תמונות מבוסטון:

 

הקדמה

אז לפני כשנה כשהבנתי שחגי תשרי 2019 משתבצים בצורה אידיאלית בלוח השנה ואפשר לטוס לטיול ארוך עם מינימום הפסד של ימי עבודה, החלטנו שניסע לארה"ב שלא היינו בה כבר כמה שנים טובות, ובפרט לבקר גם בניו יורק האהובה עלינו שבה לא היינו מאז 2010.

אז מי אנחנו ? זוג הורים בני כ-35 + זוג תאומים בן ובת בני 4. אוהבים לטייל הרבה, עם ניסיון גם בארה"ב וגם במקומות אחרים, עם הילדים ובלעדיהם. עם הילדים טסנו פעם ראשונה לרודוס כשהיו בני 10 חודשים, ובגיל שנה וחצי טיילנו טיול עירוני בברלין במשך שבוע. ומאז כל קיץ אנחנו נוסעים לטיול משפחתי. האחרון היה שנה שעברה בתאילנד בחופש הגדול למשך שבועיים וחצי.

כבר לא פעם הורמה גבה לעברנו כשספרנו שאנחנו יוצאים לטייל עם ילדים קטנים. "מה הם יזכרו מהטיול?", "לא חבל על הכסף?", "משוגעים לטוס עם ילדים קטנים לכל כך הרבה זמן", "איך תעברו טיסה כזו ארוכה? " וכן הלאה. למי שרוצה לדון בכך באמת ולא רק להקניט, יש לי כבר תשובות מוכנות שהעיקרית שבהן היא שהכל עניין של גישה. טיול עם ילדים קטנים הוא שונה לגמרי מטיול בזוג, לבד או עם חברים. זה אופי אחר של טיול, וצריך להתאים את הטיול עצמו (וגם את התכנון כמובן) להרכב. ובעיקר לעשות עם עצמכם תיאום ציפיות ולהבין מה מתאים בטיול כזה. לצאת למסיבת פול-מון עד לפנות בוקר, ככל הנראה לא. אבל יש עולם ומלואו של דברים שכן מתאימים. לטיול עם ילדים (בכל גיל) יש ערך מוסף רב. אני לא בטוח שזכרון הטיול זה הערך המוסף היחידי בטיול. גם אני לא זוכר כ"כ טיולים שערכתי שהייתי צעיר, אפילו לא את טיול הבר מצווה, אולי רק את המסגרת שלו ואירועים ספציפיים. אבל ערך מוסף לדעתי יכול להיות בכל גיל. הערך המוסף הכי חשוב לדעתי הוא הביחד המשפחתי, אוסף של חוויות, שגם אם לא זוכרים אותם אחרי כמה שנים, הן עושות טוב על הלב, מגבשות, גורמות לכולנו, לילדים ולנו, לצחוק ולהנאה - וזו הסיבה העיקרית שאנחנו נוסעים לטיול לא ? אני יכול להגיד שהילדים שלנו הפכו בטיול הזה להיות חברים הרבה יותר טובים אחד של השנייה, והם ממש התגבשו ובילו יחד בכל רגע במהלך הטיול הזה. מעבר לכך ילדים בכל גיל יכולים ללמוד במהלך הטיול. שפה חדשה, תרבות, טבע, היסטוריה, בעלי חיים, נימוסים, התנהלות כלכלית, התנסות במאכלים חדשים והכרות עם אנשים וחברים חדשים. אנחנו מרגישים שכל טיול מוסיף עוד רובד של משמעות, חוויות וערך מוסף, ותורם לקידום ולפיתוח האישי. 

בסיכום הטיול הזה, מעבר לסיכום הסטנדרטי של חווית הטיול, אני אנסה לתת דגשים וטיפים שאנחנו גיבשנו לעצמנו לטיול עם ילדים קטנים, כי החומר בפורום על כך לא רב, ואולי זה יוכל לסייע למישהו בעתיד.

אז שנתחיל ?

כרטיסי הטיסה הוזמנו כמעט שנה מראש באייר פראנס. כ-900$ לכרטיס עם קונקשיין קצר (שעתיים) בפריז ונחיתה ב-JFK. התכנון היה לקחת רכב מהשדה ולהצפין דרך קייפ קוד ובוסטון עד להרים הלבנים בתחילת אוקטובר, ולהגיע לשיא השלכת. משם להמשיך לוורמונט, לייק פלאסיד, אלף האיים ולחצות את הגבול לקנדה, שם ביקרנו בטורונטו ובמפלי הניאגרה. משם חזרנו למדינת ניו יורק, לאגמי האצבעות ועד למנהטן. במנהטן טיילנו 5 ימים עד לטיסה וחזרנו לארץ במוצאי שמחת תורה. סה"כ 20 ימים עם רכב + 5 ימים בניו יורק.

כל המלונות הוזמנו הרבה זמן מראש (ברמת המעל חצי שנה ואפילו יותר), עם אופציית ביטול. בכל החודשים האחרונים הייתי עם היד על הדופק והסתכלתי כל הזמן על מחירי מלונות. אני יכול להגיד בביטחון מלא שהזמנה מראש של כל המלונות חסכה לי הרבה כסף, כי כמעט בכל פעם שבדקתי מה המחירים ראיתי שהם יקרים יותר (הגיע עד לכדי כפול) מהמחיר ששילמתי. בפועל לא החלפתי הזמנה למלון אחר (כי לא מצאתי משהו זול יותר ש"שווה" לי להחליף את המלון שהזמנתי כבר), אבל כן קרה שביטלתי הזמנה למלון קיים והזמנתי שוב את אותו מלון במחיר מופחת. לעיתים זה היה באופן יזום שלי אחרי שוטטות ברשת ומציאת תעריף זול יותר, וב-2 מקרים Pruvo מצא לי מחירים זולים יותר. Pruvo למי שלא מכיר זה אתר ישראלי שמוצא לך תעריפים זולים יותר להזמנות שביצעת. הוא מחפש בדיוק את אותו מלון, אותם תאריכים, אותו הרכב ואותו סוג חדר שהזמנת, ואם הוא מוצא הזמנה זהה זולה יותר הוא מיידע אותך ואתה יכול לבטל את הקודמת ולהזמין מחדש. צריך רק פעם אחת לשלוח את ההזמנה שעשית ומכאן הניטור שהם עושים הוא רציף עד לטיול (או עד לרגע האחרון שבו ניתן לבטל את ההזמנה הקיימת). בסה"כ כל הביטולים למיניהם והזמנה מחדש חסכו לי כ-500$. חשוב רק להיות מאוד מסודרים ולרשום כל הזמנה שעשיתם כדי לא ללכת לאיבוד, ואם מזמינים מחדש לא לשכוח לבטל בזמן. היה לי אקסל מאוד מסודר שליווה אותי לאורך כל החודשים האלו. עד לרגע האחרון ניסיתי להוזיל לינה, אבל בחודשים האחרונים לקראת הטיסה שום דבר לא היה זול יותר (אלא אם הייתי מוכן לרדת ברמת או דירוג המלון שהזמנתי).

מי שרוצה קצת מספרים: סה"כ הזמנו 25 לילות. מחיר ממוצע ללילה היה 208$, כאשר במנהטן הלינה עלתה לנו 350$ ללילה והייתה היקרה ביותר בכל הטיול. אם אני לא מחשיב את מנהטן בחישוב אז לילה ממוצע עלה לי 175$. בכל המלונות מדובר על 2 מיטות זוגיות או לחילופין מיטת קינג ומספה נפתחת לזוג ילדים. הלינה היא תמיד ל-4 אנשים. בסיכום עצמו אתן את הפירוט לכל מלון והמלצה (או אי המלצה, למרות שבקושי היו כאלו) מפורטת, בחלק שרלוונטי לכל מלון.

הספר של נטע דגני ליווה אותנו לכל אורך הטיול (ובעיקר בתכנון המקדים), וכמובן שנעזרתי בעיקר בפורום המדהים הזה, שאני עוקב אחריו כבר שנים רבות, עוד מהטיולים הקודמים שלי. אני בעיקר קורא פאסיבי של רוב השרשורים, אבל מדי פעם גם שאלתי שאלות בעצמי, וכאן המקום להודות לכל מי שטרח והשיב, ובכלל לכל קהילת הפורום הזה שמשתפים אחד את השני בידע שלא יסולא בפז. לטעמי זה מקור המידע הכי מוצלח ברשת לטיולים מהסוג הזה.

