"אמא הטיול הזה עקף את ארה"ב!" –או- סוודיקה תאילנד!
-
יום 8 - טיול ג'יפיםמתחילים את היום בארוחת בוקר במסעדת מואנג סמוי, על חוף הים..
איזה לוקיישן!
ומה מתוכנן להיום? בתוכנית טיול ג'יפים בעברית עם אלכס הידוע מ Secret Koh Samui.
את הטיול תיאמתי כמה ימים מראש עם אוליסיה. רציתי בנוסף טיול שנירקול דרכם אבל כבר לא היה מקום למשך כל השהות שלנו בקוסמוי, אז הסתפקתי בג'יפים.
טיול ג'יפים קבוצתי שכולו ישראלי נשמע לי בעייתי קצת..
אבל סמכתי על ההמלצות וטוב שכך!
כמקובל פה בקוסמוי, כל טיול מתחיל באיסוף מהמלון.
הגיע ג'יפ בתשע בבוקר, ואיתנו שובצה משפחה ישראלית נוספת, נחמדים דווקא (אבן נגולה מעל ליבי
).נוסעים..
תחנה ראשונה בה נפגשים כל הג'יפים ובה אנחנו רואים (ומקשיבים) לאלכס היא מפעל הקוקוס.
לא אטרקציה דרמטית אבל בכל זאת מעניין לראות ולשמוע.
החל מהדרך בה מקלפים את אגוז הקוקוס (שיסוע האגוז על סכין חדה שעומדת.. בטיחותי להפליא
), המשך בביקוע של האגוז ומזיגת הנוזל שבתוכו (אני כבר יודעת שלא טעים!), וכלה בטעימה של הקוקוס הטרי.. זה דווקא כן טעים!מילה על אלכס : אלכס הוא צ'ארמר שאין כמותו, לא ברור לי איך הוא יכול לעבוד עם קהל ישראלי 100% ועדיין להיות כזה נחמד וכזה סבלני, והקבוצה מצידה מחזירה לו אהבה והרבה! מדריך מלידה!
הג'יפים מאפשרים לשניים בכל פעם לשבת ממש על הגג! ולראות את הדרך קצת אחרת.. שווה!
התחנה הבאה לאחר שהג'יפ טיפס גבוה מספיק וכבר מגיע לאיזורים שרכב רגיל אינו יכול לנסוע בהם היא כמובן תצפית לים (בשביל מה אנחנו על אי?). נחמד.
המקום הבא בו מבקרים הוא ה Standing Buddha , אבל לפניו יש שוק פירות.
מנגוסטין, לונגן, רמבוטן וג'ק פרוט – את כולם כבר טעמנו. (מי הכי טעים? מנגוסטין!
, מזל שאיילת גילתה לי את זה כבר בתחילת הטיול!)הגיע הזמן לגייס אומץ מספיק ולטעום את הדוריאן – הפרי הכי מסריח שיש
.הדוריאן הוא פרי שמזכיר אבוקדו במרקם שלו, ויש לו טעם מאוד מיוחד.
אני אכלתי ואהבתי..
השאר ממש לא.נכנסנו למרפסת הפתוחה בו עומד הבודהה, והקשבנו לאלכס מספר את סיפורו של בודהה, מאז שגדל כנסיך בארמון ועד שהפך לבודהה שאנחנו מכירים.
אלכס מראה לנו את תנועת היד של הבודהה העומד שפירושה – אני אפס, אני לא אל, אני בדיוק כמותכם.
קצת צילומים עם בודהה ועם הנוף המקסים שהוא משקיף אליו וממשיכים הלאה.
עכשיו הגיע זמן להיכנס לבריכה.. בריכה קטנטנה צופה לנוף.. כיף גדול!
המים קצת קרירים בהתחלה אבל השמש הקופחת עוזרת להתרגל.
ואחרי הבריכה מגיע זמן האוכל במסעדה שבמקום. ארוחה טבעונית בהתאם לדרך החיים של אלכס.
היה טוב ונעים לשבת ככה מול הנוף אחרי הבריכה...
ממשיכים למרכז תרבות של קוסמוי.
המקום מעוצב בסגנון מקדש אבל שימש אותנו בעיקר לתחפושות מלכותיות בסגנון תאילנדי.
יצאו תמונות משעשעות!
מפה נוסעים למפל נמואנג מס' 1 .
איזה כיף... מפל ענק שניתן גם לשחות בו.
איכשהו באירופה או שאסור להיכנס למים או שהמים קרים מדי ופה הכל פשוט במקום!
כל כך נהנינו שפינטזנו לחזור לפה שוב ביום אחר בעצמנו..
לסיום ביקרנו במקדש החימר.
כולו אדום כצפוי, ועל הקירות מפוסלים קורות חייו של בודהה.
מקדש מהמם!
הקומבינציה של כל האתרים המגוונים בטיול יחד עם האווירה הטובה שיצר אלכס, יצרו לנו יום מאוד כיפי, ומדד הכוכבים מדבר בעד עצמו, מומלץ!
מדד הכוכבים לטיול הג’יפים של Secret Koh Samui
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5
חזרנו למלון בערך בארבע אחה"צ, קפיצה ל"למטייל תאילנד" וקנינו כרטיסים למחר לשיט לקוטאו, וכבר שבנו למלון, לבדוק את חוף הים שלו.
נכנסים למים.. רדודים.
נכנסים עוד.. עדיין רדודים.
יש גם שובר גלים ענקי כך שהמים שקטים שקטים.
בשבילי ממש סבבה. תנו לי רק לרבוץ ככה.
אבל שאר בני הבית ממש לא מסכימים איתי והבכור מעניק לחוף את התואר "בריכת הילדים הגדולה ביותר".
מכיוון שכך הם עוברים לבריכה, ממנה דווקא היו מבסוטים.
אני לעומת זאת נשארת בחוף.
מים כאלה רדודים? ושקטים?
הזדמנות מעולה לעשות סאפ פעם ראשונה בחיים!
האמצעי מראה לי מה לעשות ועוזב אותי כאמור ("משעמם כשאין גלים")
ולי דווקא כיף פה..
גם לתפוס תנומה פה על המיטות שיזוף ממש אחלה.
עקב חילוקי הדעות נאלצתי לחדד את מדד הכוכבים ולהפריד בין החוף לבריכה...
מדד הכוכבים לחוף המלון
אני 4 בן הזוג "רק לקייאקים" הבכור 2 האמצעי 2 פיקאצ'ו 0
מדד הכוכבים לבריכת המלון
אני 4 בן הזוג 4 הבכור 5 האמצעי 4 פיקאצ'ו 5
כך נשארנו באיזור הים והבריכה עד שהחשיך, חזרנו לחדר להתקלח ולהתארגן ויצאנו לסנטרל פסטיבל.
