מכיוון שכעת אנחנו גם באוסטריה, אז קשה לי קצת לשלוח תמונות [הם על המחשב בבית], אז נקווה שיסתדר לי כשנחזור...

 דוקטור דו ליטל –  תודה רבה על הקישור לבדיקות החינמיות, רשמנו, בדקנו, ויצא שלילי... שימו לב שניתן לקבל תוצאה שלילית שמנוסחת כך:  NOT DETECTED, יכול להיות שלכם זה מוכר, לי זה היה חדש [ובתחילה טיפ' טיפה הלחיץ שלא כתוב 'נגטיב']

נחזור לטיולינו ההוא מתחילת הקיץ.

איפה אחזנו?

שחזרנו שיכורים ולא מיין... מהעיירה האלשטט!

קמנו למחרת, בהחלטה שביום הזה האוטו נשאר בחניה...

הלכנו רגלית לרכבל של סנט גילגן, וגילינו רכבל משודרג לחלוטין – היינו בטוחים שהכל קשור לאיטליה... אבל עיון במקורות חשף, שזה קרה כבר קודם... כנראה בתקופת הקורונה שהכל היה סגור, הם נצלו את הזמן לשיפוצים ושינויים.

בכל מקרה, מהרכבל הישן והידני, עברו באתר לרכבל משוכלל, וחדיש, שאמנם גם בו נסענו אנחנו לבדינו [עניני הקורונה] אבל הוא היה מתאים ל  6 אנשים להערכתי.

עלינו לפסגה, ומשם נפרסו לעינינו אגמי האזור, בלי שנתווכח אם זה אכן 7 אגמים או פחות.

למי ששכח, בעבר התלוננתי על האוסטרים [https://community.lametayel.co.il/topic/140084/%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%9F-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95/43 ] שאינם מכירים במדינת היהודים, ושמים שילוט על כל העולם חוץ מאיתנו.

הם כבר את העונש שלהם קבלו...

כשהגענו למקום, ראיתי את כל השלטים זרוקים בצד [כנראה מישהו החליט על 'תג מחיר' ואמר 'גם לי גם לך לא יהיה'...] והאמת היא, שכל המקום עבר מתיחת פנים ממש.

מיטות שיזוף מסוג שונה במקצת ומרפסות תצפית שונות קמעה...

ושוב ישבנו שעות ובהינו בנוף [פשוטו כמשמעו] יחד עם המראות הנפלאים של המרחפים למיניהם.

מיצינו? לא יודע, אבל בחיים צריך להתקדם.

אז פנינו לרדת ומשם לארוחת צהריים בדירה, ומשם הוחלט שיורדים לטיילת ליד האגם בסנט גילגן.

מה אומר לכם? השלווה הרוגע והיופי, זה משהו שאני מקווה שאני לוקח איתי לארץ...

ואכן, בשעות הלילה המאוחרות, נסענו [כ 3 שעות +] לעבר שדה התעופה, כדי לגלות שאנו הטיסה היחידה שתצא בשעות הקרובות, ואף הדיילות התייצבו מאוחר מאד [פחות משעתיים לפני הטיסה].

ושוב חזרנו על החוויה של לחזור ארצה....

כן נזכה לשנה הבאה [זכיתי כבר לעשות זאת שוב לאחר חודש, בתחילת יולי, אבל זה כבר קשור לסיפור אחר, ונכון, גם כעת אני באותו המקום וכמעט באותה השעה..].

תודה רבה לכולם, על ההשתתפות [מי בצפיה, מי בלייקים, ומי בתגובות מפרגנות ומעודדות].

לא אמשיך את הדיון על הנקיקים, לבדי... אבל אציין שהיום ביקרנו גם בקניון [ Wimbachklamm] וגם בקניון [ Almbachklamm]. ואולי עוד נגיע לסיפור הזה פעם...

אני מדלג על התור…

ושולח כמה תמונות מ’תצפית חמש האצבעות’.

אבל, שיהיה ברור, שום תמונה לא מתארת את היופי המדהים שנשקף מהמקום הזה, לא מהדרך אליו, ולא מהתצפית עצמה.

למרות שהיה מעונן, ולמרות כל הרוחות [שילכו לכל הרוחות...] המראה היה מפעים ומעורר השתאות.

אינני בטוח שזה משתקף בתמונות [מה עוד שמי שזוכר, את המצלמה שלי שכחנו באוטו].

