אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?

[איריס ס.]

רחל יקרה

 

באיחור לא אפנתי הגעתי גם לכאן.

 

התמונות מהממות ואת כתמיד מטיבה לספר ולתאר

הקרחונים- אין דברים כאלה!!

שומרת ליום שבו אגשים גם את פינת אלסקה ומחכה לתמונות האהובות והמוכרות מהרוקיז הקנדיים היפים וויקטוריה.

נ. ב אריות הים נפלאים . ראינו המונים מהם בשייט בדרום אפריקה .

 

מקווה שאת מרגישה יותר טוב

תודה על ההשקעה

מחכה להמשך

איריס

[לבון רחל קולומבוסית]

אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?

VALDEZ

 

הינה עיירה קטנה אך חשובה , השוכנת במפרץ יפה בשם:

PRINCE WILLIAN SOUND.

העיירה בעברה שימשה כבסיס מעבר למחפשי הזהב. לאחר מכן, הפכה לעיירת דייגים עד שנהרסה ברעידת אדמה קטלנית, שארעה כאן ב-1964 בעוצמה של 9.2 בסולם ריכטר!!!

 

ואני חושבת מה הייתי צריכה את זה להגיע למקום כזה מסוכן? עברתי את רעידת האדמה בצ’ילה כמה ימים לפני שהגעתי אליה פקדה רעידת אדמה חזקה בעיר הבירה, עברתי את יפן שבערב הראשון רעדה האדמה תחתי, עברתי את איסלנד עם הרי הגעש שעלולים להתפרץ כל רגע בלי התראה, והנה עוד מקום מסוכן עלי אדמות.

אבל אז קראתי שכששוקמה הזיזו אותה מערבה יותר, למקום גיאולוגי יציב יותר.

 

לאחר מספר שנים, נפתחו קידוחי נפט צפונית להף וכך נפתח נמל להובלת הנפט לארה”ב, שכן מימי המפרץ כאן אינם קופאים בחורף.

 

אם שם המקום ואלדז מוכר לכם זה בגלל האסון האקולוגי שפקד את המפרץ ב-1989 עת הקפטן של מיכלית הנפט אקסון ואלדז עלה על השירטון, והמיכלית נבקעה לשניים. טונות של נפט נשפכו למימי המפרץ וגרמו נזק כבד לדגה, לציפורים ולבעלי החיים. פגיעה שנמשכה כ-15 שנים.

 

כיון זה כבר השתקם והראייה מה ראיתי כאן?

 

בתחילה חשבתי שזה דוב משתכשך במים אבל לבסוף זו כנראה לוטרה. והיתה לא אחת אלא שתיים. אמא והתינוק שלה.

[לבון רחל קולומבוסית]

אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?

איריס חברתי היקרה ערב טוב!!!

 

לקחתי בחשבון שתגיעי באיחור, הרי את עסוקה בסיפור הטיול שלך הכה יפה

 

לתאילנד.

 

אז כן בעיות בריאות מעיבות על ובמיוחד שחוויתי את זה כבר בתחילתו.

 

אכן הקרחונים יפיפיים.

 

אני חושבת שהטיול שלך לרוקיס הקנדיים, הצית בי את הרצון להגיע אליהם שוב.

 

תודה לך!!!

 

שנהיה תמיד עסוקות בטיולים וחוויות.

 

עוד תמונה מהשייט עבורך.

 

 

[לבון רחל קולומבוסית]

אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?

בסיום השייט אנו בדרכנו ל- FISH HATCHERY שהינו בית גידול מלאכותי לסלמונים. בית הגידול מחקה את הפעולה שבטבע, שהסלמונים שוחים בנהרות כנגד הזרם למקום שנולדו. אלא שכאן זה נעשה בתעלות.

 

כל מדינה בה קיים ממכר של סלמונים מחוייבת לגדל כדי להחזיר לטבע מה שלוקחים. זה קיים באיסלנד, נורבגיה, יפן ואלסקה.

 

מהו טיול לאלסקה בלי לראות איזשהו דוב לרפואה? ליד הפיש האצ’רי כיון שיש שפע של סלמונים צפוי שנראה דובים. אז אנו בדרך לשם.

