טיול בודפשט אמא ובן - חודש ינואר
-
חזרנו מחופשת ינואר חורפית בבודפשט הקרה והיפהפייה – נסענו, אמא שלי בת כשבעים פלוס, ואני.
כרגיל, תודות לכל מי שנתן טיפים ועצות ואני מרגיש מחויב לפרסם גם את הטיול שלנו. אני כותב את כל הפרטים גם כדי לזכור בעצמי (הגיל, הגיל..) וגם כדי שהמטיילים הבאים ייעזרו בטיפים.
הזמנתי כרטיס בזיל הזול בראיינאייר לפני כשלושה ארבעה חודשים. 34 יורו לכרטיס, ועוד 26 לטרולי. כששאלתי את אמא שלי (לא ילידת הונגריה אבל ממוצא הונגרי) אם תרצה לבוא הפתיעה ואמרה שכן. לאחר כמה ימים המחיר לכרטיס שלה היה כבר כמעט וכפול.
שכרתי דירה ב-airbnb (של Csilla) בעקבות הרבה המלצות באתר. האמת שבתחילה אמא התלוננה שהדירה קטנה ואכן אין בדירה אפילו ארון בגדים אלא רק מתלה וכמה מדפים. אבל האבזור והניקיון המבהיק של הדירה שווה לא מעט. אנו דתיים ולכן היה חשוב שיהיה לדירה מפתח ולא קוד. בעלת הבית הבטיחה שיש לה אפשרות לתת מפתח והיא שלחה מישהו (היא עצמה הייתה בדיוק בטיול) שיתן לנו מפתח כך שהכל היה מושלם. רק לידיעה – מדובר בקומה שישית, ולמי שזה מפריע – זה לא הכי נוח. חוץ מזה מדובר במקום שקט, קרוב לכיכר madach imre, לחצר גוז’דו ולכל האזור היהודי ובית חב”ד. המחיר לדירה היה ‘יקר’ יחסית – 1100 ש”ח לחמישה לילות. אבל היא הייתה מאוד נקייה ויש גם מרפסת, שיכולה לעזור בימים פחות קרים.
היה לנו ממש מזל עם מזג האוויר – כל הזמן שהיינו לא היה גשם. אמנם 3 ימים עם ערפל שהכביד קצת על הראות אבל אי אפשר לבקש יותר מדי. היה קר – כל הזמן בין מעלה אחת למינוס אחת בחוץ, אבל כשעזבנו היה מאוד קר גם בארץ. התלבשנו בהרבה שכבות, כולל כפפות וכובע ומחמם צוואר לאמא שלי, והיה מעולה.
מראש הזמנתי אוטובוס 100E הנוח (יש אפליקציה שאפשר להזמין מראש, במחיר של 900 פורינט לאדם, כרטיס, ורק סורקים את הקוד בעלייה לאוטובוס. בהלוך –יש מישהו שבודק לפני שעולים לאוטובוס ובחזור – הנהג עצמו). שמה – mobiljegy. לאוטובוס שלוש תחנות קצרות במרכז העיר, ירדנו באחרונה (deak ferenc) ומשם שתי דקות הליכה למלון.
בגלל החגיגה של הגעת כל הנשיאים לארץ לפורום השואה הבינ”ל העבירו אותנו לטרמינל 3 וכך זכינו לדיוטי פרי גדול על לא עוול בכפינו… בידוק בטחוני מהיר ונשאר לנו שעתיים וחצי זמן לדיוטי פרי – שיא! גם הירידה בשדה התעופה בבודפשט נוחה ומיד יצאנו החוצה. אין לנו תיקים וזה יתרון גדול – לוקחים את הטרולי ועולים על האוטובוס. קל מאוד להתמצא, במיוחד עם גוגל מאפס.
