צפון קוריאה?
-
אגב הדברים האלו מאפיינים עוד חברות באסיה למשל היפנים והסינים, כל הנושא של להתקבל למקום הנכון בלימודים ואחרכך בעבודה ולקרוא את עצמך ונושא הכבוד להורים, האמת שגם בחברה הוסביייטית עבו על הדברים האלו חזק כך אני גדלתי וכל חבריי שהגיעו מאוקראינה ורוסיה.
-
באזור ההוא של אסיה. בל נשכח, גם אנחנו אסייתים (שמנסים לשייך עצמנו לאירופה אבל בדברים מסוימים אנחנו יותר קרובים לאפריקה...). אסיה זו יבשת עצומה, עם הרבה תרבויות מאוד שונות.
-
keves,
אתה צודק, אני מצטערת אם מישהו יצא מסוקרן מההודעה שלי, ולא הבין עד כמה אני נגד ביקור שם.יצאתי מהטיול מזועזעת, וחבל שאני לא יכולה להביע את ההרגשה הזו מספיק טוב על הכתב.
לצערי, אני לא הבנתי עד כמה המצב שם נורא עד שנסעתי לשם, ולא הבנתי לאיזה משטר נוראי אני נותנת כסף.בקשר לדרום קוריאה (ביקרתי שם כמה ימים לאחר הביקור בצפון קוריאה)- אני בהחלט ממליצה לבקר שם (בעיקר בזמן פריחת הדובדבן).
אני התרשמתי שהחברה הקוריאנית (הדרום קוריאנית לפחות) היא חברה מאוד שמרנית והיררכית
(אפילו בשפה שלהם יש מספר "דרגות" של דיבור- ואתה אמור לדעת עם איזו דרגת דיבור לדבר עם כל אדם לפי גילו, מעמדו בחברה, מקצועו ומינו).
ומה שהכי חשוב שם זה "להיות כמו כולם": להתלבש ולהסתפר לפי מה שמקובל (זו המדינה שראיתי בה הכי פחות מגוון מבחינת לבוש ותספורות למשל), להתנהג כמו כולם, ללכת לאותם מקומות כמו כולם וכד'...
רובם ממושמעים, שקטים, מנומסים, אדיבים וחרוצים וקשה להם מאוד כשהם נתקלים במצבים לא מוכרים (יצירתיות היא לא תכונה שמטפחים אצלם).
לדעתי האישית הם גם דיי חברותיים וחמים (אם אני משווה אותם ליפנים או לגרמנים למשל), הרבה מקומיים פנו אלינו ביוזמתם והציעו עזרה והתעניינו מאיפה באנו.
יש הבדל מסויים במנטליות בין הצעירים למבוגרים (הבנו מהמקומיים שהשוני הזה הוא דבר חדש יחסית בחברה הקוריאנית),
ובין האנשים שחיים בסיאול לבין האנשים שחיים באיזורים רחוקים יותר (ממה שראינו זה קצת דומה למה שקורה אצלינו בארץ. בסיאול הם יותר מנומסים וקרים, ובפרברים הם יותר חמים ורעשנים).
וכן, כשרואים את ההתנהגות של המקומיים בדרום קוריאה וקוראים על ההסטוריה שלהם (בעיקר מה שקשור למלכים השונים ששלטו שם) והמנהגים שלהם, מבינים קצת את הרקע שאיפשר לדיקטטור מהצפון לעלות למעמדו.והדבר שהכי הפתיע אותי- יש בדרום קוריאה עכשיו מעין "מלחמת דתות"- והנצרות נהייתה מאוד באופנה עכשיו, ובכלל היחס לדת הפך שם להיות פתאום דבר רציני (ממש לא כמו שראיתי במדינות אסייתיות אחרות).
כשביקרנו שם היה נראה שנציגי כל הדתות מנסים להמיר את דתינו
- קיבלנו עלונים מטעם כמה כנסיות וכתות שונות, מטעם כמה נציגים בודהיסטים ואפילו מטעם עדי יהוה...וכמובן כל עלון כזה לווה במתנה קטנה כדי שנשתכנע שזו הדרך שעלינו לבחור...
