצפירת הרגעה -
היה זה ביקור מוצלח מאין כמותו בגן החיות היפה ביותר בו ביקרנו עד כה.
גן החיות הזה מתוכנן ומעוצב בצורה מדהימה, טובל ברובו הגדול בירוק, מחולק למתחמים שונים שכל אחד נהדר בפני עצמו - ג׳ונגל ועולם ים, מדבר, ספארי ועולם פרפרים – ולא פחות חשוב מכל אלה – הוא מכבד את דיירי הקבע שלו כמו גם את אורחיו, והביקור בו הוא חוויה.
טיילנו בגן החיות הזה במשך מספר שעות ובנקל יכלנו להשאר שם לפרק זמן נוסף, אלמלא היו לנו תוכניות נוספות אותן רצינו מאוד להגשים.
-
לא קל לשים את האצבע במדוייק על מה שהופך את המקום הזה לנהדר כל כך.
האם זהו היופי והמיוחדות של כל מתחם ומתחם?
האם זו התחושה הברורה, לפיה, על אף שמדובר בגן חיות – מוקצה להן מרחב גדול ככל הניתן וניתנת תשומת לב רבה לצרכיהן?
האם זו שוב השלווה ההולנדית הנעימה השופעת גם במקום הזה ומשפיעה טוב על המבקרים בו?
ככל הנראה, מדובר בשילוב מבורך של כל אלה – וכך קרה שלא רק שלא הושלכתי אחר כבוד לגוב האריות, אלא אף זכיתי לתשבוחות על שהחלטתי ליטול את הסיכון (הלא מבוטל) אשר היה כרוך בביקור במקום
לשרי האוצר שבכם אומר גם שאלמלא היינו מנצלים את כרטיס המוזיאונים על מנת להכנס אתמול למוזיאון הפתוח בארנהיים, היינו שוקלים בחיוב רב לקנות כרטיס משולב מוזל לכניסה למוזיאון הפתוח ולגן החיות – בטווח של חמישה ימים.
-
-
-
יצאנו שמחים וטובי לב מגן החיות וכעת נסענו לדבנטר (Deventer).
לדבנטר הגענו, בין היתר, בעקבות המלצות חמות כאן בפורום, ואלה לא הכזיבו.
נהפוך הוא. מצאנו עיר קטנה קסומה ומלבבת, נהננו בה הנאה מרובה ואנו ממליצים בחום רב לפקוד אותה.
את הביקור בדבנטר התחלנו במוזיאון הצעצועים (Deventer speelgoed museum – Toy Museum Deventer בכתובת - Brink 47 Deventer).
חנינו בחניון הקרוב (Garage Brink) הנוח מאוד כנקודת מוצא וסיום לטיול באתריה המרכזיים של העיר הזאת.
המוזיאון הוא פיסה של נוסטלגיה שעושה טוב בלב, אף כי אינו מפואר או מרשים בכמות מוצגיו או בתפאורה הכללית, ואולי דווקא בשל כך.
המוזיאון חמוד ומכיל תצוגות שונות ואף חדרי משחקים, כל זאת במספר קומות ובשטח שאינו גדול, כך שהביקור במקום אורך כשעה – אלא אם תחפצו לשבת ולשחק בעצמכם ..…
-
-
בתום הסיור במוזיאון (ורכישת מזכרת עבורי בחנות המקסימה אליה מגיעים כנהוג בתום הביקור), יצאנו לשוטט בכיכר ברינק אשר קידמה אותנו בעליזות ובחן כה רבים.
-
ישבנו לנו בבית מאפה להפוגה מתוקה קצרה, ומשם המשכנו לסיור מהנה מאין כמותו בסמטאות העוטפות את הכיכר.
כאן נתקלנו גם בבתים מצויירים ובחנויות מקסימות, צבעוניות ומשובבות עין ולב, המעוצבות בטוב טעם מהמעלה הראשונה.
-
עניין אחרון זה מביא אותנו לפרק נוסף בסדרה האהובה עלי ....
רגעים הולנדיים
עיצוב. מילה קטנה גדולה.
כמה זמן אתם מקדישים למחשבה אודות האופן בו מעוצבת הסביבה שלכם?
הבתים, הגינות, הסמטאות, הרחובות, בתי הקפה, החנויות, בתי הכולבו .......