NOORI INDIA ממתינה לנו שם במתחם האוכל. התאהבנו.
חוזרים למלון,
בריטואל הקבוע פיקאצ'ו לא מוותר על הג'קוזי שלו..
הולכים לישון!
-
איריס ולימור היקרות – שמחה שאתן עוד מעודדות אותי פה לקראת קו הסיום
איריס – אם פיספסתי מקדש סיני כנראה שצריך לחזור...עוד מחכה לסיפור שלך!
לימור – אכן לגבי קוסמוי אני עדיין תוהה מה היה מתאים לנו יותר.. להתמקם בחוף למאי? לשלב עם קופנגן למרות מיעוט הלילות?
מצד אחד לא הוכחנו יכולות בטן-גב משובחות ואת זה ניתן לראות בפירוט הימים הבאים.. זה גם מה שמטריד אותי בקשר לקופנגן
מצד שני היה מאוד נוח בצ’אוונג, בהחלט נהנינו מהנוחיות הזו
בקיצור לא הגעתי למסקנות החלטיות..
-
יום 9 - טיול לקוטאולהיום הזמנו טיול מ"למטייל" לקוטאו ולאי סמוך Koh Nangyuan.
העדיפות הראשונה שלי היתה לטיול לאיים הדרומיים לשנירקול וקייאקים, אבל כאמור לא נותר מקום אצל אוליסיה ועברתי להתלבטות בין טיול לקוטאו לטיול ל 42 האיים.
הבנתי שהשנירקול בקוטאו הרבה יותר יפה והחלטתי ללכת עליו.
איסוף מוקדם מהמלון בשמונה בבוקר והואן מגיע למזח ממנו יוצאים טיולים לכיוונים שונים.
מקבלים צמיד סגול וממתינים לקריאה לסירה, ספיד בואט של כ 40 אנשים.
אנחנו מגיעים לסירה, ואת פנינו מקבל המדריך שמסביר לנו שהים קצת קופצני היום.
אהההמ...
נכון שקראתי כמה חשוב לבחור יום עם גלים נמוכים, אבל האמת היא שהיכולת לתכנן מראש יום כזה די מוטלת בספק מבחינת רמת האמינות של התחזית.
הרי אפילו ביום בו הגענו, והיה בו מונסון בצהריים, הסירות הפליגו לים כרגיל ונאלצו לקטוע את הטיול...
מי בכלל צפה את המונסון?
אז נכנסנו פנימה.
בן הזוג ושני הגדולים הלכו לשבת בסיפון הקדמי, בחוץ.
אני ישבתי בפנים עם פיקאצ'ו.
והתחלנו לשוט... בהחלט המדריך לא שיקר, איזה גלים
מפעם לפעם שטף גל את פנים הסירה...
למזלי כולנו הרגשנו טוב גם ככה, הגדולים אפילו נהנו במיוחד מהשיט הקופצני!
אבל השיט אורך שעה וחצי.. זה די הרבה.
בסופו כבר הרגשתי שזה יותר מדי, אבל ממש עוד רגע והגענו.
הסירה עוצרת בקוטאו, יש לנו כשעה לשנירקול.
שעה לשנירקול זה דווקא לא כל כך הרבה..
בעיקר עם קטנצ'יק לידי שלא כל כך סימפט את המסכה שנתנו לו.
העברתי אותו להשגחת בן הזוג ובזמן שנותר הספקתי לא מעט.
המים צלולים ונקיים ואפשר לשחות בין להקות דגי זברה ולהקות "כספיונים"...
מפעם לפעם ראינו גם דגים מיוחדים יותר, צהובים, ירוקים..
האמצעי ראה גם כוכב ים “עם עיניים”.
החיסרון בטיול הזה הוא הזמן הקצר המוקצב לשנירקול, אבל נראה לי שבכל הטיולים היוצאים מקוסמוי זה המצב.
כדאי לנסות ולמצוא את האיזור היפה ביותר לשנירקול, כשאנחנו הגענו הוא היה בחלק השמאלי כשיורדים מהסירה בפתח השונית.
אחרי כשעה כאמור נאלצנו לסיים את השנירקול ולחזור לסירה, שטנו עוד מספר דקות והגענו לאי הקסום Koh Nangyuan.
הנוף פה מדהים..
מים צלולים בגוונים שונים.. בולדרים.. חול בהיר.. עצי קוקוס.
מתחילים בארוחת צהריים ולאחר מכן זמן חופשי בחוף.
אפשר גם בו לשנרקל, יש בו דגים, אבל כמובן שזה לא כמו בקוטאו.
יש גם אפשרות לעלות לתצפית.. אנחנו בחרנו באופציה הבטלנית יותר.
זה הזמן להזכיר למרוח קרם הגנה כמו שצריך באיים..
השמש פה נותנת את אותותיה בקלות!
אנחנו הבאנו מישראל קרם הגנה מקדם 50, למרות שלדעתי בבתי המרקחת אין שום בעיה למצוא קרם ראוי.
חוזרים לסירה.. עייפים מספיק כדי לישון עם כל הקפיצות האלה!
מדד הכוכבים לטיול לקוטאו
אני 4 בן הזוג 3 הבכור 4 ("פחות מדי שנירקול, יותר מדי זמן חוף") ,האמצעי נתן 4 לשנירקול, 3 לחוף, פיקאצ'ו 0 לשנירקול, 2 לחוף (הערת אמא שלו – לא ברור.. בזמן אמת נהנה מאוד בחוף)
מהמזח החזיר אותנו המיניבוס למלון.
זה זמן פקקים בקוסמוי.. הנסיעה מתארכת.
אנחנו מגיעים למלון , מזמינים למחר נהג ואן ל 4 שעות (1600 באט מלמטייל) וקורסים לנוח.
עד שמתאוששים כבר אחרי שמונה בערב, בכל זאת לא רוצים לוותר על שוק הדייגים של יום שישי.
בימי שישי האיזור הופך למדרחוב מלא דוכנים והופעות..
ומזמן לא היינו בשוק, נכון?
הגענו כאמור די מאוחר לאיזור, ודי מורעבים.
הדוכנים נראים ממש סבבה וכל האיזור נעים, אבל אנחנו מחפשים איפה לאכול.. ובכל מקום מלא.
בעשר רוב המסעדות סוגרות וזהו.
בסופו של דבר מצאנו מסעדה שהייתה מוכנה לקבל אותנו (גם היא נסגרה לא הרבה אחרי זה) , וב 11 הכרכרה הופכת לדלעת, בעלי הדוכנים מקפלים אותם והמדרחוב נפתח מחדש לכלי רכב.
