תמונות ורשמים מהוארז
-
דרור החלוקה שלך ל”חזקים” ו”משתרכים” משעשעת.
גם אצלנו בקבוצה היו כמה “חזקים” שרצו את השבילים מבלי להביט ימינה ושמאלה, הגיעו למחנה בשעות הצהריים המוקדמות, הסתגרו באוהל ושיחקו קלפים אל תוך הלילה. זה יצר בעיה למדריך שהיה צריך לתמרן ביניהם לבין חברי הקבוצה ה”משתרכים” (יחסית).
אני שונא למהר ונהנה “להשתרך” (אלא אם יש צורך אמיתי למהר), לסטות פה ושם לנקודות תצפית שלא על השביל, לצלם וסתם לנוח מידי פעם, כדי למקסם את זמן השהייה בחוץ ולא להגיע מוקדם מידי למחנה. כשמטיילים בקבוצה זה בעייתי, אבל למזלי הצלחתי לשכנע את המדריך שאין צורך לחכות לי, שאני מתמצא בשטח ושאגיע למחנה בבטחה.
-
צביקה
אתה ללא ספק חזק ש״אוהב״ להשתרך
ומכיוון שאני מנחש שאתה מתעניין בהרבה יותר רבדים של הטיול מהטייל הממוצע אתה לוקח לעצמך את הזמן וזה מעולה. הצילומים שלך גם ברמה גבוה בהרבה מטייל כמוני שמצלם בעיקר בטלפון. בטרק שלנו לוקה המדריך שלט בקבוצה ביד רמה אבל העדיף ללכת עם האחרונים ודווקא סמך על הראשונים.
בפעם היחידה שהוא נתן לגרמניה עם התרמיל הגדול להישאר מאחוריו היא איבדה את הדרך וכעסה עליו עד סוף הטיול.
כמעט בכל יום היה לנו טיול צד וכמעט מעל כל פאס עלינו לטיפוס (לעיתים חצי טכני) על הפסגה שמעליו. המשתרכים או שוויתרו מראש על ה״תוספות״ שהיו מאוד משמעותיות (ואני לא יודע אם זה יעבור בתמונות) או שלוקה ״הציע״ להם לוותר או שבכלל עוד לא הגיעו כשעלינו (כמעט תמיד עלינו עם לוקה).
לנקודה היפה בטרק לטעמי שהיא טיפוס שמעל הפאס השלישי עלינו רק ארבעה מתוך הקבוצה והרוב וויתרו (לשלושת ההמשתרכים אפילו לא הייתה אופציה לעלות).
גם בסנטה קרוז לא חיכינו למשתרכים וארבעה מהם לא עלו לטיול הצד היחיד שהיה שיא הטרק.
הגרמניה שהלכה איתנו בהוואיוואש עם התרמיל הגדול עשתה את הסנטה קרוז עוד לפנינו אבל גם ״לא עלתה״ לטיול הצד היפיפה שארך כמה שעות טובות.
גם בקבוצות של הישראלים שהיו מסביבנו היו משתרכים ואפילו אצל החיילים המשוחררים הטריים מיחידות החי״ר. המדריך שלהם לא הכיר או לא רצה לספר להם על טיולי הצד והטיפוסים אבל אנחנו ״הזמנו״ אותם להצטרף אלינו או יעצנו להם לעלות לנקודות שעליהם המליץ לוקה אחרי שירדנו. רק ״החזקים״ בינהם עלו.
למעט הקבוצה של ״מיטיבי הטיפוס והלכת״ שראינו מעט במשך הימים, קיבלתי את הרושם שהמדריך שלנו לוקה היה הידען או החרוץ ביותר ובזכותו ראינו הרבה יותר מאילו שסביבנו. היו לי בראש כמובן כל הטיפים והשמות שקיבלתי ממך וגם מטרקר אוסטרלי שהיה איתנו בסנטה קרוז ועשה לפני זה את הוואיוואש וזה עזר לי ״לדחוף״ את לוקה להיות יצירתי בנושא התוספות.
