סיפור לשבת ולטיול בכלל

[יונית]

לפעמים אנחנו כבר בדרך החוצה, עם המזוודות, הדובי, מוודאים שלא שכחנו כלום בבית ששכרנו, נפרדים מבעלי הבית שכנראה לא נפגש איתם יותר בחיים ואז הם מבקשים שנכתוב כמה מילים בספר האורחים שלהם.  לא תמיד יש לנו סבלנות, לא תמיד יש לנו חשק. לפעמים בא כבר לנסוע כי אנחנו כבר באמת באיחור אמיתי ובכל מקרה במילא תוך חצי שנה יהיה ספר אורחים חדש.

אני מציעה בכל זאת להתעכב לשתי דקות ולכתוב כמה מילים לבעלי המקום.

ועכשיו לסיפור עם קלוז'ר

לפני כשבוע פונה אליי איש נחמד ושואל אם אני זו אני, איתר אותי בדרכי הווירטואלית השונות –הוא מאד נרגש לספר לי כי הוא מחפש לינה למשפחתו באזור הרי הרץ ואחת מבעלות הבית שם, קלאודיה, אמנם לא זמינה בתאריכים המבוקשים- אבל כששמעה שהוא מישראל מאד התרגשה לספר שפעם הייתה משפחה ישראלית שהתארחה אצלה והשאירה מילות פרידה בספר האורחים. מאז ועד היום היא שומרת את הברכה, הוא התנדב לתרגם את הטקסט וככה התגלגל אלינו.

מפה לשם קיבלתי ממנו את המייל של קלאודיה ושלחתי לה כמה מילים ואפילו תמונה שצילמנו בבית עם הכלב לאקי .

היא מאד התרגשה- בינתיים היא התחתנה ויש לה בת בגיל 9 , סוסה, וכן לאקי עדיין בחיים.

 

יש לכם סיפורים על בעלי בית שנשמר הקשר? שאבד הקשר ומחפשים ? או סיפורים אחרים ?

מחכה לנו שבת גשומה---אז זו ההזדמנות .