חזרתי מברלין
-
ברוכה הבאהברוכה השבה רבקה!
התמונות הוורודות משגעות!
מחכה להמשך סיפור קורותייך בברלין. (מפחיד הקטע של הצילום מהדירה והשומרים המצביעים
)
-
ברוכה הבאהרבקהלה,
ברוכים השבים
התמונות נפלאות, וגם את דברייך בולעת בשקיקה.
הרגת אותי עם הסיפור של צילום שיירת הכבוד... אמיצה !
וכן. מקסים בעיני לחזור שוב לאותו מקום
ביי
ענת -
ברלין - פנים רבות לההיי רבקה,
ברוכים השבים!
נהנית שוב ושוב לקרוא את חוויותייך מברלין.
הפעם , תמונות הפריחה מקסימות, אהבתי את הקפה, וקראתי בעיניין רב על החוויות מניסיון הסיקור של הועידה של נאטו
. 
מחכה להמשך...
שבת שלום. -
ברלין - פנים רבות לההי רבקה,
ברוכה השבה!
שמעתי 'ברלין' ומייד התייצבתי, כי באביב טרם ראיתיה, ויהיה נפלא לראותה דרך העיניים שלך
מחכה בסבלנות,
מירה -
ברלין - פנים רבות להאמאל'ה!!!!
אחרי הפריחות, הכנסת אותי יופי לאווירה התפוסה אצלי על ברלין...
אורנה -
ברלין - פנים רבות לההי
תודה על התגובות. האמת היא שבהחלט יש משהו מעניין בלחזור לאותו מקום בעונה שונה. המקום נראה אחר, ולפעמים לגמרי אחר. בפעם הקודמת, בגלל כריסטמס, אמנם הרווחנו דוכנים ססגוניים אבל הפסדנו את הככרות שהכילו אותם - אז באנו לככרות שוב, אבל זה היה כמו לראות אותן לראשונה.
ובקשר ל"אווירה התפוסה" - אורנל'ה - אני חושבת שזה בעיקר אצלנו בראש, לטוב ולרע. גם אנחנו מחפשים את האקשן של ברלין ההיא שעמדה בתווך בין הגוש המזרחי לגוש המערבי - והיא איננה עוד! ונראה לי שגם השמירה המוגזמת על שרי החוץ (נדמה לי שזה היה הדרג של ועידת נאטו) נשענת על פחדים מהעבר, אני בטוחה שהפיגוע הבא יהיה שונה מאלו שהיו....
ולחידוש הכי חדש בברלין:
קו u55 הנוסע בין שער ברנדנבורג לתחנה המרכזית -הופטבאנהוף נפתח. סה"כ 3 תחנות, אבל הוא מקצר מאוד דרך בין אתרים מרכזיים, עוצר בבונדסטאג - מתחם ארכיטקטוני מרהיב ולנו בעיר היה נוח. בעתיד הוא יתחבר עד לאלכספלאץ ונדמה לי שזה יהיה חיבור ממשי בין מזרח למערב.
למי שאוהב רכבות ותחנות רכבות - זו חגיגה!
בתחנת שער ברנדנבורג מוצגות תמונות מתקופות שונות בחיי השער, בעיניי יעד בפני עצמו - מעניין ביותר!
רבקה
U55(גודל:15.58KB) U55(גודל:12.85KB)
-
ברלין - פנים רבות לה, וגם אלונה...בקשר לשמירה הרבה שראית, קראתי ספר מאוד מעניין המתרחש בברלין, ורואים שם כמה הגרמנים לחוצים, כי לפיגוע בספטמבר, יצאו משם, אז לאמריקאים, תמיד ירגישו מחוייבים, ולנו בכלל, לא רק מהעבר היותר רחוק, גם מהאולימפיאדה, כאילו, הספיק להם כבר, לא עוד..
איהיה על הדמת גרמניה, בקייץ הקרוב, יער השחור, בפעם הראשונה, אחרי זה כבר מקווה להיות פתוחה לביקור בברלין גם, ולחזור למקום מוכר, תמיד אהבתי
אלונה: מה נחש, גם אני שואלת!!
והאם לא מסוכן עכשיו לפינגווינים שלי -
לרבקה, לרחל ולאלונהלרבקה-התמונות נהדרות, והסיפור מופלא! מחכה בכיליון עיניים להמשך.
לרחל-שנים של שכנועים מצד חברים עברו עד שבקרתי בברלין, ובעיניי היא עיר מרתקת. גם טיול של 10 ימים לא יספיק כדי למצות אותה. היא אינה נופלת מפריז. אם הייתי צריכה לבחור לחזור לטייל בברלין או בפריז, אז הייתי חוזרת לברלין.
לאלונה-נו, מה נסגר עם הנחש הזה?
חברת לשורשים לסיפור המטה של משה
???
נילי -
ראבק,זה לא נחש, זה יותר.....נחשו לאן אני טסססססה ?ריבקוש, קראת לי :" למי שאוהב רכבות ותחנות רכבות - זו חגיגה.....בחורה עם מיזוודה ורודה......כאילו כזה "?
