חוויות מפארק היורה ו 16 איש באלפים הצרפתיים ספטמבר

[adivelednizki]

תודה על השיתוף,

עוד לא נרגעתי מהדירה- איזו מיוחדת , היא באמת אתר תיירות בפני עצמו.

 

מחכה להמשך באלפים ( רק עניין של זמן שנגיע...)

שבוע טוב

עדי 

 

 

[family5]

בהפסקת הצהריים מול המחשב, לוקחת כמה דקות להוסיף עוד קצת לסיפור…

חוזרת רגע לפארק היורה. כמה נקודות שחשוב להוסיף:

1. הוויז – צריך לקחת אותו בערבון מוגבל. הוא חשוב, קריטי, כלי מדהים. אבל, למשל כשנסענו לנקודת התצפית PIC DE L'AIGLE, הוייז הורה לנו לפנות ימינה מהכביש ה”ראשי” כמו שצריך, אך גרם לנו לחלוף על פני השילוט הברור לנקודת התצפית ומגרש החנייה המסודר. המשכנו הלאה מספר קילומטרים והוויז הורה לנו לפנות שמאלה לתוך שביל עיזים שאף רכב לא נסע בו מעולם…. בקיצור, הוויז התעקש להעלות אותנו עד נקודת התצפית עצמה… טוב, חכמה, זה מה שביקשתי… בקיצור, חזרנו אחורה וכמו ילדים טובים חנינו בחנייה ועלינו את העלייה הלא קלה למעלה. היה שווה…
2. שוב וויז – מפלי האריסון. כיוונו למפלים והוויז הביא אותנו הכי קרוב שאפשר – אך לא לכניסה הראשית מלמטה, למפל התחתון, אלא לחנייה קטנה על הכביש, ממנה ניתן להתחיל לרדת למפל העליון. אין ממש את מי לשאול בנקודה הזו, אבל אז נזכרתי בסיכומים של ענתת ודבורה, והבנתי פחות או יותר שעלינו להמשיך לנסוע בכביש. עמד בכניסה למפל העליון וואן של “גזלן” צרפתי, שהסביר שיש עוד כניסה למפלים – נסיעה של עוד כ 16 ק”מ – 8 ק”מ הלוך, ואז בפנייה חדה שמאלה, חוזרים הכל, 8 ק”מ חזרה, כדי להגיע למפל התחתון. אז התחבר לי הכל והבנו. קנינו בחנות המזכרות במפל התחתון גלוייה של המפלים. בתחילת הקיץ, עם הפשרת השלגים הם מדהימים, אך בספטמבר, היה זרזיף בלבד, וכפי שסיפרתי, החלטנו לוותר על המשך העלייה למפלים הבאים. מצרפת תמונה של המפל התחתון להמחשה...

[family5]

דפנה, סמדרולה ועדי, כיף לקבל פידבק ותגובות, שמחה שהצטרפתן. הדירה הזו בסינט קלוד באמת משהו מיוחד..

היא מתאימה בהחלט למשפחה עם ילדים קצת יותר גדולים, או כמה חברים, אבל לא פעם חשבתי על כך, שעם ילדים קטנים הייתי קצת חוששת בגלל כל האביזרים והריהוט המיוחד, לא הייתי רוצה לרדוף אחרי הזעטוטים לוודא שלא שוברים שום דבר... 

פארק היורה הפתיע לטובה, וזאת למרות שלא ניצלנו את כל מאות המסלולים הפרושים לאורכו. התחושה היא, שזה האח הקטן של האלפים הצרפתיים. לא היו שם המון תיירים, ואלה שטיילו, היו רובם ככולם צרפתים. הספקנו רק טעימה קטנה והאמת שזה הספיק לנו. מזג האוויר הפתיע לטובה, אבל לעיתים היה אפילו חם מדי, מה שהוציא את החשק והכוח למסלולים יותר מאתגרים ברגל…

בערב היה קריר ונעים, כך שלא ממש הרגשנו בחסרונו של מיזוג האוויר. אולי בליון היינו מפעילים מיזוג, אם היה. לצערינו בבית ששכרנו היה מיזוג רק בפאטיו הזכוכית. הבנים מצאו מאוורר באחד הארונות, שפעל בחדר שלהם כל זמן שהיו שם.

משהו לגבי העונה בה טיילנו – אמצע ספטמבר עד תחילת אוקטובר. הייתרון האדיר הוא שלא היה צפוף... בשום מקום בו טיילנו. היו תיירים, פגשנו בדרכים עשרות של רוכבי אופניים, מטיילי הרים, תיירים מכל העולם, בעיקר באפלים הצרפתיים ושאמוני. אבל בהשוואה לסיפורים של משפחות שטיילו ביולי אוגוסט, כנראה הרבה הרבה = פחות (מותר להגיד הרבה פחות?) .  לא עמדנו בתורים, לא הייתה בעייה של חנייה בשום מקום, היה מקום כמעט בכל מסעדה.גם המחירים של הלינות היו נמוכים בהשוואה לשיאי העונות – קיץ או חורף.

כאמור, היה לנו גם מזל עם מזג האוויר – כמעט כל הימים הייתה שמש מדהימה, אוויר צלול וראות מושלמת. מעט מאוד ימים עם עננים ולדעתי רק אירוע אחד של גשם – בלילה. מדהים, אבל באמצע סוף ספטמבר, כפי שתיארתי למעלה, היו ימים בהם היה לנו אפילו קצת חם מדי….

יחד עם זאת, בדיוק אותה הפעלתנות, הצפיפות, שמחת החיים של הקיץ, לעיתים חסרה לנו. התחושה הייתה שתושבי המקום סיימו את עונת הקיץ המתישה, ועכשיו הם נחים ומתארגנים לעונת החורף. מסעדות רבות היו סגורות, גם חנויות, השווקים כנראה מצומצמים ומספר הדוכנים היה קטן מחודשים אחרים. שלא לדבר על אתרים, רכבלים ופארקים שהיו סגורים או שפעלו רק בסוף שבוע או שעות מצומצמות. לקחנו את זה בחשבון ותכננו בהתאם. אנחנו מטיילים כמעט תמיד בסתיו, לא אוהבים את החום והצפיפות של הקיץ, מוכנים לשלם את המחיר. 

מי שמתכנן טיול בסתיו – שיהיה מודע ליתרונות – אך גם לחסרונות.

 

[family5]

חוזרים לסיפור הטיול.

