חזרנו מברלין
-
יהודים /יהדות וברליןאנדרטת השואה -
לפני שמונה שנים כשהיינו בברלין זה היה שדה פתוח וגדול. דובר על בניית אנדרטה ענקית במקום.
קראתי במשך השנים הרבה תגובות על האנדרטה הזו - אלה שלא מבינים את פשרה, ואלה שחושבים שזה מבזה את זכר השואה ואלה שחושבים שזהו בדיוק, ככה היה צריך לעשות ועל המבקרים הרבים שדיברו על תחושת החנק בעת הביקור.
אז השתדלתי לבוא עם ראש פתוח ככל האפשר, במיוחד אם אתם זוכרים את הסיפור שלי על ביקור ראשון ביד ושם השנה - לא היה לי קל.
האנדרטה היא דמויית הרבה מאוד מצבות קבורה. אני חושבת שרק מי שביקר בבתי קברות יהודים יכולה להתעורר אצלו האסוציאציה הזו. ה"ארונות" הם בגדלים שונים, מתחילים בגובה אפס על המדרכה, חלק אפילו גולשים לכביש, כאילו לומר - זה חלק מהיומיום, הולך וגדל עד שהארונות האלה גבוהים מגובה אגם אפילו גבוה. בקצה "השדה" הזה יש מוזיאון שואה. כלומר הולכים ויורדים, והתחושה תאמינו לי, מאוד מאוד קלאסטרופובית, הרגשתי שנגמר לי האויר בריאות, נאחזתי במצלמה כבמצילה, ותראו שלא ממש הצלחתי...
מילת כפירה - המקום מהווה אתר רציני לצילומי אמנות, בייחוד בשעת שקיעה.
מוזיאון השואה שבתחתית האנדרטה לטעמי האישי, ובנזוגי לא שותף לה, מאוד קורקטי, מאוד דידקטי, הייתי אומרת אפילו, מאוד אסתטי. החלק הכי מעניין שם הוא המסופים המחוברים לאתר יד ושם, שם אפשר להתחבר לדפי העדות הרבים ולשמות. יד ושם בעיניי מכה בבטן ובראש הרבה הרבה יותר חזק.
רבקה
אנדרטת השואה(גודל:9.45KB) אנדרטת השואה(גודל:12.77KB)
-
יהודים /יהדות וברליןאי אפשר לשכוח את ההשפעה הגדולה של ברלין על היישוב הצעיר בארץ ישראל. השדרות בתל אביב - רוטשילד, ח"ן, ירושלים ואחרים הם העתק של שדרת אונטר דן לינדן הברלינאית, הבאוהאוז הגרמני והברלניאי עשה עליה לתל אביב, ויש הרבה יותר באוהאוז בתל אביב מבכל מקום אחר. עמוס עוז בספרו "סיפור על אהבה וחושך" מיטיב לתאר את תרבות בתי הקפה שבאה הישיר מברלין ווינה.
כאן המקום לתת את הקישור לכתבה המצויינת של בני ציפר על בתי הקפה של ברלין:
http://www.masa.co.il/article/1452/%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%94 %D7%A7%D7%A4%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7% 9F/
על המוזיאון היהודי, מחר.
רבקה
-
לרבקה"בלעתי" את הכל עד עכשיו.
אני מאוד אוהבת את הדרך שבה את מספרת על הטיול שלכם.
מקווה שאת מרגישה טוב
-
לרבקהלא יכול שלא להגיב...
גם אני עוקב בקפידה אם כי לא "בולע" - אומרים שזה משמין
אבל נהנה - משהו משהו
רבקה - תודה
ג'מוס -
מוזיאון יהודי ברליןתודה לג'ני וג'מוס.
ותודה ליונית, ששכנעה אותי בכל זאת ללכת למוזיאון הזה. קראתי בטיפים ובפורום אירופה שהמוזיאון מיועד למי שלא מכיר את חיי היהודים, ומי שממילא גר בישראל לא זקוק למוזיאון כזה.
אני העליתי את השאלה בגלל הארכיטקטורה של הבניין.
ובכן, זה היה אחד משיאי הטיול.
