חוויות מפארק היורה ו 16 איש באלפים הצרפתיים ספטמבר
-
אז גם אנחנו חזרנו משבועיים וקצת קסומים אותם בילינו ה – 5 בפארק היורה וליון, ולאחר פגישה נרגשת עם המשפחה המורחבת בשאמוני, המשכנו ל 8 ימים נוספים באלפים הצרפתיים.
לפני מספר שבועות פרסמתי את תוכנית הטיול המלאה שלנו, להערות ותובנות. כהכנה לטיול קראתי עשרות סיפורי דרך, חלקם מספר פעמים, והם היוו את התנ”ך שלי בהכנה ובמשך הטיול.
לא יכולתי לעשות את זה בלעדיכם, כל המטיילים הוותיקים שטורחים ומעלים את הטיולים, התובנות, הנסיונות, ההצלחות, הכשלונות – ועל כך אני מאוד מאוד מודה לכם, לכל אחד ואחת מכם.
אנסה כאן לתרום את החלק שלי. מדהים עד כמה כל סיפור שונה, כל טיול נתקל בהצלחות, כשלונות ותגובות אחרות לחלוטין. כל משפחה עם הדגשים שלה, עם צורת הטיול המיוחדת שלה, עם מה שמעניין ומה שפחות, עם הרגישויות והאהבות…
כנראה שזה הכיף הגדול – לקום מהכורסא ולצאת לעולם המפתיע הזה שם בחוץ.
אז שנתחיל?
כמה נתונים בסיסיים:
אנחנו 5, זוג הורים בשנות ה 50, שלושה ילדים – בן בן 26, בת בת 25 ובן צעיר, חייל, בן 19. עד לרגע האחרון לא ידענו אם יתנו לבן החייל להצטרף, אך כחודש לפני הטיסה, התקבל האישור מהמפקד ואנחנו נשמנו לרווחה…
לאחר כשבוע טיול של המשפחה הגרעינית, נפגשנו כאמור עם המשפחה המורחבת – משפחתה של אחותי שחגגה יום הולדת 60 ביום בו נפגשנו בשאמוני, בעלה, בנה הבוגר והחברה שלו. משפחתו של אחי, אשתו ו5 ילדים בני 7 עד 20.
אנחנו ה – 5, טסנו בטיסות סדירות אך עם קונקשיין, וזאת עקב המחיר הזול של הכרטיסים 322 דולר לכרטיס בלבד. הלוך עם סוויס, עצירת ביניים קצרה בציריך, נחיתה בג’נבה. חזור עם לופטהאנזה, דרך מינכן, 6 שעות נטו בילוי במינכן, שהפכו במקרה לחוויה משל עצמה, ועל כך בהמשך.
רכב – שכרנו דרך אקונומי רנטאל קארס. מכיוון שהמדובר ב 5 מבוגרים, החלטנו לא לחסוך כאן והזמנו רכב SUV יוקרתי, היה אמור להיות וולוו XC90 . חברת ההשכרה עצמה הייתה אנטרפרייז, בצד השוויצרי של ג’נבה. להפתעתינו ברכבים האלה, דווקא הצד השוויצרי היה זול יותר. כמו כן, מכיוון שנחתנו בשעה מאוחרת, חששתי שנפספס את הדלפקים בצד הצרפתי, שנסגרים מוקדם יותר. בפועל לא היה בכלל רכב מסוג זה באנטרפרייז,לא ברור מדוע הופיע בפרסום של אקונומי רנטאל קארס. הרגשנו קצת מרומים. על פי המלצתם, התפשרנו על רנו אספאס, שהוא לטענתם הרכב הגדול ביותר שיש להם. אמנם רכב גדול עם 7 מקומות, תיאורטית, אך בפועל השלושה מאחור העדיפו לשבת יחד מכיוון שמרווח הרגליים בספסל הנוסף מאחור מצומצם מאוד ולא נוח. זו הייתה אחת הנקודות הפחות מוצלחות בטיול.
-
מכיוון שנחתנו מאוחר, הזמנתי לילה ראשון בעיירה ליד שדה התעופה בג’נבה.