את הרכב הזמנו מ-AVIS, גם אחרי סקר שוק לא קטן. בסופו של דבר הם הציעו את המחיר הזול ביותר וידענו שמדובר בחברה אמינה. מכיוון שלקחנו את הרכב ב-JFK והחזרנו במנהטן בחלק מהחברות נדרשנו לשלם דמי החזר. ב-AVIS לא. זו נקודה שלקחנו בחישוב הכולל. בנוסף תחנת ההחזר הייתה 2 בלוקים במנהטן מהמלון שלנו, וגם זה היה יתרון נחמד.

 

יום 1 – יום רביעי ה-25.9.19

ב-3 לפנות בוקר התעוררנו כולנו לאחר מספר מצומצם של שעות שינה, התארגנו לטיסה וירדנו למונית גדולה שהזמנו מראש. זה המקום לציין שכמות הציוד שלנו הייתה רבה: 2 מזוודות גדולות, 2 טרולי קטנים, עגלת תאומים, 2 כסאות ילדים לרכב, 2 תרמילי גב ו-2 תיקים קטנים לילדים שכל אחד שם בהם את המשחקים שלו (מייד אפרט על כך). המזוודות והתיקים שלנו בהחלט לא הגיעו לסף המשקל המותר עבורן, ויכולנו להסתפק בפחות, אך הנחנו (ולא טעינו, בלשון המעטה) שנצטרך מקום נוסף בטיסת החזור. מכיוון שהיינו רשאים לקחת איתנו עד 4 מזוודות גדולות ועוד 4 קטנות, לא רצינו לחסוך באופציה עתידית למקום. היות והנחיתה הייתה לקראת ערב, החלטנו שלמטוס עצמו נעלה עם טרולי אחד, שיהיו בו ציוד ובגדים ללילה הראשון, כך שלא נצטרך לפתוח ולנבור בכל המזוודות, וגם כדי שאם ותהיה תקלה בהגעת המזוודות, אזי יהיה לנו מה שאנחנו צריכים להתחלה. בנוסף עלינו עם תיקים קטנים שכללו בגדים להחלפה, משחקים, טאבלטים, חטיפים ונשנושים לטיסה, ו-2 בקבוקי מים (טיפ: אם נוסעים עם ילדים קטנים, בבדיקה הביטחונית אפשר לבקש לנסוע עם בקבוקי מים ולהגיד שזה עבור הילדים ואז לא יזרקו לכם את המים. מנתב"ג זה תמיד עובד עבורנו, והפעם גם בטיסה חזור ממנהטן וגם בקונקשיין בפריז אישרו לנו לעלות עם בקבוק סגור לכל ילד, לאחר שהם בודקים את המים במכשיר מיוחד).

בנוסף, לכל ילד היה תיק קטן שהוא בחר איזה משחקים / טושים וחוברות ציור / בובות / צעצועים וכו' הוא לוקח איתו לטיסה. זה עבד מעולה כל הטיול. בכל בוקר הילדים בחרו מה הם לוקחים איתם (המבחר גדל במשך הטיול משום שהם קיבלו הרבה מתנות קטנות), והם הסתובבו עם התיק שלהם כל יום ושיחקו מתי שהתאים. המקום שזה הכי עזר לנו היה במסעדות, כאשר אנחנו ממתינים לאוכל והסבלנות שלהם (ושלנו...) עומדת לפקוע, הם פשוט היו מעסיקים את עצמם בכייף והנאה מרובה מבלי להפריע לנו או לסובבים.

טיפ נוסף – קנינו לילדים מראש כמה הפתעות וצעצועים לטיסה (מקס סטוק ודומיו עושים את העבודה), כדי לשמח ולהעסיק אותם, וגם כפתרון לרגעי משבר פוטנציאליים. בדיעבד לא השתמשנו בהכל, וחלק שמרנו לטיסת חזור, אך היה לנו נוח ורגוע לדעת שיש לנו עדיין קלפים בשרוול שאנחנו יכולים להשתמש, כי בכל זאת מדובר על 2 טיסות ארוכות.

לגבי הכסאות רכב – היות ורוב הטיול כולל השכרת רכב, החלטנו מראש שאנחנו מביאים את הכסאות של הילדים מהבית ולא שוכרים שם. ראשית, אני מכיר את הכסאות שלי ויודע שהם בטיחותיים ונוחים. אני לא יודע איזה כסאות חברת ההשכרה מספקת, באיזה מצב הם ומה רמת הניקיון שלהם. גם הילדים מכירים את הכסאות שלהם וזה תורם להרגשת הנוחות שלהם, בין היתר להרדמות בנסיעות ארוכות וגם לסביבה מוכרת ונעימה. בנוסף מדובר על תשלום לא מבוטל, ומדובר כאן על 20 ימי רכב ו-2 ילדים. יתרון נוסף הוא שאנחנו צריכים גם כסאות אל ומשדה התעופה בארץ במונית (וגם בחזור ממנהטן). לכן לא היה לנו ספק שזה מה שנעשה. החסרון היחידי הוא שזה קצת מסרבל את העסק ומוסיף עוד 2 חפצים לא קטנים שצריך לסחוב. בכל אופן מדובר בפרקי זמן קצרים, עד הצ'ק אין לפני הטיסה, ולאחר הנחיתה מרגע שאוספים את המזוודות ועד להשכרת הרכב. עם קצת מאמץ, סידור נכון של כל הפריטים על גבי עגלת המשא, ותרגול בשיווי משקל - הסתדרנו.

הגענו לשדה בתעופה נרגשים. הבדיקה הבטחונית הייתה ללא תור כלל, פשוט בחור נחמד מהביטחון תפס אותנו בדרך לתור והציע לעשות לנו את הבדיקה. משם המשכנו ישר לעמדת הצ'ק אין למסור את המזוודות. את עגלת הילדים השארנו איתנו ומסרנו אותה רק בכניסה למטוס. מאוד נוח להסתובב בטרמינל כשהילדים בעגלה, בייחוד בשעה מוקדמת כ"כ שהם עייפים והמרחקים לא קצרים. בצ'ק אין התבשרנו שנקבל את העגלה רק במנהטן ונאלץ להיות בקונקשיין בפריז בלעדיה. בדיעבד זה לא היה נורא כ"כ, אך כמובן שעדיף עם עגלה.

הטיסות היו עם חברת אייר פראנס. עברו חלק. הטיסה מתל אביב לפריז הייתה במטוס קטן במבנה 3-3, ללא אמצעי בידור (אפילו לא טלוויזיות מרכזיות כמו שהיה פעם). הטיסה הטרנס אטלנטית הייתה מצויינת. ישבנו ברביעייה באמצע. מערכת בידור מלאה בתכנים טובים, שירות מצויין, אוכל לא רע, תפריט שתייה ואלכוהול מכובד, ואפילו הצלחנו לתפוס כמה שעות שינה. הטיסות יצאו ונחתו בזמן וכל הציוד הגיע איתנו ללא עיכובים מיותרים.

בנחיתה ב-JFK מיהרנו לעמדות ההגירה. ניסינו תחילה במכשירים האוטומטיים, אבל הייתה איזה שהיא בעיה והופננו לפקידה (בתור מקוצר יותר). מסתבר שהייתי צריך לעדכן את טביעות האצבע מכיוון שלא הייתי כמה שנים טובות בארה"ב. אספנו את המזוודות והכסאות, והחשנו את צעדינו לתחנת AVIS בשדה התעופה. הדרך לשם, עם כל הציוד, הייתה יחסית פשוטה. אני עם עגלת הציוד, אשתי עם עגלת הילדים + טרולי אחד, יוצאים מהטרמינל, חוצים את הכביש ועולים לרכבת הפנימית של JFK. לוקחים את הרכבת לתחנת ה-federal circle, שם מרוכזות כל סוכניות השכרת הרכבים. ממש ביציאה מהרכבת נמצאת AVIS. איך שאנחנו נכנסים הפקידה רואה אותנו ואומרת לי בהלצה "אני רואה שיש לכם יותר ילדים ומזוודות מרכב", ואומרת לי שהיא תדאג לנו לרכב גדול יותר ממה שהזמנו. בעקרון הזמנתי רכב בקטגוריית ה-intermediated SUV, והיא נתנה לנו רכב מקטגוריה מעל (לטענתה) מדגם FORD FLEX. בהתחלה קצת נרתענו מהגודל שלו והצורה "הקובייתית" שלו, אבל אחרי שהבנו שרכב אחר שהם מוכנים לתת לנו בקטגוריה שהזמנו הוא קטן יותר משמעותית (זה הרגיש לנו כאילו היא נעלבה שהעלנו בדעתנו לא לקחת השדרוג שהיא הציעה, ובתמורה הקולגה שלה הראתה לנו את הדגם הקטן ביותר שהיה בקטגוריה שהזמנו בטענה שזה הרכב שמגיע לכם, אז תבחרו זה או זה), החלטנו ללכת עם הדגם הזה, והוא הוכיח את עצמו. מאוד נהננו ממנו כל הטיול, היה לו מקום אחסון רב, לילדים היה מרווח ונוח, מערכת המולטימדיה והניווט המובנה עזרו מאוד, גם החיבור לטלפונים שלנו ל-waze ולנגן המוזיקה היו פשוטים וכל כך חשובים. לאחר כמה ימים הוא קיבל את השם "קוּבי" (מהמילה קוביה).

