חזרנו מצפון אנגליה
-
כמה טיפים שיעזרו לכם לתכנן יותר טוב את הביקור בפארק אלטון טאוארס:
- שעות הפתיחה של הפארק די מצומצמות – מ 10 בבוקר ועד 18:00 אחרה”צ
- הפארק ענקי ולכן נדרש תיכנון מוקדם של הביקור – כי גם ככה אי אפשר להספיק הכל.
- מומלץ מאוד להתקין את האפליקציה של הפארק – כדי לקבל עידכונים על מצב התורים
- חלק מהמתקנים נפתחים רק ב11. המידע על שעות הפתיחה של כל מתקן לא מופיע בשום מקום באתר – אבל כן מופיע באפליקציה. כדאי להתחשב בשעות הפתיחה של המתקנים (אנחנו ביזבזנו זמן כדי להגיע למתקן בהתחלה – רק כדי לגלות שהמתקן סגור ונפתח רק ב11)
- הפארק מחולק לאזורים, וחלק מהאזורים מרוחקים מאוד. הפארק הוקם למעשה בשטח של אחוזה ישנה, והגנים ההיסטוריים של האחוזה הם היום חלק מהפארק. הגנים נמצאים בעמק וכדי לחסוך את הירידה+עליה לעמק במעבר הוקם רכבל – אבל הרכבל לא פעל ביום הביקור שלנו “בגלל הטמפרטורות הגבוהות”. כדאי לקחת בחשבון
- הכרטיסים לפארק די יקרים. בתחילת השירשור יש לינק לאתר שבו אפשר למצוא קופונים והנחות. אנחנו השתמשנו ב2 קופונים על אריזות של שוקולד קדבורי שהקנו לנו 2 כרטיסי מבוגר בחינם ברכישה של 2 כרטיסי ילד, וכרטיס ילד שלישי רכשנו ב 50% הנחה עם קופון של סבון ידיים (ראו תמונה). כל אחת מהאריזות האלה עלתה לנו כפאונד אחד, כך שהחיסכון משמעותי…
- החניון של הפארק ענקי, וגם רחוק יחסית מהכניסה. יש אפשרות ללכת ברגל (כ20 דקות הליכה) או לנסוע ברכבת פנימית של הפארק. אנחנו הגענו חצי שעה לפני הפתיחה וכבר היה תור ארוך לרכבת. כדאי להקדים.
- הפארק שייך לרשת מרלין, הבעלים של רשת סי לייף. בהתאם – יש בפארק אקוואריום של סי לייף, ממש נחמד ומומלץ.
-
יום 7: איזה כיף בדאדלייום אחרי השיא של פארק שעשועים גדול הוא יום מאוד מאתגר בטיול משפחתי – אחרי שעברנו את השיא, היום שכולם מחכים לו – איך אפשר לשמור על תחושת החשק של הילדים לטיול?
אז במקרה שלנו – מתכננים יום בילוי לאטרקציה מהסוג האהוב עלינו – מוזיאון פתוח.
את היום פתחנו בנסיעה יחסית ארוכה (כמעט שעה וחצי) אל לב אזור “הארץ השחורה”. בשיאה של המהפכה התעשייתית, לפני כ 250 שנים, האזור של ה “black country”, או “הארץ השחורה” היה אחר לגמרי ממה שהוא נראה היום. המחוז היה מלא מכרות פחם. המוני כורים היו עובדים עבודת פרך במכרות, תחת תנאים בלתי אפשריים של סביבת עבודה לא “נחמדה” בלשון המעטה. מקרי מוות רבים כתוצאה מתאונות עבודה, חוסר איוורור וחוסר הקפדה על תנאי תברואה.
מעל פני השטח הצטברו מפעלי תעשיה כבדה רבים מאוד. כל אחד מהמפעלים פלט עשן שחור כבד וזיהום האוויר היה בשיא. ממש פלא איך אנשים חיו כאן בתנאים כאלה.