האמת שמכל העלונים, הבודהיזם נראה הכי לטעמינו, גם המתנה שלהם היתה הכי נחמדה -
קונפוציוס והיררכיההקוריאנים משמרים את הקונפוציאניזם בצורה המיהמנה ביותר שלו (וכך גם את הבודהיזם הסיני צ'אן - סאון בקוריאה).
התפיסה הקונפוציאנית רואה בחשיבות הציביליזציה, ההרמוניה, והסדר החברתי כדבר החשוב שיש לשמר. כאן גם נושא ההיררכיה שכה חשובה בחברה הקוריאנית (והדמיון לסין, שהיא מקור התרבות, והדמיון ליפן, ששאבה גם היא את התרבות מסין). בשונה מהקומוניזם שניסה ליצור סדר חברתי חדש בן לילה, מסורת ותפיסה זו היא בת אלפי שנים, שעדיין מתקיימת במידה מסויימת כבסיס לשלטון בצפון.
-
כן, גם אני הופתעתי ממספר הכנסיות העצום (וגודלן) בסיאול, אבל לא הרגשתי שמישהו מנסה להמיר אותי או למכור לי דת כלשהי. גם אני התרשמתי כמוך לגבי התסרוקות, ואפילו פלטת הצבעים שבה אנשים מתלבשים.
שהיתי תקופה ארוכה רק בסיאול, ודווקא האנשים בה מאוד לבביים וידידותיים לטעמי. כשטיילתי בהרים בטרקים שבהם לא הולכים זרים, היו עוצרים אותנו ומזמינים להצטרף לקפה, יין או נשנושים, למשל. למעשה, מה שהשאיר אותי בקוריאה היו שני דברים - האנשים והאוכל.
אגב, גם הסתיו הוא תקופה נהדרת, בזכות צבעי השלכת המדהימים. את הפריחה לא יצא לי לראות (הייתי בסתיו ובחורף), אבל מקווה להגיע לשם ולטייוואן לסיבוב נוסף בשנה הקרובה, ואז לתפוס את הפריחה (בטיוואן כבר ראיתי אותה!).
-
הקוריאנים מיסודם ממושמעים מאוד. הם למעשה אותו עם שנקרע לחצי. בתקופת מלה"ע השנייה, כל חצי האי הקוריאני היה כבוש על ידי היפנים ולא הייתה שום 'הפרדה' או אבחנה של 'צפוני' או 'דרומי'. כולם היו ( וגם היום) קוריאנים.
בגלל המשמעת הפנימית שלהם, נוצרו לדעתי התנאים הקשים בצפון. הם פשוט 'ממושמעים' ונשמעים להנהגה. (ראו את 'מקרה' גרמניה המזרחית). בגלל המשמעת, הם היו יותר 'אדוקים' לקומוניזם מהקומוניסטים עצמם.
בגלל המצב, קשה מאוד 'לקרוא' את האנשים והנשים בצפון, הם כל הזמן חוששים ומסתכלים לאחור לראות מי משקיף עליהם. בגלל המצב הם מתנהגים מאוד בקורקטיות (משתדלים שזה יהיה 'מקצועי') אבל קשה להגיע 'לנשמה. בעקרון, אני בטוח שביום שהחומות תפלנה, הצפוניים יתנהגו בדיוק כמו אחיהם מהדרום. בגלל 'הקומוניזם', אני יודע שנאסר עליהם לעסוק בנושאים דתיים, והתרבות שם אינה מושפעת מהדת, ( חגיגות דתיות, עליה לרגל וכד') וזה הוחלף בהבעת הערצה (דת מודרנית) אל 'המנהיג-הגדול (האלוהי הייתי אומר) וכל התרבות היום יומית סובבת סביב נושא זה. הם תמיד מסתירים את העובדה שהם רעבים או עייפים (בדיור כמו בדרום) אבל מבחינת לבוש, הם תמיד נקיים ומסודרים והקפל בבגד תמיד במקום 'הנכון'. בסה"כ אנשים מסכנים!
