סתיו חורפי ברוקיס הקנדיים
-
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהתודה רבקה ונילי. אני חושבת שהבנתי.
עדיין, למי שזמנו מוגבל, מבינה שהגיוני לעשות מסלול קווי ולבחור בחירה קשה בין מה שרואים למה שמוותרים....
-
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהבערך בחצי הדרך יושב לו קרחון Athabasca וממולו ה Icefield Centre – קומפלקס תיירותי מפלצתי המכיל בית מלון, קפטריה, חנות מזכרות, קופת האוטובוסים להליכה על הקרחון, ובעיקר המוני תיירים , או כלשון הלונלי פלנט: The place is a bit of a human zoo in the summer with tour coaches cramming the car park.
גם בספטמבר המקום הומה עד מאוד, אבל לפחות אנחנו מקבלים כרטיסים לאוטובוס היוצא כעבור ארבעים וחמש דקות ממועד הקניה, בעוד איילת והילדים נאלצו להמתין בקיץ כמעט שלוש שעות, ומנצלים את זמן ההמתנה לאכילת פירות במרפסת בחוץ הצופה לקרחון. בעודינו נוגסים בבננות שלנו ניגשת אלינו סוקרת ושואלת אם נסכים לענות על כמה שאלות קצרות על שירותי ההסעדה של המרכז. תחילה אנו מנסים להסביר לה שהעבודה שאנו יושבים ואוכלים אוכל משלנו מעידה על זה שאנו לא קהל היעד הטבעי שלה - ובאמת הקפטריה נראית כסוג מלכודות התיירים שאנו משתדלים להימנע מהן - אבל הגברת בשלה, ממש מתעקשת משום מה (אולי היא לא מצליחה למלא את המכסה או שפשוט מדובר באותה מרובעות ובוקיות שאיילת דיברה עליה??). בסוף אנו "נכנעים" והאמת די משתעשעים, רשעים שכמונו, במתן תשובות אקראיות למדי לשאלות המבקשות מאיתנו לציין איזו מנות בקפטריה עדיפות עלינו או לתעדף מנות חדשות כתוספות אפשרויות לתפריט וכו' . אז אם מי מכם כן תמצא את עצמו סועד במקום והאוכל לא יהיה לטעמכם, תדעו את מי להאשים!
קצת לפני זמן היציאה אנו מצייצבים בתור "עלייה לאוטובוס" שנראה ארוך אך מתקדם במהירות, שכן כל האופרציה משומנת היטב. נסיעה קצרה ואנו מחליפים מהאוטובוס הרגיל לאוטובוס המיוחד בעל הגלגלים הרחבים שמסוגל לנוע על הקרחון עצמו. הנהג מנצל את הדרך לספר בדיחות קרש , מהולות בקצת מידע על הקרחון. על האוטובוס בליל של שפות , לרבות כמובן עוד דוברי עברית מבלבדינו, ולאומים, כולל משפחה הודית ענפה רב דורית שהסבתא שלה עולה בקושי, מתנדדת, נתמכת בבן משפחה כשהיא לבושה סארי ומעיל ו- כפכפי אצבע וגרביים.
אנחנו יורדים מהאוטובוס, מסתובבים על הקרחון, ומצלמים ומצטלמים בכל הפוזות האפשריות (כן גם אנחנו), וכעבור כרבע שעה כבר נוסעים חזרה. לא הרבה זמן, אבל האמת שלא צריך יותר, והוא מספיק לבן שלי להחליק בטעות ולקבל חבטה מפוארת וכואבת. לסבתא ההודית עם הכפכפים אגב, שלום..
בדרך חזרה עוד כמה התלוצצויות מצד הנהג/מדריך ורמז עבה בנוגע למתן טיפ שלא ראיתי שמי מהמטיילים העניק לו. כנראה שכולם חשבו כמונו שמחיר הבסיס (230$CAD לארבעתינו, כאשר 1$CAD שווה כ 3 ש"ח ) גבוה דיו.