 

לפתע פתאם, באמצע הדרך לפיש האצ’רי,  על הדרך הראשית, בשולי הצד הימני של הכביש, מבחינים באמא דובה ובנה או בתה הקטנה. הבת קצת חוששת מההמולה סביבה ומתחילה להתרחק. האמא בטוחה יותר בעצמה, כנראה ראתה כבר בני אדם בחייה, ורק מביטה בכל כלי הרכב שנעצרו להתפעל מהם.

 

אני מרוב התרגשות מהמראה, איני ממקדת כפי שצריך את העדשה והתמונות  לא הכי ברורות. מה גם שהדובה אינה עומדת במקום כמו פסל. תאמינו לי שזה היה מחזה מדהים ובלי הכנה מוקדמת.

 

מבחינתי הטיול יכול להסתיים כעת. היה לי חלום לראות דוב בטבע וזה התממש!!! אבל עם האוכל בא התיאבון ואני ממשיכה לפיש האצ’רי אולי יהיה לנו מזון לראות גם שם.

[tsvia_fh]

איזה יופי.

הרגע ראיתי את הפאפינים הסקוטים ועכשיו דובים ואריות ים.

אין על חיות בטבע. 

 

[לבון רחל קולומבוסית]

אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?

כשמגיעים לפיש האטצ’רי מעבר למגרש החנייה ישנו מפל נחמד. ובים המוני סלמונים שהופכים לבשר תותחים לשחפים. המחזה הזה אותי קצת מזעזע, אבל זה הטבע. מלחמת הקיום.

[לבון רחל קולומבוסית]

צביה – את צודקת לחלוטין שאין כמו הטבע!!!

 

אי אפשר להפסיק להתפעל מיפי הבריאה.

 

הייתי יכולה להמשיך להביט בדובים בלי להתעייף אילמלא השוטרים הגיעו ופיזרו את ההמולה. מצד אחד הם שומרים על בני האדם שלא ייפגעו ומצד שני

על הדובים שלא יקרה להם דבר.

[tamyw1]

רחל,
אני ממש מרגישה שהייתי איתך בטיול...
וואו! גם הכתיבה וגם הצילומים, פשוט מדהימים!
תענוג, תענוג
אולי לא תפסתי מקום בשורה הראשונה,

אבל גם מהיציע רואים מצויין 

 

תמי

[לבון רחל קולומבוסית]

ליד הפיש האצ’רי ראינו בים גם לוטרות ענקיות.

 

הלינה בלילה זה הינה במלון חדיש שנפתח רק ביוני 2018, שמצוייד במיטות קינג סייז זוגיות, מיקרוגל, מקרר,מכונת קפה.

שם המלון HOTEL TOTEM & SUITES והוא אכן מעוטר בהרבה טוטמים בפנים.

השעה היתה מאוחרת ואנו היינו רעבים. לא היה לנו כוח ללכת לאיזו מסעדה כדי לאכול. ירדנו ללובי ושם היה מקרר מצוייד באוכל מהיר בחמגשיות , שצריך רק לחמם ואפשר אחרי 5 דקות במיקרו לאכול.מגשית אחת היתה עם עוף+אורז+ שעועית ירוקה, והשנייה ספגטי ברוטב בלתי מזוהה – כנראה גבינה.

ארוחה זו עלתה לנו 15$ וכך יכולנו ללכת לישון בשעה 23.00 עייפים אך שבעים.

[tsvia_fh]

דרך אגב מי שרוצה לראות דובים בשידור חי

בתקופה הזו הם צדים סלמונים 

 

https://m.youtube.com/watch?v=4O0jUmc3u8w

[לבון רחל קולומבוסית]

תמי היקרה

 

אם את מרגישה כאילו הינך מטיילת איתי – אז הצלחתי להעביר את המראות דרך התמונות והמילים, ואולי את התחושות שלי תוך כדי הטיול.

את משמחת אותי מאד.

 

תודה לך!!!

