איך קובעים מועד לחופש עם כל הפעילויות של הילדים?
-
יש בהרבה קיבוצים חדרי אירוח זולים (לא “צימרים”).
אלה בתים ישנים שכבר לא מתאימים היום למשפחה אבל שופצו ומושכרים ממש בזול, חצי ופחות מהמחיר שציינת כמינימום.
צריך רק לחפש.
-
תודה
לא ציינתי מחיר מינימום...רק כתבתי שמחיר כמו 1000 ללילה לא הגיוני עבורנו.
אני לפחות לא הצלחתי למצוא מקום שבו יהיה חדר נפרד להורים וחדרים נפרדים לילדים, במחירים שנראים לנו הגיוניים. חדרי אירוח בקיבוצים או שהם מיועדים למשפחות קטנות [מצאתי עד 5 בחדר] ואז צריך להתפצל, או שהם כמו אכסניות נוער ואז כולם יחד בחדר וזה כרגע בלתי אפשרי לנו.
-
אוליב – אני מאד מזדהה עם הקושי למצוא מקום לינה מתאים בארץ [ואני עם משפחה יותר קטנה משלך]. תבדקי את “הסוכה של כרמלה” במושב עמקא. אנחנו מאד אהבנו, והתארחנו שם בחול המועד פסח. אני לא יודעת אם המקום יענה על כל הדרישות שלך, אבל אני חושבת שזה הכי קרוב שיש...
-
תודה
-
אני לא יודע כמה עולה לינה בקמפינג בחו”ל לעומת בארץ, במיוחד ש”חו”ל” זה מקום מאוד גדול עם הרבה שונות.
אני מניח שכמו שצימר מלון כפר נופש וכו’ באירופה (גם המערבית) תחרותי מאוד למקביל בארץ כנראה שגם קמפינג.
בגלל שהסכומים ככלל נמוכים יותר המרכיב של הטיסה והרכב הופך למשמעותי יותר ולכן כנראה שהעלות הכלכלית משתווה בזמן ארוך יותר, נניח שבועיים במקום שבוע.
אבל כאן נכנס גם העניין האישי.
א. אני כבר לא בנוי לקמפינגים. מצטער אבל לא מתאים לי לישון על הקרקע מקלחת ציבורית ושמש קופחת על אוהל.
גם בסיני (כשעוד נסעתי) כבר לא התאימה לי חושה.
ב. אני בכל זאת מטייל גם בארץ ולהגיד את האמת הערומה – ברוב המקומות פשוט מגעיל לי לטייל.
טינופת נוראית, טיטולים צואים בכל מקום מלווים במגבונים תואמים, כולל בתוך מקווי מים, ערימות דומות עם נייר טואלט מסביב.
בקבוקים חד פעמיים צפים להם במים, זרוקים בכל מקום.
במקרה ה”טוב” שטיחים פרסיים של קליפות גרעינים ובדלי סיגריות.
בקיצור, פשוט גועל נפש.
לא מזמן הייתי באלפים הצרפתיים, אגם אנסי, שאמוני וכו’. הכל מבהיק מנקיון, המים צלולים, למרות שיש שם אלפי אנשים.
אני לא חושב שיש לי מזל רע במיוחד, נראה לי שגם אתה רואה את התופעה.
ג. כשאני כותב “אטרקציה” אני מתכוון גם לכר הדשא בחוף על אגם אנסי או על חוף הים של נווה ים.
ד. חו”ל זה גם אוכל אחר, אנשים אחרים, סביבה אחרת.
אגב לפני 15 שנים שאלתי חבר מאיפה יש לו כסף לנסוע כל שנה לחו”ל, כרתים ודומיו, והוא אמר לי שהלואי והיה לו כסף לנסוע לאילת ודומיה כמו שאני נוסע.
