יום השואה
-
חשבתי לפתח אשכול עם תמונות שקשורת ליום השואה ואם למישהו יש סיפור מעניין
או אתר מיוחד שישתף את החברים.
צרפתי שתי תמונות
הראשונה הערבה הבוכייה בבודפשט והשניה ממחנה הריכוז דכאו.
-
יום השואההוספתי עוד 2 תמונות אחת מדכאו והשנייה מקן הנשרים
-
יום השואהניסיתי לאורך השנים,גם מזווית אחרת- לנסות להבין איך הגיע עם שלם,תרבות שלמה (וגם מפוארת) למצב של אמונה עיוורת במנהיג, של התנהגות כל כך אכזרית.
ומי מבטיח שתהליך דומה לא יקרה בעתיד במצבים אחרים,בזמן אחר עם אומות אחרות?
ניסיתי לאורך השנים להבין מהראש ולא מהלב.
ביקרתי בהרבה (יחסית) מוזיאונים ---אבל--- לא יכולה להגיד שהצלחתי להבין איך משמידים בתהליך מכוון אוכלוסיה שלמה .
כל קרמטוריום פוגג לרסיסים את הניסיון להבנה של התהליך ההסטורי-חברתי.
-
יום השואהלא סתם היה לי מרגש שנה שעברה להניח תפילין על אדמת גרמניה ולזעוק " שמע ישראל" מכל הלב
עם ישראל חי
-
יום השואה -
יום השואהתמיד גרמניה נחשבה ליעד כן ולא בעיניי רבים.
אני תמיד הייתי בדעה כי חשוב שיראו אותנו(הצד היפה) באירופה ובמיוחד בגרמניה.
אך אני מבין מאוד את האנשים ביננו שלא ידרכו לעולם על אדמה גרמנית.
בביקור בדכאו שנחשב ל"מחנה לייט" בכניסה לתאי הגזים פשוט לא יכולתי להכנס ולהמשיך הלאה.
תמיד לזכור ללמד ללמוד ולא לשכוח
-
יום השואההייתי בקיץ האחרון באתר ההנצחה לילדי Izieu בצרפת-לא רחוק מאגם בורז'ה הציורי והיפה.
בבית זה שוכנו יותר מ40 ילדים יהודיים שהוריהם גורשו. ב6 באפריל 1944 נכנסו אנשי הגסטפו תחת פיקודו של קלאוס ברבי (הקצב מליאון) למקום וכל הילדים ומטפליהם נלקחו ונשלחו לאושוויץ. אם אני זוכרת נכון רק אחד שרד.
יונית, מאד מתחברת למה שכתבת. בכל מסעותי עם תלמידי לפולין (וגם בטיול שורשים אחד) ניסיתי להבין איך עמים הופכים לרוצחים, ולא אוכל לומר שהצלחתי.
בשנים האחרונות קראתי ספר שמנסה להסביר לפחות חלקית את התופעה. ב"אנשים רגילים" מנסה כריסטופר בראונינג לתאר איך הפכו המילואימניקים ביחידה מסויימת של הצבא הנאצי מאנשים רגילים בני המעמד הבינוני לרוצחים אכזריים. המסקנה של הספר די מדכאת. בתנאים מסויימים של דה-הומניזציה של האויב בתוספת הקונפורמיות הטבועה ברוב האנושות-הרבה "אנשים רגילים" יכולים להיהפך לרוצחי המונים.
ורק לגבי הקונפורמיות-אפשר בהזדמנות זו לחזור ל"נחשול" או לניסויו המפורסם של מילגרם. מעורר מחשבה....
-
יום השואהמתנצל שכתבתי הודעה שגרתית בסמוך לכניסת ערב יום השואה
כנכד לסבא ניצול שואה שיבדל לחיים ארוכים. חשוב להקשיב לדברי הניצולים. כדרך הטבע הם הולכים ומתמעטים. חשוב להמשיך ולתעד את הזוועות שעברו משפחות היהודים, כפי שארגון יד ושם מבצע.
כדי שנקפיד ונמנע הישנות שואה בעתיד. קשה היה לראות את הקלטת בו רואיין סבא.
