הסיפור שלי על ענקים, גמדים, וטרולים במידות לחסכנים
-
שנינו צופים בדרמה בנפילתו של מתן אל המים בגשר המטבעות במטבע השלישי, ובילד שלו שאומר: “אבא אל תיפול למים”, וברגע הזה הדמעות זולגות לי מהעיניים וזה מציף אותי מבפנים.
זה קורה לי בפעם השניה בטיול (הפעם הראשונה להזכירכם הייתה בפראג כאשר בני הניח תפילין ברובע היהודי, אז הזלתי דמעות של התרגשות).
מתן הגיבור האמיץ עם סיפור חייו, ואותו רגע דרמטי בו הוא נופל אל המים במסלול גורם לי ברגע אחד לזנוח את כל הקלישאות ואת הדעות הקדומות כנגד תוכניות הריאליטי, ואז אני מחבק את ביתי חזק ומודה לה על הרגע הזה המיוחד שבו בילינו יחד בצפייה משותפת בתוכנית ריאליטי מישראל שם בצ'כיה הרחוקה (חכו לסיום הפרק כדי להבין למה כל כך הודיתי לה).
אמנם אני לא מרוצה שילדיי מכורים לתוכניות הריאליטי, אבל רק בשביל הרגע הזה של מתן הכול היה שווה: שהם יתחברו אל הWifi שבצימר ויפריעו לי בשינה.
אני מקווה שהם ידעו בעתיד לעשות את הסלקציה מה טוב, מה פחות טוב ומה רע, אבל אני לא חושב שצריך להגביל את הילדים, ולמנוע מהם לצפות בתכנים (אלא אם אלו תכנים ממש מזיקים).
הילדים שלי פיקחים מאוד, תלמידים מצטיינים ולומדים בכיתות למחוננים, ואני מאמין שהם יידעו להבחין בין טוב ורע ואני אעזור להם שאכן יבחרו בטוב.
הם נפתחו אל העולם הרבה יותר ממני בגילם, כי אני בילדותי לא נחשפתי לתוכניות כאלו, ולא לתכנים רבים כל כך, והרגע הזה של מתן גרם גם לי להתרגש כי כבר לא יכולתי להישאר אדיש, וגם להודות שחשיפה לתכני טלויזיה לא תמיד בהכרח רעה ויש בזה גם מן הטוב וזה המקרה של הטוב!
מתן הגיבור האמיץ והענק הוא מקור השראה עבור כולנו - איך מתמודדים עם הקושי ומנצחים.
ואני מצדיע לך מתן!
-
ובמעבר חד אבל מתקשר בדיוק לפרק הזה:
היום זהו יום הזכרון ליצחק רבין זכרונו לברכה.
מנהיג גיבור ואמיץ שנרצח (כן אני לא מאמין שהוא נרצח, כי זה לא נתפס) ע"י יהודי מהעם משלנו.
דרכו המדינית של רבין אולי הייתה שנויה במחלוקת בקרב חלקים בעם, והיו ציבורים שלא אהבו אותה, אבל מכאן ועד רצח שלו? הוא נבחר באופן דמוקרטי ע"י רוב העם!, וכאשר רצחו אותו רצחו גם בעצם את הדמוקרטיה, ואת כל הערכים עליהם אנחנו מחנכים את ילדינו שלנו.
וביום הזה אני חושב על מתן שנפצע, ועל חבריו אחיו לנשק שנהרגו באותו טנק שעלה על מטען.
וכאשר אנו רואים את המראות ושומעים את הקולות מכאן, מהארץ האהובה שלנו בימים האלו ממש, אז מסתבר שכמעט ולא למדנו דבר מאז הרצח הנורא ההוא.
עדיין קיימת הסתה, עדיין קיימת שנאה של חלקים בעם לחלקים אחרים בעם, עדיין קיים השיח הזה שבז לאחר ולשונה: אם כי הוא עדה אחרת, או אם כי הוא שמאלני (עוכר ישראל), או אם בגלל שהוא מוגבל או לא נראה טוב בעין, או אם בגלל שיש לו דעות שונות...
