החזרה לצרפת - מדינה עם מסורת
-
נסענו לפלאס דה לה קונקורד, ולאזור גני הטווילרי.
העצירה הראשונה שלנו היה מוזיאון ה-Orangerie ואוסף האמנות האימפרסיוניסטית שלו, ובראשו סדרת חבצלות המים של מונה. אני מאוהבת ביצירות האלה, והתרגשתי לחזור ולראות אותן. עם כרטיס המוזיאונים נכנסנו אחרי המתנה של כ-10 דקות, ושוב הבטנו במי שעומד בתור הרגיל והאינסופי...
המוזיאון קטן יחסית עם 3 אזורים עיקריים – תערוכה מתחלפת [בה לא ביקרנו], חבצלות המים הענקיות ואוסף קבוע של אימפרסיוניסטים. למרות שיש הקפדה על מספר האנשים שנמצאים בתוך המוזיאון, עמוס מאד. זכרתי שבפעם הראשונה שראיתי את חבצלות המים, ממש נשאבתי לתוך הציורים הענקיים, כמעט כמו מדיטציה. באוגוסט 2018 – גם אם מנטרלים את 3 הילדים שהתווספו לי מאז – זה פשוט לא אפשרי.
אני ובעלי חושבים שהמוזיאון מדהים, הילדים קצת פחות. הקטנה ממש לא הבינה ממה ההתלהבות.
-
בחודשי הקיץ, יש "לונהפארק" זמני בגני הטווילרי וכשיצאנו מהמוזיאון, הלכנו אליו. הילדים עלו על רכבת הרים רטובה שניקתה להם את כל רעלת המוזיאונים והאתרים ההיסטוריים. אכלנו קרפים וצ'ורוס מצוינים, והסתובבנו עוד קצת במתחם המתקנים.
חזרנו לפלאס דה לה קונקורד, והעברתי את שרביט ההדרכה לאמצעית שהכינה הדרכה על השאמז אליסה. בהתחלה דיברה על האובליסק שבמרכז הכיכר ואח"כ התחלנו ללכת לאורך שדירת השאמז אליסה והיא דיברה על השדירה עצמה. סיימה בדיוק כשהיגענו לאזור עם החנויות. התרשמנו מחלונות הראווה למרות שהבנות חשבו שאנחנו ב"צד הלא נכון" של השדירה ושהחנויות המעניינות יותר בצד השני.
עצרנו לאכול ארוחת ערב במסעדת ליאון דה בריסל, רשת מסעדות בלגית. אנחנו מאד אוהבים אותה ולמי שאוהב את האוכל הזה ואת האוירה הזו, היא מספקת תמורה מצוינת.
המשכנו את ההליכה לאורך השדירה עד לשער הנצחון. לנו היה קצת מורכב למצוא את הכניסה התת-קרקעית, אבל אחרי שמצאנו, שוב נכנסנו מאד מהר עם כרטיס המוזיאונים. עלינו ברגל, לי היה כבר קשה, אבל לילדים ממש לא הזיז, והיגענו לתצפית בדיוק בזמן לראות את השקיעה.
יום ארוך ובהחלט מספק.
-
16.8 – מקומיים במארה
יום חמישי, וזה יום שוק בשוק הבסטיליה, אחד השווקים הגדולים בפריז. בעלי קם מוקדם ויוצא לטייל שם בעוד כל השאר ממשיכים לישון. היום הזה תוכנן כיום שכונתי, של הפוגה. למעשה, המטרה הושגה באופן חלקי, ובסופו של דבר היום היה קצת מפוספס.
