עכשיו הם התחילו גם בילוסטון
-
תודה. לוקחת הכל בחשבון, רק אוהבת להיות מתוכננת, בידיעה מראש שזה פתוח לשינויים משלל סיבות.
דובים באמצע היום תכלס ראינו גם ברוקיז באמת (רק שחורים. מקווים לגריזלי הפעם...).
והכי הלואי שנצליח לראות מוסים בטיטון...
-
ביקרתי בילוסטון 3 פעמים (בהפרש של כמה שנים טובות ביניהם) ובכל שלושת הפעמים היו עבודות בכביש, כל פעם באיזור אחר. זה חלק מהענין. בחורף הכבישים מתבלים בגלל מזג האויר ובקיץ מתקנים אותם. אין מה לעשות.
מסתגלים.
לגבי ה- moose, בגרנד טטון קראתי על שני איזורים בהם ניתן לראות אותם. בביקור האחרון שלי בילוסטון ובגרנד טטון (סתיו 2015), אכן ראיתי לזמן קצר נקבת moose ליד הכביש שמוליך לכוון Wilson. הכביש עצמו לא נמצא בפארק, והוא מתחיל ליד הכניסה הדרומית (מכוון ג’קסון) לפארק. עוברים את מרכז המבקרים ותראו שילוט. על הכביש לא נוסעים מרחק גדול, אלא עד סוף החלק שבו איכותו נסבלת. הבנתי שבהמשכו מצב הכביש ממש גרוע ורצוי לנסוע שם עם רכב 4X4. בקיצור, יש שם רחבה מעפר שעליה חונים ויש תצפית על הנחל למטה ושם, בשעת בוקר יחסית מוקדמת ראיתי את ה- moose. נסיון לראות moose ביום הקודם בשעות הדימדומים בערב לא צלח. בקיצור, זה ענין של מזל.
דובים – מאד קשה לראות דובים בילוסטון. ראיתי דוב פעם אחת על צלע הר וזה היה בביקור הראשון שלי בפארק. זה לא כמו ברוקיס הקנדיים, שם ראיתי דובים שחורים כמעט כל יום. יש סיכוי לראות דוב בילוסטון, אבל לא הייתי מהמר על זה.
מה שבטוח תוכלו לראות הם ביזונים, הנמצאים שם במספרים מאד גדולים וגם Elk, שנמצאים בבוקר היחסית מוקדם ובערב באיזור הנהלת הפארק בחלקו הצפוני. יש מהם גם באיזורים אחרים של הפארק, כמובן, אבל שם קשה להבטיח שתראו.
כל מה שתראו מעבר לכך זה בונוס.
הערה נוספת – ממליץ מאד לשקול השתתפות בתוכניות ריינג’רים. כמעט בכל ביקור הצטרפתי לתוכנית אחת או שתיים, שכללו סיור באיזור כלשהו של הפארק. לדעתי זה מאד כדאי. בידקו את ההצע בעיתון של הפארק או במרכזי המבקרים.
-
נסענו בכביש ש-dhz מדבר עליו בגרנד טטון. היה עביר לגמרי לרכב רגיל, אבל לא בטוחה לגבי קראוון (הוא מתפתל וצר בחלקים ממנו). דווקא בחלק הדרומי שלו, שיותר קרוב לעיר ראינו גריזלי וגם בונים (יש שם נקודה ספציפית לבונים, תשאלו את הריינג’רים).
-
ענת,
גם בגליישר, שבו הסיכוי גבוה לפגוש דובים, אצלנו זה היה: לא דובים ולא יער (חלק מהיער היה שרוף)… כך ש״בטוח״ זה לא.
בעלי חיים זה דבר לא צפוי. לעומת גליישר, כשטיילנו ברוקיס הקנדיים ראינו דובים שחורים כל יום ופעם אחת נתקלנו גם בגריזלי. לעומת זאת, חבר שלנו שהגיע לשם שבועיים אחרינו, לא ראה שום דובים.
-
אין ספק שגם זה יכול לקרות בפרט אם דוגמים את הפארק ביום אחד או מתמקדים בחלק המערבי שלו (רוב תצפיות הדובים הן בחלק המזרחי שהוא חשוף יותר מעצים).
צריך גם לדעת איך לחפש דובים. אחרי שלמדנו את הטריקים, לא היה יום אחד בגליישר שלא ראינו בו מינימום דב אחד, בדרך כלל כמה. בלי קשר אלינו, זה הפארק עם צפיפות הדובים הגבוהה ביותר בצפון אמריקה – גם בהשוואה לרוקיז הקנדיים (שגם בהם לא חסר דובים).
הנה משהו שכתבתי עם טיפים לצפייה בדובים בצורה בטוחה.
אבל כן, אני מסכימה איתך לגמרי שבסוף גם צריך מזל!
-
הסתמכתי על מה שנמסר לי על ידי אנשים שפגשתי במקום בו צפיתי במוס. לא ניסיתי את המשך הדרך בעצמי והיות והתחילה שם עליה, גם לא יכלתי לראות את מצבה בהמשך.
גם הכביש עד לשם לא היה באיכות א-א, כך שבהחלט קניתי את מה שהם אמרו לי.
-
מזל, זה תמיד טוב בחיים
היינו בגליישר 3 ימים, כשזה פחות או יותר התחלק שווה בין מזרח למערב. להערכתי, כמות המבקרים הגדולה מאוד (היו מקומות שלא הצלחתי למצוא חניה) הרחיקה את הדובים מהמקומות הפופולריים.
ציפיתי גם לראות בעלי חיים אחרים האופייניים לאזור וכנראה שכולם התרחקו מההמונים.
-
כן, הרבה מהדובים שראינו היו בטריילים. הם לא התקרבו למרכזי המבקרים כשהיינו שם. כן הצלחנו לראות דובים מהכביש הרבה פעמים, אבל לא קרוב למרכזי מבקרים.
-
גם אני ראיתי בגליישר בקושי דוב שחור אחד, וזה היה ב- many glacier בשעת אחה”צ, על מדרום הר. ביקרתי בפארק פעמיים וביליתי בו בסך הכל כ- 5 ימים בשני הביקורים, כך שאין זה נדיר שלא לראות בכלל דובים. לא בילוסטון ולא בגליישר. יש סיכוי טוב יותר בטיולים רגליים וכאשר אין הרבה אנשים לידך. זה נכון לגבי כל בעל חיים. בסופו של דבר, ההמלצה על מנת להמנע מדובים קרוב אליך היא לעשות רעש בזמן ההליכה על מנת שהם לא יתקרבו.