אז נכון מדובר בחוויה ממוסחרת, קצרה ויקרה, אבל עדיין כיפית ויחודית, נגישה לכל אחד (כמעט בכל מצב הנעלה) שאנחנו נהנינו ממנו. מה גם שצריך כנראה לתפוס את הרגע- לפי קצב נסיגת הקרחון אם יזדמן לבנים לחזור לאזור כשיהיו בגילנו כלל לא בטוח שישאר הרבה לראות או להראות לדור הבא...
-
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהצפונה מהמרכז יש עוד דרך ארוכה עד לג'ספר ולכן אנחנו כבר ממעיטים בעצירות. Tangle Falls היפה ו Sunwapta Falls שפחות התרשמנו מהם והסתפקנו בהצצה קצרה למפל העליון (טוב שמראש יש לנו "פתור" באדיבות נילי מלרדת למפל התחתון) או שמא בשלב הזה אנחנו כבר ב overload מכל מה שראינו.
Tangle Falls
-
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהעכיש קצת התייחסות- פשוט רציתי להתקדם עוד טיפה קודם, כיוון שהדברים רלוונטים לדיון שהתפתח סביב השאלה של איריס.
נחיתה בקלגרי והמראה חזרה ממנה כמובן הכתיבו לנו נסיעה על כביש הקרחונים פעמיים (כפי שרבקה כתבה, אין דרך אחרת) ואנו שמחים על כך. אני בהחלט מצטרפת להמלצות לעשות כך אם הזמן רק מתאפשר, מהסיבות שכבר הוזכרו: מזג אוויר (להקצות יום אחד וליפול על יום גשום וקודר זה ממש לאכול את הלב) והקושי להספיק הכל ביום אחד (הינה גם בספטמבר הנסיעה על הקרחון "גזלה" זמן).
ראי גם התשובות של מוני, כאן.
ולמה הסדר : בנף, ג'ספר, לייק לואיז? ראשית, כדי לעשות את הדרך הארוכה יותר בהלוך ולא בחזור ושנית כדי להימנע מהגעה ללליק לואיז בסוף שבוע בספטמבר, שאז גלל צבעי הסתיו יש המוני מבקרים ומגבלות חניה. הנימוק השני פחות רלוונטי לכם כמובן.
רנצ'י, איילת, בוגרי "הרוקיס 2015 " גם כן, יופי שהצטרפתם. נכון שלכל אחד יש את אותן תמונות לכאורה, ובכל זאת אצל כל אחד זה שונה.
טל, שלום גם לך. הצצתי ליוון הסתיוי שלך וכמו בים כאן הופתעתי ונשבעתי בקסמיה. והינה בזכותך המגירה מתמלא עוד קצת.
צפריר, חושנני שפיספסת את המועד, אבל לרוקיס כדי לחזור בכל מקרה. רק המרחק והג'טלג...
-
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהג'ני תודה רבה על ההסבר ועל הקישורים
ממשיכה ללוות אותך בהנאה ותמונת הבן על רקע הקרחון נפלאה !!!
-
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהתודה איריס. כן, התמונה בהחלט נותנת קנה מידה!
~~~~~~~~~~~~~~~~
העירה Jasper יותר קטנה מבנף, פחות צפופה והרבה פחות מלוקקת- אהבנו אותה יותר מאחותה הגדולה.
עם זאת, היצע מקומות הלינה בג'ספר יותר מוגבל. כיוון שהיא שוכנת בתוך הפארק הלאומי ג'ספר ישנן הגבלת קפדניות על בניה חדשה בעירה, וגם מי שציע חדרים לתיירים נדרש לגור באותו נכס שהוא משכיר חלקים ממנו
כתוצאה מכך, רבים מה"צימרים" המוצעים ממוקמים במרתף הבית של הבעלים, עם חלונות קטנים וגבוהים בלבד, דבר שלי אישית מאוד מפריע . עוד התברר לי בחיפושים שרבים מן היחידות המשפחתיות כביכול הן בעלות חדר שינה אחת בלבד, פלוס איזו ספה נפתחת בסלון לילדים- לא ממש מתאים להרכב שלנו.