יום המעבר.  היום עוזבים את ליון ונוסעים לאלפים הצרפתיים. התכנון היה לישון לילה אחד בשאמוני, לקום בבוקר ולבקר בשוק של יום שבת. לאחר מכן, ללכת ללשכת התיירות להבין מה מהרכבלים והאתרים השונים פתוח בתקופה זו – ומה סגור. בצהריים קבענו איחוד משפחות במסעדה בשאמוני – האחות והאח נחתו אף הם בצרפת עם המשפחות וכולנו ציפינו בקוצר רוח למפגש. ממחר נטייל בקבוצה של 16 איש.

תזכורת – לקראת אמצע ספטמבר, רוב הרכבלים מפסיקים לעבוד, למיטב הבנתי, עד לתקופת החורף, אז הם משמשים את גולשי הסקי. הרכבל המשמעותי היחיד המעט שנשאר פתוח כל השנה, הוא האיגוול דו מידי (א.ד.מ.), שעולה לגובה של כמעט 4,000 מטר, עם תצפית מדהימה למונט בלאנק.

באוגוסט החליטו מפעלי הרכבל של הא.ד.מ., לסגור את החלק השני של הרכבל עקב שחיקה של הכבל. לצערינו לאחר בדיקות מעמיקות, פורסם עדכון לפיו אכן צריך להחליף את הכבל, והרכבל יישאר סגור עוד שבועות רבים. מכאן, שהרכבל העיקרי, פתוח רק בחלקו הראשון. היה לי חשוב אם כך, להגיע ללשכת התיירות לפני הגעת המשפחה המורחבת ולבדוק מה פתוח.

 

בבוקר בליון האיש הלך כרגיל לבולנג’רי, הביא את הבאגטים והקוראסונים המדהימים והתיישבנו לארוחת בוקר אחרונה בפאטיו השקוף, צופים אל הגינה הפרטית של הבית.

התוכנית הייתה להאריך קצת את הדרך לשאמוני, ולהפוך את יום המעבר הזה ליום טיול:

תכננו לבקר בעיירה Chanaz,

לעלות לתצפית על אגם לה בורג’ה מ Col de la Chambotte,

ואם נספיק, לעבור דרך )  Le pont de la caille שהומלץ כאן באתר, בדרך לשאמוני.

 

לאחר פינוי הדירה, נסענו כשעה וחצי לשאנאז, והגענו לעיירה בסביבות הצהריים. העיירה לא הייתה מלאה, אך לאחר שהסתובבנו עם הרכב ברחוב הראשי, קיבלנו עצה “ידידותית” ממפקח שעבר על פנינו ברכב, ונסענו בהתאם להנחייתו לחניית האורחים שמחוץ לעיירה. החנייה בתוך העיר מיועדת לחנייה קצרה בלבד.

למרות הנסיעה הלא קצרה לחניה והעובדה שהיא ממוקמת בצד השני של התעלה, אם חונים ממש בקצה מגרש החנייה הגדול, בצד הקרוב לעיירה, יש שביל רגלי קצר, שעובר מעל גשר של הולכי רגל, עד לעיירה עצמה.

החלק המעניין של העיירה הוא הרחוב הראשי, שנמתח לאורך תעלה של נהר הרון הזורם לאגם לה בורג’ה. טיילנו מעט לאורך הרחוב ועקב השעה החלטנו לשבת במסעדת L'Auberge de Savieres שהומלצה כאן באתר.למדנו שאם לא ניכנס למסעדה עד אחת, אחת וחצי בצהריים, רוב המסעדות נסגרות. התאכזבנו כשלא אפשרו לנו לשבת ממש על התעלה, כנראה מכיוון שהיינו חמישה. הארוחה הייתה טעימה, חלקינו לקחו את ה”מניו” שאכן לא היה יקר, וחלקנו בחרנו מנות “על הקארט”, מהתפריט הרגיל. איכשהו לא התחברנו יותר מדי לעיירה, הרגישה לנו קצת תיירותית מדי. לאחר הארוחה, האיש והבת החליטו שמיצו והם חוזרים לרכב לנוח. הבנים ואני הסתובבנו עוד מעט לאורך הרחוב, נכנסנו לחנויות המזכרות, והחלטנו לוותר על שיט בתעלה עקב הנסיעה הארוכה שעוד מצפה לנו. אחת החנויות בקצה הרחוב, הייתה חנות וינטיג’ אמיתית, עם המון המון פריטים מיוחדים, העברנו שם חצי שעה של זכרונות ילדות (שלי….).

רק לאחר שיצאנו מהעיירה קראתי בדפים שלי וראיתי ששכחנו לחפש את תנור הלחם המרכזי העתיק של העיירה.

הנה כמה תמונות משאנאז

 

[family5]

שוב בהפסקת צהריים ואני ממשיכה עוד שלב בתיאור.

יצאנו משאנאז שזכתה כאמור לתגובות מעורבות, ואנו נוסעים עכשיו לתצפית על אגם לה בורג’ה: Col de la Chambotte.

אמנם אנחנו מנוסים בדרכים עקלקלות בעלייה, אבל העלייה לתצפית הזו… ובכן, מאתגרת בכל קנה מידה. אני רק מתפללת שהתוצאה תהייה “שווה”. ואכן, המקום מדהים. למעלה למעלה יש בית קפה/מסעדה ואנחנו קצת כועסים שמרפסת המסעדה “תופסת” את כל התצפית. רק לאחר מכן רואים שיש אפשרות לטפס לגג המסעדה ולקבל תצפית מדהימה על כל האגם….

קר למעלה ואנחנו יושבים במרפסת המסעדה לקפה/שוקו/תה.

מהתצפית, ממשיכים לכיוון שאמוני, ואני שואלת את המשפחה אם הם מוכנים לעשות עיקוף של 10 דקות, כדי לעבור בגשר יפה שהומלץ בפורום למטייל – Le pont de la caille

מפתיע אותי, אך התגובות הן חד משמעית כן. התחילו לסמוך אצלי במשפחה על המלצות הפורום, הרי גם בעבר נעשרתי בפורום בתכנון כל טיול ומפעם, את כל הטיול בניתי על ההמלצות (טוב, וגם ספר משלין על האלפים הצרפתיים)… ובינתיים יצא לגמרי לא רע…

ובכן, נוסעים לגשר. נו, ברור שהיה שווה… חונים ליד חנות מרכז התיירות הקטן (יש אפילו שירותים), נכנסים פנימה ומקבלים קצת מידע על הגשר. מסתבר שהוא עתיק יחסית, מסוף המאה ה 19. הישג הנדסי לא קטן יחסית לידע שהיה אז… היום הגשר משמש רק להולכי רגל, במקביל בנו גשר נוסף למכוניות, עליו עברנו בדרך לחנייה ליד לשכת התיירות. הולכים על הגשר הלוך וחזור, יורדים לנקודת התצפית התלוייה מתחתיו, בדיוק לפי הסיפורים בפורום. הנה התמונות. 

