הסיפור שלי על ענקים, גמדים, וטרולים במידות לחסכנים
-
... אחרי הסיור בארמון פלש ירדנו אל מרכז סינאיה דרך דוכני השטיחים והמזכרות של הרוכלים ב"שוק" שנמצא בין הארמון לבין המנזר של סנאיה...משם נסענו היישר אל דוכני השווארמה שבמדרחוב שבמרכז הישוב.
טעמה של השווארמה "הרומנית" של סינאיה רחוק מהטעם של השווארמה "הישראלית" כמרחק מזרח ממערב (היא דלה בטעם וחסר בה השומן, והמיונז עם כל הכבוד אינו באמת תחליף לחומוס).
גם ההמתנה הארוכה בתור לשווארמה לא משתלמת, ובקיצור אני לא ממליץ.
התחנה הבאה היא כבר גולת הכותרת של הביקור במקום, והיא תחנת הרכבל הממוקמת בעליה קלה ימינה ממרכז הישוב (קצת אחרי מלון רינה סינאיה).
הרכבל הראשון המעלה לגובה 1400 מטר הוא מיושן ומכיל קצת יותר מ- 20 איש, והוא מופעל כל רבע שעה (מה שאומר המתנה קצרה אם הגעתם אליו בין לבין).
אחר כך מגיע שיא הטיול, וזאת עליה עם רכבל כסאות מגובה 1400 מ' אל פסגת ההר בגובה 2000 מטר, וזאת חוויה מיוחדת במינה ומאוד ממולצת!
יש להתלבש היטב (לא להסתפק בסווצ’ר או בטרנינג עליון דק) כיוון שקור מקפיא יקדם את פניכם בעיקר בחלק האחרון של העלייה עם הרכבל.
אני לא הייתי לבוש כראוי וסבלתי מעט מהקור במהלך העליה למעלה, אך המראות שנגלו מפסגת ההר פיצו על הכול!
-
מצורפות תמונות מהעלייה ברכבל הכסאות, ומפסגת ההר שמעל סינאיה
-
-
הירידה כלפי מטה הייתה רגועה בהרבה מאשר בהלוך:
גם הכנו את עצמנו ולבשנו עוד שכבה דקה מתחת שעזרה בנושא הקור בירידה עם רכבל הכיסאות, גם היא הייתה הרבה פחות עמוסה (מבחינת אנשים שהצטופפו בתא הרכבל התחתון), וגם היא סיפקה מראות שלכת מרשימים במהלך הירידה ברכבל התחתון שהוסתרו מאתנו במהלך העלייה (שוב בעקבות הצפיפות ברכבל).
בתמונות מהירידה ברכבל התחתון מגובה 1400 מטר אל תחנת הקרקע שלו, אסיים את הסיכום על סינאיה במסגרת הטיול הקצר שלי עם חברים ברומניה – סתיו 2018.
-
אני שולחת מחאה רשמית על הטעייה בפרסום! הובטח מוצר על אזור מסויים, ופתאום משווקים כאן מוצר אחר לגמרי. אני דורשת פיצוי על עוגמת הנפש.
-
-
פסגות,
כנראה שכבר לא אהיה שגריר של כבוד של צ'כיה כמו ששמוליק הפך להיות כזה עבור הולנד
.בכל זאת ההמלצה שלי היא קיץ צ'כי עם סתיו רומני - זה יכול להיות שילוב מושלם וגם זול, ואני מאוד ממליץ (למי שיכול להרשות זאת לעצמו).
אני רואה שאווירה רומנית מבודחת נכנסה לסיפור, אז זאת גם הייתה האווירה בחופשת הסתיו שלי, וחבריי אף הגדילו לעשות כשהלכו אל הקזינו בבוקרשט כדי לבלות שם (וגם בדרך להפסיד קצת כסף...).
אז כדי שנסיים פרק רומני זה בסיפורי באווירה שמחה ומבודחת לפני שנצלול שוב לרצינות ולרגשנות של צ'כיה, אז הנה השיר שהכי מייצג את רומניה כאן אצלנו בארץ.