מעולם לא ראיתי בנין מדבר באופן שהמבנה של דניאל ליבסקינד מדבר. גם לו לא היה אף מוצג בפנים, המבנה עושה את העבודה. הוא מציג את חייהם ומותם של יהדות גרמניה. מאוד קשה להסביר, זה באמת משהו שצריך לחוות כדי להבין.
לפי מה שקראתי, דניאל ליבסקינד הארכיטקט, סימן על מפת ברלין את המקומות מהם הוצאו יהודים למחנות ההשמדה, שרטט בין הנקודות קווים, והצורה שהתקבלה היא צורת המוזיאון - ברק.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99% D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99_(%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%9F)
נכנסים למוזיאון ממבנה בן המאה ה19, ודרך מעבר תת קרקעי עוברים למבנה המוזיאון המתחיל במסדרון השואה. המוצגים הם חפצים של יהודים שנספו - מכונת תפירה, מזוודה ריקה ובה כתובת המשפחה, סיפור קצר על החפצים ועל איך הם הגיעו, ובסוף המסדרון מגדל השואה - חדר צר וגבוה, קר ביותר, חשוך מאוד ורק בקצה אור קטן. ברור לכם שהקלאוסטרופוביה הופיעה פעם שניה.
רבקה
המסדרון המקשר בין החדרים(גודל:9.83KB) סידור מהמאה ה18(גודל:11.54KB)
-
מוזיאון יהודי ברליןומכאן עולים למעלה, במסדרון ארוך ובמדרגות רבות שנגמרות בקיר, ואין דרך אחת בה אפשר ללכת בין החדרים, בכוונה יש בלבול בינהם, ולכן קרוב לודאי שפיספסנו חלק.
היינו בחדר בו מוצגות עדויות של יהודי גרמניה היום - היכן נולדו, איך הגיעו לגרמניה, ומה הם עושים בה היום. יש יהודים שנשארו בברלין כל תקופת המלחמה וגם אחריה, יש יהודים שחזרו מהמחנות לגור בגרמניה, חלק עלו לארץ ולאחר שנים חזרו להגורר שם, חלק גדול הגיע מהמזרח - פולין ורוסיה לגרמניה המזרחית וכך הם חלק מגרמניה היום, חלק גרו אף 50 ו60 שנה בארה"ב והחליטו לחזור לקראת סוף חייהם לגרמניה.
משם עברנו לחדר ארוך מאוד המתאר את חייהם של היהודים במשך מאות שנים בשילוב עם ההסטוריה של גרמניה, תרומת היהודים לגרמניה - בספרות, מדע, מוסיקה, פילוסופיה וכו', פינה לכל אחד מהאישים החשובים, פרטי יודאיקה שאותי מאוד מאוד עניינו - כמו כלי אוכל יומיומיים, ספלי החרסינה של משה מנדלסון (היתה תקופה שלא הרשו ליהודי גרמניה להתחתן, הנסיך התרצה והרשה להם להתחתן בתנאי שבכל אירוע חשוב שלהם יקנו כלי חרסינה ממפעל ששכחתי את שמו. הם כמובן לא יכלו לבחור וקיבלו את הכלים הדפוקים או המכוערים. משה מנדלסון קיבל ביום חתונה סט ספלים שהיו מכוערים בעיניו אך יפים בעיניי והאירוניה היא שהם היום פריט אספנות חשוב מאוד) והייתי מצפה שבנימה אופטימית זו יסתיים המוזיאון, אך בדרך פתלתלה כלשהי המסדרון חזר אל אולם השואה, כאילו לומר, הכל מתחיל ונגמר כאן....
אני באמת חושבת שחשוב מאוד לחוות סוג כזה של מוזיאון, שאנחנו לא רגילים אליו כאן בארץ. החוויה הכי חזקה שלי היתה, שמותר להראות גם יהודים אחרים, כאלה שאולי קרובים אלי יותר בזיקתם, ושניתן לי חופש הבחירה להבין כרצוני את שמוצג, לא מובילים אותי ביד למסקנה אחת מתבקשת, בד"כ ע"י אוצר התערוכה.
שאפו לארכיטקט ולאוצרי התערוכות.
