אלסקה והרי הרוקיס הקנדיים - היה חלום?
-
כעת צריך כבר לחזור לאוטובוס אך מעברו השני של הכביש אני מבחינה בעוד פסל יפה מעץ ובציור קיר לאורך מבנה שלם.
כמובן שאני במצב כזה הופכת לרצה לריצות קצרות. חוצה את הכביש עם חברה לקבוצה, ממהרות לצלם את האובייקטים.
שוב בריצה שבות לאוטובוס רק כדי לגלות כי הנהג נעלם. איש לא ראה ואיש לא שמע לאן נעלם.
-
אחרי החגים שמח רחל.
עד כמה שאני זוכר, אתר הצילומים של הסדרה “חשיפה לצפון” נבחר ברוזלין וושינגטון בגלל שיערות המחט של מדינת וושינגטון מצטלמים יותר טוב מנוף הטונדרה של אלסקה.
כנראה שהסדרה יצרה קצת הונאה לגבי אלסקה. -
טוב, ויקטוריה נרשמה כיעד חובה עבורי לעתיד הממתין לו אי שם.
אם לא די בגנים, באו הפרחים בכל פינה והצטרף לו המוזיאון ….
ובכלל – נדמה שהפרחים ברחובות אינם רק נחלתה של ויקטוריה …..
ובנוגע להופ – איכשהו מתעקש לו איזה זכרון שמרגרט אטווד הזכירה אותה או קשורה אליה באיזה אופן. חיפוש מהיר שעשיתי לא העלה דבר. אולי זה רק נדמה לי.
-
ערב טוב חברים יקרים!!!
אלעד – ראשית אהבתי מאד את הברכה שלך אחרי החגים שמח – מאמצת אותה בשמחה.
שנית הזכרון שלך מצויין. זה בדיוק מה שכתבתי בהודעה 106 לגבי הסדרה חשיפה לצפון.
אני אעתיק לך משם:
מביטה על הנייר שמתחת לצלחת ועליו מפת אלסקה, עם תמונות בעלי החיים בכל מקום.
רשום המוטו: “ NORTH OF THE FUTURE” המקום ואלסקה מזכירים לי את הסידרה שפעם הייתי צופה בה חשיפה לצפון. מי חשב אז שאני אגיע לאלסקה.
ג'ואל פליישמן שגולם על ידי רוב מורו, שעובר לעיירה הקטנה והמרוחקת סיסילי באלסקה, וההתמודדות שלו עם התושבים השונים והטיפוסים המיוחדים בעיירה.
הסדרה זכתה בפרסים רבים. המצחיק הוא שהסידרה בכלל לא צולמה באלסקה
אלא בעיירה רוזלין בוושינגטון. נקראה NORTHEN EXPOSURE.
איני בטוחה שזו הונאה . מקובל בעולם הסרטים לצלם במקומות שעלות ההסרטה זולה יותר. ואלסקה כפי שנוכחתי יקרה מאד. מקובל גם ליצור אילוזיות בסרטים ע”י תפאורות. אז במקוםן כריש טורף עם מלתעות שמים לך דאמי מגומי.
שמוליק – אכן ויקטוריה יפיפיה ועובדה שכל מה שזכרתי ונחרט במוחי ממנה מהפעם הקודמת היו סלסילות הפרחים שהרשימו אותי אז וכעת.
ייתכן שבערים נוספות העתיקו ממנה. אבל למשל בקויבק ואוטאווה לא זכור לי שראיתי כאלה סלסילות יפות.
לגבי מרגרט אטווד איני יכולה להושיע ולאמר היכן היא הזכירה את הופ. בטוחתני שאם זכור לך זה יישלף לך ביום בהיר מהתאים. סומכת על זכרונך.
בכל אופן עבור הקוראים שאינם בקיאים מי היא אביא כאן קישור כדי שיחכימו על הסופרת הפמיניסטית , המשוררת, המבקרת הספרותית שפירסמה כל כך הרבה ספרים, מאמרים ומהלא והיא מטורונטו אליה לא הגעתי לטייל עד עצם היום הזה. תודה לך שהזכרת אותה.
מה שכן התברר לי כי לאונרד כהן היה קנדי ואת זה ממש לא ידעתי. אז אצרף לכם שיר שאני מאד אוהבת בביצועו.
-
אנו נוסעים הרבה לאורך נהר הפרייזר הרחב. פעם הוא מימינינו ופעם עובר לשמאלנו. איני מפסיקה להתפעל ממנו.