אז אחרי שהעמסנו את כל הציוד וחברנו את הכסאות, התחלנו בנסיעה, מרגישים לראשונה בטיול הזה את אמריקה. נהנים מהדרך ומהאווירה האמריקאית, מהמכוניות, מהמחלפים, מהשילוט, ומרגישים שהגיע הרגע שחיכינו לו זמן כה רב. השעה הייתה לקראת 18:00 והתוכנית היחידה שלנו ליום זה הייתה להגיע כמה שיותר מהר למקום הלינה. מכיוון שלמחרת היעד היה קייפ קוד, רצינו להתקדם כמה שאפשר מניו יורק צפונה כדי לחסוך בזמן נסיעה. בחרנו מראש ללון ב-Stamford, CT, מרחק של שעת נסיעה מ-JFK, שלדעתנו היה זמן הנסיעה המקסימלי שאפשר למתוח ביום ההגעה.

למלון הגענו בחשיכה. בחרתי במלון Amsterdam hotel שהיה יחסית פשוט וזול (99$) ומאידך עם המלצות טובות. בשביל לילה אחד ושהות של פחות מ-12 שעות אין צורך ביותר מזה. המקום היה נקי ומסודר, עם חנייה פרטית, שירות טוב וסה"כ היינו מרוצים מאוד. החסרון היחידי היה ריח חזק בכניסה לחדר, אבל חיינו עם זה בשלום. עשינו צ'ק אין ופרקנו את הציוד. מזכיר שכל הבגדים, כלי הרחצה וכל מה שצריך ללילה ראשון היה מאורגן מראש בטרולי, כך שלא היינו צריכים לפרוק באמת את כל המזוודות ולהתחיל לחפש ציוד אישי לכל אחד מאיתנו. זה עזר מאוד. הילדים היו ב"היי" כשהגענו לחדר, לא הפסיקו לקפוץ על המיטות ולהשתולל. תופעה שחזרה על עצמה מדי כניסה לחדר חדש. הוציאו אנרגיות אחרי שעות טיסה רבות. נרגשים ועייפים כולנו הלכנו לישון בציפייה ליום המחר.

וככה זה נראה רגע לפני היציאה לנתב”ג...

שלום לכולם

לאחר כשנה של “חפירה” בלתי מפסקת בפורום, הגיע העת שלי לתרום את התובנות שלנו מהטיול ולשתף בחוויה.
בראש ובראשונה אני מבקש להודות לקהילה הנפלאה פה שבמשך שנים מסייעת לי (בעיקר כצופה שקט) לתכנן את טיוליי ביבשת, בין אם זה סיפורי טיול ובלוגים, ובין אם זה מאות שרשורים עם רעיונות ועצות מופלאות.
בימים האחרונים נחשפתי יחד איתכם למספר סיכומי טיול מהעת האחרונה (ובעיקר ל- @יונה וקשת שסיכומה הנפלא ממש גרם לי לרצות גם כן לרשום את סיפורנו) שגרמו לי לעשות מעשה ולהתיישב לרשום את סיכום הטיול שלנו, לפני שדברים יחלו להשכח.
אני שמח לחלוק איתכם את טיול השלכת שלנו. חלק אחר חלק.
בקצרה: מדובר על טיול של 25 יום לניו אינגלנד, טעימונת מקנדה ומדינת ניו יורק. זוג בני 35 + זוג תאומים בני 4. בסיכומי אתן דגש על טיול עם ילדים קטנים, כי לדעתי אין מספיק המלצות בנושא זה.
מוזמנים להצטרף לקריאה!
תודה רבה לכולם

יום 5 – יום ראשון ה-29.9.19

היום מטיילים בדאון טאון בוסטון. כפי שאמרתי מוקדם יותר, בערים הגדולות אנחנו טיילנו עם עגלת תאומים. לילדים זה היה נוח, וגם לנו כמובן היה עדיף לקבוע בעצמנו את הקצב ולהמנע מלגרור אותם או להרים בידיים כאשר הם מתעייפים. להבדיל מילדים אחרים בגילאים דומים שאנחנו מכירים שלא מוכנים להכנס לעגלה, הילדים שלנו רק חיכו להיות בעגלה והיינו ממש צריכים לשכנע אותם לפעמים ללכת קצת ברגל.

המלון היה ללא ארוחת בוקר, אז קנינו קפה ובייגלס בסטארבקס שהיה במלון ומשם המשכנו ישר לכיכר קופליי הקרובה והיפהפייה שביקרנו בה אתמול בערב. הבוקר ראינו את הכיכר באור יום, ללא הדוכנים והבמה שהיו שם אמש, והיא כאמור כיכר מאוד מרשימה ומיוחדת. משם המשכנו ברגל כרבע שעה עד ל-public garden שהוא למעשה הפארק במרכז העיר, שצמוד לפארק השני boston common. הם בעצם שני פארקים שונים, אבל הם מחוברים זה לזה ומפריד ביניהם רק כביש. איך שהגענו ל-public garden הילדים נתקלו פעם ראשונה בסנאים מתרוצצים על הדשא, שכ"כ אופיינים לפארקים בארה"ב. אז הם עזבו בריצה את העגלה ורדפו אחריהם משמחה במשך דקות ארוכות ואנחנו נהנינו מהשמש על אחד הספסלים. אח"כ המשכנו לטייל בגן – על גדת האגם, בין הפסלים והפרחים, מעל גשר, סמוך לברווזים והברבורים הרבים. זכינו להנות ממזג אוויר נעים בפארק מקסים ויפה, מלא ילדים ומשפחות כיאה לסופשבוע.

משם המשכנו לפארק ה-boston common  הצמוד. על אף הסמיכות שלהם, שני הפארקים שונים לגמרי במראהם. ה- public gardenהוא יותר מטופח, ירוק, עם פסלים ופרחים, והאגם הגדול שבטבורו הוא גולת הכותרת שלו. ואילו ה-boston common הוא עם מרחבים גדולים יותר, מדשאות רבות, נראה פתוח יותר ועם סמליות היסטורית רבה. זו התחנה הראשונה של ה-freedom trail המפורסם, אותו שביל החירות התיירותי שמסומן בקו אדום ועובר בתחנות שונות בעיר המציגות את ההיסטוריה של בוסטון ושל הקמת ארה"ב, ואותו התעתדנו לעשות בהמשך היום. אך לפני כן רצינו להנות גם מפארק זה. לקחנו את הילדים לקרוסלת סוסים חמודה שהייתה במרכז הפארק (3$ לסיבוב), ומשם המשכנו לגן שעשועים סמוך. גני שעשועים היו פעילות פנאי שחזרה על עצמה הרבה פעמים בטיול. מבחינת הילדים שלנו זו אטרקציה מושלמת. הם לא צריכים יותר מזה, והם נהנים לשחק ולפרוק אנרגיה. עבורנו זה זמן שאפשר לנוח בו קצת, לשבת על ספסל ולהנות מהשמש, מהעיר ומהאנשים שסביבנו, וגם לשחק ולהשתובב עם הילדים. יש גני שעשועים בכל מקום, גם בעיירות קטנות ובמקומות שהם לא נגלים לעין. הרי בכל מקום יש ילדים. הדרך הפשוטה ביותר היא לחפש playground ב-google maps ולקבל את התוצאות הקרובות ביותר למיקומכם. אנחנו עשינו את זה כמה וכמה פעמים במהלך הטיול שלנו, וגם במקומות סואנים וצפופים שמו הסוהו בניו יורק מצאנו גני שעשועים. הילדים תמיד נהנו מאותם רגעים ולא רצו ללכת.