מוזיאון המדע והטכנולוגיה הישן נמצא במרחק הליכה מהדירה שלנו, והדרך אליו היה כייפי במיוחד. עברנו ברחוב מלא חנויות קונפקציה לסיטונאים בלבד, אז גם שטפנו עיניים בחלונות ראווה של תכשיטים ובדים, וגם לא יכולנו לקנות שום דבר…
סופסוף מוזיאון שאין בו תור. המוזיאון הזה הוא מוזיאון מדע עם טוויסט. הוא מתרכז בהמצאות וחדשנות מדעית, ומציג את ההתפתחות המדעית בכל מיני נושאים. מתרכזים בהמצאות צרפתיות, ומכיוון שהחדשנות הזו הגיעה לשיא הפריחה בסוף מאה ה-19, אז לכל המוזיאון אוירה של ספר של ז'ול ורן או סגנון steampunk. גם התפתחויות חדשות מוצגות אבל הן לא מאפילות על האוירה המיוחדת. בנוסף, המוזיאון בבנין מהמאה ה-18 והמבנה מחובר לכנסיה לשעבר שהוסבה לאזור שבו מוצגים מוצגים גדולים כמו מטוסים ומכוניות ישנות, וגולת הכותרת, המטוטלת המקורית של פוקו תלויה בה ומוכיחה לנו מול העיניים שכדור הארץ נמצאת בתנועה מתמדת. הבן הבכור הכין כמה הדרכות ליום הזה, והדריך אותנו בחלק מהאולמות. זה מוזיאון שאפשר לבלות בו המון זמן, אפילו יש באמצע חדר קריאה מזמין, ויצאנו ממנו אחרי כמה שעות טובות וחזרנו לדירה לארוחת צהריים ומנוחה קלה.
התכנון לארוחת צהריים היה לקנות עוף בגריל ברוטיסרי השכונתי השווה במיוחד, אבל עד שהיגענו לקראת השעה 15, הם היו סגורים להפסקת צהריים!! נאלצנו להסתפק באוכל מוכן מהסופר, ואני הפקתי לקחים לגבי תכנון האוכל בטיולים הבאים שלנו.
-
קבענו שננוח ונצא מהבית ברבע לחמש כדי להמשיך לטייל במארה. בסופו של דבר, יצאנו בחמש (ותראו בהמשך שזה היה עיכוב קריטי). היעד הראשון היה מסתורי מעט, לכאורה שוטטנו בשכונה ללא כוונה אמיתית, אבל אני והבכור ידענו לאן פנינו מועדות – לבית של Nicolas Flamel השוכן ב- 51 Rue de Montmorency.
אם אתם שואלים מי זה ניקולא פלמל, אז ילדיכם כנראה לא מכורים לסיפורי הארי פוטר. פלמל היה אלכימאי מהמאה ה-15 [זו עובדה היסטורית כי הוא השאיר אחריו ספרים] שטען שגילה את אבן החכמים ואת סוד האלמוות [יכול להיות שהוא חשב ככה והוא נפטר בשיבה טובה יחסית לבני דורו אבל בכל זאת הוא איננו איתנו]. הספרים של הארי פוטר משלבים את פלמל וסיפורו בעלילה, והבת האמצעית התמוגגה מהבית. באופן רשמי, זהו הבית העתיק ביותר שעומד על תילו בפריז והיה ממש מעניין.
מהבית של פלמל חזרה למאה ה-21. לקחנו מטרו לקצה השני של המארה קרוב לסיין למרכז עירוני Pavillon de l’Arsenal, והוא מרכז עירוני למחקר, תיעוד ותערוכות על אורבניות. נשמע מרתק לנוער וילדים, נכון?
אז הפריזאים היצירתיים כוללים בחוויה האורבנית גם טיפוס על קירות, והציבו בתוך המבנה קיר טיפוס שאפשר לטפס עליו חינם אין כסף במשך כל אוגוסט עד השעה 19 בערב.היגענו בשעה 18:15, גיליתי לילדים את ההפתעה, שמחה וששון עד שנעמדנו בתור - היו בערך שישה אנשים לפנינו - והמדריך אמר לנו שאין טעם שנעמוד בתור כי לא נספיק לעלות עד 19, וב-19 הוא הופך ממדריך קיר טיפוס לדלעת. זה לא מה שהוא אמר, אבל לזה הוא התכוון ופשוט אמר לכל הבאים שהוא לא מתכוון לקבל אף אחד יותר.