יום רביעי
חשבנו שאם נגיע בזמן נרוץ לשוק המקורה, אבל בגלל מישהו שאיחר לטיסה כל הטיסה התעכבה בחצי שעה והגענו מאוחר מדי. הלכנו למרחצאות רודאש. בחרנו את רודאש כי יש בימים ד-ה וביום שישי בבוקר רחצה נפרדת רק לגברים בחלק התרמי. הלכנו ברגל דרך אסטוריה וגשר אליזבט אל המרחצאות. אמא שלי הלכה לשחות (החלק של השחייה, ספא, סאונות וכו’ – מעורב, ורק החלק התרמי נפרד. ביום שלישי רק לנשים). אני הלכתי לבריכות השונות התרמיות – בחום מים שונה, אחת מהן 42 מעלות – תענוג. יש גם כמה סאונות בחום שונה – עד 55 מעלות ! שילמתי לכרטיס מלא כדי שאוכל להיכנס גם לגג כי אמרו שיש נוף יפה משם – האמת שיש שם ג’קוזי חם תחת השמיים ונוף יפה, אבל דווקא מכל התצפיות, זו לא המוצלחת שבהן, כך שמי שמשלם – כמוני – רק בשביל התצפית, זה ממש לא שווה את הכסף (עלה לנו משהו כמו 9300 פורינט). חזרנו באוטובוס מספר 7.
-
יום חמישי
לאחר תפילה בביהכ”נ קוזינצי (בחורף מתפללים ליד מסעדת ‘חנה’. לא ראינו את בית הכנסת הגדול עצמו. גם בית הכנסת רומבך היה בשיפוצים שייגמרו רק באפריל 2020) הלכנו למסעדת שיפ 12 לארוחת בוקר. היה ריק וארוחת הבוקר הייתה טובה. וכאן ידיעה לשומרי הכשרות (כל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה) – לאחר הביקור במסעדה נודע לנו שהיא כשרה תחת ההשגחה הניאולוגית. באתר budapestil היא רשומה כמסעדה כשרה לכל דבר, אבל האורתודוקסים בבודפשט לא מכירים בה כמסעדה כשרה.
משם המשכנו וקנינו בפרויליך את ה’קורטוש’ הטעים והזול, ועוד עוגות. משם לבית הכנסת הניאולוגי שבפינת קארולי ודוב, אין כמעט תור, ואנחנו נכנסים. בית הכנסת עצמו מדהים וגם ההדרכה טובה מאוד. היינו בחצר שיש בה קבר אחים ובערבה הבוכיה, וגם במוזיאון קטן על השואה. כנראה שאיכשהו החמצנו את המוזיאון היהודי שנמצא גם הוא שם. בכל מקרה לקח לנו משהו כמו שעה ורבע כל הסיור.
הלכנו לאט לאט לאורך קארולי והצטיידנו בבודפשט קארד ל-24 שעות (מחיר של כ-6500 פורינט לאדם). אמא שלי עברה את גיל 70 ויש פטור בתחב”צ בבודפשט, אולם לא ברור אם הפטור הוא כללי או רק לאזרחי האיחוד האירופי (נראה לי שרק לאזרחים). היו פקחים שאמרו לנו דברים סותרים. בכל מקרה קנינו לה כרטיס, והלכנו לאורך כיכר פרנץ’ דיאק, עם הגלגל ענק, הגענו לכנסיית סט. סטפן ולפארק החירות. משם – קצת קשה לחצות את הכביש – ל’נעליים על הדנובה’ – עצוב. רוח השואה שורה על בודפשט כל הזמן.
היה לנו סיור מוזמן בעברית לפרלמנט לשעה 12:45. איכשהו ההליכה לקחה לנו יותר מחצי שעה (היא לא אמורה להיות ארוכה יותר), עברנו את כיכר קושוט והגענו בשיניים בזמן, רק כדי לגלות שיקח עוד כמה דקות עד שהקבוצה הישראלית והאיטלקית ייכנסו. לפני הפרלמנט יש ברחבה תזכורת למרד שפרץ ב-1956 ואת היריעות עם חורי היריות שהיו ברחבה.
הסיור עצמו נפלא. ראינו את האולם של 199 המושבים (הפרלמנט עצמו מתכנס בדר”כ באולם זהה בחצי השני של הבניין). האולמות והמסדרונות מפוארים. כדאי לקחת תמונה מהמסדרון של כיכר קושוט – נהדר! מחזיקי הסיגרים המוזהבים, התמונות, ואולם שמירת הכתר המגוחך (הכתר התעקם כנראה כתוצאה מנפילה, אבל לא מעקמים אותו חזרה במין שמרנות הונגרית...). יקר (משהו כמו 6500 פורינט לכל אדם) אבל שווה. ההדרכה לוקחת כשעה.