אחרי שנים רבות, כאשר ממזמן כבר המכרות הפסיקו לעבוד, המפעלים כבר לא נמצאים כאן, המקום השתקם, וחזר להיות ירוק. אבל בלב הארץ השחורה הוקם “מוזיאון חי”, שתפקידו לשחזר, ולו במעט, את הוואי החיים בתקופת המהפכה התעשייתית.
מוזיאון פתוח בלאק קאנטרי - Black Country Living Museum - מפה - אתר
למי שכבר היה במוזיאונים פתוחים, צפויה כאן הפתעה. זה המוזיאון הפתוח הטוב ביותר שהיינו בו, בפער ניכר (משיג בהרבה את מקום 2 – המוזיאון הפתוח של קומרן).. בניגוד למוזיאונים אחרים, המוזיאון כאן הוא “חי”. אז נכון, גם במוזיאונים פתוחים אחרים יש הדגמות של בעלי מקצוע, אבל כאן הביאו את השתפות המציגים לשיאים. המוזיאון מעסיק כמות עצומה של שחקנים, כאשר כל שחקן לובש תלבושת מתאימה, משחק דמות והשחקנים מפוזרים ברחבי המקום. לכל מקום שאליו תפנו תתקלו בשחקן של המוזיאון, שישמח להציג בפניכם את האזור שלו.
מיד בכניסה פגשנו את שוטר המחוז שהיה ממש להוט להסביר לנו מה תפקידו וניסה לעזור לנו כמיטב יכולתו. המשכנו אל תצוגת כלי רכב של תחילת המאה ה20, ומשם לבית שבו יושב שחקן ומספר סיפורים על תקופת מלחמת העולם ה2 בבריטניה.
-
בכל רחבי המוזיאון פזורים שחקנים שתפקידם להמחיש למבקרים את הוואי המקום. המקום ענקי ולא מרגישים צפיפות בכלל. יש קו של אוטובוס עתיק (ולפעצים גם טראם עתיק) שיכול להקפיץ אתכם מאזור הכניסה עד האזור התחתון.
אחת התחנות שבה מתעכבים הכי הרבה זמן זה המכרה – מכרה פחם אמיתי שנמצא בשטח המוזיאון. הסיור מתקיים כל כ20 דקות והוא מעניין מאוד (לשים לב שהמכרה חשוך, כל משפחה מקבלת פנס אחד, לא מתאים למי שפוחד מחושך או לילדים קטנים).
באחד הרחובות הראשיים שם מתקיים מופע של קוסם \ להטוטן (תמונה) שמשעשע את המבקרים. כדאי גם להיכנס אל בית המרקחת (יש תמונה), שם יסבירו לכם המציגים על תרופות שהיו נהוגות פעם (יש הפתעות!)
-
השחקנית הכי מדהימה הייתה במכולת – השחקנית המוכרת בחנות נתנה לנו הופעה ממש משכנעת על תנאי הקיצוב והעוני בשמן המלחמה, ממש נכנסה לזה. קטע מרגש מאוד של איזה 20 דקות, רק לכבודנו. מזל שהיא לא ידעה שהבת הקטנה לא דוברת אנגלית…
בפארק של המוזיאון התקיימו שעשועי ילדות עם משחקים של פעם.
היינו במוזיאון נטו 4 שעות (לא כולל השיט בתעלות). לא הספקנו הכל, ועל הרבה מקומות שם נאלצנו לדלג – כדי להספיק הכל צריך להתעכב פחות, או להשקיע יותר זמן.
ממש ממש אהבנו את המקום – אהוב על כל בני המשפחה.
-
עמיחי, הצלחת להלהיב אותי לגמרי עם המוזיאון הפתוח הזה! זה לגמרי מה שאני אוהבת
ודרך אגב, מה זה המוזיאון הפתוח של קומרן?...
