המסע לגדנסק היפה - סיפור בשלושה קולות
-
מיקה זה שאני לא מנסה, פעמים ביקרתי בוורשה, יפה אבל קשה…
אז החלטתי שיש עוד “כמה” מקומות אחרים לבקר בטרם אנסה שוב.. אבל נהנת לטייל עמכן
-
מזדהה איתך, ורשה הכי קשה מבין השלוש בהן הייתי ודווקא העובדה שהרבה נוסעים אליה רק לקניות עוד יותר מצעים אצלי את הקושי.
בקרקוב בה עיקר הטיול היה הנושא היהודי התחושה הייתה יותר של חמלה ואופטימיות מאשר קושי ואילו בגדנסק, כפי שכבר ציינתי לא היה את ההקשר המדכא פולני-יהודי בגלל שבתקופה ההיא היא הייתה גרמנית, ומצד שני לא היה את הכעס שיש בי בערים גרמניות, כי היא כבר לא גרמנית כיום...סוג של פרדוקס...
-
יפה – אני שמחה שאת הצטרפת אלינו, ושמחה שאת קוראת. אני לא חושבת שאני בטיול שלי “מתעלה” . מבחינתי העיר שהיתה לי הכי קשה לביקור היא קרקוב. בעיני מה שקורה שם זה מסחור מטורף של היהדות. השלטים האלה בעיברית על מסעדות שכאילו מגישים אוכל יהודי, הפסטיבל היהודי והמיתוג של קרקוב כעיר מובילה של תרבות יהודית, הקרוניות האלה שעל הגגון שלהן כתוב רשימת אתרים : רובע יהודי, בית החרושת של שינדלר… הפרסומות של דילים : טיול לאוושויץ +מכרות המלח. והכי הזוי בעיני היה להמצא בבית הכנסת העתיק ביותר בקרקוב ולראות מדריכה פולניה (די ברור שבלי שום זיקה ליהדות ) מסבירה לקבוצת יפנים על היהדות. כאילו מה? רוצים לראות יהודים ? סעו לברוקלין , סעו לישראל, מה יש לכן לחפש בפולין בנושא הזה?
אז כן צריך להתעלות על התחושות האלה שתיארתי כדי לראות גם מעבר. לכן נסעתי לקרקוב גם בפעם השניה ומקווה לנסוע בפעם השלישית לפסטיבל – בדיוק כדי לראות מעבר .פולין היא חוויה מאוד חזקה בשבילי ולמדתי בה המון: להטיל ספק, לשאול שאלות, לקרוא חומרים רבים מקורות שונים , ובעיקר להפסיק להיתחס לדברים בהכללות. “הפולנים ככה וכהה “, היהדים ככה והכה, וכו.
רחל – ברוכה הבאה. אחרי הנסיעה הראשונה שלי לפולין קראתי בעניין את הכתבות שלך על השואה. אני דווקא חשובת שכדי ללמוד על השואה לא צריך לנסוע לפולין – אני חושבת שמוזיאונים בגרמניה ובארה”ב הם מקום מתאים יותר.
-
בית אופהאגן - ביתו של סוחר עשיראין ספק שהתקופה המרתקת ביותר בחיי גדנסק היא תקופת תור הזהב שלה שהיתה במאה ה17-18. גם במאה שאחרי עדיין היתה עיר עשירה ונחשבת. בית אופהאגן ( uphaggen) הוא בית של משפחת סוחרים עשירה, כשהראשון שבהם הגיע לגדנסק בתחילת המאה ה18. הבית שירת את המשפחה יד תחילת המאה ה20 אז הפך למוזיאון. הבית עצמו נהרס בעת מלחמת היולם השניה כמעט עד היסוד, אבל תכולתו הוצאה מבעוד מועד על ידי הגרמנים/ נשארו תמונות ואיורים של הבית והחדרים וששימש את המשפצים. חלק מהרהיטים המקוריים הוחזרו לבית.