אז לא ממש הספקנו למצות את שוק הדייגים, אבל לדעתי.. יש פוטנציאל!
מדד הכוכבים לשוק הדייגים
אני 4 בן הזוג 2 הבכור 3 האמצעי 3 פיקאצ'ו 2 ("המסעדות נסגרו מוקדם")
נסיעה הזויה במונית חזרה למלון
ווואו עדיין עייפים כל כך!
-
האי שלכם מהמם
-
האי שלכם מהמם
-
יום 10 - טיול בקוסמויהיום הוכרז כיום מנוחה..
הכל יחסי.
בהתאם לכך הזמנו נהג ואן לשעה המוגזמת – 10 בבוקר.
מתחילים במקדשים. כבר כמה ימים שלא ראינו אף מקדש.
המקדש הראשון Wat Plai Laem
מדובר למעשה במתחם של כמה בניינים ופסלים בולטים, שוכן כולו בתוך אגם.
הפסל הראשון שאנחנו ניגשים לראות הוא זה של האלה גואנין, אלה בעלת 18 זרועות , אלת החמלה והפיריון.
הפסל ענקי!
קשה לתאר את ההרגשה שהוא נותן כשנמצאים ממש לידו..
דווקא בגלל שבקוסמוי רוב הפסלים אינם נמצאים בתוך בניין אלא תחת כיפת השמיים הם גדולים במיוחד והתחושה שהם נותנים היא שונה מאשר במקדשים אחרים.
אנחנו מבקרים גם בתוך בנין המקדש עצמו, הקירות מצויירים בציורים צבעוניים מאוד בסגנון נאיבי ומספרים את קורות חייו של בודהה. אהבתי.
אחרון חביב הוא פסלו של הבודהה השמן הצוחק..גם הוא ענק!
(נסו לדמיין את עצמכם במקום האנשים הנראים בתמונה הזו..)
זה גם המקום להאכיל את הדגים שבאגם.
פיקאצ'ו מוציא אוכל לדגים מהמכונה שבמקום, פה הוא עולה 10 באט לכל סיבוב. נעמוד בזה.
המקום לא היה עמוס.. אולי מוקדם מדי בבוקר לנופשי קוסמוי?
אנחנו אהבנו.
מדד הכוכבים למקדש Wat Plai Laem
אני 5 בן הזוג 4 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 4 ("לא היו מאווררים במקדש"
)אנחנו ממשיכים עם הנהג למקדש הסמוך - Big Buddha
המגמה לפסלי ענק ממשיכה גם פה, וכשאומרים Big מתכוונים Big!
מדובר בבודהה באמת ענק, ולהעצמת האפקט הוא נמצא בסופו של גרם מדרגות מרשים.
הנה תראו את הילד שיושב לידו…
מה שעוד מרשים הוא הנוף שנשקף מהמקום.
גם פה ניתן לתת מתנות לנזירים ולקבל ברכה, אבל בניגוד למקומות אחרים אין צורך לחלוץ נעליים בין השעות 10 ל 16.
רעיון פרקטי ומשעשע!
כנראה שהמקדש בנבצרות זמנית.מדד הכוכבים למקדש Big Buddha
אני 5 בן הזוג 4 הבכור 5 האמצעי 4 פיקאצ'ו 0
מסביב למקדש שוק.. יש לנו כבר פחות סבלנות לזה משום מה.
מה עכשיו? הגיע זמן תצפית.
הייתה לי תחושה שזה מיותר כי בלאו הכי התצפית מהביג בודהה מהממת דיה, אבל בכל זאת.. נסענו.
לאיזו תצפית?
חשבתי על התצפית בחוף למאי שנקראת Lad Koh Viewpoint.
אפילו כתבתי לו על פתק כולל השם בתאילנדית.
הנהג מתבונן בשם המקום ושואל אותי Lamai Viewpoint?
ברגע של חוסר תשומת לב אמרתי לו - כן.
זה בחוף למאי וזו תצפית...
אנחנו מגיעים לשלט Lamai Viewpoint ופתאום יורד לי האסימון...
זאת מלכודת התיירים שהחלטתי לא ללכת אליה!
אבל היה מאוחר מדי מכדי להתחרט והחלטתי לזרום עם מלכודת התיירים.
כמה רע יכול להיות?
כניסה עולה 100 באט אם עולים ברגל, 200 באט לעליה בפוניקולר.
מבט בטמפרטורה בחוץ מבהיר שאין מצב לעלות ברגל, אנחנו משלמים על פוניקולר.
כפרה על הסכום המופרז, אבל מסתבר שהפוניקולר לא כזה קרוב...
איזה סטארט אפ – גם לשלם על פוניקולר וגם לעלות לא מעט ברגל! הזוי!
מעולפים הגענו לבית הקפה שנמצא למעלה..
במצב כזה כל מחיר לגלידה הוא ראוי!
יושבים להתאושש מול הנוף.
אחרי שהתאוששנו ירדנו למטה לספא דגים במעיין (כלול במחיר)
היה משעשע! לפחות משהו אחד חיובי יצא מהמקום הזה!
מדד הכוכבים ל Lamai Viewpoint
אני 2 בן הזוג 3.5 הבכור 2 האמצעי 4 ("בזכות הדגים") פיקאצ'ו 0
סיימנו את ארבע השעות שלנו עם הנהג..
למרות שנראה לי שהוא ממש היה שמח להמשיך עוד (בלי לספר לאף אחד) וזה בהחלט אפשרי גם באופן פורמלי מול החברה שמעסיקה אותו.
הנהג הוריד אותנו כמובן בסנטרל פסטיבל.. זמן לארוחת צהריים!
גם זמן לסגור משהו למחר.
כבר די מובן שאנחנו היפר אקטיביים ולשבת במלון או סתם ללכת לחוף אחר לכל היום - זה לא יקרה.
מהפייסבוק אני מוצאת שיש בישראטורס טיול צלילה דומה למה שרציתי להזמין עוד לפני שהגעתי לקוסמוי ולא נשאר מקום.
טיול לאיים הדרומיים קו מדסום וקו טאן. בישראטורס המחיר יותר אטרקטיבי מלמטייל, אנחנו הולכים על זה.
שארית היום בבריכה.. ובחוף השקט של מואנג סמוי.
זה הזמן לעוד סאפ וקייאקים.
בערב אנחנו חוזרים לטייל בצ'אוונג עד סנטרל פסטיבל.
כרגיל וכמו שתיאר אלעד בסיפור שלו, כל רגע חולף טנדר רועש שמכריז על מופע האיגרוף הקרוב.
הפעם יש תוספת לרעש ברחוב.