בהמשך עוד יהיה סיפור עם הגשר הזה ובלבול קל עם גשר כמעט תאום שלו….

[נירית]

מאד נהנית לקרוא את תיאורי הדירה, הטיול , התובנות וכמובן מהתמונות.

לגבי “פלישת הפרפרים” שכתבת עליהם. מדובר אכן בעש פולש מסין והתרבה מאד במספר ארצות באירופה ואזורים שונים בצרפת. הזחלים ניזונים מעץ שנקרא Buis בצרפתית, boxwood באנגלית ואשכרוע בעברית. העשים האלו פשוט מכלים לחלוטין את העץ שמשמש לייצור רהיטים וכו’. מכה קשה להרבה אזורים ואין פיתרון טוב. מנסים כל מיני ריסוסים וטיפולים טבעיים בהצלחה קטנה למדי.

תודה על השיתוף בטיול המעניין שלכם

[family5]

נירית תודה, סופסוף מידע על הפרפר הזה… חייבת להגיד שזה היה כמעט מפחיד, הענן של הפרפרים על החלון. ישבנו ערב אחד בסינט קלוד לאכול פיצה (כל שאר המסעדות היו סגורות), בחוץ היה נעים. אבל הפרפרים…. התעופפו מסביבנו במאות, אולי אפילו אלפים. את הצילום של הקיר עם כל הפרפרים ועוד מאות שעפים מול פנס הרחוב - צילמנו שם. אי אפשר היה לשבת בתוך הפיצרייה כי הדלת הייתה פתוחה והפרפרים נכנסו פנימה. ישבנו בחוץ בחושך מתחת לשימשיות שיגנו עלינו – כמחסום פיסי – בפני הפרפרים…

לפי מה שהבנו, כשהם מחסלים את העץ המסויים הזה, ועכשיו בזכותך אני יודעת שקוראים לו בעברית אשכרוע, הם ממשיכים הלאה לאזור הבא. עצוב, אבל ייתכן שהם ייעלמו אט אט כשהעץ ייעלם. רק שלא יתחילו לחסל עצים אחרים. מכה, פשוט מכה….

מעניין מה האוייב הטבעי שלהם בסין, זה שמצליח להביא לכך שאין את הכמויות המטורפות האלה כמו בצרפת…

ולקראת המשך הסיפור, מקווה להגיע לזה בהפסקת צהריים או בערב, כשהגענו כבר לאזור שאמוני המדהים בלילה, הנה מה שהתעוררנו אליו בבוקר...

[family5]

מנצלת הפוגה קלה לעוד פרק בסיפור… כמעט סיימתי לכתוב את החלק הזה, וסגרתי בטעות את העמוד בלי לשלוח, מרגיז….

נתחיל שוב.

ובכן, עזבתי אתכם בדרך מליון לשאמוני. היום יום שישי, ומחר בצהריים אנחנו נפגשים עם המשפחה המורחבת בשעת הצהריים. המטרה שלי הייתה להגיע לשאמוני בבוקר, מחר שבת. על הבוקר יש שוק בעיירה, ולאחר מכן אני רוצה להגיע למרכז התיירים לברר מה מהרכבלים והאתרים התיירותיים פועל בתקופה זו של סוף ספטמבר.

כשחיפשתי מלון בשאמוני, רוב בתי המלון היו יקרים ו/או לא מאוד מומלצים. הרחבתי את החיפוש וגיליתי.את RockyPop Hotel (Portes de Chamonix) s בעיירה הסמוכה לשאמוני – Les Houches. המלון קיבל ציון של 9.3 ממעל ל 3,400 מגיבים…. הישג בהחלט לא מבוטל…

המלון חדש, גדול, לובי נחמד עם פינות ישיבה, קפה ותה בחינם, מקרר ובו בקבוקי מים קרים בחינם. קיבלנו אישור להכניס למקרר שקית עם מצרכים שהבאנו איתנו מליון בקרור. למלון מעין לובי נוסף חיצוני ומקורה, ובו שולחן פינג פונג ועוד כמה משחקים. ירד גשם והראות הייתה גרועה. לאחר חיפוש של מסעדה סבירה בגוגל בעיירה, החלטנו שניסע בכל זאת לשאמוני לארוחת ערב. הדרך על כביש ראשי וכך למרות הגשם והערפל הגענו תוך כרבע שעה לשאמוני, לפאב מסעדה שהומלץ בגוגל. לא אציין את השם, מכיוון שאני לא ממש ממליצה על המקום, השירות היה איטי (אדם אחד שירת את כל השולחנות והגיש משקאות בבר). האוכל היה סביר. 

חזרנו ללינה למלון. החדרים יחסית קטנים. שלושת הילדים (הבוגרים כזכור), ישנו בחדר אחד שיש לו מעין קומת ביניים – מזאנין. למטה מיטה אחת ומעל, בטיפוס במדרגות/סולם – עוד שתי מיטות יחיד. אדם בוגר לא יכול לעמוד זקוף – לא מתחת לקומת הביניים ולא בקומת הביניים עצמה.

עם זאת, החדרים נקיים, יש בהם הכל, כל מני פטנטים לחיסכון במקום, העיצוב מודרני ונעים.המלון בהחלט מומלץ, אך לדעתי לשהייה של לילה או שניים, לא יותר.

זו הפעם הראשונה שנתקלנו בישראלים ולדעתי בסוכות זה, אוכלוסיית האורחים במלון הורכבה בחלקה הגדול, ממשפחות מטיילות מישראל…

למחרת קמנו בבוקר ליום מעונן ביותר. ארזנו ויצאנו לשאמוני. מצאנו חנייה בלי שום בעייה בחניון בשם Parking de l'Outa לא רחוק ממרכז התיירות.

[family5]

צעדנו למדרחוב של העיירה וחיפשנו את השוק. שאלנו את הזוג הראשון שפגשנו – בצרפתית – היכן השוק, והם ענו, נדמה לי באנגלית, שהם תיירים ולא מבינים צרפתית. מייד עברנו לאנגלית, והזוג ענה בשמחה שהם תיירים מגרמניה, והם בדיוק בדרך לשוק. בקיצור, הלכנו אחריהם. השוק אכן נחמד ביותר. בערב חיכתה לנו ארוחה חגיגית עם המשפחה המורחבת בשאלטים שלנו = על השאלטים chalets ועל הארוחה אכתוב בפעם הבאה, אבל אציין שהזמנו שפית לאירוע, ואנחנו קנינו את המצרכים ש”יעבו” את התפריט – גבינות, קצת ירקות, לחם. 4 בקבוקי יין קנינו עוד בשוק בליון – אצל יינן מקצועי, היחיד עם דוכן ובקבוקי יין בשוק הליונזי. שני בקבוקי יין אדום ושניים רוזה.

