החזרה לצרפת - מדינה עם מסורת
-
כל שנה המון אנשים נוסעים לצרפת ודווקא השנה נראה שיש מעט סיפורים בפורום. אנשיםטובים התחיל לכתוב את הסיפור שלו, ומיכל סיכמה את הטיול המעניין שלהם – וזהו. אז הנה גם הסיפור שלנו.
הטיול המשפחתי הראשון שלנו בהרכב מלא היה לדרום צרפת – נסיעה מרגשת, מופלאה ומאתגרת. בחלוף 5 שנים חזרנו לצרפת, הפעם לקצה הצפוני שלה – ושוב היתה לנו נסיעה מרגשת, מופלאה ומאתגרת.
נסענו 5 – זוג הורים באמצע שנות ה-40, בכור בן 16, נערה בת 12.5 וילדה בת 7.5, כלומר פערי גילאים די גדולים וכל אחד עם תחומי עניין שונים.
-
9.8 – פעם ראשונה באיזיג'ט
טיסה ב-18:55, אבל בצהריים שאני מקבלת עדכון דרך האפליקציה של איזיג'ט שיש עיכוב בטיסה הלוך משארל דה גול. אמנם גם כתוב שאין דחיה בשעת הצ'ק אין אבל אני מחליטה להיות ישראלית במובן הרע של המילה ואנחנו יוצאים מאוחר לשדה התעופה. כמובן שנתקעים בפקק אדיר בכביש 6, כמובן שאין מקום חניה ליד טרמינל 1, כמובן שכשאנחנו נכנסים לטרמינל 1 ואומרים שאנחנו לטיסה לפריז, אנשי הבטחון אומרים אוקי ובכלל לא מעבירים אותנו לבידוק מהיר.
מגיעים לעמדת הצ'ק אין ונותנת השירות אומרת שאי אפשר לעלות לטיסה כי הצ'ק אין כבר סגור וכבר התחילו בעליה למטוס [לפי האפליקציה, המטוס רק נחת]. אחסוך מכם את מסכת התחנונים והריצות שלנו. אני כן אציין לטובה את המקצועיות של האחמ"שית של איזיג'ט – בהתחלה כנראה חשבה שאנחנו מנסים לתחמן, אבל אחרי שראתה שיש לנו בורדינג פסים מודפסים ושהיתה טעות כנה, דאגה להעביר את המזוודות שלנו כמו שצריך.
בסופו של דבר, הטיסה התעכבה מאד – המראנו רק ב21:30 ונחתנו בפריז לקראת 1 לפנות בוקר. עד שעברנו ביקורת דרכונים ואספנו מזוודות, הרכבת הפנימית של שדה"ת כבר הפסיקה לפעול ולקחנו מונית למלון שנמצא בתוך שדה"ת. 5 אנשים במונית רגילה ונהג שאין לו מושג איפה המלון שלנו – לא ככה אמורה להיות הנחיתה שלנו במדינה מתקדמת כצרפת.
מזל שהיגענו למלון החדש דנדש, הולידיי אין אקספקס שארל דה גול. אז אמנם לא שמרו לנו חדרים מקושרים כמו שביקשתי [ואישרו לי מראש], אבל היינו במרחק של שני חדרים זה מזה – וממילא כל מה שרצינו זה ללכת לישון ומיד. ארגנו את הילדים בחדר אחד, הלכנו לחדר השני והבנו שאנחנו בצרפת.
-
10.8 – שנטילי
הזמנתי רכב בחברת אנטרפרייז (דרך אתר economycarrentals) לשעה 9 בבוקר. קמנו בקושי רב, ולכן התקשרנו לאנטרפרייז להודיע שנאחר מעט לאסוף את הרכב.
הערנו את הילדים, וירדנו לארוחת בוקר של המלון (כלולה במחיר הלינה). הופתענו מהאיכות והמבחר יחסית לכך שמדובר ברשת שנחשבת באדג'ט, ועוד בשדה"ת. אני ובעלי השארנו את הילדים (תכל’ס כבר גדולים) לגמור את האוכל בנחת, ונסענו עם הרכבת הפנימית לקחת את הרכב. הכל הלך חלק וחזרנו תוך שעה למלון, ויצאנו לדרך. הרדיו של הרכב היה מכוון לרשת של מוסיקה קלאסית, והשארנו את הרשת הזו כל משך הטיול עם האוטו. בישראל אנחנו מד"כ שומעים 88 או 99 FM, ובנסיעות ארוכות שומעים גם פודקאסטים או ספרים מוקלטים, אבל איכשהו בצרפת התאים לנו לשמוע מוסיקה קלאסית...