אני רוצה להוסיף, שאמנם לא ראינו תורים ארוכים מתשתרכים, אך יחד איתנו טיילו כמה כיתות תיכון מלווים במוריהם, בשקט מופתי ובהאזנה ראויה להערצה, ובתיירים רבים.
רבקה
דף מיומנו של רופא יהודי(גודל:11.24KB) ספלי משפחת מנדלסון(גודל:9.54KB)
-
יהודים /יהדות וברליןשלום לך רבקה,
לקח לי מעט זמן להשיב לך, ובינתיים כבר מתמלא הדף השלישי.
לגבי הדיירים הלא חוקיים...זה לא נכון שאחרי עשר שנים הם הופכים להיות חוקיים. בשנות השמונים, ובתחילת שנות התשעים ניסו משפטית לפתור את בעיית הפולשים דרך הכרה בזכויותיהם. מאז שכרישי הנדל"ן גילו את ברלין, הפכו הפוליטיקאים שלנו לתאבי בצע לא קטנים.
אם היית מבקרת במעוז הביתאניאן בקרויצברג היית מגלה את מה שאת מחפשת, פאנקיסטים ואנרכיסטים החיים יחדיו עם אומנים במתחם שהיה פעם בית חולים ומנזר.
התייקרות הנדל"ן בברלין "דוחקת" את אוכלוסיות אילו מהרבעים שאחרי נפילת החומה עדיין היו זולים (פרנצלאוארברג, פרידריכסהאין). את אולי נהנית לראות זאת, אני חושב שחלקים מפרנצלאוארברג כבר איבדו מהאותנטיות שלהם, מאז שכסף מדרומה של גרמניה (שטוטגרט, מינכן) העלה את מחירי הנדל"ן לשמיים.
בקרויצברג יש כבר כאלו המסרבים למכור, או להשכיר דירות לדרום-גרמנים.
-
מוזיאון יהודי ברליןהיי רבקה,
קודם כל מברכת אתכם ברוכים השבים (ומתנצלת על האיחור).
מקווה שאת חוזרת לשגרה ומעכלת את כל החוויות, שנראות עוצמתיות ומיוחדות מאד!
מאד מאד התרשמתי מהמוזיאון היהודי. אצלי הוא כבר זמן רב "בתכנון", והתיאור שלך רק חיזק את דעתי. בייחוד אהבתי את הרגשתך שניתן לך חופש הפרשנות.
אוהבת לטייל בברלין יחד איתך.
(השתלם להתעקש ולהיכנס לאתר, למרות הקשיים).
תודה על השיתוף ושבוע טוב לך! -
מוזיאון יהודי ברליןהיי רבקה,
ממשיכה לעקוב אחר הסיפורים. היה לי קשה לקרוא על הויכוח על המעיל במוזיאון. כדור שני לשואה, הרגשתי את התחושות שהזכרת. אני חולקת עליך לגבי החישוב שעשית בנוגע לגילאי הנאצים מאז, ועל האמירה שרובם מתים. לא לקחת בחשבון שבאותה תקופה בני נוער היו פעילים מלאים בתנועה הנאצית, והיו שותפים להסגרת היהודים ולהתעללויות. אפילו ילדים קטנים עזרו לאב או לאח הגדול בכך שהלשינו על יהודים שניסו להתחבא. כמו שאצלנו יש עדיין מספיק ניצולי שואה שחיים, כך גם אצלם. אבי הוא ניצול שואה, עדיין חי ועדיין צלול. יש לו עדיין מכרים מתקופת העלייה לארץ, שגם הם בחיים, חלקם עדיין עובדים ופעילים (כמובן בעבודות שבהן גיל הפנסיה לא רלוונטי). עדיין יש אצלנו מספיק אישי ציבור שעברו את השואה כילדים. כמו שאצלנו יש דור שני שמאוד מושפע מארועי אותה תקופה, כך גם אצלם. מסכימה שדור שלישי זה כבר סיפור אחר לגמרי...
לי עדיין יש רתיעה מסויימת מביקור בברלין, וקשה לי לחשוב על חופשה בברלין. למרות שאולי הרתיעה הספציפית שיש לי מברלין היא דווקא בגלל שטרם ביקרתי שם. אולי אחרי שאבקר, אשב בבתי קפה, ואראה את העיר מלאה מקומות בילוי וצעירים, הדעה שלי תשתנה.
