טיול תרמילאים באירופה
-
כמה מילים על נושא השותפים
קל לי להבין אותך, בטח ובטח בטיול ראשון, אבל אגיד משהו בנושא החיפוש אחר שותפים לפני היציאה מהארץ: מהר מאוד הבנתי שסיכויי למצוא שותפים (ובטח שותפים מוצלחים) למסעותיי השונים הוא די אפסי. חבריי וקרוביי לרוב לא היו בעניין, בטח אחרי שעברו את גיל ה”אחרי צבא”, המסעות שלי לא פעם הם לא שגרתיים במיוחד ומתאימים בסופו של דבר לי אישית וזהו. גם כשכבר מצאתי שותפים בטיול התרמילאים הראשון (אני ועוד חברה רצינו לרכוש רכב וחיפשנו שותפים לקנייה) זה התפרק מהר מאוד וכל אחד הלך לדרכו. במסע השני שאליו יצאתי לבד חיפשתי שותפים אבל זה לא עבד, ובדיעבד שמחתי על כך מאוד.בכל זאת, גם מדובר ב-24 שעות ביממה עם אותו אדם, אדם שאתה לא מכיר, שלא בהכרח באותו ראש איתך, וכשאתם בסיטואציה של מסע שחלמתם עליו ועבדתם קשה כדי להוציא אותו לפועל ולכן לא הכי מתאים לכל אחד להתפשר על חלומותיו ועוד בשביל אדם זר שהוא בקושי מכיר.
הגעתי למסקנה שאם אתנה את קיומו של מסע במציאת שותפים (שאפילו לא ידוע אם אסתדר איתם לאורך המסע כולו) כנראה שלא אצא מהארץ לעתים קרובות…
אם חשוב לך לנסוע, סע. תישן באכסניות, תהיה ידידותי וחייכן, ואולי תכיר שם אנשים. זו צורת המסע שלי, וכיום יש לי חברים ברחבי העולם, שאותם היכרתי במהלך מסעותיי. זה שיוצאים לבד לדרך לא אומר שבהכרח מטיילים לבד.
------------
עוד הצעה לא קשורה: קמינו דה סנטיאגו. טרם הלכתי בו, הנופים כנראה לא מתחרים בשבדיה והוא תכלס יותר עירוני בחלקו (זהו מסלול צליינים לשעבר), אבל הוא אמור להיות חוויה נהדרת מבחינה חברתית, כך שקל להכיר בו אנשים בלינה בבקתות הצליינים לאורך הטרק (שים לב שבקיץ הן מפוצצות אנשים). הוא גם לא קשה מאוד פיזית, ואמור להיות משולט היטב (שוב, לא הייתי שם בעצמי, אבל זה מה ששמעתי). מבירורים שעשיתי בעבר, המליצו לי בעיקר על החלק הצרפתי שאמור להיות היפה יותר.
-
!
הענייין שמטריד אותי (ולמען האמת בעיקר את ההורים שלי) הוא העניין הביטיחותי. הטענה שלהם היא שזה מסוכן לצאת לטרק לבד בחול, כאשר אין לי ניסיון של ממש בניווטים\ טיולים בסדר גודל כזה.
הברירה שלי (כפי שאני מבין אותה) היא או למצוא שותף או ללכת על משהו פשוט ונוח בהרבה. אבדוק את ההצעה שלך בתקווה שהיא כזאת.
תודה!
-
עשית טרקים בעבר בארץ? של כמה ימים ברצף? בעיניי בארץ יותר מסוכן לצאת לבד… (ויותר מסובך, אין תחבורה ציבורית נורמלית)אגב, היתה פעם קבוצה בפייסבוק של טרקים באירופה, אולי זה יהיה מקום טוב לחפש בו שותפים.
-
עשיתי טיולים של כמה ימים בארץ עם מפה וכו', אבל אף פעם לא לבד.
לגבי הקבוצה- לא מצאתי..
