-
איזה יופי של דיווח – מזכיר נשכחות
. הייתי באזור לפני 12 שנה והזכרונות עדיין טריים. בזמנו היה בעייתי לקבל אישור למניפור ומיזורם אז הסתפקתי באסאם ומגהלאיה (בפעם הראשונה שאציתי להגיע לאזור – בשנת 1992, היה קשה להשיג אישור כניסה לאסאם ולכן הסתפקתי באזור דארג’ילינג בלבד
). את דארג’ילינג אהבתי מאד ונשארתי שם כמעט 3 שבועות (וגם ביקרתי בקאלימפונג). אבל דווקא לסיקים משום מה לא התחברתי. דארג’ילינג היא בעצם “בירת הקיץ” של קולקאטה כפי ששימלה היא בירת הקיץ של דלהי.משהו לגבי הקהילה של בני המנשה שבמיזורם ומניפור: יש ספק גדול לגבי יהדותם, אבל מי שמטפל בנושא הוא הרב אליהו בירנבוים והוא גם מגייר אותם. כך שמי שעבר גיור נחשב כמובן כבר ליהודי לכל דבר וחלק גדול מהם גם עולים לארץ. אם תהיה דרישה אדבר על הנושא כשיהיה איזה מפגש
. לגבי מגהלאיה ושילונג: אני יכול להעיד כי בשילונג התחיל רשמית ההרומן שלי עם יהודי הודו
. בבשנת 2007 פגשתי ברחוב (במקרה לגמרי) ר ישראלי-הודי בשם דויד אשכנזי שגר שם. הוא יליד קולקאטה (בגדדי) והיה גר בארץ וחזר להודו וגר כאמור בשילונג. לאחר הפגישה איתו יצאתי בהחלטה סופית לעסוק במחקר על יהודי הודו. -
היי רן.
השאלה היא האם בני המנשה נחשפו ליהדות עוד קודם בואם של המסיונרים הנוצרים לשבע האחיות במאה ה 19 או הרבה קודם לכן.
והאם שאיפתם לעלות לארץ אינה עוד סוג של דרך לשיפור תנאי חיים כי תכלס גם אתה אומר הממסד הדתי בארץ לא רואה בהם בכלל יהודים.
-
קשה לענות על השאלה וזאת מהסיבה שאין הרבה תיעוד כתוב של הנעשה שם לפני המאה ה-19 (לפחות לפי מה שאני יודע). לדעתי (האישית) החשיפה שלהם ליהדות היתה מוגבלת ביותר,ף אבל יתכן והם כן שמרו על מנהגים יהודים מסויימים.
ולגבי השאלה השניה, דהיינו עליה לארץ כדרך לשיפור רמת החיים – התשובה היא: ברור לחלוטין! אבל הממסד הרבני בארץ מקבל בהחלט את תפיסתו של הרב בירנבוים ורואה בהם היום צאצאי עשרת השבטים ומסיבה זו הם זכאים להליך גיור מוקל. פירושו של דבר הוא שהם לא מוגדרים כיהודים אם לא גוירו עדיין – אלא בעלי “זיקה” ליהדות, אבל מי שכבר גויר נחשב ליהודי לכל דבר. בכל מקרה – הסיפור של בני המנשה שונה לחלוטין מהמקרה של בני ישראל (-שיהדותם הוכרה באופן מלא על ידי הממסד הרבני בארץ). יש לציין כי גם בדרום הודו יש קהילה שחלק מאנשיה רואים את עצמם כבעלי זיקה ליהדות – בני אפרים שבמדינת אנדרה פרדש. אבל במקרה של בני אפרים הממסד היהודי לא רואה אותם ככאלה ולא עוסק בכל גיור שלהם.
המשך יבוא...
-
בעוד כמה שנים, יאמינו, כמו במקרה בני-המנשה (הכל תלוי בכח -הרצון ובאמונה).
יש עוד שבטים באפריקה, אם מחפשים.
בהצלחה.