זה מגיע מלמעלה מהמנהיגים הגמדים שלנו, ומחלחל כלפי מטה אל פשוטי העם.
אותם גמדים שמתקוטטים כל יום בצורה צינית על הקרדיט כמו ילדים קטנים בגן...
והם אלו המנהיגים שישלחו עוד מעט את בנינו למלחמה (שלצערי מתקרבת ובאה...)
ואני יותר מזה לא אדבר כאן על פוליטיקה (כי למה לי פוליטיקה עכשיו).
ואז אני חוזר שוב אל הבן שלי שעוד כמה שנים יתגייס לצה"ל, ואני סוגר מעגל אל הרגעים ההם בפראג כשהוא הניח תפילין ואח"כ נעלם לנו באוטובוס וכה דאגתי לו...
ואני שואל: "האם אנחנו ההורים נקריב את ילדינו בעבור זה?, בעבור שנאת החינם הזאת הקיימת בין חלקי בני עמנו?".
שכחנו כבר מה קרה?
הרצח הזה קרה בדיוק היום לפני 23 שנה!!!
אז כמו לשני ילדיי כך אני אומר כעת לכל אחיי ואחיותיי היהודים אזרחי מדינת ישראל:
אל תשכחו: אנחנו אחים!, אחים בדם!, ואחים לנשק!!!
האם היה שווה שמתן האמיץ יאבד את רגלו, וחבריו אחיו לנשק יפלו בקרב בשביל כל זה???
אנחנו חיים כאן במזרח התיכון שהוא הוא בעצם המערב הפרוע האמיתי, וכאן דרושים לנו לא רק גיבורים כמו מתן (שהוא יכול להיות במקרה גם שמאלן, והוא נכה, ושונה...),
אנחנו צרכים להיות יחד מאוחדים עם אחד אחרת פשוט נתפורר מבפנים.
וכל זה גורם לי שם בצ'כיה הרחוקה לחשוב על הבית שלי בישראל, ולהסתכל אל שני ילדיי בעיניים, ולומר להם את המשפטים הבאים:
ההרים הגבוהים האלה המכוסים ערפל,
הם ביתנו כעת.
אך ביתנו הוא במישור,
ושם תמיד יהיה.
יום אחד נחזור,
אל ביתנו ואל כפרנו.
ולא נצטרך עוד
להיות אחים לנשק ולקרב.
יש כל כך הרבה עולמות,
ושמשות רבות.
ולנו יש רק עולם אחד,
אך אנחנו חיים בעולמות שונים.
עכשיו השמש נעלמה,
והירח כבר עלה מן ההר,
אברככם לשלום,
כל אחד צריך למות בסוף.
זה כתוב בכוכבים,
ובכל קו בכף ידכם.
אבל טיפשים אנחנו, שאנו ממשיכים להילחם אחד בשני…
-
...ובאחיינו לנשק
-
הרכבל אל הרי הענקים ברגעי זיכרון של גיבורים אמיציםהיי kand,
מובן שגם אני כאן!
השלמתי קריאה בשקיקה (איך אפשר שלא).
הדרמה הגדולה – בהחלט מקרה לא נעים. כל הכבוד לבנך שתיקן את המצב – בקלות אפשר להיכנס למצב של חרדה או חוסר אונים.
נחמד לשמוע על האנשים הטובים בדרך…
מזדהה לגמרי עם עניין “מלכודות התיירים”, גם לדעתי זה לא אמור להיות מקומן – אני סבור כי היה הכי טוב אם בכל אתרי הטבע באשר הם, הן כלל לא היו. אתר טבע צריך להיות אתר טבע נטו, ולא אתר “מסחרי”.