[הערה – פעמיים ‘נפלנו’ בזה ואני רוצה ‘להזהיר’ אחרים. בתוך הפרלמנט יש שירותים בתשלום 200 פורינט לאדם. זה מרגיז לשלם כ”כ הרבה ועוד לשלם לשירותים. אבל האמת היא שמשלמים רק כי אנשים נכנסים לפרלמנט בלי להיכנס לסיור. חמישה מטר משם, מהעבר השני של הקיר (ליד המדרגות היורדות לדלתות הזכוכית של הפרלמנט) אפשר ללכת לשירותים בחינם…]
בית הזכוכית פתוח בין 13-16. האמת שהוא מעניין רק בשל העבר היהודי. לאחר צלצול בפעמון פתח לנו אדם מבוגר. הוא שם ברמקול קטע שהוקרא בשפה העברית. הקטע מעייף למדי – במשך חצי שעה בערך מקריאים כל פרט על קרל לוץ ובית הזכוכית, במקום לתמצת את הדברים המעניינים. בסופו של דבר יוצאים לא ממש מבינים מי עשה מה וחבל שלא נתנו להם קצת טיפים איך לערוך את זה בצורה מעניינת. אין טעם בהקראה של כל תעודה של קרל לוץ אלא רק במוצג שנמצא על הקיר ובהפניה אליו. ההקלטה קוראת בצורה מעייפת את כל התעודות. צילמנו ולבסוף יצאנו מהמקום.
חשבנו להמשיך לבית האופרה שגם הוא נמצא תחת שיפוצים, ובאתר כתוב שיש הדרכות בשעות 14, 15, ו-16. אבל היינו מאחרים לשלוש, ואם היינו נשארים לארבע היינו מפסידים מוזיאון שרצינו לראות עד שש. שינינו אפוא מהר תוכניות והלכנו לשיט. יש שיט של כל מיני חברות אבל קיבלנו עצה להסתפק בזה של התחבורה הציבורית שחינמי בכרטיס בודפשט קארד בימות השבוע (להבדיל מסופשבוע). הגענו לגשר מארגיט והמתנו לשווא לקו התחב”צ (D11 כמדומני) אולם אז נודע לנו שהוא עובד בחורף במתכונת מצומצמת. הלכנו משם הליכה עד לתחנה הבאה, ליד האקדמיה ההונגרית למדעים (נזכרתי שיאיר לפיד כתב שכשאביו היה שם בתור שר המשפטים, הוא אמר שהוא מאוד שמח להיות פה הערב, כי בפעם האחרונה על הבניין היה כתוב שהכניסה אסורה לכלבים וליהודים...). השיט יפהפה, ואפילו אפשר ללכת לקומה העליונה. הוא לא נכנס (בחורף?) למרגיט אלא רק עד לפרלמנט, התחנה שמולו (ביטיאני), ואז מזגזג בין שתי גדות הנהר. בכל מקרה אפשר לצלם את הפרלמנט ואת ארמונות בודה, ורק חבל שהשיט לא בלילה, אבל נפתור את זה בהמשך...נשארנו למסלול מעגלי עד לחזרה לתחנת ביטיאני, משם יש את הנוף הטוב ביותר על הפרלמנט מעבר הנהר, ומשם ירדנו למטרו (לאמא שלי קצת היה קשה עם הירידה לעומק האדמה) ונסענו לכיכר הגיבורים.
השעה הייתה כמעט חמש והמוזיאון לאומנות יפה נסגר בשש והם טרחו להגיד לנו שיסגרו לפני הזמן. רצנו מהר את התערוכה הקבועה שמשתרעת על שלוש קומות (את השלישית לא הספקנו. יעץ לנו מישהו להתחיל משם כי המוזיאון נסגר בשלבים, אולם לא האמנו שכבר בחמש וחצי התחשק לשומרות בקומה השלישית לסגור את המוזיאון והם אמרו ש’מצטערים אבל סגור’. חשבנו שיעשו את זה בעשרה לשש...) בכל מקרה מוזיאון טוב ומכובד ושווה לתת לו משהו כמו שעה וחצי ולא פחות. קינחנו מהר בקומת הקרקע באזור של מצרים (יש שם פוחלץ של תנין וכמה מומיות) וסיימנו.