בעת ההכנה לטיול רשמתי לי את הבית הזה כמקום לביקור, אבל הוא לא הוכנס לתכנית הביקור שלנו על ידי לשכת התיירות. ךשמחתי הרבה ביום האחרון הצלחתי “לגנוב” חצי שעה ואת מיכהו המדריך החופר ולבוא לביקור בבית הזה.
מיכהו החופר התגלה כנכס כאן בבית כי הוא בקיא בהיסטוריה ומדריך בבית הזה קבוצות של ילדים, אז הוא מכיר כל מיני מקומות סודיים שרק מדריכים יודעים עליהם. כך הוא פותח איזה ארון וראה לי קטע קיר מהחזית המקורית – שלא שופץ והושאר כצמו שהוא, מסב את תשומת ליבי לכל מיני איורים נחמדים יותר ונחמדים ופחות (מי רוצה לראות ג’וק וכינה בציור על דלת הסלון ? זה רק מראה עד כמה היצורים האלה היו חלק מהחיים פעם). אני ממש מצטערת שיש לי רק חצי שעה איתו.
הבית הוא אחד היפים שראיתי. בתקופוה ההיא היתה התענינות רבה בקרב עשירי אירופה באסיה והמזרח ולכן ישהרבה אלמנטיים סיניים- יפניים בעצובים : על הטפטים, כלי אוכל ועוד.
גם ההתענינות בארכיאולוגיה באה לידי ביטוי : ישנם איורים של אתרין עתיקות.
כאמור בעבר הבתים היו מאוד צרים וארוכים – אבל אחרי המלחמה החליטו לא לשפץ את הבתים לכל אורכם אלא רק כמחצית והשאיר חללים שישמשו כגינות. בית אופהאגן שופץ לכל אורכו והטיול בו נותן תחושה טובה לאיך הבתים היו בעבר. גם המטבח, וחדרי המשרתים מתוארים.
בקיצור – לא לפספס!
כאן אפשר למצוא את הכתובת ואת שות הפתיחה – בית אופהגן
כאן אפשר לראות עוד תמונות על הבית
-
תיאטרון שייקספיר - מה לשייקספיר ולפולין ?בתוכנית שהוגשה לנו על ידי לשכת התיירות הופיע ביקור וסיור בתיאטרון שייקספיר. כמעט חצי יום הוקדש לביקור הזה. מה לפולין ולשייקספיר ? אמרתי לעצמי. וממש קיוויתי שאוכל להתחמק. בלשכת התיירות התעקשו. אין ברירה אמרתי לעצמי, בעל המאה הוא בעל הדע – והלכתי.
טוב , אם היה לי כובע לאכול אותו זה מה שהייתי צריכה לעשות. הסיור הזה הוא היה ללא ספק ה- חוויה של גדנסק.
אז קודם כל היסטוריה – אומנם שייקספיר לא ביקר בגדנסק אבל הלהקות שלו כן , וגם הוצגו מחזות שלו עוד בחייו. תקופת תור הזהב הביאה איתה לגדנסק לא רק סחורות אלא גם הרבה תרבות. הלהקות היו מגיעות בעיקר בקיץ, בתקופה של יריד גדול שנערך בגדנסק , והיו מופיעות בפני הקהל. להקות נודדות היו דבר נפוץ אפילו בימי הביניים , אבל הם נתפסו כאנשים החיים בשולי החברה. אליזבת הראשונה מלכת אנגליה היתה בעצם זאת שמסדה את התיאטרון והפכה אותו למוסד . כמו בלונדון, גם בגדנסק נבנה תיאטרון ציבורי. הלהקות שהגיעו שכרו את התיאטרון למשך שבוע שבועיים והופיעו בו – ככל שיכלו. הקהל היה כמובן כלל האנשים.
גם התאטרון של היום בגדנסק עובד באותה שיטה – כלומר אין לו שחקנים קבועים והוא רק מארח מכל העולם. בכל שנה בקיץ יש פסטיבל שייקספיר המתקיים בתיאטרון, ובמשך השנה – רפרטואר גדול של מוביקה, מחול והצגות.