חשבתי שהוא סתם עושה לי טיזינג, כשבדקתי את המספרים הבנתי כמה שהוא צודק, נפקחו לי העיניים
-
אנשיםטובים –
המצב הנתון שלך [ושל לא מעט מאיתנו] הוא בעייתי, אבל לא בלתי פתיר. כרגיל, זה “רק” עניין של כסף ופשרות.
קודם כל, לגבי דרישות של נבחרות למיניהן שהילדים יהיו פנויים לאימונים גם באוגוסט וגם במהלך חגי תשרי. אם יש דרישה כזו, אז יש שתי אפשרויות: האחת, מדובר בילד שמתחרה ברמה בינלאומית בענף שמגיעים אליו להישגים ברמה אולימפית בגיל מאד צעיר [כמו התעמלות], ואז כנראה שכל החיים סובבים סביב האימונים והמשפחה מתאימה את ההתנהלות שלה לדרישות האלה. אפשרות שניה היא שהמאמנים רוצים להעלות את המוטיבציה של הילדים, ומנגנון פסיכולוגי ידוע הוא שככל שמעלים את הדרישות, כך מעלים את המוטיבציה להשתתף ולהצטיין [אני חושבת שהמנגנון הזה מוכר לחלקנו גם במסגרת איתורים לקראת הגיוס לצבא]. ככל שזה המצב, אז אתם ההורים יכולים לשקול האם באמת הילד חייב לשתתף באימונים גם באוגוסט וגם בחגי תשרי, או שאפשר לוותר על חלקם. מניסיוני, מאמנים ומדריכים בדרך כלל לא רוצים לדבר עם הורים למתבגרים, ומעדיפים לתקשר עם המתבגרים. יצא שאמרו לי “הילד צריך להיות אחראי”, ולכן התקשורת צריכה להיות איתו ולא איתי. אני מסכימה שהילד צריך להיות אחראי לעצמו, אבל אני מנהלת משפחה של 5 נפשות, ואני אחראית על החופשות של כולנו… נסה אתה או אישתך ליצור קשר בלתי אמצעי עם המדריכים, ולהבין מהם מה הדרישות האמיתיות.
בנוסף, אני מסיכמה מאד עם אוליב שצריך לערב את הילדים, ולשמוע מה באמת חשוב להם ומה סדרי העדיפויות שלהם. יכול להיות שיפתיעו אותך. הילדים שלי [ונשמע שגם הילדים שלך] עמוסים, ותכל’ס כבר מג’אנגלים בין כמה פעילויות. הבת שלי וויתרה בשנים האחרונות על מחנה קיץ של תנועת הנוער כי זה נפל על תקופת חזרות למופע סיום במחול, ויצא שהבן שלי פספס יום או יומיים ראשונים של מחנה אימונים בנבחרת המדעית שהוא משתתף בה בגלל טיול של תנועת הנוער שלו…
אני כבר די החלטתי ששנה הבאה נטוס לחו”ל בחגי תשרי ולא באוגוסט. כמובן שגם בהחלטה זו יש קושי, כי כנראה שהילדים הגדולים יהיו עסוקים בפעילויות שלהם, ואני אצטרך למצוא תעסוקה לילדה הקטנה שעדין לא בגיל שהיא תישאר בבית כל היום לבד.
בהצלחה לכולנו!!
-
בעיני השאלה כאן עמוקה יותר מאשר רק “איך מסתדרים עם הפעילויות של הילדים”.
זה נושא מהותי כשיש ילדים מתבגרים בבית, של מידת ההשקעה במשפחה מול מידת ההשקעה בעצמי, ושל מידת הקשר עם הבית מול הקשר עם החוץ.
אנחנו מנכיחים את הנושא הזה בבית.
כלומר, אמרנו לילד [שמתחרה אכן ברמה בינלאומית כפי שכתבת ולכן הלו”ז לא גמיש] – אם אתה הולך על התחרות הזו, אנחנו איתך. אבל המשמעות היא שכל המשפחה לא תצא לחופש גם השנה [כשבשנה שעברה זו היתה הסיבה].