טנדר שמשמיע מוזיקה מזרחית מפרסם מועדון ישראלי בקוסמוי.
הזוי כבר אמרנו
קצת אוכלים, קצת מסתובבים, מוצאים כבר קיצורי דרך בין מואנג סמוי לסנטרל פסטיבל.. נעשינו כבר בני בית פה!
ליל מנוחה
-
היי פנינית, אני עדיין בצאנג ראי איתכם.
גם אני מאוד אהבתי אצל ניקי את המודעות החברתית ואת הרגישות הרבה.
הטיול שלכם נפלא! כיף להיזכר וללמוד פרטים נוספים.
תודה רבה,
אורנה
-
הלכתם לעודד את סהר מישראל באיגרוף התאילנדי?
אני חושב ש Lamai Viewpoint זו אטרקציה חדשה. כשאנחנו היינו בקוסמוי זה היה הסלעים סבא וסבתא, בלי קרוניות ובלי דמי כניסה.
-
אורנה – תודה
אלעד – הקטע המשעשע הוא שביום למחרת פגשנו בואן קבוצת גברים ישראלים שבאו לשבועיים אך ורק לקוסמוי בשביל להתאמן באיגרוף תאילנדי. הם שיבחו בפנינו את יכולותיו של סהר…
אני חשבתי שאולי כדאי לחוות את החוויה וללכת לאיגרוף אבל בני המשפחה ממש לא הסכימו איתי. הם גם טענו שכרטיס עולה מעל 1000 באט לאדם, לא בדקתי כי בכל מקרה סירבו.
לגבי Lamai Viewpoint זו אולי “אטרקציה” חדשה אבל לא במקום סלעי סבא סבתא שעדיין נמצאים בקוסמוי.. גם אליהם בני המשפחה סירבו ללכת.
כל הקטע הזה של לקחת סלע ולהלביש עליו סיפור.. הם די לא סובלים.
אם אנחנו כבר מדברים על סלעים, ב Lamai Viewpoint יש גם סלעים!
אחד “בצורת לב” ואחד איש מחייך.
הילדים שלי אמרו פחחחח וסירבו אפילו להצטלם…
-
יום 10 - טיול לקו טאן ולקו מדסוםהיום האחרון שלנו בקוסמוי מוקדש גם הוא לטיול שנירקול קייאקים וחופים, הפעם באיים הדרומיים שהשיט אליהם קצרצר – קו טאן וקו מדסום.
הסירות קטנות יותר מהספיד בואט שבה שטנו לקוטאו, כ 20 איש בלבד, כנראה שזה מה שמייקר את רוב הטיולים לפה.
מתחילים בשנירקול בקו טאן.
גם בטיול הזה הזמן קצוב, 45 דקות בלבד.
אבל אנחנו כבר יותר מיומנים.
הפעם גם הבאתי לפיקאצ'ו מסכת שנירקול משלו, ואחרי אימונים אתמול בבריכה הייתי משוכנעת שהפעם הוא יהנה יותר.
גם פה יש דגים יפים ואלמוגים.
מחוץ לשונית המים פחות צלולים אבל כשמתקדמים בין האלמוגים הם נעשים צלולים ואפשר לראות נהדר.
הפעם פגשנו גם חתול מים!
שנירקלנו בין להקות הדגים.. היה כיף.
אבל פיקאצ'ו לא סימפט את השנירקול למרות הכל. מה לעשות.
הנקודה היחידה הלא ברורה פה היא הגישה לאלמוגים שמאוד גבוהים וקשה מאוד להימנע מלגעת בהם.
כל פעם כשהגענו לאיזור כזה התרחקנו ממנו ועברנו לאיזור בו הם נמוכים יותר , אבל אני מניחה שנגרם להם נזק מהפעילות באיזור.
כמה דקות שיט ואנחנו באי הקטנטן קו מדסום.
פה אין אפילו מזח. קושרים את הסירה ויוצאים במים בגובה הברכיים.
נוף קסום, קייאקים חופשי, ערסלים…
וגם.. חזירות וחזרזירים מסתובבים פה, זוכים לליטופים מהתיירים.
הזמן החופשי באי הוא של כמה שעות, בהחלט מספיק להכל.
גם לישון על מיטות החוף המפנקות.
מפה כבר לא נחזור עייפים!
מדד הכוכבים לטיול לקו מדסום ולקו טאן
אני 5 בן הזוג 3.5 הבכור 3 ("הם לא שומרים על האלמוגים") האמצעי 5 ("חוף מקסים") פיקאצ'ו 0
בדרך חזרה אנחנו הוגים את הרעיון לבקש מהמיניבוס להוריד אותנו בדרך במפל נמואנג 1.
הרי פינטזנו שנחזור.. זה נראה אפשרי!
בתאילנד כמו בתאילנד אין שום בעיה והנהג הוריד אותנו שם.
הפעם היה קצת יותר קריר.. השמש לא חיממה מספיק.
לבן הזוג ולאמצעי אין בעיה והם נכנסים למים גם ככה. כל השאר נכנסו , ניסו ויצאו החוצה.
מונית חזרה למלון עלתה את הסכום האסטרונומי של 800 באט.
מתארגנים ויוצאים כרגיל לסנטרל פסטיבל.
נפרדים מקוסמוי בסוונסן המקומי.
זהו, מחר אנחנו טסים לבנגקוק…
לא היה לנו מספיק זמן לשלב גם את קופנגן (אולי אם היינו מורידים ימים מהצפון), האם זו הייתה בחירה נכונה?
לזמן שבו נלקחה ההחלטה ובנסיבות אישיות שלנו – כן, אבל מאחר ויותר ויותר אני שומעת כמה כיף ונעים יותר בקופנגן, והמלון של איילת ממש הלהיב אותי, בהחלט יכול להיות שכללית עדיף להעביר את משקל הזמן בדרום לשם.
לגבי ההתמקמות בצ'אוונג לעומת לאמאי.. קשה לי להחליט.
הלאמאי נראה אחרת, אין ספק, לא דומה לא לעזה ולא לטיילת אילת, אבל מצד שני אני חושבת שהנוחות שבצ'אוונג מאוד היתה משמעותית עבורנו וגם זה חשוב.
בקיצור – שאלה יהיו הדילמות שלנו!
-
יום 11 – טסים לבנגקוקטיסה פנימית לבנגקוק
הוזמנה לשעות הצהריים דרך בנגקוק איירוויס, מה ששוב זימן לנו שעת קימה נינוחה.הסעה לשדה דרך אוליסיה (קוסמוי סיקרט) שוב תיקתקה.
אנחנו מגיעים לשדה, שדה קטן שהרבה אין מה לעשות בו.