-
לדעתי מסלול שעוברים בו מטיילים אחרים וכשיש לך GPS (כאמור אני הולך עם אייפד) הוא לא מסוכן לבד. בדרך כלל אין יותר מידי ניווט, אתה הולך על שביל בסך הכל ולפחות בשבדיה אני יכול לומר לך השבילים מסומנים פיקס (כאמור, אפילו בחורף שזה מדהים למדי בהתחשב בעומק השלג). גם באוסטריה הסימון היה טוב, באיסלנד קצת פחות (הם משתדלים אבל הרוח חזקה ומעיפה את הסימונים כל הזמן). בצרפת נגיד סימוני השבילים, לפחות מהניסיון שלי, גרועים במיוחד.
שותפים זה אכן בעיה, חלק מהטרקים עשיתי עם אבא שלי (הוא בכושר טוב אז זה עובד) וחלק עם חברים (ומסתבר שהם בדרך כלל בכושר פחות טוב). יצא לי גם לבד, וכאמור עם האייפד לא הרגשתי לא בטוח אפילו לרגע. הטרק של הויה אלפינה היה הראשון שארגנתי בעצמי בחו”ל, אם כי לפני זה עשיתי טרקים בדרום אמריקה עם מדריכים. את הטרק באיסלנד באמת עשיתי אחרי שכבר היה לי ניסיון ושם האייפד באמת היה טוב עם הסימונים שעפים ברוח. את הטרק בשבדיה כאמור עוד לא עשיתי כי הייתי שם בחורף אז אני לא יכול לומר לגבי הקושי בלעשות אותו לבד כטרק ראשון.
-
גל אני מבינה את החשש שלך (ושל הוריך). ויש בזה משהו... יותר בטוח בקבוצה.
יחד עם זאת, אני מסכימה עם החברים פה – מסלול שהוא פופולרי, מסומן היטב, מרושת בבקתות, לא טכני, לא מכיל מקטעים מאוד סלעיים ו/או חשופים – מתאים גם להליכה לבד. אפילו למטייל מתחיל.
לא לכל אחד/אחת זה מתאים – אבל זה אפשרי ו… אני דוגמה די טובה לכך…
לכל הטרקים שלי יצאתי לבדי. גם לי (כמו ל”כבש”) אין חברים שהם “בקטע”. וגם אני מעדיפה לצאת לבד מאשר “לאמץ” שותף לא מוכר.
אף פעם לא הרגשתי שאני מסכנת את עצמי.
אני כן משתדלת להיות אקסטה-זהירה! אבל נראה לי שהייתי מטיילת ככה גם אם הייתי הולכת עם חבר/חברה...
אני עושה רק מסלולים מסודרים/מסומנים.
אף פעם לא הולכת בשטח “cross country” מחוץ לשביל.
תמיד מטיילת בשבילים שעוד אנשים הולכים אותם.
אני לומדת את השבילים שלי היטב.
אם יש קטע מסובך או אם מזג האוויר בעייתי – אני חוברת למטיילים אחרים תמיד! (ובמקרה הצורך גם מוכנה לא לצאת לדרך – אם מזג האוויר לא נראה לי בטוח).
אני אף פעם לא יוצאת לשביל מאוחר (כדי לא להכנס ללחץ זמן, כדי לא להתקרב לחשיכה וכדי שאוכל להמתין למטיילים אחרים אם אצטרך).
אני תמיד מתייעצת עם אנשים אחרים – עובדי בקתה, מקומיים שאני פוגשת בבקתות או בדרך, מטיילים אחרים.
וכו’ וכו’כן, עם הזמן עליתי מדרגה ועשיתי כבר לבד כמה מסלולים נידחים יותר.
אבל אתה יכול לבחור בטרק ראשון פשוט יחסית – זה אפילו מאוד מומלץ!
תסתייע בבקתות (גם אם אתה רוצה לישון באוהל – תקים אותה לצד בקתה או באתר קמפינג מסודר), תתכונן היטב – ותפעיל הרבה שיקול דעת בזמן ההליכה.