בשנה שעברה הייתי בברלין. נהניתי, אך גם הרגשתי בבטן תחושה לא נוחה. בקרתי באתרים הקשורים לשואה. היה לא פשוט.
-
יום השואהיונית ונירית,
מזדהה מאוד עם מה שכתבתן. שאלת ׳האיך׳ הזאת היא שאלה שכנראה לא תפתר עד הסוף לעולם - וזה בדיוק מה שמפחיד בה.
אצלי התעוררה השאלה ממש לאחרונה כשארחנו אצלנו נערה גרמניה מקסימה במסגרת משלחת של חילופי נוער.
תובנה שצצה אצלי בתקופה האחרונה אפרופו הדיון באשכול של מיקי בסוגיית הציווי להיות אנשים היכן שאין כאלה ואפרופו עניינים נוספים -
אנשים רבים, רבים מאוד - שותקים.
הם שותקים גם כאשר התערבות לא כרוכה בסיכון של ממש. הם שותקים חזק יותר אם קיים חשש - אפילו קטן - שהשמעת קול עלולה להזיק.
רבים מהאנשים השותקים הם אנשים טובים. טובים מאוד אפילו. אבל הם לא מסוגלים להפסיק לשתוק.
וכך - כשהרוע הצרוף מרים ראש, החיילות והגייסות שמאפשרים לו לצעוד בגאון הם צבאות השתיקה הגדולה.
כמובן שזה לא כל הסיפור שהרי גם להבין איך היו רבים כל כך שבאופן אקטיבי לבשו את דמות השטן - אי אפשר, אבל עדיין - אם כל אחד צריך לקחת על עצמו משהו קטן - אז אולי זהו המשהו הזה.
לשתוק קצת פחות מול עוולות שאנו עדים להן.
לפחד קצת פחות.
להשמיע את קולו של הטוב קצת יותר.
לחנך כך את ילדינו.
-
יום השואהבכל ביקור חדש בעיר מערי אירופה אני מוצא את עצמי, בכל יום מימות השנה, מתחבר לחוויה הנוראה והקשה שמחברת את כולנו, קטנים וגדולים, בנות ובנים, דתיים וחילוניים, והיום גם יהודים ולא יהודים. מלחמת העולם השנייה גבתה את חייהם של כ-65,000,000 בני אדם! אז מה שונה כ"כ ולמה האסון של עמנו גדול ונורא כלכך?
לשם המחשה הצבא הרוסי איבד כ-11,000,000 חיילים ועוד מספר דומה של אזרחים שנהרגו או מתו במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה. כמעט פי 4 מכמות היהודים שנרצחו ונטבחו בימי המלחמה.
ובהבדל הטמון בין המילים: נהרגו>נרצחו מתו>נטבחו, בא לידי ביטוי גודלו ועצמתו של האסון.
זה לא שחייהם של היהודים היו חלילה שווים יותר, ההפך אפילו הוא הנכון. לעמים האחרים עמדה היכולת להלחם ולהגן על הנשים, זקנים וטף. מי יותר ומי פחות.
והיהודים, רובם ככולם נרצחו כמעט וללא יכולת התנגדות. משפחות שלמות, קהילות שלמות נמחו מעל פני האדמה.
אנו השליחים של כל אותם יהודים קדושים וכך אני לפחות מקיים ובכל הזדמנות אפשרית, את מצוותם "להיות עם חופשי בארצנו". נסע ונטוס, נתייר ונטייל, אך תמיד נחזור לכאן לארצנו ומדינתנו, כי באמת אין לנו ארץ אחרת. היום יותר מתמיד אנחנו כאן, תלויים אך ורק בעצמנו ובאמונתנו ששואה לא תתרחש ולא תחזור. כן, רק שהפעם גם לנו עומדת היכולת להגן על עצמנו.
יהי זכר הקרבנות ברוך
בחרתי להתחיל בתמונות מהכפר הרומני Ozun שבאזור קובסנה שכל תושביו היהודים נשלחו למחנות המוות. גל עד אילם על קיר בית הספר שהוקם רק בשנת 2010, זה מה שנותר מהקהילה הקטנה הזו.