חוץ מלעמוד בתור ולבהות בשלט הבא:
איילת הזהירה אותי כל כך בשקדנות לא לשים מטענים וכדומה במזוודה, אבל היא לא הזהירה אותי לא לשים את הדוריאן שלי!
כשמסיימים עם מסירת המזוודות, מתפנים לראות שמדובר בשדה פשוט מקסים. איזה עוד שדה נראה ככה?
אומנם הכל פתוח לאוויר ואין מיזוג..
אבל יש גם פינת אוכל חינמית של בנגקוק אירוויז עם סוגי שתיה שונים וגם שלל סנדביצ'ים וקינוחים אסיאתיים מבוססי קוקוס ושעועית אדומה.
הועברנו לטיסה מוקדמת יותר, אבל גם היא לא יוצאת בזמן.
לא נורא.
מגיעים לשדה בבנגקוק בשעות הצהריים המוקדמות והעיקר שההסעה של יניב תאילנד הסעות מחכה כמובטח במקום המפגש (1300 באט).
הדרך מהשדה למלון שלנו, מלון ליט, אורכת כ 45 דקות, ובשעות האלה אין פקקים מיוחדים.
אנחנו מגיעים למלון והשוער מקבל את פנינו בשלל ביטויים "אח שלי".. "הכל בסדר טודו בום" ועוד ועוד..
גם מלון ליט הוזמן מהמבחר של "למטייל תאילנד" והתוצאה בהתאם – נוכחות גבוהה של ישראלים. כמיטב המסורת ארחיב על המלון בהמשך .
הכל מתקתק הרבה יותר מהר ממה שציפיתי.
זה היה הזמן למפגש פיסגה ראשון ביני לבין איילת..
גם היא במלון ליט, כבר מתכוננת לטיסה חזרה לישראל.
אירחתי את איילת בחדר כ"כ יפה על כוס קפה
ועוגיות (סתם, לא נתתי לה אפילו מים , חייבת לפצות אותה), ותוך כדי הנעמתי לה את הזמן בפתיחת המזוודות, אבל היה כיף לפגוש אותה סוף סוף!ואם הכל זורם כ"כ מהר.. והאמצעי פתאום החליט שהוא רוצה לראות את צ'ינה טאון.. למה שלא נבקר בעוד מקדש?
אז יצאנו במונית למקדש בצ'ינה טאון, Wat Traimit.
מה יש פה? בעיקר בודהה עשוי זהב טהור, שוקל חמישה וחצי טון!
אז ראינו, התרשמנו מהניצנוץ....
וזהו.אין פה הרבה יותר מזה.
מדד הכוכבים ל Wat Traimit
אני 4 בן הזוג 3 הבכור 4 האמצעי 4.5 פיקאצ'ו 2.5 ("רק הבודהה יפה פה")
אנחנו ממשיכים לשוטט ברגל , עוברים ליד שער צ'ינה טאון.
בערך כל שני מטר נתקלים בעוד מקדש.
אבל את החלק המעניין של צ'ינה טאון אנחנו רואים שאנחנו לא מוצאים בקלות, ויש לנו תוכניות אחרות להערב.. אסיאתיק.
קפיצה קטנה בטוקטוק מביאה אותנו לתחנת מעבורת הנהר – Ratchawong.
זו ההזדמנות לומר שאת כל הקווים של כל אמצעי התחבורה בבנגקוק (רכבת עילית, רכבת תחתית, מעבורת הנהר, סירות התעלות ואפילו האוטובוסים אם אתם מתעקשים) – ניתן למצוא באופן ברור באתר הזה.
המעבורת לא פעילה מעבר לשש וחצי לערך, והשעה כבר מתאחרת.
אנחנו מנסים לראות איפה קונים כרטיסים, והבחור במקום משכנע אותי לקנות כרטיס (יקר יותר) למעבורת התיירים, לקו הכחול במקום לקנות כרטיס רגיל.
בתמורה המעבורת תמשיך ממש עד אסיאתיק בתחנת Wat Rajsingkorn Asiatique.
ככה הוא מתעקש.. שרק הקו הכחול מגיע עד לשם.
גם היום נראה לי שהוא לא צודק וגם הקו הכתום הרגיל מגיע לתחנה הזו, אבל אין לי הרבה זמן להתווכח ועם כל הכבוד נכון שהכרטיס יותר יקר אבל היי אנחנו בתאילנד, אלה כמה שקלים, אז קניתי.
יפה לראות את בנגקוק מהמים.. במיוחד בשעה הזו בין הערביים.
אנחנו יורדים באסיאתיק ומתחילים להסתובב.
אפילו בריזה יש פה עכשיו.
מתרשמים מדוכני האוכל – אלה שיותר אקזוטיים (בן הזוג ראה במו עיניו תייר סיני שאוכל עקרב) ואלה שפחות
מתרשמים גם מהגלגל הענק
ותכלס נכנסים לאכול באחת מהמסעדות הרבות שבמתחם (פיצה, שוב הילדים הכריעו...
) ולקינוח – גלידת מנגוסטין בגלידריה איטלקית!יש כמובן גם אינספור דוכני מכירה של מזכרות וכדומה, המחירים אטרקטיביים!
אבל נפלה עלי עייפות שכזו...
מסתפקים בעוד כמה רכישות קטנות לילדים.
לא הספקנו למצות את המקום אבל אין ספק שמומלץ!
מדד הכוכבים לאסיאתיק
אני 5 בן הזוג 4 ("בזכות התנינים והעקרבים") הבכור 5 האמצעי 5 ("שוק האוכל מגעיל ואני אומר את זה כמחמאה!") פיקאצ'ו 5
כשחוזרים בלילה מעבורת הנהר כבר לא פעילה.
אנחנו לוקחים את שאטל הנהר החינמי שמפעיל מתחם אסיאטיק לתחנת Sathorn/Saphan Taksin (לא להיבהל מהתור לשאטל, הוא מתקדם מהר ברגע שהסירה מגיעה).
משם אפשר לחזור ברכבת העילית אבל אנחנו מעדיפים לא לעסוק בזה עכשיו ובוחרים בטוקטוק בנגקוקי לנסיעה פרועה בסגנון המקומי.
מדד הכוכבים לנסיעה בטוקטוק
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5
הגיע זמן לישון!
-
יש לי תמונה זההה של השדה תעופה וגם אני רציתי לשים אותה.
עכשיו יגידו שגנבתי מימך.
-
ככה זה איילת…
כמו שאומרים.. Great minds think alike
-
מלון LIT - בנגקוקהמלון שוכן קרוב מאוד לתחנת הרכבת העילית National Stadium, ולקומפלקס הקניונים MBK וחבריו.
אין ספק שאלה עובדות שמחבבות אותו על הישראלים...
