אלפ"צ 2017 – המציאות עולה על הדמיון
-
יונה, כפי שאת רואה למטה, התמונה שלי עם הכיסוי כבר לא עדכנית, וטוב שכך!
וכן, תכף יהיו תמונות אחרות מאנסי.
שרון, תודה. אין ספק שכאן בפורום תקבל את מלוא העידוד ללכת על זה.
איריס שמחתי לראות שהבלוג חזר לתקנו. על אף ההרכב השונה היו לנו הרבה חויות משותפות.
שמוליק, לכבוד לי להחזיר אותך לגן עדן.
גם את הסיפור הנפלא שלך היה אחד הזרזים לטיול שלנו.מירי הספורטאית המצטיינת (בתור אחת שלא, אני לגמרי לא קונה את המשפט "לא צריך כושר מיוחד".
שלא לדבר על אומץ...) תודה על העדכון המשמח.נו מה עם התמונה השפיצית המתבקשת?
אגב, לשאלתך בסוף הסיפור שלך, אם אין לכם בעיה עם טיול מתגלגל המתפרס על שטח גדול יותר, אני חושבת שהפירנאים יכולים מאוד להתאים לכם, הן מבחינת טבע והן מבחינת היצע רב של פעילות אתגרית.
-
שמונת החודשים שעברו מהזמנת הכרטיסים ועד למועד הטיול סיפקו לי כמובן כר פורה להתלבטות בשאלות הרות גורל- לינה בתוך אנסי או מחוצה לה, ליד קו המים או גבוה יותר עם מבט פנורמי לאגם. הזמנתי בעיר העתיקה, התחרטתי, ביטלתי ובסוף התבייתתי על Hotel Beau Sejour בעיריה
Menthon Saint Bernard כ 20 דקות נסיעה מאנסי.
מדובר בבית כפרי, מתחילת המאה העשרים שנמצא מאז בבעלות אותה משפחה ומתפקד כמלון כבר כמה דורות. הבניין אמנם עבר שיפוץ במרוצת השנים, אבל עדיין די מיושן (וגם ללא מעלית) והחדר שקיבלנו היה נעים ונוח אבל ממש לא חדיש. המלון מוקף בגן ירוק רחב ידיים מקסים ופורח עם נוף לכיוון ההר, אך יחד עם זאת ממש שלוש דקות הליכה מן האגם ומחוף ים מסודר וטיילת חביבה המובילה לנמל הקטן של מנט'ון.
אנחנו נהינו מן השהות, אבל ברור לי שהמלון לא מתאים לכל אחד, מה גם שתהליך ההזמנה לא לגנרי פשוט: המלון פתוח רק מאפריל עד ספטמבר ולכן כשפניתי במייל בחורף קיבלתי מאיזבל בעלת הבית תשובה שהיא תשמח לענות לי- באפריל.
כשפניתי בשנית נתבקשתי תחילה להעביר מקדמה (וגם הובהר שאת יתרת השתלום בתום הלינה יש להסדיר במזומן ולא באשראי) ,אך כשהסברתי את העלות הגבוהה של העברה בנקאית מן הארץ הדרישה הוסרה ולבסוף הכל הסתדר, ובאמת פנים אל פנים איזבל ובעלה התגלתו כנעימים ונכונים לעזור – באנגלית רהוטה - בכל דבר.
-
אנחנו מתעוררים לתוך כל הפסטורליה הזו ומחליטים לערוך צעידת בוקר קלה לאורך האגם, שם אנחנו פוגשים אחדים מתושבי המקום המטיילים עם כלביהם ומתחילים לתרגל את ה"בונז'ור" שלנו, שכן דומה שכאן בפינה הזו של צרפת ברכה לבבית כלפי אלה שעוברים על פניהם בדרך היא מצופה ומקובל והעדרה- גם בין זרים גמורים- נתפסת כחוסר נימוס צורם. אנחנו גם מתרשמים מבתי המידות של העיירה השלווה מנט'ון, עם הגינות הגדולות והמכובדות. נראה שחיים טוב כאן.
-
עוד לא יצא לנו לבקר בסופרמרקט ולכן את ארוחת הבוקר (בתוספת תשלום) אנחנו אוכלים בגינה של המלון. הארוחה הקונטינטלית די דלה: לחמניות, קרואסנטים, ריבות, קפה ומיץ ותו לא, אבל התפאורה פשוט נהדרת ומהלכת עלינו קסמים ואנחנו לוקחים את הזמן, נהנים מן הגינה המטופחת, צופים בבלון פורח היורד לאיטו מן ההרים שמעל העיריה.