אני אגב גילית מהר מאוד שהלבד הזה מאוד מתאים לי ואני מאוד נהנת לצאת לטרק לבד! זה לא אומר שאני תמיד הולכת לבד. יצא כבר להתחבר לאנשים נפלאים במהלך מסלול ולהמשיך איתם – למקטע של כמה ימים, לכמה שעות – לכמה שמתאים.
אם אתה מרגיש שהמסלול בשבדיה אולי קצת גדול עליך כשביל ראשון (ואני לא כול לעזור לך יותר לגבי זה – כי עדיין לא הלכתי אותו, אף כי התרשמתי שבחלקו הוא באמת מתאים למתחיל שצועד לבד) – יש שבילים אחרים.
ה- West Highland Way שכבר הומלץ לך פה – יכול מאוד להתאים. אותו כבר הלכתי ואף כתבתי עליו בבלוג שלי, אתה מוזמן לקרוא:זה הפרק הראשון – שנותן קצת אינפורמציה כללית על השביל ולינקים למקורות מידע.
אחר כך צירפתי פרק די מפורט לכל יום הליכה (היו שישה בסה”כ) – יש לינק בסוף כל פרק לפרק הבא.
זה אחלה שביל! ואל תהיה מוטרד מלמצוא את השביל הכי יפה בעולם. קודם כל – אין כזה דבר! יש המון טרקים מדהימים. ושנית – אתה צעיר; יש לך המון זמן לצבור טונות של טרקים. יותר חשוב עכשיו שתתחיל לצבור נסיון עם מסלולים שמתאימים לך לעכשיו.בהצלחה!!!
-
ה TMB מסלול מאוד פופולרי (יש שטוענים שיתר מידי) ומאוד קל למצוא לאורכו אנשים נחמדים לחלוק עימם את הדרך
אני הלכתי את חציו השני לבד (ואת החצי הראשון עם ביתי וזוגתי). גם לי זה היה טרק ראשון.
מאוד מקובל בימים קשים או אם מזג האוויר לא יציב לקבוע עם אנשים לצאת ביחד בבוקר וללכת יחדיו. לי בפועל כמעט לא יצא ללכת לבד (וכשיצא, זה היה מבחירה)
אתה מוזמן להתרשם כאן http://www.lametayel.co.il/%D7%98%D7%A8%D7%A7+%D7%A1%D7%95%D 7%91%D7%91+%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%9F+tmb++% D7%90%D7%99%D7%9A+%D7%96%D7%94+%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9 C
גם ענבר IO הלכה אותו לבד. חפש את סיפור הדרך המעולה שלה
-
אולי יום אחד כולנו המטיילים והמטרקים הבודדים צריכים להכיר כדי לטייל יחד, או שניפגש מתיישהו במקרה על הר כלשהי…
האמת שבתכנון להיות באירופה כמה חודשים ולרוב אשמח להצטרף לטרק, אבל כרגע עוד כלום לא ידוע ויש כמה אילוצים מרגיזים מסיבות כאלו ואחרות.
IO צודקת בכל מילה. לרוב מצאתי שותפים בארצות בהן הייתי (באכסניות) ויצאתי כמה פעמים לבד למסלולים שבהם ממילא יש המון משתתפים.
באשר לרעיון האייפד שעלה פה בקשר לניווט, יש הרבה טרקים שמסומנים מצוין ולא מצריכים GPS, ובכל מקרה היו טרקים שממילא לא היתה בהם קליטה (בניו זילנד למשל) או שלא טרחתי לקנות סים, ולכן בעיניי אין באמת תחליף למפה מנייר שלא נכבית, שלא נגמרת לה הסוללה או שהיא פתאום לא עולה. אפשר להוסיף מכשיר ניווט אלקטרוני, אבל תמיד לקחת מפה מנייר.