ההזמנה דרך בוקינג, פונדק דרכים בשם La Bonne Auberge . בסיסי וסביר ללילה אחד. למרות הוויז הסתבכנו קצת בפיצולים בין בדרכים היוצאות משדה התעופה, הוויז לא ממש היה ברור. אך – וזה גם היתרון של וויז, איך שטעינו, התוכנה חישבה מחדש והובילה אותנו בסופו של דבר אל הפונדק. השעה הייתה אחרי 11 בלילה, וכשהגענו לכתובת הנכונה, הכל היה חשוך. לפני הפונדק מגרש חנייה קטן, מצאנו חנייה בדיוק לרכב שלנו, חיפשנו את הכניסה ומצאנו דלת מסורגת ירוקה ונעולה.
התקשרתי למספר הטלפון שקיבלנו מבוקינג, ובעלת הפונדק – קארין, ענתה לנו ישנונית. מסרה לנו שהשאירה לנו מכתב על הדלת. לאחר חיפושים מצאנו את הדלת הנכונה ואת המכתב, עם קוד הכניסה למבנה והחדרים שהוקצו לנו. הפונדק כאמור בסיסי, אך חדרי האמבטיה משופצים, המיטות מזמינות ולמרות שהבטן קצת קרקרה, החלטנו שהולכים לישון מכיוון שלא היה כל סיכוי למצוא משהו פתוח בשעה הזו בעיירה הקטנטונת.
למחרת אכלנו ארוחת בוקר בפונדק, ב 10 אירו לאדם, מכיוון שלא רצינו לבזבז זמן על מציאת בית קפה בעיירה. הארוחה בסיסית ביותר – קפה, גבינות, באגט, קוראסונים טריים, ריבות מעשה ידיה של בעלת הפונדק ופירות. שאלנו מאוד בנימוס אם יש סיכוי לקבל ביצים. בעלת החווה הסכימה מייד ולמרות שהביצים אינם כלולות בארוחה הרגילה, הביאה ביצים טריות מחווה ליד. הערכנו מאוד את המחווה.
קארין ספרה לנו שמבנה הפונדק עתיק, ושייך למשפחתה כבר שנים רבות. היא שיפצה את המבנה והפכה אותו לפונדק. אין ספק שבבוקר הדברים נראו קצת אחרת, לאחר ההגעה בחושך למבנה המסוגר.
-
ביום הראשון לטיול, תכננו לחזור לאגם ג’נבה ולנסוע לאורך צידו המערבי. ביקרנו בעיר NYON, עיר ששמרה על המרכז העתיק שלה מימי הביניים, ולאחר מכן ביקור קצר בלוזאן. מכיוון שהיה יום שבת, תכננתי לסיים את החלק של הטיול יחסית מוקדם, על מנת להצטייד באוכל בסופר גדול, ולהגיע לדירה שלנו בסינט קלוד במעבי פארק היורה יחסית מוקדם, אם אפשרי, באור.
ניון אכן הייתה נחמדה מאוד.
ביום שבת יש שוק במרכז העתיק, ולאחר שהסתובבנו קנינו אוכל באחד הדוכנים ויצאנו מהעיירה לנסיעה לאורך האגם חיפשנו מקום בו נוכל לשבת לפיקניק קצר ולאחר מספר נסיונות מצאנו תצפית יפה על האגם עם ספסל ודשא.
-
המשכנו ללוזאן, ביקשנו מהוויז למצוא לנו חנייה ליד הקתדראלה הראשית של העיר. הוויז כיוון אותנו לחנייה תת קרקעית משם עלינו לקתדראלה הגותית המרשימה על ראש הגבעה. מחוץ לקתדראלה תצפית על העיר היפה. התלבטנו אם להמשיך בטיול בעיר, מכיוון שהקתדראלה כאמור על ראש גבעה תלולה, והעיר העתיקה השתרעה מתחתינו. כידוע – מה שיורדים צריך גם לעלות, והיה מדובר בירידה/עלייה רצינית. למרבה המזל, האיש והבן הבכור התנדבו לעלות להחזיר את הרכב בתום הטיול בעיר שלמטה. ירדנו אל הרחובות, וגילינו עיר שוקקת חיים, בסופשבוע שמשי. היה ממש כיף להסתובב ברחובות, לוזאן בהחלט מסבירת פנים ונעימה לטיול של כמה שעות.