 

שבוע טוב.
ערוץ וורדרקאסר נמצא מחוץ למסלול הסטנדרטי של הטיולים באיזור זלצבורג – לא בדרך לקפרון וכדומה, גם לא בדרך לבאד גסטיין, וגם רחוק ממפלי גולינג וכו'.
יתכן שבגלל זה לא שמענו עליו כ"כ.
אבל כפי שציינתי מדובר בערוץ מיוחד מאד, שבו הנחל שוצף [גם בסוף הקיץ] בתוך מעוק צר במיוחד שקירותיו אפילו עולים 'אחד על השני' מה שמייצר אפילו תחושה של חושך בתוך הנקיק, והליכה כאילו בתוך מערה אפילו.
הדרך לשם עולה בשביל בתוך היער באורך של ק"מ בערך, ואז מגיעים לתחילת הערוץ.
מיד בכניסה מקדם את פניכם מפל גבוה מאד [בקיץ הוא היה צר ו'לא רציני' משהו בסגנון מפל הגמלא... אבל עתה הוא שצף וקצף – כמו מפל עייט בשטפונות... להבדיל בין [ארץ ה]קודש לחו"ל....]
ומיד מתחיל שביל תלוי בין שמיים לארץ שמכניס אתכם לתוך הנקיק הרועש והגועש [מנסה לארגן אישור להעלות סרטון שימחיש קמעה...].
לאחר כמה מאות מטרים [ואולי אפילו פחות] מסתיים הנקיק במדרגות תלולות מאד העולות לתוך היער ולגשר שעובר מעל לנקיק עצמו, ואז, אם אתם לא פוחדים לרדת את המדרגות בחזרה, אז עדיף פשוט לחזור על עקבותיכם, אבל אם לא, אז תמשיכו לעלות עד שתגיעו למקום ממנו יורדים ביער, ואחרי לא הרבה זמן תחברו לשביל בו עליתם בתחילה.
אנחנו בחרנו בדרך הראשונה בעיקר משום שניסיתי וניסיתי למצוא דרך לצלם ולתעד את המקום הנפלא הזה [ולדעתי לא כ"כ הצלחתי].
חזרנו לאוטו, ושם חיכתה לנו הפתעה מהצעיר שבחבורה, שהביא את האוטו לפתח הנקיק ופתח לנו שולחן עם כל הפינוקים שהיו באוטו...
אכלנו ושבענו [האוכל היה טעים] עכשיו נמהר כולנו להספיק לקניון סיסנברג [seisenbergkllam].
גם הקניון הזה לא נמצא ברשימת המסלולים המקובלים בפורומינו...
והוא אף נמצא ליד מערת למפרכסטלה [Lamprechtshohle] שגם היא לא מאד ידועה.
כל המקומות האלו היו כלולים בכרטיס זלצבורלנד, וטיילנו בהם בשנה שעברה.
המערה יפה מאד  - אבל לא נפלנו מהכסא...
וקניון סיסנברג – הבטיחו לנו מפל בכניסה לנחל, ולא קיימו... ולאורך הנקיק, המים זרמו בניחותא, וביחס לנקיקים בהם ביקרנו בעבר, לא התרשמנו בכלל...
אבל, כל זה היה בשנה שעברה...
ולכן, כעת, לאחר שראיתי את המשמעות של טיול לאחר יום גשם בכלל [ותוך כדי הגשם בפרט] הבנתי שגם בנקיק ההוא, 'הולך' להיות מעניין, ולכן הזדרזנו לשם...

 

לפני ההמשך, אציין רק, שהדברים נכתבים במטוס, בדרך שוב לאוסטריה, בדרך שוב לוינה, בדרך שוב לאגמים וסביבותיהם..

ד"ש חם!

תודה למגיבים, תחושה טובה ועידוד להמשיך בסיפורים...

תודה רבה רבה גם על המידע לגבי האפשרות לבדיקה חינמית בזלצבורג, אבדוק זאת!

 

עוד אציין, לגבי נקיק ליכטינשטיין, שאני מאמין שאתה מדבר על נקיק קיצלוך, או זיגמונד טון, ואף לדעתי, הם יפים לא פחות, ויתכן שאף יותר.

אמנם, ציינתי, שבעקבות נפילת סלעים וכדומה, שינו את המסלול בליכטנשטיין, ומזה נוצרו המדרגות ה'מיותרות', ולכן, יתכן שנקיק ליכטנשטיין קנה את שמו, א. מזמן היותו ללא המדרגות, וללא רשתות הברזל. ב. עצם היותו סגור כמה שנים, הקנה לו את ההילה הזו.

אבל לסיכום, גם אני הקטן חושב שאין ענין דווקא בנקיק ליכטנשטיין, והאחרים יפים לא פחות, מה עוד, שחלקם נגישים יותר, ומעייפים פחות.