ברלין לא מחכה לי !!!, לא השנה לפחות. -
לנילי יקירתיאולי גם אני אצטרך שנים של שכנועים כי עד כה לא שוכנעתי אני מחכה לשמוע ממה רבקה התלהבה שם.באשר לפאריז הקסם שלה לא נראה לי יפוג במהרה. בטיול הראשון ביקרתי בה, בירח הדבש גם ביקרתי בה (אך לא רק בה)ובטיולים שעשינו עם הבנות לבת מצווה של הקטנה. אז עם רקורד כזה ברלין לא יכולה כבר להתחרות על לבי.
אבל לא פוסלת דבר.
רבקה אני ממתינה באורך רוח לסיפורך.
רחל לבון -
ברלין - פנים רבות להאיריס - מצטערת שלא עניתי לך קודם - תמונות העצים הורודים - האחת מרחוב וילהמשטראסה והשניה מנויקלן ליד התעלה. טירגרטן עוד יגיע.
רחל - ברלין לא דומה בכלל לפריז. אי אפשר להשוות מקום עם סנטימנטים לשום מקום אחר, אז חבל אפילו לנסות לשכנע. כיוון שהאתר עובד נורא לאט כרגע, מציעה לך בינתיים לקרוא את הרשמים שלי מברלין בחורף שנה שעברה. לא סתם כתבתי שפנים רבות לה, אני מאמינה שכל אחד יכול למצוא את תחום התעיינותו בעיר הענקית הזו (לא רק מבחינת הגודל).
ילדים
התבוננו בהם הרבה לאורך כל הטיול. התקשנו להחליט מה הסיבה להתנהגות הכל כך שקטה וכל כך מנומסת שלהם. מטיילים עם ילדים כל הזמן - למוזיאונים, לגנים, לספריות. ראינו תמיד קבוצת ילדים - עד 20, אז אני מניחה שזו כתה, עם מורה ועוד הורה מלווה אחד. המורה לעולם לא הרימה את קולה. היא אומרת משהו שנשמע כמו הוראה והילדים מיד מבצעים. אם ילד יצא מהשורה - מילה אחת החזירה אותו למקום. במוזיאונים ובגן החיות הילדים שאלו שאלות והמורה הסבירה. והם שאלו עוד ותמיד היתה לה תשובה. בעיקר ראינו התייחסות של כבוד הדדי.
בפוטסדאם ראינו כיתה של כבני 10-11. הם כבר היו ממש "היפראקטיביים" - הם התנועעו הרבה אפילו הלכו מכות וכשהמורה נדרשה להפריד, היא עשתה את זה בטונים נמוכים והילדים מיד נשמעו לה.
אני מספרת את זה כי זה נראה בעיננו כתופעת טבע, שונה כל כך ממה שקורה אצלנו. אני לא יכולה לדמיין כיתה כאן יוצאת רק עם הורה מלווה אחד, ללא צעקות. למען האמת אני לא רואה בארץ כל כך הרבה כיתות ברחובות...
רבקה
ילדים(גודל:15.54KB) ילדים(גודל:15.36KB)
-
ברלין - פנים רבות להגם ההורים לא היו מהסוג ההסטרי. הדיאלוג עם הילדים תמיד נשמע רגוע, מסביר ושוב - ברגע שאמא או אבא אמרו לילד - "בוא" והוא בא. בלי למה, אח"כ או לא רוצה.
אז נכון, אני שומעת בקצה האוזן את ההערה על הצייתנות הגרמנית, וראיתי את "סרט לבן" (סרט נפלא, מומלץ לראות כדי להבין משהו על החינוך הגרמני הנוקשה), ובכל זאת מתגנבת לליבי קנאה קטנה.
עגלות כמו בתמונה ודומות לה, ניצבות בכנסיה לגן החיות, בכניסה לקניונים. מאוד נוח.
רבקה
ילדים(גודל:15.54KB) ילדים(גודל:16.70KB)
-
ברלין - פנים רבות להרבקה , תודה .
השדרה הרחבה הזכירה לי את טיגרטן. אחכה בסבלנות.
איך היה מזג האויר? בתמונות אני עדיין רואה מעילים...
אגב , הדירה נראית יופי וגם ביבי שלנו היה באותה הועידה. כך לפחות דיווחו מהדורות החדשות בשבוע שעבר. לא תארתי לי שהייתם כל כך קרובים ..ממש מעבר למרפסת.
איריס -
ברלין - פנים רבות להרבקה, לא רוצה לקלקל אבל, בארצות הברית ראינו ילדים מטיילים עם הורים , ילדים נכנסים למתחם בית הספר, לא צעקות, לא מכות, לא דחיפות, בשקט, הולכים, עומדים בתור לקנות ארטיק 20 דקות , זזים רק קדימה עם התור. איך מסבירים את זה?