בשאמוני קנינו את הגבינות לאחר שיטוט בין הדוכנים. התמקדנו בדוכן של גבינות עיזים “ביו”, הגבינות היו בהחלט מיוחדות. עיגולים קטנים ולבנים של גבינת עיזים מסוג אחד, אותה גבינה בעיגול, מצופה עשבי תיבול. גבינה שלישית עם מעין כיסוי פחם, גבינה קשה נוספת בטעם עז. בקיצור, תענוג גדול. חיכינו לא מעט זמן לתורינו, לא בגלל שהיו אנשים רבים לפנינו, אלא מכיוון שהמוכרת הייתה עסוקה בשיחה ערה עם כל אחד מהקונים לפנינו, והדיונים על אופי הגבינה, בשלותה, התאמתה לארוחה וכו’, היו עמוקים ורציניים ביותר.

בשלב זה היינו כולנו כבר מורעבים וצמאים. לא אכלנו במלון מכיוון שתכננו להגיע לשוק לאכול. אך לא היה זה כל כך שוק של אוכל במקום, אלא יותר שוק איכרים. חיפשנו מקום לשבת ונכנסנו לאחד מבתי הקפה בסביבה. לקחנו קפה/שוקו/תה עם באגט, ריבה וחמאה, התאכזבנו מאוד כשקיבלנו ריבה תעשייתית בקופסאות קטנות. הקפה היה טעים והבאגט טרי וטוב. האיש חזר לרכב לשים את הגבינות שקנינו בשוק בצידנית הקירור (הבקבוקים הקטנים שלנו אופסנו בפריזר בלובי של המלון, כך שהיו לנו “קרחונים” גם הבוקר).

המשכנו לשוטת בעיירה – ואז קרה הנס… השמש יצאה. העננים החלו להתפזר לאט לאט, ואנחנו זכינו סוף סוף לראות את ההר המדהים – המונ(ט) בלננ(ק)

 

[family5]

אז היינו בשאמוני.

יום שבת, השמש יצאה ואנחנו זכינו סוף סוף לראות את המון בלאן. לאחר ארוחת הבוקר הקצת מאכזבת, שמנו פעמינו ללשכת התיירות. קיבלנו שם מפה של האזור ובה מסומנים כל האתרים, והכי חשוב, דף מעודכן ובו כל הפעילויות והרכבלים הפועלים בשבוע זה. כפי שידענו, ה א.ד.מ. סגור בחלקו העליון, כך שרק הרכבל התחתון עובד. כ”פיצוי”, רכבל הפלבר ימשיך להיות פתוח כל הסתיו. רכבל הבלוויו פועל, אך היום האחרון הוא מחר, יום ראשון. פרט לכך, פארק מרלה פתוח, פארק השעשועים בכניסה לשאמוני – פתוח בסופי השבוע, קניון השטן ואתרים אחרים שאינם רכבלים – גם כן. לבקשתינו קיבלנו קצת יותר מידע על הרכבלים הפועלים – מחיר, גובה. לא קיבלנו פירוט של מסלולי הליכה, נאמר לנו שבמעלה כל רכבל יש שבילי הליכה מסומנים, שנעלה ונבחר…

הסתובבנו עוד בשאמוני היפה והחלטנו שהיא נחמדה ונעימה מאוד, למרות שהיא מאוד תיירותית. איך אפשר שלא להתאהב בעיירה הזו עם הנוף המקסים וההרים המדהימים שסובבים אותה?

השעה 12 מתקרבת, ואנחנו בהליכה זריזה למסעדה שבחרנו להיפגש בה. בדרך מקבלים בווטסאפ (מה היינו עושים בלי ווטסאפ?? איך הסתדרנו עד היום???) עדכון מהאחים שהם קצת מאחרים ולכן עיכבנו קצת את ההגעה שלנו למסעדה.

 

למודי ניסיון, קבענו שעה ומקום, אבל החלטנו שכל משפחה תגיע, תתיישב ותתחיל להזמין ולאכול, לא נחכה. האחות והאח מגיעים עם המשפחות מרחוק וקשה לתזמן בדיוק מתי מגיעים. כשקובעים מפגש גמיש, אף אחד לא יושב רעב ומחכה לאחרים…

בסביבות 12:30 מגיעים למסעדה, Restaurant Le Boccalatte. לא זכור מדוע בחרתי דווקא במסעדה הזו, ייתכן שמישהו הזכיר אותה באחד הסיפורים שקראתי? לא זוכרת. בכל מקרה, קראתי על המסעדה בגוגל, המלצות סבירות. המסעדה עצמה יחסית גדולה, כך שיש סיכוי שיהייה מקום לקבוצה של 16, תפריט מגוון כך שכל אחד ימצא משהו. תיירותית – כן, אבל מן הסתם רוב או כל המסעדות השאמוני כך, ואנחנו צריכים מסעדה שתמלא את הדרישות – שנוכל להיפגש, לאכול איזה סלט או פיצה ולהמשיך הלאה.

בכניסה פגשנו את המשפחה של האח, אשתו ו 5 הילדים. חיבוקים, נשיקות. המלצרים הסכימו מייד לסדר לנו שולחן ל 16 איש, אבל בפנים, לא במרפסת הצפופה והמבוקשת (שהרי השמש יצאה….).

האחות ומשפחתה – הבעל, הבן וחברתו, הגיעו קצת יותר מאוחר, והאיחוד היה מרגש במיוחד – היום זה יום ההולדת ה 60 של האחות… 

וכאן המקום להעיר, שזה ממש מוזר לי לכתוב שלאחותי יש יום הולדת 60. קודם כל, היא (באמת) נראית ומרגישה כמו מאקסימום בת 40. אבל יותר מזה, כולנו, 3 האחים מרגישים שהיא מאקסימום בת 40, כי גם אנחנו, ממש לא מרגישים בני חמישים פלוס. למרות שההוכחות לכך איתנו – הילדים הבוגרים שלנו – עדיין קשה לתפוס את העניין. ואדגיש – 60 של היום של ה 40 של דור ההורים שלנו. 

לא??

[family5]

מכאן, מעכשיו, הפכנו להיות קבוצה של 16 איש.

כבר הרבה שנים שאנחנו יוצאים לטיול בהרכב משפחתי מורחב פעם בכמה שנים. 