מאוד מעניין אותי לקרוא את הסיפורים והחוויות שלך.
אור -
תודותשלום רבקה !
ברוכים השבים ! קצת באיחור אך היתי קצת עסוק ואפילו לא היה לי זמן לאסוף את הפרס.
כתבתי מקודם מגילה שלמה אך שוב לא היה קישור לאתר והכל הלך לאיבוד. מה קורה עם האתר מאז צאת השבת ??
ביום חמישי היתי עסוק עם שני המשחקים ואתמול עם חילוצו של חתני עד כניסת השבת. לא היתי מאמין שבשנת 2010, שלולית מים תגרום להשבתת מנוע של רכב חדש יחסית, פחות משנתיים ופחות מ- 80000 ק"מ. האלו שברולט, האופטרה מור מיועדת רק לארצות מדבריות ??
במוצאי שבת האתר שבת ( אצל כולם ?? ) ומיהרנו לבית הלוחם למופע של שלומית אהרון ושלושת הטנורים. שלומית בת לזמרת אופרה והחיבור עם הטנורים מוצלח מאוד. לראיה, ששת ההדרנים.
הי ציוניוני הדרך, O SOLE MIO, SANTA LUCIA, TOREADOR ועוד...
נ"ב : נהניתי מהתיאורים והתמונות. -
מוזיאון יהודי ברליןבוקר טוב. סוף כל סוף אפשר לענות...
אור - אומר משפט אחד בעניין: יותר מדי שנים התעסקתי במוות, ומאוד שמחתי לראות את החיים, על כל גווניהם.
תודה על הפירגון.
אסי - הנה הוספת סיבה נוספת לביקור הבא לברלין. ואתה ודאי התכוונת לאתר הבא:
http://www.spottedbylocals.com/berlin/kunstraum-bethanien
נירית תודה - אין ספק שהכתיבה כאן עוזרת לי לעשות סדר, להיזכר ולהתרשם שוב, ולהחליט החלטה שאינני יודעת כמה זמן תחזיק, להאט מאוד מאוד את הטיול הבא...
רבקה -
מוזיאון יהודי ברליןרבקה,
מקפיצה גם כי אולי יחזור לך החשק להמשיך, וגם כמובן כדי לומר כמה מילים:
שמחה שהתרשמת מהמוזיאון היהודי של ליבסקינד. כל מי שחזר משם מספר על חווייה מטלטלת, ואני ממש מחכה לחוות אותה בעצמי.
האם הבנתי נכונה מדברייך, כי אנדרטת השואה היא מרשימה וחזקה ורק לגבי המוזיאון למטה הרגשת שסטרילי מדי?
אין ספק שאסתטיקה היא מילת מפתח בהקשר של האתר כולו.
האם את חשה כי זה מסיח את הדעת מהעיקר או "מייפה" את החווייה שהמקום אמור לספק?
חוץ מזה, סיפורייך מרתקים והדרך המעניינת בה את בוחרת להעביר את הנושאים היא חווייה עם ערך מוסף כשלעצמו, ואני כבר מחכה להמשך!
תודה, אוסי -
מוזיאון יהודי ברליןהי אוסי
פתחתי כדי להמשיך, אך קודם אענה לשאלתך.
הבנת נכון. האנדרטה עצמה מאוד מאוד עוצמתית בעיניי.
שמעתי אתמול מאנשים שטיילו טיול מאורגן בברלין שלקחו אותם לקצות האנדרטה, אמרו להם משהו כמו - הנה זו האנדרטה לשואה והמשיכו הלאה. הם כמובן לא הבינו מה מיוחד בה ולמה בכלל זו אנדרטה.
מייפה - זו מילה מעניינת. הרי כל אנדרטה היא סוג של ביטוי אסטתטי לצער. אם אנחנו מתחברים או לא זו שאלה אחרת. אני נוטה לחשוב שהאמן לא בדיוק חשב על האור והצל שקרני השמש השוקעות יוצרות במקום.