האם בכלל עיצוב הוא מסוג הדברים הדורשים מחשבה מצד המתבונן, או שאולי ההיפך הוא הנכון – העיצוב פועל בתת מודע ונוגע בראש ובראשונה ברגש?
ובכן – בדבר אחד אנו בטוחים למדי.
הולנד בה פגשנו היא אות ומופת מהמעלה הראשונה לעיצוב - חגיגה בלתי פוסקת לעין, ודרכה - וללב.
שימת לב מדהימה כמעט לסביבת החיים, מהפרט הקטן ביותר ועד לפרט הגדול.
שילובים של טבע בעיר – של פריחה, של גינון – של צבעים, אורות ותאורות – של שימת לב למקום ולזמן – של קישוט מבחוץ ועיצוב מבפנים – וכל אלה יוצרים תמונה כוללת המקסימה את רואיה.
והנה לכם עוד מאפיין אשר יכול – אם רק נותנים עליו (אליו) את הדעת – להפוך את החיים לנעימים יותר – וכך – לטובים יותר.
בכל מקרה, גם כאן בדבנטר, עיצוביות מקסימה זו אשר הקיפה אותנו בכל אשר פנינו – הקסימה אותנו.
-
שוטטנו לנו להנאתנו, סקרנו את חלונות הראווה ולעיתים גם את מה שהסתתר מאחוריהם וביקור ארוך במיוחד ערכנו בחנות צעצועים אחת מרבות אליה הגענו – ורק בשל אי נעימות מסויימת נמנעתי מלשאול את הצוות הכה חביב שבה האם במקרה ניתן יהיה ללון שם לאיזה לילה או שניים.
אז רישמו לכם את השם ואת הכתובת של החנות הנהדרת הזאת בה ביצענו אי אילו רכישות משמחות –
Konig Willem
Kleine overstraat 24-26.
בתום השיטוט ועל מנת לתת מנוחה לגוף ומרגוע לבטן – נכנסנו בשמחה לטרטוריה האיטלקית ששמה בדבנטר הוא -
Trattoria Ciao ואותה תמצאו בכתובת -
Grote Overstraat 42
גם על מוסד זה אנו ממליצים בכל פה. הארוחה היתה משובחת ונהננו ממנה מאוד.
-
בתום האוכל, עשינו לנו עוד סיבוב אחד אחרון בכיכר ברינק היפה אשר החלה להתמלא באנשים שמחים שפקדו אותה ואת בתי הקפה שסביבה, וצעדנו ביום שישי אחר הצהריים ליעדנו האחרון ליום זה – התבוננות בבית הכנסת של דבנטר אשר בשעה זו לא היה פתוח למבקרים.
סביב בית הכנסת הזה מתנהל כעת קרב.
הוא נבנה ב – 1892.
אחרי שהוא הוחרב חלקית במלחמת העולם השניה, השתלטה עליו הכנסיה הרפורמית ההולנדית וניהלה שם כנסיה עד לשנת 2010.
אז, שכרה אותו קהילת בית שושנה והיא הפעילה אותו מאז, אלא שבפברואר 2018 הכנסיה מכרה אותו ליזמים שהתקשרו עם מסעדן טורקי שהגיש תוכניות להפעיל במקום שוק אוכל!
הדבר הוביל לגל מחאות שבשלב זה לפחות, ולמיטב הבנתי - טרם העבירו את רוע הגזרה.
נפרדנו מדבנטר בשעות בין הערביים בתפילה חרישית, ושבנו לצימרנו להדלקת נרות, לקידוש ולארוחת ליל שבת משובחת וטעימה, והנה תם לו עוד יום של קסם בממלכה ההולנדית.
-
בוקר טוב שמוליק
אם יש מקום שאני רוצה לחזור אליו בהולנד זה לאי texel (לא יודע איך מבטאים את שמו).
יפה ששכנעת את הפרטנרים שלך לעשות טיול שנה אחרי שנה בהולנד. אם הייתי מזמין את הפרטנרים שלי לביקור במוזיאון צעצועים, הם לא היו מקבלים את זה בשמחה.
קראת את התיאור של יעל לתחרויות הקפיצה במוט?אלעד
-
היי אלעד,
היתה זו זוגתי שיזמה את הרעיון לחזור להולנד, בשלב בו בדקנו שלל אפשרויות אחרות
איזה מזל שהיא הציעה ואיזה מזל שהסכמתי (מייד).