 

צביה תודה לך על הסרטון בשידור חי אבל כנראה שצריך לצפות בכרום ואני לא הורדתי אותו. אני מתארת לי שזה מחזה יפה כי ראיתי הרבה פעמים בנשיונל גיאוגרפיק.

[לבון רחל קולומבוסית]

ארוחת הבוקר במלון היתה נהדרת!!! ירקות, פנקייקים, יוגורט עם פירות יער, חביתה כמובן, פירות כמו מילון, בננה, תפוח עץ וקפה עם מאפינס. רק מי יכול לאכול כל כך מוקדם בבוקר? השעה 5.30!!!

 

קמים לבוקר עם ראות אפס!!! ערפילים, גשם, עננים כבדים. ואנו אמורים היום לטוס לקניקוט עם מטוסים קלים. יוצאים בשעה 6.00 מהמלון כדי להגיע במועד לטיסה. חששות כבדים התחילו להתגנב לליבי. איך נטוס במזג אויר כזה?

ומה אם גם כאן עובדת שיטת ה”סמוך”?

ואם לא נטוס לקניקוט היכן נלון?

כי קניקוט אינה רק יעד שנראה את הנוף מלמעלה במטוסים קלים אלא גם מקום הלינה הבא.

 

מה היה? איך היה? בפעם הבאה.

[הזברה]

ואוו, איזה כיף לקרוא ולראות את התמונות היפות. אלסקה היא חלום ישן (גם הרוקיז), מחכים שהילדים קצת יגדלו, וכן – יש את עניין התקציב והטיסות הארוכות לשם. בינתיים נסתפק בביקור וירטואלי דרכך. תודה.

[nilih]

רחל חברתי היקרה,

תודה רבה עבור הנשיונל ג’אוגרפיק האישי שלך.

אריות הים ממש נחמדים. הדובה הגדולה- פחות. לא הייתי מעזה להתקרב. רואה גם שצילמת ממרחק בטוח.

 

רק פעם אחת בחיי פגשתי בדוב צעיר, שיצא לטייל על כביש באחת מהשמורות הנפלאות בחצי האי גאספה בצפון מזרח קנדה. מודה שנכנסתי ללחץ, משתק למרות שהיינו סגורים במכונית, ולא הצלחתי לצלם…

מלווה אותך בצמידות

 

נילי

[eladw]

רחל

איזה כיף שאת מספרת על עוד יעד מיוחד.
באמת כל הכבוד על הטיולים שלכם.
 

ההורים שלי טסו פעם אחת לאמריקה ומאז הם החליטו שזה לא בשבילם לטוס כל כך הרבה זמן והם לא חזרו לשם יותר.

אלעד

[לבון רחל קולומבוסית]

אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?

בוקר טוב חברים יקרים !!!

 

הזברה- אני שמחה שאת/ה אוהב/ת את מה שאני מביאה כאן כי חלומות נרקמים תמיד כשרואים משהו שמוצא חן בעיינינו ויום אחד זה מתגשם במוקדם או במאוחר. פעם ראשונה למשל היינו ברוקיס לפני שהיו לנו ילדים, וכעת כשהילדים כבר בגרו ויצאו מזמן מהבית והקימו משפחות משל עצמם. למרות שלא יובן לא נכון, באלסקה וברוקיס מטיילים גם עם ילדים.

 

 

נילי – תודה רבה על המחמאההאדירה  שלך “נשיונל ג’יאוגרפיק” !!! כפי שאת כבר יודעת , אני אכן מתענגת מאד מהחיות והציפורים בטבע, אם כי הפעם תנאי הראות היו קשים לצילום.

לגבי הדוב את מזכירה לי שבעם הקודמת עת הלכנו ביער הצטיידנו במקלות ארוכים, שמא אם נפגוש דוב שיהיה לנו נשק להלחם בו.למזלנו הטוב לא פגשנו דוב ולא נאלצנו לבחון את “הנשק”.

 

אלעד – תודה לך על הערכתך כי אני בוחרת ביעדים מיוחדים. לא קל לבחור כי העולם רחב ואחרי שכבר ראינו 47% מהעולם ע”פ טריפאדוייזר – המשימה נעשית כל פעם יותר קשה.

