יהיה טיול לספרד?
-
מצנחי רחיפהאחרי המסלול שעשית לסיירת
מגיע לכם רקע אדום לכנפי הצניחה שקיבלתם
חסר רק מסע אלונקות וזה יהיה מושלם

-
מצנחי רחיפהאני הייתי מתה מפחד.
למרבה המזל, אנחנו משפחה שנוטה לבטטה יותר מאשר לאקסטרים

-
מצנחי רחיפהאלעד,
בעת שעמדתי איתך נטול נשימה באמצע הקניונינג (שלא מאותן סיבות כמובן - אתה היית עם החליפה החונקת ואני התעייפתי רק מלקרוא על המסלול שכבר השלמתם...), אמרת לי שאולי שאגדל אוכל גם אני לטייל כך עם הילדים שידרשו ריגושים אחרים, ובאותה נקודה של זמן ככה הרהרתי לי בדבריך ולא הגעתי למסקנה חד משמעית...
כעת, אחרי שקראתי את מלוא עלילות הקניונינג, ועכשיו את הפאנץ' המדהים הזה של הרחיפה, הבנתי בצער שגדילה בלבד ממש לא תספיק... יידרשו לי עוד כמה גלגולים ...

באמת שמוריד בפניכם את הכובע. אלו נראות ונשמעות חוויות אדירות.
מחכה עם כולם להמשך.
שמוליק
-
מצנחי רחיפהנילי
לא היינו באגיי דו מידי. אנחנו באמת צריכים לעשות פעם טיול בשמוני. פעם כמעט עשינו אבל בסוף זה לא יצא בגלל המחירים של כרטיסי הטיסה.
אני עוקב אחרי הסיפור שלך ומחכה להמשך.
רובי
בסך הכל היתה לנו חוויה טובה עם איוון. בחור צעיר ונחמד.
אני מעלה סירטון נוסף ליוטיוב בשבילך.
לגבי הגיל, אני מברר.
מרינה
מצנחי רחיפה זה כיף, הייתי חייב לנסות את זה פעם אחת. הבעיה שזה יקר..
כל מסלול של קניונינג הוא שונה. הקצרים יותר הם לאו דווקא פחות מהנים. ויש כאלה שהכביש מגיע יותר קרוב לנקודת ההתחלה/סיום. בתור התחלה, הקניונינג שעשינו בסורט לפני שלוש שנים היה ממש כיף.
אנחנו רק בשליש הראשון של הטיול, יהיה לנו עוד זמן לנוח.
ליאור
תודה על הקומפלימנטים. לא סיימנו עדיין את המסלול.
nmz
אנחנו גם לא משפחה של אקסטרים ובכל זאת כשעדי ועומר שמעו על האפשרות לעשות מצנחי רחיפה, הם התלהבו. יעזור לך לדעת ששם לא קופצים מצוק אלא משדה?
שמוליק
כמו שאמרתי למרינה, יש קניונינג יותר קל. אנחנו בחרנו את הקניונינג הקשה כי קל כבר עשינו רק שבאמת לא שמנו לב לפרטים של הזמנים הארוכים של המסלול הספציפי הזה.
ומצנחי רחיפה זה לא קשה, זה באמת לרוץ כמה שניות ואז לשבת על הרתמה.
אז יש לך עתיד
-
אגיוסטורטסרועי ואלונה חיכו לנו למטה בעיירה. מלא מצנחים עברו בשמים מעליהם והם לא ידעו איזה מהם שלנו, עד שבסוף הם ראו את המצנחים של הטנדם.
לא היו לנו תוכניות ברורות להמשך היום, חוץ מזה שעד הערב אנחנו צריכים להגיע למלון שלנו בצרפת. אלונה רצתה לבקר שוב באגיוסטורטס אז זרמנו איתה.
קצת התבלבלנו בדרך כי לא ידענו איפה יוצא הטקסי לשמורה. קודם הגענו לפתח של השמורה ואז נסענו לעיירה בוי כי שם המשרד של הטקסי.
-
אגיוסטורטסבניגוד לצד השני של השמורה, הטקסי מאספוט הוא בג'יפים לנדרובר דיפנדר, עם כמה אפשרויות וכמה מסלולים ועצירות. בבוי הטקסי זה בואן למשל טרנספורטר. ויש רק דרך אחת לאמצע השמורה, בלי עצירות.
עלינו על הטרנספורטר והוא יצא לדרך, ידענו שהוא צריך להיות מלא ולא הבנו למה הוא יצא רק איתנו? בפתח השמורה הוא עצר והעלה שלושה נוסעים נוספים.
אחרי זה הוא המשיך במהירות לתוך השמורה. כשבא טקסי ממול זה לא גורם לא להאט את המהירות אלא ליפול קצת לשוליים. היה מפחיד קמעה.
-
איגואסטורטסאחרי כמה דקות הגענו לתחנה הסופית וירדנו מהטרנספורטר.