כלומר – אתה מרויח תחרות [הנצחון פחות חשוב לו, הוא נהנה מעצם האינטראקציה עם אנשים באותו תחום עניין שלו] אבל מפסיד חופש איתנו, ואנחנו מרויחים את ההנאה שלך אבל מפסידים אותך בבית.
בלי נקיפות מצפון וכאלה, פשוט הסברנו לו מה המשמעות האמיתית של הבחירה שלו.
אותו הדבר לילדים האחרים. אנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים אותם בבית, שהם חשובים גם לנו ולא רק לחברים. לא מונעים מהם פעילויות, כן מביאים לתשומת לבם שלפעמים הפעילויות בחוץ גובות מהם ומאיתנו מחיר שלא בטוח שאנחנו רוצים לשלם.
אני רואה שזה פוקח להם את העיניים, וכשהם כן בבית יש אצלם יותר תשומת לב לאינטראקציה עם האחים ואיתנו.
-
מסכים, הכל עניין של חלופות ואין ברירה צריך לבחור.
להערכתי הבעיה העיקרית היא חוסר התחשבות של הגורמים בארץ במשפחות, מפרסמים את זמני הפעילות יחסית מאוחר מאוד.
לכן אני לא יכול כמו הבריטים להזמין את חבילת הנופש שלי שנה מראש.
לא נראה לי שיש סיכוי שכמות גדולה של הורים יודיעו לגופים השונים שאם הם לא מפרסמים את לוחות הזמנים לפחות 9 חודשים מראש אז הצעירים פשוט לא יגיעו,
או לחליפין אם תנועת הנוער (למשל) תודיע במאי (למשל) על תאריכי מחנות הקיץ 70% מהמשתתפים הפוטנציאלים יגידו “תודה אבל אנחנו כבר קבענו את חופשת הקיץ שלנו לפני 3 חודשים”.
ולמי שמגייס ילדים – זו באמת בעיה, צה”ל מרשה לעצמו לשנות את תאריכי הגיוס קרוב מאוד לזמן הגיוס והמלש”ב לא יכול להתנגד.
מצד שני בניגוד לעבר היום חיילים כן יכולים לטוס לחו”ל. אמנם יש מגבלות אבל בכל זאת אפשר – ולפעמים תיאום מול חייל פשוט יותר מאשר מול מתבגר
-
השלב אותו המתאר נמצא בין השלב הראשון שתארת של תינוקות/פעוטים/ קטנטנים לשלב השלישי שבו הם כבר גדלים ממש ולא רוצים להצטרף בכלל כי יש להם כבר את הטיולים שלהם (ויש האומרים שאח”כ יש גם שלב רביעי שבו הם שוב רוצים לטייל איתך, בעיקר כי אתה משלם...).
זה קצת שובר את הלב, אבל אלו החיים – הילדים גדלים ומתחילים לבנות לעצמם חיים משלהם, ובחיים האלה, בעיקר בגילאי העשרה, פתאום יש דברים הרבה יותר מעניינים מהמשפחה (חברים ופעילויות חברתיות), ועד כמה שקשה לנו להאמין, פתאום מחנה הצופים/נוער העובד באיזו חורשה מאובקת בגליל נראה יותר אטרקטיבי מאומגות בשוייץ.
אז מה עושים?
קודם כל, בקיץ, לרוב הפעילויות מרוכזות בתחילתו ואז אפשר לכוון את הטיולים לאוגוסט ולרוב אתה די מסודר (ומרושש… אוגוסט כידוע יקר יותר מיולי). מעבר לזה – מדברים עם הילדים בכנות ובפתיחות ושואלים אותם מה הם רוצים. לפעמים זה יכול קצת להעליב אותנו למרות שזו לא כוונתם, אבל אני לא אגרור אף ילד שלי בכוח לטיול (עד עכשיו זה לא קרה – הם תמיד באו מרצונם, אבל הכל אפשרי).