תכלס המלון היה באמת נוח מאוד, קיבלנו שתי יחידות די גדולות, אחת מהן דו קומתית שביחד נסגרו בדלת חיצונית נוספת ומהווות מעין סוויטה גדולה.
המיטות היו נוחות במיוחד, המקלחת נוחה.. יש גם מטבח ומכונת כביסה (בתאילנד??
) למי שמעוניין.החיסרון של המלון הוא בתחום ארוחת הבוקר. כל דבר כמעט צריך להזמין באופן אישי והצוות לא עומד בנטל...
בסיכומו של עניין בהחלט היינו חוזרים!
-
"בתאילנד כמו בתאילנד אין שום בעיה"
פנינית, נראה לי שהמשפט הזה שלך מצליח לסכם את המהות כולה .
לגבי המחיר האסטרונומי... הכי טוב לשלם לנהג שייצמד אליכם כל היום , ייקח אתכם ויחכה לכם בכל אתר , כמו ב 4 שעות טיול עם הנהג ששילמתם עליהן , כי כשאת "תקועה" באתר ואין לך איך לחזור , ברור שינצלו זאת מיד כדי להפקיע מחיר .
בבנגקוק אנחנו תמיד נוסעים בסקיי טריין עד לתחנה בה הסירות החינמיות לאסיאטיק. באמת יש תמיד תור לסירות אבל הוא רץ מהר והילדים אוהבים לשוט לשם .
רק מוסיפה שאפשר גם לעשות את הדרך במונית בכיוון חזור כדי לקצר תהליכים ( לא מבחינת זמן אבל מבחינת נוחות ).
ואיזה כיף שפגשת את איילת.
היה כיף פה 2 סיפורי תאילנד שלכן במקביל. ולדעתי הם היו שונים למרות "מסלול החומוס" כביכול , מה שמוכיח שתאילנד תתאים לכל אחד לפי אהבותיו ורצונותיו.
ו.... הדילמה בין למאי לצאוונג היתה גם שלנו....ואני חושבת שהיא של רבים נוספים
בין השקט וההרגשה של אי , לבין הרצון להיות במרכז העניינים , אוכל מערבי נגיש ( לילדים ) וכו'.
-
הי עדי
כבר אז חשבתי לעצמי – מה היה קורה אם היינו מבקשים מנהג בארה”ב לעצור בדרך ולהוריד אותנו במפל במקום לחזור למלון?
זה לא היה רק “לעצור”, הוא נכנס לכביש צדדי, אומנם די קצר, אבל בכל זאת..
וזה לא היה המקרה הראשון.
התאילנדים ממש גמישים.. דומים לישראלים בענין הזה, וזה בהחלט מקל על החיים וגם נעים!
הנהג לא ביקש שום דבר ולא ניצל את המצב
בוודאי שהכי כדאי לקחת איתך נהג לכמה שעות.. אבל פה היתה הזדמנות שנקרתה על דרכנו בגלל המיקום הגיאוגרפי של המזח לעומת המפל ולעומת המלון שלנו. זה היה או זה או לוותר על עוד פעם
-
כן הבנתי, התכוונתי ל 800 באט של הנסיעה בחזור.
לכן ציינתי שעדיף כבר מחיר ליום שלם עם נהג .
( לא יודעת לגבי הזמנה מחברה, אנחנו פשוט מהמרים על נהג שנראה לנו...מתמקחים קלות כמקובל ונוסעים עצמאית )
העיקר שזרמתם כמו שהתבקש וחזרתם למפל. זו תאילנד , אפשר לזרום. זה חלק מהמהות.
-
יום 12 – סביבות בנגקוקזה הזמן להכות על חטא
שלא קראתי ולא ביררתי וישר הזמנתי טיסות..מסתבר שבבנגקוק כדאי מאוד להיות בימי סוף השבוע
כל השווקים הכי מעניינים – רק אז.
אבל מה לעשות..
הכרטיסים כבר הוזמנו וכשהגעתי לתכנן את בנגקוק הבנתי שאין לי ולו יום אחד של סוף שבוע.
אז מה יהיה
איך אסע לראות את הקופים השוחים
ואת שוק הרכבת
לא מספיק שאני מפסידה את שוק אמפאווה
ואת הגחליליות
הפיתרון נמצא בדמות טיול שמציע יניב תאילנד הסעות, וכולל את השוק הצף דמנואן סדואק (שוק בוקר), את הקופים השוחים ואת שוק הרכבת.
טיול פרטי. אחלה.
אז הזמנתי.
בניגוד לקוסמוי פה הם ביקשו שאזמין לא מעט זמן מראש, הזמנתי.
והיום זהו היום.
בשמונה בבוקר מגיע הואן והמדריך אבל בתוך הואן יושבת לה עוד משפחה.
גם לה הבטיחו טיול פרטי.
(בכתב, בכתב)שיטת "מצליח" ישראלית נהדרת...
לא היה טעם להתנגד למצב, אנחנו כבר בבוקר הטיול ומחר בלילה כבר טסים הביתה, אבל לפחות שתדעו למה לצפות כשמבטיחים לכם הבטחות.
אז יצאנו לדרך.
הנסיעה לשוק הצף די ארוכה, שעה וחצי לערך.
עוצרים לתחנת דלק לשירותים.
ביג מיסטייק. Huge.
את מה שהיה לי לומר בנושא כבר אמרתי בצפון.
מגיעים למקום ממנו יוצא סיור מאורגן בסירה ארוכת זנב, סיור של שעתיים.
המדריך ממש לא נחוץ פה, והוא אכן נשאר בנקודת היציאה.
אנחנו יוצאים לדרך עם משיט הסירה שאיננו מדבר אנגלית וגם לא מתקשר איתנו בשום דרך שהיא ומקווים לטוב.
שטים בתעלה..
בצדדיה מתחילים לראות מעין חנויות ובתים אבל זה עוד לא השוק הצף.
הנה הגענו – לשוק הצף דמנואן סדואק.
נכון, תיירותי שאין כדוגמתו אבל חוויה!
לראות את הסירות שמוכרות נישנושים ושטות בין הלקוחות
לעצור ליד החנויות בצידי התעלה ולהתמקח (המחירים פה בשמיים, כדאי מאוד להתמקח והרבה!)
פה ושם נוצרים ממש פקקי תנועה של כל סירות התיירים..
אבל הכל בא על מקומו בשלום. גם זו חוויה.
בשלב מסויים הסירה עצרה והורידה אותנו במפעל לייצור סוכר קוקוס.
המפעל הזה הוא מאסט בכל סיור בשוק הצף, לא בגלל שהוא באמת מעניין אלא בגלל שמקווים שתקנה פה מזכרות.