לכן שמחתי למצוא את Cedar House שאמנם נמצא בקומה התחתונה של בית הבעלים, אך בשל שיפוע הקרקע אין מדובר במרתף ואזור הסלון/מטבח נהנה מחלון גדול המשקיף לחצר המטופח שבו שולחן אוכל וכיסאות וטרמפולינה גדולה להנאת האורחים.
כמו כן, ליחידה שני חדרי שינה נפרדים, אחד עם מיטה זוגית והשני עם שתי מיטות יחיד, חדר אמבטיה וסלון ומטבח, והכל מרוהט בטוב טעם ובצורה מזמינה ומבהיקה מנקיון: בהחלט מקום שנעים לחזור אליו אחרי יום טיול.
החיסרון היחיד לטעמי: המטבח אמנם מצויד בכלי אוכל והגשה, אך אין תנור או כיריים אלא רק מיקרוגל ופלטת טיגון חשמלי גדול, כך שיכולת הבישול מוגבלת.
אנחנו הזמנו ישירות מבעלי הבית, אך לאחרונה היחידה מוצעת גם דרך בוקינג, שם היא זוכה בינתיים, ובצדק, לציונים גבוהים.
בתכתובת איתה הצטיירה הלן בעלת הבית ככמעט לקונית, אבל בהגעתינו לדירה התגלתה כאישה נעימה עם נכונות להסביר על אפשרויות הטיול בסביבה, מיקומם של סופרים בעיר, מסעדות מומלצות וכו'. יחד עם זאת, מעבר למפגש הראשון ומסירת המפתחות חזרה בסוף לא היה ביננו כל מגע נוסף ולמי שמחפש לנהל שיחות רעים עם המארחים או לפתח קשר קצת יותר אישי, זה כנראה לא המקום.
התשלום , 175 $ CAD ללילה, במזומן בלבד. אנחנו מאוד נהיננו מהשהות בדירה וממליצים עליה.
לאחר התארגנות בדירה, הצלבת המלצות הן של הלן והן של ערבה מפורום צ. אמריקה הובילה אותנו למסעדת Fiddle River – בחירה מצוינת עם אוכל טעים ויחודי למדי (Bison Lasagna, Elk StrogonoffBison Lasagna Bison Lasagna
) ושירות לבבי. -
יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבהג'ני
כמה כיף שאת מספרת לנו על הטיול. וכמה יופי יש שם!
כמה שיותר סיפורים על הרוקיז ככה זה יותר טוב. לאזן קצת את הפורום.
אלעד
-
יום 4– פארק ג'ספראלעד, גם נחמד שהתחלת לספר על תאילנד שלכם. עוקבת בעניין (ודאגת מה - יש לי תחושה שיהיו עוד שיבושים בדרך...)
~~~~~~~~~~~
בלילה ירד גשם וגם היום הזה יהיה מעוננן לרוב עם הופעות קצרות וחולפות של השמש שלא ממש מצליחות להשפיע על הטמפרטורה הנמוכה.
אנחנו בדרך ל Maligne Canyon ו Maligne Lake דרומית מזרחית מן העיריה. ביציאה מן מג'ספר אנחנו רואים התקהלות של רכבים חונים בצד הכביש- סימן בדרך כלל להימאצתו של בעל חיים כלשהו, ואכן אנו זוכים שוב לצפות באלק גדול ויפה שמשתף פעולה עם המצלמה.
אבל כאן, רבותי נגמרת הסטטיסטיקה שלנו! בהמשך נסע במספר כבישים שלפי כל הדיווחיים צפיות בבעלי חיים נפוצים בהם, ננהג בהמון קטעי כביש ששלטי דרך מאירי עיניים מזהירים את הנהגים בפני חיות העלולות לחצות את הכביש ויוק! אנחנו כנראה יכולים לפתוח בקריירה מזהירה כמבריחי חיות...