-
האור בקצה המנהרה...שבוע טוב לכולם,
כמו שכבר רשמתי בעבר נגזר גורלי לבלות כאן בפורום בשרשורים ארוכים.
זה התחיל עם הבעיות הטכניות של האתר (בעיקר הבעיה עם העלאת התמונות) שעיכבו אותי רבות בפתיחת הסיפור, נמשך עם תקופת החגים הממושכת, והסתיים בחופשה הסתווית הקצרה ברומניה.
אבל... יש אור בקצה המנהרה, והוא התאריך 7/11 שבו השרשור נסגר לתגובות,
מה שאומר שנשארו לי עוד 3 שבועות בלבד לסיים את הסיפור!
אני מודה יש לי נטייה להאריך בתיאורים אז את הסיום אשתדל לקצר ולתמצת, ולכן אשתדל לסיים אותו עוד קודם ולא להגיע ממש לדקה ה90 , ולכן אזדקק לעזרתכם אלו שעוקבים אחר הסיפור וגם מגיבים לו.
התגובות עוזרות לי מאוד ובלעדיהן לא הייתי שורד תקופה כזאת ארוכה כאן כפי שקרה בסיפור היוסמיטי בו ביליתי כמעט לבד שבועות ארוכים.
אלו שאין להם כבר כוח לעקוב אחרי הסיפור שלי, או שנגמרה להם הסבלנות מוזמנים לעזוב כעת, אסתדר מצוין גם בלעדיכם!
ברוך השם אני רואה שכעת יש את שיא הקוראים בפורום (כי הרבה חזרו מהחופשות שלהם), ואני רואה שיש עניין הולך וגובר בסיפור שלי אל אף התארכותו והתמשכותו (אם הייתי רואה שנגמר העניין הייתי מסיים אותו מזמן).
אני מודה לכל אלו שכאן, ובעיקר לאלו שהגיבו במהלך הסיפור כי זה נתן לי את הכוח להמשיך.
אני משתדל מעבר לסיפור שלי לתת את הטיפים למטיילים העתידיים, ואני מקווה שאני עושה את חלקי נאמנה לטובת הפורום הנפלא הזה שנתן לי הרבה, ועתה אני משתדל להחזיר בחזרה.
אז מוכנים???
כי אנחנו חוזרים אל פראג, ואל הדרמה הגדולה של הסיפור!!!
מי שלא עקב אחרי מאורעות פראג זה הזמן לעשות כן, ואני מפנה אתכם אל הודעות 222 עד 255 .
אחזור לספר מהנקודה בה עצרנו בפראג בהמשך היום...
-
הסמטה שהתחמקה וזאת שהופיעה במקומהאנחנו חוזרים אל הסיפור, ואל פראג בביקורנו בעיר ביום ה' ה26/7/18 .
אז אחרי שהסמטה על הגבעה התחמקה לה והלכה…
באורך פלא ובלי תכנון מראש הופיעה אחת אחרת במקומה!
וזאת היא הסמטה החד סטרית עם הרמזור, שאמנם לא ממוקמת על גבעה, אבל נמצאת לה בהמשך הירידה מבית הקפה ספוג ריחות הסיגר, בדרכנו אל עבר תחנת הרכבת התחתית של פראג לקראת הנסיעה בדרך חזרה.
אז קצת על הסמטה עם הרמזור:
ברובע המאלאסטראנה נמצאת סמטת וינרנה צ'רטובקה (Vinarna Certovka),
כאן במפת גוגל .
מי שמתיימרת להיות הרחוב הצר ביותר בעולם או הצר ביותר בצ'כיה, אבל נראה שהיא,במקרה הטוב, הכי צרה בפראג .(The narrowest street of Prague)
ברוחב של פחות מ-20 אינטש, כ-50 סנטימטרים, מדובר באמת בסמטה צפופה מאד, והרוחב של הסמטה כה צר, עד שהוא לא מאפשר ליותר מאדם אחד לעבור בה בכל פעם, לכן הציבה מחלקת התנועה של עיריית פראג את מה שהפך לאטרקציה תיירותית - רמזור שנועד למנוע פקק תנועה לבאים משני צדי הסמטה - אתה נכנס אליה רק כשיש לך אור ירוק!אנחנו נעמדים בשורה ארבעתנו וחוצים את הסמטה למטה ולמעלה בחזרה.