אישית אני לא מתכוונת לחכות לרגע האחרון כדי להזמין כרטיסים ולינות. לי יש את הדרך שלי לארגן טיולים, היא כוללת היערכות זמן רב מראש והם צריכים להתאים את עצמם.שוב, אני מודה שאצלנו זה לא עמד ממש על הפרק כי כל הפעילויות שלהם במסגרת חוגים, קייטנות וכו’ וגם בגרויות תמיד יצאו ביולי (אפילו תחילת יולי), כך שאוגוסט נשאר “חודש בטוח”, ובמועדים אחרים עוד לא יצא לי לסוע איתם (חוץ מפסח אחד ושני חגי תשרי כשהיו עוד קטנים).
-
אוליב אני תוהה למה הההחלטה שילד אחד קובע עבור כל המשפחה אם היא תיסע לחופשה או לא, שנה אחר שנה.
מאוד לא הוגן לשאר הילדים ( וגם להורים)
אני לא יודעת בן כמה הוא ( אבל אם הוא מתחרה ברמה עולמית מן הסתם הוא לא ילד קטן ) , אבל אני חושבת שהייתי מאפשרת לו להחליט לא לבוא אבל כן הייתי נוסעת בלעדיו ודואגת שישאר בארץ בסידור בטוח.
למנוע חופשה משפחתית מכולם שנה אחרי שנה זה כוח לא פשוט בידיים של ילד אחד ולא הוגן -
שרשור מאד מעניין בעיניי
כמה תובנות אישיות שלי:
זה לא חייב להיות ילד שמתחרה ברמה אולימפית. מספיק שהוא יהיה חובב משחק דוקים בכיתה ג’, ויש מחנה שנתי של חובבי דוקים. לילד כזה המחנה יכול להיות הפסגה של השנה שבה סוף סוף הוא יכול גם לשחק וללמוד את המשחק, וגם להיות בחברת ילדים כמוהו שאוהבים את המשחק. ואני חושב שאנחנו כהורים וכמשפחה צרכים לכבד את הרצונות שלו (לא שכל דבר שהוא רוצה הוא מקבל, אבל לא לפסול ולזלזל רק כי זה לא ברמה אולימפית).
ולא רק שאנחנו ההורים צרכים לקבל את זה, כל המשפחה צריכה להבין. הרי אם הילד כן היה ברמה אולימפית היינו מתאימים את עצמנו ללו”ז התחרויות שלו? ואם חלילה לילד היתה מוגבלות כלשהו היינו מתאימים את עצמנו למיגבלה של הילד? אז רק בגלל שזה “סתם” דוקים זה לא חשוב? לא בטוח.
(כמובן שהמצאתי את עניין הדוקים
)בנוסף צריך לזכור שכל אחד הוא שונה מבחינת היכולת וגם הרצון להשאיר ילד לבד. יכולת מבחינת המערך של המשפחה המורחבת, יכולת להשיג מטפלות (גם בשכר) וכו’. צריך לזכור שלא מדובר רק על לארח את הילד אצל סבא וסבתא כשאנחנו בחו”ל אלא גם הלוגיסטיקה שקשורה במחנה / תחביב שלו כמו הסעות, ציוד וכדומה.
וכאמור זה לא רק היכולת אלא גם הרצון. אם מחנה הדוקים זה הפסגה של השנה מבחינת הילד – לא היינו רוצים להיות אלו שחולקים איתו את החוויה? מסיעים אותו למחנה, קולטים אותו בסיומו וכו’. ואם גם מדובר על מחנה ארוך יותר שכולל ביקורי הורים, או אולי תצוגת תכלית להורים (מופע כשרונות, תחרות או כל דבר אחר) – לא היינו רוצים להיות שם בשבילו (ולא לשלוח את סבתא)?