באסה רצינית – זה היה היום החם ביותר בפריז, הלכנו ונסענו והלכנו עוד, וכשאמרתי שצריך לצאת ברבע לחמש, לא הקשיבו לי...
-
יצאנו מ-Pavillon de l’Arsenal והתחלנו ללכת לאורך הסיין חזרה לאזור המסחרי של המארה. החלטתי שזה הזמן למצות את המצגת של הקטנה וללכת לפטיסרי נהדר Aux Mervieilleux de Fred שמתמחה במעדן המופלא מרבייה [אני ובעלי אכלנו אותם בביקור זוגי בפריז לפני שנה וחצי]. רוממתי את נפש הילדים עד שמגיעים לחנות. החנות סגורה לרגל הווקאנס – ולא זה לא הופיע באתר האינטרנט שהם סגורים. עכשיו אנחנו ממש בבאסה.
אבל כשאתה מגיע לתחתית, אתה מתחיל לעלות... המשכנו ממש עוד קצת במעלה Rue du Pont Louis-Philippe, ומצאנו לא רק גלידריה אחת, אלא שתיים צמודות. הן היו גלידריות בוטיק עם מבחר מצומצם של טעמים אז כל אחד הלך לגלידריה שהעדיף, ולא תאמינו אבל ליד הגלידריות, היה סניף של Lush, אהובת המשפחה. פרגנתי לילדים עם תקציב מוגדל ממני ללאש ובסוף יצאנו מרוצים.
כ"כ מרוצים שלא רצינו להתנסות בשום דבר חדש, ולמרות שהלכנו דרך הרובע היהודי של המארה, התעלמנו מכל מסעדות הפלאפל והאוכל הישראלי, וחזרנו למסעדה האיטלקית שכ"כ אהבנו בערב הראשון בפריז. סוף טוב הכל טוב!
-
גם אני קוראת בעניין.
את ההיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה אני מכירה גם מהצד של חובבת היסטוריה וגם כי בן הזוג בריטי, ובניגוד אלינו הישראלים הבריטים ממש מעמיקים בהיסטוריה שלהם בבית הספר, הוא מכיר את שמות מרבית הקרבות ומרבית התאריכים.
הבכור שלנו חובב היסטוריה כמוני ושולף שמות ומספרים יותר ממני, אז כשיש כבר שלושה חובבי היסטוריה במשפחה השאר זורמים בדרך כלל איתנו.
בכל זאת נהניתי לקרוא את הפירוט שלך.
-
קראתי ברצף ובהנאה גדולה.
צרפת אהובה עלי מאד ופריז זו התשובה הקבועה לשאלה לאן רוצה, אבל עם הילדים עוד לא היינו. מצאו חן בעיני השילובים שעשיתם, בהחלט חומר למחשבה.
שאפו גדול על משימות ההכנה ולילדים על שיתוף הפעולה. מרשים(-:
מחכה להמשך. -
לא מצליח להבין איך הצלחתי לפספס את הבית של פלמל – במיוחד עם הגדולה בטיול בת המצווה שלה שם, עם כל ההערצה להארי פוטר.
פסל החירות נמצא גם במוזיאון?
-
אוליב – אני שמחה שזה מעניין. מלחמת העולם הראשונה אמנם התנהלה מחוץ לאדמת בריטניה, אבל ללא ספק תולדות המלחמה הם חלק מההיסטוריה של בריטניה.
TAGA – צרפת מצוינת לילדים, אבל היא גם יקרה מהרבה יעדים אחרים, ולכן צריך לשקול אם שווה לטייל בה. אני שמחה שהיגענו לפריז עם ילדים “מבושלים” שיזכרו הרבה מהנסיעה.
