סופיה. בולגריה. טיול פרידה
-
And the heart is still bitter, Still bitterאלונה ,
את חזקה מאוד .
למצוא כוחות ולנסוע ביחד לאחר ש........
הסיפור ריגש אותי עד לדמעות וזיכרונות מילדות .
אני אף פעם לא הייתי בסופיה , אבל כמה פעמים נסעתי למוסקבה לחנות של קרמים בולגריים
ועוד שיר שקשור לבולגריה , מקווה שאת מכירה אותו. הוא תמיד ריגש אותי:
Белеет ли в поле пороша,
Пороша, пороша,
Белеет ли в поле пороша
Иль гулкие ливни шумят,
Стоит над горою Алеша,
Алеша, Алеша,
Стоит над горою Алеша —
В Болгарии русский солдат.Whiter whether in the field пороша,
Пороша, пороша,
Whiter whether in the field пороша
Ile echoing Livni noise,
Standing on the mountain Alyosha,
Alyosha, Alyosha,
Standing on the mountain Alesha -
In Bulgaria a Russian soldier. -
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבצהריים שבתי מהלימודים והנה הסיפור של אלונה...
קראתי וחיכיתי בסבלנות לכל פוסט שהגיע, מרפרש ומרענן כאילו כדי להאיץ בך, שהריי כהרגלי הייתי חסר סבלנות כדי לקרוא אותך.
מה ידעתי? כאילו לא ידעתי! נשאבתי לתוך סופיה המרגשת שלך כאילו אין לי מושג מכלום ולא... לא רציתי לוודא תאריכים, לא אירועים ולא מקומות אחרים. אני תמיד נהנה לטייל אתך והפעם טיול גם עם אמך, זכרה לברכה, זה מושך אותי שבעתיים.
בסביבות ארבע וחצי נרדמתי, עוד לפני פרסום פוסט "סוף הדבר", העייפות הכריעה את העפעפיים. אבל פתאום התעוררתי, האם היה רעש? לא יודע?! הבית היה ריק, כולם פרשו, כל אחד לעיסוקו, נותרתי לבדי... מהר רפרשתי... קראתי את האפילוג ופשוט בכיתי. לא דמעות כאלושסתם זולגות מעצמן, ממש בכי כזה שיוצא מאותו לב מרוסק שבור לרסיסים שכתבת עליו.
סגרתי המסך ועם הדמעות על הכר אט אט שקעתי שוב בשינה, בשלב הדמדומים עוד אני מתאר בדמיוני ומשחזר את תמונות סופיה הנפלאה שלכן.
התעוררתי למקלחת חמה ומיד מיהרתי לבית הכנסת, כמו כל שבוע לקבלת שבת שהפעם הייתה מעט שונה עבורי. לא הפסקתי לחשוב עליכן מחזיקות ידיים, מטיילות יחד וחיות את החיים יחד. בכל פעם שהציבור קרא קדיש ראיתיך מתפללת בבית הכנסת הגדול בסופיה ואני על שפתיי לחשתי "לעילוי נשמת שרה, שרה של אלונה".
לכבוד יהיה לי להיות במניין ששמוליק הציע. אין לאיש מנדט או הרשאות ניהול, מניות דירקטוריון או בכלל זכויות על אלוהים... שלי, שלך, שלנו או של הבולגרים (כמה נכון המשפט שכתבת על בולגרים ואלוהים).
סופיה ובולגריה? אותי שכנעת מעל לכל ספק, תתכונני למטחי השאלות.
תודה שסיפרת, תודה שחלקת, תודה שאת אוהבת. אמך מנוחתה עדן יכולה להיות גאה ומרוצה במורשת המכובדת שהותירה אחריה (את את ואת). יקירה שלי הנצחת את זכר אמך בדרכך המיוחדת שלך, כל הכבוד!
עוד נשתה לחיים
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהלאלונה
מה יש להגיד כשאין מה לומר
רק רציתי שתדעי שגם אני כאן כמו כולם ...