משם – לזירת הקרח שבאגם הקפוא מיד אחרי הכיכר. בחורף האגם שליד הטירה שהיום היא משרד החקלאות (טירת ויידהוניאד) קופא ויש שם זירה מקסימה, יותר יפה לטעמי אפילו מלינקולן סנטר. מאות (ואולי אלפי?) גולשים, אבל יש שטח עצום. כרטיס כניסה 1500 פורינט לכל אחד. אמא שלי בוחרת להסתגר באזור החם ולשלוח וואטסאפים ואני שוכר בעוד 2000 פורינט מחלקיים. אין הגבלת זמן. התאים נפלאים ושמירת החפצים נהדרת (אגב, גם במרחצאות רודאש קיבלנו צמיד שמאפשר אחסון חפצים נוח), הכל מצוחצח ולא מרגישים את הרטיבות שיוצר הקרח המופשר בתוך אזור ההלבשה. הייתי משהו כמו שעה וחצי, חשבתי עוד לגנוב זמן ולשכנע את אמא לבקר מבחוץ במרחצאות סצ’ניי (700 מטר משם), או בפארק, אבל אין עם מי לדבר. לקחנו את אוטובוס 105 לאורך שדרות אנדראשי האלגנטיות, ירדנו קצת אחרי האופרה ו’חתכנו’ לכיוון מסעדת כרמל הסמוכה לבית הכנסת קוזניצי. מרק גולש וגולש במחיר סביר וסיימנו את היום. יש אפילו תפילת ערבית בשעה 21:00 במסעדה, למעוניינים.
-
יום שישי
את היום התחלנו בתפילה ובארוחת בוקר במסעדת תל אביב המצוינת. לא להאמין איך אפשר להתפקע מארוחת בוקר כולל טיפ במחיר זוגי של כ-60 ש”ח. למה כ”כ יקר בארץ??
משם לקחנו אוטובוס (אנחנו על כרטיס בודפשט קארד) לשוק המקורה. מדהים כמה נקי פה וכמה אסתטי. הצלחתי לקנות רק קופסת פפריקה. כשהגעתי לארץ ופתחתי אותה, אשתי הצביעה על הקורים שיש בפנים. עשיתי את עצמי כלא רואה, אבל אז נפלה לי תולעת על היד, כך ש950 פורינט שילמתי כנראה רק על הקופסה… מי שנוסע לבודפשט בקרוב מתבקש לתקשר אתי ואתן לו להחליף את הקופסה…
השוק באמת יפה. לקחנו את קו מספר 2 – טראם צהוב ומתפורר שנראה כמזכרת לתקופה הקומוניסטית – אל גשר השלשלאות היפהפה וכיכר רוזוולט. שם נמצא המלון היקר בעיר, ועברנו לצד של בודה, לכיכר אדם קלארק. בבודפשט קארד זכאים למעבר חופשי ב’טוקטוק’ הכחול שיש לו חמש תחנות לאורך הגבעה. בחורף הוא מכוסה ביריעה שקופה שמגנה מהקור. התחנה הראשונה היא דווקא לא בארמון אלא בכנסיית מתיאש ובסטיון הדייגים, ליד מלון הילטון. ירדנו שם והצטלמנו. הנוף ערפילי אבל עדיין מיוחד במינו. ירדנו לסרט 3D של כרבע שעה על ההיסטוריה של בודפשט – נחמד (חינם בכרטיס בודפשט קארד). משם המשכנו ברגל לארמון, ונכנסנו למוזיאון ההונגרי. שוב אומנות, ברמה גבוהה. מוזיאון גדול מאוד, חינם עם כרטיס בודפשט. להערכתי גם כאן צריך לפחות 1.5-2 שעות. לא ראינו הכל, ונאלצנו לוותר על המוזיאון להיסטוריה שנמצא שמאלה שמאלה ושוב שמאלה. רצנו להחלפת המשמרות שמתחילה משום מה לא בשעה עגולה אלא כמה דקות קודם. זה שטותי אבל נחמד. משם למוזיאון בית החולים בתוך הסלע. המוזיאון נותן 30% הנחה לבודפשט קארד. תכל’ס, קצת קשה בבודפשט עם הכרטיס כי המוזיאונים פעילים רק בין 10 ל-18, וחלקם אפילו עד 16. אין מוזיאונים שפתוחים בלילה, ולא ברור שהכרטיס מאוד שווה. לנו הוא השתלם קצת. אם היינו מספיקים את המוזיאון להיסטוריה הוא היה משתלם יותר.