כשטיילנו בפארק סנודוניה שבצפון ויילס, לדוגמה, לא נתקלנו ולו במלכודת תיירים אחת, אלא בטבע נטו בלבד. בהחלט כיף לטייל כך. אני מניח שמצב טוב זה דומה בשאר האי הבריטי. מה לעשות, כנראה התרבות אחרת…
חייב לומר שאני אוהב את המיני-אנקדוטות ה”פוליטיות” (מרכאות – כי לא יודע אם מותר כאן), הערכיות, החברתיות והמשפחתיות שאתה מביא. זה בחלט מוסיף נופך מעניין, שונה ומושך לסיפור.
תודה על צירוף הקטעים מעוררי ההשראה של מתן. צפיתי והתרגשתי עד מאוד. נראה לי שהרוב כבר נאמר ואין צורך שאכביר במילים. אכן גיבור ודוגמה לאומית.
כל התמונות כמובן – ממש מקסימות!
אני מנחש שההפתעה בסוף תהיה סרטון וידאו, הכולל קטעים שצולמו ע”י המצלמה החדשה?
נהנה לקרוא ומצפה להמשך,
ניב
-
הי ניב,
תודה רבה על דבריך.
אכן אני משתדל לתת פן אחר וקצת שונה בסיפור שאני מספר לעומת סיפורים אחרים שעולים כאן בפורום, ואגב, רובם מצוינים ומספקים אינפורמציה רבה שמסייעת למטיילים הבאים, ולזה בדיוק נועד הפורום, ואני מאוד מעריך את שאר הכותבים שמשקיעים שעות בכתיבה ובתיעוד.
לכל אחד יש את הסגנון כתיבה שלו, וזהו הסגנון שאני הכי מתחבר אליו, וכאשר אני מקבל תגובה כזאת ממך אז אני מרגיש שזכיתי שיש לי קורא כמוך שמתכתב כל כך מדויק עם המסרים שרציתי להעביר הלאה לקוראים שלי (מעבר לאינפורמציה שאני מעביר לגבי המקומות בהם טיילתי בצירוף הטיפים שלי למטיילים הבאים), וגם יודע לפרגן וגם לתת גם את הזווית שלו לדברים.
אז אני מפרגן לך בחזרה ואומר לך שבזכותך (ובזכות עוד כמה חברים טובים כאן בפורום) אני המשכתי בסיפור כי היו לי הרבה רגעי שבירה, החל מהפתיחה עם הבעיות שנתקלתי בהן עם העלאת התמונות ועוד באגים שקיימים באתר הזה (שרובם אגב טרם נפתרו), ובהמשך כאשר היו נדרשים לי כל פעם כוחות מחדש כדי להמשיך בכתיבה המתישה.
מי שלא כותב סיפורי טיול לא מבין עד כמה זה סוחט אנרגיה ומתיש, וכמעט שאין לך תמורה אישית מכך (מלבד כמובן להחזיר חזרה לפורום אחרי שקיבלת ממנו, ושזה מהווה תיעוד עבורך ומזכרת מהטיול).
לגבי ההמשך: אני אתחיל היום בפרק הסיום השני אבל זה יהיה פחות אינטנסיבי מאתמול (למרות רצוני כבר לסיים), וכפי הנראה אצטרך עוד יום אחד לפחות כדי להשלים את הסיפור שלי עד תומו.
-
טיול מהאגדות בין מפל וינשוף ביערותפרק סיום מס’ 2 – המסע בעקבות סיפורי הילדים אל ארץ האגדות והגמדים
"אל השביל הצהוב, אל השביל הצהוב"...
כך שר ורקד לו בהתלהבות הבן שלי כשהיה בגיל 3 , אז הוא הלך להצגה של “הקוסם מארץ עוץ” ונשבע בקסמה המהפנט של ההצגה והסיפור.
הוא היה רקדן בגיל הזה של חייו, ועד גיל 4 הוא פיזז לנו בסלון הבית מול קלטות הוידאו עם מוגלי מ”מלך הג'ונגל”, ועם דובי דוברמן הכלב “הדוקטור לחוקי תנועה” החברה’מן (זוכרים את התוכנית משנות ה-80 – אז לבן שלי הייתה הצתה מאוחרת).