וניחמת אותי עם סופיה שלך/שלכן (כן את אותי )
תודה ששיתפת וחיבוק
טובה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהלא מוצאת מילים לכתוב.
בהערכה ובדמעות,
אורנה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה,
אין לי מילים...
בחרת בדרך מדהימה להנציח את אמך...
הצלחת לצרוב לנו את סופיה בתודעה וגם מי שהיה אדיש כלפי העיר הזאת, אחרי שיקרא את הסיפור שלך יחשוב אחרת...
רובי
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאולונוצ'קה, מבעד לדמעות אני כותבת לך - ריגשת אותי מאוד בעצם הרעיון, בטיול עצמו וכמובן, בדרך הסיפור המיוחדת שלך.
כמה אהבה עולה מכל מילה שלך! כמה יפה סופיה בתמונות ובין השורות!
אני שמחה שמצאת את הדרך לעבור את הימים הכל כך קשים ושהדמעות פרצו סוף-סוף...
כמו שאוסי אמרה לפניי - אמא תישאר תמיד בלב, תלך איתך לכל מקום ולפעמים גם תחזיק לך את היד.
תודה ששיתפת וחיבוק ענק!
מירה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה- הרגת אותי ...
התחלתי לקרוא בצהריים בעת שכתבת , מבלי שידעתי כלום ...
התאפקתי מאוד לא להגיב תוך כדי כי ביקשת ( זה באמת היה נראה לי מוזר שביקשת לא להגיב...) והופתעתי מאוד כששבתי לקרוא את הסוף ומצאתי אותו כזה .
סכר הדמעות נפרץ ... עוררת בי המון מחשבות . כרגע אין מילים וגם לא שאלות.
לכל זה עוד יהיה זמן. כרגע גם אני לא רואה טוב.
3 בלילה וקשה לי להירדם ...
משתתפת בצערך ,
עדי.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאוף אתך אלונה. לעוף אתך אלונה.
את לא סתם אוהבת לטייל, את נרקומנית של חו"ל.
סופיה שלך כל כך שונה משלי. להתחתן בה ולמות בה.
אני אכניס לצוואה שלי דרישה מילדיי לטיול דומה לזה שאת עשית אלונה. אעשה זאת ברגע שאחליט לאן. הכי טוב יהיה להתייעץ בפורום.
ואי אפשר בלי לסיים בשיר. שיר בין ערביים. מילים : יהונתן גפן. ביצוע : להקת קצת אחרת.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמי הבן זונה ששינה לי את השם משתמש?
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהדרלינגה,
כתבתי. מחקתי.
וזה לא קורה ביננו אף פעם. הרי כבר הסכמנו שיש ביננו סינכרון מושלם בין בכי וצחוק ואנחנו חושבות על הכל בקול רם . אבל אני כזאת מפוזרת כשאני לא ממש מוצאת מה לומר, איפה לעזאזל המילים האלו שאני צריכה אותן בשבילך.
אני יודעת שאת רוצה שנדבר על בולגריה/סופיה . אבל האינטילגנציה הרגשית שלי נמצאת כרגע בתוך שלולית ומעט קשה לי להניח את בולגריה בפרונט ולדבר עליה... ונשבעת בכל האיייימות בעולם שקראתי הכללללל והיא נהדרת ועושה המון חשק לגיחה של כמה ימים.
מותקית, הקלוז'אר הזה שדיברנו לא פעם עליו ואפילו לא מזמן זה הכי את. זה היה לי כ"כ טבעי שבחרת לסגור מעגל ככה... בדיוק, בדרך שלך. את נהדרת יחידה ומיוחדה.
אסיים עם זה הוא שלי בחודשים האחרונים כשאני מתגעגעת.....
תופינים וחיבוקים מלאןןןןן
אני !
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה,
התחלתי לבכות ממש כשאמא שלך התקשרה בארבע בבוקר לוודא שהנסיך חזר.
לא יכול להיות שאמא החלימה עד כדי כך, אמרתי לעצמי, ואולי גם קינאתי קצת.
חשבתי שאת בטיול מדומיין כלשהו, לכן התפרץ הבכי המלוא עוזו בסוף הקשה.