כדי לטייל בקניון מליין אפשר לחנות בחניון P10 ליד הגשרים התחתונים או בחניון P11 ליד הגשרים העליונים. אנחנו בוחרים באופציה השניה וקצת לפני החניה מבחינים בכביש קטן ללא שילוט (אם כי מופיע במפה בסימן משקפת) הפונה שמאלה לתוך יער ומחליטים לבדוק אותו. נסיעה קצרה מביאה אותנו לנקודת תצפית יפה על כל הסביבה של ג'ספר, וההרים מסביב עם כמה שולחנות פיקניק, כשלאחד מהם מוברג שלט עם עצות מועילות כיצד לנהוג עם מפריעם לכם באמצע הביס בסנדויץ . הנה צילמו לכם כדי שתהיו מוכנים גם כן לעת הצורך...
-
יום 4 – פארק ג'ספרמהקניון עצמו לא נפלנו (בניגוד לאיילת). לטעמינו הוא נחמד, אבל שוב לדעתינו היחוד של הרוקיס לא נמצא בתוך קירות של קניון זה או אחר אלה בויסטות הרחבות של הפסגות המושלגות היערות, האגמים היערות, אגמים מוקפים הרים ויופי אין סופי עד קצה האופק.
לכן הסתפקנו בירידה רק עד הגשר הרביעי (ממילא צריך לעלות את הכל הדרך שוב) ובחזרה והמשכנו בנסיעה הלא קצרה לאגם מליין.
בדרך רואים עדות כואבת לשריפות יער הענק שהשתוללו הקיץ בכל מערב צפון אמריקה- מקליפורניה ועד בריטיש קולומביה והרוקיס- שטחים נרחבים של עצים ערומים ושחורים.
בשריפות הללו נשרפו שטחי יער בגדול של האי סיציליה, ולפי התחזיות השריפות רק יחמירו בשנים הבאות. מדאיג ומטריד
אנחנו עוברים ליד Medicine Lake אגם שמערכת ניקוז יחודית של הנהר הנשפך לתוכו גורם למפלס המים לרדת עד כמעט היעלמות מוחלטת בסתיו , וכך הוא נראה בעונה הזו.
-
יום 4 – פארק ג'ספרהמשך הדרך לאגם מליין (The Maligne Road is a hot spot forcoyotes, and bighorn sheep bears, moose", - כן בטח!) לא קצר וכשאנחנו מגיעים מזג אוויר הקר והסגרירי די פוגע- צבא האגם אפור למדי ויש תחושה שאנחנו לא רואים אותו במיטבו. אנחנו מסתפקים בטיול קצרצר בשביל לאורך הגדה של האגם, אך כשהמסלול פונה פנימה לתוך יער אנו חוזרים על עקבותינו ומתחילים את הנסחיעה חזרה לכיוון ג'ספר .
עצירה קצרה לפיקניק מאוחר ליד צמד האגמים Annette ו Edith שהאמת הרבה יותר יפים מאגם מליין הידוע יותר וגם הרבה יותר קרובים לעיריה- כך שבדיעבד אפשר היה לוותר על הנסיעה הארוכה- ואנחנו מתלבטים מה לעשות בהמשך היום.
Annette Lake
Edith Lake
כבר נסענו לא מעט היום ואם ננסה להגיע גם לקרחון Edith Cavell - היעד העיקרי הנסוף בקרבת ג'ספר- הרי מדובר בעוד "זרוע" היוצא מן העיריה, הפעם לכיוון דרום מערב . אני בעד, אבל אין לי התלהבות בצד הגברי של המשפחה, אז נשאיר את הנסיעה למחר.
הרי מחר יום חדש....
-
יום 4 – פארק ג'ספרתחת זה אנחנו חוזרים לדירה הנעימה לנוח קצת, אחר כך הצטיידות במצרכי מזון, סיבוב קצר בין החנויות לציוד ספורט וביגוד ובן הזוג מתחדש בגרביים חמות עבות ואיכותיות (שיהיה להם שימוש בהמשך), ולפנות ערב חלקינו עושים גיחה נוספת לPatricia Lake Pyramid Lake & הסמוכים גם הם לג'ספר.