הניווט היה מאד פשוט עם וייז, ובהמשך גם גילינו שיש GPS מובנה באוטו, ותוך פחות מחצי שעה היגענו לאתר העיקרי שלנו ליום הזה – ארמון שנטילי Chantilly. כשתכננתי את הטיול, רציתי שביום הראשון נבקר באתר מאד "צרפתי" שיבהיר ילדים את ההבדל בין היעדים הים תיכוניים שביקרנו בהם בעבר לבין אירופה הקלאסית. בנוסף, ידעתי שלא נגיע לורסאי בגלל העומס בחודש אוגוסט. ארמון שנטילי מילא בדיוק את המשבצת החסרה.
הארמון נבנה במקור במאה ה-16, ולאורך השנים הוחזקה ע"י משפחות אצולה צרפתיות. בנוסף, הגנים תוכננו ע"י אנדרי לה נוטר שתכנן את הגנים של ורסאי וגם את גני טווילרי שצמודים ללובר. במהלך המהפכה הצרפתית, חלקים גדולים מהארמון והגינות נחרבו ונבנו מחדש במאה ה-19. במהלך הבניה מחדש, חלק מהגן תוכנן בסגנון אנגלי (כלומר פחות מסוגנן ויותר "פרוע").
האתר מקסים ובהחלט יכול למלא יום טיול מלא. פנים הארמון הוא היום מוזיאון, חלק מהחללים עדין מעוצבים בחדרים – ספריה, חדר משמר, חדר מיטות, חדר מוסיקה, מטבח וכיו"ב – וחלק הוא מוזיאון אמנות שמחזיק באוסף השני בגודלו בצרפת של אמנות הרנסאנס (אחרי הלובר, כמובן...) אנחנו סיירנו עם מדריך קולי (כלול במחיר) שהיה מוצלח מאד. הקטנה קיבלה את המדריך הקולי לילדים והיתה מרותקת מסיפור "חפש את המטמון" שסופר בו [המדריך הוא באנגלית. האנגלית של בתי טובה אבל לא ברמת שפת אם והיא עדין מאד אהבה].
-
אחרי הארמון עצמו, הלכנו לאורוות, האורוות הגדולות ביותר בצרפת. במבנה עתיק ומלא אווירה, מאמנים סוסים מכל מיני סוגים. ברוב הימים יש מופעי ראווה של הסוסים, אבל ביום שאנחנו היגענו היתה "רק" הדגמה של אימוני הסוסים. במשך חצי שעה, שתי רוכבות הדגימו והסבירו מה הסוסים יודעים לעשות וכיצד מאמנים אותם. כאן נחשפנו לראשונה לשיטת ההדרכה הצרפתית – הקהל היה קהל של משפחות אבל הרוכבות דיברו בקול מדוד, לא משלהב ולא מתיילד, ולמרות שהבנו מעט מאד, היה ברור שהן מעבירות מידע ומסבירות ברמה גבוהה, אבל בלי לשתף את הקהל. מאד שונה מהנהוג בישראל.
בתוך המתחם, יש גם מוזיאון סוסים שכנראה מציג את התפתחות הקשר בין האדם לסוס לאורך אלפי השנים האחרונות, אבל כבר לא היה לנו זמן לזה.
הלכנו לטייל בגנים היפהפיים – התמקדנו באזור האנגלי, הפרוע ואפילו הצלחנו ללכת קצת לאיבוד בין מפלי המים והאיים הקטנים. יכולנו להישאר בגנים עוד הרבה, אבל הבטן קרקרה וגם היתה לנו עוד נסיעה עד שנגיע למקום הלינה.