ואם אנחנו בענין של חלוקת ציונים אז אשמח להעמיד רשימת נקיקים שכולם באיזור זה ואדרג אותם לפי טעמי:

1. ערוץ וורדרקאסר
2. ערוץ קיצלוך
3. זיגמונד טון
4. ליכטנשטיין
5. סייסנברג
6. לאמרקלאם

 

עדיין לא ביקרתי ב:

1. זלצכהופרן [ליד גולינג]
2. ברנדקלאם [ליד אגם מונדסי]
3. וימבכקלאם [ליד אגם המלכים]

 

שנמשיך?

לאחר הביקור בלאמרקלאם, פנינו מועדות למפלי גולינג.

כדאי לדעת, שהחניה למפלי גולינג רחוקה מהכניסה כחצי ק"מ, שאותם ניתן לנסוע עם האוטו, עד הכניסה לשמורה ממש, אלא, שאת הפרבילגיה הזו תוכלו לממש, או עם תו נכה... או... אם תגיעו לא בעונה [יולי – אוגוסט].

ביקרתי בגולינג בכל מיני שנים ובכל מיני חודשים, ביוני, בספטמבר, באוקטובר, וביולי. ורק ביולי, עמדה גברת ולא הרשתה לנו להמשיך לכיוון החניה הפנימית יותר.

כפי שעיניכם רואות, ביקרתי יותר מפעם אחת במפלי גולינג, ונאמן למה שקראתי [נראה לי שגם בפורומינו זה!] הלכתי כחמש דקות עד לתצפית על המפל – בתחילה.

חמש דקות אמרתי?

יצאנו מהאוטו עם הקטנטנה וצעדנו מעדנות לכיוון המפל, ואז, התחושה היא שאת כל זה אפשרי לעשות עם עגלה רגילה, ולא עם מנשא, אז רצתי לאוטו חזרה [הלא הוא חונה קרוב..] והבאתי את העגלה חזרה, ושוב צעדנו מעגלות לכיוון התצפית על המפל, כדי לגלות שב 100 מטר האחרונים, צריך לקחת את העגלה באויר, כי יש אבנים והמעבר צר....

והגענו לתחתית המפל.

הייתי שם בעבר כמה פעמים, אבל המחזה שחיכה לנו, היה מדהים!

הרעש, הנתזים, הענן, והעוצמה – משהו יפיפה ועוצר נשימה כפשוטו, ובעיקר, משום שלא ציפינו לזה.

אמנם, ה'גשם' של המפל הרגיז קמעה את הקטנטנה, והיא 'רמזה' לנו שהיא רוצה לחזור לאוטו.

למה? מה לא נח בעגלה? המנשא הרבה יותר מרגיז, והסל קל באוטו לא הכי...

ובכלל, תראי איזה יופי!

ואת, הלא פעם ראשונה פה!!

וסחבנו [אבא סחב] עבורך במיוחד את העגלה!!

עקשנית הקטנה, ופנינו לשוב על עקבותינו.

ואז, בהחלטה של רגע, החלטתי, לשחרר את הבנות לכיוון האוטו, ואני פניתי [חצי דקה ואני יורד...] לעלות לכיוון ראש המפל למעלה.

10 דקות של ריצה [נראה לי משהו כמו 200 מדרגות, חוץ מהליכה בעליה] ואני יורד לגשר של המרפסת תצפית על המפל מלמעלה.

מה אומר ומה אדבר, אין שום תמונה שתתאר את העוצמות, ואת היופי של מה שראו עיני, שם במקורות הירקון [אויש סליחה, מקורות הגולינגר].

בעבר, כפי שציינתי לעיל, ראיתי שממליצים להגיע לתחתית המפל, ומי שדרכו לא אצה לו, מוזמן לעלות ללמעלה לראות את מקור המפל, אבל לא דחוף, ואף טיפ' טיפה מיותר...

לאחר שהייתי שם [ואגלה לכם בסוד, שחודש אח"כ (יולי 2020) הייתי שם שוב] ברור לי לחלוטין, שהיופי למעלה קשור לעונות השנה ומצב זרימת המים בנחל.

אם הגעתם, והמפל שוצף וקוצף, רועש ומרטיב למרחוק, אל תוותרו, אוצו רוצו גם ללמעלה, ואני בטוח שלא תתחרטו.

אמנם, אם הגעתם, והמפל מרשים ויפה, אבל במנוחה, לא 'צועק', לא משפריץ, יתכן שהביקור למעלה פחות נדרש, ואין ענין להתאמץ עבורו, לשיקולכם.

