@גילי-ט

סורי – לוקח זמן ללמוד את המערכת החדשה. והנה התמונות

איזה יופי של דיווח – מזכיר נשכחות.  הייתי באזור לפני 12 שנה והזכרונות עדיין טריים. בזמנו היה בעייתי לקבל אישור למניפור ומיזורם אז הסתפקתי באסאם ומגהלאיה (בפעם הראשונה שאציתי להגיע לאזור – בשנת 1992, היה קשה להשיג אישור כניסה לאסאם ולכן הסתפקתי באזור דארג’ילינג בלבד). את דארג’ילינג אהבתי מאד ונשארתי שם כמעט 3 שבועות (וגם ביקרתי בקאלימפונג). אבל דווקא לסיקים משום מה לא התחברתי. דארג’ילינג היא בעצם “בירת הקיץ” של קולקאטה כפי ששימלה היא בירת הקיץ של דלהי.

  משהו לגבי הקהילה של בני המנשה שבמיזורם ומניפור: יש ספק גדול לגבי יהדותם, אבל מי שמטפל בנושא הוא הרב אליהו בירנבוים והוא גם מגייר אותם. כך שמי שעבר גיור נחשב כמובן כבר ליהודי לכל דבר וחלק גדול מהם גם עולים לארץ. אם תהיה דרישה אדבר על הנושא כשיהיה איזה מפגש. לגבי מגהלאיה ושילונג: אני יכול להעיד כי בשילונג התחיל רשמית ההרומן שלי עם יהודי הודו. בבשנת 2007 פגשתי ברחוב (במקרה לגמרי) ר ישראלי-הודי בשם דויד אשכנזי שגר שם. הוא יליד קולקאטה (בגדדי) והיה גר בארץ וחזר להודו וגר כאמור בשילונג. לאחר הפגישה איתו יצאתי בהחלטה סופית לעסוק במחקר על יהודי הודו.

@karnielr

אז הנה קישור לפוסט שכתבתי לזכרו של הגנרל כאן בפורום לפני כ 3 שנים

לזכרו של גנרל ג'ייקוב

המצעד הראשי של יום הרפובליקה נערך בדלהי ואורך מספר שעות – הוא מתחיל סביב 10:00 בבוקר בערך ונמשך עד שעות הצהרים. המצעד נערך בראג’פאת – אחת השדרות המרכזיות של ניו דלהי שעוברת בין בית הנשיא (ראשטראפטי בהאוואן) לשער הודו. המצעד הוא אחד האירועים המרשימים ביותר בהודו ושווה לצפות בו, אבל יש בעיה רצינית אחת: יחד איתכם יש עוד 10 מליון + הודים שרוצים לצפות במצעד    כדי לצפות במצעד בצורה נורמלית יש להשיג כרטיס למקום ישיבה מסודר וזה די קשה… המחיר עצמו הוא בהחלט סביר – 500 ר’ (30 ש”ח) אבל קשה להשיג כרטיסים. אם אתם נמצאים בדלהי אז כמובן כדאי לנסות ולראות מה קורה, אבל אם אין לכם כרטיס למקום מוזמן – לא הייתי ממליץ לנסות ולהידחף עם עוד כמה מיליונים

אני יכול להעיד אישית: אני נמצא כעת בהודו ומתוכנן לחזור לארץ ב 24.1 – כלומר יומיים לפני המצעד אבל יתכן שאצליח להשיג כרטיס למקום מוזמן באמצעות חברים הודים. אם יהיה לי כרטיס שכזה אז אדחה את החזרה בשבוע ואז גם אשאר לצפות במצעד נוסף שנערך כשלושה ימים מאוחר יותר, ב 29.1  במידה ולא יהיה לי כרטיס – אני מוותר על החוויה...

@ran_amitai

סליחה – הכתבה עצמה

אני רוצה להוסיף על מה ששמעון אמר: ראג’סטן היא טיול של אתרים ששנמצאים בחלקם בערים, אבל ברוב הערים יש גם טבע (אם כי שונה כאמור מהצפון – טבע מדברי למחצה). למעשה מלבד ג’איפור שהיא עיר ממש גדולה, ברוב הערים האחרות יש טבע ממש באזור העיר או מחוצה לה. הנוף באודאיפור למשל הוא בהחלט ירוק והטיול בה כולל הרבה טבע מסביב. בג’ודפור ובג’איסלמר הנוף יותר מדברי ובפושקר זהו נוף חצי נדברי. בנוסף יש אתרים אחרים עם נופים שונים (בבונדי הנוף הוא של סוואנה, במאונט אבו נוף הרבה יותר ירוק). ובכל מקרה – טיול בראג’סטן הוא סגנון נוף אחר – לא ההימלאיה הירוקה (או מדברית בלדאק) אלא ארמונות ומבצרים שנמצאים בטבע שמסביב שהוא כאמור מדברי למחצה. בנוסף יש את התרבות הראג’סטנית הססגונית והצבעונית.