ברור לגמרי למה בחרת בבולגריה, שאיפשרה לך להגיד קדיש. בדרך שלך. שלה.
תנחומי.
רבקה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבוקר נפלא יקיריי. שקט של שבת, הכלב ישן עם הנסיך, הדלת שלהם סגורה ויש סיכוי שהשקט יישמר פה עד שעות הצהריים המאוחרות. מחר כבר יום ראשון וצריך לעשות קניות (אלא אם הילד יסכים לאכול קרמים בולגריים, כי מזה יש בשפע), לבשל ולטייל עם הכלב בשבע בבוקר ואחר כך להתיישב על הטלפון ולהתחיל לדבר עם בנק, קופת חולים, חברת כבלים, מי עדין, מתווכי דירות, בוני מצבות ובמקביל לנסות להתפרנס. אבל עדיין יש כמה שעות מבורכות של שקט. ובאתי לשתות אתכם את הקפה הראשון של הבוקר.
כל כל הרבה דמעות נשפכו פה כל כך הרבה מילים מהלב נאמרו פה. ראיתי אותנו יושבים בוכים וצוחקים ומדפדפים בתמונות ומעלים זיכרונות. כל אחד משלו.
זה לא נכון שמילים לא יכולות לנחם. הן יכולות. רק הן יכולות. כל הזמן הזה אני מתייסרת על בסיס יומיומי על כל מה שלא עשיתי בשבילה, כל מה שלא אמרתי לה או אמרתי לא טוב, על כל רגע שבו יכולתי לעשות עוד משהו איתה אבל העדפתי לכתוב בפורום או לראות טלוויזיה. וזה שאתם מקבלים ומבינים את הרצון, או בעצם הצורך שלי להנציח אותה ככה, בסיפור ומילים ודמעות של אנשים זרים - זה מצליח להקטין ולו במעט את נטל רגשות האשם.
אחד הדברים הכי קשים אחרי שאמא הלכה זה שנשארתי המבוגר האחראי. רשמית. ברור שגם לפני כן הייתי המבוגר האחראי על כל המשפחה (כמה שנשאר ממנה) אבל עכשיו זה רשמית. אין עם מי להתייעץ, אין ממי לבקש רעיון, אין למי להתלונן, אין את מי להאשים. אמנם בגילי הייתי כבר אמורה ללמוד להיות אחראית על מעשיי. אבל איכשהו זה שהיא הייתה עדיין, למרות המחלה, למרות השנתיים הנוראיות שעברנו, היא הייתה המבוגרת, האחראית או לפחות כך הרגשתי. וזהו, ואין. וזה מפחיד אפילו יותר מהמראות או טיסות.
ואני מקשקשת ומקשקשת למרות שהייתי רוצה להגיד לכל אחד מכם משהו, והייתי רוצה לחבק את אמהצ'קה כי אני יודעת על מה היא בוכה, ואת יעלי גולן ואת נעה ואת טובה והייתי רוצה להגיד לגלינה כמה נכונות המילים שלה על ילדות. והייתי רוצה להגיד לג'נקין שהשיר הזה התנגן לי בראש שם, בדרך האבנים הצהובות והיא כרגיל קראה את המחשבות שלי, והייתי רוצה להגיד לשמוליק שהוא צודק לגבי אלוהים שלנו, ולשירלי על זכותנו להגיד קדיש, והייתי רוצה להדביק נשיקה למיקי (אם יורשה לי) על שהזכיר את אמא בתפילה, והייתי רוצה לדעת מי הבנזונה ששינה לבועז את שם המשתמש, ולספר למישל שהפסל של החייל אליושה עומד מעל העיר היפה פלובדיב ועליתי אליו והנחתי שם זר פרחים, והייתי רוצה להחזיק יד לאוסי כי היד הזאת תמיד נותנת לי כוחות להמשיך, והייתי רוצה להגיד לעדי שתלך לישון כי כבר מאוחר כל כך, ולהודות לרנצ'י שלא אוהב את סופיה ובכל זאת טייל בה איתנו, ולעפרה'לה על שכינתה אותי PAMUK, ולרקה'לה שמבינה למה בולגריה, ולכל מי שדיבר על סופיה ואהב אותה, ולכל האנשים הלא מוכרים שריגשו אותי במילים ובחיבוק שלהם. אבל אני לא בטוחה שיספיקו לי המילים (הדמעות דווקא כן, מסתבר שהברז הזה לא מתייבש אף פעם)