אז מה היה לנו היום? זלצבורג [כמה חם], לאמרקלאם [חביב] וגולינג [מדהים], בא נפרוש בשיא?

אבל שמש בגבעון דום, אי שם באמצע הרקיע, אז למה שלא נלך למצוא עוד מקום לפני ששבים ללון?

ובכלל הקטנטנה נרדמה והכל רגוע...

אז הוחלט שנוסעים להאלשטט, אותה עיירה ציורית ידועה – שעד עתה, משום מה, לא יצא לי לבקר בה...

האמינו לי, לא התחרטנו על זה!

ציורית ממש! והאגם, מהאגדות!!

בעיקר אם חונים בכניסה לעיר [חוץ לעונה כבר אמרנו?] ועוד יותר עם עולים עם האוטו בדרך שאיני יודע לומר מהי בדיוק, אבל חודש אח"כ התברר לי שהינה דרך פרטית ואסור לנסוע שם בכלל.

נסענו למרומי הר מעל האגם, כאילו אנחנו ברכבל [אבל בחינם ממש].

מיוחד ומפעים כל לב ונשמה.

אם אמרו חזלינ"ו, שעשרה קבין של יופי ירדו ותשעה נטלה ירושלים, ואז עם הגלות של העם... גלה גם היופי של ירושלים, אני יודע לומר לכם, לאן הוא גלה!!!

להאלשטאט!!!

אמרו פעם על כל מיני, שזו הסיבה שהם כל כך הרבה נוסעים למנוחה [דאצ'ה] לכל מיני מקומות, כל זה בשביל, לנסות לאסוף את אותו יופי, ולהשיב אותו מהגלות...

לא הצלחתי במשימה, אבל אנסה דרך התמונות אולי..

בשנה שעברה נסעתי בסוף אוגוסט לאוסטריה, ורכשנו כרטיס זלצבורלנד, ובנינו את המסלול לפי האתרים הכלולים בכרטיס.

וככה מצאנו [וכמובן בעזרת הספר הנפלא 'המשפחה המטיילת'] את ערוץ וורדרקאסר וערוץ סיסנברג, שהם לא ממש על הדרך, אבל החלטנו לבקר בהם ביום האחרון על הדרך למינכן.

כבר בשנה שעברה התלהבתי מהנקיק הזה [רק שבזמנו לא הגעתי לחלק הזה בסיפור [ https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-4459622] – אולי בגלל שלא היה מספיק עידוד...] ואני אומר זאת אחרי הרבה מאד נקיקים/ערוצים/קניונים בהם הייתי באירופה [בנתיים...].

מדובר בנקיק צר ועמוק במיוחד, ובעצם השבילים התלויים והמדרגות בתוכו בנויים על הנחל השוצף ממש, כי אי אפשר היה לבנות אותם ליד המים כי אין מקום, הערוץ כ"כ צר, שהדרך היחידה לטייל בו, היא ללכת על המים, מדהים לפי כל קנה מידה.

אולי באמת יש קצת חיסרון בזה, שאפילו לא ניתן לצלם שם, כי גם חשוך [ממש ככה, לא מגזים] וגם אתה לא כ"כ רואה את המים אלא בין המדרגות וכדומה, אבל אתה שומע אותם – אוהוהוהו, לא יאומן כי יסופר.

גם התמונות שצירפתי כעת, צריך להסתכל בהם היטב כדי לאחוז את העוצמה של המקום הזה, ועדיין זה לא מתאר אפס קצהו, ממש!!!

אבל כל זה, הסיפור של שנה שעברה!!

היה אז סוף אוגוסט, כשמצב המים כמעט הכי חלש בשנה.

והנה השנה, כשתיכננתי לבקר בערוץ שוב, תארתי לעצמי שמצב המים יהיה אפילו יותר גרוע, לפי החישוב של המרחק מהפשרת השלגים, אבל עדיין היה ברור לי שאנחנו נבקר בערוץ הזה, כי כפי שתיארתי, מדובר באחד הערוצים/הנקיקים/הקניונים הכי יפים שראיתי בחיי [וראיתי כמה וכמה נקיקים...בשוויץ ובאוסטריה].

ונחזור לעת הזו….

אחרי תרועות הניצחון, הגענו לחניון שעמד שומם כמובן, אבל בקופה ישבה גברת נחמדה, שהודתה בפנינו שאנו היחידים שהגענו היום, ואז היא הציעה שאם אנחנו רוצים לקנות מזכרות, אז שנקנה מהר, כי היא רוצה ללכת הביתה.

איזה פספוס...