אני אתן לכם תחילה להתרשם קצת מהתיאטרון המודרני, ואז אמשיך לספר על “איך הכל התחיל”
מגדה המדריכה שלנו , כמובן יודעת להציג דברים בצורה תיאטרלית וברגע שראיתי איך היא פותחת את דלתות הכנסיה לאולם, הבנתי שאני חייבת לצלם.
אתם מוזמנים בעצמכם להתרשם מהתיאטרון היפהפה הזה, ולראות איך בכלל חשבו להקים אותו בגדנסק בסרטון שצולם על ידי ונערך על ידי בני על התאטרון
-
חברות יקרות
מיכל , זיוה וינינה.
גם אני עוד עוקבת. תודה על כל ההמלצות הנהדרות והקישורים שאתן מביאות. יש כאן אוצר לא קטן.
️ינינה- תאטרון שייקספיר בנוי כל כך יפה וחכם הלוואי עלינו , וכל הכבוד לנער על עריכת הסרטון.
סופש נעים
איריס
-
איריס – תודה שאת כאן איתנו ועוקבת אחרי שינויי הקולות, והשתלשלות השרשור. תודה גם על הפרגון לנער.
אמשיך על התאטרון.
אני ממש מתפעלת מהעיצוב של התיאטרון. האתגר שהועמד בפני האדריכל (רנטו ריצי ) היה לא פשוט. היה עליו לבנות תיאטרון ברוח תיאטרון שייקספיר אבל שיתאים לזמננו. התאטרון בנוי בריבוע. על שלוש צלעות שלו מותקנות גלריות הצופים, והבמה מוצמדת לצלע אחת ובולטת – כך שאת המתרחש עליה רואים משלושה צדדים. תיאטראות בני זמננו הרי בנויים אחרת : ישנה במה ולפניה הכסאות.
צורת התיאטרון כמובן משפיעה על בימוי ההצגה. כאשר יש צופים משלוש צלעות השחקנים צריכים לנהוג אחרת, משאשר כאשר הצופים רק בחזית. גם עניין התפאורה שונה. התפאורה לא יכולה להסתיר את השחקנים, ואי אפשר שלא תראה מכל הצדדים. ישנם אומנם במאים שנענים לאתגר ומשנים את בימוי ההצגה כך שיתאים לתיאטרון שייקספיר. אבל לעיתים זה ממש בלתי אפשרי. אז האדריכל יצר כאן תיאטרון שהם “שלושה במחיר אחד “. כלומר אפשר בקלות לשנות את אופי התיאטרון מתיאטרון מודרני לתיאטרון שייקספיר . וישנה אפשרות לצורה שלישית – במה מרכזית שמאפשרת לאנשים גם לעמוד סביבה.
במשך הטיול התפתח דיון מאוד מעניין על איך שתי צורות התיאטרון האלה נוצרו, ומה הם משרתים. על כך תוכלו לקרוא בחלק על תיאטרון שייקספיר בפוסט שלי
אפשר להצטרף לסיור בתיאטרון, בו מספרים על התיאטרון ועל ההיסטוריה של גדנסק. פרטים על הסיור כאן.
-
מיכל, זיוה וינינה היקרות-
אנחנו אומנם לא מכירות, כי אני שייכת לקבוצת האורחים לרגע של הפורום, ולא תמיד גם מספיקה להכנס לקרוא סיפורי מסע.
אחרי העדרות די ממושכת מפורום משפחות, חזרתי ישירות לפנינה הזאת.
שילוב מדהים של היסטוריה, תמונות יפות והעברת תחושות כל כך ממוקדת וכל זאת בטריפל קסום.
אז גם אם אני לא בהכרח הגיע לפולין , נהנת כאן מכל רגע,
ואם בסוף החליט שכן לבחור בה כיעד – יש כאן מאגר בלתי נדלה של מידע היסטורי ומידע תיירותי
תודה שבחרתם לשתף אותנו יחדיו בחוויה שלכן.