לבן הספיקו פעמיים כדי למצות את החוויה, והוא דורש להמשיך אל תחנת הרכבת.
אני עם הבת לעומת זאת רואים בזה פיצוי קל על הפספוס של הביקור בסמטה על הגבעה, וממשיכים בחציה הלוך וחזור, כשאני עוצר למטה, וממשיך עוד קצת הלאה עד למסעדה שיושבת ממש על הגדה של נהר הVltava ומצלם שם.
כל הזמן הזה ממתינים לי למעלה חסרי סבלנות הבן, אשתי ואח”כ גם הבת שהצטרפה אליהם, והם מחכים שאסיים כבר, ונמשיך הלאה בדרך אל הרכבת שתוביל אותנו בדרך הארוכה שעוד מחכה לנו עד לרכב, ומשם אל הצימר בחזרה.
-
אחרון הענקים בפראג העתיקה לפני שנפרדים...עכשיו בסיפור הגענו אל צומת הענקים שנמצאים משני עברי גשר קארל בפראג.
האחד כבר הופיע בפתיחת הסיפור והוא חלק מרביעייה, שהיא עוד תחזור ותופיע כאן בפעם השנייה...
כאן תוכלו לראות במי ובמה מדובר.
והשני שהמתין עד כה בסבלנות, והנה הוא כבר בא…
אחרי הסמטה עם הרמזור הוא מתחבא שם מעבר לפינה...
והוא בסיפור שלי הענק האחרון, ועל שמו הקימו שם בפראג מבנה ומוזיאון.
כאן המיקום של המוזיאון על שמו במפת גוגל.
ואלו הפרטים לגבי הענק הזה שמחזק מאוד את "הזיקה היהדות" שיש לעיר המרגשת הזאת פראג:
פרנץ קפקא Franz Kafka, ששמו היהודי: אנשיל (אשר),
חי בשנים:1883 עד 1924, הוא היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה ה20 .
בין כתביו הבולטים כלולים הרומנים: "המשפט","הטירה", והנובלה "הגלגול" ואחרים...
כתביו עוסקים במצבו של האדם המודרני העומד מול מערכות ביורוקרטיות רבות עוצמה, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה, וברגשות ניכור ואטימות ביחסים בין בני האדם.
כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר דבר מה מסובך שלא לצורך, אבסורדי, מתסכל ומדכא, ובמיוחד בירוקרטיה בעלת מאפיינים אלה.
את פרנץ קפקא אחרון הענקים בסיפורי שלי תוכלו לראותו בין תמונות הענקים בהודעה מס' 8 (וגם הקליפ של השיר הרומני שצרפתי הדגיש את Number 8), כך שלאט לאט פאזל התמונות בהן פתחתי את הסיפור הולך לו ונסגר...
אנחנו עוברים ליד רחבת מוזיאון קפקא כאשר ביתי ואני מצטלמים שם בחטף, אך לעומתנו הבן כבר מזמן איבד את סבלנותו ומזרז את כולם, והוא עם אשתי מוליכים אותנו בדרך קיצור העוברת מחנות מזכרות הסמוכה לרחבת המוזיאון, שמובילה היישר אל תחנת הרכבת התחתית- המטרו של פראג, לקראת נסיעתנו
בדרך חזרה אל עבר הרכב שלנו שממתין לו בקניון בפאתי פראג...
-
מצורפות תמונות אחרונות מהביקור בעיר העתיקה של פראג:
מסמטת Vinarna Certovka ומרחבת מוזיאון קפקא,
יום ה' 26/7/18
-
הדרמה הגדולה ואיך התגלגלה לה...... לאחר שאנחנו עולים על רכבת התחתית -המטרו של פראג בדרכנו חזרה אל הרכב, הבן שלי לוקח פיקוד ושולט היטב בעניינים.