היה קשה להניע את הילדים להכין את ההדרכות. עוד לא החלטתי אם השתלם לי או לא...
עמיחי – יש במוזיאון שני פסלי חירות! אחד ברחבת הכניסה ואחד בתוך המוזיאון.
את הבית של פלמל מצאתי כשניסיתי לעזור לבת שלי למצוא דברים שיעניינו אותה, וגיגלתי “הארי פוטר פריז”.
-
17.8 – מחייכים כל הדרך מדקאתלון עד למונה ליזה
היום לא היה קשה להקים את הילדים כי על הבוקר נסענו לערוך קניות בדקאתלון. יש כמה סניפים ברחבי העיר, ואנחנו נסענו לזאת שבמתחם הקניות הגדול ליד הספריה הלאומית של צרפת בגדה השמאלית ברובע ה-13. זה לא הסניף הקרוב ביותר לדירה שלנו אבל אני ובעלי היינו בסניף הזה בשנה שעברה אז ידענו איך להגיע אליו ואיך הוא מעוצב. גם ככה, החנות ענקית ואל הספקנו לעבור בכולה. סה"כ קנינו כמעט את כל מה שהיה ברשימת המאסטים שלנו כולל משהו לכל ילד.
חזרנו לדירה עמוסי שלל, ובדרך עברנו ברוטיסרי והפעם אכלנו ארוחת צהריים מצוינת בדירה.
-
בצהריים התפצלנו. מיד אחרי הארוחה, בעלי והבכור נסעו לקטקומבות, מקום משכנם של אלפי שלדים שהועברו לאתר מרכזי מכל מיני בתי קברות ברחבי פריז. הם מאד נהנו מהסיור התת-קרקעי. הזמנתי להם כרטיסים מראש. זה יותר יקר אבל ההזמנה מראש כוללת מדריך קולי ובנוסף, התור לכרטיסים התחיל בתחנת המטרו הקרובה.
ואילו אנחנו "הבנות", אחרי מנוחה קלה בדירה, יצאנו לכלבו הידוע Galeries Lafayette לצפות בתצוגת האופנה השבועית שמתקיימת בכל יום שישי בצהריים. באחד מימי חופשת פסח, בעודי מנסה לדלות מהילדים אם יש משהו מיוחד שהם רוצים לראות בפריז, זרקתי לאמצעית שאפשר ללכת לתצוגת אופנה. להפתעתי, היא התלהבה, הזמנתי כרטיסים לתצוגת האופנה, והחלטתי שאם כבר, אנחנו נכנסות לאוירה ומחליפות את ג'ינס הטיולים בשמלות קיץ חביבה [נשארתי עם סנדלים של נאות].
כשנכנסנו לגלרי לפייט, הבנות התרגשו מאד. החנות ענקית, מרהיבה ועמוסה. עלינו לקומה הרביעית, למחלקת לבני נשים, ונעמדנו בתור שהתחיל להיווצר ליד ה"סלון". בחמישה לשלוש בדיוק, פתחו את הדלתות והתחילו להכניס את הקהל. אולם גדול, מסודר עם כיסאות מתקפלים. כל אחד קיבל בקבוק מים ותכניה עם תמונות של כל מערכות הלבוש שיוצג. בשלוש וחמישה, יצאה הדוגמנית הראשונה. 4 דוגמניות ושני דוגמנים צעדו בפנינו במשך 40 דקות. היה מקסים. ברור שזו לא תצוגת אופנה מהסוג שרואים בסרטים כמו "השטן לבשה פראדה", אבל דווקא בגלל שזה ברור, היה משהו מאד כייפי וקליל באוירה. היה נראה שגם הדוגמנים נהנים.
-
אחרי תצוגת האופנה, הסתובבנו עוד בגלרי לפייט אבל אני לא אוהבת חנויות עמוסות כ"כ ויצאנו לפגוש את המחצית השניה של המשפחה שכבר חיכתה לנו ליד האופרה של פריז.