שבת שלום,
טל
-
טל יקרה, איזו תגובה מחממת לב, אנחנו אמנם לא מכירות אישית, כפי שציינת, אבל את תמיד מגיבה לסיפורים שלי ולכן משמח אותי שהצטרפת גם לכאן.
היו לנו קצת התלבטויות לגבי נחיצות הסיפור בפורום, אבל כל תגובה כמו שלך מעודדת אותנו להמשיך ולספר.
איריס, תודה רבה על הליווי הצמוד, מבטיחה ללוות אותך צמוד בחזרה, במידה ותחליטי לבקר בגדנסק.
-
גדנסק טייק 2חזרתי אמש מנסיעה נוספת לגדנסק. נסיעה ששילבה בין פגישת עבודה להיכרות מעמיקה עם העיר, הפעם בלי מדריכים, אבל עם מפגשים עם מקומיים.
אני אפרט בהמשך על ההמלצות שלי מהביקור הזה כי הן תוכלנה לעזור לכל מי שמתעתד להגיע לעיר, אבל לפני כן אני צריכה לסיים את היום האחרון בנסיעה הקודמת כי הוא זה שמחבר לנסיעה הנוכחית.
-
ביום האחרון, כפי שינינה כבר ציינה, נקבעה לנו פגישה בתיאטרון שייקספיר.
קצת לפני הפגישה הספקנו לשוטט בעיר וגילינו, במקרה, את המבנה בו היה התיאטרון היהודי של דנציג.
תיאטרון שייקספיר עצמו נמצא בסמוך למיקום של בית הכנסת היהודי, שקו המתאר שלו מסומן באבן גזית שחורה, בדיוק כמו אבני הגזית של מבנה התיאטרון.
למרות הסמיכות של בית הכנסת והתיאטרון הם מעולם לא נפגשו. התיאטרון במבנה המקורי שלו נסגר בטרם נבנה בית הכנסת הגדול בשנת 1887. בית הכנסת הגדול היה מבנה הולנדי מרשים בסגנון נאו רנסנס, ונבנה בהשראת הארכיטקטורה של גדנסק. אניה, המדריכה שלי, סיפרה לי שערב מלחמת העולם השנייה, בליל הבדולח של גדנסק (אוגוסט 1938) לאחר שהנאצים פלשו לבית הכנסת הגדול והשחיתו ספרי תורה, הוחלט להעביר את הארכיון הקהילתי שהיה בבית הכנסת הגדול לירושלים, ואת הפריטים הקדושים, ביחד עם האוסף של היודאיקה העבירו לניו יורק.
באתר הזה תוכלו לקרוא עוד חומר על הקהילה היהודית של גדנסק/דנציג ועל גורלו של בית הכנסת.
במפגש המרגש בתיאטרון שייקספיר אנחנו למדים כי בסוף אוגוסט ייערך בתיאטרון “שבוע ישראל” – בו יופיעו קבוצות תיאטרון ומחול מישראל.
אז אם אתם במקרה נמצאים בגדנסק בין ה29 לאוגוסט ועד ה3 בספטמבר מומלץ שתיתנו קפיצה לתיאטרון.
ועם החיבור המפתיע לישראל, אנחנו מסיימות את הסיור שלנו בגדנסק.
-
בנות יקרות!
תודה רבה על האשכול הנפלא הזה שבו מסופר על גדנסק משלוש נקודות מבט ובשלושה קולות ערבים.
ינינה – תודה רבה לבנך על הסרטון, בהחלט מרתק!
זיוה – מוזיאון הענבר והדנג’און נשמעים כחיבור מרתק!
מיקוש – אני מחכה כבר לקרוא את טייק 2!
בהחלט יישמר האוצר שחשפתן כאן, ויש לי תחושה שאני אגיע לגדנסק בעתיד הקרוב…!
שלכן,
שירלי
-
תודה שירלוש
,אולי גדנסק טייק 3 שלי יהיה איתך (איתכן).
-
בנות יקרות
השלמתי קריאה, אם כי ברור שאת האשכול הזה צריך לקרוא יותר מפעם אחת.