הוא זוכר מצוין ובדיוק רב את קווי הרכבת: מתי מחליפים רכבת ועוברים מקו A לקו B, ומוביל אותנו אחריו בבטחה ובלי טעויות (כפי שקרה בדרך הלוך), והנסיעה עוברת חלק, ואנחנו מתקתקים את המעברים בין הקווים כמו כאלו שמאוד מנוסים.
בנסיעה בקו B הוא מראה לי ולאשתי את ההתקדמות התחנות בנסיעה הארוכה עד שאנו מגיעים אל התחנה הסופית שהיא תחנה Letany ,שהיא גם התחנה הקרובה ביותר לשדה התעופה של פראג ושאליה הגענו עם אוטובוס בהלוך, וכעת צריך לעלות על האוטובוס גם בחזור כדי שיוביל אותנו חזרה לרכב.
בנקודה הזאת אעצור לרגע ברשותכם, ממש רגע לפני שאנו מגיעים אל הדרמה הגדולה של הסיפור...
ואספר בקצרה על הרעיון שמאחורי הגלגול, אותו סיפור נובלה קפקאי שהוזכר אצלי בהקשרים שונים, וגם סוגר את רשימת תמונות הטרולים בהודעה מספר 11 .
אז מהו מוטיב הגלגול ושבירתו:
מושג הגלגול מזכיר גלגול נשמות. גלגול נשמות הוא אחד מהניסיונות של האדם להתמודד עם חרדתו מהמוות. הגלגול מעניק לאדם תקווה שהעתיד - הגלגול הבא יהיה טוב יותר, ובכל מקרה מבטל את סופיות המוות. הגלגול שלפנינו הוא שבירה של המושג. כאן האדם הפך לשרץ ואין לו מוצא בגלגול הבא, המוות הוא הגאולה.
הגלגול הוא גם מוטיב נפוץ באגדות, לדוגמא "היפה והחיה" או "נסיך צפרדע". אולם באגדות מצב הגלגול הוא זמני, המצב הקבוע הוא המצב האנושי, והאדם שהפך לחיה או מפלצת עתיד להפוך שוב לאנושי ובדרגה גבוהה יותר. המצב שבסיפור הוא הפוך, הגלגול לשרץ הוא מצב קבוע והמוצא ממנו הוא המוות.
האירוע המופיע בסיפור שונה גם מהמציאות המקובלת והמוכרת: בדרך כלל מתעורר האדם מחלום סיוטי לתוך מציאות מוכרת ואילו כאן מתעורר גריגור מתוך החלום לתוך מציאות סיוטית.כאן סיכום בויקיפדיה לגבי הנובלה הגלגול שכתב הענק פרנץ קפקא.
-
...בעליה מהמטרו אל הרחוב שבו תחנות האוטובוסים אנחנו שואלים עוברים ושבים לגבי קווי האוטובוס שאיתם ניתן להגיע בחזרה לקניון בו חונה הרכב שלנו, ואנחנו מסמנים להם במפה בדיוק את המקום שאליו אנו רוצים להגיע, והם טוענים שכל הקווים יביאו אותנו אל הקניון הזה.
על פי תשובתם אפשר להסיק שפשוט צריך לעלות על האוטובוס הראשון שמגיע ואיתו כבר נגיע אל היעד.
הבן מוביל ראשון ורוצה כבר להמשיך הלאה בנסיעה ואין לו סבלנות לחכות עוד...
אני ואשתי עם הבת שצמודה אלינו קצת יותר בררנים, ובכל זאת מבררים עם אישה שיושבת וממתינה שם באחת מתחנות האוטובוס אילו קווים יובילו אותנו אל הקניון, ואנחנו מבינים ממנה שלא כל הקווים מתאימים, אלא רק קווים מסוימים שאת מספרם אנו רושמים.
האוטובוס הראשון נכנס לתחנה בדיוק באותו הזמן שבו אנו עושים את הבירור הנוסף הזה, ואנו מסתכלים וזה לא הקו שאנו צרכים לקחת כי הוא אינו מוביל אל הקניון.
אנחנו לא מספיקים להזיז את הראש כי מדובר בשניות, ופתאום....