'ביליתי' בקרבם כשבועיים והייתי מאוד עסוק בנושא שלא נוגע לפורום כך שהעסקתי את עצמי מבוקר מוקדם עד מאוחר בלילה בכדי לא 'להטמע' בצרות. עשיתי דבר טוב ומועיל בסה"כ. ללא מצלמה, ללא אינטרנט וללא נייד.
-
גם אם היו משלמים לי כסף ,
לא נוסע לשם..השמנגוץ הפסיכופט שמנהל את המדינה הוא וחבר מרעיו חלאות
-
תודה רבה על התשובות וההסברים.
נשמע שהם באמת מסכנים...
בטח חלק גדול מהם היו ממש רוצים לברוח משם.
-
בצםפון קוריאה כמו בברית המועצות בזמנו בריחה מהמדינה מעבר לכך שזה בגידה במדינה קרי עונש מוות גם את כל המשפחה ישלחו למחנות, לכן אלו שכן בורחים ( תהליך קשה לשעצמו) יודעים בבירור שברגע שיוודא דבר בריחתם כל הקרובים שלהם ישלחו למחנה ובקוריאה ממחנות אלו לרוב לא יוצאים יש ילדים שנולדים במחנות ונשארים שם לכל ימי חייהם בגלל חטאי ההורים, בני משפחה שרואים אחד את השני רק במפגשים מיוחדים שעושים פעם בכמה שנים בגבול והם לא יכולים להתכתב או להרים טלפון או לבקר אחד את השני, קוריאה חביית להתאחד לןמדינה אחת מקווה בשבילהם שזה יהיה תחת הדרום ולא הצפון
-
האמת היא שלמרות שזה נושא שלא ממש מדברים עליו, פה ושם כשהיו לי חבר'ה קוריאנים שהתידדנו מספיק לשאול, שאלתי לגבי דעתם על איחוד עתידי. במפתיע, לא כולם בדרום קוריאה בהכרח מייחלים לאיחוד. כן, יש כאלו עם משפחה בצד השני שדעתם ברורה, אבל עברו כל כך הרבה דורות שחלק מהאנשים כיום (ושאלתי גם דרום קוריאנים בסוף שנות ה-30 שלהם) לא בטוחים שכבר אפשר להתאחד - הם מוטרדים מכך שהתהום עמוקה מדי ואין מן המשותף, מהאם בכלל אפשר לגשר על זה, ומכך שהכלכלה אולי לא תעמוד בזה. אצא מנקודת הנחה שזו לא הדעה המובילה - שאלתי קומץ אנשים וחלקם בכל זאת מהזן הקצת פחות קונפורמיסטי. אבל היה מעניין ומפתיע לשמוע את זה.
-
זה דווקא נושא שהם מדברים עליו הרבה...בגדול ככל שהשנים עוברות פחות ופחות דרום קוריאנים תומכים באיחוד. בקרב הדור הצעיר (שנות ה-20 לחייהם) אחוז התמיכה הוא כבר רק 40 אחוז.
מה שמדאיג אותם הוא בעיקר הנטל הכלכלי שיביא איחוד כזה. הם אומרים שגם כך דרום קוריאה מתקשה היום לדאוג לתושבים לפרנסה, דיור ופנסיה סבירה (האמת שמבחינה כלכלית כששוחחנו עם תושבים שם זה היה נשמע כאילו הם מתארים את המצב בישראל...) , אז איך המדינה תתמודד עם עוד 25 מיליון תושביה העניים של צפון קוריאה?
לכן, המצב מבחינת הצפון קוריאנים עצוב במיוחד כי כיום אין מדינה שיש לה באמת רצון עז ואינטרס להפיל את השלטון שם.