-
לא צריך קליטה סלולרית בשביל GPS, אתה מבלבל את מערכת ה-GPS עם הורדת המפות בתוכנות כמו וויז או גוגל מפות. מערכת ה-GPS עצמה מצריכה רק קליטת סיגנל מלווינים, שקיימת בכל מקום בעולם (כל עוד מדובר בשטח פתוח, בתוך מבנה זה יותר בעייתי). כשאני יוצא לטרק אני מוריד מפות מראש ברזולוציה גבוהה של האזור כולו כך שאין צורך בקליטה סלולרית במהלך הטרק (למעשה אין לי סים באייפד כלל). אני משתמש בתוכנה שנקראת MotionX בה ניתן להוריד מפות טובות של כל העולם בחינם (התוכנה עצמה עולה כמה שקלים) עם סימוני שבילים כבר עליהם.
לגבי הסוללה, מתוך הניסיון שלי האייפד במצב ניווט (ובלי לחסוך בהסתכלות במפות) מחזיק 4 ימי ניווט. בדרך כלל אפשר לטעון בדרך בבקתות. הנסיעה הבאה שלי לארה”ב ולכבודה קניתי סוללה ניידת שיכולה להטעין את האייפד פעמיים וחצי (שוקלת כ-300 גרם), כלומר יש לי חיי סוללה של 14 ימים. מספיק לכל צורך מעשי.
-
אם לא טיילת בחול לבד ואין לך נסיון בטרקים לא הייתי יוצא לבד לטרק של כמה ימים.
טיילתי בכמה ימים טיולי יום ארוכים בטבע באירופה. זה חוויה, אבל יותר נהניתי לטייל בקבוצה.
הייתי מחפש עיירה גדולה שקרובה להרים ויש בה אכסניות נוער והרבה מטיילים צעירים כמוך. יש פאבים וקצת חיי לילה ואווירה מיוחדת. למשל שאמוני שבאלפים הצרפתים. הייתי ישן באכסניה. מתיידד שם עם צעירים אחרים ויוצא איתם לטיולי יום בהרים.
אחרי כמה ימים כאלה כשתתפוס ביטחון, תתרגל להרים של אירופה ולציוד שלך, תוכל למצוא שותפים או להצטרף לקבוצה שמוציאה חברה. מעבר להנאה מהטבע זה כיף להכיר מטיילים אחרים מהעולם.
-
רק הערה לגבי ה- TMB:
גל ביקש מסלול “פחות הררי”. ה- TMB הוא מסלול… מאוד הררי.
אבל בהחלט מסכימה עם עודד – זה מסלול שמאוד מתאים לטרק ראשון (הוא היה גם הראשון שלי!) ומאוד מתאים למטייל יחיד.
בנוסף להיותו מסלול אלפיני הררי קלסי – אולי גם יהיה קצת קשה להזמין עכשיו בקתות ליולי… בטח הכל כבר מלא...
-
תגובה לכל המשיביםקודם כול, תודה רבה על המענה הרחב והמעמיק של כולם, זה מאוד עוזר לי!
לגבי ה TMB- האם מדובר במסלול בעל עליות וירידות רבות? זה מה שקצת הרתיע אותי ממסלול הררי. .
ענבר- קודם כול תודה על התגובה המפורטת. אראה להורים שלי בשביל לנסות להוריד את הלחץ.. חייב להודות שאחרי שראיתי את הטרק בשבדיה המסלול הסקוטי ששלחת נראה קצת פחות מושך. גם מבחינת מזג האוויר, תוואי הדרך וכו’.
חשבתי אולי על הפרינאים בספרד, זו אופציה טובה?