לאחר ירידה במעלית, הגענו באחת ורבע אבל שכחתי שהסיורים אינם כל חצי שעה אלא כל שעה. שבת נכנסת ב-16:15 ולמרות שאין לנו כמעט מה להכין לשבת, אמא שלי לא מרשה להמתין לסיור של שתיים, שלוקח כשעה. אני משכנע אותה שבמקרה הכי גרוע נחזור במונית (לא עלה על דעתי. בגוגל מאפס המעולה מראה שחזרה בתחב”צ המעולה של בודפשט לוקחת 24 דקות ואלו מונית 22 דקות). היא מסכימה. לקראת הסיור מגיעים 40-50 איש. הסיור ממש מעניין. לא כ”כ מתאים לילדים – יש הדמיות של חבישות וניתוחים וכד’. בחלק השני המוזיאון כבר מיצה את עצמו אז הוא הופך להטפה נגד פצצות האטום – לא כ”כ שייך לנושא אבל עדיין מעניין. הולכים בתוך המנהרות (המנהרות מהוות כ-10 ק”מ, אולם חלק לא פתוח וחלק בשיפוצים. הסיור עצמו משהו כמו קילומטר-קילומטר וחצי). מנקודת המבט ההונגרית הרוסים עשו את הבעיות: הם עשו את המצור על בודפשט, ואח”כ נשארו בעיר למשך שנים. הנאצים קצת פחות הפריעו להם ולוקח קצת זמן להתרגל לזה. מאוד ממליץ למי שיש טיפ טיפה יותר מהמינימום בבודפשט.
כנראה שהגוגל מאפס לא יודע לזהות גבהים (או שאני לא יודע איך לעשות את זה). חשבתי לחזור במעלית אבל כנראה שזו הייתה טעות והתרחקתי מתחנת האוטובוס שחיפשתי. בכל מקרה אחרי דקה אמא שלי עוצרת המונית הראשונה ואנו מבקשים מונה. הנהג נותן לחבר שלו ומפטיר משהו בהונגרית ואמא שלי אומרת לו שהיא מבינה את השפה כדי שלא יוכל לרמות. סה”כ העלות משם – בודה – לכיכר דיק פרנץ’ עלתה כ-15 יורו – סביר. מתכוננים מהר לשבת וממהרים לבית חב”ד הסמוך, ברח’ קיראלי. ארוחות שבת בחב”ד הם מזמן אצלי גולת הכותרת של הטיול, וגם הפעם לא התאכזבתי. בחורף התפילה בשעה שש, ויש לנו שעה וחצי. קפצתי לבית הכנסת קוזינצי למנחה וקבלת שבת (מאוד מסורתי וקצת ‘נוקשה’) ומשם לחב”ד. כל מיני אנשים מתלבטים אם כן להיכנס או לא להיכנס לניאולוגים לתפילת שבת שלהם. בחב”ד התפילה ספרדית, לא מיוחדת אבל אווירה ‘שמחה’. הסעודה נפלאה! כרגיל, כל הכבוד לשליח המקומי, הרב שמואל רסקין.
אנו מאוד עייפים ומיד אחרי הסעודה צונחים. התוכנית שלי להגיע לגבעת גלרט, מה שלא הספקתי ביום שישי בבודה, רגלית. אני דוחה אותה לבוקר.