ביציאה מגן השעשועים קלטנו בזווית העין התקהלות גדולה במרכז הפארק. כשהתקדמנו לשם ראינו שיש שם תערוכת מכוניות ישנות ומיוחדות (אבל לא רק), ועשינו סיבוב קצר בין הרכבים. כל בעל רכב עומד בגאווה ליד הכלי המבריק והמצוחצח שלו, מכסה המנוע פתוח כדי שיראו גם מה יש שם, והכל באווירה אמריקאית טיפוסית לגמרי. משם התחשק לנו משהו טעים, וסניף של דנקין דונאטס בצבץ לו מהעבר השני של הכביש. זה היה הרגע שבו הילדים הכירו לראשונה מהם דונאטס, ועד סוף הטיול הם כבר יאכלו לא מעט מהם (גיוונו בין ה-vanilla frosted ל-strawberry frosted)...

משם המשכנו למרכז הפארק להתחיל את שביל החירות. הילדים נהננו מזה והפכו את העקיבה אחרי הקו האדום למשחק. לא התעכבנו בתחנות השונות, אלא בעיקר התרשמנו מהמבנים והקראתי להם מתוך הספר מה קרה בכל מקום. הגענו לקווינסי מרקט. ברחבה הגדולה היה מופע רחוב מוצלח, של 2 בחורים שעשו דברים אקרובטיים מופלאים תוך שיתוף הקהל ותיבול בהומור שנון למדי. בסיום נכנסו לשוק. יש מבחר רב ולקח לנו כמה דקות להתאפס מה בא לנו. בחרנו מכמה דוכנים, התיישבנו בשולחן בפינת ההסעדה במקום, סעדנו את ליבנו ושוחחנו עם זוג אמריקאיות ששמחו לשמוע שאנחנו מישראל והתלהבו מהילדים. בסיום הארוחה קפצנו לחנות יוניקלו שהייתה במרכז לקנות כמה פרטים ומשם המשכנו לטייל ברחובות הסמוכים. בנקודה כלשהי ראינו שחזור של החלפת משמר עם חיילים, תלבושת ורובים. הילדים נפעמו, והמצחיק הוא שבסיום החיילים פשוט החלו ללכת ברחוב כאחד האדם, לבדם, כאילו הם לא שמים לב למדים שהם לובשים מלפני 200 שנה. הגענו לחנות מבית רשת פריימרק שהגיעה לאחרונה גם לארה"ב. אנחנו אוהבים לקנות שם בגדים לילדים, מרמת התחתונים ועד לבגדים לאירועים, ולכן בילינו פה זמן מה ובהחלט יצאנו עם סחורה מרובה.

איך שיצאנו מהחנות והתחלנו ללכת, הילדים נרדמו בעגלה. אנחנו המשכנו לטייל ברחובות, נהנים מהזמן הזוגי שלנו יחד. הגענו חזרה לפארק שבו התחלנו את היום וישבנו קצת על ספסל מול האגם. משם צעדנו חזרה למלון, כשמדי פעם היא נכנסת לחנויות ואני נשאר עם הילדים הישנים עד שהתעוררו.

הערב היה ערב ראש השנה ואמרנו שנלך לאכול ארוחת ערב בציז' קייק פקטורי שנמצא במרכז פרודנשל. אז עשינו את דרכנו חזרה למלון, התארגנו לארוחת ערב ויצאנו. היתרון של מעבר מהיר מהמלון למרכז שירת אותנו נאמנה שוב. הגענו למקום, הזמנו לנו קוקטיילים מיוחדים, אוכל טעים שמגיע במנות גדולות, וחגגנו את השנה החדשה בדרכנו שלנו. לחיי טיולים רבים בהמשך ושנה טובה לכל עם ישראל!

קטיף תפוחים ועוד הפתעות ב-Parlee Farms, MA:

 

 

 

יום 8 – יום רביעי ה-2.10.19

אז היום הוא למעשה יום השלכת הרשמי הראשון שלנו בטיול. עד עכשיו ראינו רק ניצנים של שלכת פה ושם, והגיע הזמן לחוות את האירוע שלשמו התכנסנו.

אז קמנו בבוקר, ירדנו ללובי לאכול ארוחת בוקר במלון. כפי שכבר רשמתי המלון מרגיש ביתי ונעים, וכך גם הייתה ארוחת הבוקר, שהוגשה בלובי לצד אח בוערת. חרף הכותרת של continental breakfast בהחלט היה מבחר גדול של אפשרויות גם לגדולים וגם לקטנים, החל ממנות חמות, דגני בוקר, פירות, מאפים, מעדני חלב ועוד. הצוות היה מקסים, וכפי שהזכרתי ביום האתמול הילדים קיבלו מתנה בובות פינגווין שליוו אותם כל הטיול.

משם יצאנו לכביש 12, דרך הקנקמגוס, מרחק נסיעה של כ-10 דקות מהמלון, לא לפני שתדלקנו את הרכב, כי אין תחנות דלק לאורך הכביש הזה ולא כדאי להיות בלחץ. עוד דבר שכדאי לדעת הוא שלאורך הכביש הזה כמעט ולא הייתה קליטה סלולרית. לנו היו כרטיסי סים של AT&T, שהוזמנו מראש בארץ דרך חברת גלובל 012. מבדיקה ראשונית שלי ראיתי שזו החברה עם הקליטה הכי טובה באיזורים שבהם נטייל בכל החודש הזה, וכן זו חברה עם מוניטין טוב ופריסה גדולה של מוקדי שירות במידה ונתקל בבעיה. גם בטיולים הקודמים היינו איתם והיינו מרוצים. יחד עם זאת, בהרים הלבנים (וגם במקומות מרוחקים נוספים) כל החברות שבדקתי הציגו מפות עם קליטה חלשה. לכן לא כדאי להסתמך על רשת ואינטרנט ביום זה. מה כן אפשר לעשות ? על שיחות טלפון והודעות לא הייתי בונה בדרך הזו, ואם יש משהו חשוב אז כדאי לעשות את זה לפני שנכנסים לכביש. מבחינתי הדבר הכי חשוב בשימוש בטלפון בטיולים זה המפות והניווט, אך כאן זה בהחלט לא הכרחי שכן התוואי הוא די ברור ופשוט נוסעים על כביש 112 עם עצירות רבות לאורך הדרך. עם זאת ניתן מראש להוריד מפות offline ב-google maps, אפשר גם להיעזר בספר של נטע דגני או ספרים אחרים, וגם לקבל מפה במרכז המבקרים (מיד אפרט). בנוסף, במקומות שלא הייתה רשת והיינו צריכים מכשיר ניווט (לאו דווקא ביום זה) השתמשנו ב-navigation המובנה שהיה ברכב, שיש כמעט בכל רכב חדש, אשר הוכיח את עצמו כיעיל ואמין, למרות שהממשק פחות נוח (או שפשוט התרגלנו לתצוגה ועבודה עם waze).

אז אחרי שסיימנו שיחת וידאו עם סבתא וסבא בארץ נכנסנו לדרך הנופית והתחנה הראשונה הייתה ה-Saco Visitor Center על מנת לקבל המלצות איפה כדאי לטייל ולעצור היום בהתאם להרכב שלנו, למזג האוויר ולעונה. ירדתי עם הקטנה ואת פנינו קיבלה אישה מבוגרת נחמדה מאוד. אמרתי לה שאנחנו עם שני ילדים בני 4 ושאלתי אותה מה היא ממליצה לנו לעשות היום איתם. אני חושב שזה שהקטנה הייתה איתי היה רעיון טוב, כי באופן אינטואיטיבי יותר קל להמליץ על פעילות לילדים כשרואים אותם בעיניים ומבינים מה גילם וגודלם, וכך להמליץ על מה שמתאים להם. היא הייתה אדיבה מאוד, ישר הביאה לי מפה קטנה של הכביש וסימנה לי נקודות עצירה מתאימות. הדריכה אותי בדיוק איפה יש מסלולים קצרים שמתאימים לילדים ונתנה לי הכוונה מדוייקת. אני בהחלט ממליץ לשאול כי חלק מהדברים שהיא אמרה לא מופיעים בספרים או בהמלצות אחרות שליקטתי, והיא קלעה בול למה שחיפשנו. בנוסף, שילמתי 5$ עבור חנייה יומית בכל נקודות העצירה בדרך הנוף, וקיבלתי כרטיס שצריך לשים בשמשה הקדמית. יש אפשרות גם לתשלום עצמי בחלק מנקודות העצירה עצמן (מכניסים כסף למעטפה, משלשלים בתיבה, ולוקחים כרטיס).