-
יום השואהמבעד לתמונות במפעל של חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר זצ"ל
אני בדיוק באמצע הסיפור על הטיול בעיר קרקוב, העיר הסמוכה למחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. במחנות לא ביקרנו וכל אחד סיבותיו עמו. למוזיאון החדש שהוקם בבניין המפעל הלכנו לבקר והחוויה הייתה חזקה ועצמתית. עוד ארחיב בהמשך על סיפור המוזיאון והמיוחד בו אולם אני רוצה להפנות לחוויה מיוחדת שהרגשתי בכניסה למוזיאון שמוגדר כ"מוזיאון לקרקוב הכבושה בשנים 1939-45"
כשעומדים מחוץ למבנה רואים קיר פסיפס לבנים המורכב מתמונות פניהם של הניצולים מתוך הרשימה המפורסמת. יש קוביות חסרות וצבועות בשחור. הדבר סימל עבורי את אלו שלא שפר עליהם מזלם. שחור המסמל את אלו שלא שרדו למרות המאמצים של ה"איש".
כשנכנסים פנימה רואים את אותם פנים של הניצולים, רק שהפעם הקוביות הריקות הופכות לבנות מהאור החודר פנימה.
הפנים והשמות מוארים פתאום באור חזק בצד הפנימי של המבנה. הקוביות השחורותמהצד החיצוני כאילו קיבלו פתאום מראה עוד יותר אימתני . החיים הם פה בפנים בתוך המפעל! זעקו קרני האור שהביאו עמם תקווה לחיים ... כי בחוץ שלטו האפלה ומלאכי המוות של הרייך השלישי.
מרגש מאוד.
-
יום השואהואני רוצה לכתוב למאדם טוסו לונדון שיעשו לבובת היטלר מה שעושים במאדאם טוסו ברלין. מאחורי זכוכית בפינה חשוכה מצולמת 24/7 עם כיתוב שהבובה מוגנת נגד השחטה ונגד הצטלמות איתו ושזהו חלק אפל מההיסטוריה הגרמנית. בלונדון הוא עומד כמנהיג עולם יחד עם שועי עולם...הרג חצי עולם ועומד במרכז. נזכרת בחברתי שגרה בגרמניה ואומרת הגרמנים לוקחים אחריות יותר מכולם כל שאר מדינות אירופה מתייפיפות. מאדם טוסו אנגליה חייב לשנות את המתב והצעקה צריכה לבוא מאיתנו. חברה שלי נהרסה מהביקור במוזיאון והכבוד שנותנים לו שם והיכולת להצטלם ולחיך למצלמה בצל דמותו
-
יום השואהיונית ונירית,
אני מאוד מבינה אתכן, אך לדעתי לעולם לא נוכל להבין איך זה קרה, איך עם שלם לא ראה בעם אחר אנשים והרג אותם בדם קר. איך פולנים ראו מחנות השמדה ולא עשו דבר. הייתי די בהלם איך אנשים גרו וגם ממשיכים לגור מאוד קרוב למיידנק וכל יום לראות מהחלון את הגדר ואת המחנה. האם אדם יכול לחיות חיים שלמים מול מראות כאלה?
יכולה רק להזכיר שכששאלו את פרנץ שטנגל, מפקד מחנה ההשמדה בטרבלינקה, האם הוא לא יכל לשנות משהו, לעשות קץ לעירום, לזוועות..., הוא פשוט אמר שלא, כי זאת הייתה שיטה. המציאו אותה, היא פעלה ואף אחד לא חשב שמשהו בשיטה הזאת לא תקין. מבחינתו כל האנשים שהביאו להשמדה למחנה היו רק מטען ולא בני אדם כמוהו.
שמוליק, מתחברת למילים שלך. אכן, אסור לנו לשתוק, כל אחד צריך לעשות מעשים טובים ולגרום לאחרים לעשות אותם. זה בהחלט משימה לא קלה.
שבוע לפני פסח, כשהייתי עם החניכים שלנו במסע לפולין, ילדים דיברו די הרבה על הנושאים האלה, עד כמה חשוב להיות אדם אכפתי.