עשיתי רשימה: היו המון טיולים בישראל, בעיקר לבתי ספר שדה. ההורים שלנו, הסבא והסבתא יזמו את היציאה המשותפת הזו לטיולים, וזה הפך להיות כל כך חשוב – גם להם, גם לנו, וגם לקשר בין בני הדודים… בשנים הראשונות הם גם מימנו חלק מהטיול, וזה היה משמעותי למשפחות הצעירות שלנו, בתחילת הדרך…

 

לפני כעשרים שנה יצאנו לטיול הראשון יחד לחו”ל – לקפריסין. ואיך אני זוכרת? נו ברור, כי הייתי בתחילת הריון עם הבן הקטן – היום הוא ה”חייל”. לאחר מכן נסענו לדורדון, זלצבורגלנד והיער השחור. בשנים אלה אבא חלה ונפטר, ולכן לסלובניה- קרואטיה ולאחר מכן לטוסקנה, נסענו האחים, המשפחות ואמא (הסבתא).

כשהתחלנו את התכנון לפני יותר משנה, לאלפים הצרפתיים, אמא הייתה אמורה לצאת איתנו. נאבקה כבר בסרטן השד שחזר, אבל קיווינו שנזכה לצאת איתה לעוד טיול. זו גם הסיבה שחיפשתי מקום לינה מרווח, נעים, עם facilities כמו ג’קוזי, בריכה, מרפסת לנוף, גינה… שכולנו נהייה בו יחד, שנאכל ארוחות ערב יחד, לא כל אחד בדירונת או חדרי מלון נפרדים. האמת – כמו שאמא תמיד רצתה.. חשבתי שאולי, אם היא תבוא איתנו ולא תרגיש מספיק חזקה, היא תוכל להישאר בדירה עם מי מאיתנו, ובכל זאת להנות….

אמא נפטרה בדצמבר שעבר, ולא זכינו. במפגש הזה של המשפחות בשאמוני באותה השבת, היא הייתה חסרה, שניהם היו מאוד חסרים. חסר לנו דור. חסרות לנו הכנפיים האלה שחסינו תחתן כל כך הרבה שנים...

[family5]

ובכן, לאחר המפגש המרגש עם המשפחה המורחבת, וארוחת הצהריים הסבירה בהחלט הסברנו לכולם (שהיו שותפים לסוד….), שהתקשרו אלינו מהשאל(ט) וביקשו שנקדים את בואינו (כמובן, ממש לא נכון….). מכיוון שאנחנו, המשפחה הגרעינית, נמצאים כאן בשאמוני כבר מאתמול והספקנו לטייל, ניסע רק אנחנו למאניגו(ד) לקבל את שני השאלטים עבור כולם. שתי המשפחות האחרות, האחות והאח, ימשיכו לטייל בשאמוני. התוכנית הייתה – הרכבת האדומה, הגעה לתחנה ממנה ניתן לרדת למערת הקרח, סיור במערה, חזרה עם הרכבת, ובאזור חמש וחצי להתחיל את הנסיעה לשאלטים. “הצעתי” להם להגיע עד 19:30, כדי לא לנסוע בפעם הראשונה לשאלטים בדרכים ההרריות הפתלתלות בלילה. ברור שכל ה”תירוץ” הזה תואם מראש עם כל המשפחה פרט לאחותי, כלת יום ההולדת

כמתוכן, נפרדנו מהאחים והמשפחות שלהם, ונסענו לשאלט. נסענו כמובן בדרך המלך, הקצרה ביותר בזמן (ממש לא בקילומטרים), למעשה הדרך הראשית לאנסי, כאשר הוויז הוריד אותנו ביציאה באזור הבורנאנד הגדול…. (לה גראנד בורנאנד) לכיוון טונ(ס) Thones ומשם בטיפוס למאנוגו(ד). הגענו בזמן לשאלטים, התקשרנו לבעלים והם מסרו לנו את הקוד לתיבות קטנות ליד הכניסה לכל שאלט, עם מפתחות הכניסה לשאלטים.

תשמעו, אין דבר כזה. באמת. כמה שהאתר של השאלטים מדהים, נותן פירוט מלא של השאלטים, יש תמונות, מפה של הבתים, ווידאו 360 מעלות של כל שאלט, אין, באמת, אין. הכל הכי הכי מושקע, הכי מודרני, הכי טוב. שני שאלטים, כל אחד כ 270 מטר הפרוסים על פני 3 קומות. השאלטים מחוברים ב”מותן” בבריכה פנימית מפנקת עם זרמי מים (כך שאפשר לשחות “נגד הזרם) בטמפרטורה קבועה של 29 מעלות. בכל שאלט 6 חדרים שניתן לשכן בהם בנוחות רבה עד 14 איש. לכל חדר חדר אמבטיה נפרד, לרובם גם שירותים צמודים (לחלקם שירותים משותפים עם חדר נוסף, או שירותים פרטיים, אבל מחוץ לחדר). לכל שאלה בנפרד יש ג’קוזי – אמיתי, לא הכאילו ג’אקוזי שיש בצימרים בארץ. יכול להכיל 4 מבוגרים בנוחות רבה, גם 6. כל התריסים – חשמליים, הכל חדש דנדש. בכל שאלה 2 מכונות כביסה. מקרר כפול עם פריזר, מטבח ענק, סלון ענק עם ספות מפנקות ואח מודרני. שולחן אוכל ענק בו ישבנו 16 איש בנוחות!! עוד שולחן ענק במרפסת הצופה לנוף מהאגדות. 

וכל זה, במשהו כמו 2,100 אירו ל 7 לילות לכל שאלה. 2,100 אירו לכל ה 7 לילות לשאלה שיכול להכיל 14 איש! גם 3 משפחות קטנות יותר יכולות להסתפק בשאלה אחד. 300 אירו ללילה לקסם הזה?? כן, בשיא העונה זה השאלה הרבה יותר יקר, “זכינו” במחיר הזה מכיוון שהיינו כבר כאילו מחוץ לעונה, אבל המקום מדהים, מזג האוויר היה מושלם, לא חם, לא קר, השלכת צבעה את היערות מסביבנו.

באמת חלום, חיינו בגלוייה.

 

[family5]

16 איש באלפים הצרפתיים ספטמבר

לאחר קבלת הפתח והתארגנות ראשונית, התפנינו להתקשר לשפית. אז כך, כאמור, אחותי חגגה באותו יום שבת יום הולדת 60. רצינו לעשות משהו מיוחד. לא ארוחה שאנחנו נכין אחרי יום טיול ארוך, כמובן עם עוגה ונרות, לא מספיק... יום הולדת כזה מכובד ועגול. מסעדה – הרי כל הטיול נאכל במסעדות. יש לנו שאלטים כאלה מדהימים, עם שולחן וכלים (בשאלטים יש את כל הכלים, הצלחות, סכומים, כוסות, סירים, מחבתות – בכמות המספיקה להרבה מעל ל 16 איש בכל שאלה) וכסאות… כמו כן, ידענו שנהייה אחרי יום טיול, עייפים, אין כוח להתלבש ולצאת למסעדה. כתבתי ושאלתי את בעלי השאלה אם יש אפשרות להזמין שף שיבשל לנו ארוחה בשאלה. ובכן, כן… ברור…. קיבלתי מהם מספר טלפונים ומיילים. שלחתי מיילים לכמה שפים – ובכן, מסתבר שזה סוף העונה גם אצלם. חלקם לא עובדים בתקופה זו בשנה, אחת הייתה בחופש מחוץ לאזור בכלל ואחת הייתה עסוקה כל אותו השבוע, מבשלת כל ערב למשפחה שמטיילת כמונו באזור.