התחלנו בנסיעה. להבנתי, השלכת עדיין לא בשיאה (לא שיש לי למה להשוות כי זו פעם ראשונה שאני פה) אך בהחלט עצים רבים כבר שינו את צבעם, וחלקם כבר עומדים עירומים. יחד עם זאת חלק גדול וניכר עדיין ירוק. עצירה הבאה: הגשר המקורה Albany. גשר עץ רחב שנבנה לפני כ-150 שנה כדי לאפשר תחבורה מעל הנהר. המון מטיילים יחד איתנו נפעמים מהנוף המהמם. נהר רחב שוצף וקוצף, על רקע של סלעים חלקים ויפים והמון עצים ירוקים עם נקודות צבעוניות. הילדים ראו עץ שכולו ורוד והתלהבו. כל אחד אסף עלה שאהב. בהמשך הטיול אספנו עלים רבים (רק שלמים ויפים שעברו סלקציה) והבאנו אותם לארץ כדי להראות לחברים בגן, כי זו העונה שבדיוק מלמדים על סתיו ושלכת. הגננת כל כך התלהבה שביקשה מאיתנו לשמור את העלים ולניילן אותם, כדי שתוכל להשתמש בהם גם בשנים הבאות.

נקודה הבאה: Lower falls. הנוף מרהיב. מקבץ גדול של סלעי גרניט גדולים על הנהר שניתן גם לקפץ עליהם, ובסופם נוצרים כמה מפלונים קטנים ויפים שיוצרים מעין בריכה במרכז הנהר. המים קרים מאוד, והזרימה בנהר חזקה.

נקסט, Rocky Gorge. שביל קצר מהחנייה מוביל אותנו לגשר מעל הנהר הגועש. משם נכנסנו לדרך מקסימה בתוך היער. הילדים רצים, משתוללים ואוספים ענפים. כל אחד מהם מצא "מטאטא" - ענף ארוך ובסופו "פונפון" ממחטי אורן. כך הם טיאטאו את הדרך מהענפים והעלים, ושיחקו זה עם זו, וגם איתנו. מדי פעם אנחנו מגלים פטריות שונות ומשונות בין העצים והסלעים, נהנים מיופייהן ומזהירים את הילדים לא לגעת בהן. בסוף השביל מגלים פינה קטנה ומופלאה הצופה על אגם מדהים המוקף בעצים שהשלכת החלה להופיע בהם. Falls Pond שמו. לוקיישן נהדר לצילומים. התמוגגנו מיופי הבריאה בנקודה הזו. ניתן גם לצעוד סביב האגם אך ויתרנו על התענוג הזה הפעם, וחזרנו לרכב באותה דרך שבאנו.

אנחנו ממשיכים בנסיעה ושמים לב שיש מקטעים בדרך שבה השלכת הרבה יותר חזקה וצבעונית, ובאיזורים אחרים הירוק עדיין דומיננטי, אך מנוקד בכמות משתנה של עצים כתומים, אדומים וצהובים. בכל אופן הדרך מרהיבה ומקסימה, ואני בטוח שיפה כאן גם לא בעונת השלכת.

תחנה הבאה – בהמלצתה של הגברת ממרכז המבקרים שפגשנו בבוקר הייתה Russell-Colbath Historic Site. מדובר למעשה בבית חווה היסטורי מ-1832 שמשמש כמוזיאון ולצידו אסם גדול פתוח המציג תערוכות ובית קברות עתיק. בבית ובבית הקברות לא ביקרנו, אך נכנסנו לאסם כי הגברת הסבירה לנו שלצד האסם יש נקודת כניסה למסלול מעגלי קצר בתוך היער הנקרא  rail and river trail(פחות מקילומטר בודד) שיתאים ברמתו לילדים. פרט אלינו ולמשפחה ישראלית נוספת שפגשנו שם, היינו לבד בשביל. התחלנו לצעוד במזג אוויר קריר ונעים שהורגש עוד יותר תחת העצים, בדרך מישורית ופשוטה, עם עשרות עצים בשלבי שלכת מתקדמים, גזעים המונחים על הקרקע שניתן לקפץ עליהם, מרבדים של עלים חומים שנפלו מהעצים וציוצי ציפורים למכביר. מגרש משחקים מהטבע לילדים. בשלב כלשהו מצאנו את עצמנו לבד ביער ושמנו מוזיקה בטלפון שגרמה לילדים ולנו לרקוד ולשיר במעבה היער עם עצמנו. חוויה משפחתית מקסימה. מה שהוסיף לקסם היה משב רוח קל שהופיע פתאום וגרם לעשרות עלים ליפול מצמרות העצים באופן מסונכרן בחלקים שונים של החורש, כאילו היו קונפטי טבעי והצטרפו לריקוד שלנו.

הילדים כבר החלו להרגיש עייפות, ואולי גם אנחנו, אבל לא יכולנו לוותר על עצירה במפלי סבאדי (Sabbaday Falls). מדובר באחד הלוקיישנים הפופולריים לאורך דרך הקנקמגוס ואכן היה עמוס מטיילים, אך עם זאת לא הרגיש צפוף. הליכה קלה של כ-15 דק' (בעלייה) מובילה לסדרת מפלים מקסימים ויפים שזורמים בין נקיקי סלעים. הצפייה במפלים עצמם מתחילה במפלס נמוך, ומשם עולים על גשרי עץ קטנים לראות את המפלים מנקודה גבוהה יותר. צריך קצת להיזהר כי הקרקע והסלעים שהולכים עליהם עלולים להיות רטובים ומחליקים. הדרך לא הייתה קשה לילדים והעצירה בהחלט מומלצת ומצדיקה את הפופולריות של המקום.

משם ל- Sugar Hill Overlook, עצירה אחרונה בהחלט להיום, ורק כי היא הייתה ממש קרובה, קצרה וללא הליכה. מדובר בתצפית פנורמית על ההרים באיזור והעמק שנוצר בהם, ושם כבר השלכת הייתה יפהפיה (ואולי לזה קוראים שיא השלכת? קשה לדעת, כי לאורך כל הטיול נתקלים בעוד שיא ועוד שיא). תצפתנו בהנאה גדולה על הנוף, צילמנו תמונות יפות והתרגשנו מהנופים המיוחדים.

נכנסנו לאוטו, והגיעה השעה לארוחת צהריים מאוחרת. לפני כן, אני חייב להגיד מילה טובה על האופן בו האמריקאים מנגישים את הטבע לציבור הרחב ודואגים לתשתיות מתאימות, ויחד עם זאת לא פוגעים בנוף ובטבע, ומעצימים את החוויה לצד נוחות רבה. בכל אחת מנקודות העצירה יש מספיק חנייה לרכבים בכל הגדלים. בכל מקום היו שירותים מסודרים ונקיים עד כמה שאפשר (מין סוג של בול פגיעה), שבילים מסודרים, גדרות שמשתלבות עם הנוף (ולא מתכת רעועה ופשוטה), שילוט רב, פחי אשפה, ניקיון ותחזוקה. אין ניסיון למסחר את המקומות. אין קיוסקים, דוכנים או גזלנים למיניהם. נראה שהושקעה מחשבה רבה, והכל נעשה בצורה מקצוענית מאוד ולא חובבנית כמו שלעיתים אנו רואים במחוזותינו. כמובן שברור שהתקציבים שהושקעו ומושקעים שם גדולים, והלוואי עלינו להגיע לשם. פשוט תענוג לטייל כך!

החלטנו לחזור ל-North Conway בדרך שבאנו ולחפש מסעדה אסייתית שכל כך היה בא לנו (הז'אנר האהוב עלינו). האינטרנט עדיין משובש, ולכן רק במהלך הנסיעה כשהתקרבנו לעיירה הצלחנו להיכנס ל-yelp ולאתר מסעדה. בחרנו בתאילנדית שמדורגת גבוה, להפתעתנו הייתה ממש קרובה למלון שלנו. המקום נקרא Thai Nakonping Restaurant. נכנסנו למסעדה לקראת השעה 15:00, בחור תאילנדי קיבל את פנינו, ומלבדנו סעדו במסעדה רק עוד משפחה אחת. תהינו אם זה אומר משהו על המקום, אבל הוא היה נראה טוב והחלטנו ללכת עם ההמלצות החיוביות שקראנו, וחשבנו שאולי בגלל השעה המאוחרת לצהריים אין הרבה לקוחות עכשיו. הזמנו כמה מנות לנו (קארי מסאמן ונודלס) ולילדים (שיפודי עוף) והאוכל הגיע מהר מאוד, אותנטי וטעים. בהחלט הייתה ארוחה מוצלחת והרגיש לנו קפיצה קטנה לתאילנד.