-
גם ה TMB וגם רוב המסלולים בפירנאים הם מסלולים הרריים
וכן, זה אומר הרבה עליות וירידות
אין מה לעשות – כדי להגיע לראשי ההרים צריכים קודם לטפס עליהם
ביולי, מסלולים לא הרריים, קרי מישוריים, יהיו חמים מדי ברובם (להוציא את המדינות הצפוניות יותר)
-
קודם כל – בשמחה רבה
כן, ה- TMB הוא מסלול הררי-אלפיני עם עליות וירידות ומאוד משמעותיות. אבל… ת’שמע – זה לא כזה נורא! בחיי
בגלל זה בתשובה הראשונה שלי אליך ציינתי שהמרחקים היומיים פחות חשובים כשהולכים בהרים – ויותר חשוב כמה עולים ויורדים. ה- TMB הוא בדיוק המסלול שמדגיש את הנושא הזה. הבדלי הגובה המצטברים מאוד משמעותיים! בכל יום כמעט. אבל אתה לא הולך מרחקים גדולים כמו שהתרגלת בוודאי ממסלולים שעשית בארץ.
הפירינאים נהדרים (הלכתי בהם מסלול של שישה ימים – גם עליו כתוב בבלוג, אם תחליט לבדוק גם את זה) – אבל הם לא פחות הרריים…
בנוסף – המסלול שאני הלכתי בו בפירינאים (ואני לא יודעת עד כמה הוא מייצג ל”כלל הפירינאים”) היה הרבה יותר סלעי מה- TMB (בהסתייגות של קטע אחד של ה- TMB – שנקרא Fenetre d’Arpette זה מעבר הרים תלול וסלעי מאוד – שיש לו מסלול חלופי נהדר, כך שלא חייבים ללכת אותו) ומסומן פחות טוב ממנו (אם כי עדיין מסומן סביר מאוד). בסיכומו של דבר לפחות על המסלול הזה בפירינאים (נקרא Carros de Foc) אני פחות ממליצה למטייל בודד חסר נסיון.
לגבי ה- West Highland Way בסקוטלנד – אל תפסול אותו כזה מהר… נכון שהוא עובר בסמוך לעיירות, חוצה פה ושם כביש – ובהחלט אינו remote כמו המסלול השבדי. אבל לדעתי האישית – לאור ההסתייגויות/החששות שלך (ושל ההורים) – הוא דווקא אופציה מצוינת ובמידה רבה התכונות הללו שלו הן דווקא יתרון עבורך!
הוא גם קל מאוד לוגיסטית, והם מדברים (סוג של) אנגלית… באמת מסלול נהדר ומאוד מתאים לפרמטרים שלך.
לגבי מזג האוויר – אל תצפה לשמש חמימה בשבדיה 7 ימים! בשני המסלולים האלו ביולי יהיה לך גם שמש וגם גשם. בסקוטלנד יהיה כנראה יותר חם ביולי (תבדקות ממוצעים ברשת, אני הייתי עמוק בסתו אז ההתרשמות שלך מהבלוג שלי צריכה לקחת את זה בחשבון! אתה יוצא בשיא הקיץ).אני אשלח לך בפרטי את אלבום התמונות המלא, אולי תשנה את דעתך (ולא שאני מנסה לשכנע! אני הרי הצעתי לך לבדוק את “השבדי”...).
אני באמת חושבת שזה המסלול הכי בטוח לבדוק מה זה בעצם טרק רב יומי בחו”ל.
תמשיך לחקור בסוף משהו יתחבר לך! אבל תנסה להבין מה מפריע לך וכך להתקדם במקום להתפזר – לקפוץ מה- TMB (מסלול באלפים) לפירינאים לא פותר לך בכלל את מה שמרתיעה אותך ב- TMB כי שניהם איזורים הריים מאוד.
-
עודד, תודה על ההסבר. עולות לי שתי שאלות מדברייך:
א. האם מסלול הררי הוא קשה יותר לניווט ובעל פונטציאל התברברות גבוהה יותר ממסלול מישורי?
ב. על איזה טרקים היית ממליץ במדינות הצפוניות, ובאילו מדינות מדובר?