-
השלמתי קריאה לאט לאט. למרות שלא מתכננת טיול בזמן הקרוב לאזור, תמיד נהנת מסיפור טיול טוב לאי הבריטי
-
אני מאד מזדהה עם חלק ניכר ממה שאתה כותב.
גם אנחנו בביקורינו באנגליה במקומות שונים שמדגימים מה היה פעם [כולל מכרות פחם] דיברנו עם הילדים על התנאים של פעם, עבודת ילדים, ועל העדר תנאים סוציאלים כך שאם אבי המשפחה מת במכרה, לרוב משפחתו היתה נופלת לחרפת רעב.
אני גם דיברתי איתם על זה שעבודת ילדים עדיין לא נעלמה מהעולם, היא פשוט לא מול העיניים שלנו – בעולם השלישי בהחלט קיימת
מאד שמחה לקרוא שנהניתם במוזיאון הפתוח, לא זוכרת אם זו אני שהמלצתי [אני תמיד ממליצה עליו] אבל בהחלט המוזיאונים הפתוחים של אנגליה מעולים והוא אחד הטובים שבהם.
-
טיול נפלא!
אין על האי הבריטי.
-
הי עמיחי!
הנה גם אני הצטרפתי לטיול המקסים שלכם. אני רואה עכשיו כמה הפסדתי בדרך ממנצ’סטר לסקוטלנד – אבל במקרה שלנו היינו חייבים לצמצם ולמהר לצפון, אחרת הפאפינים היו בורחים…
אהבתי את פסטיבל הכפר בפיק ואת תחרות הדחלילים… גם אנחנו ראינו כאלה באיים.
וגם כמובן המוזיאון הפתוח שנראה מקסים! אני חובבת מוזיאונים פתוחים ודגמתי את אלו של הולנד, של שבדיה בשטוקהולם ושל האי סקאיי…
אבוא לבקר בקרוב שוב,
שירלי
-
צפנת – אכן אנחנו חובבי מוזיאונים פתוחים, ומשתדלים לשלב כאלה בטיולים. המוזיאון הזה עלה על כולם, בעיקר בזכות כמות השחקנים ברחבי המקום, וההשקעה של השחקנים ביצירה של אווירה מתאימה.
המוזיאון הפתוח של קומרן נמצא בלב חבל האייפל בגרמניה. זה אחד מהמוזיאונים הפתוחים הגדולים באירופה. היה ממש במרחק הליכה מדירת הנופש שלנו בקומרן. סיפרתי על הביקור שם במסגרת הטיול בשנה שעברה – המערב התיכון של גרמניה - קיץ 2017. הוא היה הפייבוריט שלנו, עד הטיול באנגליה.
דיאנה – איזה כיף שאת כאן. החלק השני של הטיול, שיגיע בקרוב, בצפון ויילס, כנראה יכול לתת פייט לסקוטלנד בהיבט של הטבע הפראי והנופים.
שירלי – אולי לפעם הבאה, בדרך ממנצ’סטר אל סקוטלנד יש את האזורים הגדולים של הלייק דיסטריקט וגם הפארק יורקשייר-דיילס, שאליהם לא הגענו בטיול הזה. הפאפינים (שיגיעו בהמשך כאן בסיפור) לא נותנים תחרות לפאפינים “שלכם”.
לט איט – תודה שבאת
אוליב – אכן הייתה התלבטות בין המוזיאון הפתוח של בלאק קאנטרי לזה של בליטס היל. ואכן את היית זו שהיטתה את הכף לכיוון בלאק קאנטרי. תודה
-
בימי המהפכה התעשייתית נוצר צורך רציני בדרכים מהירות וזולות להעביר חומרי גלם, כמו כותנה, צמר ופחם, וכן מוצרים מוגמרים, מאזורי התעשיה בלב המדינה (לרוב סמוך לנהרות שסיפקו מים לתחנות) אל הנמלים הגדולים (ליברפול למשל).