הבן לא נמצא לידינו!!!
איפה הוא???
-
אנחנו מסתכלים ימינה, שמאלה, קוראים לו והוא לא עונה!
לוקח לנו כמה שניות להבין שהוא עלה על הקו הלא נכון!!!
והוא כבר בדרכו לאזור אחר של העיר ובלעדינו...
מרוב התלהבות ובטחון עצמי שהוא שולט בעניינים ובניווט, ומרוב חוסר סבלנותו ורצונו כבר להגיע אל הרכב, הוא פשוט עלה על הקו הראשון שהגיע על סמך מה שאמרו לנו מקודם, מבלי לחשוב הרבה ומבלי לבדוק שאנחנו מצטרפים אליו...
אשתי מיד נכנסת ללחץ מטורף, ואני מנסה להרגיע אותה ללא הצלחה.
היא חוששת מאוד לשלומו, ושהוא יתרחק מאוד מאתנו, ואומרת שתעלה על אותו הקו שהוא לקח זה שיגיע הבא אחריו, ותיסע בעקבותיו כדי לאתר את הבן האובד.
כל ניסיונותיי לשכנעה שאין בזה טעם, ועדיף להמתין לו ליד הרכב שחונה בחניון, כי הוא לבד יבין את הטעות וינווט לשם בעצמו לא עוזרים.
היא עולה על הקו הבא בעקבותיו בלי לחשוב הרבה, והבת שלי משתכנעת שהדעה שלי היא הנכונה, והיא ואני נותרים לבדנו בתחנת האוטובוס ומתפללים שהכול יסתיים בשלום.
עכשיו זה מרדף כפול בפאתי פראג, ומי ימצא את מי???, ומי יאבד את מי???
הזמן עובר וכל שניה נראית לי כמו נצח, ומרגע לרגע אני מתחיל לדאוג לשלומו של בני יותר ויותר…
-
אנחנו ניצבים בפני דרמה אדירה מהסוג הקפקאי האבסורדי, המתסכל והמדכא ביותר עלי אדמות!
מה הוא חשב לעצמו?, מדוע לא הסתכל וראה שאנחנו לא איתו?, מדוע הוא כה מנותק ומסוגר בתוך עצמו, ולא שם לב למה שקורה סביבו לעזאזל?
איזה מן ג'וק טרול נכנס לו לראש, והשתלט לו על המוח כמו בנובלה הגלגול של פרנץ קפקא.
אני מרגיש כאילו אני נמצא בתוך חלום רע שתיכף אתעורר ממנו אל המציאות...
אבל כמו בגלגול, לצערי, החלום הזה הוא כרגע המציאות שהיא פשוט סיוט!
ואז אני מתחיל להכניס לעצמי לראש מחשבות רעות:
הוא ילד שחש לחץ מאנשים זרים ברחוב, ומפחיד לדעת איך יסתדר שם לבד...
לרגע (כמו בכיכר סטרומצקה ואח"כ בניווט אל הרובע היהודי כשאיבדתי קשר עם משפחתי) הפניתי את ראשי מהכול כמו עיוור, והנה הכדור שנטען במערכה הראשונה והשנייה עכשיו נורה, והוא נעלם לנו... והלחץ רק הולך ומתגבר…
ואז אני נזכר ברגע ההוא שהוא הניח תפילין בלב הרובע היהודי, וכולי מתמלא פתאום במן פחד וחשש שמע יקרה לו משהו רע...
כאשר זה קרה אז והזלתי דמעות של התרגשות, חשבתי מה יקרה כשיילך אל הצבא, והתמלאתי בדאגה, ואז אמרתי לעצמי:
"למה האהבה מכריחה אותך לדאוג?"
ועכשיו אני כבר פי אלף דואג, ושואל את עצמי:
למה אנחנו לא יכולים לתת לעצמנו עוד הזדמנות בעולם הזה?
למה אנחנו לא יכולים לתת לאהבה את ההזדמנות הנוספת הזאת?...
כי האהבה היא מילה כל כך מיושנת, והאהבה מכריחה אותך לדאוג!!!