כשהתעייפנו, האיש והבן הבכור החלו בטיפוס חזרה למגרש החנייה, ואנחנו התיישבנו בצל העצים לחכות. לאחר כחצי שעה, האיש והבן חוזרים. מה קרה? ובכן, הם הגיעו למגרש החנייה וגילו ש…. כרטיס החנייה אצלי בתיק…. ירדו את כל הדרך, לקחו את הכרטיס, ועלו שוב את כל הגבעה הנשאת אל ראש הקתדראלה ומגרש החנייה. אין ספק, החברה בכושר...
-
ועכשיו, לפארק היורה. כשתיכננתי את הנסיעה, החלטתי שנבלה את השבוע לפני המפגש עם המשפחה המורחבת, מחוץ לאלפים הצרפתיים. חששתי ששבועיים פלוס של האלפים יהיו too much. התכנון היה, יום אחד סובב אגם ג’נבה, 3 ימים ליון – ומה עוד… לאחר שיטוט באתרי הטיולים השונים, גוגל מפ ועוד, התבייתתי על פארק היורה, או כמו שנכתב בצרפתית: Jura Parc. מצאתי פחות מידע על האזור, מעט מאוד סיפורי טיולים, הראשון שמצאתי היה של ענתת המקסימה עם הבן (גם הטיול שלהם לסין זכור לי היטב...) וכמובן דבורה שטיילה שם ממש לא מזמן. מצאתי גם סיפור דרך של זוג נוסף, לא מצליחה למצוא את השרשור עכשיו.
כאן אעשה הפסקה קצרה ואוסיף נקודה שמאפיינת את המשפחה שלנו. חשוב לנו מאוד מאוד המקום בו אנו לנים. האמת, אנחנו ממש לא מתייחסים לכך כמקום לינה, אלא ממש כבית. מכאן נגזרים מספר דברים.
1. מעדיפים דירה, אם, אפשר מרווחת, עם מטבח מצוייד, סלון נוח וחדר לכל ילד. כאמור, ה”ילדים” בוגרים וכל אחד רוצה את הפינה והנוחות שלו. אנחנו לא באים רק לראות, לטייל, לצלם, לבקר. אנחנו קצת באים גם לחוות את המקום כבני המקום, כמה שאפשר בכמה ימים. מכאן נובע
2. באים למספר ימים לכל מקום, לא רק “עוברים”. נכון, מספיקים פחות, אבל אחרת.
3. אנחנו מבלים יותר בדירה – בבוקר האיש הולך ברגל לבולנג’רי, מביא בגטים, קוראוסונים, אוכלים ארוחת בוקר מושקעת, יוצאים יחסית מאוחר לטיול היומי, מבקרים בשוק המקומי, קונים פירות, ירקות, בשר, גבינות וחוזרים לבשל ארוחת ערב בדירה.
הפעם, בפארק היורה, מצאתי דירה מדהימה, פשוט אתר תיירות בפני עצמו. הדירה ממוקמת בעיירה סינט קלוד, שהיא עצמה לא מאוד מעניינת. אמנם בפארק היורה ויש בה הכל – סופרים ענקיים, מסעדות, בתי קפה, בולנג’רי, משמשת כנקודת מוצא טובה. אבל הדירה, וואו וואו וואו. נתחיל בכך, שהדירה ע נ ק י ת, לופט מדהים של 250 מטר, ממוקם במה שהיה פעם מפעל דפוס. מהרחוב נכנסים לגראג’ פרטי לרכב שלנו, מחנים, יורדים במעלית משא אמיתית שנפתחת לעולם מהמם. בעלת המקום, מעצבת רהיטים במקצועה, אחד האנשים היצירתיים ביותר שפגשנו. אין דבר אחד בדירה שהוא שגרתי. הכל מעוצב לאחר מחשבה, ואת כל הזמן אומרת לעצמך – איך היא ממציאה את כל הדברים האלה???