-
שבת
יש משהו מוזר בבודפשט. בארץ קר מאוד לפנות בוקר ומאז מתחיל להתחמם. שם קר מאוד בבוקר, לפעמים עוד יותר מהלילה, ורק באחת עד שבע בערב – הרבה אחרי החשיכה – אלו השעות החמות של היום.
התעוררנו אבל לא היה חשק לעשות טיול לגבעת גלרט בשבת, אז התעצלנו וקראנו עד התפילה, בעשר בבוקר. אחרי סעודת שבת שהזמנו לא בחב”ד אלא במסעדת כרמל, מתוך רצון לגוון (בבוקר יש בחב”ד פחות אנשים וממילא פחות אווירה. האוכל בשניהם בבוקר לא משהו – לא יודע למה כל המקומות היהודיים מרגישים צורך לעשות את ה’פולקלור’ היהודי – טשולנט בשבת בבוקר. יש כמה דברים נחמדים יותר ביהדות מאשר האוכל הזה.. אבל זה כנראה רק טעם אישי). עלות סעודה בבית חב”ד לערב היא 30 יורו לאדם ובבוקר, שם ובכרמל, משהו כמו 25 יורו.
לאחר הסעודה צעדנו ברח’ וישלני לכיוון הקיר של הגטו – לכיוון מזרח (ההיפך מלעבר הניאולוגי). יש שם קיר הנצחה עם עיניות שבו אפשר לראות את החיים היהודיים בגטו לפני שירד עליו הכורת הנאצי. מכיוון שמיצינו את מרכז העיר ואמא שלי לא רצתה לטייל עד לכיכר הגיבורים ו/או לגלרט, לא עשינו דבר עד צאת שבת. גם אז היא לא רצתה לטייל והחלטתי לעשות כמה שעות של השלמות. תחילה מילאתי את החוסר בקניות בוואצי אוצה. מה אגיד? כל שבת נתקלתי בישראלים שקנו וקנו וקנו וקנו ורק דיברו על הקניות ולא ראו מהעיר כמעט כלום. אחרי חצי שעה בכיכר וורושמאטי וב-c&a, זארה ו-h&m, לא הבנתי עדיין מה ההתלהבות הגדולה. באמת שזה לא דברים שאין בארץ וגם המחירים – ממוצעים. מכיוון שהטיסה הוזמנה לטרולי בלבד, הסתפקתי אם כדאי לקנות מזוודה ולמלא אותה והחלטתי שלא. אז קניתי רק מה ‘שאני חייב’, וזה לא היה הרבה. בכל מקרה יש זארה יפהפה עם שש קומות, אבל כאמור אני פחות מתחבר לקניות הסיטונאיות הללו וואצי אוצה נחמד מאוד, אבל לא הרבה יותר משעה.
אגב, ואצי מתחלק לשניים. החלק האחד הוא מהשוק המקורה ועד הרחוב המוביל לגשר אליזבט, והוא נראה לי קצת יותר שומם, יש בו בנייה ולכן הוא פחות פעיל, והחלק השני בין גשר אליזבט לכיכר וורושמאטי הוא החלק היפה.
מהקניון המקורה (הסגור במוצ”ש) המשכתי לגשר השלשלאות ועברתי אותו בלילה – יפהפה. בודפשט נפלאה בלילה, למרות הערפל הדק שכיסה אותה. הגעתי עם קו 19 של הטראם למרחצאות גלרט ומשם התחלתי לטפס את הגבעה. אני בכלל לא בכושר, אבל הטיפוס היה די קל – משהו כמו 12 דקות. למרות החושך יש אנשים שם. בכלל, בודפשט מוארת רק חלקית משום מה, אבל זה נותן לה נופך עדין ויפהפה.
הנוף – מקסים. הגשרים בוהקים באורותיהם, מרחוק רואים את הארמון ואת גלגל הענק. ירדתי בשביל ובמקום לחזור לדירה החלטתי לקפוץ רגע לתחנת ביוטמאני, כדי לצלם את הפרלמנט בלילה מהמקום שנמצא מולו. ואכן – תמונות פנטסטיות! תוך 9 דקות הייתי משם במטרו הנפלא של בודפשט בדירה.
-
-
-
תודה על הדיווח.