אבל אני לא ממש יכולה לענות לשאלה שאלך, כי אני באה עם ידע מוקדם רב, גם לגבי המקום ומה הוא היה לפני המלחמה ולאחריה כאזור פרוז, אני מודעת למה שהמקום אמור לציין ובין היתר, אני אחת מאותם רבים שעבוריה נוצרה האנדרטה. צריך לשאול את שאלת המעניינת אנשים כמו אלה שפגשתי אתמול.
אגב, בחנות המוזיאון מוכרים פוסטרים של תמונות שצולמו ביד אמן. אני מניחה שמי שתולה אותם על קיר ביתו עושה זאת רק בגלל האסתטיקה.
תמונה אחרונה לסגירת הנושא.
בטיילונו ברחובות העיר הבחנו בקישוטי חג המולד בבתי הפרטיים - בחלונות ובמרפסות. ואז, שמנו לב, שפה ושם בין הקישוטים, יש בתים שהמנורה מקשטת את החלון. אני חושבת שזו אכן מנורה - לא חנוכיה, כי יש לה שבעה קנים. וחשבתי שאולי יש לה תפקיד כשל המזוזה - להודיע - כאן בית יהודי.
מה דעתכם??
רבקה
מנורה(גודל:11.13KB)
-
מוזיאון יהודי ברליןשמחה שהחלטת לחוות את המוזיאון היהודי למרות הדעות השונות והאחרות שהסתייגו ממנו.
שותפה לחלק גדול מהרשמים שלך על ברלין,מרגישה "דז'ה וו" בנושא.
לגבי המנורות בחלונות-שאלתי כשהייתי בגרמניה (בטיול אחר,אבל אותן מנורות בחלונות) התשובה שקיבלתי שזה קישוט מקובל לתאורה להאיר את הרחוב מהבית כמו בעבר,טרום חג המולד ,לגרש את החושך. לצערי, למרות שנורא ניסיתי לחלוב הסבר יותר יהודי-לא הצלחתי לקבלו.
אבל אולי נירית תדע את התשובה למנורות המאירות את חלונות גרמניה בדצמבר.
-
ברלין - אמנותנמשיך.
מי שעקב אחרי התכנונים שלי ודאי זוכר את הלחץ שלי שלא אספיק לראות את כל מה שיש לברלין להציע.
טוב, זה היה מאוד ילדותי לרצות להספיק
בברלין כ-250 מוזיאונים. חלקם הגדול ודאי מוקדש לאמנות. צריך להוסיף לזה את המספר הגדול של גלריות האמנות, גם כאלה שלא נמצאות ברשימה כלשהי - נפתחות ונסגרות לפני שמספיקים להכניס אותן למדריך התיירות הקרוב. ולזה, צריך להוסיף את אמנות הרחוב - פסלים, אנדרטאות, גרפיטי ו - אדריכלות.
רוצה להגיד - מקבלים מנה גדושה של אמנות פלסטית גם מבלי להתכוונן במיוחד.
אני עבדתי קשה לפני הנסיעה כדי להוריד עוד ועוד אלמנטים מהרשימה המאוד מצומצמת שלי על מנת שהטיול יהיה ריאלי, ולבסוף כשהגענו לברלין היה לי בראש סלט אחד גדול, קצוץ דק, ערבבתי הכל ולא ידעתי מי הוא מי...
אחרי היום השני, ישבנו בבית קפה (שוב בית קפה), נאמתי למשפחתי היקרה נאום ארוך אודות הרגעות, ועל כך שאם לא נוריד הילוך ולחץ, פשוט לא ניהנה. אז מה שאציג לכם כאן - זה אחרי צמצום של הצמצום.
ראינו שמונה מוזיאונים לאמנות בשבעה ימים כולל ת'כלס והאיסטסייד גאלרי, נכנסנו לכל גלריה שהיתה פתוחה (כזכור הן נפתחות רק ב-14:00) ראינו שתי תערוכות ברחוב הקשורות לציון 20 שנה לנפילת החומה.
אני אנסה לרשום על כך משהו, כאמור גם כדי לסדר לי בראש את הדברים.