כמה דקות, ובכיסנו היו נשארים [לכל אחד] עוד כ- 4 יורו לבזבוזים.

חחחחחחח...

יש לציין לדורות הבאים, שלכאורה, גם כשהאתר סגור ניתן להכנס ולטייל שם, לא ראיתי שער משמעותי שלא ניתן לעבור דרכו, וחברי טוענים שיתכן שזה אפילו מוסדר מטעם השמורה, כי כשגמרנו את המסלול המדהים הזה, ראינו שהושאר על הדלפק בחוץ פרוספקטים של האתר – כנראה עבור מי שיבוא וימצא שהקופאית ברחה לפני הזמן.

כמובן, שמכיסנו יצאו להם עוד כמה וכמה יורויים למזכרות וכדומה.

וכאן המקום לציין, שמאז ומעולם ישנה חובה קדושה לכל מטייל מבני השבט שאני משתייך אליו בגאווה, לקנות כוס מכל אתר עיר ומדינה שמטיילים בה, ואשע"כ אחת המזכרות שקנינו היתה כוס.

אבל בודאי אתם שואלים, למה בפעם הקודמת שהייתם לא קניתם, ובעיקר, הלא בפעם הקודמת טיילתי עם ראש השבט בכבודו ובעצמו – יאריך ה' ימיו בטוב ובנעימים בבריאות ובשלוה.

ניחשתם נכון, לא היתה פקידה נחמדה כמו הפעם, וכשסיימנו את המסלול בפעם הקודמת, החנות כבר היתה סגורה!

עוד מנסיונינו בעבר, מיד אחרי שקנינו את המזכרות, שמנו הכל באוטו, שלא ישבר ח"ו עד שנגיע לאוטו שוב...

כאילו שזה עזר...

בארץ, אחרי שצלחנו בשלום את כל הטילטולים של הטיסה עם כל העניים ב'וייז אייר'... ושבנו בשלום לביתנו, הכוס התנפצה על הרצפה במטבח.

אל דאגה, עוד נשוב אלייך, ונקנה ממזכרותייך, ונהנה ממסלולייך!!!

יצאנו לדרך…

איך יצאנו, הלא הגשם לא הפסיק לרדת לרגע בכל הזמן הזה?
אז ככה, לפני הרבה שנים, נסענו כמה חברים לאירופה בתאריכים דומים, ואז יעץ לנו מישהו, ואף פירסמתי אח"כ כטיפ' כאן באתר הנפלא הזה [  https://www.lametayel.co.il/%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%9C%D7%99+% D7%92%D7%A9%D7%9D++%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8+%D7%92%D7%9D+%D7 %91%D7%96%D7%95%D7%9C#modal_gen  ] שניתן לקנות פה בארץ סרבלי עבודה, שעושים את העבודה!
אז המכנסיים כבר נקרעו בפעם הראשונה שלבשנו/הורדנו אותם, אבל החולצות עוד שורדות עד עתה, ואשר ע"כ, שום דבר לא יכול לעצור בעדינו!

 

ומכיון שלעניות דעתי, המסלול הזה לא מוכר לרובכם, אז אפרט קמעה יותר על המסלול.

אולי מחר....

אני מתחיל לפחד שאז נגלה כמה באמת צופים בסיפורינו…

אתם בטוחים שלא נתאכזב?

עוד כמה תמונות לפני שנצא למסע...

לפני שאתחיל בסיפור הטיול עצמו, אספר מעט על קורותינו בדרך לשם...

הוחלט כבר לפני חודש שנוסעים לאיזור זלצבורג והאגמים, והדרך הנכונה לשם היא דרך מינכן.

דא עקא – הטיסות למינכן בתאריכים שהתאימו לנו, היו יקרות מדי.

במוביל הלאומי דרשו מאיתנו או כמה מאות דולרים, או למעלה מ 1000 נקודות [לא שאין לנו, אבל אנחנו תמיד מנסים לחסוך גם בזה].

אז הפור נפל על וינה – לא נורא, ניסע עוד שעה לכיוון הצימר..

הלוך עם המוביל הלאומי ביום ראשון בבוקר [21.10.18], וחזור בע"ה עם 'וייז אייר' ביום שישי לפנות בוקר [26.10.18] [250 יורו – כולל כל ה'פינוקים' ששייך להתפנק בוייז אייר].

וכאן מתחיל מסעינו...

הוחלט, שאחד הדברים היותר מעיקים שיש בדרך לחו"ל, זה התורות בנתב"ג, וצריך לעשות כל מאמץ לדלג על התור.

איך?! אז ככה...