כשחיפשנו ארוחת צהריים, הבנו בפעם הראשונה (אבל לא בפעם האחרונה) שבצרפת מקפידים מאד על שעות הארוחות. רוב המסעדות היו סגורות השעה זו, ומה שמצאנו היה נראה על הנייר כמו המבורגריה די עלובה. בפועל מרשל בורגר, הממוקמת ברחוב הראשי של העיר שנטילי, היתה מציאה אמיתית – המבורגרים טעימים שהוכנו על המקום לפי הזמנה עם המון תוספות מעניינות וצ'יפס מצוינים.
אחרי הארוחה, עשינו קצת קניות ושמנו פעמינו למקום הלינה – Bernafay Wood B&B. לשמחתנו התזמון של וייז היה מדויק והיגענו תוך פחות משעתיים. המקום מקסים – תחנת רכבת שלא פעילה משנות ה-50 של המאה ה-20 שהוסבה לצימר. אנחנו קיבלנו חדר שנקרא The Station Master’s Room – מתחת לעלית הגג, שני חדרים גדולים מקושרים. המקום בלב שומקום, צמוד ליער עבות ומלא אוירה קסומה של פעם. התארגנו, טיילנו מסביב למבנה, אכלנו ארוחת ערב מהדברים שקנינו בסופר – ודי מוקדם הלכנו לישון.
השקט והשלווה של האזור הזה מכסים על עבר קשה, אליו נוודע ביום הבא.
-
-
הי
איזה כייף, סיפור על צפון צרפת!! ממש נדיר כאן.
איזור שלא ממש מוזכר כאן כך שהופך אותו למעניין יותר
ממתינה בסבלות להמשך
יעל
-
איזה כייף לקרוא!
התחלה קצת קשה ומעייפת… מחכה להמשך
-
היי ציידת,
התחלה מקסימה עם סיפור ארמון שנטילי.
מצפה להמשך
שמוליק
-
ציידת יקרה,
רק מלראות את הארמון בתמונה חשים את האוירה של צרפת הקלאסית (לא פלא שנשארתם על ערוץ המוזיקה הקלאסית כל הטיול).
מחכה להתפתחות הסיפור – ולתובנות שלך על טיול עם מתבגרים.
-
תודה שהתחלת לשתף, ממתינה להמשך ולפירוט.
יש מספר סיפורי צרפת, אבל גם מהחלק האלפיני.
אשמח לפירוט על צפון צרפת ? ובכלל מה היו גבולות הגזרה של הטיול שלכם?
-
ציידת יקרה,
אוהבת לקרוא על הטיולים שלך.
מסקרן לקרוא על החוויות שלכם בצרפת.
אשמח אם תתייחסי גם לתנאי מזג האוויר.
קצת חוששת מגלי החום שעוברים על אירופה בשנים האחרונות…סמדר
-
תודה על הסיפור לאזור המעניין הזה.
לפי ההתרשמות שלי מאיזיג’ט – גם אם יש דחיה בטיסה, את כל התהליך של צ’ק אין הם עושים כרגיל, כדי שהנוסעים יחכו מוכנים בגייט ולא יהיו עוד עיכובים.
-
תודה לכולם על התגובות. אני שמחה שסיפורי צרפת היו חסרים לכם
טרמינלית – אשתדל לכתוב מפורט יחסית כדי שתוכלי לראות בדיוק איפה ביקרנו. בגדול, האזור נקרא Hauts de France, כלומר צרפת עילית
. מיקהמיקה – לצערי, התובנות העמוקות הפעם מטיול עם מתבגרים מסתכמות ב”הם אוהבים לישון, וגם לקום מאוחר”.
סמדרולה – המזל שיחק לטובתנו מבחינת מזג האויר. בשבועות שקדמו לנסיעה, היה גל חום אימתני באירופה, ומאד חששתי. אפילו הורדתי את האפליקציה המיוחדת שעירית פריז הוציאה (Paris Extrema) שמראה איפה יש נקודות מצננות (מזרקות שאפשר להיכנס אליהן, ברזיות למילוי מים וכו’). בפועל, גל החום נשבר כמה ימים לפני שטסנו, ורוב הזמן הטמפרטורות בצהריים היו בין 25 – 28 מעלות. בערב היינו צריכים חולצות ארוכות. היו שני ימים חמים יותר, ויום אחד בו ירד ממש מבול. הדירה בפריז היתה ממוזגת – זה היה תנאי בל יעבור – אבל באזורים הכפריים, מאד קשה למצוא לינה ממוזגת.
