אירוח אושפיזין בלי סוכה-

יונית

בטיולים באירופה נתקלתי באפשרות של ארוחת ערב בבית המארחים (table d'hôte) .הרבה מאד שנים נמנעתי מאופציה זו. אני לא רוצה להתחייב מראש , ואם האוכל לא יהיה טעים? יהיה יקר מהתקציב שלי? למה להגביל את עצמי?

בשנים האחרונות ובצימרים –כשיש אופציה כזו אני בוחרת להשתמש באופציה האירוח המקומי. חלק מהחוויות של הטיול זוהי הארוחה הזו (בערב, אחרי יום טיול מלא).

לעיתים קרובות הארוחה מורכבת מ"תפריט היום" שבעל הבית מבשל (יכול להיות גם בעלת הבית אין אפליה מגדרית) לעיתים יש אופציות בחירה קטנות , לעיתים הם שואלים מראש האם האדון הוא הגברת רגישים לדגים, צמחוניים וכו, ולעיתים יש אופציה לבחירה בין A ל B. אבל אין תפריט ואי אפשר לבקש ספגטי בולונז.

האירוח משתנה בהתאם לאפיון המקום, יצא לנו לאכול בבדידות מוחלטת כשהיינו האורחים היחידים במקום, האוכל היה מעולה ובעל הבית ניסה לשוחח אתנו-מגבלות שפה הקשו על התקשורת.

במקומות אחרים ישבנו לשולחן עם זוג הולנדים, שתי צרפתיות רזות באופן מעצבן , ושלשה גברים שתהינו כל הארוחה על הקשרים ביניהם- האם הם נאהבים או משפחה. בכל המקומות האלו השיחה מתגלגלת בהתאם לגמישות המתארחים ובהתאם לכמות היין שזורמת לכוסות.

במקרים אחרים-ארוחת הערב הייתה באמת כלשונה "על שולחן בעלי הבית" עם בני הבית וילדיהם (המנומסים מדי)

בכל מקרה השיחה עם בעלי המקום פתוחה הרבה יותר, ויש איזשהו שיח על אורח החיים המקומי, על איך הם הגיעו לאירוח ,קשיי הפרנסה(נושא בינלאומי) מחאה חברתית, ו...לפעמים גם על המוסלמים, על עתידה של צרפת ויתר נושאים נפיצים.

המחירים של ארוחות אלו תמיד יהיו זולים יותר ממסעדה סתמית בעיירה הסמוכה- והאיכות תמיד הייתה הצלחה גדולה.

אבל מעבר להיבט הקולינארי איפה יכולתי להכיר את המרוקאית שהיגרה לצרפת עם בעלה לפני שנים ועדיין קוראים לה "רגליים שחורות" כאות גנאי , את זוג ההומוסקסואליים מנהלי הפנסיון שנראו בדיוק כמו "לורל והארדי" והיו כל כך פתוחים בקשר לזוגיות שלהם. או הקשר המקסים שהתפתח עם צרפתייה שגילתה את שורשיה היהודים באנוסי ספרד לאחרונה?

האם היו "נפילות"? עוד לא. אבל בטח יהיו בעתיד.

אבל הסיכון ,לדעתי שווה. כי גם במסעדה אפשר ליפול אפילו שיש לה כוכב של מישלין וגם זה קרה .

ואתם? האם זוהי אופציה רלוונטית עבורכם ? בוחרים בה? נמנעים? חוויות סיפורים וגם תמונות יתקבלו בברכה.

איריס ס.

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

עוד לא יצא לנו - כי תמיד גרנו במלונות או דירות בהן לא ראינו ( כמעט ) את בעלי הבית ולא הוצעה אפשרות כזו.

בכל אופן זו נראית חוויה מעניינת והייתי שמחה לנסות.

חג שמח

איריס

נוסע מתמיד

ארוע בלתי נשכח (ולא בגלל הארוחה!)

בספטמבר 2001 יצאנו לשבוע בקופנהאגן, דנמרק. היה טיול חביב, עם יציאות ברכבת למאלמו השבדית, וגם לעיירות בסביבה, גם כן ברכבת. לא היינו עם רכב שכור.

לשכת התיירות המקומית הציעה ארוחות בבתי מקומיים בתשלום סביר, ואנחנו קפצנו על ההזדמנות, להפגש עם מקומיים ולשוחח איתם, בפרט שהם דוברי אנגלית ברמה טובה מאד.

הכל אורגן, תואם ושולם דרך לשכת התיירות (התשלום היה אחרי הארוחה...) ונפגשנו עם זוג בגיל הביניים בביתם, בשכונת מגורים בעיר.