בשורה התחתונה – אני ממליץ בחום. טיול בראג’סטן אמנם שונה מטיול בהימלאיה, אבל לדעתי מכניס הרבה יותר לאווירה של הודו

יש שלוש דרכים – טיסה, אוטובוס או שילוב של רכבת ואוטובוס.  יש כיום טיסות מדלהי לשדה התעופה של קאנגרה שנמצא כחצי שעה מדרמסלה ומשדה התעופה אפשר לקחת מונית. זאת כמובן האופציה המהירה אבל גם יקרה (כרטיס טיסה עולה 100$+). האפשרות השניה היא אוטובוס: כיום יש אוטובוסים נוחים וממוזגים לדרמסלה מדלהי ונסיעה לוקחת סביב 13-14 שעות (יוצאים סביב 6 בערב מדלהי ומגיעים ב 7 בבוקר לדרמסלה/מקלאוד). המחיר הוא סביב 1000-1500 ר’ (10-20$) ואפשר לקנות כרטיסים אצל כל הסוכנויות בדלהי.   האפשרות השלישית היא שילוב של רכבת ואוטובוס: יש הרבה רכבות מדלהי אל תחנת פת’אנקוט שנמצאת כ 3-4 שעות מדרמסלה. הרכבת יוצאת סביב 10 בלילה מדלהי ומגיעה סביב 7-8 בבוקר לפת’אנקוט (תלוי ברכבת) ואפשר לישון בה מצוין (מנסיון אישי). מפת’אנקוט יש כל חצי שעה אוטובוסים מקומיים לדרמסלה/מקלאוד גאנג’ והנסיעה לוקחת  3-4 שעות. ההחלטה לגבי אוטובוס או שילוב רכבת ואוטובוס היא אישית – אני יכול להעיד אישית כי אני מעדיף בד”כ שילוב של רכבת ואוטובוס אבל גם נסעתי ישירות באוטובוס והיה בסדר גמור.

@dregev03

באפריל רוב ההימלאיה המרכזית בהודו פתוחה – זה אומר רוב הימאצ’ל פרדש (עמקי קולו ופארווטי, אזור דרמסלה ועמק קנגרה וכן עמק צ’אמבה) ואזור אוטאראנצ’אל (גארוואל וקומאון – האזור שמעל רישיקש וממזרח לה). אמנם במקומות הגבוהים יותר (נניח מנאלי) יכול להיות קצת קר בלילות (קרוב לאפס) אבל ביום מזה”א נעים. האזור שחסום הוא לדאק וכן ספיטי וזאת בגלל שהמעברים לא נפתחו עדיין. לגבי טרקים (-ובמיוחד טרקים ארוכים החוצים פאסים גבוהים) – באפריל זה עדיין מעט מוקדם, אבל יש הרבה מאד מסלולי הליכה יומיים באזור דרמסלה ומיתן לעשות טרקים באזור קולו-מנאלי

כיום יש אופציה נוספת – זולה ונוחה: איר אינדיה. החברה טסה ישירות לדלהי והמחירים זולים – 600-650 ואפיל ופחות!. דעתי האישית: אם אלו הבדלי המחירים אז שווה לשלם 50 דולר יותר ולטוס ישירות מאשר להתעכב שעות בקונקשנים (כמובן שאם רוצים לצנצל את הקונקשן לביקור ביעד נוסף זהו דבר אחר).  בקשר לטיסות דרך ירדן: החברה הירדנית לא טסה כבר להודו (נכון לעכשיו) אלא רק לתאילנד וליעדים אחרים במזרח. ההגעה היבשתית לירדן כבר לא כדאית מכיון שיש באותו מחיר טיסות שיוצאות מהארץ

הכתבה התפרסמה ב”מקור ראשון”. הראיון נעשה בבנגלור שם שהיתי בדרך לכנס בקוצ’ין

@Yalli-Pleshet_4063570

בהיידראבד אין ממש קהילה יהודית ובוודאי שלא בית כנסת. יש בהיידראבד כיום 2-3 משפחות יהודיות (אולי טיפה יותר) אבל אין להם כל חיי קהילה. אחד היהודים שחיים שם הוא מנהל בנק ופגשתי אותו בזמנו בישראל ויש עוד אחד שהוא עובד של הרכבות. בעבר היו כמה משפחות של אנשי צבא יהודים שגרו בעיר אבל הם עזבו למקומות אחרים.

