תיאור טיול לברלין
-
עוד מבנה בו התעכבנו באי המוזיאונים הוא ה- Alte museum או
המוזיאון הישן. לא נכנסנו אליו אלא רק צילמנו אותו ואת סביבתו כולל
גן פסלים סמוך.






-
יוצאים מאי המוזיאונים וחולפים ע"פ מוזיאון DDR שלא היה בתוכניתנו
לטיול זה ומגיעים ל- Sealife שהוא מין אקווריום.
היה די מאכזב וללא אטרקציות מיוחדות אבל מתוך כבוד לדגים קצת תמונות משם.





-
לאחר ארוחת צהרים קלה במסעדה איטלקית שבמקום המשכנו
ל- Heckesche Hofe החצר האחורית שהוא אזור שגרו בו גם יהודים
והיה ידוע במבנה הבתים עם החצרות הפנימיות. האזור שוקם והיום
הוא מרכז בילוי. למראה המסעדות שבמקום כבר הצטערנו שאכלנו
קודם ארוחה מוקדמת במקום להתנחל שם.




דוגמא לחצר פנימית

-
אנחנו חוזרים לכיוון הכביש הראשי שנקרא עכשיו Karl Liebknecht strasse.
בגן קטן ברחוב Rosenstrasse נמצאת האנדרטה Block der Frauen
אנדרטת מחאת הנשים שמנציחה את מה שהתרחש כאן בפברואר 1943. ב
חודש הזה נאסרו אלפי גברים יהודים שהיו נשואים לנשים אריות ורוכזו בבית
הכנסת ובית הקהילה היהודית בקרבת מקום לפני שעמדו להישלח מזרחה.
נשותיהם של כמה מהעצורים פתחו במחאה שקטה
ובהדרגה הצטרפו אליהן נשים נוספות וגם נשים גרמניות שהביעו תמיכה וכך
זה גדל למחאה של אלפי נשים. בתום שבוע מחאות הורה גבלס שר התעמולה
הנאצי לשחרר את הבעלים ממעצרם מי שיגדיל את התצלום של השלט יוכל
לקרוא את הסיפור במלואו.




-
ממשיכים למגדל הטלוויזיה וקונים כרטיסים לעלות למעלה לתצפית.
קובעים לנו שעת עליה בעוד חצי שעה ואנחנו ממתינים.
בהגיע השעה עולים וצופים על העיר מהגובה הכי גבוה שאפשר בברלין.







-
ממשיכים לכיכר אלכסנדר. רובה חפורה לשיפוצים ולכן אפשר להיכנס
רק לחלק קטן ממנה. כשהייתי לפני 29 שנה הכיכר הייתה די שוממת והיום הרבה אנשים.
מחר הפינלה