אני מתפלל לאלוהים שישמור לי עליו, ושיגן עליו מפני אנשים זרים ברחוב.
ברגעים כאלו הפחד מדבק והלחץ משתק!
אשתי כבר אחריו במרדף עם האוטובוס הבא שהגיע ובעקבותיו, ואיפה היא תרד?
האם תמצא אותו באיזה תחנה שהוא ירד בה וימתין עד שהיא תגיע? לי זה לא נראה הגיוני...
הפעלתי בטלפון שלו חסימה לשיחות חו"ל כך שאין דרך לתקשר איתו (לעומת אשתי שאוכל להשיגה כי אותה לא חסמנו).
זה כבר קרה לנו בטיול לארה"ב שהוא נעלם לנו באקווריום של מונטריי לכמה שעות...אבל פה זה לא האקווריום של מונטריי (שהוא מתחם סגור) אלא עיר גדולה, סואנת ועמוסה, ופתאום בעיני רוחי מתהפכת עליי פראג, והתחושות עוברות מעיר שמרגשת עד דמעות, לעיר ללא רחמים, שיש בה גנבים, אנסים, פדופילים וטיפוסים מסוכנים...
וברגעים כאלו עוברים לך בראש התסריטים הכי הכי גרועים...
עכשיו אני מתפלל רק שהמחר יעלה בשבילו.
האם אותו רגע בו הניח תפילין בלב הרובע היהודי בפראג...
זהו הריקוד האחרון שלנו איתו?
הבת שלי ברגעים הללו נהיית פתאום דרמה קווין, ורק מוסיפה עוד ועוד נדבך לדרמה שכבר נשאבנו לתוכה.
ואז אני לוחש (וזועק בתוך ליבי פנימה) מול האנשים (הזרים) ברחוב:
"למה? למה? למה??? זה קורה לנו (שוב)???"
והכול סביבי רוגש וגועש, ו...הוא מתגבר לו בתוכי ה..לחץ, לחץ, לחץ…
-
-
איך הסתיימה לה הדרמה הגדולה?...... אנחנו נמצאים בשיא הדרמה והלחץ, וזה לוקח לי כמה דקות להשתחרר מהלחץ שהקפיא אותי, ואז אני ממהר ביחד עם ביתי שצמודה אליי לתפוס את האוטובוס הנכון אל עבר הקניון.
אנחנו מגיעים בריצה אל הרכב שחונה בחניון של מרכז הקניות אבל הבן שלי לא נמצא שם, וזה עוד יותר מדאיג אותי כי כבר עברה למעלה מחצי שעה מאז שהוא נעלם לנו.
אני שולח אליו הודעת ווטסאפ בתקווה שהוא מצא מקום עם קליטת Wifi אבל אין תגובה, וגם אין שום חיווי כך שנראה שהוא עדיין נמצא באזור ללא קליטה.
אני משוחח טלפונית עם אשתי שעל האוטובוס בעקבותיו, והיא גם לא מאתרת אותו, ואז אני משכנע אותה לרדת בתחנה הבאה ולחזור אלינו כי אין טעם במרדף הזה, כי בסוף הוא יחפש לבד את הדרך אל הקניון, ויש לו את הכתובת שמורה על הטלפון שלו.
למרות שאנחנו מטבענו אנשים אופטימיים, אנחנו הולכים ונהיים מודאגים יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואין כל תגובה ממנו...
היא אומרת לי ללכת לחפש אותו בקניון כי אולי הלך לחפש אותנו שם, והבת שלי כבר ממש סחוטה ועייפה מהיום המתיש הזה, ואני ממש גורר אותה איתי בדרך לכניסה אל הקניון…
ובדיוק כשאנו צועדים בדרך לשם...מופיעה הודעת הווטסאפ המיוחלת מבני!!!
מסתבר שהוא גילה תושייה רבה ושמר על קור רוח: ברגע שזיהה שהוא נוסע בקו הלא נכון הוא פנה אל נהג האוטובוס שהנחה אותו איך להגיע אל הקניון בו חונה רכבנו.