לבסוף קיבלתי מהם עוד המלצה על שפית, הם לא מכירים אותה אישית, אבל קבלו עליה המלצות. נכנסתי לאתר שלה. מסתבר שהייתה שפית של שאלה אחד הרבה שנים, עבדה אצל מעסיק אחד, ובישלה עבורו ועבור אורחיו באופן בלעדי. לפני מספר שנים (לא רבות כנראה...), החליטה לצאת לדרך עצמאית ומאז היא מבשלת לאנשים כמונו, שמגיעים לחופשה בשאלט ומחפשים שף שיבשל ארוחה. יצרתי איתה קשר – והיא אכן הייתה פנוייה.

ובכן, העסק לא זול. ממש ממש לא זול. ג’ייסלין שלחה לי הצעת מחיר של… 80 עד 100 אירו לאדם!!! זה היה הרבה מעבר לתקציב. יצרתי איתה קשר. גייסלין כתבה שהמחיר כולל בתוכו צוות שאמור להגיע איתה ולעזור, כמו גם אפשרויות ותפריט עם חומרי גלם יקרים.

הסברתי שאנחנו לא מצפים לארוחה ענקית ומתוחכמת, רוצים לבלות ערב יחד, לחגוג יום הולדת. אנחנו נעזור ואין צורך בצוות עובדים שיגיש וכו’. 

אעיר, שאצל האירופאים בכלל והצרפתים בפרט, כשמזמינים לארוחה, הקונספט שונה לחלוטין ממה שאנחנו רגילים אליו. זו ממש לא קמצנות, אלא כך נהוג.

מתחילים מסלט, לאחר מכן מנה ראשונה לא גדולה, מנה עיקרית עם תוספת, גבינות ומנה אחרונה. כמובן, כל הארוחה מלווה ביין. זהו. אין מבחר, אין עשרים סוגי סלטים על השולחן, מרק, בשר, דג למי שלא אוהב בשר, עוף למי שלא אוהב לא דג ולא בשר, פירה, פסטה ואורז לבן לילד שלא אוכל לא פירה ולא פסטה, כמה סוגים של ירקות מבושלים… הבנתם. 

לא.

באירופה מבררים מראש אם יש משהו שמישהו לא אוכל, ומגישים מנה ראשונה אחידה לכולם, מנה עיקרית אחת לכולם עם תוספת, ומנה אחרונה אחת לכולם.

להפתעתי, זו הייתה גם הציפייה של ג’ייסלין. כל ה 16 איש, ילדים, מבוגרים, שומרי כשרות, אוכלי שרצים, טבעונית (אחת), הרגישים לחלב, השונאים דגים, כולם כולם צריכים לאכול את אותו הדבר….

אז התפשרנו.

בלי חזיר, בלי פירות ים. המנה הבשרית – עוף. זה מה שכולם (פרט לטבעונית כמובן) אוכלים. ביקשתי, והיא הסכימה להכין 3 מנות ללא חלב (הטבעונית ועוד שניים רגישים לחלב). אבל היא לא הצליחה להבין שטבעונית לא אוכלת עוף – גם אם אין ברוטב של העוף חלב. בכלל, הצרפתים לא בדיוק מבינים מה זה צמחוני או טבעוני. גם חלב סויה לא מצאנו בשום מסעדה או בית קפה….

אז המנות היו כדלקמן:

קיש לורין עם סלט ירוק 

עוף ביין ריזלינג עם רוטב פטריות ואורז לבן

עוגת אופרה

לרגישים לחלב – מנה ראשונה טארטר עגבניות ואבוקדו, מנת עוף ללא חלב, ופאי פירות ללא חלב.

המחיר למנה ירד ל 40 אירו. עדיין סכום מכובד בהחלט.

אנחנו הבאנו את היין (כזכור קנינו 4 בקבוקים בשוק בליון), קנינו גבינות (בשוק בשאמוני) ופאטה מכבד עוף שהגשנו בין מנת העוף למנה האחרונה יחד עם תאנים מדהימות שקנינו בשוק בשאמוני, לחם מבולנג’רי בשאמוני ושתייה קלה מכל מני סוגים.

ג’ייסלין הגיעה ברכב שטח גזעי בסביבות 17:30 , עזרנו לה לפרוק את האוכל והיא החלה לעבוד במרץ במטבח. התקשורת איתה, רק בצרפתית וזה אומר, שרק אני יכולה לתקשר איתה. שאלתי אותה מספר פעמים אם היא צריכה עזרה והיא אמרה שהכל בסדר ואין שום צורך בעזרה. מכיוון שכך, יצאתי עם האיש ברכב לסופר לקנות שתייה לארוחת הערב ומספר דברים לארוחת הבוקר של מחר – ביצים, חלב וכו’. 

הסופר הקרוב נמצא בטונ(ס) thones. נסיעה של כרבע שעה. כשהגענו לשם הבת מתקשרת, ג’ייסלין מנסה לדבר עם הבן הבכור, היא צריכה משהו, הם לא מבינים מה.

מסתבר שלא היו לה מספיק להבות והיא בקשה מהבן להכין את האורז במטבח של השאלה השני, לפי ההוראות שלה. הבן היה מתוסכל, שכן הוא יודע להכין אורז, אבל היא לא הסכימה שיכניס אפילו מלח לאורז, דרשה שישים בסיר המון מים, והאורז יצא דייסתי… הרגיש אחראי לכישלון וכעס שלא הייתי שם להסביר לג’ייסלין שלא כך אנחנו אוהבים את האורז…

חזרנו בדרך מהסופר לשאלט, השמש התחילה לשקוע והנוף היה מדהים. לא שיכולנו להנות מזה יותר מדי, היינו לחוצים להגיע חזרה ולעזור בהכנות...

[family5]

עד שחזרנו מהסופר, האח והאחות הגיעו עם המשפחות, וכולם התרוצצו בשאלטים = למעלה למטה, ותראה את זה, ו”וואו יש כאן ג’קוזי” ו”ראית כבר את הבריכה”? וחדר הקולנוע, והסאונה ושולחן הפינג פונג, והמרפסת ו…

 בקיצור, קריאות התפעלות מכל כיוון.