הבן הצעיר כבר מראה תסמון של "הרעלת אגמים" (שילך ויחמיר בימים הקרובים) ומעדיף את הוי-פי בדירה על פני עוד אגמים, אפילו שהדרך המובילה אליהם מתוארת כך.
"Muskrat and beaver (and waterfowl) can be seen in late afternoon or evening at Cottonwood Slough, which is adjacent to Pyramid Lake Road. Deer and elk are often seen along the Pyramid Lake Road too"
טוב, כפי שניחשתם, כל אלה לא נצפו , אבל כן זכינו לזוג סנאים חמודים ואגם פטריציה הוא באמת מקום יפה ושלו - לפחות עד שהאישה היושבת בספסל לידינו מחליטה להכתיב בקול רם רשימת קניות טלפוני לבן זוגה הנמצא מעבר השני של הקו...
Patricia Lake
Pyramid Lake
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהאנחנו קמים בבוקר שמרגיש עדיין כמו הלילה, גשם, שמיים קודרים ואפורים ,כאילו שמישהו כיבה את האור.
היום אנחנו עוזבים את ג'ספר וחזרים דרומה על דרך הקרחונים. לפני הנסיעה הארוכה אנחנו (שוב) מתדלקים, שכן ולאד שלנו אולי לא צמא דם אבל בהחלט "שותה" דלק. בדיקת לחץ האוויר בצמיגים מגלה שהוא רחוק מהמלצת היצרן, אז גם אותם ממלאים ובהמשך נראה שזה אכן פותר את בעיית המצאון.
הכביש המוביל להר Edith Cavell מתפצל מהכביש הראשי דרומה ובפרץ אופטימיות בלתי מוסבר (ובהחלט לא אופייני) אנחנו מחליטים לנסוע בה, בתקווה שהגשם בכל זאת יפסק ונצליח לעשות את המסלול הרגלי הקצר לקרחון. אלא מה, ככל שאנו עולים בהר הגשם מתחזק ובאיזהשהו שלב הופך לשלג! שלג צח וטרי ורך. פתיתים לבנים גדולים מסתחררים סביבינו ותוך זמן קצר הירוק והצהוב של היער מתכסה בשכבה לבנה. ברור שלאדית קאבל כבר לא נגיע היום, אבל המראות משובבי נפש, נרניה ממש, ומזמינים אותנו לעצור ולהינות מהם. אנחנו חונים את הרכב בצד הכביש כדי לא להפריע לתנועה (הדלילה מאוד) והבנים פותחים בקרב כדורי שלג סוער וממושך שיכול היה להימשך עוד לולא העובדה שאני בלחץ! אנחנו במעלה ההר בכביש צדדי שהשלג כבר מתחיל להערם בו, ולאד כמובן לא מצוייד בצמיגי שלג, ואין לדעת מתי אם בכלל יפנו את השלג. ולא, פניני חוכמה מצד בני המשפחה נוסח " אל תדאג, אם נתקע, יש לנו מלא אוכל בצידנית" ממש לא מרגיעים אותי.
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהג'ני,
תמונות השלג מרהיבות, ומפצות על כך שלא הגעתם לאדית קאבל.
לא יאומן שגם אתם לא הצלחתם לראות דובים....
נילי
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהג'ני
ככה... כבר ביום הרביעי רעלת אגמים ? אןף מה שמחכה לי..
ממשיכה ללוות אותך בעניין. תמונות מנרניה קסומות.
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהנילי, איריס, יופי שאתן ממשיכות ללות אותי ולהגיב (כי ככה יש קצת הרגשה שאני כותבת לעצמי..
).נילי, לא הצלחנו בצפיות אבל כן הצלחנו להתחזות בעצמינו לדובים (פרטים בהמשך
).איריס, זה הטינאג'ר שלי. קשה מאוד להוציא ממנו קריאות התפעלות...
מבחינתו גם התצפיות הקצרות שעשינו היו קצת "חלביות", והיו חסרים לו כמה מסלוים רגליים ארוכים ומאתגרים (בהם אמא שלו כממובן היתה מתעלפת..).