הנהג מסביר לנו:
-אתם יכולים להמשיך מפה ברגל, עד לאגם זה שעה וחצי הליכה. הטקסי האחרון זה בשעה שבע. אם תחזרו אחר כך, לא יהיה טקסי.
(מה נראה לו שאנחנו? באנו לנוח!)
-אנחנו רוצים רק לראות את הנהר
-אהה, זה תרדו בשביל פה ותוך דקה אתם בנהר.
(זה מה שמתאים לנו)
קודם הלכנו דקה בשביל לנקודת התצפית
-
איגואסטורטסבאנו לנוח
-
איגואסטורטסאחרי שמיצינו את נקודת התצפית עברנו לרבוץ ליד הנחל.
אכלנו את שארית הצידה שלנו. הבנים הקפיצו אבנים.
הצטלמנו בסלפי כמו פעם: לשים את המצלמה על סלע עם טיימר ולרוץ להצטרף לצילום המשפחתי.
-
איגואסטורטסאחרי שעה, חזרנו לתחנה של הטקסי. אנחנו חמישה ואנחנו צריכים לחכות לעוד שלושה בשביל למלא את הטקסי. הנהג שואל אם ראינו כבר את התצפית? היינו כבר.
ואז מגיעה משפחה גרמנית עם ארבע אנשים. כולנו ביחד לא נכנסים לטקסי אז ממשיכים לחכות.
אחרי שתי דקות מגיעה משפחה: אמא אבא ובת. הם חזרו ברגל מהאגם שרחוק שעה וחצי. יופי, בדיוק מתאים לנו. מתברר לנו שהם ישראלים. גם מתאים לנו וגם ישראלים זה סיבה כפולה לשמוח.
חזרנו לבוי ונסענו לויהיה Vielha לאכול צהריים.
-
איגואסטורטס -
איגואסטורטסהיי אלעד!
גם אני הצטרפתי לעלילות משפחתכם האקסטרימית עם איוואן האיום.
בחיים אין סיכוי שאני אעשה טיול כזה. הבנים שלי - כנראה שכן, אבל זה לא יהיה איתי.
כל הכבוד לכם ובמיוחד לעומר המתוק. מגיע לו לא רק צל"ש אלא אות המופת.
אגב - לחברים טובים שלנו, יש בן בשם עומר. יומיים לפני שטסו להולנד, עומר שבר את האצבע בזמן שגלש בים עם הבן שלי תומר. הם נסעו לטיול עם הגבס והכל. שלחתי לחברה את הקישור לטיול שלכם - צרת רבים וכו'...
הנופים מדהימים אגב.
ובאמת אין עליכם.
שירלי
-
איגואסטורטסאלעד,
איזה יופי שצירפת סרטון
הגברת עוד יותר את הרצון לעשות מצנחי רחיפה...ועומר פשוט תותח!!!
רובי
-
איגואסטורטסאלעד - כרגיל סיפור שלך ממצא ומצחיק, רק היום נחתנו והמון סיפורים מדהימים חיכו לנו,
ממשיכה לעקוב בסקרנות,
ליליה
-
איגואסטורטסאלעד,
איזה קצב ומרץ יש לכם....ואיזה אומץ....הבן שלי היה שמח להצטוות אליכם מעת לעת, נראה לי שהוא היה מסתדר עם עומר ורועי, רק שבטח היה קשה לו לקום מוקדם בבוקר.
מעניין מה עשיתם בצרפת אחרי שכבר מיציתם את הקניונינג, הייקינג ומצנחי רחיפה?????
-
איגואסטורטסברוכות כל השבות!
היי שירלי
איוון לא כזה איום.
never say never
.עומר כבר
מרוב צל"שים, והוא אפילו לא התכוון.איזו אצבע שבר עומר החבר שלכם?
עוד מעט אני מצטרף לטיול שלך בדורדון.
רובי - יש תשובה: אין גיל מינימום. המינימום הוא משקל של 30 קילו. ולכולכם יש ד"ש מאיוון.
ליליה - ברוכה הבאה. תודה. זה באמת בעיה עכשיו בעונה הזאת לעקוב אחרי כל הסיפורים השווים וגם להספיק לעבוד. תיכף אני אקרא מה שאת כותבת על פלמה, זה גם חלום שלנו.
מיקה
אני בטוח שאם הבן שלך היה צריך, הוא גם היה קם מוקדם בבוקר. זה לא היה קל להעיר גם את רועי ועומר. את עומר אנחנו לא ממש מעירים, רק אומרים לו לצחצח שיניים וללכת להמשיך לישון במכונית.
תיכף אני אספר על צרפת. לצרפת באנו רק כדי לעשות שבת. וכמו שאמרתי למרינה: שבוע עשינו אקסטרים ושבוע עשינו טיול נורמאלי.