אתן קצת לתמונות לדבר.
-
לוקח זמן לעכל את הדירה הזו, אין ספק. שהינו בה 3 ימים וכל דבר שהסתכלנו עליו, היה מהמם, מעניין ומיוחד. הדירה השרתה עלינו רוגע, ישבנו בערב יחד בסלון, כל ה 5 ודיברנו, שיחקנו בדוקים הענקיים שמצאנו בדירה, שיחקנו פוקר על ז’יטונים, עשינו תחרות פינג פונג ושיחקנו פול. היה פשוט כיף להיות יחד, כל המשפחה, בדירת הקסם מלאת האפשרויות הזו.
-
אה, כן, וגם טיילנו ביורה.
ביום ראשון טיילנו ב
PIC DE L'AIGLE,
The Hérisson waterfalls
Baume les Messieures
Chateau Chalon
העלייה לתצפית ה PIC לא קלה, אך בהחלט משתלמת, הנוף מקסים. דווקה במפלי האריסון נחלנו אכזבה – מכיוון שמדובר בסוף סוף הקיץ, כמעט לא הייתה זרימה. הגענו, לפי הצעתן של ענתת ודבורה למפל התחתון. כשראינו שהמפל ממש לא זורם, החלטנו לא להמשיך הלאה ופשוט עשינו פינקניק על הסלעים במפל התחתון וחזרנו לרכב.
הכפרים – BAUME נחשב לכפר יפייפה, אך הוא מרשים בעיקר מלמעלה, בדרך הפתלתלה עד לכפר, שם לא ניתן לעצור. הטיול בכפר עצמו קצר, ולא מאוד מאוד מרשים. Chateau Chalon לעומת זאת, הוא גולת הכותרת. על גבעה נישאת מעל נוף מדהים של גפנים, אין מילים, ניתן כרגיל לתמונות לדבר…
-
חוויות מפארק היורה ו 16 איש באלפים הצרפתיים ספטמברבכפר ליד נקודת התצפית היה שוק קטן, ואנחנו כמובן ישר הצטרפנו וגם חטפנו איזה נקניקייה עם כוס יין.
-
כשנסענו במרחבים האינסופיים של הירוק ירוק הזה, היערות הצפופים של עצים בתחילת השלכת עם הצבעים שהפכו להיות יותר ויותר אדמדם, וצהוב וחום ופחות ירוק מיום ליום, כרי הדשא הטרי והפרות המושלמות, הנקיות והשלוות..
ובכן, באחד העיקולים ראינו על פסגת עוד גבעה מוריקה עדר פרות שוכב, עומד, בוהה, מדוגם להפליא, ואני הייתי בטוחה שאלה הן פרות מושלמות מפלסטיק, מעין שלטי פרסומת לאיזה חוות גבינות…..
וכל המשפחה שלי פרצה בצחוק באוטו, כי אלה היו כמובן פרות חיות מאוד, והפרות מפלסטיק שלי זזו, ואכלו עשב בתאבון, והעלו גרה ובקיצור, הפכו לבדיחה של הטיול כשבכל הזדמנות הזכירו לי שהנה יש כאן עוד פרות מפלסטיק על הגבעה....
-
ועכשיו לאחד מאותם הדברים שאי אפשר כנראה להימלט מהם בכל טיול, אבל שהיה חוויה בפני עצמו. ובכן, מסתבר שכשיוצאים אל הטבע ורוצים להנות ממנו, אי אפשר לבוא בטענות, כשהטבע חודר אליך ומזכיר לך שאתה רק אורח וכשמתחשק לו לטבע, הוא גם יכול להיות מטרד אמיתי.