אנחנו כמעט כמו הוריך: בשנת 1981 היינו בארה”ב וקנדה לראשונה ואחרי הטיסה הקשה שהיתה- ת”א רומא, רומא ניו יורק, אמרתי לעולם לא!!! עד כה שברגע של אי שפיות זמנית בחרתי בטיסה כה ארוכה שוב.

 

שנה טובה ומאושרת לכם ולכל מי שעוקב כאן באשכול

שנה של טיולים יפים

ובחירת יעדים מהממים שאולי יהיו גם היעד שלי בעתיד.

רק בריאות טובה לכולם!!!
 

[לבון רחל קולומבוסית]

 הדרך מצ’יטינה עד “שדה התעופה” מאד יפה. אני שרואה את מזג האויר הסוער לא מצלמת כמעט אף תמונה. מגיעים לשדה התעופה המפואר ומה רואים?

מגרש חנייה לכמה מכוניות, כמה צריפים שאחד מהם אח”כ התברר לי כי הוא המרפאה של האיזור אליה מגיע הרופא אחד לשבוע עבור הנזקקים לשירותי רפואה בצ’יטינה והאיזור, 2 מטוסים קלים, מה זה קלים, הם נראים בעייני כמו מטוסי קרטון, לא משהו להכנס אליו ובוודאי לא משהו לטוס איתו.

אנו הגענו בזמן אך המטוסים שאמורים לקחת אותנו טרם הגיעו. הם צריכים

להגיע מקניקוט אבל עקב מזג האויר הם לא הגיעו.

 

במקום מחכים, ומחכים עם עוד כמה אנשים שככל שעוברות השעות נעשים מיואשים. אין שם שירותים אלא רק שירותים בטבע ובצר לי, כשהשלפוחית צעקה גיוועלד כמובן שהשתמשתי בהם , לקחתי איתי את המצלמה לשם אז יש גם הוכחה.

בשלב מסויים נסענו לצ’יטינה,שם יש מלון ולפחות לא עומדים בקור ומחכים למשיח והוא לא בא. ניצלתי את ההזדמנות שאנו במלון ויש לו מסעדה, כדי להכניס משהו לפה שכן מ-5.30 בבוקר לא בא אל פי דבר. אז היו שם המבורגרים עם צ’יפס נהדר.

ואחרי הסעודה, שבנו ל”שדה התעופה” ועדיין דבר לא קרה.  בסביבות השעה 14.00 טייס של מסוק אחד הודיע כי הוא ממריא לראות אם הדרך ראויה לטיסה מהכיוון שלנו כי בקניקוט התבהר.

 

חשבתי לעצמי שאיני יודעת כבר מה טוב יותר, שיודיע כי הדרך סגורה ולא יהיה לנו מקום לינה, או שנטוס במטוסי הקרטון האילו.

 

ואז בשעה 14.00 הגיעה הבשורה אנו טסים

[לבון רחל קולומבוסית]

בדקות הראשונות של הטיסה לא אומר שלא היו לי עדיין פחדים, עדיין הייתי שבוייה בחששות שמא בהמשך הדרך אינה כה טובה כמו בתחילתה,

אבל כשהתחלתי להתרכז בנופים היפים שניבטו מלמטה, וכשראיתי כי אין רעידות, והמטוס אינו כמו עלה נידף ברוח, הבנתי שהשד אינו נורא כל כך,

נהפוך הוא – זה אפילו מהנה ומענג.

זה היה גם להתגבר על הפחד וגם להנות מנופים מדהימים, זו היתה חוויה מדהימה בסופו של דבר. למזלנו העננים קצת התפזרו וגם הערפל וכך היה לנו גם מקום לינה באותו הלילה.

 

אני יכולה גם לגלות לכם שהדרך חזרה במטוס הקל היתה אפילו יפה יותר,

גם כי כבר לא חששתי, וגם כי הבהירות היתה טובה יותר.

התמונות יגיעו בהמשך.

[לבון רחל קולומבוסית]

מקום הלינה: KENICOTT GLACIER LODGE הינו מלון ותיק מהמבנים ההסטוריים של המקום ששופצו ומשובצים בתמונות הסטוריות של המקום.