-
אשמח לקבל את אלבום התמונות ולהתרשם. ממה שכתבת בבלוג הצטיירה לי תמונה כאילו מדובר במסלול קצת פחות מלהיב, עם הרבה מקטעי הליכה של צמחייה צפופה בהם אין נוף ושבאופן כללי יש פחות שבילי הליכה קלאסיים. אבל כמובן, אני כנראה לא מבין את התמונה לעומקה. גם קצת מדאיג אותי היום האחרון וההליכה המחייבת של 24 ק”מ, והיתושים לא מרגיעים גם הם
את כמובן צודקת לגבי הפרינאים והTMB, פשוט משום מה לא ידעתי שהפרינאים הוא גם מסלול הררי.. איך שהוא כשחברים סיפרו לי עליו זה לא עלה.. מוזר. האם מסלול הררי אומר מסלול קשה יותר לניווט?
מהבחינה הלוגיסטית, מדוע המסלול בסקוטלנד פשוט יותר בהשוואה לאחרים?
-
בהחלט יתכן שהמסלול בסקוטלנד הוא פחות wow מה- TMB או מהמסלול בשבדיה. לפחות בחלקו. אבל הנקודה היא שהוא עדיין ממש נהדר!!! והוא פשוט (אולי) יותר מתאים לך כרגע.
אני כבר מזמן הבנתי שהצלחה של טרק (לפחות בשבילי) היא הרבה יותר גורמים מאשר רק הדרמטיים של הנופים. אולי גם אתה תגלה את זה עבור עצמך… מי יודע?
אין ספק: ה- TMB הוא ליגת האלופות של הטרקים באירופה מבחינת נופים (וגם מזה יש אנשים שיסתייגו! כי הוא עמוס ולא ממש מרוחק ממקומות יישוב או רכבלים; הוא לא 11 ימים של הליכה בנופים פראיים – הוא כן 11 ימים של הליכה בנופים מהממים).
כלומר: הכל בעיני המתבונן!
אני פשוט לא משווה יופי של טרקים. אף פעם לא היה לי ממש את הצורך לעשות את זה וכמה שאני הוכלת יותר, אני מבינה כמה זה נכון יותר (שוב – בשבילי). יש לי חוויות ממסלולים שעשיתי באנגליה (שהרבה אנשים “לא מחשיבים”) שלא נופלות מחוויות שצברתי בנפאל או הרי הסיירה נבדה בקליפורניה או… הבנת את הכוונה
קשה לי מאוד להסביר את זה – אבל כבר מזמן הפסקתי לרדוף אחרי השביל “הכי יפה”! (ואני כן מחפשת נופים מאוד יפים – אל תבין אותי לא נכון).
לגבי הלוגיסטיקה ב- West Highland Way, האמת שכשאמרתי שהיא יותר קלה התכוונתי בהשוואה למסלול בשבדיה (סליחה שלא ציינתי את זה). בעיקר מפני שהנסיעות שם בשבדיה מאוד מאוד ארוכות (כדי להגיע לקצה הצפוני של השביל למשל צריך טיסת פנים של שעה וחצי משטוקהולם לעיירה בשם קורונה ומשם אוטובוס או רכבת של איזו שעה נוספת לתחילת הטרק או לחלופין רכבת לילה של כ- 16 שעות!!! משטוקהולם). גם החזרה מנק’ הסיום זה משהו דומה… (ואני עוד המלצתי לך על המקטע הכי פופולרי ונגיש בשביל הזה!!! חחח)
ה- WHW לעומת זאת מתחיל כ- 20 דקות נסיעת רכבת מגלזגו! (אחת משתי הערים המרכזיות במדינה, אדינבורו היא השנייה) ונקודת הסיום היא בעיירה פורט-וויליאם שהיא כמה שעות ברכבת או אוטובוס בחזרה לגלזגו (כבר לא זוכרת בדיוק כמה אבל לא מתקרב לזמן בשבדיה). גם התדירות של האוטובוסים רכבות הרבה יותר גבוהה!
כמו כן – ב- WHW יש די הרבה אופציות לינה – אוהל (מותר בשטח ויש גם די הרבה אתרי קמפינג), אכסניות, bed & breakfast ואפילו מלונות. זה לא שבכל נקודת עצירה יש לך מכל אלו – אבל בסה”כ יש אופציות.