-
עם כוחות מחודשים אנחנו יוצאים חזרה לגלות את אנסי בנחת. להפתעתי אין הרבה תנועה (בכלל, חוץ מבג'נבה עצמה לא נתקלנו בעומסי תנועה בכל הטיול) ואנחנו מגיעים לעיר בסביבת 9.30 – בדיוק בזמן לתפוס את המקום הפנוי האחרון בחניון החינמי Stade Nautique שהומלץ כאן.
את הבוקר אנחנו מבלים בשיטוט חסר תכלית ומהנה בעיר העתיקה הקומפקטית: סמטה ועוד סמטה, פינה, חצר, מרפסת, קשת, מזרקה, גשר ועוד גשר, ברווזים וברבורים המקשטים את המים הירוקים הצלולים, שוק האוכל הצבעוני הנפרס על פני כמה רחובות.
-
-
-
בונז’ור
מקסים (magnifique).
הבנים שלכם לא רצו להצטרף אליכם ליעד הזה?
-
יופי של תמונות וסיפור שלך הוא תמיד כיף!
דנה
-
מרסי אלעד! הבן הבכור וחברתו כבר נגעו באזור בטיול נפרד עשו לאאוסטה ואילו לסטודנט וחייל העיתוי לא התאים. והאמת, אף שאין ספק שהאזור מציע המון אפשרויות לטיול משפחתית היה לנו מאוד כיף לטייל ברוגע הפעם: "סתם" לשוטט בעירות, לשתות קפה במרפסת מול הנוף במשך שעה , לנוח על ספסל ליד האגם כמו זוג פנסיונרים, דברים שפחות מתאפשרים בטיול משפחתי, לפחות אצלנו.
דנה, נחמד שבאת. בינתים רק רפרפתי בבלוג היפה, אבל נראה שהיה לכם מאוד כיף.
גם לנו היה קטע עם השכרת הרכב בג'נבה כשניסו להציע לנו רכב גדול יותר תמורת תוספת תשלום ומשדחינו את ההצעה בכל מקרה קיבלנו רכב גדול מזה שהזמנו. נראה לי סוג של שיטת מצליח: מציעים feature שבכל מקרה קיים ברכב המיועד כ"שדרוג" כביכול תמורת תשלום, מי שנענה להצעה מחייבים אותו בשמחה, ומי שלא, עדיין מקבל אותו בחינם!
-
לקראת צהרים, מצויידים במצרכים מן השוק אנחנו פורשים ל Jardins de l'Europeשעל שפת האגם ועורכים לנו פיקניק קטן - יחד עם עוד המוני אדם הגודשים את הפארק בשעה זו. מזג אוויר די סגרירי ואפילו יורד גשם למשך כעשר דקות.
-
עד שאנחנו מגיעים חזרה למנת'ון כבר מתבהר ומתחמם ולכן אנחנו מחליטים ללכת לנמל ולקחת סירת פדלים לשעה קלה על האגם.
השמש חזקה למדי, אבל יש בריזה נעימה (שגם גורמת לאגם להיות מעט גלי) הנוף מסביב יפה ואנו חולקים את האגם עם קבוצת תלמידים צעירים שמקבלים שיעור שייט. מרחוק אנחנו רואים את המצנפות של המצנחים ואין מתאים משעת אחר הצהרים לעלות ל Col de La Forclaz על מנת לצפות בהם מקרוב.
-
עולים ועולים דרך כביש מקסים עד שמגיעים לקול ולמלון Edelweiss שלה מרפסת הצופה על האגם. מול המלון, מעבר לכביש, מתחיל שביל קצר אך מעט תלול המוביל כעבור 20 דקות ל La Pricaz ולאזור ממנו קופצים המרחפים. איזה מחזה מרהיב! מדי כמה דקות עוד אחד קופץ והשמיים מתמלאים במצנפות צבעוניות הדוהות להם אנה ואנה, והכל על רקע הטורקיז העז של האגם והירוק של ההרים מסביב. אנחנו צופים בהם שעה ארוכה מהופנטים- הרי אנו לא ממהרים לשום מקום- והמצלמה לא מפסיקה לתעד. קפה של אחר הצהרים אנחנו שותים ב Chalet La Pricaz שהנוף ממנו עוד יותר גבוה מאשר ממלון אדלוייס, לפני שאנחנו חוזרים למלון בסיום יום פשוט נהדר.