הדרכים היו רעועות, והפיתרון שנבחר היה לבנות רשת של תעלות מים. התעלות נבנו בכל רחבי אנגליה, תוך כדי מבצעים הנדסיים מורכבים. יש ברחבי אנגליה המון אתרים מעניינים מאוד שקשורים לרשת התעלות, כמו למשל אקוואדוקטים גדולים של תעלות שחוצים נהרות, כולל אחד ענקי מסתובב, “מעליות” לסירות שמשנות מפלס, כמובן תאי שייט ועוד הרבה. בהמשך אני אפרסם קישורים להרבה אתרים כאלה.
היום כמובן אין שימוש תעשייתי לתעלות. אמנם חלקן פחות מתוחזקות, אבל חלקים גדולים מאוד עדיין מתוחזקים – כמיטב המסורת הבריטית (מוטיב חוזר) ע”י אגודות של מתנדבים. הרבה מהתעלות משמשות היום לשייט תיירותי של סירות-קרוואן שמטיילים איתן ברחבי האי. במהלך ההכנה לטיול מצאתי גם המון מקומות שמשכירים סירות כאלה להשטה עצמית (לא צריך רישיון) לפי שעות, לחצי יום או ליום שלם.
אז שייט בסירת-בית לא יצא לנו לעשות בטיול הזה. אבל ההזדמנות לטעום קצת הגיעה בדאדלי. סמוך לדאדלי הוקמה רשת של תעלות לטובת הובלת הפחם והסחורות. העובדה שיש כאן גבעות גבוהות לא הפריעה למהנדסים פורצי הדרך של התקופה ההיא – והם הקימו רשת של תעלות מים שחצובות בתור מנהרות בתוך ההר. כמובן שיש גם רשת של פתחי איוורור. מערכת המנהרות סבוכה מאוד ומרשימה מאוד.
-
ממש בצמוד למוזיאון הפתוח, נמצאת תחנת היציאה לשייט בתעלות של דאדלי שעוברות במנהרות בתוך ההר.
שייט תעלות - Dudley Canal Trust Ltd - אתר - מפה
המקום מופעל ע”י אגודה של מתנדבים. למוזיאון הפתוח יש שער מיוחד שדרכו אפשר לצאת מהמוזיאון לכיוון שייט התעלות – ואז לחזור למוזיאון (כדאי לשמור את כרטיסי הכניסה). אבל כאמור השיט נפרד, התשלום עליו בנפרד, ואפשר גל לבוא אל השייט בלבד ללא ביקור במוזיאון.
אורך השייט כ 45 דקות. הזמנו מראש שייט לשעה 15:00 וכמה דקות לפני כן יצאנו מהמוזיאון דרך השער לכיוון הרציף. השייט מתקיים בסירות ארוכות מאוד והוא עובר דרך תעלות, מנהרות וגם מידי פעם יש פירי אוויר גדולים לאיוורור.
המשיט הוא גם המדריך, כאשר במהלך השייט יש סרט קצר באחת המנהרות, וגם לקראת הסוף יש הדגמה של הסעת הסירה ע”י הנוסעים בכוח הרגליים בלבד על הקירות.
לא נפלנו מהשייט. היה נחמד, נהננו, ואפילו מעניין לראות את המפעל ההנדסי המכובד. לא בטוח שמצדיק את המחיר היקר, וגם את אובדן הזמן שהיינו יכולים לבלות עוד קצת במוזיאון הפתוח שהיה כל כך מוצלח. לפחות סימנו V על שייט תעלות באנגליה. גם זה משהו.
-
אחרי השייט נשארה לנו שעה אחרונה לחזור למוזיאון הפתוח ולנסות להספיק עוד כמה מקומות.
כדאי מאוד להגיע למתחם בית הספר במקום בזמן שיש שיעור. המורה בבית הספר (שחקנית) מגלמת את הדמות שלה כראוי, תלמד אתכם חשבון וגם תינזוף בכם אם לא תישמרו על השקט.