ובכל זאת – מראים לנו שאת סוכר הקוקוס מפיקים מהענף של עץ הקוקוס ומבשלים אותו ארוכות.. כך יוצרים עוגיות סוכר קוקוס.
מזכרות אנחנו לא קונים פה אבל חם..
זה הזמן לעוד ארטיק דוריאן (התמכרתי!
)לא ממש הבנו איפה מחכה לנו הסירה ומתי בעצם אנחנו אמורים לחזור, מזל שהמשיט של המשפחה השניה דיבר איתם באנגלית ומצאנו את הסירה.
אני עומדת להיכנס לסירה ובירידה לסירה לפתע מחליקים משקפי השמש שלי לתעלה.
המוכרת שעומדת במקום מיד מתנדבת..
את רוצה שנשלח מישהו להוציא אותם מהתעלה?
עוד לפני שאני חושבת על מה שהיא אומרת היא מיד מוסיפה – 200 באט.
ויתרתי על העיכוב
, והמשכנו הלאה.אנחנו מגיעים למקום שנראה בו מקדש על הגדה. המשיט לוקח את שקית האוכל לדגים ומראה לנו שהוא זורק קצת למים.
ו.. מתחיל לחזור בחזרה...
היי
מה עם המקדש שלנו“קצת” קשה לתקשר איתו ואנחנו אומרים לו Wat
Watהוא מסתובב חזרה למקדש ובעזרת תיווך אנגלית של המשיט השני מסביר לנו שיש לנו עשר דקות לביקור.
אנחנו יורדים מהסירה ועכשיו גם רואים את הדגים המדוברים שרבים על האוכל שזורק להם פיקאצ'ו.
לפחות הוא מבסוט!
ומה לגבי המקדש?
לא פלא שרוב התיירים כנראה לא טורחים לרדת לגדה.
Nothing to write home about
(שאני אגיד כזה דבר על מקדש??
)אז שטים חזרה..
אנחנו מגיעים חזרה לנקודת המוצא ומתכבדים ברמבוטן ובזאת בא על סיומו הביקור בשוק הצף.
מדד הכוכבים לשוק הצף
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 4 האמצעי 3.5 ("תיירותי מדי") פיקאצ'ו 0 ("יקר וממוסחר ובכלל אי אפשר לזוז")
אז אנחנו יושבים ואוכלים את הרמבוטן אבל הלו"ז.. מה יהיה עליו?
המדריך מאיץ בנו להיכנס לואן, חייבים להמשיך, ומצייד אותנו בשקית עם כל הרמבוטן, רק שניסע כבר.
ממשיכים לנסוע. הנהג והמדריך קופצים לקניה קצרה.
מסיפורים שקראתי אני משערת שהם קונים אוכל לקופים השוחים, ואני צודקת.
בתחנה הבאה השיט לקופים השוחים והם מוציאים מהואן שקיות מלאות בננות וחתיכות תירס.
מאוד שקט פה.. אין בכלל תיירים.. רק קבוצה אחת נוספת, ישראלית כמובן
.על גדות התעלה גרים מקומיים.
שטים קצת והנה נכנסים לאיזור הקופים.
אבל רגע יש פה לא רק קופים, יש פה גם כלבים!
כלבי פרא שרודפים אחרי הקופים, ומנהלים מלחמת קיום מתמדת.
בכל פעם שהכלבים מגיעים הקופים מטפסים על העץ, אחר כך יורדים לקבל אוכל מהתיירים וחוזר חלילה.
וכל זה.. ממש דקות ספורות מ"שכונת מגורים" על גדות התעלה.
הילדים זורקים לקופים את הבננות ואת חתיכות התירס.
לא ברור מי מבסוט יותר – הילדים
או הקופים .פתאום אחד ממנהיגי הלהקה, קוף גדול, מחליט שהכי פשוט לגשת למקור הבננות ו.. עולה על הסירה
ממש ליד הבכור
לרגע לא ידעתי מה לעשות.
זה גם לא הטריד אף אחד מיושבי הסירה בצידה השני.. ביניהם המדריך.
הדאגה כמובן היתה ממצב של נשיכה.. אז מיידית יש לגשת לבית חולים, הרבה מהקופים בתאילנד עלולים להיות נגועים בכלבת.
אבל האמצעי פעל מיידית וזרק לקוף כמה בננות לכיוון אחר.
זה הספיק כדי שיצא מהסירה והשקט שב לשרור בגזרתנו.
מעניין היה לעקוב אחר הקופות האמהות שהקופיפים תלויים עליהן. לא יאמן איך הם לא נופלים כשהן קופצות בעוצמה לכל עבר.. פשוט מדהים.
הנה אחת כזאת.
חוויה.
מדד הכוכבים לקופים השוחים
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 0 ("כי הקוף עלה על הסירה") האמצעי 5+ ("כי הקוף עלה על הסירה"
) פיקאצ'ו 5 (כנ"ל)חוזרים למזח, בסמוך יש מסעדה מקומית לארוחת צהריים. גם היא כמובן כלולה בטיול.
מפה אנחנו ממשיכים לשוק הרכבת.
איילת הבהילה אותי לגבי העומס במקום..
אבל אנחנו מגיעים ביום חול ועכשיו הכל על מי מנוחות.
לא סתם על מי מנוחות, השוק כולו נראה לי אותנטי לחלוטין.
אין פה שום סחורה שמעניינת תיירים.
ירקות, פירות
והרבה דגים בצורות שונות, פירות ים למיניהם, צדפות... אתם יכולים לדמיין את הריח (וגם כמה פיקאצ'ו אהב את המקום).
אנחנו מטיילים לאורך המסילה בין הדוכנים.
חצי שעה יש לנו אבל אין פה שום דבר שמעורר בנו רצון לקניה.
לפתע נשמע קול רמקול.
הכל בתאילנדית, אנחנו לא מבינים מה ההודעה אבל רואים שהמוכרים מתחילים להתכונן.
מקפלים את הסוככים , מזיזים את הארגזים החיצוניים פנימה.
עוד קול רמקול
נשמע והרכבת 
מתחילה לנסוע לכיווננו.אני עומדת ממתינה לצלם אותה ופתאום..
הי זה נורא קרוב! אני נרתעת לאחור.
לא יאמן כמה קרוב היא עוברת וכמה אין שום דבר שימנע את התאונה הבאה!.
ומיד לאחר מכן הסוחרים פותחים את הסוככים, מחזירים את הארגזים, והכל חוזר לקדמותו.
כך עד הרכבת הבאה.
לי היה מאוד מעניין לראות את התהליך.
נכון שהם בסה"כ מזיזים הצידה כמה ארגזים, לא מדובר בעבודה מרובה, אבל כל הרעיון כל כך הזוי!!
