איך מזמינים מחלת גבהים
-
שומע רוני…
הלוואי על כל בחור בן 20 לחץ דם כמו שלי
מבוגר?, וואללה, יש משהוא ....
-
אני מציע לקחת כל חומר שמוצאים באינטרנט או בכל מקום אחר על מחלת גבהים ברצינות אבל בעירבון מוגבל!.
רפואה היא מדע לא מדוייק שאחד הכלים החזקים שלו היא סטטיסטיקה שגם היא לא מדע מדוייק. סטטיסטיקה בונים על מדגם שצריך לדעת לבחור אותו “נכון” וגם אחרי זה כשיש טעויות אז מסבירים למה המדגם שנבחר לא היה מייצג.
גם כשיש מדגם מייצג, אפשר “להוציא” מסקנות שונות.
רפואת מטיילים ורפואת מחלת גבהים זה נישה של הנישה ברפואה וקשה לצפות ששם המידע הוא תורה מהר סיני.
גם במנאנג כמו במצ’רמו, נמצ’ה באזר ולוקלה כוחם של “המומחים לרפואת גבהים” מוגבל. אני מצאתי שם רופאים בריטים צעירים שבאים להתנדב בעיקר לטובת המקומיים (מטרה מצויינת) ומחזיקים את מרפאת הגבהים גם כדי שתכניס כסף לטיפול במקומיים שצריכים עזרה. הרופאים שאני פגשתי שם היו נחמדים וידעו לדקלם בעל פה עלונים וחוקים של הסתגלות לגובה.
אני אומר את זה ומאמין בזה ועדיין תתייעצו עם הרופאים.
שני מקרים שבהם ההיסטוריה לא אמרה כלום לגבי העתיד:
- הבן שלי חטף מחלת גבהים בפרו באזנגטה (לא הכרנו את הכללים) ושנתיים אחר כך בקצ’קר בתורכיה שהוא נמוך יותר. היינו כולנו בטוחים ש”יש לו בעיה עם גבהים”. הוא יצא איתי לאוורסט למרות זאת ולמרות היסטריה ראשונית שאחזה בו בהתחלה עבר את ה5500 מטר 5 פעמים והיה היחיד שלא חלה כלל כל הטרק
- חבר, קצין בסיירת מטכל שטייל המון בהימאליה בחייו וכנראה מתח כמה פעמים את חוקי הגבהים ללא בעיה, עלה פעם אחת בצפון הודו ל-3800 מטר ללא הסתגלות. הוא נאלץ לרדת על סוס כבר בלילה הראשון כי כבר לא יכול היה לעמוד על הרגליים ואמר לי שהרגיש שאם לא היה יורד היה נפטר באותו הלילה. אחר כך, כבר לא המשיך בטרק וחזר לארץ
כמובן שגם כל זה בעירבון מוגבל…………..
-
כל חומר צריך לקחת בעירבון מוגבל. גם מאמרים מדעיים שפורסמו במגזינים הכי נחשבים. אבל בכל זאת צורכים מידע מאיפשהו.
אם כבר חוקרים, מצרף חלק ממאמר מדעי (שהוא שונה מהמאמר/כתבה לרווחת הציבור שפורסמה באיכילוב):
Despite the increased prevalence of pre-existing medical conditions with age, the risk of AMS has been found to be lower in older people… Older people are no more susceptible to AMS than their younger counterparts [9], and increasing age is associated with less severe symptoms of AMS [1].
היתרון של הרופאים במקומות המועדים הוא שהם מתמודדים יום יום למשך מספר חודשים עם מחלה אחת עיקרית וזה נותן להם ניסיון גדול בהרבה מחוקרים שעוברים על סטטיסטיקות (ויש שם רופאים עם הרבה ניסיון, וכאלו עם מעט ניסיון, גם ניסיון צריך לרכוש איפשהו).
סטטיסטיקה אכן מדברת על אוכלוסיה ולא על בודדים. ולכן הסיכוי של כל אחד מאיתנו לחלות (בכל מחלה שהיא) הוא 50-50. או שכן או שלא. את הסטטיסטיקה לא מעניינים האנשים אלא האוכלוסיה (מדגם) ולכן היא בודקת מה קורה לכלל האנשים. לכן דומא אישית לא מייצגת לא לכאן ולא לכאן מבחינה סטטיסטית.
בכל מקרה, העליתי את הנתון של 50+, רק מכיוון שכאנשים מתבגרים גם הגוף מתבגר, ויש לכך השפעות בריאותיות אם נרצה ואם לא. אבל ספציפית למחלת גבהים, אנשים מעל 50 יכולים להיות יחסית רגועים ולדעת שהם לא מועדים יותר מאנשים צעירים לחלות במחלת גבהים. זה לא אומר חס וחלילה שצריך לוותר על הסתגלות נכונה, טיפול מונע וכו’, רק לדעת שהגיל אינו גורם מגביל.