האמת שהדינמיקה הקבוצתית הייתה כזו שכבר ביום הראשון של הסנטה קרוז הבנתי שאשתי לא הייתה יכולה לצאת ״בקבוצה רגילה״.
זו אחת הסיבות מבחינתי להעדיף את נפאל שם כל אחד מטייל בקצב שלו.
-
בטיול הצד שעקף את הפאס השני
-
בטיול הצד…..
-
לקראת ערב במחנה הלילה השני ליד האגם Carhuacocha
פסגות ההרים רונדוי, ירופחה (הגבוה ברכס הוואיהואש) וסיולה מ-”Touching the voide” ביצבצו חלקית בלבד אבל המראה אחרי היום הארוך והאפרורי ברובו היה מהפנט וישבנו מולו שעה ארוכה.
-
תמונות של מחנה הלילה של היום השני אחה”צ (התמונה הבהירה)
ואתו מקום לפנות בוקר , בזריחה .
-
דורון
הייתה לכם ראות טובה משלנו
מאוד קיוויתי לבוקר בהיר וב2 בלילה השמיים אכן היו מדהימים וזרועי כוכבים
לוקה המדריך הבטיח להשכים אותנו ב-5:30 לזריחה אם תהיה ראות טובה אבל הוא השכים אותנו בשעה הרגילה 6:00 ויצאנו לתוך ענן לבן שכיסה הכל חוץ מהאגם…..
יצאנו לדרך ב7:00 על הדקה
-
לאחר כשעה של הליכה בערך העננים כמעט ונמוגו
לפנינו נשמעו מספר רעשי מפולות שלגים ולוקה עצר והראה לנו את “מפל השלג” שיצרה המפולת על ערוץ מפל שזרם
-
אחרי טיפוס על כמה “גבעות”ירדנו לעמק צר עם אגמון קטן לידו מצאנו חלק מקבוצה ישראלית נוספת שקראתי להם ה”ילדים”. הם אמנם היו ברובם חיילים משוחררים למעט תיכוניסט או שניים אבל “נראו” צעירים מהקבוצה של החיילים המשוחררים שהיו כולם בנים עם זקנים “שמוסיפים כמה שנים למראה”
היו בין הילדים לא מעט בנות ואולי גם זה שיווה לקבוצה מראה צעיר יותר.
הילדים המליצו לנו לעלות לטיפוס קצר על צלע ההר לאגם יותר גדול שהיה מעלינו אליו נשפכו מפולות השלגים שראינו ושמענו
הפעם לוקה נשאר למטה ורוב הקבוצה עלתה
-
מצורפות תמונות של האגם העליון (שמטפסים אליו) ושלושת האגמים
בהמשך הדרך , בסוף העליה על צלע ההר .
מוזר שהמדריך שלכם לא אמר לכם לטפס לראות את האגם העליון . אם הקבוצה של הצעירים לא היו שם , אז הייתם מפספסים את האגם הזה ?
כשאני הייתי שם , היו כמה מפולות שלג אל האגם . לצערי לא הצלחתי לתפוס מפולת שלג במצלמה .
-
דורון
התמונות שלך כמו גלויה אחת אחת. היה לכם מזג אוויר מושלם ……
בדיוק הערב ניסיתי לברר עם הבן שלי אם עלינו רק בגלל ההמלצה של הצעירים הישראלים או שלוקה עמד להגיד לנו.
אנחנו לא תמימי דעים בעניין הזה.
יתכן שלא התכוון להמליץ לנו על העליה הקטנה כי מראש תכנן לנו טיפוס מעל הפאס וחשב שהוא יותר משמעותי?.
היו לנו מפולות שלגים רציניות. תסתכל למעלה ותראה מפל מלא שלג מצולם ממרחק 2-3 קמ ועד שהוצאתי את המצלמה רוב המפולת הסתיימה. כשהיינו באגם עצמו היו מפולות קטנות יותר.