אבל בגיל 3 כשרק התחיל עם הריקוד, אז הריקוד הראשון שלנו איתו אז היה בדרך אל השביל הצהוב.
אז להזכיר לכולנו מהו הסיפור, ובעיקר לאלו מבינינו שלא זכו לראות את ההצגה הקסומה היא בילדותם:
"הקוסם מארץ עוץ" מספר על דורותי, נערה אמריקנית מקנזס שבמהלך סופת טורנדו מגיעה לארץ אגדות צבעונית, ויוצאת למסע יחד עם חבריה שמצאה בדרך, שלכולם, בדיוק כמוה, יש מטרה להשיג: הדחליל שצריך שכל, איש-הפח שצריך לב, האריה שצריך אומץ ודורותי שרוצה להגיע הביתה.
דרך הלבנים הצהובות (שהוא השביל הצהוב עליו שר ורקד בני ) זאת היא הדרך לקוסם מארץ עוץ שהיה אמור לפתור להם את כל הבעיות, אך בסוף הם גילו שאין בכוחו לעזור...
-
אנחנו בסיפור חוזרים יום אחורה, אל יום שבת ה28/7/18 ,
ואותו יום נפתח לו בטיול בוקר סולו עם בני במזג אוויר קר ומטפטף, אבל לא אל השביל הצהוב (מהסיפור ההוא בילדותו) אלא אל מסלול אחר מארץ האגדות, שמוביל בין שבילי הכפר "שלנו" מול פסלי העץ של הינשוף והזקן והמחרשות
עד למפל הזורם לו אי שם במעלה הדרך ביערות.
-
מצורפות תמונות מטיול הבוקר שלי עם בני בין בתי הכפר בישוב “שלנו”
Rokytnice nad Jizerou, ועד מפל הנמצא בקצה הישוב התוך היער.
שם המפל: Hutský Falls כאן במפת גוגל – יום שבת 28/7/18
-
זכות הראשונים בדרך אל הגמדיםבוקר טוב לכולם,
ובוקר טוב לכן: ענת, עדי ולי המגיבות הראשונות לסיפור שלי, ולכן לכן מבחינתי שמורה זכות הראשונים.
אני מצרף אליכן (ברשותכן) גם את איריס ש"גילתה" עבור כולנו את האוצר הזה…
אז חיכיתן...וחיכיתן...וחיכיתן... והנה היום (בתקווה) ולקראת סוף היום נגיע סוף סוף אל... הגמדים של ורוצלאב!, שחיכו שם בסבלנות אין קץ כמעט עד לסוף הסיפור.
אז נפגש בהמשך היום להמשך המרתון של סיום הסיפור…
-
המסע אל ארץ האגדות והגמדים שהביא געגוע חזרה אל ארץ המלאכים...אז השביל הצהוב (מסיפורי הילדות של הבן ושלנו) הוביל אותנו לבסוף אל... הארץ הצהובה!
כי אחרי טיול הבוקר שלי עם בני, הקור והגשם נמשכו בישוב שלנו ובכל האזור של צפון צ'כיה, אז חפשנו שמש צהובה כדי להתרחק מהקור, ובבדיקה באתרי מזג האוויר המקומיים הסתבר לנו שהיא נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מערבה אל ארץ חדשה, שהיא במקרה גם ארץ הגמדים והאגדות, וארץ הפנטזיות והחלומות, וארץ הפיות והארמונות, והארץ שבה כמו שחשבו דורותי ושותפיה במסע אל הקוסם מארץ עוץ אמורים להגשים את כל המשאלות...
אתם כבר מנחשים מהי הארץ הזאת?
אז אם עוד לא הבנתם בטיול שלנו הייתה עוד מדינה שלישית (אחרי פולין וצ'כיה) שחצינו את הגבול אליה, ובקרנו בה ביקור חטוף יש לומר, ובחבל ארץ שקרץ לי מאוד לבקר בו עוד בתכנוני הטיול שלי.