-
קצת רקע לגבי תכנון הטיול. הטיול היה קצר יחסית, ומראש ידענו שאנחנו רוצים לבלות חלק משמעותי מהזמן בפריז. בגלל השעות המעצבנות של טיסות איזיג'ט יצא שהיו לנו 12 לילות מתוכן 7 בפריז כי יצא הרבה יורת זול לשכור דירה לשבוע שלם, ו-10 ימי טיול מלאים שהתחלקו: 4 ימים מחוץ לפריז, 5 ימים בפריז ויום אחד דיסנילנד פריז. כדי לנצל באופן מיטבי את הימים מחוץ לפריז, מהר מאד החלטתי שאני לא רוצה להעביר הרבה שעות כביש וכך נורמנדי ירדה מהפרק. עמק הלואר נראה לי (ותסלחו לי אוהבי הטירות) קצת חד-גוני, בייחוד עם ילדים, וגם קצת שחוק.
בקיצור, הסתכלתי על המפה לראות מה אתרי התיירות הכי קרובים לשדה"ת שארל דה גול, מצאתי את ארמון שנטילי, את פארק אסטריקס (בהתחלה חשבתי ללכת לפארק אסטריקס ולא לדיסני) ואת קומפיין (אליה לא היגענו אבל בה חתמו את הסכם הפסקת האש של מלחמת העולם הראשונה). המשכתי לטייל על המפה וגיליתי שעולם ומלואו מתחבא בחלק הצפוני של צרפת, ממש מעל פריז ובמרחק מקסימלי של שלוש שעות נסיעה. באופן מיוחד ריתק אותי הקשר למלחמת העולם הראשונה.
מלחמת העולם הראשונה מוכרת לנו, כישראלים, פחות ממלחמת העולם השניה [מי שמכיר מוזמן לדלג שתי הודעות מטה
]. המלחמה החלה באוגוסט 1914 והסתיימה בנובמבר 1918. מרבית הלחימה התרחשה באירופה לאורך שתי חזיתות: החזית המערבית שהיתה מורכבת משורה ארוכה של שוחות מחופי בלגיה ועד שוויץ והחזית המזרחית היתה לאורך הגבול בין גרמניה ואוסטרו-הונגריה לבין רוסיה ורומניה. מלחמת השוחות לאורך החזית המערבית הפכה לשם דבר: אחרי הכיבוש הראשוני של שטחים ע"י הגרמנים בתחילת המלחמה, ותפיסת קוים ע"י שני הצדדים לקראת סוף 1914, הצבאות בקושי זזו במשך שלוש וחצי שנים. הם פשוט ירו והפציצו אחד את השני כמעט ללא הפסקה, והכחידו דור שלם של צעירים. -
אחד הקרבות הגדולים והנודעים ביותר שהתרחשו במלחמת העולם הראשונה היתה הקרב על הסום (Somme) שהתנהל ב-1916 בקרבת נהר הסום בצרפת. הבריטים יזמו את הקרב מכיוון שהגרמנים פתחו בהתקפה על קווי הבריטים והצרפתים באזור אחר, וההתקפה על הסום היתה נסיון להסיט כוחות גרמנים, להחליש אותם ולפרוץ את החזית המערבית. ההתקפה הבריטית נכשלה, לגרמנים היה מודיעין על ההתקפה והתכוננו לה, ובכל זאת בגלל תוואי השטח, בגלל אי-ההיגיון ששרר באותן שנים – הקרב נמשך למעלה מ-4 חודשים וגבה למעלה ממיליון קורבנות!!!
הצימר בו ישנו נמצא בלב אזור הקרבות, ומהרגע שירדנו מהכביש המהיר כדי להגיע אליו, הנוכחות של המלחמה נמצאת בכל מקום. אי אפשר לנסוע יותר מקילומטר מבלי לראות אתר הנצחה או בית קברות או ציון כזה או אחר שמתייחס למלחמה הקשה הזו. אזור זה היה החזית, חלק מהכפרים והערים נכבשו ע"י הגרמנים למשך כל שנות המלחמה וחלק מהם נהרסו כמעט כליל במהלך המלחמה, ונבנו מחדש אחריה.
חלק עיקרי מהתיירות באזור הוא "תיירות מלחמה". בריטניה הגדולה גייסה את כל האימפריה כדי להילחם באירופה ובנוסף לבריטים, באים הרבה קנדים ואוסטרליים שמתעניינים בהיסטוריה ובמקרים רבים, יש להם קשר אישי עם בני משפחה שלחמו שם ונקברו שם. פרח הפרג, הסמל של מלחמת העולם הראשונה, מופיע בכל מקום, והצימר שלנו היה מאותר כולו בפרח. בצימר יש גם ספריה מכובדת עם ספרים באנגלית ובצרפתית בנושא, והאורח הנוסף שהתארח בצימר בא כדי לעלות לקבר של דוד-רבא שלו שנהרג ב-10.8.18 בסום.
-
ומהכלל אל הפרט:
11.8 – אתרי קרבות של קרב הסום
קבענו עם קריסטין, בעלת הצימר, שארוחת הבוקר תהיה מוכנה עבורנו ב-9. חשבתי שזה קצת מאוחר אבל בפועל היינו צריכים להעיר את הילדים ולזרז אותם. ארוחת הבוקר היתה עשירה וטעימה והיה לנו קשה לצאת לדרך.
אחרי נסיעה בכבישים כפריים צרים מוקפים שדות חיטה עם עלומות חיטה מגולגלות, היגענו לאתר הביקור הראשון: אתר הנצחה Beaumont-Hamel Newfoundland. האתר הוקם ומתוחזק ע"י ממשלת קנדה. הוא משתרע על פני שטח גדול וכולל מוזיאון שמפרט את התפקיד של קנדה במלחמה, אנדרטה ואזור עצום שבו שימרו את קווי השוחות כך שאפשר לראות איפה היו השוחות של כוחות הברית, השוחות של הגרמנים ואזור החיץ / שטח הפקר ביניהן. בכניסה מחלקים ברושור מפורט ואנחנו עשינו סיור עצמאי באתר. יש צוות קנדי במקום (בעיקר צעירים בסוג של שירות לאומי) והם גם מעבירים סיורים מודרכים. בילינו יותר משעתיים באתר. הלכנו הרבה והיה קשה ליישב בין היום השמשי והיפה, השלווה והרוגע של המקום, עם מה שהקראתי מדפי ההדרכה.
לקראת 14, קלטנו שאם לא נזדרז לא נאכל ארוחת צהריים ושמנו פעמינו לעיירה אלבר. רוב המסעדות היו סגורות, חלקן בגלל הווקאנס וחלקן בגלל השעה, ונכנסנו לברירת המחדל היחידה Corner’s Pub. עם שם כזה שפונה לתיירים, חשבנו שתהיה נפילה ובפועל הופתענו לטובה מאיכות האוכל. אגב, שוב הופתענו מהלבביות של הצוות והנכונות שלהם לתקשר איתנו (אנחנו שוברים את השיניים עם צרפתית, והם שוברים את השיניים עם אנגלית).
-
מאלבר, נסענו לאתר הנצחה נוסף, מכתש לוכנגאר. כחלק מההתקפה הבריטית פוצצו מטען אדיר מתחת לקווי הגרמנים שיצר מכתש ענק באדמה. בשנות ה-70, אדם אנגלי פרטי רכש את הקרקע ושימר את המכתב. האתר הזה הוא פרטי, מנוהל היום ע"י עמותה, והוא נושא מסר של פיוס ושל שלום. יש מסלול הליכה מסביב למכתש עם ספסלים שאפשר לשבת בהם, לקרוא הגיגים ולהרהר על החיים. כמובן שרוב הזמן הייתי צריכה להקריא / להסביר / לתרגם, אבל גם כך, זה היה מרשים וגם מעודד.
-
אחרי כל הכובד הזה, חזרנו לצימר להתרענן ולהתארגן לקראת הפעילות בערב. נסענו לAmiens, העיר הגדולה, לצפות – כמיטב המסורת הצרפתית – במופע אור קולי על חזית הקתדרלה של אמיינס. המופע מתחיל בעשר בלילה והיגענו בסביבות שמונה וחצי. הקתדרלה היא במרכז העיר, אי אפשר לפספס אותה. אני ושני הגדולים תפסנו מקומות על המדרגות מול הקתדרלה, ובעלי והקטנה הלכו לקנות פיצה. חייבת לציין שלא היו הרבה אנשים שאכלו בזמן שחיכו למופע.
הקתדרלה באמיינס היא הקתדרלה הגותית הגדולה ביותר בצרפת (כן, יותר גדולה מנוטר דאם בפריז) והמופע האור קולי היה מדהים. במשך 40 דקות, החזית נצבעה באלפי שילובי צבעים שונים, חלק מהשילובים נתנו צבע לפסלים ולתחריתים על החזית, וחלק היו אבסטרקטיים. כולם נהנו והתרשמו והרגישו התרוממות רוח. הנסיעה חזרה לצימר היתה בחשיכה מוחלטת.
-
12.8 – מהקרב על הסום למפרץ הסום
גם היום, חיכתה לנו ארוחת בוקר טובה.
ארזנו את הדברים, נפרדנו מקריסטין ונסענו נסיעה מאד קצרה של 10 דקות לאנדרטה האחרונה שתכננתי – אותה לא הספקנו ביום הקודם - אנדרטה לכוחות הדרום האפריקאיים.
האתר הוא אתר ההנצחה המרכזי של הכוחות הדרום אפריקאיים שלחמו הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השניה, ובחרתי בה בעיקר בגלל הקשר האישי שלי. האתר מעט שונה מהאחרים בהם ביקרנו. מצד אחד, ממלכתי מאד עם מוזיאון גדול שפירט על הלחימה של כוחות דרום אפריקאיים (כולל השתתפותם בכיבוש ארץ ישראל ע"י הבריטים), ומצד שני, משלב ומשתלב בטבע בצורה יוצאת דופן. האתר מוקם באזור מיוער שנקרא Delville Wood שלאחר חפירת שוחות ולוחמה של 4 שנים היה כונה Devil’s Wood. ב-100 השנים האחרונות היער חזר לעצמו, ומילאו את השוחות אבל הציבו אבני דרך שמציינות את תוואי השוחות. נעים מאד לטייל ביער המוצל והשקט. עשה טוב על הלב.
ביקרנו גם בבית הקברות הסמוך. קבורים בו חיילים מרחבי האימפריה הבריטית ואנחנו עברנו קצת וזיהינו קברים של חיילים יהודים עם מגן דוד במקום צלב. [זה נשמע רע, אבל באמת שזה היה פחות מורבידי ממה שזה נשמע...]
-
כבר צהריים, ונסענו שוב ל-Amiens – ממילא זה היה בכיוון הנסיעה, והוחלט שנעשה שיט תעלות בתעלות המיוחדות שבנהר הסום שעובר דרך העיר. ידעתי שיש הפסקה בצהריים, ושסיורי הצהריים מתחילים ב-13:30. אנחנו מגיעים למקום ממנו יוצאים הסיורים מתוך כוונה לשוט ואז לאכול צהריים.
א ב ל יש תור ארוך מאד לקניית הכרטיסים, ורק ב-13:30 פותחים את הקופה מחדש. מפה לשם, יצאנו לשיט רק לקראת 14:30, אחרי עמידה בתור ארוך ועם משיט-מדריך שלא מדבר אנגלית. [היינו יכולים לחכות 20 דקות נוספות בשביל משיט דובר אנגלית]. השיט עצמו מקסים – אזור ביצתי שלפני מאות שנים חפרו בו תעלות ויצרו שורות של איים. עד לשנים האחרונות, האיים שימשו לגידול ירקות, אבל נראה שעכשיו רובם משמשים בתי קיץ. ממש יפה פה, השקעה מאד מרשימה של כל בעלי האיים בבתים וב"שדות" שלהם, אבל אמצע היום והשמש קצת חמה מדי, ויצא קצת מפוספס מבחינתי.
אחרי השיט מתרעננים בארטיקים ושוב יוצאים לדרך.