טיסה לוינה [צד אחד] במחלקת עסקים עולה בתאריך הזה 555 נקודות + 30 דולר בלבד.

אז מה הקומבינה?

קניתי כרטיס אחד במחלקת עסקים, וכל המזוודות הגיעו איתי [ארזתי הכל לבד כמובן....].

חברי טסו עם כל ה'עניים' [255 נקודות + 30 דולר] אבל בלי כבודה, ולכן גם הם לא חיכו בתור לצ'ק אין, ואחרי 20 דקות מצאנו את עצמינו ב'קינג דויד' [הכנסתי את אחד מהחברים כנלווה, והשני חייב לעבור בדיוטי פרי].

ויצאנו לדרך.

מו"מ עיקש על זכויותינו, וחברי שודרג למושב מועדף [שלבסוף הוא 'ויתר' עליו].

הטיסה עברה ביעף, ומיד לאחר הנחיתה יצאתי [הלא הייתי בעסקים] לחפש את כל המזוודות [שכולם 'עלי'] וכשנוסעים ב’ביזנס’ המזוודות שלך מגיעות הראשונות.

וכמו 'קינג' אני הולך עם העגלה [ש - מטבע של חמישה שקלים יהודיים הוציאו אותה, ואפילו המטבע נשארה בידי] ליציאה.

ואז הגענו למכס.…

 

שבוע טוב.

ת’אמת, כבר לא הייתי בטוח שמישהו ממתין להמשך…

אבל קיבלתי מידע ב’אישי’ שיש אולי כמה צופים שכן…

אז ננסה להמשיך.

אחרי שבוע בארץ כמעט שוכחים מהכל…

חזרה לחיים, ופוליטיקה מקומית....

אבל צריך וכיף לנסות להזכר בטיולינו…

בשבילנו, וגם בשביל הבאים אחרינו...

היום יום שני, חזרנו לדירה, ואחרי ארוחת ערב בשרית ומזינה [הלא הצלחנו לשחזר את כל מה שהממלכה השמידה..] ניסינו להתחמם בבריכה המדוברת של הצימר החביב לנו, ובדיעבד התברר שהמים לא היו חמימים כנדרש, אבל בכל מקרה, היה כיף להשתחרר.

ואין כמו שינה לאחר עמל אמיתי!

יום שלישי שנכפל בו כי טוב, קמים מוקדם, כי רק היום אין גשם [בתחזית] וביום רביעי וחמישי מתוכנן גשם..

נסיעה לכיון מפלי גולינג שמאכזבים קמעה [בגלל זה לא טיפסנו ללמעלה אפילו].

ואח"כ נסענו לכיוון נקיק לאמר [ Lammerklamm ] ושם כזכור מהטיול הקודם, הטיפ’ שלי הוא – לרדת מהקופה לכיון שמאל, שזה החלק היותר פתוח של הנקיק, ורק אח"כ, לחזור על עקבותיכם ולרדת ימינה.

גם לגבי החניה באתר, רשמתי בעבר שאין הרבה הבדל, אמנם, מכיון שמצאנו את עצמינו עולים כמה פעמים הלוך חזור לאוטו [מכל מיני סיבות שאין כאן המקום לפרטם, כי הם קשורים למצבו של הזיכרון הנחלש שלי...] אז להבא, אני כן ממליץ למצוא את החניה שממנה אין [25] מדרגות לקופה...

מכיון שכבר [היה נראה לי ש] הייתי בעבר בנקיק לאמר, אז ידעתי שלפנינו סיור של כחצי שעה, הכולל הליכה של כמה דקות לכל צד.

אבל נתברר [על מצב הזיכרון שלי כבר דובר, לא?] שההליכה לכיוון האיזור הפתוח יותר של הנקיק [שמאלה מהקופה – כבר אמרנו] היתה יותר ארוכה משחשבתי, ומדהימה ביופיה, אמנם בתחילה זה נראה די סטנדרתי ואפילו טיפ טיפה משעמם, אבל ככל שמתקדמים, הנקיק הופך ליפה ומעניין, ואפילו מדהים באיזשהו שלב.

טיילנו עד לגשר שעובר גבוה גבוה מעל הערוץ, וכאן היה נראה לנו שהחלק המעניין של הצד הזה הסתיים, אז שבנו על עיקבותינו [אני מקווה שאכן לא טעינו בהחלטה זו].

המצלמה והצלמים לא נחים, אפילו לא בחזור – הכל יפיפה ומרשים, הרבה מעבר לזכרונותי מהעבר.