אינני זוכר את הארוחה עצמה כמשהו מיוחד, אבל המפגש היה חביב ומעניין. המארחים הציגו בפנינו את ביתם ושוחחנו ארוכות עלינו, על ישראל, עליהם ועל דנמרק. כבר אז הם התלוננו מאד על המוסלמים הרבים בעיר, שרוצים להשתלט על קרקעות בעיר, ועל ריבוי מעשי הפשע, ובמיוחד אונס, מאז שהמוסלמים הגיעו.

בתום הארוחה והשיחה הנעימה מאד נפרדנו מהם, וכאמור, למחרת הלכנו ללשכת התיירות לשלם.

זוכרים את התאריך שציינתי בהתחלה?

כמה ימים אחר כך אנחנו יושבים בחדר במלון וצופים בטלביזיה, וכמו כל העולם איננו מאמינים למראה עינינו - ארועי 11.9.2001 - נפילת מגדלי התאומים.

ואז התחיל בלגן. הטיסות לארץ נעצרו. היינו אמורים לחזור עם SAS, שאיתה הגענו בטיסה ישירה. נתקענו ליומיים נוספים בקופנהאגן. SAS מימנה לנו לילה אחד במלון וארוחה אחת, לילה נוסף היה על חשבוננו (לשני הלילות האחרונים נאלצנו לעבור למלון אחר, כי במלון המקורי שלנו לא היה מקום, ו-SAS מימנה לנו גם מונית להעברה).

בחברת התעופה היו כמובן מאד מבולבלים, ואנחנו לא היינו הנוסעים היחידים שנתקעו, והצענו להם פתרון, להטיס אותנו לנקודה הקרובה שממנה יש טיסות אל על לישראל, כי רק אל על הורשתה בימים אלה לנחות בארץ. בסופו של דבר הוטסנו לפריז ועלינו על טיסת אל על לישראל, והגענו באיחור של יומיים.

באופן טבעי, הנסיעה הזאת לא תשכח לעולם, וגם הארוחה עם המקומיים שהיתה חלק ממנה.

ranchy

ארוע בלתי נשכח (ולא בגלל הארוחה!)

מאז ומתמיד זו היתה הדרך המועדפת עלי. שינה במה קרוי צימר בבית פרטי לעיתים גם ארוחת ערב יחד עם בעלי הבית.

בבולגריה ובגיאורגיה היו לי ערבים מרתקים עם שיחות נשמה בעזרת הידים אצל המארחים כשארוחת הערב היא הטריגר.

בטורקיה בדרך כלל השיטה הזו מאד לא מפותחת.את ניצני השיטה מצאנו דוקא אצל הכורדים במזרח טורקיה. ארוחה ביתית פשוטה אבל כל מנה שפתיים ישקו.

רנצי

משה א

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

העניין של "טבלה ד'הוט" נוסה על ידינו פעם אחת ויחידה, בשנת 2002, ב"שמברה ד'הוט" (כלומר צימר) בלה תור אשר בחבל הווקלוז בפרובנס. ולמרבה הצער, מכיוון שגם האוכל וגם האירוע היו נפילה רצינית שפשוט לא נעים לפרט, אז מאז ועד היום אשתי לא מוכנה לשמוע על זה יותר...

מאחל לך ולכל האחרים יותר הצלחה...

בברכת מועדים לשמחה.

נירית

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

גם לנו יש ניסיון טוב עם הtable d'hôte.

*ניסינו באזור הבסקים הצרפתי ומאד אהבנו את הארוחות.

*ליד טורינו בעלת הבית בשלה לנו ולמשפחה איטלקיה מהדרום ארוחות מקומיות טובות והשיחה ליד השולחן הייתה נעימה מאד.

*גם בעמק אאוסטה וליד col du mont cenis אכלנו ארוחות אבל זה היה באוסטריה ובמלון קטן. התפריט היה קבוע מראש והמחיר מאד הוגן. והם קראו לזה באותו שם.

בכל אופן, אני חושבת שזו אופציה טובה. אם אנחנו לנים כמה ימים באותו מקום , בדרך כלל אחת הארוחות היא כזו.

R e e F

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

לפני מספר ימים, ערב שבת האחרון ליתר דיוק הגענו ליום טיול בורונה. טיילנו משעת צהריים מוקדמת ועד לשעת בין הערביים. לקראת שבת חיפשתי בגוגל את כתובת בית הכנסת העתיק בעיר ושמחתי לגלות שהוא ממוקם ממש בקצה מדרחוב מצ'יני ממש לפני פיאצה דל ארבה המרכזית. הגעתי בסביבות השעה 18:30 ודלתות בית הכנסת היו נעולות. לא ידעתי אם זה נעול על יושבי בית הכנסת מסיבה ביטחונית, או שטרם פתחו השערים. ניגשתי לג'יפ הצבאי שחנה בסמוך ושאלתי חיילת חיננית שישבה בו האם זו הכניסה? היא אישרה שזו הכניסה הראשית ואמרה שלא יודעת מתי פותחים. שלחה אותי חצי רחוב משם לבדוק כניסה נוספת. עמדתי אובד עצות וכבר תכננתי להתפלל תפילה קטנה ליד הדלתות הנעולות, ואז לפתע הבחנתי שעברו מולי אישה ונערה שנראו לי דתיות, שאלתי באנגלית... והן השיבו בעברית במבטא איטלקי כבד... כלכך שמחתי, אבל הן שמחו יותר, אמרו שבית הכנסת נפתח בשעה 19:30 ושהן אשתו ובתו של רב הקהילה. הן שמחו כי לא תמיד יש מניין ושהרב ישמח מאוד על בואי ובאותה נשימה הוסיפו, תבואו להתארח בסוכה יש המון דברים טובים!