-
איגואסטורטסהגענו לויהיה Vihela בשעה רבע אחר הצהריים רעבים וחיפשנו מקום לאכול. בעל מסעדה אחד המליץ לנו ללכת לרחוב הראשי, מתחת לקתדרלה יש מסעדה שפתוחה כל היום. אחרי כמה דקות הליכה מצאנו את המסעדה והזמנו את הסלט והצ'יפס שלנו. במסעדה הזאת פגשנו וטעמנו פעם ראשונה צ'ורוס בשוקולד. זה רצועות של בצק מטוגן שטובלים בכוס פודינג שוקולד חם.
בשעה שש חזרנו לנסוע לכיוון ביאריץ שהיא במרחק שעתיים וחצי מויהיה.
שמנו ב- GPS את הכתובת של המלון שלנו בביאריץ: Rue Étienne Ardoin. אוף, אם הייתי יודע כמה צרות יעשה לי הרחוב עם השם האנטישמי הזה.
-
איגואסטורטסכשהתקרבנו לביאריץ כמעט נגמר לנו הדלק של הטוראן ועצרנו בתחנת דלק למלא. ביינתים אלונה ועדי הלכו לחנות הנוחות של התחנת דלק.
הסתכלתי אם יש ידית למיכל הדלק ליד הכיסא? אין.
הלכתי לבדוק אם המיכל נפתח כבר? לא.
חזרתי לבדוק אולי פיספסתי את הידית? לא, אין ידית.
אולי אני אנסה לפתוח את המיכל דלק בכוח? לא הולך.
אשאל מישהו? אין את מי לשאול, אין מתדלק.
התחלתי לחפש כל מיני ידיות במושב הנהג.
התחלתי לחפש בספר רכב איך ממלאים דלק לטוראן הזה.
לקראת סוף הספר יש הסבר איך למלא דלק ומצויירת שם ידית. שאלתי את רועי: איפה הידית שמצויירת בציור הזה? הוא מצא אותה מתחבאת מתחת לחלון של הנהג.
כמה זמן לקח לי למלא דלק? מזל שלא היה נהג צרפתי עצבני אחרי.
-
ביאריץהיעד שלנו הוא מלון אוסאן ocean בביאריץ.
אחרי שעשינו הפסקת התרעננות,חזרנו לנסיעה והגענו לביאריץ אחרי תשע בערב. ה
GPS מוביל אותנו למרכז העיר. במרכז העיר יש הגבלת מהירות של שלושים קמ"ש. הרחובות של ביאריץ הם לא ישרים וניצבים אחד לשני אלא הם יותר כמו קורי עכביש.
ה GPS אומר שכמעט הגענו ליעד ועדיין לא ראינו את המלון שלנו.
אנחנו עושים עוד סיבוב לפי ההוראות של הGPS ושוב לא פנינו נכון ופיספסנו את הרחוב של המלון.
בפעם השניה עדי מאחור שומעת שאנחנו מחפשים את מלון Ocean אז היא אומרת שהיא ראתה ליד פסל של אישה שלט של המלון. שנמצא את הפסל ואז נדע איפה המלון. אחרי שלוש דקות נהיגה מצאנו את הפסל ואת השלט של המלון לידו.
-
ביאריץעברנו ליד המלון וראינו שהחניה שלו סגורה. ברחוב של המלון לא היתה חניה. בסוף הרחוב של המלון, ממש כמה מטרים אחריו יש חניה ציבורית בתשלום של החניון Gare du midi. נכנסנו לחניון והחננו את הטוראן.
היו שלטים החניון שכיוונו ליציאת הולכי הרגל. ושלטים שאמרו לא להולכי רגל בדרך שבא נכנסנו לחניון עם הטוראן.
נשמענו לשלטים ויצאנו מהחניון עם מעלית ומצאנו את עצמנו ברחוב שאנחנו לא מכירים.
שאלנו זוג אחד שהלך ברחוב איפה המלון הגבר לא ידע אבל האשה אמרה "תמשיכו ישר" אז המשכנו ישר.
אחרי קצת זמן שהמשכנו ישר ולא הכרנו כלום, הבנו שהלכנו לאיבוד.
שאלנו כמה אנשים ברחוב: אתם מפה? אתם מכירים את מלון ocean? או את רחוב ארדואן?
גילינו שרוב האנשים בביאריץ הם לא מביאריץ. גם מעט האנשים מביאריץ. אין להם מושג לא איפה מלון ocean ולא איפה רחוב ארדואן.
שוטטנו לפה ולשם ובסוף שאלתי מלצר מחוץ לבר. גם הוא לא ידע אבל הוא החליט לשאול את העמית שלו מתוך הבר. למרבה ההפתעה גם הוא לא ידע אבל הוא החליט לבדוק במפה.
הם מצאו את הרחוב במפה והבינו שהוא מתחיל בפסל של האישה שראינו כבר.
אז הם הסבירו לי ללכת ישר עד שאני אגיע לפסל של אישה שנראית ככה. והדגימו לי איך היא עומדת.
אלונה שראתה את זה מהצד לא הבינה למה שני המלצרים עומדים ומצדיעים לי.