אני מסכים שצריך גם לגשש אצל הילדים מה דעתם ומה הרצונות שלהם, אבל צריך לעשות את זה נכון. כי כמו שאנחנו יכולים “להעלב” שהם מעדיפים את הפעילות שלהם ולא אותנו, הם יכולים להרגיש שהם חייבים “לרצות” אותנו ולא להגיד מה שהם מרגישים (בקיצור רגשות פולניים). אז זה צריך להיות בגישוש ולאו דווקא בשאלה ישירה
לגבי הודעה מראש של הגורמים השונים – זה לא יקרה. לא רק כי בארץ הגופים לא מאורגנים, אלא כי גם ההורים לא מאורגנים. זה שפה בפורום יש קבוצה גדולה של אנשים שמתכננים חצי שנה ושנה מראש זה היוצא מן הכלל. רוב האנשים בסביבתי הקרובה מתכננים את חופשת הקיץ שלהם לא לפני מאי, ולפעמים גם הרבה אחרי. אם הייתי מקבל את הפרטים באפריל כבר הייתי אומר תודה. אני תמיד תוהה למה בית הספר לא יכול לפרסם כבר ביוני את המועדים למפגשי “לקראת השנה”, השאלת ספרי לימוד, ואפילו אסיפת ההורים של תחילת השנה. כלכך מסובך לפתוח את לוח השנה והחגים של אוגוסט/ספטמבר ולהגיד – מפגשים עם המורים יהיו בכל בית הספר ב-28 באוגוסט בשעות הבוקר, השאלת ספרים ב-25 בשעות אחר הצהריים, ואסיפת הורים ב-10 בספטמבר בשעות הערב? זה מפתיע מישהו שתהיה אסיפת הורים בערך שבועיים אחרי תחילת הלימודים. השנה אסיפות ההורים בהרבה בתי ספר נדחו לאחרי החגים. אבל גם התאריכים של החגים היו ידועים מראש.
אני בכוונה לא מתייחס לסוגיית הטיול בארץ. בלי קשר לנושאים שעלו פה (מחיר, איכות, נקיון ועוד) אני חושב שהטיול בארץ הוא דבר אחר מהטיול בחו”ל דווקא מהבחינות של להיות כל המשפחה ביחד. בחו”ל הניתוק מהסביבה הרבה יותר גדול ולכן המשפחתיות והביחד גדולים יותר. בארץ הרבה יותר קל להגרר לניתוק חלקי בלבד מה שפוגע במשפחתיות. זה אגב נכון גם לנו (טלפונים מהעבודה כמשל) וגם לילדים (משחק עם ילדים אחרים כי כולם מדברים עברית)
-
איך קובעים מועד לחופש עם כל הפעילויות של הילדים?הניסיון שלי אומר שבד”כ סוף אוגוסט הוא פרק זמן די בטוח, כשהילדים היו צעירים יותר חיפשתי להם פעילות בסוף אוגוסט ולא היה כמעט כלום.
לפעמים ההורים “שובתים” מול מערכת החינוך מחוסר ברירה.
השנה לאספת ההורים של אחד הילדים שלי הגיעו בערך שליש מהורי הילדים.
גם אנחנו לא הגענו למרות שתמיד הקפדנו להגיע.
מבית הספר התקשרו לשאול אם לא אכפת לי מהילד שלי, הסברתי שהם אילצו אותי להחליט בין הילדים כי הם הודיעו ברגע האחרון והערכתי את הפגישות האחרות כחשובות יותר.
להם לא אכפת מהילד שלי כי אם היה אכפת הם לא היו מודיעים ברגע האחרון והייתי יכול לתזמן כך שהייתי מגיע לכל הפגישות – כולל אספת ההורים הזו.
התחלה “נעימה” לשנת הלימודים
מסתבר שמסיבות דומות נעדרו רוב ההורים.
אני גם לא מוכן לא לתכנן נסיעה לחופשה בסוף אוגוסט כי אולי באחד הימים יהיה מפגש עם המורה, שכמובן יודיעו לי עליו ברגע האחרון.
יש גבול לחוסר התחשבות.
מסתבר שאני לא היחיד, ועוד פעם לא מתוך דווקא.