-
לנו היא נראתה אחרת. לא כול כך הייתה לנו אינטרקציה עם אנשים ברחוב אבל נותני
השירותים היו בסדר גמור.
השתמשנו ממש מעט בתחבורה הציבורית ואכן המטרו של ברלין קצת מיושן ואכן חסר
שילוט אם כי בתחנות שאנו השתמשנו לא היו הרבה כניסות ויציאות כך שלא ממש התבלבלנו.
לא נורא. אולי בפעם הבאה תהני יותר.
-
תודה לך. זה מין אופי כזה שכשאני מתעצל אני לא עושה כלום ואם אני מחליט לעשות אז הכי
טוב שאני יכול. בהחלט ברלין לא קלה לצפייה. חצי מהטיול זה שואה ומלחמת העולם והחצי השני
יותר שמח. אם היית לפני נפילת החומה אז היית עוד לפני הביקור שלי בעיר מ- 1994. אפשר להניח
שאז ההתייחסות הייתה שונה ואפשר היה לשאול מה עשה הסבא. היום כדי להיות חייל אפילו בסוף
מלחמת השנייה צריך להיות לפחות בן 95 ואין כבר הרבה כאלה אז השאלה פחות עולה. מצד שני
מכיוון שזו מדינה בה מתוך 80 מיליון יש כמיליון נאצים או תומכים בנאציזם צריך יותר לשאול מי מחזיק
בדעות נאציות ואנטישמיות ומי לא. בכול אופן כתייר בעיר לא חשתי בשום דבר שלילי. זאת עיר די בינלאומית
בה למעלה מעשרה אחוז מהאוכלוסייה אינם גרמנים ולא ניראה שיש בעיות לפחות על פניו.
-
*עדיף לא לומר בקול את המילה 'נאצי', גם אם יש צעירים שהם כאלה ורובם מגיעים מהאיזורים שהיו שייכים ל- DDR ובדרום המדינה. לא מנומס לשאול מה הסבא עשה וממילא נשארו יותר סבתות שאוהבות לדחוף זרים בתור
אלכסנדרפלאץ, תמיד היתה די מלאה(בלי לספור את החיילים+הטנקים הסובייטים וסוכני השטאזי המכריסים, שחששו מהפיטורים הקרובים), כיום יש מליוני תיירים שצריכים להדחס לאותו תא שטח.- יכולתם לקפוץ לוילה של ליברמן, לפחות הבית נשאר על תילו והנוף לאגם נחמד(אם לא מסתכלים לכיוון הוילה השניה). *עדיף להוסיף אזהרת צפיה לפני פרסום תמונות של מוזלמנים וכו'. תודה
-
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
עודד. ביקרתי בברלין ב1976 בנסיעה הראשונה שלי בחיים בחול. היינו אז וגם התחרנו באיצטדיון האולימפי והאמת שיש לי משם עדיין שתי מזכרות. אין לי אף תמונה. יש כמה תמונות בראש
-
האמת ? לא פלא שברלין משאירה במטייל הישראלי תגובות מעורבות.
השרשור גולש למחוזות אחרים.
בואו נישאר בתיאור הטיול עצמו. תודה
-
תודה על סיכום טיול מאוד מאוד מושקע, אני יודעת היטב כמה זמן לוקח לכתוב סיכום כזה.
בזוית אישית יותר - נתת לי אפשרות להציץ למקום שאני לעולם לא אגיע אליו, ואפילו הקריאה בלבד עוררה בי רגשות מעורבים. זה כמובן לא מפחית מן הסיכום היפה והחשוב שלך.

-
ממשיכים עוד קצת הלאה ומגיעים לשדרות קרל מרקס שנמצאות בנקודת התפר בין
שכונת מיטה לשכונת פרידריכסהיין. זו שדרה ייחודית ששימרה את האדריכלות
בסגנון סובייטי ובאמת האווירה בה שונה מיתר חלקי ברלין שביקרנו בהם. ציפינו
אומנם לבתי מגורים ארוכים בסגנון הסובייטי אבל לא ציפינו שהם ייראו יפים והדורים
כול כך. אמרו לנו שגם בפנים הדירות ברמה גבוהה.
רוחב השדרה 89 מטר והיא נועדה להכיל את מצעדי הראווה של השלטון הקומוניסטי.
אומרים שבזמן השלטון הקומוניסטי השדרות היו די שוממות כי לרוב האנשים לא
היו מכוניות וגם היום כשיש מכוניות הן לא נראות צפופות. כמה תמונות מהרחוב לשם פתיחה.



-
במספר 34 נמצא קפה מוסקבה שנוסד ב- 1959 והיה חלק מרשת של מסעדות
במזרח ברלין שנקראו על שם מדינות הגוש הקומוניסטי. כול אחת נועדה לאפשר
לתושבים להציץ לעולם הקולינרי של כול אחת מהמדינות. בכניסה לקפה מוסקבה
יש פספס של הצייר ברט הלר. עד היום נערכים שם אירועי תרבות.



-
ממש ממול בצד השני של השדרות במספר 33 נמצא קולנוע אינטרנציונל
Kino international שנוסד בשנות השישים. הלובי שמקדים את אולם
ההקרנה פונה לרחוב בקיר שעשוי זכוכית ובפנים ספות וכורסאות אדומות
ואהילי קריסטל אךבגלל השתקפויות לא ניתן היה להוציא צילום סביר.


-