זה ממש לא אומר שבמינון נכון תחוו אותו דבר עם נוגה. זה כן יכול להיות שיקול בעד לינה בבנף/קנמור בהן אפשר להסתובב בחנויות בערב, לעומת לייק לואיז.
טוב, יש לנו עוד כמה תמונות יפות של שלג מהיום הזה
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהאז אנחנו מתחילים לרדת חזרה בזהירות (לא עוברים מהירות של 20 קמ"ש כל הדרך), נהינים עוד קצת מנוף היער הלבן הקסום עד שלמטה השלג שוב הופך לגשם. בהצלבות עם הכביש הראשי אנחנו עוצרים למבט חטוף ורטוב על
Meeting of the Waters – מפגש נהרות ה Whirlpool and Athabasca שבמזג אוויר יפה בטח שווה להתעכב עליו קמעה.
התחנה הראשונה שלנו בדרך חזור בכביש הקרחון היא במפלי Athabasca אותם לא הספקנו לבקר בהלוך. למזלינו המפלים נמצאים קרוב לכביש ולחניה שכן כשאנו יוצאים מן האוטו עדיין יורד גשם, שהופך לטפטוף במהלך הביקור. על אף מזג האוויר הגשרים שמעל המפלים מלאים – כרגיל - בעדרים של יפנים/סינים/קוריאנים העסוקים בלצלם את עצמם , וצריך לתמרן בניהם לתפוס זווית צילום של המפלים העוצמתיים.
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהבהמשך היום הגשם/שלג פסק והשמיים לפרקים, אבל עדיין קר מאוד, כך שאם היו לנו מן מחשבות – אולי, יתכן, נראה, לא בטוח- לעשות איזשהו מסלול רגלי. אלה נגדעו עוד לפני שנולדו ואנו שוב מסתפקים בתצפיות קצרות.
שכבת השלג הטרי שנוספה זה עתה לפסגות ההרים מיטיבה עוד יותר עם הנוף והעין אינה שובעת מן היופי גם בפעם השניה שנוסעים בכביש. הינה כמה דוגמאות
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהMistaya Canyon היפה. אהבנו את העבודה שהגישה לסלעים הגדולים שליד המים חופשיה. קנדה היא ארץ מסודרת (מאוד) ואתרי הטבע שלה מאורגנים, עם גידור, מדרגות, שלטי אזהרה, לעתים על גבול ההגזמה
(" "Slippery, exercise extreme caution כאשר בסך הכל מדובר במסלול היורד בתוך יער שכל מגדיר טיולים בארץ היה מסווג אותו כ"מסלול משפחתי") ולכן הופתענו ושמחנו למצוא כי כאן אין מניעה לרדת מן השביל ממש אל הסלעים ליד המים הגועשים.
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניההיי ג'ני
את לא כותבת לעצמך.
אני כאן מסתכלת בגעגועים על האגמים וההרים והסנאים...
באסה שלא פגשתם דב
לגבי סוגיית כביש הקרחונים:
אנחנו עשינו רק כיוון אחד של הכביש ומאוד שמחים על כך.
היו המון עצירות בדרך, כולל עליה לקרחון, כך שלא מרגישה שפספסנו את המבט מהכיוון השני. כל עצירה הסתכלנו סביב וכמובן גם לצד ההפוך
עם המון קריאות התפעלות.חשוב לתזמן את הנסיעה ליום בהיר בכדי להנות מכל הנוף. אחד הכביש היפים בעולם אם לא ה!
ועדיין יש המון מה לראות וחבל לחזור על אותה הדרך פעמיים.
ג'ני, אל תחסכי בתמונות.
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהלט איט, תודה.
ברור שיש דעות לכאן או לכאן לגבי "דרך הקרחונים פעם או פעמיים" ואין נכון או לא נכון.
הקושי הגדול (ומה שמאיט את קצב הדיווח, זה לבחור את התמונות הכי יפות כדי להעלות לפורום- כי כמעט כולן יפות.
הינה Lake Waterfowl היפהפה