את סיום היום הקדשנו לאאוטלט המפורסם Settlers Green Outlet Village שנמצא בליבה של העיירה, שזה בעצם אומר 3 שעות עד לסגירה. מילה כללית על שופינג: בעקרון אנחנו ישנים פה 3 לילות והתכנון היה לסגור כל יום בשופינג קצר. אנחנו מאוהבי הקניות בחו"ל (בשילוב עם דברים אחרים כמובן) ובהחלט מקדישים זמן לקניות, גם כי נהנים מזה וגם כי צריך להחליף מלתחה, לילדים ולנו, ובאופן כללי אנחנו תמיד מרוצים מהמחיר ומהאיכות שאנחנו מוצאים בארה"ב (אם כי לא תמיד מוצאים זול). באופן כללי אנחנו מאלה שפחות קונים בארץ, יותר קונים בחו"ל. ברור לנו שעם ילדים יותר קשה לעשות שופינג במשך שעות ארוכות ולכן התוכנית הייתה לנצל כל יום את סוף היום לכמה שעות במתחם. לא עבד לנו בדיוק. אתמול לא הספקנו והיום נותרו לנו רק שלוש שעות.

ואיך עושים שופינג עם ילדים קטנים ? בהחלט שאלה שנשאלנו עוד בארץ, ולמרות שידענו שנסתדר לא הייתה לנו עדיין תשובה טובה ומלאה. כשהם היו קטנים היינו משתדלים לעשות קניות כשהיו נרדמים בעגלה בשנת צהריים. כעת הם גדלו ואחרי שחזרנו יש לי כמה תובנות: בגלל ההליכה המרובה, ועוד באאוטלט פתוח, כדאי לבוא עם עגלה (למי שמטייל עם עגלה). כך הילדים נחים בעגלה ולא מקטרים על ההליכה הרבה. כמו כן, בד"כ לפני שאנחנו מגיעים לאאוטלט אני מסתכל מראש באתר שלו איזה חנויות יש במקום כדי לתכנן מהלכים בהתאם, ולא לבזבז זמן ולפספס את מה שמעניין אותנו. על אחד כמה וכמה שהילדים מתלווים אלינו. המפתח הוא להמנע משיעמום של הילדים. גם כאן תיק הפלא של כל אחד מהילדים (ראה יום 1) עזר מאוד. הם הוציאו בעגלה או בפינה בחנות חוברות צביעה, מדבקות, משחקים והעסיקו את עצמם במשך זמן רב. במקומות אחרים שעשינו קניות בטיול הילדים לעיתים העדיפו לרוץ ולשחק זו עם זה בחנות. כל עוד זה היה בגבול הטעם הטוב ולא הפריע לאף אחד אחר, זרמנו עם זה. שהיה צריך להשתיקם ולהרגיע אותם, פעלנו בהתאם. לעיתים אחד או אחת מאיתנו ההורים (בעיקר אחד...) היה איתם בהמתנה שהשני (בעיקר השנייה...) יסיים (תסיים...). אסטרטגיה אחרת הייתה להפריד כוחות: כל אחד מההורים הלך עם ילד/ה אחד/אחת לחנות אחרת, וכך לילדים היה קל יותר לא להשתולל. הרבה פעמים הם בעצמם השתתפו בחוויית הקנייה והתלהבו לבחור לעצמם פריטים, לעזור לאמא ואבא לבחור ולהיכנס איתנו לתאי ההלבשה. כמובן שזה תלוי גם בילדים עצמם, במזג שלהם ובמידת הסבלנות שקיימת אצלם. כל אחד מכיר את ילדיו ויידע להתאים את הגישה שעובדת במקרה הפרטי שלו.

ספציפית לגבי האאוטלט בנורת' קונווי – די מאכזב יחסית לאאוטלטים אחרים שהיינו בהם (וגם לזה שנהיה בו בהמשך הטיול). אמנם רשימת החנויות גדולה והרבה מהן פופולריות ואהובות עלינו, אבל הסחורה עצמה בחנויות שדגמנו (גם ביום זה וגם בביקור נוסף שערכנו בהמשך) לא הייתה מוצלחת. הרושם שקיבלנו הוא שהרוב ישן, לא לטעמנו ואף פגום במקרים מסויימים, המבחר לא היה גדול, היו חסרות מידות בהרבה דברים, והמחירים לא היו אטרקטיביים כפי שציפינו. ברור לנו שזה אאוטלט, אבל גם יחסית לאאוטלט הרמה כאן הייתה נמוכה.

בדיוק כשסיימנו החל קצת לטפטף. חזרנו למלון. הילדים צפו בסרט קצר. אני קפצתי להביא מגש פיצה האט לכולנו, לא לפני שהתחממתי עם כוס מסיידר התפוחים המצויין שהמלון מציע. סיימנו יום גדוש ונפלא, והגיע הזמן לצבור כוחות למחר. כי מחר הולך להיות יום עוד יותר עמוס, גם בפעילויות, גם בהפתעות וגם בריגושים.

שייט באלף האיים (אלכנסדריה ביי) והתחלה של טורונטו:

 

גן החיות של טורונטו ומופע זיקוקים מעל מפלי הניאגרה: 

 

@rinisco

מרשים מאוד! כל הכבוד לך!

כמה עמודים יוצא לך בערך הלופה (כתלות במספר ימי הטיול כמובן) ? 

@יונה-וקשת

וואו נראה נהדר – תודה על הטיפים והדוגמאות! 

זה עוזר מאוד!

@אנשיםטובים

כרגיל הרבה מחשבות והערות מצויינות, תודה!

ההתבלטות שלי היא האם הסיכום בפורמט רחב ומפורט רלוונטי לאלבום תמונות (לאו דווקא משיקולי תקציב). כלומר האם זה “שווה” או “מעניין” מספיק כדי להוסיף את זה לאלבום.

ברור לי שכדאי להוסיף טקסט – הדילמה אם זה ברמת “היום עשינו שייט לוייתנים ואח”כ ביקרנו בחוף הים המקסים” או ברמת הסיפור, הפירוט והטיפים. לא בטוח שהסיכום המפורט מעניין ורלוונטי, בטח שלא בגרסה שהועלתה לפורום. כלומר – לא בטוח שקריאה מעמיקה תעניין את מי שיעיין באלבום (בעיקר אנחנו כמובן אבל יכול להיות גם כל אחד אחר שיזדמן) ולא ירגיש טרחני מדי. 

בהחלט חשבתי להדפיס את הסיכום המפורט ולשמור אותו בסמוך לאלבום המעוצב, ובאלבום לתת מידע יותר מינימלי ואינפורמטיבי.

אם הייתי מוצא דוגמאות שאחרים עשו לשילוב סיפור טיול + תמונות הייתי אולי משנה את דעתי אם התוצאה הייתה מוצלחת בעייני. אם מישהו יכול לתת דוגמא מעניינת שהוא עשה אני אשמח מאוד.

שלום לכולם,

ימים לא קלים, אך נעבור אותם בהצלחה.

מי שזוכר, אני ומשפחתי יצאנו לטיול של חודש בצפון מזרח ארה”ב בסתיו האחרון.

כשחזרנו כתבתי סיכום טיול מפורט שהעלתי לכאן:

https://community.lametayel.co.il/topic/154230/%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97-%D7%90%D7%A8%D7%94-%D7%91-%D7%A2%D7%9D-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%92%D7%99-%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99-2019?page=1

 

הרבה רשמו לי שהם מתבססים על הסיכום שלהם לאלבומי תמונות מעוצבים (לופה ודומיו).

אז רציתי לשאול מה הטיפים שלכם לארגון וסידור האלבום ?

אני יותר מתלבט על כמות הטקסט שהייתי רוצה להכניס. האם ממש ברמת הסיכום, או שרק במתן כותרות מעניינות ליד כל קבוצת תמונות ? האם לספר חוויות, ואם כן באיזו רמת פירוט, או לתת את מירב הנפח לתמונות ? מצד אחד אני רוצה לתת גם מקום גם למלל כדי שיהיה כייף להזכר בחוויות עצמן בעוד כמה שנים שהזכרון יהיה פחות חזק, מצד שני זה אלבום תמונות ואני לא כ”כ בטוח שזה מתאים, ובלאו הכי הסיכום קיים אצלי במחשב.

מה הטיפים שלכם ?

אני הכי אשמח לראות דוגמאות מנצחות !