אגב, ממש בסמוך במרחק הליכה נמצאת טירת דאדלי, אטרקציית תיירות מפורסמת בזכות גן החיות המפורסם שנמצא שם. לנו לא היה זמן.
גן חיות וטירה דאדלי - Dudley Zoological Gardens - מפה - אתר
-
יצאנו מהמוזיאון הפתוח ממש בשעת הסגירה ב 18:00, אבל עוד היה לנו כוח להמשיך לטייל. בזמן ההכנה לטיול מצאתי, ממש במקרה, אתר שנראה לי ממש מעניין לבקר שם. זה לא אתר תיירותי, ואף ספר מדריך לא יפנה לשם תיירים. אבל בתור מי שמעולם לא ביקר בהודו, רציתי מאוד לבקר במקדש הינדי אותנטי.
מקדש הינדי - Shri Venkateswara (Balaji) Temple - מפה - אתר - WIKI
זה מקדש הינדי שהוקם כדי לשמש את הקהילה ההינדית הגדולה שבאזור. רוב האביזרים והריהוט הובאו במיוחד מהודו. במקום ישנם נזירים הודים וקהל הינדי מגיע לשם כדי לבקר ולהתפלל.
בהתחלה הרגשנו קצת מוזר. החניה במקום חופשית, אבל בגלל שאנחנו לא הודים במראה, היינו “קצת” שונים מהקהל שרגיל לבקר במקום. סיירנו קצת בין המבנים הרבים שיש במתחם ונכנסנו למבנה המרכזי. תוך כדי סיור, ניגש אלינו אחד הנזירים ושאל אותנו אם אנחנו מסתדרים. הצגנו את עצמנו, והוא שמח מאוד על הביקור. מסתבר שהם אוהבים מאוד מבקרים. הוא הוציא אותנו החוצה למקום שבו אפשר לדבר בקול, ונתן לנו הסבר מקיף מאוד על הדת ההינדית, על המקדש, המבנה שלו, מה רואים בכל פסל ומה הוא מסמל וכו. הוא היה ממש נחמד וענה על כל השאלות. והילדים לא חסכו ממנו שאלות. הם ממש התעניינו ושאלו על כל דבר, כולל כמה דברים שאני הייתי מתבייש לשאול...
למדנו למשל שהדת ההינדית פיתחה מסורת של כבוד לכל שאר הדתות. כדי לסמל את הכבוד הזה, מסביב למקדש הוקמו 7 גבעות כדי לסמל את 7 הדתות החשובות האחרות (בעיני ההינדים) ואת הכבוד כלפיהן. כמובן שהלכנו גם לראות את הגבעה שמייצגת את היהדות – וגם קיבלנו על הדרך שיעור בסובלנות דתית.
המקדש פתוח לביקורים גם של מבקרים שאינם הינדים. כל הפרטים באתר, אבל יש כמה דברים בסיסיים שחייבים להקפיד עליהם כדי לכבד את המקום (קישור לכללי ההתנהגות):
- שעות הפתיחה כתובות באתר. פתוח בשעות הבוקר וגם אחרה”צ-ערב (לרוב עד 21 בלילה). יש לכבד את שעות הפתיחה ולהגיע רק בשמנים האלה.
- בתוך המקדשים חובה לחלוץ נעליים. במקדשים הקטנים משאירים את הנעליים בכניסה. במקדש הגדול יש להיכנס קודם לקומה התחתונה, שם יש אזור עם תאים מסודרים כדי להשאיר את הנעליים, ואז עולים במדרגות אל המקדש.
- אסור לצלם בתוך המבנים בכלל! מחוץ למבנים מותר לצלם.
- להשקיט את הטלפון
- לא לנגוע בכלום
- לא להביא שום דבר אלכוהולי או בשרי
- בתוך המקדש, נהוג להקיף את הרחבה עם כיוון השעון ולא נגדו.