אלפי תודות לכן על סיפור מושקע עם תמונות נהדרות ועל קישורים נפלאים.
אין ספק שהאשכול הזה יהיה לעזר רב למתכננים טיול לגדנסק.
בהחלט הצלחתן לעורר בי סקרנות ורצון להגיע לשם.
תודה
ענת
-
זיוה, מיכל וינינה,
תודה רבה על סיפור מרתק שמאיר עוד צדדים של פולין. נהניתי מאד לקרוא אתכן.
שלוש שאלות:
- 1. ינינה ציינת כי התאכזבת ממרכז סולידריות אשמח לשמוע למה?
- 2. מיכל כתבת שתהיי במוזיאון מלחמת העולם השנייה, האם היית ומה דעתך?
- 3 האם כדאי להקדיש יום לסופוט?
ושוב תודה רבה על ההשקעה.
-
אני רוצה להודות לכל המשתתפות והמגיבות (ולמשתתפים שמאחורי הקלעים גם). קראתי כל מילה שלכן והפרגון מאוד שימח אותי, גם אם היו כאלה שדיברו על קושי אישי בחיבור עם פולין. אני מתנצלת על האיחור בהופעה שלי כאן. זה צירוף של עייפות ועומס וכנראה גם קושי אישי כלשהו.
אני מאוד מתחברת לדברים של ינינה על כך שאי אפשר להכליל את כל הפולנים כמו שאי אפשר להכליל את כל הישראלים. המורכבות היא שמעניינת. אני לומדת על השואה בעיקר מספרים ומקריאה ברשת. לפני שנתיים כתבתי סיפור חיים של אדם יקר שעלה לארץ דווקא מרומניה. קראתי אז המון על רומניה (והזדעזעתי עמוקות). בכל תקופה בחיים אני לומדת על צד אחר של הפרק ההיסטורי האפל ומשלימה לאט לאט את הפסיפס שלי. וכמו כן, קראתי השבוע בעיתון על ההתדרדרות החמורה והדרמטית של השלטון בפולין, שכבר השתלט לחלוטין על בית המשפט העליון. אני משתדלת לעקוב ולהיות מודעת למה שקורה, ועדיין מאמינה שיש במקביל גם פולין אחרת.
תמיד היה לי ברור שביום שבו אגיע לפולין ארצה להכיר אותה כמכלול שלם עם כל העושר והמורכבות שלו. מסע במחנות לא מעניין אותי. סליחה על הבוטות. העבר היהודי זה דווקא נושא שחשוב בעיני להכיר, ומוכרחה להודות שזה לא קל. העיסוק בארץ מאוד נוטה להתמקד בזוועה ופחות במורשת. לא הייתי בקרקוב, ואם יש מסחור של היהודות זה מעציב, אבל אני כן חושבת שיפה שמדריכה פולניה מסבירה ליפנים על בית הכנסת. אם היא עושה את זה טוב או רע זה כבר משהו אחר.
לגבי מרכז סולידריות: אני הגעתי לשם מותשת כליל וכל הסיור שם היה טו מאץ’ בשבילי ולא באשמת המקום אלא העיתוי. נסעתי לטיול הזה עם רגל חבולה והביקור שם אחרי סיור ארוך בעיר היה לי מאוד קשה. אבל הקונספט של המקום נראה לי מעניין. זה מרכז גדול המכיל מוזיאון, ארכיון ענק, מסעדה ופעילות לילדים (נדמה לי. מיכל התייחסה לזה ומודה שאני לא בדקתי מה בדיוק יש ולמי. אנא בדקו). בכל אופן כל הדבר הענק הזה נמצא תחת קורת גג של מבנה בעיצוב תעשייתי המתכתב עם העבודה במספנות. יש שילוב של הרבה אלמנטים של חוץ וטבע בתוך חלל המבנה. אפשר לראות את זה בתמונה שצילמתי. בחוץ יש אתר זיכרון. הקומפלקס הזה לכשעצמו והעיצוב שלו מרשים בעיני.