הדרך שנסענו בה הינה דרך מחפשי הזהב. אחה”צ אנו מגיעים לגשר . עולים עליו ואח”כ יורדים למקום בעל השם המפחיד – שער הגיהנום.. הנהר מתחתר כאן בסלע ורוחבו רק 35 מ’.
במשך מאות בשנים, הקטע הצר היה שטח דיג פופולרי עבור המתנחלים האירופיים באזור שהחלו להתאסף בחודשי הקיץ לדוג. בסופו של דבר, נהר הפרייזר הפך למסלול המשמש על ידי הכורים להעמיס זהב . ב = 1880 מסילת הברזל הקנדית בנתה רכבת transcontinental שעברה לאורך הגדה בשער הגיהנום , ובשנת 1911 הרכבת הצפונית הקנדית (CNR) החלה לבנות מסלול שני. בשנת 1914 אירעה מפולת סלעים גדולה עקב הבנייה של הרכבת, סלעים נפלו לתוך הנהר בשער הגיהנום, הללו הפריעו למעבר של דגי הסלמון מהאוקיינוס השקט שהיו צריכים לשחות במעלה הזרם כדי להשריץ. הסלמונים התקשו לעבור את הזרמים המהירים בנהר במקום זה, והופיעו במספרים רבים יותר במורד הזרם מתחת למעבר שער הגיהנום היו מיושבים לפני. בחורף של 1914החלה הסרת הפסולת וסלעים. עם זאת, ביולוגים רבים טוענים כי הנהר שונה לצמיתות ונדידת הסלמון נותרה מופרעת על ידי המגלשה. בנו שם מעין מדרגה בתוך הבטון. הדבר גרם להתמעטות דגי הסלמון במקום.
ב-1970 הוסיפו רכבל שיורד מטה והפכו את המקום לתיירותי. עם מסעדה שבה אכלנו גם צהרים. היה שם מרק ירקות שבדיוק נגמר שהגיע תורנו, מרק סלמון עם לחמניה שלא היה משהו אבל לא היה משהו אחר לאכול. ורפי בחר מרק צ’ילי שפחדתי מתוצאותיו. כל קערית מרק 10$ קנדי.
-
ברגע שירדנו מהרכבל הבחנתי במשפחה הודית לבושה כמיטב המסורת.
לא עמדתי בפיתוי לבקש צילום איתם והם נעתרו.
זה הכי קרוב שהגעתי עד כה להודו.
בתום ארוחת הצהרים , הלכנו על הגשר כדי לראות את הנוף לשני הצדדים. רוח חזקה הכתבה בנו וחשנו שעוד רגע נעוף למעלה. מיהרנו לקחת מחסה ליד הרכבל.
-
איזה תמונה מדליקה שלכם עם הצ'יפ
..וגם עם ההודים... וגם ברכבל. ולאונרד כהן..
בקיצור לגמרי כיף כאן
-
איזה כייף רחל שחזרת לספר!!!!
התמונה עפ הצ’יף משגעת….
-
אחרי שיצאנו מהגיהנום וניצלנו , הגענו לכפר חמוד בשם LYTHON שיש בו תופעה מעניינת של מפגש שני ענקים: נהר פרייזר מחד ונהר טומפסון מאידך גיסא. בגלל הרכב המינרלים שבמים הגוון של כל נהר שונה ונוצר מפגש מעניין.
לא הסתפקתי בכך וגם הסתובבתי מעט בין בתי הכפר.
והנה מה שקלטתי בנייד.
-
ערב טוב לכם צפנת וברושים. כתבתם כמעט בו בזמן.
וכיון שהרגשתם שכיף לכם כאן
אחתום את הערב בעוד יוצר קנדי בראיין אדמס שלקח מהוריו את הכספים שנועדו ללימודיו בקולג’ כדי לקנות פסנתר כנף.
האזינו איזה יופי של שיר.
-
איזה עושר של מידע את מביאה .
אני כל כך מצטערת שאת הטיול באזור הרי הרוקי עשיתי עוד לפניך וכך החמצתי את האוצרות שאת מגלה.
תענוג לפתוח את הבוקר איתך ועם הזכרונות שלי.
-
ירדן היקרה בוקר טוב!!!
מודה לך על המילים הטובות. מכיון שאני אוהבת להעשיר את עולמי במידע נוסף
אני מביאה את הדברים המעניינים (אני מקווה) גם לידיעת הקוראים.