עוד דבר שאתה צריך לתת את הדעת אליו כשאתה מתכנן טרק – הן אפרויות היציאה. במידה וחלית או נפצעת (חס וחלילה), במידה שמזג האוויר התהפך, במידה שסתם לא טוב לך מכל סיבה שהיא.
בסקטולנד – ממש כל יום – ולפעמים כמה פעמים ביום – עוברים מספיק קרוב לעיירה עם תחבורה ציבורית (גם אם דלילה). בשבדיה – ממש לא.לגבי מסלולים אחרים – עלה פה ה- TMB אז אני יכולה להעיד שגם הוא מאוד נגיש. די דומה לסקוטלנד מבחינה זו של לוגיסטיקה. קצת קשה להזמין לינותבבקתות – כי מאוד עמוס, אבל בסה”כ גם הוא מסלול קל לתכנון.
מסלול הררי זה לא אומר שהוא תמיד קשה לניווט. ה- TMB הוא דוגמה טובה לכך. קל לניווט כי מסומן לכל אורכו ונק’ הפיצול (עם ואריאנטים ושבילים אחרים) משולטות! הדרך באמת מאוד ברורה.
ממש שלא ידאיג אותך היום של ה- 24 ק”מ ב- West Highland Way!!! הוא יורת קל מהרבה ימים הרבה יותר קצרים ב- TMB!!! (בגלל שאין בו כל כך הרבה עליות וירידות משמעותיות). חד משמעית: הטרק הז יותר קל מכל האחרים שעלו פה. במיוחד אם לא תיקח אוהל (אני הלכתי עם ציוד מלא כולל אוהל) ותפרוס אותו ל- 7 ימים (אני הלכתי 6).
לגבי הזבובונים… טוב אין לי מה להגיד על זה – הייתי בסוף ספטמבר ולא היו! אבל כתחליף – היה לי מלא גשם. העולם לא מושלם, אתה יודע
ושלחתי לך גם בפרטי...
-
אוסיף: יופי זה לא הכל. יש מסלולים שהיו פחות מרשימים מבחינת מראה אבל זכורים לי בזכות החוויות – אם זה אנשים שפגשתי בדרך, או קשת יפהפייה שנמתחה בשמיים וכו’. היה מסלול יום באפריקה שעד היום אני ושותפתי למסע צוחקות שהוא הפך לנפלא בעיקר בגלל העובדה שפתאום התגלה בו, באיזו חלקת דשא באמצע היער, מקום שמייצר ומגיש גבינות מוצלחות בארוחת בוקר כמו אירופאית (רק עם מיץ פסיפלורה טרי מדהים), שעד שלא היית יותר מחודש באפריקה (ועם האוכל המעפן באוגנדה) אתה לא יודע כמה מקום כזה הוא התגלות אלוהית… -
ואני אוסיף
יש נקודת זמן שבה צריך להפסיק לחשוב עם הראש ולהתחיל להשתמש בבטן או בלב
הניווט, העליות, הזבובונים, כולם כבר מחכים לך
קבל החלטה, גם אם היא לא מושלמת, וצא לדרך
השאר יסתדר
-
אהלן גיא,
מבין שאתה מחפש רעיונות…. אז האם חשבת על טיול אפניים לאורך נהר הריין למשל משוויץ עד חוף הים בהולנד (או עד לאן שתתעיפו).
תסתכל כאן: https://en.eurovelo6-france.com/
אתה יכול לטוס לבאזל בשוויץ בזול עם איזי ג’ט למשל לשכור אופניים בתחנת הרכבת של באזל לרכב לאורך הנהר ולסחוב את הציוד על “תיקיים” שזה תיקים מיוחדים שמלבישים על הסבל באופניים. ישנים בדרך בקמפינג או בצימרים זולים. הקושי הוא רק תלוי בכמה קילומטרים תרכב ביום.
בכל שלב כמעט אתה יכול לעצור ולקחת רכבת חזרה עם האפניים.
נעם