לצורך הסיפור נקרא לה: המדינה הצהובה כי הדגל שלה בצבעי אדום, שחור וצהוב.
הצבע האדום משותף גם לדגלי פולין (אדום ולבן), וצ'כיה (אדום, לבן וכחול), ושחור זה לא ממש צבע (ששייך לצבעי הקשת), לפיכך השונה מבין השלושה הוא הצבע הצהוב.
אז ניחשתם נכון: המדינה היא גרמניה, וחבל הארץ: סקסוניה השוויצרית!
אז הנה קצת על מה שיש שם בגרמניה - המדינה הצהובה, שהיא גם ארץ האגדות והגמדים.
אני מצרף 2 כתבות של מישהי מוכרת כאן מהפורום.
אחת עוסקת בגמדים, והשנייה בסיפורי האגדות של מדינת הפנטזיות והחלומות.
https://www.gotravel.co.il/travel/?p=1476
https://www.gotravel.co.il/travel/?p=2088
-
אנחנו בסיפור היום סוגרים סופית את פאזל הדמויות של הענקים, הגמדים והטרולים מפתיחת הסיפור שלי בהודעות 8, 10 ו-11 ,ומה שנשאר לנו כדי להשלים את התמונה הסופית אלו הן כמה דמויות של גמדים בהודעה מספר 10 שטרם פוצחו, וכעת הגיעה העת לחשוף גם אותם.
אז גמדי הגינה של גרמניה (ארץ האגדות והגמדים) עליהם סופר בכתבה שצירפתי, מצטרפים לשאר דמויות הגמדים באותה ההודעה: הגמד הפרסי (שדיכא את מרד ההמונים באיראן), שמיר (ופטרוזיליה שמתכנסים באפלה לפתור את המצב הנוכחי), המנהיגים הגמדים מהחרצופים, ראיינאייר חברת הטיסה הגמדים, ונשאר לנו עוד גמד אחד אחרון שיופיע כאן עוד היום...
באיזה אופן הוא יופיע וישתלב בתוך הסיפור שלי?
יש לי הרגשה שיש כאן לפחות קוראת אחת (מיקה) שפיצחה את כל הפאזל ובשלמותו…
-
נסיעה בת שעתיים מביאה אותנו אל הכניסה לקניון הרנסקו Hrensko בצ'כיה שממוקם ממש סמוך לגבול עם גרמניה, אנחנו שוקלים טיול בקניון זה אך מהר מאוד מוותרים בגלל החום, העומס במקום, וכי אין מקום פנוי להחנות את הרכב (ברחנו מהגשם והגענו אל החום!).
הפתרון המושלם לחום הוא בילוי בבריכה... עם זרמים...וג'קוזי.... ומפלים....
נו.... ניחשתם שוב נכון כי כאשר עוברים את הגבול אל גרמניה ולחבל סקסוניה, בתוך מספר דקות מגיעים אל באד שאנדאו ואל מרצאות טרמה טוסקנה – Toskana Therme Bad Schandau ,שם אנחנו מבלים 4 שעות במתקנים, כיוון שמקבלים מחיר משפחתי מיוחד על 4 שעות שהייה במקום (אפשר להסתפק גם בשעתיים).
אל האתרים בגרמניה של סיפורי האגדות והגמדים לא הגענו -המרחקים לשם עצומים, וזה לא היה בתכנון כלל, אבל כן היו לי תכניות לטייל בסקסוניה, והכנתי מבעוד מועד מספר אופציות של מסלולי טיול שם: הן של "אטרקציות" המצויות בישוב באד שאנדאו, כולל עליה במעלית הישנה לתצפית מגבוה על נהר האלבה, והן של מסלולי טיול בטבע מתוך
סיפורו של צביקה שטייל גם שם... שום דבר לא יצא אל הפועל!
לא היה לנו מספיק זמן לזה (לשם כך צריך ללון בישוב קרוב), ובמהלך הבילוי במרחצאות צילמתי קצת את נהר האלבה וסירות הקיאקים ששטו בו, וממרחק צילמתי את המעלית הישנה.