אני רק רוצה וידוי נוסף ברשותכם (כאילו שעד עכשיו לא הספיק לכם מהווידויים שלי). בשבעה ביקשתי מהרבה אנשים שרצו לבוא, שלא יבואו. המנהג הזה זר לי ובכלל לא הייתי בטוחה שאשב שבעה. נעה, יעלי ואוסי אמרו לי "תשבי". ואני כבר למדתי לא להתווכח איתן. בכל מקרה, כשהתחילו טלפונים מכל מיני שכנים לשעבר, קולגות של אימא שלעבר, אנשים כמעט זרים ביקשתי יפה ובנימוס שלא יבואו. אחרי שהשבעה נגמרה הבנתי שבעצם האנשים היחידים שאפשרתי להם להשתתף בצערי באמת היו החברים שלי מהפורום. וזה לגמרי לא מפתיע. כמו שיונית כתבה לפעמים פורום המשפחות זה פשוט משפחה.
אוהבת אתכם, מודה לכם, ובואו, מזמן לא התפללנו עם הקפה הראשון של הבוקר. אז:
שהקפה יהיה תמיד חם והרוח נעימה, שלעולם לא נרגיש לבד, אלא אם נרצה בכך, שנמריא בקלות וננחת ברכות, שתמיד יהיה לנו למי לספר ואת מי לשתף. שנזכור שהמשפחה זה לא רק קשרי דם. ושכל עוד אנחנו יכולים, מדי פעם, שנרים טלפון לאמא ונשאל לשלומה.
אלונה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאת יודעת, אלונה, איבדתי את אבי שמילים לא יכולות לתאר מה הוא היה עבורי - בחטף וללא התראה.
זה קרה לפני שנה, חמישה חודשים ו - 27 ימים.
כנראה שבגלל זה, היום - אני מבין יותר. הרבה יותר מאשר יכלתי להבין קודם.
אני גם מכיר על בשרי את כל התחושות שתיארת ואת התחנות. תחנות הכאב.
אבל - חשבתי לפתע אחרי שקראתי אותך - ממרומי 509 הימים שחלפו עבורי - שגם זה ׳טיול׳.
זה טיול בנבכי הלב, הזכרון והנפש.
זה טיול עם המראות ונחיתות, עם מגלשות ורכבות הרים, עם מערות ונקיקים, עם חופים ועם געגועים.
ואולי - עברה בי מחשבה - האנשים כאן הם משפחה כזו מכיוון שמי כמוהם יודעים להבין ולהכיר טיולים. לטייל ביחד.
כשאת חשה ברגשות אשם - תזכרי כמה אמא שלך שאני משוכנע שהיתה אישה מדהימה וחכמה - אהבה אותך.
לי זה לפעמים עוזר.
טוב - תרמתי את דמעות הבוקר שלי...
שבת של שלום
שמוליק
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהלושי, יקירתי, בחרת בדרך נכונה ומיוחדת שלך להיפרד מאימא, ללכת במקומות שאהבתן והייתן, אבל הפרידה היא רק הכאב הנוראי של לא לראות אותה יותר, כי בת ואימא לא נפרדות, היא לתמיד תהייה איתך, תהייה איתך כשתחתני את הנסיך, ואיתך שתחזיקי את הנכד-נין הראשון, לעולם.
חיבוק ענק, אוהבת
שושי
ועדיין לא מכירה את בולגריה...
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה
ריגשת אותי עד דמעות ונותרתי ללא מילים...
בטוחה שאמך ז״ל גאה בהנצחה שעשית לה.