כלת יום ההולדת, שהבינה שמתכננים משהו (נו, ברור – לא?) עלתה להתקלח ולהחליף בגדים כיאות לכלה….

הילדים (טוב, חלקם….) ערכו את השולחן ואיכשהו, עם כל ההתרגשות והאדרנלין, התיישבנו לבסוף לארוחה. 

היה מקסים, טעים, חגיגי, מרגש מאוד… הבאנו מהארץ בלונים של “מזל טוב”, ניפחנו ופיזרנו על הספה בסלון, הרמנו כוסות יין לחיים, אכלנו אוכל טעים שמישהו אחר טרח והכין עבורינו, (נשארו הרים של אורז לבן ודייסתי….). לאחר שאכלנו את הגבינות והפאטה, עברנו לסלון המפנק, והגשנו את העוגה הענקית עם הנרות וכתובת המזל טוב ליום ההולדת ה 60 לאחות המדהימה שלנו (נראית בת 40 – כבר אמרתי?? )

חלק מהכלים המלוכלכים לקחנו לשאלט השני למדיח שם, עזרנו כולנו להגיש, לפנות, לנקות. ג’ייסלין השאירה לנו מטבח נקי ואת האוכל הנותר, בקופסאות במקרר. 

תם לו היום הראשון, העמוס והמרגש.

[צפנת]

איזה סיפור יפה ומרגש

נהנית מהכל - גם מהמיקום והתמונות המקסימות, ועוד יותר מסיפורי המשפחה!

גם אנחנו נוהגים לטייל במסגרת המשפחה המורחבת בארץ. כמה פעמים דובר על כך, אבל עדיין לא היינו בחו"ל במתכונת הזאת, והסיפור שלך ממש מעורר עניין וגורם לי לרצות להתארגן לכך.  

אשמח אם תוכלי לצרף את פרטי השאלט המדהים שנראה מושלם גם עבורנו

תודה, מחכה להמשך...

[family5]

הי צפנת. כיף לקבל תגובות ואני מאוד שמחה שהסיפור שלנו גם עשוי לעזור בתכנון טיולים וברעיונות.

לגבי השאלטים. הגעתי איכשהו לאתר מאוד מאוד יעיל ונוח ובו מספר רב של שאלטים (מעל 100) באזור האלפים הנה הקישור:

https://www.ovonetwork.com/en/search?destination=44

שימי לב שיש מפה ובה ניתן לראות את כל השאלטים שיש להם באזור האלפים. אם עושים זום אין – אפשר לראות את הפריסה של השאלטים.

אין להם שאלטים ממש בשאמוני, אבל יש בעיירות אחרות באזור.

והנה קישור לשאלטים “שלנו” – נוגט וכרמל: 

https://www.chaletcaramel.com/en/chalet-caramel

זה הקישור לשאלט כרמל, אם תיכנסי לתיאור, יש שם קישור לשאלט נוגט.

בכל מקרה, אפשר לכתוב בכל עת בגוגל Chalet Caramel או chalet nougat ולהגיע אליהם ישירות. נסו להגיע לאתר הרשמי של הזוג. כשאני יכולה, אני מנסה לשכור מקומות לינה ישירות באתר הבעלים ולא דרך בוקינג..

ההבדל העיקרי בין שהאלטים הוא, שבשאלט נוגט יש מעלית ובשאלט כראמל אין. יכול להיות חשוב מאוד למשפחה עם אדם שיש לו מוגבלות, אדם מבוגר או שיש ציוד רב וילדים קטנים שלא יכולים לעזור להעלות ציוד למעלה. המעלית די איטית ומסורבלת, עולה מקומת  הכניסה, דרך קומת המגורים (עוצרת גם בחדר המגורים כמובן), עד לקומת חדרי השינה. הבעייה שהמעלית עוצרת בתוך אחד מחדרי השינה – כך שצריך לקחת זאת בחשבון.

בנוסף, יש לשאלטים האלה דרישות, קחו בחשבון. אני חושבת שזה לא חריג למקומות אחרים בצרפת, בטח לא ברמה הזו. כשרואים את השאלטים, מבינים את הדאגה שלהם... לא התמקחנו יותר מדי על הדרישות, אנחנו די רגילים לכך: צריך לשלם חלק גדול מהשהות מראש בהעברה בנקאית. את היתרה צריך לשלם שבועות לפני ההגעה… כמו כן, הם דורשים פיקדון עם ההגעה. ביקשו  1,000 אירו במזומן לכל שאלט...או צ’ק אירופאי לשני השאלטים. ברור שהאפשרות היחידה שלנו, היא מזומן. סיכמנו איתם על 1,000 אירו לשני השאלטים, אותם נתנו להם עם קבלת המפתח ביום ההגעה.

מקבלים במייל דפי הסבר לפני ההגעה. חייבת להודות שההוראות שלהם מאוד קפדניות ואפילו מרתיעות. אבל בפועל – הם זוג שירותי ומקסים! באמת! גם לא עשו לנו מסדר יציאה מוקפד כמו שעשו לנו במקומות אחרים בצרפת…. ארחיב על כך בהמשך, אך אנתוני הגיע בשעה שקבענו ביום העזיבה, עבר ביעף לראות את החדרים (בעיקר בדק שלא שכחנו כלום), והחזיר לנו את הפיקדון על המקום. לא ספר כלים או בדק שכל הציוד במקום, ממש לא. אנחנו מצידנו דאגנו כמובן להשאיר הכל נקי יחסית, בלי כלים בכיור, חלוקי הרחצה המפנקים היו תלויים כולם בכניסה לבריכה, זרקנו שאריות אוכל והשארנו (לצוות המנקים) רק מצרכים סגורים.

כמו כן, קחו בחשבון שצריך להביא הכל – סבונים, שמפו, חומרי ניקוי, כביסה, נייר טואלט. יש ממש מינימום שבמינימום בשאלטים. כן, כך זה ברוב המקומות בצרפת. יש מעט מצרכים בסיסיים – שאחרים השאירו – שמן, תבלינים וכו, ממליצה להגיע לשאלט, לבדוק מה יש, מה אין, לעשות רשימה וללכת לסופר.

 

לעניות דעתי, האלפים הצרפתיים הם מקום מושלם לחופשה של משפחה מורחבת, אך קחו בחשבון את הדרכים העקלקלות, את המסעדות שפתוחות לכניסה לארוחה רק מ 12 עד אחת אחת וחצי (בשתיים הם סוגרים, כך שלא ניתן להיכנס למסעדה בחמישה לשתיים….). עוד ארחיב על כך בהמשך...  