- כמובן לשמור על השקט, לא לאכול ולשתות בפנים. זה מקדש דתי ויש לכבד את המקום.
חשוב מאוד להקפיד על הכללים. הם מאוד שמחו לשמוע שאנחנו מישראל, ויהיה נחמד אם דעתם על ישראל תישאר חיובית…
יש במקום סיורים מודרכים בחינם.
אין לי תמונות מתוך המקדשים עצמם (כי אסור לצלם), לכן מצרף רק תמונות מהמתחם החיצוני.
-
יום 8: המעברמגיע היום האחרון בקוטג’ שלנו. כל כך אהבנו את החווה, את המארחים, את הארנבות החמודות שבאו לבקר אותנו. לפעמים קצת מוזר איך בטיולים אנחנו לפעמים נקשרים למקום לינה שהיינו בו רק שבוע, עד שממש מרגישים שם בבית.
רגע לפני שנפרדים מאזור הפיק, מחליטים לעשות עוד מסלול אחד, קצר. הרי הוא ממש כאן, במרחק נגיעה של 15 דקות מה”בית”. המסלול הנבחר הוא מסלול אבני הדריכה של הדובדייל. זהו נהר חביב שזורם לו בלב אזור הפיק, ובנקודת החציה של הנהר הקימו טור של אבנים כך שאפשר לעבור מגדה לגדה תוך דילוג מאבן לאבן.
האבנים של דובדייל - Dovedale Stepping Stones - מפה (מגרש חניה) - מפה (האבנים)
החננו את הרכב במגרש חניה יקר (3 פאונד!). ההליכה לכיוון האבנים קלילה מאוד – שביל סלול, מתאים גם לעגלות. הליכה קצרה מאוד של כ 10 דקות.
אז הגענו די בקלילות למקום – וקצת התאכזבנו. המקום מככב בכל הבלוגים והדיווחים של המטיילים שביקרו באזור הפיק. כל האחרים נהנו כאן.
אולי זה בגלל הבצורת שעברה על בריטניה ב6 שבועות שקדמו לביקור, והשאירו את כל הגבעות מסביב צהובות (כמו שאלון התייחס לזה בתחילת השירשור). אולי השעה המוקדמת, ואולי גם גודל הציפיות שפיתחתי. בכל מקרה, לא התלהבנו. כבר ביקרנו בעבר באתרי טבע הרבה יותר מרשימים. צילמנו כמה תמונות וחזרנו אל הרכב.שורה תחתונה: אני לא חושב שעכשיו, אחרי שאנחנו התאכזבנו, צריך להוציא את דובדייל מה”קאנון” של מטיילי הפורום באנגליה. הרי כולם לפנינו נהנו. אבל הנה שיעור חשוב במדעי הטיול. מידת ההנאה שלנו ממקום מסויים תלויה לא רק מאיכות האתר עצמו, אלא גם, ואולי בעיקר, מהנסיבות, כולל העומס על האתר, מזג האוויר, העייפות שלנו, הציפיות, מידת השובע מהטיול וכו וכו.
מחכה לנו עכשיו נסיעה ארוכה אל ארץ החלומות – ויילס.
-
בוקר טוב עמיחי
לקחתי הפסקה קטנה מסיפורי תאילנד וקראתי את האשכול שלך מההתחלה… 😀
עשיתם טיול מאד יפה . באופן אישי מתה על האי הבריטי ובטח שאחזור.
היה נעים לטייל באזור שלא הכרתי וכעת מחכה לזכרונות יפים מצפון ויילס.
תודה רבה על אשכול יפה ואנפורמטיבי . אני בטוחה שיעזור בעתיד למתכננים
שבת נעימה
איריס
-
איריס – איזה כיף שהגעת.
כמה הבדל יש בין טיול באנגליה לבין תאילנד.