לגבי התוכן (והוא אמנם העיקר) – אני מנועה מלהביע דעה. ראשית, בעיני במקום כזה מתבקש להסתכל על הקירות ועל התצוגות ולא להיות מחויבים לחפירות של מדריך (שאני מכבדת ומעריכה לרוב, אבל במוזיאון הקירות הם שמדברים), ושנית – מצב הצבירה שלי היה כאמור בעייתי ולא ערוך לקליטה.
זכור לי שמיכהו, המדריך, הזכיר את העובדה, שכנראה הופיעה גם על גבי הקירות, שפולין היתה אסם התבואה של רוסיה, וזו ניצלה את הייצור הפולני לעצמה בעוד שלפולנים לא היה מה לאכול. את הסיפורים האלה שמעתי גם מאגנס כשטיילתי אתה יום קודם לכן, ויכול להיות שזהו נרטיב מאוד פולני. בכל אופן, הוא מציג את הגורם הזה כאחת הסיבות למרד, ויש בזה בוודאי אמת, גם אם הרוסים עצמם גוועו גם הם מרעב באותה העת. אני חושבת שכדאי בכל זאת לבקר במקום, ובביקור הבא שלי בגדנסק אבקר שם בנחת.
ולגבי תיאטרון שייקספיר – אני מצטרפת לדעתן של מיכל וינינה. החידוש של המקום המתייחס לעבר ובו בזמן משלב עיצוב מאוד מודרני – הוא פשוט נפלא. ומבחינה היסטורית הדהימה אותי העובדה שהשגשוג בעבר היה לא רק כלכלי אלא גם תרבותי, והקשר האנגלי-שיקספירי מרתק.
-
כמה מילים שלי לסיום:
חזרתי עם תחושה של מלאות מאוד גדולה, מהרבדים הרבים שפגשתי בהם בביקור הקצר, מהיופי של העיר ושל הטבע, מהגיוון ומגודש הסיפורים והמידע. זאת היתה חוויה אדירה, ואני חושבת שגם אם טיול פרטי הוא בעל אופי אחר, הרי שביקור בגדנסק הוא באמת בעל פוטנציאל לפגוש הרבה תקופות, מוזיאונים מגוונים וכמובן עיר יפה.
מי שיחקור את העבר היהודי יבורך. ינינה חקרה קצת. אני הולכת לבקר אשה שהתברר לי שנולדה בדנציג. מעניין אם יעלו בסיפורים שלה דברים מעניינים. היא היתה ילדה קטנה. לכל דבר יש עת. הביקור שלנו היה קצר. תמיד ניתן להמשיך וללמוד. גם המנוניטים לא מניחים לי מאז ואני מקווה להעמיד על הרגליים פוסט בבלוג שלי העוסק בעניינים (אם יהיה לי מספיק בשר לפוסט הזה).
מקווה להמשיך ולהתראות בטיולים שלכם ושלי, כאן או במקום אחר. לכל פורמט היתרונות שלו, וכאן בהחלט יש הרבה.
-
תודה זיוה שחזרת לסיים את הסיפור למרות הקושי האישי. מאד מעריכה אותך על כך.
תודה ענת ועידית על הליווי.
מצרפת את ההמלצות שלי מהביקור השני בגדנסק תוכלו למצוא שם המלצות על מסעדות, שכונות מעניינות, בתי קפה ועוד (יש שם גם מידע על מוזיאון מלה”ע השנייה וסופוט).
זה סוף הסיפור, אבל גם רק ההתחלה. חלקנו ימשיכו בקרוב לעוד מסעות בלוגריות, ליעדים מורכבים נוספים.
נפרדת בכמה תמונות אווירה….
לילה טוב
-
תודה לשלושתכן על הסיפור והתמונות.
מיקה, כולנו מרגישים את הרוח הלא נעימה בפורום, קצת חבל.
נשמח שאת ושכמותך לא ינטשו למרות הכל.
-
תודה יפה