תודה רבה ובריאות לכולם

גיא

היי

אנחנו היינו שנה שעברה בסוף ספטמבר בבוסטון, זוג+2. מצרף לך קטע מסיכום שכתבתי על דילמת הלינה בבוסטון – ואם לאמלק אותו אז תנסי בpriceline, אנחנו תפסנו חיר ממש טוב במלון שרתון במרכז העיר:

“איפה החלטנו ללון בבוסטון ? זו הייתה שאלה מרכזית בזמן התכנון. היות והלינה בבוסטון יקרה, בטח בחודשים ספטמבר-אוקטובר שמביאים איתם המוני טיילי שלכת, רוב המטיילים (ובכללם גם המלצה שחוזרת על עצמה כאן) מעדיפים לישון בפאתי העיר או באחד מפרבריה ולהגיע לעיר בתחבורה ציבורית או רכב ולחנות בחניון. זו גם הייתה המחשבה שלי בהתחלה. אבל לאט לאט הבנתי שנסיעה בתחבורה ציבורית עם הילדים כל בוקר וערב תהיה פחות נעימה, ואם נרצה לחזור לחדר במהלך היום זה יהיה פחות נוח, ואולי אני חוסך קצת כסף אבל מבזבז זמן טיול יקר בנסיעות (שגם הוא שווה כסף), וחנייה יומית תייקר את הסיפור וגם תגביל אותנו לטייל באיזור שבו נמצא הרכב, ובכלל מגורים במרכז העיר תמיד נותנים תחושה יותר מקומית ומעצימים את החוויה. לכן ניסיתי את מזלי וחיפשתי מלון בעיר עצמה לראות אם אני מוצא דיל שווה. בביקורי הקודם בעיר מאוד אהבתי את איזור ה-back bay (למרות שאז לנתי באיזור אחר דווקא) והוא היה נראה לי מאוד מוצלח לשהות. מצאתי מלון לא רחוק ממרכז פרודנשל במחיר זול יחסית לבוסטון בעונת השלכת של 220$ ללילה. שאר המקומות באמת היו הרבה יותר יקרים. הבנתי שאצטרך לשלם גם על החנייה כ-30-40$ ליממה. שקללתי את זה במחיר החדר. היינו מוכנים לשלם מחיר טיפה יותר יקר מהפרברים, וללון במרכז העיר. המלון שמצאתי היה בינוני ברמתו, אך השלמתי עם הבחירה. כמה חודשים לפני הטיסה הצצתי באתר Priceline וראיתי שמוצע שם מלון (שאת שמו הם מסתירים כמובן) באותו איזור, בדירוג מאוד גבוה, במחיר של 180$ ללילה. מהצלבה שעשיתי באתר (וזה די קל ב-Priceline להשוות בין המלונות החסויים למחירים באותם המלונות כאשר הם לא חסויים) הנחתי ב-99% שמדובר על מלון שרתון, שנמצא ממש על פרודנשל סנטר, במיקום מצויין. גם מלון יותר טוב וגם יותר זול מההזמנה שביצעתי. יש גם אתרים ובלוגים שעוזרים לך לנחש מהו המלון המוצע. הזמנתי את המלון, ובאמת זה היה שרתון. המחיר היה מעולה, המיקום היה נהדר, וכשהגענו למלון עצמו הבנו שהרמה גבוהה, החדר גדול ונוח והבחירה הייתה מאוד מוצלחת. היה נחמד להיות במלון גדול לעומת המלונות הקטנים שאנחנו בד"כ לנים בהם. אפילו היה נטפליקס ויוטיוב מובנה בטלוויזיה, מה שהיה נחמד בשעות הערב לילדים. יתרון נוסף הוא שיש מעבר ישיר מהמלון למרכז פרודנשל כך שלא חייבים לצאת ישר לרחוב, ובמקרה שקריר ומזג האוויר סגריר (אצלנו טפטף מעט באחד הימים) זה ממש נוח שאפשר להגיע ולהיות במתחם הזה.”

 

 

@נירית 

@שמחת הפרטים הקטנים 

תודה על התגובות

 

אשמח לשמוע על המלצות למקומות לינה ספציפיים אחרים במיקומים מוצלחים

תודה

 

גיא

שלום לכולם

מתכננים טיול לקיץ של 17 יום בצפון איטליה סביב האגמים וההרים. ההרכב – זוג הורים + זוג ילדים בני 5. מתורגלים בטיולים ונסיעות ארוכות. (בקיץ בילינו חודש ימים בצפון מזרח ארה”ב, כשחלק ניכר מהטיול היה מסע רכוב באוטו).

בין היתר בתכנון – 6 לילות בדולומיטים.

מצאתי בית חווה מקסים שהתאהבתי בו וממש בא לי לשהות בו. בית גדול, משופץ ומודרני בין ההרים. חיות חווה. נחל בחצר. גינה גדולה. נראה מושלם, כמו בחלומות. הבעיה היא שאני לא כ”כ סגור על המיקום.

בני משפחה ייעצו לי ללון יותר צפונית באיזור Canazei, אחרת אצטרך לבלות זמן רב בכבישים.

מצד שני – אם אני אשן יותר צפונה, אז בימים אחרים שנטייל באיזורים דרומיים, נצטרך לנסוע זמן רב.

ממה שראיתי – לא משנה איפה אני אשן, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיהיה לנו זמן נסיעות (ואנחנו לא כ”כ מפחדים מנסיעות, למרות שנשמח לצמצמן כמה שאפשר).

אפשר גם לחלק את 6 הלילות ל-2 מקומות, אבל יש לנו העדפה לצמצם מעברים ולהשאר באותו מקום כשבוע.

אני לא מצליח להגיע למסקנה מהי האפשרות האופטימילית: האם להשאיר את ההזמנה בבית החווה החלומי ולקחת בחשבון שיהיו נסיעות, האם להצפין ולחפש מקום לינה אחר (ולוותר על בית החווה המקסים), האם לחלק את הלינה ל-2 מקומות לינה ?

אשמח לשמוע את דעתכם ולקבל תובנות

 

מצ”ב תמונה של מפת האיזור, כאשר איזור מקום הלינה שהזמנו מסומן בעיגול אדום:

תודה רבה לכולם על התגובות החמות! אני מוצא את עצמי קורא בהנאה צרופה סיכומים רבים בשנים האחרונות של חלקכם ושל אחרים, (גם למקומות שעוד לא היינו בהם והם לא בתכנון כרגע), וזה תמיד מעורר בי חזק את יצר הטיולים, עד שסוף סוף הוצאנו אנחנו לפועל את החלק של צפון-מזרח. כבר מפנטזים על הטיול הבא: אולי להשלים מקומות במערב ? ילוסטון ? רוקיס קנדיים ? ואולי בכלל פלורידה ? בכל מקרה זה יחכה כמה שנים בתור...

בהיבט של טיול עם ילדים קטנים – אנחנו מרגישים שבכל טיול דילגנו על משוכה וראינו שהכל בסדר. התחלנו עם נופשון ביוון, אח”כ שבוע בברלין בגיל שנה וחצי, אח”כ 20 יום בתאילנד, ועכשיו כמעט חודש בארה”ב עם רכב בטיול מתגלגל… אני מקווה שאנשים אחרים יאמצו את הגישה הזו ולא ירתעו לטייל עם ילדים קטנים, כי יש בזה כל כך הרבה ערך מוסף לחוויה המשפחתית, ועם הכנה נכונה לטיול אזי השמיים הם הגבול. זו למעשה הייתה אחת המטרות העיקריות שלי בפרסום הסיכום הזה, ואני אשמח לסייע בטיפים ובתשובות לשאלות למי שיהיה מעוניין.

אני בהחלט מוצא שהפורום הזה הוא המקור הכי טוב ברשת (לכל הפחות בעברית) לטיולים בצפון אמריקה. כמות הידע שהוא מעניין ורלוונטי כל כך גדולה ומעשירה, וגם התשובות המעולות והסבלניות של המומחים, מסייעים לבנות טיול מ-א’ ועד ת’, כל אחד על פי מידותיו והעדפותיו.

סיפורי הטיול של הגולשים מרתקים ומוסיפים נופך אישי ואני מקווה שגם הסיפור שלנו יתרום את חלקו.

וכמו שסיגל רשמה והתחברתי לזה ממש – “שנמשיך לטייל ”

 

איזה טיול מגניב וסיכום מעולה! מודה שאני פחות מתחבר לטיול בקרוואן, אבל מי יודע אולי יום אחד…

בכל אופן התמונות מהממות ועושה חשק להגיע גם לשם ! 