היו לי ציפיות אבל בדיעבד אני אישית התחברתי הרבה יותר אל צפון צ'כיה, ולא הצטערתי כלל שהתכנון לטיולים באזור סקסוניה לא יצאו אל הפועל (הייתי מוסיף עוד יום לעוד אתר בצפון צ'כיה כמו מאלה סקאלה והראפטינג שם בהעדפה על אזור סקסוניה).
זאת דעתי האישית בלבד, ואני יודע שיש כאן בפורום כאלו שביקרו שם ומאוד ימליצו על סקסוניה, ויגידו כן לשלב אותה בטיול ביחד עם אזור צפון צ'כיה.
בכל מקרה אני ומשפחתי לא התחברנו לחבל ארץ זה בכלל, ורק היחס לו זכינו מהפקידות בקבלה של המרחצאות שם בטרמה טוסקנה גרמו לנו לגעגועים עזים אל צ'כיה ואל האנשים "המלאכים" שלה
(אותם פגשנו בפראג ובעוד מקומות...), כמו כן התגעגענו עד מאוד אל הנופים של צפון צ'כיה, וכן כן גם למחירים שלה (צ'כיה הרבה הרבה יותר זולה מגרמניה!)
ובסוף בסוף זה עורר בנו געגועים עזים...
אל הצימר שלנו בהרים.
-
מצורפות תמונות המכניסה לשמורת הרנסקו Hrensko בצ'כיה, ומטרמה טוסקנה ובאד שאנדאו שבחבל סקסוניה בגרמניה – יום שבת 28/7/18
-
דווקא התרשמתי שהנופים בצפון צ'כיה ובשוויץ הסקסונית מאוד דומים, ומתאפיינים גם בסלעי ענק בכל מיני שמורות. מוזר שאתה טוען להבדל כה גדול בנופים. אשמח אם תפרט יותר מה ההבדל.
-
הי פסגות,
זה עניין סובייקטיבי לגמרי.
הנופים יפים מאוד גם באזור זה אבל יותר בחלק הצ'כי של הגבול, ותיכף אצרף תמונות שימחישו זאת.
עדיין צפון צ'כיה לטעמי הרבה יותר מיוחדת בנופים שלה (שעל ההרים) מהחלק של סקסוניה בו אני בקרתי, אבל שוב זאת דעתי האישית בלבד.
יש כאלו שפשוט לא מתחברים למקום מסוים, ומהרגע הראשון שחצינו את הגבול אל גרמניה זאת הייתה התחושה שלי ושל שאר בני משפחתי, אולי כי כל כך אהבנו את צ'כיה ואת האנשים שלה (ויכול להיות שאחרים ירגישו אחרת על צ'כיה, כי קראתי על כאלו שרשמו על ה"חמיצות" של הצ'כים, שאנחנו לא נתקלנו בה כמעט ובכלל).
התחושה שלנו רק הלכה והתחזקה ככל שנתקלנו ביחס האנושי הקר והמנוכר כלפינו מצד הפקידות בקבלה במרחצאות טרמה טוסקנה, וכן בעליות הגבוהות שהוצאנו על הארוחות במקום.
-
אחרי שאנחנו נפרדים ב"צער לא רב וביגון לא קודר" מגרמניה ומחבל סקסוניה שאליו לא התחברנו (כשבמהלך הנסיעה בדרך חזרה אל צ'כיה אשתי נוהגת, ואני מצלם מתוך הרכב כמה תמונות אחרונות למזכרת מבאד שאנדאו, שעל פניה רק חלפנו), נשארה לנו עוד שעת אור אחרונה לנצל מהיום הזה.
אז לאן חזרנו?
ניחשתם נכון אל שמורת Hrensko בצ’כיה אליה הגענו בצהריים בשיא החום ועומס המבקרים, כשכל החניות תפוסות, ואם היינו מתעקשים בכל זאת לטייל שם בשעה ההיא אז זה היה הופך את הטיול שלנו לבלתי נסבל, ולכן גם נטשנו מהר מאוד משם.