קשה להאמין שדבר כזה קורה ועוד 5-6 פעמים ביום, כל יום!
מדד הכוכבים לשוק הרכבת
אני 5 בן הזוג 3 ("לא שווה את הטירחה") הבכור 5 ("אותנטי ואוריינטלי") האמצעי 3 ("מסריח ומסוכן") פיקאצ'ו 0 ("מסוכן ומסריח")
אנחנו נפרדים מהמדריך שממשיך ליעדו הבא, מקבצים לו טיפ סמלי משותף (הרבה הוא לא תרם כמדריך), ומתחילים בדרך הארוכה חזרה לבנגקוק.
שעת הפקקים ואין כמו הפקקים של בנגקוק. אין.
אני אומרת למשפחה שלא יתלוננו..
זכינו לחוויה בנגקוקית אותנטית לחלוטין.
זה נכון אבל באיזור ה MBK אנחנו מעדיפים כבר לרדת מהואן .
נכנסים פעם ראשונה ל MBK..
לא תיכננתי אפילו להיכנס לפה.
וואו
איזה גודל ואיזה דוכניםזה נראה כמו שוק בתוך קניוןהאמת היה שווה רק להיכנס ולהתרשם מהגודל ומהאווירה..
ולחשוב שהוא מחובר לעוד שלושה קניונים ענקים לידו
טירוף לא פלא שאנשים מקדישים שעות על גבי שעות לשופינג פה.
חיש מהר אנחנו מוצאים חולצות NIKE "מקוריות"
ב 20 ₪ ומצטרפים לחגיגה לכמה דקות.אבל בעיקר אנחנו רוצים לאכול.
התרגלנו למתחמי האוכל למיניהם וגם פה יש אחד כזה, "אקסלוסיבי" יחסית (לא ממש) – בקומה 5.
מדד הכוכבים לביקור סמלי ב MBK
אני 5 בן הזוג 4.5 הבכור 5 ("האוכל..") האמצעי 5 ("האוכל..") פיקאצ'ו 5 ("האוכל...")
אחרי שהתאוששנו אפשר לחשוב על המשך הערב.
נוסעים לקניון טרמינל 21, זה שכל קומה בו מעוצבת בסגנון של מדינה אחרת.
הדרך החכמה להגיע אליו היא ברכבת העילית אבל המשפחה חוששת מעומס בשעות האלה ואנחנו לוקחים טוקטוק.
הוא נוסע.. ונוסע.. ונוסע.. ונוסע.. וואו זה רחוק!
הקניון נחמד, אפילו מיוחד לחובבי השופינג, אבל לא הרבה יותר מזה.
לא היה שווה את השקעת הזמן.
לא כל הקומות מושקעות באותה מידה, הקומה המושקעת ביותר היא זו של אנגליה. ותמיד בידקו את השירותים…
מדד הכוכבים לטרמינל 21
אני 3 בן הזוג 3 הבכור 3 האמצעי 3 פיקאצ'ו 3 ("רק קומת אנגליה מעוצבת")
עייפות נוחתת עלי והגיע הזמן לחזור למלון.
הפעם בכל זאת נלך על הרכבת העילית... שמפתיעה אותנו לטובה.
נכון שיש להחליף את השטרות למטבעות בכדי להפעיל את המכונה, אבל הרכבת כ"כ מודרנית ובעיקר ממוזגת!!!
היה מצויין.
לילה אחרון בבנגקוק בפרט ובתאילנד בכלל..
וואו איך חלף לו הזמן!
-
פנינית,
ממשיך לטייל איתכם בהנאה
לפי התמונות רוב המקדשים שהייתם בהם מ-ה-מ-מ-י-ם
אהבתי במיוחד את המקדש הכחול, מקדש הכסף והמקדש הלבן (ועוד כמה שעכשיו אני כבר לא זוכר את שמם 
)עצוב כל התיירות שהתפתחה סביב שבט נשים ארוכות הצוואר
ואני בהלם משוק הרכבת
שהתחלת לכתוב חשבתי שהשם נגזר ממסילת רכבת ישנה שלצידה הקימו שוק... אבל בהמשך התברר לי שהרכבת ממש נוסעת שם סכנת נפשות צבע הים באיים מרהיב
חבל שהישראלי מולו הזמנת את הטיול "הפרטי" לא עמד במילתו
ומודה שיש רק משהו אחד שמבאס לאורך הטיול - כמות הישראלים הרבה (וייתכן שזה עוד סיבה שעד כה לא הגענו לשם...). אוהב את עם ישראל ואין כמוהו באף מקום בעולם (לטוב ולרע)
אבל כשאני בחו"ל אני רוצה להרגיש בחו"ל ולא בטיילת בנתניה או בשוק הכרמל או במלון באילת... רובי
-
תודה רובי שאתה פה איתי בכל מילה
לגבי הישראלים –
גם לי זה לא טריביאלי...אבל רוצה טיפה להרגיע ומצד שני לחשוב למה זה כך.
נכון שיש נוכחות מסיבית בתאילנד, וזו בעצם גם הסיבה שיש כל כך הרבה סוכנויות ישראליות שיושבות בתוך תאילנד וחיות מהישראלים.
אם כולנו מזמינים מ “למטייל תאילנד” את המלונות – אז מגיעים למלונות שהם אוהבים לשווק ומוצאים שכולם ישראלים.. כך גם אני וגם איילת הגענו למלון LIT בנגקוק (שהוא באמת מצויין אבל כנראה לא היחיד)
ואם כולנו מזמינים טיול פרטי בצפון מפוקי או מללה או מגדי וגאם, אז גם כן מסתובבים בין אותם מקומות. (ויש מקומות שכל תייר מגיע אליהם בלי קשר..)
והזמנת טיולי יום מגורמים ישראלים.. גם היא גורמת לכך שתמצא ישראלים בטיול (לא לגמרי כי למטייל תאילנד למשל הם רק מתווכים לטיול 42 האיים, לאותו טיול יגיעו ממתווכים שונים)
אני הצלחתי לשים את זה בצד, יותר השתעשעתי מנוכחות כל כך הרבה ישראלים ולא באמת סבלתי, למרות שכמוך it’s not my cup of tea.
כדי לצמצם את האפקט צריך לדעתי לעבוד מול סוכנים אחרים, לא ישראלים, בוודאי בנושא המלונות. עם כל הכבוד יש עוד הרבה הרבה מלונות אפשריים.
וזה כבר שיקול אישי… אותי תאילנד והמזרח כל כך הלחיצו בתור פעם ראשונה שהעדפתי ללכת “על בטוח”, פעם הבאה יכול להיות אחרת.