וכך כולם יוצאים נשכרים.
כשיוצאים לטיול במדינה כל המכלול של הווה ועבר של חוויות במהלך הטיול מהווים את החבילה של להכיר מדינה חדשה.
-
אחרי מפגש הנהרות פרייזר עם טומפסון, עזבנו את נהר פרייזר והתחלנו לנסוע לאורכו של נהר טומפסון.
נהר טומפסון נראה יפה וירוק בסביבה שברובה הרים והצבע השולט חום ומעט ירוק. רכבת ארוכה שאינה מסתיימת חולפת על הגדה הנגדית.
האיזור הזה נחשב איזור מדברי טומפסון - אוקנגן והמדריך מספר לנו על כך. צחוק הגורל שאצלנו התחיל לרדת גשם זלעפות. איזה מדבר? איפה היה כאן מדבר? ברור שאם אנו הגענו לכאן זה יהיה גשום. לא כן?
הגשם התגבר מרגע לרגע, נהרות קטנים בצידי הכביש , על הכביש סחף בוצי.
לאט לאט בקושי רואים את הכביש – שטפון!!!
מגיעים להפסקה קצרה בתחנת דלק בדרך למלון, הנהג שואל אם הדרך למלון עבירה ואומרים לו שנחסמה במספר מקומות מפאת סחף כבד על הכביש וסכנת החלקה.
הנהג מסתובב לכיוון שבאנו, עושה עיקוף גדול, חשש כבד מתגנב לליבי שרק נעבור את ההרפתקה הזו בשלום.
במקום להגיע בעוד חצי שעה למלון, יש הארכה של עוד שעה בערך.
העיקר יצאנו מזה בשלום!!!
-
רחל
לקראת הטיול שלכם להודו (חחח) את חייבת להתחיל ולהבדיל בין הודים ‘סתמיים’ לבין סיקים. זהו הבדל רב!
שמח שהצטלמת עם סיקים, זה יתחיל להביא לך ‘תיאבון’.
-
צפריר היקר ערב טוב!!!
היות וטרם הגעתי לבקר בהודו ואני מבינה שאתה כבר היית לאור מומחיותך
בלבוש הסיקים לעומת ההודים אשמח לקבל ממך קצת פירוט.
שלא אתקל שוב בסיקי ולא אדע.
אגב, בקבוצה שלנו היתה משפחה מהודו שדיברה עם הסיקים האלה בהודית והבינו אחד את השני. אז אני מבינה שהסיקים גם דוברים הודית. מעניים שהם לא ציינו בפני שאילו סיקים.
בכל מקרה – תודה לך על ההארה בנושא.
-
למחרת אנו נוסעים צפונה , בדרך שאמורה להיות יפיפיה עם הרים עטורי שלג, יערות עד , בעלי חיים ואפילו דובים שחורים.כל זאת נשאר על הנייר כי לא מספיק שיום קודם חווינו שטפון, הבוקר קמנו לבוקר עם שמיים שחורים ואובך בלי רגיל. לעיתים אני מביטה בתמונות ומנחמת את עצמי שזה קיבל מבט
מכשף.
מה דעתכם? אפשר להתנחם?
אנו מגיעים לפארק WELLS GRAY שלפחות התמזל מזלנו לראות את
מפל דאוסון.
-
מזל שלצלם מפל אפשרי גם במזג האויר האביך שנפל עלינו. ההליכה בתוך היער היתה נעימה מאד. אף חיה ואף ציפור לא התייצבה למפגש איתנו שם.
-
המפל הבא אליו נסענו הינו מפל המצוי בקניון מרהיב ושמו SPAHAT
כשמגיעים אליו ראשית רואים את הקניון ושני מצוקים אדירים ואיזה נהר זרזיף בתחתיתו. אולם כאשר מתקדמים לאורך הגדה מתחיל להתגלות המפל החבוי בין שני הצוקים, אשר בקושי ניתן לראות את קצהו מטה.
עשיתי שמיניות באויר כדי להגיע לצילום מקום נפילתו.
-
בוקר טוב משפחת לבון !
אני עדיין אתכם וממשיך להנות מטיולכם .” היה חלום ? “
או אמיתי ?
-
אחה”צ טובים למטייל המתמיד!!!
מאד משמח אותי שנשארת עימדי.
אני עדיין תוהה האם זה היה חלום טוב או חלום רע.
נראה עד הסוף מה קרה.