מסתבר שכבר כמה שנים בצרפת, יש להם מכת פרפרים. לא הצלחנו להבין אם המדובר בפרפר או עש לילה, אבל מדובר במליארדים רבים. פרפרים שהגיעו איכשהו מסין ומכיוון שאין להם אויבים טבעיים בצרפת, הם מתרבים במליארדים. הם פעילים בעיקר בלילה והגלמים שלהם, אוכלים רק עץ אחד מסויים. הם עוברים מאזור לאזור, מחסלים את העץ המסויים הזה באזור, וממשיכים הלאה. מזה כחודש הם “חונים” באזור היורה, ומהווים מטרד אמיתי לתושבים. אם יושבים בערב בחדר מואר וחלון פתוח, הדירה מתמלאת תוך דקות בעשרות רבות אם לא מאות של פרפרים, וזה לא כיף גדול כמו שזה נשמע. מכיוון שגם חם יחסית, אין ברירה אלא לפתוח חלונות, ואז הברירה היא בין לשבת באור סגור, או בחדר ללא אוויר.
אנחנו איווררנו את הדירה במשך היום, ובערב בכל חדר בו ישבנו עם אור, דאגנו לסגור את כל החלונות. רק כשהלכנו לישון, בחושך, פתחנו את החלונות לאוויר הצח מבחוץ….
-
ביום השני שלנו בפארק היורה, יצאנו מאוחר יחסית, לאגם ענק LAC DE VOUGLANSשנוצר כתוצאה מסכר שנבנה על ידי חברת החשמל הצרפתית. בתחילה נסענו לנקודת תצפית מלמעלה, ולאחר מכן ירדנו לחוף רחצה מוצל ויפה. רק הבן הגדול ואני נכנסנו למים הצלולים, שלושת האחרים התרווחו על הדשא ונחו…
לאחר מכן נסענו לאורך האגם, עד לסכר האימתני.
חזרנו מוקדם לדירה, לקראת האריזה – בדירה כל כך גדולה ומלאת רהיטים וחפצים, לוקח יותר זמן לאסוף את כל הדברים ולבדוק שלא שכחנו שום דבר….
-
הבוקר האחרון שלנו בפארק היורה, ובהמלצת בעלת הבית המדהימה שלנו, אנחנו יוצאים מחוץ לעיירה למפעל המקטרות. כל מי שמגיע לסינט קלוד, מבין מייד שיש משהו לעיירה הזו עם… מקטרות. פשוט אי אפשר לפספס את זה, עם פסלי המקטרות הענקיים בכיכרות, ושלטי הפרסומת על מוזיאון המקטרות. אך בהמלצתה של בעלת הבית, אנחנו נוסעים למפעל עצמו, לא למוזיאון. במפעל יש חנות, ובה הסברים על תהליך ייצור המקטרת, הכל בצרפתית. למזלינו, הבחור בחנות מזעיק למקום אישה צעירה והיא מספרת לנו באנגלית סבירה את תולדות תעשיית המקטרות בסינט קלוד, השורשים ההיסטוריים של תעשיית העץ באיזור, המשפחה, שני אחים, שייסדו לפני שנים רבות את המפעל, ההתפצלות לענף נוסף בלונדון והצמצום הדראסטי בקהל הצרכנים עקב הבנת נזקי העישון. היה מעניין וקצר...
-
את הדירה בסינט קלוד, למי שתהה, מצאתי בבוקינג והשם מתאים ביותר – “עולם אחר” Un Autre Monde
יוצאים מסינט קלוד לכיוון ליון. בדרך מתוכננת עצירה נוספת, מצאתי על אם הדרך סניף של דקתלון. אני יודעת שיש סניף כזה גם בארץ, אבל אנחנו יחד, כל המשפחה, חלק מהחוויה זה גם קניות – אז קדימה, בהסתערות על הסניף – חולצות, משקפת לאמא, כובע למי ששכח בבית… מכנסי טיולים לבת, מעילון לבן הבכור, בגדי ים לבן החייל ועוד אחד לבת… בקיצור, קניות מוצלחות.
את הדירה ליד ליון מצאתי ב AirBNB. הבית נחמד, יש גינה, פאטיו סגור נחמד ובו שולחן לארוחות, אך החיסרון הוא הסלון, יש בו רק ספה אחת ואין מקום לכולנו להתרווח. היה חסר לנו מאוד הסלון הגדול עם הספות הנוחות, הכורסאות המזמינות וכסא הנדנדה המשוגע של הדירה בסינט קלוד.