מסכימה איתך שגם בערפל, לא סמיך מאוד, בודפשט יפה. את הטיול הבא תכנן למזג אויר אחר....
אני מקוה שבסופ"ש אחרי פסח לא יהיה ערפל. בטיול האחרון שלי בה היה יותר מידי
השבוע ירד שלג בבודפשט.
איפה בשוק המקורה קנית את הפפריקה?
פפריקה כדאי לקנות בשקית אטומה , יש היום עם פסגור, כי בשקיות האלה בדרך כלל המקומיים משתמשים ולכן בד"כ טרי.
רצוי לקנות בסופרמרקט או מכולת שכונתית. יש סופר גם בשוק המקורה. לפני כמה שנים נכנסתי לשם עם קרובת משפחה מקומית לקנות קמח מצה.
-
תודה על הדיווח.
כיף להיזכר בנוחות של חופשה בבודפשט.
ישר כוח על זמן האיכות עם אמא -
ח.ג. וסמדרולה – תודה!
קניתי בדוכן האחרון הכי רחוק מהכניסה – אם באים מכיוון ואצי אוצה ונכנסים מצד ימין, אז הכי רחוק שאפשר, ליד הכניסה האחורית, מצד ימין.
סתם שטויות, מדובר בפרוטות, רק התעצבנתי שהדבר היחיד – מלא תולעים…
סמדרולה – אכן ‘נוחה’ זו ההגדרה המדויקת לעיר. פשוט יש בה קצת מכל דבר ושום דבר לא ‘בוער’ כך שמה שלא תעשה, תיהנה...
-
יום ראשון
קמנו לתפילה מאוחרת (יום ראשון).. וארוחת בוקר נוספת במסעדת תל אביב. היה עמוס והצוות לא ממש התמודד. פרויליך לצערנו סגור דווקא כשצריכים אותם, ביום ראשון… מדובר אגב בזוג מבוגרים הונגרי שהחזירו אותי לבית סבתי, עם כל החשבונות ביד והעוגות ההונגריות… וזול שם, אפילו מאוד.
המליצו לנו על סקאלה שמול בית חב”ד ועל פפקו שלידו. את סקאלה עשינו ביום ה’ בבוקר אז היינו עכשיו בפפקו. אכן חנות זולה וחביבה.
משם נסענו שתי תחנות לבטיאני ומשם ברכבת H5 לסנט אנדרה. הצעתי לאמי לוותר על הטיול לאור הערפל אבל היא רצתה לנסוע, ולא הצטערנו. מכיוון שהרכבת פרברים והמטרו לא שייכים לאותה מערכת, אם הבנתי נכון, צריך כרטיס נוסף לרכבת לשטח הטריטורי של בודפשט ועוד אחד ל’הפרש’ שבין קצה בודפשט וסנט אנדרה. הראשון 350 פורינט, והשני 310 פורינט. לא הבנו איך מחתימים ומהבנה כנראה לא נכונה באתר פה הבנתי שעולה כרטיסן ובודק את הכרטיסים. אז המתנתי לו כל הנסיעה, אבל למזלי הוא לא עלה. בחזור, ראיתי שתי סיניות שמחתימות על ידי הזזת המכשיר בצורה שינקב חור בכרטיס ואז עלה גם כרטיסן ושמחתי על מזלי, כי יכולתי לחטוף קנס בהלוך שלא ניקבתי…
הונגריה בחורף משעממת וחדגונית. עוברים ליד מרגיט, אבל אח”כ יש מתחמים של בתי ענק סובייטים של מאות דירות שמשרות דיכאון רק מלראות אותם. ואז מתחילה הפריפרייה, שלא מרשימה מי יודע מה. היה אגם שקפא והילדים החליקו עליו, ממש לפני סנט אנדרה מצד שמאל, והחלטתי בדרך חזור לצלם אותו (אלא שאז בדיוק הופיע הכרטיסן והפריע לי לצלם...). הנסיעה משהו כמו 35 דקות, הרכבת מחוממת ודי ריקה. הגענו, יורדים במדרגות ועולים, ואז הולכים כרבע שעה למרכז העיר. עברנו את מוזיאון המרציפן הקטן והמקסים, וגם את מוזיאון המיניאטורות, ולצערנו בית הכנסת הקטנטן היה סגור עד אפריל, אם כי צילמנו אותו. הגענו סמוך למים, אבל המקום די ‘מת’ בחורף. סה”כ יפה שם ושווה נסיעה.