רבקה
-
ברלין - אמנותאמנות בת זמננו:
האמבורגר באנהוף - http://www.hamburgerbahnhof.de/text.php?id=94&lang=en
הקונספט - תחנת רכבת לשעבר שהפכה למוזיאון. רב העבודות שראינו הם לא תצוגת קבע, החל מעבודות קשות להבנה ועד לכאלה שהיינו מוכנים לאמץ בו ברגע מרוב אהבה - כולנו.
ציון - אם צריך לבחור מוזיאון אחד בברלין (אף על פי שלא ראיתי את הרב) זה המוזיאון! הוא מרתק בעיניי ביותר.
זכרתי אותו כמוזיאון שהעבודה של אנסלם קיפר עומדת במבואה שלו - אז העבודה לא היתה שם. במקומה עמד קרון רכבת מאוד מסויים עם פסים מפורקים. בנזוגי העלה את ההשערה שהרון הוא תזכורת לתחנה שהיתה כאן אך מהר מאוד הבנו שזה מיצג.
את אנסלם קיפר פגשנו בשלוש עבודות מדהימות. קיפר מתכתב תדיר עם מלחמת העולם השנייה ועבודה אחת מסויימת היתה חזקה בעיניי מכולן:
LiLith am Roten Meer
http://worldvisitguide.com/oeuvre/O0033074.html
אני לא מצליחה למצוא מאמר באנגלית שיסביר אותה, אז אשמח לעזרה בנושא. אם תגדילו את התמונה תראו בגדי ילדים, שיער, ספרים.
עבודה שנייה מעניינת ביותר היתה של דיטר רוט. לקח לנו הרבה זמן להתחיל להבין למה הכוונה. גינה מפוסלת - שם העבודה. היה כתוב שם שהאמן התכוון לעשות עבודה שתשאר הרבה אחרי מותו. יש שם הרבה צנצנות זכוכית אטומות עם נוזלים עכורים מתאורכים בתאריכים שונים, שהסתבר שזה המיץ של הזבל שהופק בתאריכים אלה. בכל אופן שייך לז'אנר של פיסול אורגני.
http://en.wikipedia.org/wiki/Dieter_Roth
רבקה
אנסלם קיפר(גודל:11.90KB) דיטר רוט(גודל:16.67KB)
-
ברלין - אמנותהעבודה שהתאהבנו בה לחלוטין היא של האנס-פטר פלדמן, חפצים שונים שמסתובבים סביב עצמם ויוצרים כל מיני דמויות צל על הקיר ממול - פשוט קסם!!!
בחדר ליד הוצג סרט שיצר אותו אמן, נושא מאוד דומה ל"חיים יפים" אלא שכאן היתה אמא שמלמדת את ילדה בתקופת מלחמת העולם השנייה לחיות בעולם דמיוני. הצל הוא שחקן ראשי בסרט. גילוי נאות - ראינו רק חמש דקות מהסרט.
אגב, מותר לצלם במוזיאון הזה.
רבקה
schattenspiel(גודל:14.14KB) schattenspiel(גודל:13.34KB)
-
ברלין - אמנותמוזיאון קתה קולוויץ.
כאן אסור לצלם, אז אין לי תמונות. חשבתי שמהמוזיאון הזה תיהנה ביתי יותר מכל המוזיאונים. אז טעיתי בגדול. היא השתעממה מאוד. היא טענה שכל העבודות בעלות אותו קו ושאין בהן חידוש.
ובכן, קולוויץ ציירה בקו זריר ורגיש את מעמד הפועלים. יש לה קו מבט שונה ממה שאנחנו רגילים אליו. הציורים רואים פרטים קטנים שבדרך כלל, כשאנחנו מתבוננים בזולתנו אנחנו לא רואים. הציורים קשים, כי האנשים בציורים עצובים, רעבים, חולים ונוטים למות. קולוויץ היתה מרצה בבית הספר הגבוה לאמנות בברלין והיטלר בעלותו לשלטון אסר עליה להמשיך ולהרצות, הורה להוציא את כל עבודותיה מכל המוזיאונים. היא מתה דקה לפני שהמלחמה הסתיימה.
ואני שואלת למה לומדים עליה ועל עבודתה בתולדות האמנות????