פוגשים את בעלת הבית, מקבלים את המפתחות, ונוסעים מייד לבזליקה The Basilica of Notre-Dame de Fourvière לתצפית ראשונה על העיר.
-
בדירה יש מכונת קפה של נספרסו, ואנחנו מייד מצטערים שלא הבאנו קפה מהבית. לתדהמתינו, אנחנו מגלים כמה חבילות של קפסולות ועליהן כיתוב ב….. עברית… הבן הבכור מראה לנו את ספר האורחים עם מסר של משפחה בעברית, וברור לנו עכשיו מאיפה הקפסולות. אז משפחה ישראלית אלמונית, הרבה תודה על הקפסולות, עשיתם לנו את היום….
בבוקר האיש צועד להביא לנו באגטים וקוראסונים מהבולנג’רי, ואחרי ארוחת הבוקר אנחנו בדרך לשוק של ליון. לפתע אני רואה בניין אדיר מימדים עם ציור קיר ענק, ונזכרת בסיפורים של רבקה ואחרים בפורום. מייד עוצרים, בוחנים את הציור מקרוב ומרחוק, מצטלמים, פשוט מדהים.
מגיעים לשוק של ליון, עוברים בין הדוכנים, קונים גבינות, נקניקים, ירקות ופירות, נבשל אחלה ארוחה בערב.
ושוב הערה: מכיוון שיש לנו רכב ואנחנו חובבי קניות ואוכל טוב, יש לנו תמיד באוטו צידנית קירור עם קרחונים. הקרחונים הם בקבוקי מים קטנים שאנחנו מקפיאים כל הזמן. הם משמשים גם כקרחונים, וגם לשתייה קרה כשצריך. מומלץ בחום.
אין לי לצערי תמונות של השוק, הייתי עסוקה מדי בקניות…
משם נסענו לכיכר בלקור וללשכת התיירות. קיבלנו הסברים ומפות מפורטות של ליון.
אכלנו בבושון, אחת מהמסעדות הוותיקות של ליון, ברחוב Rue des Marronniers
שמאחורי הכיכר, בדיוק כפי שהומלץ פה בפורום. האוכל היה טעים ביותר, והמלצר, איראני במוצאו, פעל נמרצות להוכיח לנו ש”אנחנו משפחה” וזכה לקבל מאיתנו, כפי שציפה, טיפ יפה, למרות שבצרפת לא נהוג להוסיף טיפ, שהרי השירות כלול במחיר…
הערה: הבת הזמינה מנה של נקניקייה בתוך מאפה. כשהגיעה המנה, היה ברור לבת שאת זה היא לא אוכלת. בארץ, פשוט קוראים למלצר, הרי אנחנו 5 ואוכלים תפריט מלא, מה הבעייה, מחליפים מנה. בצרפת, זה לא מובן מאליו. קראתי למלצר שלנו ואמרתי בנימוס, בצרפתית הרעועה שלי, שאני לא יודעת מה עושים במקרה כזה בצרפת, המנה בסדר גמור, הבת פשוט לא אוהבת את המנה. המנה הוחלפה בלי שום בעייה. לא מובן מאליו בצרפת…
-
קמים בבוקר, והבת מודיעה שהיא חולה. הגרון כואב כבר מספר ימים, קנינו לה כדורים (עוד נבקר כמה פעמים בבתי מרקחת בטיול), אבל היום היא ממש חלשה ולא תצטרף לטיול. נוכחנו לדעת, שבצרפת יש תרופות וטיפולים שאנחנו לא מכירים, כמו למשל כדורים נגד כאב גרון, שבולעים. זו לא אנטיביוטיקה, לא כדורי מציצה, משהו אחר. באופן רגיל לא ניקח תרופות כל כך בקלות, אך בטיול, הרצון הוא להבריא כמה שיותר מהר, לא לפספס ולכן הנכונות לנסות משהו אחר. הכדורים דרך אגב עזרו מאוד, והבת התאוששה לאחר יום מנוחה אחד.