אבל עכשיו כבר לא חם ומזג האוויר הפך קריר ונעים, ועכשיו כבר לא עמוס כי כל המטיילים לאט לאט נוטשים להם את השמורה, ועכשיו כבר יש בשפע חניה כי כל החנויות התפנו ואפשר להחנות ממש בפתח השמורה, וזה מתאים לטיול קצר בלבד, וזה בול עבור משפחתי כי הם התעצלו עד כה לטייל, וכי אשתי הייתה מוגבלת בהליכה…
בקיצור טיילנו לנו בתוך הקניון המקסים והיפה בטיול קצרצר וממצה שסיפק את כולנו, צילמנו מסביב את המקום ואת הסלעים המיוחדים שמתמזגים יפה עם הבניינים וגם עם המסעדות במקום (בדרך כלל אני לא אוהב את השילוב של טבע
עם בניינים לצידו, אבל כאן זה השתלב דווקא יפה והיה מיוחד!), וקינחנו (כרגיל וכמיטב המסורת) עם גלידה ושתיה קרה בקיוסק המקומי.
וכך פיצחנו את השיטה לדלג על עומסי המבקרים בכל שמורה ושמורה,
וזאת היא גם המלצתי החמה: להגיע לקראת סיום היום או בשעות הפתיחה!
אחרי הבילוי הקצר אך המוצלח בהרנסקו, אנחנו יוצאים לנסיעה בת שעתיים חזרה אל הצימר, כשבדרך אני מצלם תמונות פרידה אחרונות מנהר האלבה בצד הצ’כי של הגבול, לפני שאנו ממשיכים בנסיעה הממושכת (שרובה הייתה בחשכה מוחלטת) חזרה אל הצימר שלנו שכה התגעגענו אליו ביום זה.
-
מצורפות תמונות מבאד שאנדאו, משמורת Hrensko ומנהר האלבה בצד הצ'כי של הגבול בסיום יום הטיול – יום שבת 28/7/18
-
-
-
...עכשיו הגענו אל הגמד האחרון בסיפור שלי שהמתין לו עד עכשיו בסבלנות,
וזהו גמד מיוחד מאוד כי הוא בעצם גמד ענק!
אז כמו בסיפור "הקוסם מארץ עוץ" על דרך הלבנים הצהובות שעוברת דורותי, אז כך גם אנחנו נסענו אל הארץ הצהובה, ארץ הגמדים והפלאות כדי לחזור אל הילדות ואל סיפורי האגדות...
וכמו הקוסם מארץ עוץ שהיה אמור לפתור להם את כל הבעיות אך בסוף גילו שאין בכוחו לעזור, וכמו החברה החדשה של הכותב (הגמד הענק שלנו) שחשב שהחברה הגבוהה תפתור לו את כל הבעיות והתאכזב, חוזר לחווה, ולחיים הפשוטים,
אז כך גם אנחנו משפחתי ובעיקר אני (מתכנן הטיול) שחשבתי שאמצא שם בגרמניה ובחבל סקסוניה משהו נוצץ ומרהיב עם גדולות ונצורות, ושאחזיר את בני אל הארץ הצהובה עם השביל הצהוב, ולסיפורי הילדות שלו עם הגמדים והאגדות...
כך גם אנחנו התאכזבנו וחזרנו לעת ערב אל הכפר שלנו בו טיילנו בבוקר ביערות ובין פסלי העץ של הינשוף, הזקן והמחרשות,
אל הפשטות הזכה של מדינת המלאכים, ואל הצימר האהוב מלאי געגועים.
אז להתראות דרך לבנים צהובות
אני חוזר למחרשה שלי ולצימר הישן והטוב,
בחזרה לינשוף הזקן המיילל ביערות, ולמלאכים ששומרים עלינו בלילות.
הו סוף סוף החלטתי עתידי נמצא, מעבר לדרך הלבנים הצהובות…