-
מקסים!!!!
-
תענוג אחד גדול!!!
פשוט להיות בתוך גלויה!!!
אני מאוד אוהבת טיולים רגועים כאלה ללא ריצות וסימון ווי על כל האטרקציות.
לפי דעתי האטרקציה המרכזית היא – להנות מכל היופי הזה ללא לחץ.
ממשיכה לעקוב בכיף גדול))))
-
ג’ני יקרה!
איזו הפתעה מקסימה של טיול זוגי חיכתה לי בפורום טיולי משפחות
!!!כ’כ כיף לראות תמונות שלפני שנה צילמתי בעצמי!!
מחכה בקוצר רוח לעוד
.שמחה לשאת באשמה של מטיילי 2016
.סיגל
-
אמה, יופי שבאת! את מוזמנת להמשיך ולהיזכר במקומות היפים שגם את ביקרת בחלק מהם.
מרינה, תודה שאת ממשיכה ללוות אותי ולהגיב. תכף נגיע לנופים שונים אך לא פחות יפים.
סיגל, אכן יש לך בהחלט חלק. ואם את כבר מודה באשמה נגזור עליך- ביקור חוזר באלפ"צ
-
היום אנחנו עוזבים את אגם אנסי לטובת שאמוני- מרחק של שעה וחצי על האוטוסטראדה, אלא שכל היום לפנינו ואנחנו ננצל אותו לנסיעה בקטע מן ה
Route des Grande Alpes - אותה דרך נופית המתפתלת לה מאגם ג'נבה ועד לים התיכון.
היעד הראשון שלנו היא עירית ימי הביניים Conflans שליד Albertville. הנוף מהגינה הקטנה שצמודה לחומות יפה, אלא שכל העיירה בחפירות ושיפוצים כך שלא ניתן ממש להסתובב או להתרשם ממנה (גם אין נפש חיה בחוץ מלבד הפועלים). המעבר לכלי רכב חסום גם כן, כך שאנו גם נאלצים לחזור בכביש שממנו באנו במקום להמשיך מזרחה. במצב עניינים זה, אני לא בטוחה ששווה לעשות סטיה מן הדרך להגיע למקום.
-
ככל שאנחנו מתקדמים לעבר Beaufort הכביש נעשה יותר ויותר יפה: פסגות מושלגות, מרחבים ירוקים, יערות, שמיים בהירים- ממש לנסוע בתוך גלויה. בעיירה עצמה אנחנו עוצרים במפעל הגבינות ומציצים לתוך עולם היצור, אבל אין לנו שום חשק לסיור מודרך במקום (שממילא אין שום סימן שהוא מתקיים כעת) וגם לא להתעכב ולקרוא את הפנלים המלומדים המסבירים לפרטי פרטים על האקלים, תהליך היצור, ועוד- מבחינתנו גם על העצירה הזו אפשר היה לדלג, אבל כמובן לא על הדרך המעלפת. בבופורט אני מעמידה בפני בן הזוג ברירה: לנסוע בכביש המפותל או בכביש המפותל עוד יותר, לשמחתי הוא בוחר ללא היסוס באופציה השניה וככה אנחנו עולים ועולים בכביש צר אך כמעט ריק עד ל Col du Pré . מה אגיד,כבר נגמרים הסופרלטיבים: 360 מעלות של הרים נישאים, עמקים חדים (רק להעתיק את המבט מן הגבהים למטה כבר גורם לורטיגו!), ואוויר צלול שנכנס עמוק לתוך הראות.
-
מהקול אנחנו יורדים לכיוון סכר ואגם רוזלנד שלמרבה הצער די מרוקן וצבעו רחוק מן הכחול העמוק שנצנץ בתמונות מהשנה שעברה, אם כי גם בתור "חצי אגם" הוא עדיין מרשים למדי. בדרך למטה הכביש נחסם ע"י משאית גדולה המוציאה פרות למרעה ואנחנו ממתינים בזמן שהן עושות את דרכן החצוה מבטן הרכב אל השדה- גדולות ופלגמטיות ולא ממהרות לפנות את הדרך.