-
איילת את בוודאי יודעת שלכל משפחה יש את מערכת האתגרים שלה.
אז גם לנו יש.
במסגרת האתגרים שלנו והיכולות שלנו, כרגע לא מתאים לנו [ולפעמים לא אפשרי לנו] להשאיר ילד אחד בארץ. אם תרצי, אוכל להסביר לך באופן פרטי [בכל זאת אין אנונימיות ברשת ולילדים כן מגיע קצת פרטיות].
היו פעמים שנשארנו בגלל ילדים אחרים, לא ביולוגים, שלא אושר להם לטוס ואמרנו שאנחנו לא נטוס ונשאיר אותם לבד כאן, ובאותן שנים לא טסנו בהרכב משפחתי מלא. זה אמנם מצב שונה כי זה ילד ביולוגי שלנו אבל יש נקודות דמיון במערכת השיקולים.
לשמחתי הילדים שלנו לגמרי מזדהים עם השיקולים שלנו [שהועלו לדיון והיה מקום גם להחלטות אחרות אם הילדים היו מתנגדים] כך שההחלטה היתה מקובלת על כל בני המשפחה, גם הילדים. אני מניחה שזה הניח את הבסיס לכך שהשנה הילד ויתר מרצונו והצטרף בשמחה איתנו לטיול.
-
אם משתפים את הילדים, לא תינוקות אבל אפילו בגן טרום חובה ובודאי ילדים גדולים יותר בתכנון הטיול ובחירת יעד ופעילויות, הרבה יותר קל להלהיב אותם ולגרום שירצו לטייל.
ילדים גדולים יותר שיכולים לחפש ולקרוא באינטרנט יכולים ליזום חלק מהפעילויות ולגלות דברים שההורים לא מצאו ואז יהיו מוכנים לןתר על כמה פעילויות בארץ כדי לטייל עם המשפחה.
זה לא מפשט את הדברים, אבל גורם לקירוב המשפחה ולהנאה גדולה יותר מהטיול.
-
מעולם לא טענתי שישראל לא יקרה. לא רק שהיא יקרה מאוד (ולא רק בחופשות) אלא גם לא פעם עם יחס מעצבן בין העלות לתמורה… פעם אחת ניסיתי לטייל פה עם תייר במקומות לינה מוזמנים, איירBNB וכו’ וזה הספיק לי. בכל שאר הפעמים הסתפקנו בטיולי יום/קמפינג/קומבינות (לישון אצל חברים, להחליף עם חברים בית, לשמור על דירות ריקות וכו’).
-
כבש – ישראל יקרה – לטיול ארוך/ אטרקציות
לא יקרה ונוחה מבחינת זמן – טיולי יום
אני כ”כ שונאת לארוז או להיתקע עם בגדים מסריחים מטיול בבית לא לי
אז אין כמו לחזור אחרי יום טיול הביתה!
אבל בחו”ל – ואני בכוונה מכלילה (ברוב המקומות) – 3 לילות בדירה יפיפיה עם נוף מהפנט, גדולה לפחות כמו הבית שלי, עולה כמו לילה באחרון הצימרים בארץ.
ועוד רוצים להגדיל את התיירות בישראל
-
אני לא בא להגן על המחירים הגבוהים בארץ, אבל ההשוואה שאנחנו עושים לא הוגנת.
למשל על כמה ימים מדובר? אל תשוו מחיר של לילה אחד בארץ עם 3 לילות בחו”ל. אלא לילה מול לילה, או שלושה לילות מול שלושה לילות. וגם אמצע שבוע מול אמצע שבוע וסופ”ש מול סופ”ש.
ברוב המקרים צימר שגובה 1500 ש”ח ללילה לא יגבה 10,000 ש”ל לשבוע שלם אלא הרבה הרבה פחות. ומאידך אותו צימר בחו”ל שגובה בממוצע 100 אירו ללילה לשבוע שלם יגבה הרבה יותר ללילה בודד (כולל תוספת נקיון וכו’) אם בכלל יסכים. ובלי להשוות את הנושא של שבת עד שבת שנהוג בהרבה מקומות בחו”ל.