יום 26 – יום ראשון ה-20.10.19

Time to say goodbye…

אז זה היום האחרון שלנו בטיול... הטיסה יוצאת ב-18:00, כך שיש לנו זמן לטייל עד 14:00 בערך. החלטנו לא להתרחק יותר מדי היום, ובמילא לא היו לנו עוד דברים שרצינו לעשות בעיר ולא הספקנו. החלטנו לפתוח את היום באיזי, לקום קצת יותר מאוחר, לעשות פינישים אחרונים לאריזות וגם לאכול ארוחת בוקר טובה במסעדה שצמודה למלון. במלון שלנו אין ארוחת בוקר, אבל הוא עובד צמוד עם המסעדה שלידו ואפשר לאכול שם ארוחת בוקר בהנחה. סעדנו את נפשנו עם אגז בנדיקט מופלא וחביתה לילדים. לילדים היה חסר קצת ירקות, ונזכרנו שיש לנו במקרר בחדר מלאי ירקות עוד מהטיול הרכוב, אז הבאנו להם והוספנו להם בצלחת (-:

לאחר מכן דאגנו לאחסן את כל המזוודות, התיקים והכסאות לרכב וסוף-סוף יצאנו לדרך. החלטנו שנטייל היום קרוב למלון, באיזור האפר ווסט סייד עד קולומבוס סירקל, נתרשם מהרחובות והאנשים, נטעם משהו טעים, ניכנס קצת לחנויות ואולי גם סוף-סוף נמצא לאשתי נעלי ספורט. עמדו לפנינו כ-3 שעות ויצאנו מהמלון במהרה לפגוש את בני המשפחה שכבר מחכים לנו באיזור לינקולן סנטר. בהפתעה גמורה, גילינו חנות נעליים ענקית ממש מול תחנת הסאבווי שליד המלון, שממנה היינו עולים ויורדים מדי יום בשבוע האחרון. איך לא שמנו לב לזה עד עכשיו ? תוך פחות מעשר דקות (ועוד היינו בלחץ של זמן) היא בחרה 2 זוגות של נעלי ספורט מהממות ובמחיר מעולה. בסוף דברים מסתדרים על הצד הטוב. בדיעבד, הצטערתי שגם אני לא חיפשתי.

מכיוון שהנסיעה קצרה ולא רצינו להסתרבל ברכבת עם העגלה והכל, רק כ-20 בלוקים דרומה, החלטנו לקחת אוטובוס במקום סאבווי. גם ככה הילדים רצו ממש לנסוע באוטובוס, אז שימחנו אותם על הדרך. במהלך הנסיעה אישתי החליפה את הנעליים הישנות (שנקרעו בטיול) לנעל החדשה. כשירדנו מהתחנה היא הניחה את הנעליים הישנות בפינת הרחוב והלכנו לנקודת המפגש עם החברים. אחרי כמה דקות חזרנו לאותה נקודה, והנעליים כבר הספיקו להיעלם. מי היה מאמין שכ"כ זריזים פה?

אז טיילנו לאורך רחוב ברוודוי ולמזלנו הרע התחיל גשם בשעות האחרונות שלנו בעיר. בהחלטה של רגע החלטנו להיכנס למרכז הקניות של קולומבוס סירקל. הרבה חנויות יוקרה ואין משהו שמעניין אותנו באמת, אבל איזו אלטרנטיבה יש לנו עכשיו כשגשום בחוץ ויש לנו כ"כ מעט זמן עד שנצטרך לחזור למלון ? החלטנו לשבת בבית הקפה הצרפתי הידוע "Bouchon" בקומה העליונה, אך כנראה שאנחנו לא היחידים שחשבו על זה. המקום היה מלא עד אפס מקום ולא היה סיכוי למצוא שולחן לכ"כ הרבה אנשים. נזכרנו שבקומה התחתונה יש מתחם של Whole Food Market. למי שלא מכיר מדובר בכולבו ענקי לאוכל, שאפשר לקנות בו גם דברים לאכול במקום, וגם מוצרים הביתה. יש שם הכל. כל סוגי האוכל, פינה עם מלא מרקים, מאפייה, מעדניות, כל הרטבים בעולם, מה שרוצים יש שם. אז הסתובבנו שם קצת, קנינו מאפים טעימים לנו ולילדים והופ, כמו סינדרלה, נגמר לנו הזמן.

מהר מהר נפרדנו מהמשפחה, המון חיבוקים ונשיקות. היה כייף אמיתי. עשינו את דרכנו לסאבווי, ומשם בריצה קלה למלון.

השוער במלון עצר לנו מונית צהובה גדולה, כי היו לנו באמת המון ציוד. לא ראיתי צורך לארגן הסעה מראש, כי יש כל כך הרבה מוניות בחוץ, וגם תמיד אפשר להזמין עם אובר או ליפט אם צריך. הנסיעה לקחה כשעה עד ל-JFK, אני העברתי את הזמן בשיחה עם הנהג הבנגלדשי והם נרדמו. בסוף אחרי שהנשמה כמעט יצאה לנו מלשבת באוטו שעה עם כל הפקקים והגשם הגענו. התלאות לא נגמרו כי הצ'ק אין בדלתא היה אוטומטי במכונות, אבל לדרכון של אשתי היה צריך לעבור עם פקיד בגלל שינוי שם. שוב מתעכבים. אח"כ מוסרים מזוודות אצל פקיד אחר. להפתעתנו, הוא גילה גמישות בכך שמזוודה אחת עברה את המשקל המותר, בעוד שהאחרות היו רחוקות מהיעד המותר. חברו כמעט כפה עלינו להעביר דברים מתיק לתיק, אבל הפקיד הנחמד אמר שזה מיותר ואין צורך. הוא שינה כמה דברים במחשב ואמר שזה יעבור והכל בסדר. משם הלכנו למסור את כסאות הבטיחות בכבודה חריגה וסיימנו את שלב הצ'ק אין. השלב הבא – בדיקה ביטחונית. מגיעים לתור ונדהמים - וואו כמה אנשים! כמות מטורפת עומדת בתור מחכה לבדיקות שכנראה אורכות זמן. למזלנו העצום, היינו עם עגלה והכניסו אותנו דרך תור צדדי שמיועד למשפחות עם ילדים קטנים ובעלי מוגבלויות. ואז גם גילינו למה יש תור. מסתבר שכל התור מתנקז לצוואר בקבוק אחד, כדי לעבור ליד כלב שמריח את האנשים ואת החפצים שלהם. כלב אחד, על כל האנשים. וזה לוקח זמן, כי צריך לעבור בזוגות בצורה מאוד מסוימת ובקצב יחסית איטי. פעם ראשונה שנתקלתי בדבר כזה. עברנו בשלום את הכלב, אך אני בטוח שאם לא היינו עם הילדים היינו עומדים לפחות שעה בתור. מכאן הכל רץ. בדיקה ביטחונית רגילה, דרכונים והלאה לדיוטי פרי. הגיע זמן לארוחת צהריים לפני המטוס – מקדונלדס אחרון שלנו בארה"ב! אחרי האוכל המשכנו למטוס.

הטיסה הייתה מעולה. כזכור קנינו טיסות דרך אייר פראנס עם קונקשיין בפריז. הלג ניו יורק-פריז בוצע ע"י דלתא. היה נהדר. הטיסה יצאה ב-18:00 כך שישנו חלק גדול מהטיסה. האוכל היה טעים, והשירות היה מעולה. הילדים התנהגו ממש יפה ובעיקר היו מבסוטים שמותר להם לראות טלוויזיה ולשחק באייפד כמה שהם רוצים. מבחינתנו,  בטיסה אין הגבלות, רק שיעבור בשלום ומהר, כי זו גם ככה טיסה ארוכה ומייגעת.

בהגיענו לפריז היו לנו שעתיים קונקשיין שחלף במהרה. בשדה בפריז צריך לעבור בין האזורים השונים בטרמינל עם רכבת, ואח"כ היה לנו זמן לשתות קפה בסטארבקס ואפילו לקחתי את הילדים לג'ימבורי קטן וחביב. הטיסה לת"א הייתה במטוס הרבה יותר קטן ופשוט, אך בסך הכל עברה בסדר גמור. הגענו הביתה שלמים ומרוצים.

נהנינו מכל רגע בטיול הזה, זו הייתה חוויה של פעם בחיים ואנחנו מאוד שמחים על כך. נשאר לנו רק לצפות ולחכות לפעם הבאה. בתכנון של קיץ 2020 – צפון איטליה. לאמריקה עוד אין תאריך יעד, אבל ברור לנו שאנחנו עוד נשוב, ואולי יותר מהר משאנחנו חושבים.

תודה רבה לכל מי שעזר ותרם לנו מהידע הרב שלו, אם בעקיפין ואם במישרין. תודה לכל מי שקרא וליווה את הסיכום הזה. אני מקווה שהוא יעזור גם למטיילים עתידיים, ובעיקר ישפוך אור על טיול עם קטנים, שבהחלט יכול להיות חוויה מטורפת, מגבשת וייחודית והרבה פחות מפחידה ממה שאנשים חושבים.