ניו זילנד ..
-
שאלה ממש מפגרת ככל הנראה אבל אני חייבת...
יש צורך כלשהו כשמטיילים בניו זילנד להצטייד בכדורים למחלת גבהים? יש מקומות גבוהים בכלל ? חות מהצניחה חופשית כמובן
-
מקומות גבוהים ומחלת גבהיםתראי, ההר הכי גבוה בניו זילנד הוא הר קוק וגובהו כ-3700 מטר, אם אני זוכרת נכון. קשה לי להאמין שאת תגיעי לפסגה שלו, או בכלל לפסגות שהן מעל 2500-3000 מטר בקיצוניות. באופן כללי אלה לא גבהים שצריך כדורים של מחלות גבהים בשבילם, אבל לפעמים יש אנשים שלהם יש מצבים שונים: אנמיה, למשל, יכולה לגרום לך להגיע למצבים של מחלת גבהים בגבהים הרבה יותר נמוכים מאשר אנשים רגילים. לכן, באופן כללי התשובה היא שלא צריך אבל בשביל לקבל את התשובה הנכונה עבורך, את צריכה להתייעץ עם רופא אמיתי (אני לא רופאה בכלל). -
לא, אין צורךנפתח עם ההסתייגות - אני לא רופא ולא מתיימר להיות רופא. חוו"ד מדויקת ניתן לקבל בפורום בריאות.
לגופו של עניין, מחלת גבהים מתחילה בממוצע בגובה של 3000 מ' +-. ההר הגבוה ביותר הוא 3,700 (הר קוק) וטיפוס עליו הוא טיפוס מקצועני. והטיולים שמרבית המטיילים עושים הם בגבהים נמוכים בהרבה.
כך או כך, למיטב ידיעתי מומלץ להימנע ככל הניתן מלקחת כדורים למניעת מחלת גובה בכלל, גם במקומות בהם קיים סיכון למחלת גבהים. הדרך הטובה ביותר להימנע ממחלת הגבהים היא פשוט לשאוף לעליה הדרגתית ומתונה לגובה (לאחר 3000 מ'), על מנת לאפשר לגוף לייצר די כדוריות אדומות שיאפשרו לו להסתגל לגובה.
אני למשל, כשטיילתי גם בנפאל (בגובה של 5,400 מ') וגם בדרא"מ (5,000-5,500 מטר) נהגתי בצורה כזו ולא היה זקוק כלל לכדורים.
-
לא מגיעים לגובה בעייתי...אבל מי שסובל מקוצר נשימה או מאסטמה, עלול להרגיש זאת בגובה שמעל 1500 מטר ועד מעל 2000 שזה התחום של מרבית הטרקים בהרים