אגב, סין, שהיא כיום המדינה שלמעשה מחזיקה את צפון קוריאה על הרגליים (כלכלית, בטחונית ופוליטית) ויכולה בקלות יחסית להפיל אותה, לא עושה זאת כנראה גם מטעמים כלכליים (ואולי גם לרוסים יש צד בעניין, עדיין יש את עניין הגוש הקומוניסטי מול הגוש הקפיטליסטי המערבי). בכל מקרה גם סין וגם רוסיה "נהנות" היום מכח עבודה זול במיוחד שצפון קוריאה מספקת להם, ואין להם כנראה רצון להתעסק עם כל הבעיות שצפון קוריאה מפורקת תיצור להם.
-
יוצא לי לדבר על כלכלה הרבה עם מטיילים ומקומיים בארצות שונות בעולם, ולמעשה שומעים את אותו הדבר מכולם, פחות או יותר - גם בנורבגיה, גם בספרד, גם בניו זילנד, באמריקה וכו', בכל מקום מתלוננים על יוקר המחייה, על צמצום השירותים שמקבלים בעבור המסים והדאגה מהעתיד הכלכלי. זה תהליך עולמי.
אם כי הפער בין המשכורת החציונית לעלות ההוצאות בישראל היא באמת תהומית בהשוואה למדינות רבות, גם קוריאה. אבל זה כבר לא נושא לפורום...
-
מסכימה מאוד מאוד (זה נראה שמשפחת קים מנסה להציג את עצמה לעם הצפון קוריאני כהמשך של שושלות המלכים, רק בגרסה ניאו נאצית משהו...),
יחד עם זאת, לדעתי היום הציות של הצפון קוריאנים לשלטון הוא תוצאה של פחד בלבד (בכל זאת כשאתה רואה בגיל 5 הוצאה להורג, והשכנים פתאום "נעלמים" לאחר שראו סדרה זרה בטלויזיה, אתה מבין שכדאי לך לציית...), ולא של ערכים קונפוציוניסטים.
העובדה היא שהשכנים מהדרום, שהם בעלי אותם ערכים קונפוציוניסטים, כן מרדו פעמים רבות לאחר מלחמת קוריאה נגד מנהיגים שהכבידו עליהם ובסוף גם רצחו נשיא שהחליט להשליט משטר צבאי.
כמובן שהקונפוציוניזם קיים עדיין בקודי ההתנהגות וצורת החשיבה של הצפון קוריאנים (ואגב גם לסדרות דרמה ההסטוריות שמשודרות בצפון ובדרום יש לדעתי חלק בדבר...). למשל, המדריך הצפון קוריאני שאל אותי באיזשהו שלב "מדוע את לא כמו כולם?" (לא זוכרת בקשר למה, כי אני לא שמתי לב שעשיתי משהו שונה מכולם, אבל זה שבאותו רגע לא עשיתי משהו כמו כולם היה נראה לו התנהגות מאוד מוזרה) והוא אפילו כינה אותי "אנוכית".אגב, במהלך הביקור בצפון קוריאה לא ראינו במשך כל הטיול אפילו אדם אחד עם מוגבלות פיזית או מוחית, וגם אנשים זקנים היה מאוד נדיר לראות ברחובות (וזה בניגוד גמור לדרום קוריאה). זה היה נראה לנו מאוד מוזר...אין נכים וזקנים בצפון קוריאה?
לאחר מכן קראתי עדויות של עריקים צפון קוריאנים שמספרים שהמשטר פשוט "מעלים" תינוקות שנולדו עם נכות או מומים, אותו הדין גם לגבי מבוגרים שנפצעו או התעוורו וכד'. המשטר פשוט רוצח אותם או שולח אותם למקומות שבהם משתמשים בהם לצורך ניסויים.
לגבי זקנים- אין לי מושג למה לא ראינו שם, או שהמשטר אומר להם להישאר בבית (כפי שקראתי באחד המקומות) או שהם מועלמים או שפשוט רוב האוכלוסייה מתה בגיל צעיר.