קפיצה קטנה לאוטו, קפה קטן [ואז התברר שהתעכבנו מעבר למצופה, אז זה הפך לארוחת בוקר רשמית...] וממשיכים לכיון החלק השני של הנקיק, מדהים, מרשים, וקצר מאד, וגם השעון דופק עלינו חזק, שיש [היה] לנו עוד הרבה תוכניות ליום הזה...

שבים לאוטו, ומזדרזים לכיום הלשטאט [דכשטיין – קריפשטיין] [Dachstein Krippenstein  ] .

שעה נסיעה בנופי אוסטריה המדהימים, אבל היום סוכם שלא עוצרים, כי ממהרים להלשטאט...

הגענו לרכבל, וכמובן פספסנו את זה שעולה עתה, ויש לנו 20 דקות, וכמנהג בעלי בתים חשובים, אנחנו מתארגנים בעצלתיים, ומוצאים את עצמינו רצים לרכבל הבא בתור [ושוכחים על הדרך את המצלמה האחת באוטו, ועוד כמה פריטים חשובים שנתוודע להם בהמשך].

הרכבל מתחיל לטפס לכיון דכשטיין, והעיניים [והפה] נפערים למול יופי הבריאה, ומגיעים לתחנה הראשונה.

אבל הלא הגענו באיחור כידוע, אז לא ממתינים, ועולים לרכבל הבא, לתחנה הבאה.

וכאן עלי לציין בכאב, שלא עשיתי שיעורי בית, מה בדיוק יש באיזור, מה בכל תחנה, כמה תחנות בכלל יש, וכו'.

אמנם כשהגענו למקום תיכננתי אז להשיג את המידע מאנשי האתר, אך המתורגמן, היה מדי עסוק, ויצאנו לרכבל בעינים עצומות [לרווחה!!].

אפילו, כשהגענו לתחנה השניה, רצנו לעמוד לחכות ליד קבוצת סינים [או יפנים או תאלנדים – לא יודע] לרכבל השלישי...

אבל אז פתאום [כשהמתורגמן סוף סוף סיים את עיסוקיו] ראינו פתק שהרכבל לא עובד, ובדיעבד התברר שרכבל הזה בכלל לא נוגע לנו, כי אנו הגענו כדי ללכת לתצפית 5 האצבעות, וזו נמצאת כאן בתחנה זו.

ואז גם נתברר ש... חצי שעה הליכה לתצפית, ו... קור אימים בחוץ....וברררררררררררר... רוחות מטורפות [הרבה יותר ממה שחוינו השבוע בארץ, ועוד בקרררררר....].

אז איפה המעיל הכבד? ואיפה הכפפות והצעיפים? וואלה, לא חשבנו שצריך... או ששכחנו, לא משנה...

אבל מי יעצור אותנו??? אה?! אף אחד!!

עברנו את פרעה [ואפילו את האוסטרים...] אז נעבור גם את זה, והניצחון מובטח [השבוע זה הוכח...]

יד היהודים תהיה על העליונה!!!

יוצאים לדרך, והרוח מכה בנו [פשוטו כמשמעו] אבל אנחנו בכלל לא המשוגעים היחידים, יש עוד כמה אסייאתים שצועדים לידינו, רק שהם כן לבושים היטב, אבל גם הם עפים לכל הרוחות [לא תרתי משמע].

ואחרי חצי שעה מוטרפת ומטורפת, אנחנו מגיעים למחזה הכי מיוחד שחזו עיננו עלי אדמות!

הגענו לתצפית חמש האצבעות!!!

והנה מגיע סוף החופש, ועם כל המאורעות שעברו עלינו, הזכירו לי פתאום שאני באמצע סיפור...

 

אז ננסה להמשיך את התחלת הסיפור, כי לסיפור עצמו, עוד יקח זמן עד שנגיע...

 

יום שלם נוסעים הלוך, יום שלם נוסעים חזור, ומבלים בחו"ל אולי 3 ימים מלאים, אז מה הפלא שרוב הסיפור הוא עוד 'לפני הסיפור'?

 

אמנם נפוצה שמועה שבעתיד הנראה באופק, שדה התעופה יעבור לאוטומציה, והכל ילך הרבה יותר מהר, אבל - 'אליה וקאצ' בה'....

אם יהיו מכונות אוטומטיות ששוקלות כל מזוודה וגובות אוטומטית את מחיר המשקל הנוסף.... אני, לתור הזה, מפחד ללכת.

תגידו, המזוודה שלכם תמיד שוקלת כיאות?

לא זוכר מתי זה קרה לי לאחרונה...