בעמוד הכניסה למוזיאון מוצג פסל הפיאטה שלה. הפיאטה - זה הרגע שבו מורידה האם את הצלוב מהצלב. עד היום ראיתי את האם פורסת את ידיה לאות זעקה אל השמיים, או כדי ליצור בידיה את הצלב - סממנים דתיים. אצל קולוויץ האם מערסלת את בנה, אוספת אותו אל חיקה - כמו שאני חושבת שכל אם היתה עושה במצבה.
http://www.kollwitz.de/en/default.aspx
מוזיאון ברגרואין -
http://www.smb.museum/smb/sammlungen/details.php?objID=22&am p;lang=en
אוסף פרטי של ברגרואין, בעיקר עבודות נפלאות של פיקאסו, ופחות של פול קליי. לאחרון דוקא ציפיתי יותר, מהראשון נהניתי יותר.
רבקה
-
ברלין - אמנותקונץ וורקה -
http://www.kw-berlin.de/index.php?option=com_content&vie w=category&layout=blog&id=22&Itemid=39&lang= en
מוזיאון לאמנות בת זמננו, כשאנחנו היינו היו רק מיצגים של וידיאו ארט. לא יודעת אם תמיד זה כך. לא הבנתי את זה מהאתר שלהם, והתלהבתי. בד"כ אני לא אוהבת וידאו ארט. המוזיאון נמצא בחצר מופלאה (עוד אספר על החצרות). ראינו שם סרט מדהים של ז'אן לוק גודאר הצרפתי. הוא עשה במשך 10 שנים קולאז' של קטעי סרטים וצילומי ציורים אקספרסיוניטים וקטעי עיתונות, השתמש בהם כאילו היו צבעים ונתן את האינטרפרטציה שלו להסטוריה (בצרפתית הסטרויה זה גם סיפור ולכן לא מתרגמים את השם לאף שפה) של הקולנוע ולשימוש בו. לא אגיד שהבנתי הכל, צריך לראות עוד כמה פעמים כדי לשים לב לכל פרט, אך בהחלט היה מעניין.
http://en.wikipedia.org/wiki/Histoire(s)_du_cin%C3%A9ma
רבקהkw(גודל:18.00KB)
-
ברלין - אמנותגמלדן גלרי -
http://www.smb.spk-berlin.de/smb/sammlungen/details.php?obje ctId=5
שני ורמירים במוזיאון הענק הזה - בגללם. והרווחתי גם כמה רמברדטים מדהימים. כאן היתה לי הפתעה וביתי נהנתה מאוד. לא מבינה למה....
למעלה היתה תערוכה של ארט-דקו. נחמד.
בכל קופות המוזיאונים יש פרוספקטים של מוזיאונים אחרים. בזמן שאנחנו היינו עסוקים בקניית כרטיסים, עינה של ביתי נפלה על פרוספקט לתערוכה של המאה ה-20 בציור בגלריה החדשה (זו שזיוה לחצה קלות שאלך לראות) ואני לא תכננתי, כי לא רציתי לחזור על מה שכבר ראינו בטיול הקודם... אבל הילדה מבקשת אמנות... וזו תערוכה חד פעמית (לא כלולה בכרטיס ההנחות), אז יושבים שתי דקות בכסאות הנוחים כדי להבריח את כאב הרגליים והולכים.
הגלריה הלאומית החדה -
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99% D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9 7%D7%93%D7%A9%D7%94_(%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%9F)
http://www.smb.museum/smb/sammlungen/details.php?lang=en& ;objID=20&n=1&r=19
לא התאכזבנו! חדר שלם של מקס ארנסט, ופול קליי, ומירו, וקלדר ועוד פשוט ליקקנו את האצבעות. להגיד לכם שהיינו בריכוז מלא? קצת קשה.
הבניין המיוחד כמובן של מיס ואן דר רוהה, וגם עיצוב הרהיטים המינימליסטים:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%93%D7%95%D7%95% D7%99%D7%92_%D7%9E%D7%99%D7%A1_%D7%95%D7%9F_%D7%93%D7%A8_%D7 %A8%D7%95%D7%94%D7%94
רבקה
הגלריה הלאומית החדשה(גודל:10.19KB) הגלריה הלאומית החדשה(גודל:13.42KB)