באנגליה קל מאוד להיות עצמאי. המידע שקיים באתרי האינטרנט מדוייק וברור (והכל באנגלית). לא מנסים לרמות אותך, וגם לא רואים בך רק בתור דרך להרוויח כסף. כמובן שיש דאגה עצומה לרווחת התושבים, וגם רווחת בעלי החיים. הקפדה רבה על שמירה על ערכי הטבע. הגיינה ותברואה שאפשר לחלום עליהם.
עוד כמה רגעים אנחנו מגיעים בסיפור אל הדירה בעיירה המקסימה בטסי בויילס ואל המארחים החביבים שלנו, מייקל וטרייסי, אליהם הגענו בזכות ההמלצה שלך.
-
אז אחרי שאנחנו נפרדים מערוץ הדובדייל ומאזור הפיק בכלל אנחנו נכנסים לרכב לנסיעה לכיוון ויילס. לא ניתן לאכזבה שלנו באבני הדריכה להעיב על ההנאה שלנו מהפיק. ישנם בפיק עוד לא מעט אתרי טבע שפשוט לא הספקנו, בינהם האתר שנראה הכי מעניין (ערוץ פאדלי), ואולי יום אחד עוד נחזור לכאן לטיול השלמות (גם המערות של קסטלטון מחכות לנו, ומונזל, והיריד של אשבורן ועוד ועוד).
במקור, תיכננו ביום המעבר לבקר בחלק מהמון האתרים שנמצאים ממש בדרך בין אזור הפיק לאזור צפון ויילס, ושהיו רחוקים גם מכאן וגם מכאן. אבל אחרי מחשבות הבנו שאנחנו רוצים להספיק כמה שיותר להיות בויילס, ולכן נסענו ישירות אל היעד הראשון בויילס – טירת קונווי.
טירת קונווי - Conwy Castle - מפה - אתר
את הרכב החננו בחניה שלמרגלות הטירה (הגענו בצהריים, היינו צריכים לחכות קצת עד שתתפנה חניה). בדרך ממגרש החניה אל הטירה רואים כבר את החומות שסובבות את העיר. למי שרוצה, אפשר ללכת על החומות במסלול שמקיף את העיירה – כניסה בחינם. קנינו כרטיס CADW שישמש אותנו באתרים של ויילס ונכנסנו לטירה.
-
הטירה עצמה שונה מאוד מטירות שהכרנו ממקומות אחרים באירופה. כאן הדגש הוא על מבצר חזק שמשמש להגנה. אין כאן חדרים עם ריהוט עתיק.
בחרנו להגיע לטירה ביום הזה כי היום מתקיים בטירה הפנינג. בחצר המבצר יש פעיוליות שונות לילדים, כל מיני סוגי משחקי מלחמה, אימונים בחרבות, אימון חץ וקשת, שיריון אביר למדידה וגם מספר סיפורים.
-
הטירה מעניינת, בעיקר בזכות זה שהיא שונה מכל הטירות שהכרנו עד עכשיו, וגם הפעילות לילדים נחמדה. אבל עם כל הכבוד, כנראה שהסיבה #1 לבקר כאן זה הנוף המטורף שיש ממגדל השמירה הגבוה. זהירות: המגדל די מסוכן לילדים. צריך להשגיח עליהם שם ב8 עיניים.
האתר כאן מציב קושי טכני בהעלאה של תמונות – במיוחד מהמצלמה האיכותית, בגלל הגבלה על גודל התמונות. אני יכול להעלות לכאן רק תמונות מהטלפון. בתמונות האלה קצת קשה להעביר את התחושה של הנוף. בכל זאת כמה תמונות כדי לנסות להעביר את המראות.
בתמונות אפשר לראות את המזח של קונווי, את מפרץ קונווי, את הנחל, ואת מערכת הגשרים שחוצה את המפרץ (גשר אחד לרכבת מימין, גשר למכוניות משמאל, ובאמצע הגשר העתיק, תלוי על שלשלאות).
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות