לאורן היקר לי מאוד...
-
למי תודה ולמי ברכה...
יואל, עזוב אוצר מילים. אל תצטנע, אתה אוצר גדול בעצמך לרונית, לילדיך, למשפחתך, לסביבתך וכמובן שגם לנו
. אני מסכים עם סדר העדיפויות שלך, קודם כל אהבה ומשפחה ובריאות ורק אחרי זה הכסף 
... כסף אין ללו ערך ממשי אם יש לך אותו, אבל אין לך בריאות ו/או אהבה ו/או משפחה 
... מה תעשה איתו אז?? קודם כל אהבה, כשיש אהבה (מבחינתי משפחה ואהבה זה באותה קטגוריה, אין הבדלה), יש בריאות וכיש בריאות ויש אהבה, הדרך אל האושר קצרה יותר ואז, אם אתה גם מאושר, הכסף פחות משחק... הוא חשוב, ברור, אבל לא הכי חשוב 
!!
נירית, שגרירת הצפון וקונסולית כבוד של ארץ החולה בעולמנו, תודה רבה ! בואי נעשה עסק, גם את תמשיכי להיות את, הולך? תבואי לבקר יותר כאן 
.. אנחנו כל הזמן מגיעים לתחומי הריבונות שלך, מהחלמוניות בתל חזקה ליד אלוני השן, דרך הנרקיסים בתל אנפה ועד לעגורים באגמון החולה, אנחנו סביבך כל הזמן, אל תפקירי אותנו לבד כאן ...
אור, האישה שמכניסה לחיינו רק אור נגוהות, אור יקרות אמיתי . תודה לך הברכות, תמיד כיף שאת כאן (בעצם, גם כשאת שם, כי אז את שבה לכאן ומספרת איך היה שם וכולנו כאן נהנים מאיך שהיה לך שם ). אהבתי את החלומות שאני לא יודע שהם עוד שלי, מקסים... אינשאללה !!
זיוית יקרה, תודה רבה לך על הברכות ועל העוגה החמה והטעימה שצירפת . מאחל לך גם רק את הטוב שבעולם!
הגר, תודה על הברכה, הריקוד היה מקסים . אני מחפש עד היום את הכוריאוגרפית, כדי שאוכל גם ללמוד לרקוד כמו איליין (אגב, אני לא רחוק ממנה, ביכולות הריקוד המופלאות שלי 
). תודה על כל המילים החמות שלך, אגב הי(ה) קר אמש בצהריים בירושלים. תודה מיוחדת על מלאי האותיות ששלחת לי .. בזכותך ובזכותו, הצלחתי לכתוב כאן את התגובה הארוכה הזו. בעצם, אולי באשמתך? 
. תודה על הכל .
נטע, תודה על הברכה המקסימה ועל השילוש הקדוש שלך: אושר, אושר, אושר ... מאחל לך גם אושר, בריאות, הנאות והמון טיולים וכיופים. תודה .
אורנה, תודה על הברכות והמילים החמות . מאחל לכם הכל בחזרה, עם ריבית והצמדה ..
שירלי, תודה על הברכה הצבעונית. אין ספק שיש לך טעם איכותי ויכולת בחירת גוונים משובחת. למרות זאת, מקווה שנתת גם לבעלך להיות מעורב בצביעת החדרים, אחרת...בעצם? מי אמר שפסיכודלי זה רע?? זה רק שמח בעינים ושמח בנשמה .. תגיד לבעלך שאת מסתדרת לבד בענייני הצבעים... עוד משהו, פתאום שמתי לב שפסיכודלי יכול להיות גם פסיכו-דאלי, מעניין אם יש קשר בין דאלי הצייר לפסיכו של היצ'קוק ..
נורית ואילון, זכיתי. אתם שניים ואני מאוד אוהב אתכם, אהבה כפולה ולקבל מכם ברכה כפולה זה בכלל עונג אמיתי. לצמד האחד והיחד, המקור וההעתק, לשניים שלידם סוני ושר מתביישים מתחת לגשר וסימון וגרפונקל רועדים ליד גשר מעל מים סוערים ... מה ניתן לומר? אתם כמו "בציר טוב", לא היין, גם, יותר יצירת המופת של וירצברג וגלבץ ... לפעמים, אחת לכמה שנים מגיע צמד שמתאחד למטרה מסוימת ויוצר יצירת מופת.... לשמחתי, למרות היותכם זוג הוליוודי נוצץ, או שמא ניו-יורקי, אתם ממשיכים בשגרת חייגם ולא נותנים לזוהר להתעמעם או לבלבלכם .. תמשיכו ככה. הזמנתי מקום בבית אבות לשמוע אתכם נותנים ביצוע לשיר "אני חולם על נעמי" של חדווה ודוד... מאחל לכם עוד עשרות שנים של זוגיות מוצלחת ופוריה (כשתגידו לילד החמישי, תתחילו להירגע, עד אז, תזכרו: קשה באימונים, קל ב ...)
ואם שכחתי מישהו או מישהי, אני מבקש סליחה וכצעד מנע, אעמוד שעה בפינה, בוש ונכלם אם דילגתי על מישהו שבירך או בירכה אותי .
תודה ענקית שוב לכולם. הסבתם לי אושר רב וכמו שאני אוהב לומר, רק בשמחות,
אורן
-
למי תודה ולמי ברכה...אמ אמק...גמרת לי את כל ההפסקת צהריים
אני עכשיו רץ לבוס לבקש יום חופש מחר להשלים לקרוא את סיפור ירושליים ואני מקווה שלא נגמרה לי המכסה השנתית כי לקחתי כבר חמישה ימים לקרוא את סיפור פורטוגל....
אח שלי יקר, שמח שהיה לך כיף
גם אני הייתי בן 43 השנה - אצלי זה עבר ממש בכיף
הזמנתי המון אורחים - אף אחד לא בא - לא נעלבתי , כולם היו בבית הכנסת - זה יצא בדיוק בכיפור....לפחות על זה לא בזבזתי יום חופש.אז כנראה שבזכות זה יאשרו לי את מחר- עשה טובה - תסיים מהר.אבל אל תתמצת - זה מאבד את כל הטעם...
רק בשמחות
fly air gamoos
-
יום הולדת שמחאורן שלום,
אני מצטרפת למברכים קצת באיחור ומאחלת לך יום הולדת שמח ומזל טוב. אני מאחלת לך עוד הרבה טיולים משפחתיים, כמו הטיול שלכם לצפון איטליה שבזמנו סייע לנו רבות כשתכננו את הטיול שלנו עם הילדים לשם.
אני מאחלת לך אריכות ימים, אושר ובריאות.
אביבה
-
יום הולדת שמחאביבה שלום,
תודה רבה לך .
לברכות אף פעם לא מאוחר...
מאחל לך כל טוב!!
אורן -
יום הולדת שמחאורן יקר, לא נכנסתי למבול הברכות, כי אני "רק נכנסתי לרגע"
לא ממש הפורום שלי, אם כי נכנסת בקביעות, וכבר מכירה את כולם, ואתך, בכלל עברנו לילה ביחד
אבל אין מצב, שאכנס, אראה את שמך ולא אקרא, וכמו ג'מוס אמר, הלך לי 1/2 יום, אבל של צחוק, וחיוכים, זו 1/2 יום, הכי כייף שבעולם.
אז קבל, גם מאורחת זו, כל הברכות שבעולם, השבוע חגגתי 65, תאמין לי, בלי חששות, החלטתי, שלא אוהבת ימי הולדת עגולים, מידי קשה ככה לעבור עשור, אבל עם 5, נחמד ביותר, ובשבילי, יום הולדת עגול, מעכשיו אלא, ככה, עם סיומת 5.
ושאני מצפה למתנות גדולות במיוחד (מהאיש, לא מהילדים )
אז יש לי לפטופ פיצפון ולבן לנסיעות, ובעוד 3 שבועות, שלג וחגיגות באלזס.
רק בשמחות -
לשושי מאורן: יום הולדת שמח גם לךשושי יקרה,
תודה רבה לך על כל הברכות והאיחולים ומאחר וגם את חגגת השבוע, מאחל לך יום הולדת שמח ומאושר, בריאות, הנאות, המון טיולים, המון אהבה ושתישארי כמו שאת, עם ראש טוב על הכתפיים, הומור משובח, אופי ויופי ...
מאחל לך שגם המחצית השניה של החיים תהיה שמחה ומבורכת כמו זו הראשונה ... אני יודע שנהוג לחשב לפי 120, אבל את בצפון ויש פקקים ובחישוב כולל זה מגיע לעשר שנים ולכן, החישוב ....
לגבי הלילה המשותף שלנו, הוא נצור בליבי לעד ... ורק לטובה ... לא נפרט כאן בפומבי, רק נאמר שהיה מהנה מאוד לשנינו, משעשע ושאפילו שנינו סיפרנו עליו בבית 
...
וזה הפורום שלך, בדיוק כמו שהוא שלי או של כל אחד אחר... לא חילקו עוד מניות ואחוזים ...
שושי, רק בשמחות, תמיד!!
אורן
-
מזל טוב אדם יקרמזל טוב
שמח לזכות לברך אותך
עד כמה שרק תרצה ועשרים.
money(גודל:13.83KB) תה(גודל:13.21KB)
-
תודה לאדם יקראוהד היקר,
הזכות היא שלי לזכות לברכה ממישהו כמוך!!
אהבתי את "עד כמה שרק תרצה ועשרים" - מתאים לי!!
רק בשמחות יקירי ורק בשורות טובות ודברים שמחים,
אורן -
תודה לאדם יקראורן ואוהד
איך מברכים אדם ביום הולדתו המאה ועשרים?
שיהיה לך יום טוב !!!!!!!
בשמחות, יעל -
ליעל - תלוי במי מדובר , כי אם זה אורן אז ....מברכים אותו שיופי שהגענו לעמוד 512 בסאגת הסאגיי ושיופי שהוא הוסיף לרשימה הפתוחה של הסיפורים גם את סיפור טיול פורטוגל מספר 212
הגר. -
ליעל - תלוי במי מדובר , כי אם זה אורן אז ....
שיחה שהתנהלה בין שני חברים - ראובן ודוד:
דוד: ראובן, באיזה גיל היית רוצה למות?
ראובן: 119
דוד: למה דווקא 119 ולא 120?
ראובן: כדי שעל המצבה שלי יוכלו לכתוב "נפטר בטרם עת".
-
רק ואני והסגווי שלי..יעל, הגר ועפרה היקרות,
אהבתי את הבדיחות וצחקתי מהן ... נאחל לעצמנו שנגיע לאזורים האלה של גילאי מאה, בריאים, צלולים וצוחקים..
ואם כבר צלולים, אז חזרתי כדי לסיים את הסיפור מאחר וראיתי שאני מושמץ בכל מיני אשכולות על יכולתי המופלאה לא לסיים סיפורים .... האמת שהייתי שמח לשבת ולכתוב ולסיים את הסיפורים, אבל לחיים יש תוכניות אחרות עבורי מדי יום ביומו ... חוץ מזה, לא רציתי שבגללי ג'מוס ייקח יום חופש נוסף, הוא יקר לי (ג'מוס, לא יום החופש... ).
בקיצור, ביום ראשון בערך בעשר ועשרה בבוקר הגענו למרכז החינוכי יער השלום בשכונת אבו תור, שהזכיר לי בסיסי גדנ"ע מהעבר. היו איתנו עוד שלושה זוגות שהגיעו לסיור באותו בוקר, בלי היכרות מוקדמת ביניהם. המדריך, שהיה צעיר מקסים, רהוט, חכם ובעל ידע רחב ומרשים (רגיש ויפה גם ), העביר לנו הסבר קצר על הסגווי, יכולותיו, מגבלותיו, כיצד מתפעלים אותו, עולים, יורדים, בולמים, מאיצים, מסתובבים וכדומה. לאחר מספר דקות של הסברים, שמנו קסדות, מגיני ברכיים ומרפקים וכל אחד עלה על הכלי שלו. מפחיד ברגע הראשון, לוקח שתיים שלוש דקות להתרגל אליו, לקלוט שאתה אשכרה שולט בו עם הגוף שלך, עם הטיות הגוף שלך, אין דוושות, אין מעצורי יד, הילוכים, אין כידון שזז שמאלה או ימינה, כלום 
... ברגע הראשון אתה עולה עליו, בא להסתובב למדריך והסגווי מסתובב איתך 
.. אבל באמת, אחרי שתים-שלוש דקות, לא יותר, אתה משתלט עליו ופשוט מתמכר... מדהים .
רוכן קצת קדימה עם הגוף והאגן, הסגווי שועט במהירות קדימה, מתיישר ורוכן קצת אחורה, הסגווי נעצר ומאט, זז ימינה עם הגוף, הסגווי פונה ימינה. ארבעת הזוגות משתעשעים מספר דקות בתרגול ומניעת תאונות אחד בשני והאמת? תחושת ריחוף מדהימה, אני, הידוע בהיותי סקפטי, מאז ומתמיד, מאז ולתמיד , התמכרתי והתלהבתי כמו ילד קטן שקיבל צעצוע חשמלי גדול ... בדיעבד, אני יודע שמאחר ובגלגול הזה כנראה שלא אגיע לחלל, הרי שחוויית הסגוויי שלי היא כנראה הדבר שהכי קרוב לחווית הריחוף בחלל ... ברור שאני מגזים ובכל זאת, אין דרך להוכיח שאני מגזים .... בכלל, כל השיירה הזו של 9 סגוויים עם אנשים בעלי קסדות הדוהרים להם במשעולי טיילת ארמון הנציב נראתה כמו שיירת חייזרים בסרט עתידני ובהחלט הרגשתי חייזר עם כל צורת התנועה הזו. אם היו לי כמה עשרות אלפי שקלים פנויים, הייתי קונה לי בשמחה סגוויי כזה הביתה... לדעתי, הסגווי זה הסוס של המאה ה- 21.... הם רק לא יודעים איך לשווק אותו נכון....
השער החשמלי של המקום נפתח ואנו נפלטים החוצה בשיירה לחיים האמיתיים, עולים בכביש צדדי ואתה לומד לחוש את הכלי שלך, להשתלט עליו, לשלוט בו כרצונך וזו תחושה מדהימה. כאילו, במקום ללכת ברגל, לעלות בעליות, להתעייף, אתה "מרחף", נוסע בלי מאמץ. בעליה הראשונה אני רואה שהסגווי שלי מתעייף, אני שואל את מיכאל המדריך אם יש לו מגבלת משקל והוא אומר כן, 115 קילו .. אלה מחייכת ואומרת לי: "אתה גבולי " ואני מלטף את הסגווי ואומר לו שלא יקשיב לה, 20 ק"ג מפרידים ביני לבין מגבלת המשקל . הסגווי מביט בי בעצב ושואל: היית חייב אתמול בשבת לאכול מספר רב של שיפודי פרגיות במרינדה עם רוזמרין, טרגון, טימין, שום וג'ינג'ר? לא יכולת להסתפק בשיפוד אחד ? היית חייב לשתות חרמון אדום? נכון, יין אדום בריא, אבל רבאק, כוס אחת ליום, לא צריך לשתות לכמה ימים מראש .... הנדתי ראשי באמפטיה ואמרתי לו שהוא צודק ואני מתנצל. מאידך, תמיד יכול להיות יותר גרוע, יכולתי להגיע אחרי ארוחת בוקר דשנה . הסגווי הבין שאכן היה יכול להיות יותר גרוע ונהיה רגוע . אחרי תיאום הציפיות בינינו, הסגווי התנהג למופת וגם אני השתדלתי לא להכביד עליו יתר על המידה... הרגשתי "חי", האדרנלין, הרוח, הנופים, אלה לידי, הכל היה פשוט כיף ענקי. תחושת ויטאליות אמיתי, משכרת ממש ואני אף פעם לא משקר ..
עולים בגן יפה ומטופח לרכס ארמון הנציב ולטיילות האז, גולדמן ושרובר. בדרך יש שבילים מפותלים ועליות וירידות וסיבובים ואני דוהר על הסגווי, כולנו נוסעים באופן חופשי אחרי המדריך ומאחר והשבילים ריקים, אפשר לעקוף, להאט, לדהור וכדומה ומסביב, ממול, הנוף המדהים של ירושלים העתיקה פרוס לפניך. אוויר פסגות אמיתי. כולנו מכירים את ההפרעה הנפשית הנדירה הנקראת סינדרום ירושלים, לדעתי, אחרי נסיעה של שעתיים ב- Segway עם כל הנופים עוצרי הנשימה שמסביבי, ההסברים המרתקים של המדריך, האוויר הנקי והטוב שאתה נושם, המונומנטים ההיסטוריים והדתיים שנשקפים מכל עבר, יש חשש רציני לפיתוח תסמונות חדשה, תסמונת "סגוויי ירושלים", בה אתה מרגיש כאורח עתידני המבקר ומרחף לתוך העבר של ירושלים . אין ספק שיש משהו מיסטי, אווירה מיוחדת בירושלים. מזל שלאחר הסיור, לפני שנכנסנו לרכב לנסוע, ישבנו אלה ואני להירגע, שנינו עם הבירה הקרה שהכינונו מראש. בחורשה הסמוכה למקום. זה קירר אותנו והחזיר אותנו לקרקע המציאות ...
גם שם שייטנו לנו בכל השבילים בפארק.jpg(גודל:27.41KB) הסוס שלי.jpg(גודל:25.13KB)
-
איזה איחור ממש בושהאורן יקר שלי,
מזל טוב ליום הולדתך.
מתנצלת על האיחור הנוראי.
פשוט לא נכנסתי לכאן המון זמן.
מאחלת לך רק טוב. הרבה הרבה ספונטניות בטיולים כמו שרק אתה יודע.
הרבה בריאות ושלווה ושתמשיך תמיד להנות מהמשפחה המקסימה שלך.
האהבה רבה,
נועה -
רק ואני והסגווי שלי..הסיור נמשך כשעתיים ומתחיל מיער השלום, עובר דרך טיילת שרובר, טיילת האז ופארק טרוטנר ומסתיים בטיילת גולדמן, לא רחוק מארמון הנציב, בואכה ג'בל מוכבר. הקטע המשעשע שלאורך כל הטיילות הללו ראינו קבוצות של תלמידי בי"ס יסודי ותיכוניסטים, מקבלים הרצאות ממדריכי של"ח וידיעת הארץ וכל פעם שעברנו, שיירת 9 החייזרים, זה מיגנט אותם. אתה רואה איך הראש שלהם זז מכיפת הסלע לסגווי ובעידן הפלייסטיישן, וויי ואקס-בוקס, מיותר לציין מי ניצח וקיבל את תשומת הלב . הילדים התלהבו מזה וצעקו ועודדו והתענייננו וביקשו שניסע מהר, לאט, תסתובבו וכדומה ואני עם חיוך של אהבל, לא רואה ממטר ... רק אני והסגווי שלי
אה כן, בתחילת הדרך, ברבע שעה הראשונה, התנגשתי פעם אחת בתיכוניסטית שחצתה את השביל ולמרות הצעקות של חבריה וקריאותיי אליה לזוז, היא פשוט היתה שקועה בעצמה ולא שמה לב למתרחש סביבה (בדרך כלל כשעברנו בין קבוצות תלמידים, האטנו ועברנו בזהירות אבל גם הילדים כמובן פילסו דרך וזזו, כדי שנעבור). האמת שגם כשבלמתי והתנגשנו קלות, היא לא ממש התרגשה מהענין . לא נרשמו פציעות או חבורות, היא בסדר גמור, חזרה לחברותיה צוחקת ומבסוטית מהעניין. אני בסדר גמור והכי חשוב, הסגווי אהוב ליבי, הסוס שלי, גם בסדר גמור. למעט תאונה ביזארית זו, לא נרשמו כל היתקלויות אחרות, או תאונות, או נפילות .
בדרך היו שתיים-שלוש עצירות להדרכות והסברים וכל הדרכה נמשכה זמן רב והיתה ארוכה ומרתקת, שילוב של גיאוגרפיה, היסטוריה, דמוגרפיה, קפיצות בין התקופות, בין הדתות. באמת היה מרתק ומעניין. המדריך היה מדהים, כיף לראות חבר'ה צעירים, איכותיים, קולחים, יודעים, רהוטים. אני מאוד אוהב. הוא שילב סיפורים ועובדות וסקר לפנינו את נוף העיר העתיקה ממולנו, כיפת הזהב, הר הזיתים, הגיחון, נחל קדרון, כנסיות העיר העתיקה, קו הקריע של ירושלים עם השכונות השונות, היבוסים, עיר ציון (גן, שכחתי כבר שהמקור של עיר ציון הגיע מהיבוסים ובא מהמילה ציה, מדבר), נחל קדרון כקו שבמשך שנים סימל את הקו בין העיר לבין המדבר, בין תושבי ירושלים לבין יושבי המדבר ממזרח, הר הזיתים ומדוע הפך לבית קברות, המאבק על המים, החשש מזה שאין מים ובורות המים יבשו למעט מעין הגיחון, איליה קפיטולינה, הקרדו, הורדוס, שבט בנימין והאיבה בינו ובין שבט יהודה, דויד המלך, רומאים, יוונים, צלבנים, יהודים, מוסלמים, כנסיות, מסגדים, בית המקדש וירושלים אחת ... העצירה הראשונה כללה הסבר של חצי שעה בערך ובאמת שנהניתי, הקשבתי וגמעתי בצמא את ההסברים, כולנו, לא רק אני.
כשהוא זרק את השמות קרדו, איליה קפיטולינה ועוד שמות רחובות ורבעים בעיר העתיקה חשבתי לעצמי עד כמה אני כבר לא זוכר את הסיורים שעשינו בעבר בירושלים, בעיר העתיקה. נכון, היו סיבות "מקלות", נסיבות בטחוניות בעבר וכדומה שמנעו ביקורים הרבה יותר תדירים ומקיפים בירושלים, אבל זה השתנה וכל פעם שאנחנו מגיעים לירושלים, פעם בכמה שנים, פעם קודמת עם הילדים לפני שנתיים למיטב זכרוני לשכונת ימין משה ולכותל ומנהרות הכותל, אני חש תחושת פספוס... כאילו, מעבר לחשיבות הדתית וההיסטורית והסימבולית שאינני מקל ראש בענין חלילה, יש כאן עיר "תיירות" מדהימה, עם היסטוריה מדהימה לשלוש הדתות, אתרים היסטוריים ודתיים, רבעים יפים לסיורים רגליים, סמטאות ושווקים, נופים עוצרי נשימה, אוויר טוב, אוכל טוב...ולמרות זאת, אני מרגיש שבאופן אישי אני לא מבקר מספיק בירושלים... לפעמים אנחנו זורקים שמות של רבעים או שווקים או רחובות ברומא, ורונה או פירנצה ומה עם ירושלים ?? אני זוכר? לא בטוח.. זו ביקורת שלי כלפי עצמי, לא כלפי אחרים.. תוך כדי הנסיעה בסגווי סיפרתי לאלה על תחושותיי ודסקסנו את העניין וקלטנו שתמיד כשאנחנו בירושלים, אנחנו נהנים מאוד, מופתעים כל פעם מחדש כמה העיר מדהימה, מבטיחים לעצמנו סוף שבוע משפחתי ארוך בירושלים ו... שוכחים, עד לפעם הבאה ... כנראה שכשמשהו מרוחק מביתך רק כמה עשרות קילומטרים,נראה לך מוזר לבוא ולישון שם ולבלות שם סופשבוע ארוך... טוב, אף אחד לא מושלם... בטח שלא אני ...
עצירה נוספת היתה באזור טיילת גולדמן קרוב לג'בל מוכבר, מראה לי עד כמה המציאות שלנו שבירה והכל מתערבב ומעורב. נוגעים רק בגיאוגרפיה ובדמוגרפיה, הנה נחל קידרון והנה הר הזיתים ואבו דיס ועזריה וקידר וגדר ההפרדה בולטת ומתפתלת כנש בין השכונות ועל הגבעות ומאחור מעלה אדומים ואלה כן שייכים לירושלים מוניציפלית ואלה לא שייכים ואינם תושבי ישראל ובעתיד אלה כן יהיו שייכים ואלה אולי לא יהיו ועוד קצת מאחור רואים את המדבר והרי יהודה והסיפור על "ללכת לעזאזל" וכולנו מלאי שאלות למדריך כי מה שאתה קורא כל הזמן בעיתונים בהקשרים פוליטיים, מדיניים, פתאום אתה רואה בעיניים ושום דבר לא פשוט ואף אחד לא נכנס למוקשים פוליטיים אבל השאלות, השאלות הגיאוגרפיות והדמוגרפיות מראות עד כמה הכל מבלבל ומעורבב ולא פשוט. לא פשוט אבל מרתק.
זהו, אחרי שעתיים שבו החייזרים לבסיס האם ביער השלום, נפרדו בשמחה מהקסדה ומהמגנים, נפרדו בחום מהמדריך, נפרדו בצער מהסגוויי, סידרו שוב את הג'ל בשיער ואפשר היה להמשיך. בחרנו לעשות הפסקה קלה לבירה קרה בחורשה הסמוכה ומשם, כשהשעה כבר אי שם בין חצות היום לאחת, חזרנו לרכב בדרכנו ליעד הבא: מדרחוב נחלת שבעה. אלה מסתכלת במפה, בודקת ב- GPS שבאייפון שלה ומתחילה לכוון אותי. שוב היא רבה עם ה- GPS שלה ושוב הקשבתי לה ורק לה ... עצם הנסיעה בירושלים יש בה משהו ממגנט, מהפנט, ימין משה, המושבה הגרמנית, טחנת הרוח, מלון קינג דיוויד, הכל נראה מושך ומעניין, אפילו הנסיעה בשכונות חרדיות בדרך בהלוך, כאילו מבקרים בעולם אחר, בעצם, בלי כאילו. זה עולם אחר, סביבה אחרת, קודים ולבוש אחרים, נראה שונה לגמרי וזה חלק כנראה בלתי נפרד מקסמה של ירושלים.
-
התחיל בזוני, עבר ליוגורט ונגמר בסושי...פרטים "טכניים" לגבי הסיור:
* את סיורי הסגווי מארגן גוף שנקרא "עיר דויד – ירושלים הקדומה". המדריכים נראו לנו סטודנטים. יש להם כל מיני סיורים וביקושים.
זו כתובת האינטרנט שלהם (צירפתי גם למטה קישור): http://cityofdavid.org.il/news_Details.asp?id=141
* מחיר סיור סגווי של שעתיים לאדם הינו 170 שקלים. לא זול, בהחלט לא זול (340 לזוג), אבל שווה כל שקל. לא בדקתי לגבי הנחות בארגונים כדוגמת חבר או הסתדרות המורים (חשוב לבדוק שיש הנחה ספציפית לסיור הסגווי הזה ולא לסיורים ופעילויות אחרות של עיר דוד, שלהם יש הנחות). ניתן למצוא באינטרנט קופן הנחה של 10 שקלים, ראיתי היכן שהוא אבל לא לקחתי. שוב, למרות המחיר, חוויה זוגית (ואישית) מומלצת בחום, לגוף ולנשמה. נהנינו שנינו ונשמח לחזור. אין ספק שמה שמעצים את הסיור בסגווי זה לא רק הנסיעה בו אלא מיקום הנסיעה, ירושלים, הנופים והסיפורים. היה מרתק ומהנה!
* הסיור הוא מעל גיל 18, לא לנשים בהריון ולא לאנשים מעל משקל 115 ק"ג .
מדרחוב נחלת שבעה הוא מדרחוב נעים עם "אווירת חו"ל" קלה, מסעדות, בתי קפה, חנויות תכשיטים, יודאיקה ומזכרות, גלריות, מלון קטן, סמטאות קטנות שיוצאות ממנו והוא קרוב לעוד רחובות ואתרים מוכרים בעיר. מסעדת ZUNI ממוקמת במקום טוב באמצע, מול מלון הרמוני, בקומה שניה של המבנה. נעים שם, מבודד. עיצוב פנים חם ויפה לעין והאוכל היה טוב מאוד. תפריט עשיר ומגוון. לא זול שם, בכלל לא זול, אבל בצהריים יש 30% הנחת צהריים על תפריט הערב כך שזה הופך להיות בהחלט סביר מאוד, המחירים, במיוחד שהאוכל טעים ואיכותי. התחלנו עם שתי מנות פתיחה מדהימות, אלוהיות, אין ניסוח עדין יותר: ברוסקטה אבוקדו עם ציפוטלה וצ'דר וחציל בגריל עם איולי שום ויוגורט. פחדתי שיגרשו אותנו בשל הגניחות והאנחות אחרי כל ביס (סתם, סתם, למי היה זמן לגנוח ולהיאנח. באנו לאכול ...). אלה לקחה למנה עיקרית פפרדלה ראגו בקר עגבניות ופקורינו שהיה טעים וטוב, אבל לא מדהים. אני לקחתי סטייק אנטריקוט בגריל ברוטב דמי גלאס ושום קונפי. היה טעים מאוד. בשורה התחתונה, יופי של מסעדה, אוכל מצוין, שירות טוב, מיקום מעולה, חמים, נעים ובעיקר טעים. בהחלט מסעדה מומלצת לארחה זוגית מהנה, טעימה ונעימה.. אני מניח שבערב, כשאין את 30% הנחת הצהריים, יש גם גניחות ואנחות בשל המחיר ולא רק בשל האוכל הטעים.. מעבר לצחוק, קצת פרופורציות: המסעדה לא זולה (ולא אמורה להיות זולה לאור האוכל והשירות, הסגנון והמיקום)אך היא מצוינת ובהחלט שיש מסעדות יקרות ממנה בהרבה, הרבה יותר יקרות (ופחות טובות). זה אני מוסיף להגינות ולפרופורציות. אשמח לחזור לזוני לעוד ארוחות... בצהריים ..
יצאנו משם וטיילנו במדרחוב ולפתע נתקלנו בגלידריה יפה ומפתה עם השם "רגע מתוק". החלטנו לחוות את הרגע ולסיים את הביקור בירושלים עם משהו מתוק. החלטנו ללכת דווקא על פרוזן יוגורט ולא על גלידה, שיהיה חמוץ-מתוק. המוכרת המתוקה הלא החמיצה פנים והמליצה לנו על יוגורט טבעי עם פירות טבעיים ואמיתיים במקום הקפסולה של הפרוזן עם הפירות הקפואים. היוגורט היה חמצמץ-מתקתק במרקם עשיר וסמיך של גלידה והוספנו כל מיני פירות טריים: רימון, תמר, מלון, בננה, חמוציות, תפוח עץ וכדומה. זו בהחלט היתה סיומת נפלאה וטעימה לטיול הקצר שלנו בירושלים.
בעשרה לארבע נחתנו בגן של עפרי ואספנו את הילדים והמסכנים נאלצו לשמוע את סיפורי הסגווי שלי עד שהם בחרו באפשרות הפחות גרועה ורצו ומיהרו להכין שיעור בית ...
בלילה החלטנו לחרוג מהתוכנית המקורית ובמקום מסעדת בשרים ו/או פסטות, החלטנו ללכת על המטבח היפני האהוב על כולנו... הספיקה לי פרה אחת ליום וסיימנו את היום המהנה הזה עם קומבינציות ומנות סושי שונות ורבות, עם סוגי ירק ודגים שונים בחוץ או בפנים, ניגירי לדורותיו, סנדוויצי סושי (או שוסי, כמו שעפרי הקטנטנה אומרת לפני שטובלת את השוסי ברוטב סויה. כן, כמו שכתבתי פעם, אימוני האוכל שלנו מתחילים מגיל אפס ), נודלס עם עוף, מרקים וכדומה. סוביניון בלאן והכל כאן, מוכן לסיום חגיגות יום ההולדת .
שוב תודה ענקית לכולם על הברכות והאיחולים! נעמתם לי מאוד!
רשמתי לעצמי עד גיל 44 לסיים עם סיפורי רודוס ופורטוגל ...
רק בשמחות,
אורן
הר הזיתים כפי שנקלט בעדשת הסגווי...jpg(גודל:15.42KB) ירושלים של...jpg(גודל:21.22KB)
-
נועה: מה בושה?? אני תמיד מאחר..נועה היקרה,
ראשית, אין כאן עניין של בושה. באיחולים, מתנות וכספים שצריך לקבל, אף פעם לא מאוחר... כל איחול וכל ברכה מתקבלים באהבה רבה, בכל עת ובכל שעה ... ועוד כשהמדובר בך, אז בכלל ..
תודה על כל האיחולים, מאחל גם לך ולכם רק דברים טובים, מזל טוב, בריאות, אושר ושמחות.
אני יודע שאת עסוקה ותמיד כיף לראות אותך מבקרת כאן .
תודה ענקית ורק בשמחות!!
שלך,
אורן -
התחיל בזוני, עבר ליוגורט ונגמר בסושי...הי אורן,
מאוד נהניתי לקרוא את "עלילות אורנלה בעיר הגדולה".
לי, כמובן, אין צורך לשווק את ירושלים המקסימה - זו העיר האהובה עלי ביותר בעולם (טוב, נו, אולי לונדון עוקפת בכמה נקודות...) - אבל אין ספק ששיר ההלל שלך לעיר יכול להתנוסס בכל הברושורים והפרסומים של משרד התיירות תחת הכותרת "אעלה את ירושלים על ראש הסגוויי שלי", או משהו בסגנון...
שמחתי לקרוא שלתיכוניסטית הדרוסה שלום - נראה לי שהשבילים בטיילת היפה התרוקנו לא בכדי - שמעתי שזה קרה בערך בזמן שהתחילו סיורי הסגוויי שם...
זוני אכן מסעדה מצוינת ואף המלצתי עליה כאן בעבר (אלה גם גולשת בפורום?...) - תודה שהזכרת לי אותה - עבר הרבה זמן מאז שהיינו שם.
(בכלל, אני מאוד מתפעלת מיכולת הקיבול היומית שלכם, חוצת התרבויות).
אחלה יומולדת, הגשמתם את המשאלה הציונית "לשנה הבאה בירושלים", ובאמת מקווה שלא תחכו עוד שנה שלמה עד שתגיחו לכאן שוב...
בברכת סובו ציון והקיפוה (הנה התפרץ לו סינדרום ירושלים המודחק שלי... )
אוסי
-
לאורןאורן,
נהניתי לקרוא על ביקורכם בעיר הקודש ביום חול,
מודה שלרגעים חשבתי שאני נמצאת בכלל בסיפור רודוס ... זה קרה כמובן כשהתחלת לתאר את התפריט המלא של הארוחות, הבנתי שזה לא ככה רק כי לא פצחת בסיפורים אודות הסועדים בשולחנות שליד
(נו ... רואה שקראתי את כל פסוקי סיפור רודוס, פרקים א' - ה'? )
תודה על השיתוף ומאחלת לכם שתמשיכו ככה ,
הגר. -
לאורןאורן,
תשמע, מאז שבירכתי אותך לא ביקרתי כאן. ועכשיו אני רואה וקוראת על יום ההולדת שהכינו לך הילדים ואלה.
איזה כייף שיש משפחה כזו
מאחלת לך שוב את כל הטוב שיכול להיות,
תחגוג עוד מלא ימי הולדת בחיק המשפחה האהובה שלך.
ענת -
לאורןאוסי, הגר וענת היקרות,
תודה!
אוסי, לשאלתך, אלה לא גולשת בפורום, היא מעדיפה לגלוש למסעדות ...בהמשך למה שכתבת, לא רק שלא נחכה עוד שנה בטרם נשוב לעיר הקודש, הילדים כבר יודעים לומר בירושלמית מדוברת את המשפט: "לילה טוב, דודה אוסי. קר לנו, יש לך עוד שמיכת פוך? מתי אבא ואמא חוזרים מהמדרחוב? " ובמילים פשוטות, כמה את גובה על B.B. ירושלמי ביתי?? בעצם, אם אין מקום, ההורים ישוכנו במלון קרוב, העיקר שהילדים ירגישו כמו בבית, אצלך ... סגרנו??
הגר, הפגנת בקיאות מרשימה. עכשיו הזכרת לי שלא סיפרתי מה אכלו האחרים, בשולחנות ליד בזוני, איזה בזיון מצדי .. בושה.. לא יקרה לי יותר... אגב, בקרוב, פרקים ו'-ז' של רודוס ויש כוונות לחדש את הסדרה המסעדה הגדולה, מסעדת אבו ראמי, הפעם ברודוס ...
ענת, כל ביקור שלך כאן זה ברכה.. יצא יפה, אה?
לילה טוב ושוב, תודה!!
אורן