חלק מהצימרים בחו”ל גם גובים תוספת תשלום על מצעים, מגבות וכו’.
עוד דבר שצריך לשים לב – בארץ כעקרון כל הצימרים כוללים מזגנים למשל. ורובם כוללים ארוחת בוקר. והצימרים בחו”ל כעקרון לא ממוזגים ולרוב בלי ארוחה.
ובנוסף ברוב המקרים בארץ הצימרים במרחקי נסיעה מאד קצרים לאטרקציות (כלומר מיקום "מרכזי”), בעוד שבחו”ל הרבה פעמים המיקומים הם צדדיים יותר (תתחיל את הבוקר ברבע שעה נסיעה בכביש כפרי צדדי ורק אז תתחיל לנסוע לעבר היעד היומי). וגם זה דבר שצריך להשוות נכונה (בארץ לרוב נמנע מצימר במושב "נידח” ונעדיף את המושבים המרכזיים)
אז צריך לעשות השוואה הוגנת ונכונה.
לא לדאוג, גם בהשוואה הוגנת המחירים בארץ מאד גבוהים, אבל לא בהכרח פי 3 אלא “רק” פי 2.
-
אני לא בטוח שההשוואה מדויקת. גם בחול יש צימרים עם ארוחת בוקר.
גם בארץ יש דירות נופש שלא כוללות ארוחת בוקר.
בארץ כמו בחול אפשר להתמקם במקום מרכזי או נידח. זה ענין של תקציב וזה לא משהו שמאפיין את הטיול במדינה מסוימת.
ברוב אירופה אין הצדקה למיזוג אוויר כי הקיץ קצר.
אני מסכים שהמחירים בארץ גבוהים בצורה לא נורמלית.
באוגוסט האחרון טיילנו בנורבגיה בהרכב משפחתי. הופתענו מהרמה הגבוה של דירות נופש במיקומים לא רעים במחירים סבירים ביותר.
-
אנשים, אני לא חושבת שההשוואה בין הארץ לחו”ל צריכה להיות “הוגנת”, אלא היא צריכה להיות סובייקטיבית. זה הכסף שלי, ולכן זכותי (ואולי אף חובתי) להשקיע אותו בתבונה כך שאקבל תמורה מקסימלית לכל שקל שאני מרוויחה ביזע ובדמעות האישיים שלי
“תמורה מקסימלית” זה מונח סובייקטיבי.
איך אפשר לתמחר את הריגוש שמעלה בנו נתב”ג?
או מה אם עדיף לי מלון מפנק בעיר מזרח-אירופאית על צימר?
ומה לגבי זה שבכל (אוקיי, רוב) האתרים והאטרקציות בארץ כבר ביקרנו, ברובם הרבה יותר מפעם אחת? בחו”ל אפילו אם עלינו על מלא מגלשות הרים, בכל זאת כל אחת שעוד לא היינו בה היא חדשה, בנוף שעוד לא ראינו.
לגבי המזגן – ההשוואה שלך לא נכונה. בישראל יש יותר מזגנים כי צריך אותם יותר. היינו באוסטריה 10 ימים ביולי בצימר בלי מזגן כי לא היה בו צורך, והצטרכנו אפילו להדליק חימום מדי פעם, כך שלא נגרע ממני דבר. בישראל לא אעלה על הדעת להעביר אפילו לילה אחד ביולי בלי מזגן.
אני, אגב, אוהבת לטייל בארץ למרות הכל, ולכן מחפשת בכל פעם מחדש פתרון לינה סביר מבחינת תמורה למחיר. ופייר – מתבאסת. בכל פעם מחדש. ובגלל שנסיעה לחו”ל היא בכל זאת הרבה פחות קלילה מכל הסיבות הידועות (אפילו קפיצה לקפריסין או כרתים) – לפעמים אני פשוט מוותרת – או שלא נופשים, או שעושים מסלול יום בגליל או בנגב וחוזרים לישון בבית. וזה לא אותו הדבר.