יש מרפסת ארוכה שמכל חדר בקומה התחתונה ניתן היה לצאת ולהנות מהנוף.

החדר שלנו היה עם שירותים משותפים ולא צמודים, אבל ישנם גם מבנים חדישים יותר שלהם שירותים צמודים.

ארוחת הערב היתה דיל של עלות כ-22$ לאחד שהיתה מורכבת מסלט קיסרי, מבשר אפוי בתנור ולא מספיק, תפוחי אדמה סתמיים מבושלים עם תוספות שיכולת להוסיף עליו שיתן קצת טעם וקרם ברולה טעים לקינוח. היה טעים אבל לא חייבים אם הגעתם מוכנים עם מצרכים. אם רוצים את הארוחה יש להזמין כיומיים מראש מקום  כדי שיהיו מוכנים בהתאם.

 

KENICOTT

בקניקוט של היום זהו אתר היסטורי. נוסד ב-1903 כאשר חברת KENICOTT MINING CORPORATION ניהלה 5 מיכרות  לכריית נחושת באיזור. הכורים ובני משפחותיהם התגוררו כאן. גיאולוג חזה בשנת 1925 שבקרוב המקום ייסגר.

דבר אשר קרה רק בשנת 1938 שאז הפך לרוח רפאים.

 

היום המקום משמש לביקורי תיירים. בתחילת המאה ה-19 נחושת היה מחצב מבוקש, שכן נזקקו לו לתעשייה האלקטרונית, למשאיות, טלפונים ועוד. איכות הנחושת במקום היתה מעולה. להובלת הנחושת השתמשו בתחילה לפני שהגיעה הרכבת במזחלות עם כלבים. מסילת הברזל מואלדז לכאן נבנתה רק ב-1911.

החברה הכורה הרוויחה הון עתק של 200 מליון דולר!!! והפכה לאחת החברות העשירות בעולם. הרווחים הושקעו גם כדי להרחיב את המכרות בצ’ילה.

 

ואז בשנת 1938 מחיר הנחושת החל לרדת וביום אחד הודיעה החברה לעובדים ממחר אל תגיעו יותר לעבודה. כך נסגרו המכרות. האנשים נאלצו ללכת מכאן, נותרו מתי מעט. האדמה נמכרה לאנשים מאנקוראג’ רופאים ועו”ד שהפכו עם הזמן את המקום למה שהוא כיום: אתר הסטורי תיירותי.

 

מי שמגיע למקום בדרך כלל הולך בשביל המוביל לקרחון קניקוט אותו ראינו מהמטוס הקל. שביל זה קשה מאד להליכה ומיועד למיטיבי לכת שגם עבורם אינו קל. השביל עם עליות ומורדות, לעיתים תהום מצד אחד. עד שמגיעים לקרחון יוצאת הנשמה, ואם נותר בכם עוד כוח גם אפשר ללכת על הקרחון כשמצויידים בקרפונים המיוחדים שמרכיבים על הנעליים. ההליכה בלווית מדריכים. באותו יום אחה”צ החל גם לרדת גשם (מה חדש? זו אלסקה!!!)

אז אפילו מה שחשבתי אולי ללכת כברת דרך ולהתקרב לקרחון ולראותו קצת מקרוב –  לא בא בחשבון!!! ההליכה הקשה אורכת משהו כמו 3 שעות תלוי בכושר הגופני של כל אחד.

 

על המסלול לקרחון ומסלולים נוספים ניתן לקרוא כאן ו-כאן.

 

 

[לבון רחל קולומבוסית]

שלא תחשבו לרגע ששדה התעופה בקניקוט טוב יותר מזה של צ’יטינה. הנופים כאן אולי יפים יותר, אבל מגדל פיקוח לא תמצאו כאן. רק מטוסים קלים.

בחרתי את המטוס היפה ביותר ועליתי עליו.

 

כפי שהבטחתי לכם הדרך הלוך והדרך חזור אינה נראית אותו הדבר.

 

כמה תמונות מהנוך ששבה את ליבי מלמעלה.