האמת, אחרי המסע, אני די גאה בנוער שיש לנו
מוסיפה שתי תמונות, מאוד אהבתי את הכיכר עם כסאות הריקים בקרקוב, שניה לפני כניסה לגיטו.
בתמונה השניה אנדרטה ממחנה ההשמדה טרבלינקה, באחד הסלעים יש כיתוב בכמה שפות: לעולם עוד
-
יום השואהעכשיו ראיתי סרט על שתי אחיות שבאו לקרקוב,בגלל סיפור אהבתם וחתונתם של ההורים,מרשימת שינדלר,שסיפור חתונתם הונצח בסרט.היה מרגש מאוד.
בסיור שלנו,לפני כמה שנים,אחת מבנות הקבוצה סיפרה על אמה,שהיתה פועלת בבית חרושת של שינדלר.לא ידענו זאת קודם.
שנה שעברה ,בברלין,היה לי חשוב להגיע לוילה ונזה.
רציתי לראות את הנוף סביבה.לראות מה סובב אותם ברגעי החלטה שאין לי מילים לתאר.הנוף היה קשה.הנוף היה מדהים.שלווה ירוקה ומיים.
לדעתי אין אפשרות להבין.אפשר לנסות להבין דברים הניתנים להבנה. וזה לא.
השנה,בזכות מיקי,ניסע לקרקוב עם ילדים בוגרים.הם ביקשו שנבוא גם.
אמה
-
יום השואהתודה לכל מי ששיתף .
לא לא רוצה להכביר במילים - רק כמה תמונות ממחנה טרזין בו בקרנו בשבוע שעבר. היה ביקור מרגש , מלמד מצמרר...
מי שעושה את הדרך מפראג לדרזדן או להפך . ממליצה לבקר ולהצטרף לסיור מאורגן באנגלית . להקדיש למקום 3 שעות לפחות . האתר ענק ומוקדי עניין פזורים במספר מקומות בעיר.
לזכרם
-
יום השואהאף פעם לא הבנתי איך אפשר להפסיק טיול של הנאה לכמה שעות, להכנס לאחד המחנות שנקרים על הדרך ואחר כך להמשיך בטיול המהנה. לא הבנתי עד שבעצמי עשיתי זאת וראיתי את המארג הכל כך לא מובן של מקומות יפים כל כך, כפר/עיר חיים ושוקקים ליד, ושרידי המחנה... לא הבנתי ולא אבין וכנראה שלא מדובר כאן בהבנה אלא ברגש.
אני אניח כאן את מה שכתבתי השבוע מתוך כאב.
אני רק רוצה להגיד שכל מה שנכתב כאן למעלה, מרגש מאוד, ואשריי הפורום שיודע להכיל גם אותם.
רבקה
-
יום השואההשיח בנושא בשנים האחרונות מעורר בי רגשות מעורבים: מצד אחד טוב מאוד שיש פתיחות ועיסוק בנושא - גם כדי לזכור היטב וגם כדי לעורר מודעות בקרב הדור הצעיר, שלא חווה כמונו משפחות גדועות ואנשים הלומי צער סביבנו, שידענו כי באו "משם".
מצד שני אני מצרה מאוד על השתיקה הרועמת סביב השואה והניצולים (עד שנות השמונים, כמדומני), שלא אפשרה למי שרצה והיה מסוגל - לספר ולדבר.
דברים מרגשים כתבו כאן כולם.
המפגש הראשון שלי עם הזוועה היה בטיול-אחרי-צבא לאירופה - בדכאו. אני זוכרת פרוור ירוק ומדשאות, וכמה צריפים סמליים, שבאחד מהם מוזיאון לא גדול ובו תמונות מצמררות.
מה שזעזע אותי יותר מכל היו השירותים למבקרים - רק תא אחד או שניים שמוקמו בדיוק ליד מקלחות הגזים. כתוצאה מכך נוצר תור די ארוך לשירותים, ממש כאילו עומדים בתור למקלחות הגזים...
מירה
-
יום השואהנזכור ולא נשכח
-
יום השואהלי תוכלי בבקשה להסביר על תמונת הנעליים? לא הייתי..תודה
-
יום השואה