לגבי בתי כנסת: המקומות היחידים בהם יש בתי כנסתבהודו (מלבד בתי חב”ד) הם בקראלה (שני בתי כנסת פעילים רשמית אבל ללא מניין), בבומבי וסביבה (בבומבי עצמה יש 8 בתי כנסת ובאזור שסביבה יש עוד איזה 5-10 בתי כנסת שרובם כבר אינם פעילים כיום), בפונה יש שני בתי כנסת (פעילים) בקולקאטה שלושה (לא ממש פעילים) וכן יש בית כנסת פעיל באחמדאבד ובדלהי. מלבד ערים אלו אין ממש מקומות בהם יש ריכוז של יהודים

יש לי 8-9 ימים בין ראש השנה ליום כיפור להעביר באחד האיים/חופים.

הייתי כבר בחלק גדול מהאיים (קו סמוי וקופמגן, קו טאו, קו צ’אנג, קו-פיפי ופוקט). מקו-סמוי ופוקט לא התלהבתי ואני רוצה לנסות משהו חדש. אני מתלבט בין קו סאמט (לא יודע אם לא יהיה משעמם ב 8 ימים) לבין ריילי ביץ’ (פרה נאנג)/או נאנג (נאמר לי שזה מתאים לזוגות בירח דבש ואילו אני לבד ומחפש אווירה צעירה.

מישהו שהיה יכול להמליץ?

@נאוה_3694293

יש לא מעט מקומות אבל המחירים יקרים (יחסית להודו) 50-60$ ומעלה. בין המקומות שאני זוכר ויכול להמליץ עליהם: Harbour view, Carlton – שניהם במרחק של עד 10 דקות הליכה מבית חב”ד. כדאי גם לבדוק בבוקינג – באזור קולאבה

@גולני

כן – אבל זה די דומה להימלאיה מבחינת הנופים וגם מאד רחוק.  לדעתי גם בתקופה האמורה עדיין מאד רטוב באזור

אני רוצה להוסיף על מה ששמעון אמר: ראג’סטן היא טיול של אתרים ששנמצאים בחלקם בערים, אבל ברוב הערים יש גם טבע (אם כי שונה כאמור מהצפון – טבע מדברי למחצה). למעשה מלבד ג’איפור שהיא עיר ממש גדולה, ברוב הערים האחרות יש טבע ממש באזור העיר או מחוצה לה. הנוף באודאיפור למשל הוא בהחלט ירוק והטיול בה כולל הרבה טבע מסביב. בג’ודפור ובג’איסלמר הנוף יותר מדברי ובפושקר זהו נוף חצי נדברי. בנוסף יש אתרים אחרים עם נופים שונים (בבונדי הנוף הוא של סוואנה, במאונט אבו נוף הרבה יותר ירוק). ובכל מקרה – טיול בראג’סטן הוא סגנון נוף אחר – לא ההימלאיה הירוקה (או מדברית בלדאק) אלא ארמונות ומבצרים שנמצאים בטבע שמסביב שהוא כאמור מדברי למחצה. בנוסף יש את התרבות הראג’סטנית הססגונית והצבעונית.

בשורה התחתונה – אני ממליץ בחום. טיול בראג’סטן אמנם שונה מטיול בהימלאיה, אבל לדעתי מכניס הרבה יותר לאווירה של הודו

@keinan-iska

באזור מונאר בוודאי שאין צורך במזגן בפברואר. למעשה אפילו די קר במונאר בפברואר ובמיוחד בלילה. ביום סביב 20 מעלות פלוס, אבל בלילה הטמפ’ יורדת מתחת ל 10 מעלות בקלות. 

למעשה בפברואר אין צורך במזגן ברוב האזורים בהודו. יוצאי הדופן הם המקומות שליד החוף(קוצ’ין, גואה, בומבי) ואז רצוי מזגן בגלל הלחות, אבל בפנים היבשת (למשל רוב טאמיל נאדו וקארנטקה בדרום, מרכז הודו וכן ראג’סטן) אין כל צורך במזגן.

@ran_amitai

אולי עכשיו?

@ran_amitai

ועוד קצת – מאזור הפאס

@ran_amitai

ועוד משהו

@dregev03

בוודאי שיש. אם היית עושה חיפוש היית מוצא קצת תמונות מהעבר. אבל לנוחות אלה שקצת מתקשים בשימוש במנוע החיפוש אביא כמה תמונות שוב. לתשומת לבכם: בתחילת אוקטובר יש מעט מאד שלג באזור בגלל הגובה הלא רב יחסית (עד 4500 מ’). כמו כן המסלול של הטרק שונה במעט מהצורה של המסלולים בנפאל בגלל הטופוגרפיה של רכס הדהאולה-דהאר (הרכס עליו שוכנת דראמסלה): בחלק העליון של הטרק מטפסים על אוכף תלול וחשוף. ד.א: החלק הראשון של הטרק (עד הצ’אי שופ בסנואו ליין) הוא חלק מהמסלול הרגיל לטריונד ולסנואו ליין