-
ההשוואה שאני עושה היא מאוד הוגנת, שבוע נופש בישראל לעומת שבוע בחו”ל.
וכדי להוסיף להוגנות אני מוסיף להשוואה גם את מחירי המזון והאטרקציות.
כמה עולה לזוג בארץ ארוחת בוקר לזוג בבית קפה? ארוחת בוקר סטנדרטית של חביתה סלט (וגם אצבעון של סלט טונה) וקפה? 140 שקלים (כולל טיפ) מחיר אופייני.
סליחה על הצרפתית אבל פאקינג לחם קצת ממרחים חביתה וסלט עולים 70 שקלים לאדם. כמה עולה ארוחת בוקר במלון ישראלי?
אגב יצא לי להיות בצימרים ישראלים, גם בחלק גדול מהצימרים שעולים יותר מ 1,500 שקלים ללילה הם לא כוללים ארוחת בוקר, הארוחה בכלל מוזמנת ממישהו אחר.
עכשיו חזרתי מקפריסין, התעצלנו לצאת מהמלון כדי לאכול ארוחת בוקר אז שילמנו מחיר יקר, 6 יורו לאדם. בבית הקפה ליד המחיר היה 5 ומכיוון שבקפריסין אין נציב רבני עליון הארוחה כללה גם חלבי וגם בשרי.
אז כן, מחיר של פי 3 ולא “רק” פי 2.
ארוחת צהרים של סופלקי (סוג ששליק) מחיר אופיני 8-9 יורו כולל תוספות, דגים על גחלים 12 יורו בטברנה על חוף הים (כולל תוספות).
בקבוק בירה של 700CC (לקחנו לזוג) במסעדה 3 יורו, חצי ליטר בירה מקומית בפאב או מסעדה 2.80 יורו.
למה כאן בפאב חצי ליטר בירה עולה כמעט 30 שקלים ובחו”ל בסביבות 10? ותוסיף לכך תוכנית תחקיר טלויזיה מלפני כמה חודשים שהראתה שברוב הפאבים הישראלים כוס של חצי ליטר מכילה הרבה פחות מחצי ליטר.
עוד מעט אני מקבל את החמגשית מהמסעדה בסביבה של העבודה, עולה יותר מ 50 שקלים לארוחת עולב שבא לבכות רק מלהביט עליה וזה המחיר לארוחה עסקית-מוזלת. משהו ישראלי דומה לקפריסאי יגיע בקלות ל 100 שקלים.
כמה תעלה ארוחה של דגים על חוף הים בישראל? כמו זו ששילמתי עליה על חוף הים 15 יורו בקפריסין (כולל שתיה)? יש סיכוי שמ 150 שקלים אני אראה עודף – לא בטוח. גם יש סיכוי שעל בקבוק מים גדול יגבו ממני מחיר של מנה עיקרית באותו קפריסין.
ארוחה של סלט צמחוני בלבד, יש בה פחות מחצי קילו ירקות, עולה 30 שקלים ויותר. זה המחיר בישראל.
אני יכול להמשיך רשימה ארוכה ארוכה, אבל אני מניח שאין צורך.
תוסיף לעניין גם את הגורם הפסיכולוגי, פשוט נמאס לי לשחק את האידיוט שאפשר לגבות ממנו מחירי עושק.
כמה אני יכול לשחק את רפה השכל שמנחם את עצמו שהנה קניתי מלפפון ועגבנייה בשוק וגביע אשל ולחמנייה בסופר בישראל וזה כמו ארוחת בוקר בחו”ל?
אני מבחינתי הכרזתי enough is enough, לא משתתף יותר במשחק הזה.
לפעמים העזר שנגדי מחליטה אחרת אבל אני משתדל לקיים את ההכרזה