לאי טסל לא נסענו, מתוך בחירה.
חלק נכבד מהפעילויות שם פחות מדבר לבני המשפחה שלי.
צעצועים כולנו מאוד מאוד אוהבים ומבקרים במוזיאונים כאלה היכן שניתן.
שרצים למיניהם – ועוד כשדגים אותם חיים מול העיניים – פחות…
באשר לתיאור של יעל –
לא! לא נתקלתי בו!
וזה ממש פאול כי אין כמו התיאורים של יעל, וקראתי, כפי שאתה יכול להניח, המון המון חומרים, ודווקא לזה משום מה לא הגעתי.
כן נתקלתי בתחרויות הקפיצה למוט לראשונה באיזה אשכול בו ארנון אבן צור המקסים הגיב, והתענייינתי בזה כבר לפני הטיול של השנה שעברה – גם מולו –רק שלצערי אז לא היו תחרויות בתקופה בה שהינו בהולנד.
עכשיו – בעקבות שאלתך – נערך חיפוש (התודות לאישתי גם כאן
) ונמצא האשכול הזה של יעל משנת 2011. מדהים.
התחרות שהיא ראתה התקיימה בדיוק בעיירה בה התקיימה התחרות שאנו צפינו בה.
התחרויות האלה מתקיימות במספר לא מועט של עיירות בפריסלנד ולכן זה מצחיק במיוחד.
והכל התרחש בדיוק כפי שהיא תארה (למעט העובדה שהשילוט השתפר מאז ואני הצלחתי עוד בארץ לאתר את המיקום המדוייק של התחרות כך שלא היו בעיות בעניין הזה) – והנה זה לטובת הדורות הבאים (הקפיצה במוט החל מהודעה 54).
-
ממשיכה לעקוב אחרי תאוריך מלאי הקסם ונוטפי האהבה
ומתחילה להתאהב גם
תחרות הקפיצה במוט נראית משהו מיוחד - גם בתאוריה הנהדרים של יעל .
הראתי לבני הצעיר והספורטיבי את סרטון הקופצים, והוא הגיב בהתלהבות רבה (cool!!!) והתעניין איך בדיוק הם עושים את זה ורצה גם…
-
שמוליק, אתה מספר נפלא, תודה.
התחברתי מאוד למשפט “הולנד בה פגשנו היא אות ומופת מהמעלה הראשונה לעיצוב - חגיגה בלתי פוסקת לעין, ודרכה - וללב.
שימת לב מדהימה כמעט לסביבת החיים, מהפרט הקטן ביותר ועד לפרט הגדול”.
בטיולינו להולנד שנה שעברה נפעמנו מהעיצוב של כל סביבת החיים מהחלון הפרטי ועד התעלה העירונית . כאשר נחתנו בישראל , הלכנו לאכול במסעדה ביהוד , והתמלאנו עצב נוכח הגיבוב העגום והקרתני של בתים, ירק אפרפר וכבישים. שנערמו ברחוב בלי טיפת חן או מחשבה תחילה.
ואכן, חשיבה עיצובית או העדרה חודרים ישירות ללב.
-
שמוליק היקר,
מששבנו מסקוטלנד והתפניתי מעט מהררי הכביסה ומטלות העבודה, ואף החלפתי מעט רשמים עם שירלי (סקוטלנד) ואלון (אירלנד), התיישבתי לשעת עונג של קריאת האשכול שלך, שהתפתח כצפוי יפה מאד מאז נסענו לאי הבריטי.
הילדים שלך מקסימים, ומתארת לי שגם זוגתך. העדינות שלכם שובת לב.
בנוגע לעיצוב – כבר מזמן חשבתי שהוא כמו השפה ללב ולמחשבות , כלומר – הוא זה שמגדיר את הסביבה או החפץ וקובע את תחושתנו ביחס אליו או אליה, ומשם – בכלל. מסכימה איתך לחלוטין שעיצוב חודר ללב. די להזכר בעגמומיות שעולה בגרון למראה שיכונים מוזנחים, לעומת השמחה בלב מגינת פרחים מטופחת. או בחום בלב למראה הבתים הצבעוניים בכפרים מרוחקים באירלנד או בסקוטלנד (והנה חזרתי לסקוטלנד...).
תודה על כתיבתך היפה,
אורנה