אצלי בטוח סופיה תהיה מחוברת תמיד לטיול המקורי שלך.
תהיי חזקה, תמשיכי לטייל ולשתף אותנו בכל הטיולים בדרכך המיוחדת.
לורה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה יקרה,
המון זמן שלא כתבתי כאן, רק מציצה לעיתים.
הבוקר חברות מהפורום היפנו את תשומת ליבי לסיפור שכתבת.
נכנסתי וקראתי בנשימה אחת ללא יכולת להפסיק.
את הסוף המר כבר ידעתי ממה שסיפרו החברות.
אבל בהתחלה עדיין חשבתי שאמא ז"ל באמת היתה איתך.
ככל שהתקדם הסיפור הבנתי שבעצם היית פיסית לבד בסופיה, אבל לא באמת לבד, כי אמא כן היתה איתך בכל רגע ורגע.
איזו דרך אצילית ומיוחדת להיות עם אמא ולהיפרד ממנה.
אלונה,
אני משתתפת בצערך ומחבקת בחום.
שלא תדעי עוד צער.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה יקרה, שרק בזכותך זכינו להכיר את בולגריה ולהתאהב...
כבר כתבתי לך בעבר, שכל סיפור טיול שלך היה בעבורי, מעורב בדמעות. אף פעם לא הצלחתי לעצור את הדמעות כשהצחקת אותי עם סיפורי הטיול שלך שהיו נגועים בהומור נפלא. צחקתי ובכיתי (על אמת...) כי הצלחת לגעת בי.
התמונה של "אמא גונבת חמניות" היתה חלק בלתי נפרד מהטיול שלנו לבולגריה, כולם במשפחה שלי מכירים את אמא שלך, את שדות החמניות ואת שלל הסיפורים והרגעים המצחיקים שהעלית לפורום. את, אמא והנסיך, הייתן חלק בלתי נפרד מחווית בולגריה שלנו.
גם הפעם בכיתי, אבל הפעם זה ממש כאב. כאב עמוק, דוקר, כזה שלא משאיר אוויר לנשימה, וגם לא משאיר אף טישו יבש.
אני שולחת לך חיבוק חם ואוהב, ומסר אחד על בולגריה: אלונה ובולגריה - לעולם יהיו אחד בשבילי. את חשפת אותה בפני, את פיתית אותי וכישפת אותי בקסמיה, ובשבילי, בולגריה זו אלונה, ואלונה זו בולגריה.
מיכל
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונוש, אני קוראת אותך מרחוק (לא בבחו"ל. גם בארצנו הקטנטונת יש מרחקים שצריך לצלוח). וכבר יומיים אני מתאפקת כי בטלפון מתפלקות לי המון שגיאות). רק רוצה להגיד שלבי איתך והיה אתך שעות נוספות בתקופה האחרונה. מהתבוננות בתמונה של אמא הרגשתי שהייתי יכולה להיות חברה שלה. אני שמחה שהיית במנזר רילה. גם אני אגיע פעם. אהיה ברילה ובהרי רודופי. אם אגיע לסופיה זה יהיה בזכותך ובזכות אמא.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהיש לך כשרון כתיבה לא רגיל!
כל כך רהוטה ואף חשוב מכך כל כך נוגעת.
קראתי מספר תאורי טיולים שלך ובכולם ולא משנה מהו יעד הטיול, את מצליחה לעניין, להצחיק, לרגש.
וגם כאן, כל כך מוחשי, כל כך מרגש....
שלא תדעי יותר צער!
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה היקרה,
כבר מספר שנים אני נהנית מסיפוריך ופרט לעזרה הרבה והטיפים שאני מקבלת מהם אני בעיקר נהנית מהרגש שמובע בהם ומכשרון הכתיבה בו את מצליחה להעביר אותו . סיפורך ריגש אותי מאוד. זכית לאמא נפלאה ולקשר עמוק. בחרת להפרד , כדרכך, בדרך מיוחדת ונפלאה. תודה לך על הסיפורים הנפלאים ושבחרת לשתף אותנו .
איילת