-
חזרנו לאגמון שהלך ונפתח לבריכת השתקפויות והלכנו לאורכו…….
אחר כך התחלנו בטיפוס לעבר הפאס השלישי והתצפית על שלושת האגמים
-
שלושת האגמים משלוש מצלמות שונות
אחת התצפיות היותר יפות……………….
עשינו שם הפסקה די ארוכה
-
הפאס השלישי ובנקודת התצפית שאליה עלינו מעל לפאס
הפאס השלישי היה קצת יותר קשה מהקודמים אבל לא בהשוואה בכלל לפאסים או טיפוסים תלולים באוורסט.
-
לתצפית מעל הפאס השלישי (סיולה) טיפסנו ארבעה מהקבוצה שלנו ועוד שלושה מקבוצת החיילים המשוחררים. המדריך שלהם צעק אחריהם: ״לאן אתם הולכים משוגעים״ (לוקוס). אמרתי לו ״כן הם משוגעים״ מבלי לספר שאני הדחתי אותם לדבר העבירה ועליתי עם יובל אחריהם.
לוקה שהראה לנו פחות או יותר את התחלת הנתיב שטיפס בין הסלעים הצטרף אלינו למעלה בהמשך.
התצפית הינה מהשיא המזרחי של ההר
Azulcocha שמצויין במפה.
-
נקודת התצפית הזו הייתה מהיותר טובות
תמונות ממצלמות שונות
-
תמונות יפות מאוד מנקודת התצפית הזו .
אנחנו לא עלינו מעל הפס . אף אחד (המדריך) לא אמר לנו שכדאי לטפס .
ישר ירדנו לצד השני של הפס למקום שנראה כמו ביצה (פיסות אדמה עם דשא שמופרדות על ידי תעלות מים צרות) , ושם אכלנו ארוחת צהריים .
-
האמת שבאתי עם כמה טיפים מצביקה על נקודות מיוחדות שכדאי לא לפספס.
למיטב זכרוני הוא דיבר על הפאסים טרפציו, וסאן אנטוניו ועל ״קיר הקרח של רונדוי״ וניסיתי כבר מהארץ ״לשים אותם על מפה״ ואחר כך לשאול בסוכנות אם הם ״על המסלול״. בסוכנות ״ענו בחיוב״ על כל השאלות שלי בעיקר כדי ״לנפנף״ אותי.
בסנטה קרוז היה איתנו טרקר אוסטרלי וותיק שעושה כ-4 טרקים לפחות כל שנה בכל העולם ועשה את ההוואיהואש כמה ימים לפני כן עם אותה הסוכנות. גם הוא דיבר על טרפציו וסאן אנטוניו. הוא היה מאוד מרוצה מהמדריך שלהם אבל לא שמעתי ממנו כלום על ״הליכת הסתגלות/היכרות״ ביום הראשון ולא על טיול צד ביום השני ולא על טיפוס מעל הפאס השלישי ולא על סנטה רוזה ועל יתר הטיפוסים וטיולי הצד שלוקה לקח אותנו.
לוקה מכיר את האיזור ממש לעומק וכמעט מכל טיפוס נוסף שהוא לקח אותנו, סיפר על ״טיולי עומק״ נוספים שלא נוכל לעשות במסגרת 8 הימים.
כבר מהערב הראשון דיברתי איתו על טרפציו, סאן אנטוניו ועל ״קיר הקרח״.
הוא אמר שנעבור בטרפציו שגם מעליו טיפסנו הציע את סנטה רוזה כאלטרנטיבה לסאן אנטוניו והסביר גם למה באמצעות גוגל ארט וביום השמיני עשינו עוד פאס סביב רונדוי ובחזרה לנקודת ההתחלה
-
הירידה למחנה השלישי (שאותו עצמו אני כבר לא ממש זוכר
)זוכר שממש לפני שהגענו היה מישהו שיצא לקראתינו מבקתה והציע קולה ובירה למכירה
-
ההליכה להר ולפאס טרפציו