תהנו!!

אם מישהו שוקל לשכור את השאלטים ומעוניין בפרטים נוספים – אשמח לענות על שאלות. בהחלט בהחלט ממליצה, שווה

[דפנה 11]

הי ממשיכה לעקוב !

איזה יופי של ארוחה !

תמשיכי לספר….

[צפנת]

תודה רבה על המידע המפורט! בהחלט אופציה מצויינת (וגם המעלית זה משהו שאנו נדרשים לו).

מחכה להמשך עלילותיכם

[family5]

דפנה וצפנת. תודה רבה על התגובות המחממות. מאוד חשוב, אני רואה שרבים קוראים את סיפור הדרך, אבל התגובות הופכות את הקוראים האנונימיים למשהו יותר מוחשי, בהחלט מעודד להמשיך…

אז אקדיש גם את הפסקת הצהריים היום להמשך, אוכל את הסלט ליד המחשב...

חייבת לכם עוד השלמה קצרה לגבי יום שבת. כאמור, נפרדנו ממשפחות האחים שהמשיכו לרכבת האדומה ומערת הקרח ונסענו להכין את ארוחת ההפתעה ליום ההולדת. הבן החייל (הצעיר) החליט שרוצה להישאר עם האחרים בשאמוני ולהמשיך לטייל. מכיוון שברכב של האחות  נסעו 4, והאח עם משפחתו שכרו ממש וואן מלא, לא הייתה בעייה של מקום.

אפרט בהמשך כמה תובנות למי שמעוניין, על טיול ב 16 איש, אך אין ספק שהעובדה שיש גמישות, רכבים מספיק גדולים ונכונות, מאוד מאוד עוזרת. כשמשפחה אחת רוצה לחזור מוקדם וחלק רוצה להמשיך לטייל, אפשר להעביר אנשים בין רכב לרכב בלי בעייה. 

בערב לא היה לנו יותר מדי זמן לשמוע חוויות על הרכבת האדומה והחוויות. התגובות שכן שמעתי היו מאוד מעורבות. והאמת שידעתי שכך יהייה ולכן גם הכנסתי את הרכבת האדומה באותו יום שבת, משהו להתחיל איתו, חוויה, אבל גם באיזה שהוא מקום לא נורא שאנחנו, המשפחה שנסעה למניגו, נפסיד.

ממה שהבנתי, הנסיעה ברכבת הייתה נחמדה, אבל לא ראו נופים מאוד שונים ממה שראינו עד אז ובהמשך- בנסיעה רגילה ברכב. הירידה למערה – אכן 500 מדרגות! חלק בחרו לא לרדת אלא לחכות למעלה. לבוגרי מערת הקרח המדהימה באזור זלצבורג, מערת הקרח הזו, שנחפרת בידי אדם כל שנה, לא מאוד מרשימה. מה שכן מרשים ומדאיג, הם הסימנים הברורים לנסיגת הקרחון, שהיה גם  “מלוכלך ושחור” לפי התיאורים. 

וכן, גם זכיתי לקבל כמה תמונות בווטסאפ מהבן החייל.. ועבורי רק זה היה שווה… 

הנה כמה תמונות.

הבטחתי למשפחה שהכל יהיה אנונימי – אז סלחו לי על הפרחים והטשטוש של הפרצופים...

[family5]

ועוד משהו…

בערב, לאחר שסיימנו את הארוחה, הנוער הלך להוציא עוד מרץ (מאיפה כל המרץ הזה???) בבריכה, בג’קוזים ובשולחן הפינג פונג. כל השאר, התיישבנו בסלון ודיברנו על היום שלמחרת ובכלל, על הימים הבאים.. מדי פעם עבר אותנו בריצה איזה ילד/בן/בת נוער בבגד ים וחלוק, או מתנשף ממשחק פינג פונג סוער…

האח בישר לי, שהם מאוד מאוד עייפים. נחתו ביום שישי בלילה אחרי יום ארוך של אריזה בבית, נסיעה למרכז (הם גרים בצפון הרחוק), וטיסה עם קונקשיין, בקושי ישנו בלילה בין שישי לשבת, קמו מוקדם כדי להגיע לשאמוני, טיילו כל היום, ועכשיו ארוחת יום ההולדת. בקיצור, הם מותשים. עדיין לא ממש התארגנו, צריכים לערוך קניות בסופר, בקיצור, הם רוצים להישאר בשאלה מחר ולא להצטרף ליום הטיול…

דרך אגב, ההתארגנות בשני השאלטים הייתה: האח ואשתו עם 5 הילדים בשאלה אחד, והמשפחה של האחות (4) עם המשפחה שלי (5) בשאלה השני. 

ביום ראשון תכננתי חזרה לשאמוני בדרך מעברי ההרים (לא דרך הכביש המהיר בין אנסי לשאמוני) – , , Col Des Aravis, flumet, Praz, Megeve. מכיוון שיום ראשון הוא היום האחרון בו פועל הרכבל בלביו – Bellevue, בעיירה Les Houchesהיינו חייבים להגיע חזרה ביום ראשון, על אף שמשמעות הדבר, שני ימים רצופים בשאמוני. 

לאחר מכן תכננתי את פארק האיילים – מרלה ולאחר מכן, משהו מהאתרים האחרים, אולי קניון השטן –  Gorges de la Diosaz או המגלשות בפארק השעשועים (פתוח בעונה שלנו רק בשבת ראשון 13:30 – 18:00).

מאחר והאח ומשפחתו לא מצטרפים, היה לי ברור שאת פארק האיילים שכל כך הומלץ כאן בפורום (ובצדק!!) אני דוחה ליום אחר בו נחזור שוב לשאמוני. 

אין ברירה, אמנם יושבים ומתכננים את הטיול חודשים רבים, לוקחים בחשבון מה פתוח ומה סגור, מה הולך עם מה, באיזה יום יש שוק, לא יותר מדי נסיעות, לא יותר מדי הליכות, שינויים של מזג האוויר, אבל… חייבים לקחת בחשבון שבעיקר כשנוסעים בקבוצה כל כך גדולה של אנשים, יש גם שינויים של הרגע האחרון – סתם עייפות או בהמשך – גם שחיקה.

ורק טעימה של מה שיהיה בהמשך, הנה כמה תמונות. דרך אגב, את התמונות האלה צילם גיסי, במצלמה מקצועית. אין ספק שהטלפון הנייד שלי (סמסונג) מייצר תמונות ראויות, אך מצד שני, המצלמות המקצועיות, אלה שסוחבים כמו משקולת על הצוואר, מפיקות צילומים נהדרים, בעיקר כשהם בידיים של צלמים מוכשרים כמו הגיס…