היות וראיתי שיש לי מעט זמן חזרתי למדרחוב מצ'יני לאתר את שאר הגברים שהיו איתי בטיול ( היינו 3 משפחות ) כדי שבטוח נצליח להשלים מניין.

אז התפללנו וקיבלנו השבת ובסוף התפילה ניגש אלי הרב ואמר , בואו לאכול עמנו, תהיו האורחים בסוכה שלנו. אתה בטוח? שאלתי... אנחנו 11 איש, אישה, ילד וילדה ובקיצור 3 משפחות. הרב חשב לרגע ועוד בטרם הספיק לומר תשובה כלשהי, אשתו שעמדה בסמוך אמרה... "זו לא שאלה בכלל, אתם אורחינו ואתם מוזמנים לפסטה איטלקית בסוכה, נכון שאף פעם לא אכלתם פסטה איטלקית בסוכה?" והבת מיד קפצה... כן... כן... בבקשה בואו... בבקשה תסכימו. חשתי מעט נבוך "ליפול" עליהם 11 איש בלי התראה מוקדמת, אבל הם לא וויתרו לנו. עלינו לקומת הגג הצופה למדרחוב וברכנו "לישב בסוכה". הרב עשה קידוש וכיבדו אותנו כמו המלאכים באוהלו של אברהם אבינו. חוויה עצמתית ומרגשת. הבטחנו לשמור על קשר עם האורחים הרבים שהיו בסוכה בכלל ועם משפחת הרב בפרט.

וזה הסיפור הראשון שאולי לא קשור לאירוח בתשלום, אולם ממלא באופן מדויק אחר מצוות האושפזין והאירוח בסוכה.

סיפור ראשון מכיוון שבלי להתכוון התארחתי בעוד סוכה ובהפתעה במקום הכי לא צפוי במילאנו ועל כך עוד אספר בהמשך.

חג שמח!

מיכל בן אריה

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

הרעיון להתארח אצל תושבים מקומיים הוא נפלא. בקיץ שעבר בביקורנו באיסלנד חיפשנו מראש דרך booking מקומות אירוח פרטיים ולא בתי מלון עד כמה שניתן. פגשנו משפחות מדהימות ולרוב ישבנו איתן בערבים ושמענו על החיים באיסלנד, התפרצויות הרי הגעש, החיים כמשפחה בודדת כמעט "בסוף העולם". כמובן ששיתפנו אותם בחיינו בארץ ובהחלט יצאנו נשכרים מהעניין אם כי מקומות הלינה היו לרוב פשוטים. לדוגמא: אחרי שיצאנו מאקוורירי (לא רצינו ללון בה) הגענו לבית בודד במקום שנקרא egilsa. השיחה עם בעל הבית נמשכה כמעט כל הלילה ואנחנו בקשר עד היום.

גם באירלנד השתדלנו למצוא צימרים קטנים ובחלקם הגדול הכרנו את בעלי הבית ונהננו מהשהות.

התמונה מהבית הבודד באיסלנד

יונית

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

חייבת להודות על האמת-

בעבר מאד נרתעתי מהאופציה הזו,

ולאחרונה היו לי כמה גילויים של אנשים נחמדים

ותקשורת שלא הייתי יכולה למצוא בדרכים פורמליות אחרות (פקידת הקבלה? המלצר במסעדה?).

hאורי

אירוח אושפיזין בלי סוכה-

ארוחות עם בעלי הביית אצלנו, זה ממש חלק מסגנון הטיול במשך שנים רבות.

אני מקוה שבשבוע הבא ברומניה, זה ימשך (כמו עשרות פעמים בעבר).שיא השיאים של אירוח אושפיזין, היה במשך שבוע במוסקבה ובסנט פטרסבורג שם התארחנו שבוע מלא בכל ביית וחיינו עם המארחים כולל בילוי וטיולים בערים ובדאצ'ות מרתקות ביערות.החזרנו למארחינו מ"מועדון הידידות"שבוע אירוח בביתנו וטיולים בארץ.