האטה בתיירות?
-
ומי שלא מסתדר עם התרופות הללו,תמיד יכול להגיע לטקס טיהור עם מרפא מקומי
מחוץ לכנסיית משימום, בכפר ליד אנטיגואה, גווטמאלה

-
-
אני חושב שהתגובה עם האש מסוכנת, אבל כן השתמשו בקוקה קולה כחלק מהטיהור. -
-
לא שותה קולה או אקונומיקה, אז קשה לי לחוות דיעה(רק משמועות).
-
יש לי משהו בשבילך, שנראה לי ישפר לך את היום:האחד – תמונה וסיפור קצר
בפיג’י אירוע ציבורי או חברתי נחוג בד”כ סביב טקס הקאווה. אולי בהזדמנות אני אפרט על הטקס עצמו שיש לו כל מיני כללים והתנהלות,
אבל המרכז הוא סביב קערת עץ מגולפת שבה מכינים את נוזל הקאווה שנסחט בבד לתוך הקערה וכמו שניתן לראות בתמונת ה”תזכיר לי מה היה פה”, צבעו אינו ממש מלבב לשתייה.
ואכן, הצבע הוא קדימון לטעם, כשניסינו התיירים במקום לתאר את הטעם, התיאור הטוב ביותר היה “ לא שניסיתי אבל זה בטח טעם של מי כביסה”, ובנוסף הוא מרדים את אזור הפה . ככה שאחרי זמן מה הטעם כבר לא הכי יפריע כנראה…
אז לא אקונומיקה- אבל הכי קרוב כנראה שיש
ויש לי גם סיפור על קולה ( או בערך), אבל הוא לא מסווג כתיירות….
בימי האוניברסיטה עבדתי בקייטרינג. בסופי אירועים, היה איסוף השתייה מהשולחן מתבצע ככה: כל מה שנשאר בכוסות נשפך לקנקן המרכזי והכוסות נכנסות למשטחי איסוף.. ובסוף מגיעים עובדים לקחת את הקנקנים המלאים לשפוך לכיורים ואת משטחי הכוסות למכונת הכלים.
לא אחת היו מזמיני אירועים עם התנהגות די בהמתית.. באחד המקרים האלו, כשכבר הכל היה אסוף כמתואר, הגיעה אם המשפחה שחגגה ( שהתנהלותה ממש לא היתה חגיגה מבחינת העובדים) וניגשה לשולחן שנאסף לשתות. כל העובדים מסתכלים על הפלא, אבל האשה ניגשת לקנקן שבו נשפכו מיצים, קולה והשד יודע מה ומוזגת לעצמה כוס ושותה.. כן חיכינו לראות אותה יורקת את זה, וזה לא קרה… אולי היא עברה טיהור מוקדם באקונומיקה?
-
משקה שמרדים את הפה מזכיר לי את החווה ג’יה בסצואן וביוננאן.גרגרים דומים לפלפל.
המקומיים, בעיקר בסצואן, מתים על זה. טעם נורא ו
אני, אחרי טעימה אחת למדתי להגיד “בו יאו חווה ג’יה” (בלי חווה ג’יה) ועל הדרך גם חודו לה ג’יאו (הרבה פלפל חריף)
-
די מזכיר את סצינת הכנת הקוּביבות שלנו בגן שרה, אבל מעולם לא הגיעה קבוצת תיירים מערביים להנציח את הרגע
. מה הפלא שהיה לזה טעם של אבקת כביסה?! הקערה נראית בגודל מתאים לכיבוס לבנים.
טוב ששרדת כדי לספר על החוויה המרעננת.
* לא קשור לטיול בחלד, יותר מסע בחלל - ניסית פעם לשתות קפה בטעם מלח לימון? תה/אספרסו מתובלים בתיקנים? רצוי להוסיף אח"כ שוט של אלכוהול 70% - מה שמקשר אותנו לסיפור על הגברת מהאירוע, ששתתה את כל הכולבוייניק.
-
נראה לי שהגברת, אם לא עזבה אותנו בנסיבות טבעיות מאז ( עברו הרבה שנים), בטוח מחוסנת לקורונה או לכל חיידק אפשרי, עם כל החיידקים והנוגדנים שהיא אספה אז מיושבי השולחן.. יש לה כוחות -על! -
-
וממשיכים במזון. אחרי שסיימנו חג אפוף בשמן.הנה תמונה ממוזיאון האוכל בג’ורג’טאון, מלזיה.
שם בחרו להציג על קיר את כמות כפיות הסוכר שיש בכל מזון שאנחנו צורכים

-
-
-
זה נמכר עם זריקות אינסולין?
-
-
-
בשביל זאת יצטרכו כפית עם סוכר חום... -
"אני אגיד לכם מה אני רואה בתקשורת, שהיא לא מספיק מגוונת, במקום שהם רואים סוכר חום, אני רואה דבש!"
-
לפני כשנה, בשוק סופש בצ’אנג מאי ראיתי דוכן שמכר כוכבי ים.
אני אוהב לנסות, והזמנתי מנה.
במהלך הצילחות ראיתי שהמוכר מפזר על המנה רטבים שונים.
בשולחן הסתבר לי שהרטבים על כוכבי הים הם רטבים מתוקים עד מוות, כמו גלזורה על הסופגניות שבצילום הקודם.
היה גועל נפש….

איכס

-
נראה לי שאתה מוכן כבר להתמודד באיזה ריאליטי . אני לא חושב שאני הייתי מסוגל לאכול כוכב ים, גם אם הייתי בולע איתו הר של וואסבי או איזה רוטב חריף שהיה מעלה לי באש את הגרון….אני חושב שכבר צירפתי את התמונה והסיפור על האוכל הכי “נסייני” עבורי, אבל מי חשב שהקורונה תהיה כזו ארוכה ונצטרך לנער פה את הסניליות…
בכל מקרה- בטונגה, באי המרכזי כשהשפל הגיע ראיתי אנשים יוצאים ללקט דברים בים ורציתי לדעת מה הם אוספים אז נכנסתי לשוטט ביניהם ולשאול שאלות.
ואז קיבלתי גם טעימות- עשבי ים , שאפשר לאכול “ טרי מהים” ואפשר לבשל ( כמה מלח נכנס לפה בביס...רק בריאות...) וא”כ הם הביאו לי עוד איזו קונכיה שהם פיצחו וגם שם מפאת הכבוד נאלתי לטעום איזה איבר של מה שחי שם בפנים טרי… אח”כ חזרתי לחוף שלא נתפתח עם האוכל הטרי יותר מדי