היום היינו בקונצרט - מקהלה, ישבו זוג הורים היא ישראלית הוא אמריקאי שתי בנות בנות 10 -12 , בן נוסף בן 4-5 ? לא מכירה אותם , שמעתי שדברו עם אנשים לידי, הילדים מדברים אנגלית, ישבו שעתיים בלי להוציא מילה, בלי לעלות ולרדת מהכסא. לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו נכדי היו במקום הזה. חינוך אמריקאי , גרמני, אנגלי, לא ברור לי איך מחנכים אותם לא לקלל , לא לזרוק, לא לזחול מתחת לכסאות.
איך????????????
וברלין, מפתה , מפתה ועוד איך, נמצאת אצלי ברשימה העתידית. -
ברלין - פנים רבות להביקרנו בבית ספר דמוקרטי, עמו נקבעה פגישה מראש. (ענין מקצועי של הבת). כיוון שהנושא מעניין, שמחנו להצטרף. זו גם הזדמנות נדירה להצצה לחיים של אחרים.
מסתבר שישראל היא מקום ותיק יחסית במסורת בתי הספר הדמוקרטיים, ומכל העולם מגיעים לכאן ללמוד כיצד ליישם את הרעיון. (לא רק...). בית הספר אותו ביקרנו הוא חדש. זו שנתו הראשונה, ובתור שכזה הוא עדיין מחפש את דרכו. פגשנו ילדים קטנים יחסית (פחות מ-10) דוברי אנגלית טובה, השיחה קלחה, סיפרו לנו על היום-יום שלהם.
כיוון שהם ממוקמים סמוך ליער, הם אוהבים לבלות ביער הרבה זמן. טיפוס על העצים לא פחות חשוב משיעור באמנות (תפירה, פיסול החומר, עבודות עץ הם חלק מסדנאות האמנות) או שיעור במדעים. בית הספר הוא רב גילאי.
נכחנו בהפסקת אוכל. החונכיםם ישבו עם הילדים ואכלו. ראינו ושמענו הסבר ארוך ויפה על הלחמניה (ממה עשויה, איך וכו'). החיכוך הזה הרשים אותי מאוד. נכון, שבמשפחה סבירה שיחה כזאת היתה מתרחשת גם, אבל זה בית ספר...היער שליד(גודל:18.37KB) חדר האמנות(גודל:15.94KB)
-
ברלין - פנים רבות להאני כאן.באתי לברך ולגלות לך שבכלל לא ידעתי...
אז אין כמו הפתעה טובה , במיוחד אם היא מלווה בעדשת המצלמה שלך.
חג שמח
מצווה עלינו לספר בחג הזה? לא?
תודה
ג'מוס -
ברלין צוגן החיות בברלין -
מישהו בפורום אירופה הוביל קו של "לא כדאי ללכת לגן החיות בברלין כי הספארי ברמת גן יותר מעניין". טוב, אז זה גן החיות הכי עתיק בגרמניה, ובעל מספר המבקרים הגדול באירופה, ואני בכלל רציתי לצלם את מבני גן החיות שהוקם ב-1844... ולמרות שאנחנו לא ילדים, וכאלה לא נלוו אלינו - אנחנו אוהבים חיות ורצינו לבקר אותם.
אז קבענו פגישה עם קנוט - הדב הלבן הפולרי הראשון שנולד בשבי.
אמו, שמעולם לא ראתה כיצד מטפלים בגורים דחתה אותו מיד. או אז קמו כל ארגוני הירוקים וקראו להמתת חסד, כי דב קטן שאמו לא מטפלת בו נועד למוות בייסורים... דעת הקהל הצילה אותו, ומאז הוא הפך לחיית גן-חיות שהכי הרבה אנשים מבקרים אותו. חגגו לקנוט ימי הולדת והוא כמעט הפך לסמל של גן החיות - צו ושל ברלין כולה. (בגרמנית z היא צ', ועל הוו חולם - קיצור לגן זואולוגי, בניגוד לטירגרטן שמתורגם בטעות לעברית גם גן חיות, וזה בעצם יער לא טבעי, שהאצילים שחררו בו חיות על מנת שיוכלו לצוד אותם).
לפני כחודש, קנוט מת. אומרים שהוא קיבל התקף אפילפטי, נפל לבריכה ומת.
עצוב.
אז הפגישה הזו לא התקיימה, אבל בהחלט ראינו חיות אחרות, יפות, שובות לב ומעניינות. הגן עצמו יפה, לא גדול שווה ביקור של כמה שעות, ואין שום קשר, כלשהו לסאפרי ברמת גן. אנחנו נהנינו מאוד!
רבקה
הכניסה המפוארת(גודל:16.18KB) מישהו ממשפחתו של קנוט(גודל:12.67KB)
-
ברלין צוהי ג'מוס
תודה על הברכות.
הנה תראה את הג'מוסים של הצו
r.o. לא קלקלת... ברור שלא רק הגרמנים כאלה...
רבקהבופלו(גודל:16.67KB) הג'מוסים(גודל:16.93KB)
-
ברלין צולא את כל שמות החיות אני יודעת...
רבקה
אולי דודו(גודל:17.95KB) ציפור יפה(גודל:17.13KB)
-
ברלין צואולי בונה?(גודל:13.36KB) סוג של פינגווינים שעומדים בלי לזוז(גודל:16.62KB)