היום נעלה שוב לגבעת פובייר, ניכנס לבזליקה, משם נרד ברגל דרך הגנים המקסימים, נבקר במוזיאון הקולנוע והמיניאטורות שהומלץ כאן באתר, נאכל בבושון נוסף, נטייל בעיר העתיקה וננסה למצוא את המעברים הנסתרים על פי המפה שקיבלנו בלשכת התיירות (גילינו 4).
-
טיילנו בעיר העתיקה עד שנפלנו מרגלינו. חצינו עם הרכב את הנהר לצד השני של העיר, וחיפשנו מסעדה אסיאתית. אחרי הארוחות הכבדות בבושונים הליונזים, חיפשנו משהו מוכר ומוקפץ לארוחת הערב, ולהביא גם לבת המורעבת שנשארה בדירה.
מחר שוב אורזים, ועוברים לחלק השני של הטיול… האלפים הצרפתיים.
-
רק רגע, שכחתי. לפני שעוברים לאלפים הצרפתים, בסיום היום הראשון שלנו בליון, כשחזרנו לדירה לאחר הביקור בלשכת התיירות והארוחה בבושון, נחנו בדירה ויצאנו לטיול בפארק המדהים שמעבר לנהר Parc de la Tête d'Or פארק ראש הזהב. הדירה שלנו נמצאת ממש קרוב לפארק, אך מכיוון שיש לעבור את הנהר, התעצלנו (טוב, התעצלתי) ללכת ברגל עד לגשר, לחצות ושם להתחיל את הטיול לפארק, ולכן יצאנו עם הרכב.
חנינו בקומפלקס חדש מאוד של מלון, מלון דירות, מסעדות וחנויות. לצערי שכחתי את הטלפון הנייד בדירה ולכן אין לי תמונות של הקופלקס המודרני ושל הפארק היפייפה, הכל צולם בנייד של הבנים – וייקח זמן עד שיעבירו לי את התמונות…
אבל, הפארק מקסים, בהחלט שווה טיול של אחר צהריים.
-
16 איש באלפים הצרפתיים ספטמבראעשה כאן הפסקה ואחזור לתאור הטיול בימים הקרובים…
אך לא אעזוב לפני שאתן טעימה מ… ובכן, מהדבר האמיתי, מההר האימתני והמדהים שלשמו התכנסנו, שבאנו כולנו לראות, תופעת הטבע המהממת והאדירה הזו, שבימים הבאים עלינו ברכבלים, טיפסנו מתנשפים בעליות,נסענו לכבודו קילומטרים, צילמנו מכל זווית אפשרית, בשעות היום השונות, בשמש, תחת עננים, לקראת שקיעה מתצפית גבוהה או מרכב נוסע. ולא הפסקנו לרגע להתפעל, להתרגש, להרגיש קטנטנים מול התופעה העוצמתית הזו, המונ(ט) בלאנ(ק) היפייפה.
כשהגענו לאזור שאמוני, האזור היה מכוסה בעננות, ולא יכולנו לראות דבר. הסתובבנו בעיר מהבוקר, נהנים מהרחובות המקושטים, הפרחים, הנהר הזורם…
כשהשמש יצאה והחלה לחמם את הרחובות, לפתע אנשים נעצרו במקום, נשאו עיניים למעלה ופערו פה מתדהמה. גם אנחנו הרמנו את הראש וראינו אותו נחשף אט אט מתוך העננים – מדהים, ענק, גבוה, מבהיק ומסנוור. הדבר עצמו. איזה יופי...
-
הי איזה כייף שהתחלת לספר ! תמונות יפות מליון !
ואכן אין כמו ההר הזה ..המונבלאן
איך אני מתגעגעת..
-
ברוכים השבים,
תודה רבה על הפירוט של טיולכם,
במיוחד על אזור פארק היורה שלא נמצא במסלול הקונבנציונלי באזור.
הדירה המעוצבת נראית מדהימה ! ממש חוויה. איזה רעיונות מיוחדים.ממשיכה לקרוא על החלק השני , עם המשפחה המורחבת.