הצטערתי שאמי לא רצתה להמשיך לוישגראד. אחרים שנסעו הראו לי תמונות יפהפיות של שלג. נשאיר לפעם הבאה.
חזרנו ונסענו לקניון ווסטאנד העצום. המליצו עליו ולא על ארנה. 400 חנויות, שלוש קומות, מקסים, אבל שוב- לא חובב קניות גדול אני כך שהיה נחמד ולא יותר מזה. תחנת הרכבת הישנה לידו מעניינת מאוד. משם חזרנו לואצי אוצה, הראיתי לאמי את כיכר וורושמאטי וקנינו קצת עם מצפון נוקף שמא נעבור את הסף של ראיינאייר ונחטוף קנס. חזרנו למסעדת כרמל לפרידה, ואמא שלי סיימה מבחינתה את הטיול… הצעתי למראית עין ללכת שוב להחלקרח בכיכר הגיבורים ונעניתי במחאה. אז ארזנו בשבע בערב, קראנו עיתונים, והלכנו לישון.
התעוררנו לאוטובוס הנהדר E100 של 5:20 לטיסה של 8 בבוקר. בסה”כ שדה התעופה בבודפשט היה קל מאוד בבידוק, נעים, והטיסה בראיינאייר הייתה נהדרת. לא ראיתי ש’צדו’ מזוודות והייתה הרגשה טובה.
זהו, עד כאן לבודפשט הנהדרת, הנוחה והנעימה. נעמת לנו מאוד. משום מה יש לי הרגשה שעוד נחזור להשלמות בע”ה…
סך עלות הטיול, כולל טיסה, 5 ימים בדירת airbnb שעלתה 1090 ש”ח, ביטוח, נסיעות, כניסות לאתרים, אוכל, וקניות מינימליות – 4000 ש”ח לזוג. תראו לי מקום בארץ שאפשר למצוא במחיר כזה.
-
שכחתי שביום א’ אחרי המסעדה היינו בשוק האיכרים ברח’ קוזנצי 14. אמנם אנו שומרי כשרות אבל בשביל כמה דקות הוא היה ססגוני ויפה. כמו כן ביקרנו כמה פעמים ובכמה שעות שונות בחצר גוז’דו שגם היא יפה מאוד, מרח’ דוב ועד ליד רח’ רומבך.
-
-
-
-
-
-
-
תודה על הסיכום והתמונות, נראה בהחלט טיול מוצלח! נהנתי להיזכר בעיר היפה והנעימה הזאת, שגם אני רוצה עוד לשוב אליה
-
תודה על השיתוף והתמונות .
זה נהדר שיצא לך לטייל עם אמא . למרות המגבלות, זה שווה את זה , ובטוחה שנשארו לכם זכרונות יפים.
האם ההמלצות המרובות דיברו על כך שהדירה בקומה גבוהה...? ידעתם מראש ? אני לא אוהבת שאין שקיפות...
לגבי הפפריקה -
אני קונה בסופר של spar...יש סניף קטן ליד בית הכנסת הגדול. אחרי כמה ביקורים, מצאתי ששם הכי זול... בטח לעומת חנויות המזכרות / השוק , וגם יש תחלופה ...
אני קונה גם משחת פפריקה בשפופרת. מומלץ. יש מתוקה ויש חריפה.
מכיוון שאנחנו חוזרים שוב בקרוב... שאלה בבקשה לגבי הכרטיסים לסנט אנדרה :
האם המכשיר שבו יש לתקף/לנקב היה על הרכבת עצמה , או ברציף טרם העלייה ?
תודה מראש
עדי
-
באתר בודפשט איי אל בתגובות מישהו כתב שהמסעדה שם שייכת לקהילה הנאולוגית
גם אני הייתי לפני כשבועיים ואכן בקפה תל אביב היה ממש מעולה
וגם פרויליך – שקפה ועוגה עלו שם 9 ש”ח………...
השוק המקורה