כאשר הוא הגיע אל היעד באמצעות שני קווים הוא הלך היישר אל הקניון, ולא חיכה לנו ברכב, וברגע שהתחבר אל הWifi שם הוא מיד שלח אליי את ההודעה המרגיעה, וכעבור מספר שניות אנו פוגשים אותו בפתח הקניון.
-
אנחת רווחה נשמעת בהרי יהודה ובחוצות פראג (וירושלים).
אשתי מקבלת את הבשורה המשמחת כשהיא כבר על האוטובוס בדרך אלינו, וארבעתנו נפגשים לאיחוד מרגש בקניון שבפאתי העיר פראג, שחוזרת לרגש אותנו בפעם השנייה.
האם תהיה פעם שלישית?
כן, כי מה שהכי מרגש את הילדים שלי זו גלידה טובה כדי לחגוג איתה את סיום הדרמה והפרשה.
ופעם שלישית גלידה קורה בסניף KFC הנמצא בקניון אליו אנו חוזרים בסוף היום, כאן אנחנו שולפים מתיק הגב בפעם השלישית את הכוסות החד פעמיים שהפכו ממזמן להיות רב שימושיים (אותן סחבנו אתנו כל הדרך מהסניף הקרוב לכיכר סטרומצקה שם מילאנו אותן פעמיים), ועכשיו הגיעה הפעם השלישית בסניף שבקניון, כשאנחנו נחים, שותים לרוויה ומקנחים עם גלידה טובה.
גם מקל הסלפי שרכשנו בחנות האלקטרוניקה שבקניון, שמרוב שימוש לא מושכל התקלקל לו בבית הקפה עם ריח הסיגר, הוחלף אחר כבוד באחד חדש באותה החנות, ולא עשו לנו כלל בעיות עם ההחלפה.
וגם מצלמת הווידאו החדשה “הגיבורה” שהביאה אותנו אל פראג, אותה רכשנו בבוקר באותו הקניון, עוברת את טבילת האש הראשונה שלה בהצלחה (עם מעט צלקות), ועכשיו מצפה לי כבר בבית עבודה רבה ללמוד ולהכיר אותה ואת תוכנות העריכה עבורה…
לסיום הבילוי "הלילי" בקניון אנחנו עורכים שם קניה גדולה בסופר, ומעמיסים את כל הקניות בקרטונים בבגאז' של הרכב לפני שאני יוצאים לנסיעת לילה חשוכה מפראג העיר שכה רגשה אותנו, בחזרה אל הצימר היישר אל השינה.
-
סיום היום הדרמטי בפראג המרגשת - עיר המלאכים...וכמו שליוו אותנו המלאכים בטיולנו בחו"ל עד עכשיו:
במלון באל פורטל היה זה "המלאך מהדלפק" הפקידה בקבלה, ובורוצלב פולין היה זה נהג המונית "המלאך" הסב החביב, כך בפראג מצאנו מלאכים חדשים:
זהו נהג האוטובוס שעזר לבני בניווט אל הקניון, ועוד הרבה הרבה אנשים (זרים) ברחוב, שבניגוד לכל מה שאמרו לנו והזהירו אותנו מפניו לגבי תושבי פראג וצ'כיה שאולי נפגוש בטיפוסים חמוצים ולא נחמדים, אנחנו זכינו לפגוש בטיולנו כמעט תמיד אנשים נחמדים, אדיבים שממש עזרו לנו במצוקתנו!
ומצאנו את פראג (בניגוד ללוס אנג'לס הפקוקה והמסוכנת שנושאת שם זה לשווא) שהיא היא (ולא אחרת) ראויה להיקרא בשם: עיר המלאכים!
אז לסיום פרק פראג בסיפורי, מצורף שיר מרגש לכבודה של העיר המרגשת!
כי כשאני מרגיש חלש,
וכאבי הולך בכיוון אחד,
אני מביט למעלה,
ואני יודע שתמיד אבורך באהבה.
וככל שההרגשה גודלת,
היא מחייה אותי,
וכשהאהבה מתה,
אני אוהב מלאכים במקום…
-
...את המלאכים של פראג ששמרו עלינו ועל הבן שלנו מפני כל רע