יחד צעדנו בAve de l’Opera עם כמה עצירות לגלידה, קפה ומקרונים (לאח"כ) עד ללובר. בימי רביעי ושישי, הלובר פתוח עד 21:45, וקראתי שהרבה פחות עמוס בערבים אלה.
נכנסנו למוזיאון דרך המרכז המסחרי התת-קרקעי קרוסל דה לובר הצמוד לתחנת מטרו לובר, ושוב בזכות כרטיס המוזיאונים נכנסנו למוזיאון ללא כל תור. מצד שני, במוזיאון עצמו היה לדעתי מאד עמוס. כמובן שליד המונה ליזה יותר מאשר במקומות אחרים אבל לא היה אף שלב שבו הרגשנו שנשארנו אחרונים...
כדי למצות את הביקור ובהתחשב בזה שבאנו בסוף היום, הוחלט מראש שנעשה את סיור ההיילייטס המומלץ ע"י המוזיאון שכותרתו “יצירות מופת – לחקות אחר יופי אידיאלי”. המדריך הקולי של הלובר הוא בעצם נינטנדו, ומכיוון שאני מאותגרת טכנולוגית, לא רציתי להתעסק במשהו שאני לא מכירה. הורדתי מראש את הסיור לטאבלט, והבאנו את הטאבלט איתנו.
ההתחלה היתה קצת מבלבלת, אבל אחרי היצירה השניה או השלישית, הבנו את ההוראות של הסיור וזה זרם. ההחלטה ללכת לפי המסלול הבסיסי היתה הנכונה ביותר עבורנו. בשעתיים כיסינו את מרבית תחומי העניין של התרבות המערבית המסורתית: ממצרים העתיקה, יוון העתיקה, המונה ליזה, מיכאלאנג'לו, היסטוריה צרפתית, נצרות לעומת יהדות וכיו"ב…
כרגיל, אני מרצה [וקצת ממציאה] על האמנות וההיסטוריה של האמנות, בעלי משלים פרטים היסטוריים והילדים מגלים עניין במידה זו או אחרת. מעט הופתעתי שהילדים אהבו את הלובר יותר מאשר את האורנז’רי.
גרשו אותנו מהמוזיאון בסוף הערב, נאלצנו ללכת עד תחנת מטרו Palais Royale היפהפיה כי בשעה זו הכניסה התת-קרקעית לתחנת הלובר סגורה והביתה.
יום מגוון, מוצלח ומתיש.
-
בוקר טוב
כרגיל כיף לקרוא על הטיולים המשפחתיים שלכם.
שוב פעם מתחשק לעשות קופי ופייסט לקיץ הבא.
ביער קומפיין לא רק נחתמה שביתת הנשק של מלחמת העולם הראשונה אלא גם הכניעה של צרפת לגרמניה במלחמת העולם השניה.
אלעד
-
אלעד – תודה רבה! היתרון של הטיולים המשפחתיים שלנו על אלה שלכם זה ש[עד עכשיו] לא נתקענו עם האוטו…
אתה צודק כמובן לגבי קומפיין. היטלר והסובבים אותו היו מאד ערים לסמליות בנצחון שלהם על צרפת.
-
18.8 – הגדה השמאלית
קמנו מאוחר. ידענו שביומיים שלאחר מכן נצטרך לקום ולהתארגן מהר, ולכן היום הרשינו לעצמנו להתפנק ולהתעכב בדירה, ועד שיצאנו כבר היה קרוב ל-11. היו לנו כרטיסים למגד לאייפל בשעה 17:30 ועד אז היה לנו זמן להסתובב ברובע הלטיני ובגדה השמאלית.
נסענו באוטובוס והיה נחמד מאד לעבור ליד כמה אתרים שלא הספקנו לבקר בהם [כמו מרכז פומפידו] ועוד יותר נחמד לחצות את Ile de la Cite באוטובוס, ולראות את כל המקומות בהם כן ביקרנו. ירדנו בכיכר סט. מישל, ופנינו לMusee de Cluny, מוזיאון של ימי הביניים. המוזיאון ממוקם במבנה עתיק, עובר בימים אלה שיפוץ מאסיבי, והוא היה סגור מתחילת השנה ונפתח מחדש רק ב-14 ביולי. עקב השיפוץ, רק חלק קטן מאוסף המוזיאון מוצג, והכניסה מוזלת [כרטיס המוזיאונים שלנו כבר לא היה בתוקף].
המוצג המיוחד והמפורסם ביותר במוזיאון הוא סידרה של גובלנים ענקיים שמתארים את מעלליהם של גבירה וחד-קרן [ועוד כמה דמויות משנה כמו אריה ובת-הלוויה של הגבירה]. הגובלנים יפהפיים עם המון פרטים וסמליות, ולאורך השנים ניסו לפרש אותם בכל מיני אופנים אבל והפרשנות המקובלת היום היא שכל אחד מהגובלנים מסמל חוש מסוים (טעם, ריח וכו') כאשר הגובלן האחרון והגדול ביותר מסמל את החוש השישי "אהבה". בעיני, זה מקסים, ושמחתי מאד שהצלחתי להעביר את ההתלהבות שלי לילדים. מוזיאון מאד מומלץ!
-
בבוקר קנינו עוגיות במאפיה בסגנון אמריקאי שליד הדירה. איתרנו את המאפיה כבר ביום הראשון שהיגענו, אבל היא היתה סגורה לווקאנס ורק עכשיו פתחו אותה, אז בבוקר בדרך לאוטובוס קנינו עוגיות. אין כמו עוגיות שוקולד צ'יפס אחרי ביקור במוזיאון...
שוטטנו ברחובות הרובע הלטיני, אזור של סטודנטים עם חנויות עם דברים שהילדים שלי אוהבים – ציוד משרדי, צעצועים ומשחקי חשיבה - במחירים פחות או יותר סבירים. אכלנו ארוחת צהריים מאד מאוחרים בהמבורגריה הזו. היא היתה טובה אבל לא מעולה.
-
הזמן התחיל לתקתק ותפסנו עוד אוטובוס למגדל אייפל. כשירדנו מהאוטובוס, התחיל מסע די מפרך לעלות למגדל אייפל. קודם כל, האוטובוס הוריד אותנו בקצה הרחוק של ה-Champs de Mars, והיינו צריכים ללכת לכל אורכו עד שהיגענו למתחם של מגדל אייפל. שנית, המגדל היום מוקף גדר וצריך להקיף את הגדר ולהגיע לשערים. בכניסה לשער, יש בידוק בטחוני. אמנם יש תור נפרד לבעלי כרטיסים ותור נפרד למי שאין לו כרטיסים אבל גם לבעלי כרטיסים, מדובר בתור ארוך. אחרי הכניסה למתחם המגדל, יש בידוק בטחוני נוסף לפני שעולים במעלית.
בסופו של דבר, לקח שעה מהרגע שירדנו מהאוטובוס ועד שנכנסנו למעלית לקומה ה-2 של המגדל. לנו היו כרטיסים לקומה ה-2 בלבד, ולא לפיסגה של המגדל. כדי לעלות לפיסגה, צריך לעלות לקומה ה-2 כמו שאנחנו עשינו, ואז לעלות עם מעלית נפרדת לפיסגה. ביום שאנחנו היינו, ההמתנה למעלית לפיסגה היתה 45 דקות. מבחינתי, העליה למגדל אייפל היא ממש לא מאסט. ההמתנה הארוכה מבאסת מאד ולטעמי, הנוף פחות מוצלח מזה שנשקף משער הנצחון ונוטר דאם, אבל כל שאר המשפחה מאד רצו, ואני חושבת שהם גם מאד נהנו.
ירדנו ברגל, בעיקר בשביל הקטע, ועד שיצאנו מהמתחם כבר היה קרוב לשבע. בגלל הגישה המוגבלת למגדל, נאלצנו ללכת ממש רחוק כדי להגיע לתחנת מטרו מתאימה ודי התעייפנו. [קלטתם שאני חושבת שביקור במגדל אייפל לא הכרחי?]
נסענו הביתה – ארוחת ערב אחרונה בדירה והולכים לישון מוקדם, הכנה ליום המרגש מחר!!!!!
-
19.8 – דיסנילנד פריז
יום הטיול המלא האחרון שלנו הוא גם היום שהילדים חיכו לו כל הטיול.
במהלך התכנון, התלבטתי האם לשלב את דיסנילנד פריז [מזמן כבר לא קוראים למקום יורודיסני - רק ישראלים ממשיכים לקרוא לו ככה] באמצע השבוע שלנו בפריז ולשבור את רצף הימים העירוניים או להשאיר אותו לסוף. עבורנו ההחלטה להשאיר אותו לסוף היתה מצוינת.
מבחינת הילדים היום בדיסנילנד באמת היה שיא, ואם היינו נוסעים באמצע השבוע בפריז, נראה לי שהיינו חווים נפילה עד סוף הטיול. בנוסף, לקח לנו זמן להתרגל לטיול העירוני בפריז, ויציאה באמצע השבוע לדיסנילנד היתה שוברת לנו את התהליך הזה והיינו מתקשים ליצור שיגרה עירונית מוצלחת.
קמנו והתארגנו מהר מהרגיל
בעלי [שלא בא לדיסנילנד ונשאר ליום מנוחה בפריז] הכין לנו קצת סנדוויצ'ים וחטיפים, וארבעה יצאו לדרך.מתחנת רפובליק לקחנו מטרו לתחנת Nation ושם החלפנו לרכבת RER A עד לתחנה הסופית בדיסנילנד. כל הקיץ עשו עבודות תחזוקה בRER A וכל תחנות מרכז פריז משער הנצחון ועד נסיון היו סגורים. חששתי שזה יעכב אותנו, אבל היה בסדר גמור והיגענו לשערי הפארק קצת לפני 10 בבוקר.
השעה הרשמית לפתיחת הפארק היא 10, אבל בהכנה שלי הבנתי שבעצם מ-9:30 אפשר להיכנס לפארק ושגם אם המתקנים לא פתוחים [חלק מהם פתוחים לטובת מי שלן במלונות דיסני ורשאי להיכנס ב-8:30], אפשר כבר לעמוד בתור.
גם פה עוברים בידוק בטחוני מוקפד, ויאללה נכנסים ומתחילים לבצע את פקודת המבצע שהכנתי מראש. אז כן, עשיתי עבודת הכנה מאד מוקפדת ובאתי עם תכנית מודפסת לכל היום. למה לא להיות ספונטאני ולזרום? קודם כל, לא באופי שלי... אבל חוץ נזה, שמעתי סיפורי זוועה על תורים אימתניים; ידעתי שהעומס החושי במקומות כאלה הוא גדול; הייתי המבוגר האחראי היחיד – וידעתי שאם לא אהיה מאד מתוכננת, היום עלול להתמוסס.
-
רצינו להתחיל בהיי [ואני רציתי לעלות קודם כל על רכבת ההרים שממש הפחידה אותי] והלכנו ישר לאזור של המערב פרוע לרכבת הרים Big Thunder Mountain. ביג לייק! נעמדנו בתור לא ממש ארוך. סיפרתי לילדים שקראתי שכשיש פיצול בתור, תמיד צריך לקחת את הצד השמאלי. מסתבר שברירת המחדל של רובנו היא תמיד ללכת לימין, ולכן התור משמאל יהיה קצר יותר!! כך עשינו, וכך זה הרגיש לנו.
ההמתנה נעימה לנו כי היום עוד קריר והתור מקורה, העיצוב הוא עיצוב דיסני קלאסי שיורד לפרטי פרטים. בסוף כשמגיע תורנו, אז אנחנו במושבים הקדמיים ביותר. הילדים בהתלהבות, מתקן משגע עם עליות וירידות וסיבובים והכל לא יותר מדי אקסטרים. התחלנו ברגל ימין, וזה נתן את הטון לכל היום.
מעולם המערב הפרוע, הלכנו ישר לפנטזילנד עם כל המתקנים הקלאסיים של דיסני. התור לפיטר פן כבר היה ארוך, אז הוצאנו פאסטפאס [בפריז זה בחינם, וכל בעל כרטיס יכול להשתמש בפאסטפאס], והלכנו למתקנים שהתורים אליהם קצרים יותר כמו It’s a Small World. הקסם של דיסני השתלט עלינו. המקום הכי מאושר בעולם...
-
בזכות שימוש מושכל בפאסטפאס, הצלחנו לעלות על כל המתקנים שרצינו. המתקן הכי טוב מבחינתי היה Star Tours, מתקן של מציאות מדומה מבוסס על מלחמת הכוכבים. גם כאן ההמתנה היתה חלק מהחוויה עצמה.
הילדים הגדולים הכי אהבו את Hyper Space Mountain [רק הם עלו עליו] והקטנה הכי אהבה את רכבת ההרים במערב הפרוע. כולנו אהבנו אותה אז אפילו עשינו אותה פעמיים. הפעם השניה היתה פחות מוצלחת, התור היה ארוך וחם יותר. גם לשודדי הקריביים היה תור ממש ארוך, אבל המתקן עצמו מעולה.
Adventure Isle הוא מתחם נהדר, עצום בגודלו, בלי מתקנים רק אזור להסתובב ולשחק בו. אפשר ללכת לאיבוד בין המערות, הגשרים, בתי העץ, האוצרות האבודים, הספינות הטרופות ומפות הסתרים. היגענו אליו רק לקראת הערב כשכבר רצינו לאכול ארוחת ערב, ולא מיצינו אותו בכלל.
ראינו את מופע הצהריים עם מיקי מאוס ודמויות דיסני המסורתיות. להפתעתי, הילדים לא רצו לראות את מופע אחה"צ של הנסיכות וויתרנו.
מצעד אחה"צ, בשעה 17:30, היה מעולה. תפסנו מקומות יותר מחצי שעה לפני שהתחיל, אבל ידעתי מראש איפה לעמוד כדי להיות בהתחלה של המצעד כך שהצטרפנו לזנב של התהלוכה. הקטנה אפילו קיבלה "כיף" מוודי מ"צעצוע של סיפור".
נשארנו עד הסוף, עד למופע הזיקוקים. בשלב הזה, כבר היה לי כאב ראש אימתני והיינו עייפים, אבל אפילו בלי זה אני לא חושבת שמופע הסיום הזה הוא מדהים. המופע האורקולי שראינו בAmiens בתחילת הטיול היה הרבה יותר מפעים ומרגש. אגב, בדיסני המופע כולל מזרקות מים ועוד דברים שמתרחשים קרוב לתחתית הטירה. לא הייתי מודעת לזה ונעמדנו באזור עם עצים שהסתיר את תחתית הטירה.
כשהתחילו זיקוקי הסיום, הרצתי את כולם לשירותים והלכנו כמה שיותר מהר חזרה לרכבת. הדרך חזרה היתה סבירה בהחלט, כמובן שלא כייפית כמו הדרך הלוך בבוקר אבל הצלחנו לשבת ארבעתנו יחד, וההחלפה למטרו היתה קלה. בעלי פגש אותנו בתחנת המטרו ולקח את הקטנה על הידיים חזרה לדירה. למה לא היה מי שיסחוב אותי???