 

אבל, מה זה משנה, העיקר שהגענו סוף סוף לג'נבה [כל הדרך אני מחכה לראות מהחלון את המון בלאן, ואז מתברר שבכלל נסענו דרך שוויץ].

כעת המשימה היא, למצוא את החלק הצרפתי של שדה התעופה.

כמה דקות [ארוכות ומעצבנות] של בלבול, ואנחנו בצד הצרפתי, ממתינים לאוטו המיוחל.

לשם שינוי, קבלנו את האוטו שהזמנו, ולא משהו אחר, ואשע"כ, נאלץ להסתדר עם מה שיש...

אקפוץ לסוף, ואומר שהרכב היה בסדר גמור, אבל לא סחב בעליות!!!

והיו הרבה מאד מאד עליות!!

נראה לי שזה קשור לכל הבעיה שיש כעת בהשכרות הרכבים, שבגלל שאין רכבים חדשים, הרכבים יחסית משומשים יותר, ולכן התפקוד שלהם פחות מהמצופה.

רכבינו גמע 30000 ק"מ לפני שהכיר אותנו, והיה נראה שממש קשה לו עם הדרישות שלנו...

זה מה יש...

 

יוצאים לכיוון קניון השטן [מה זה השם המוזר הזה? מישהו יכול לדבר עם הצרפתים על הענין? ממש חששתי שזה המקום הראשון שלנו לבקר בו...]

 

כשבדרך, התוכנית היא לעצור לקנות פריטים שלא יכולנו להביא מהארץ, כמו סכין למשל [לא שלחנו מזוודות לבטן המטוס, כידוע].

 

אז נוסעים ועוצרים, ונוסעים ועוצרים, וכשהסכין בידינו, אנחנו מוכנים ללכת לפגוש ב'שטן'...

 

לגבי השוברים: אם קונים כרטיס בנקודות ומבטלים אותו, הנקודות חוזרות לחשבון - ואז גם התוקף שלהם נשאר בעייתי [אם התוקף היה בעייתי...]. אם קונים כרטיס ולא מבטלים אותו, אלא מבקשים שובר זיכוי, הנקודות לא חוזרות לחשבון, אלא מקבלים שובר דולרי על הסכום של כרטיס הטיסה כפי עלותו המקורית. אם תקנה כרטיס, ואח"כ תבקש באתר לבטל אותו, המערכת תציע לך שובר, ואז תפעל לפי ההוראות. מקווה שהבהרתי עצמי כראוי.

לא יודע למה - אבל, בתחילה לא נשלחת ההודעה, ואז היא נשלחת 3 פעמים בבת אחת, כי לחצתי שוב... ואז, לא ניתן למחוק את ההודעה.

מהנסיון שלי, לא צריך להזמין שבוע מראש, אפשר גם כמה לילות.

מהנסיון שלי, לא צריך להזמין שבוע מראש, אפשר גם כמה לילות.

הזכירו את זה לפני, אבל חשוב מאד לשים לב גם לזה!!!

מידות המזוודה חייבים להיות מתאימים למידת הטרולי המותר להעלאה למטוס, בלי זה, אין שום סיכוי שיתנו להעלות למטוס.

לגבי קנס, נראה לי שהחשש מיותר, כי כולם צריכים לעבור צ'ק אין, ושם פשוט תשאל האם מוכנים שתיקח את זה למטוס כטרולי. הם יראו שאין לך זכות לקחת, והם יצטרכו להחליט אם הם נותנים לך להעלות או לא.

נראה לי שכיום, כל מי שמגיע לשדה התעופה בחו"ל חייב לעבור בדלפקי הצ'ק אין, גם אם הוא מגיע ללא כבודה לבטן המטוס.

עוד חשוב לציין, שציינת בתחילת הדברים שרכשת מזוודה של 23 ק"ג. אין בוייז מזוודה כזו, אלא, או 32 או 20 בלבד.

סתם אני שואל בשביל לוודא...

האם הזמנת WIZZ GO או שרק הזמנת עוד מזוודה?

כי אם הזמנת את WIZZ GO זה כולל טרולי

@אוהד-טבע לפני שנמשיך נדבר על עלויות

טיסת הלוך עם המוביל הלאומי כ 300 דולר שאותם שילמתי בנקודות אל עלסיפור קצר [?] בנושא למתענינים

מכיון שהוחלט שנוסעים רק עם טרולים

ומכיון שלחברי מועדון יוקרה ישנה אפשרות להביא 2 טרולים לטיסה אם רוכשים כרטיס קלאסיק

הוחלט שלפשוטי העם מספיק לרכוש כרטיס לייט

ועבדכם הנאמן רכש כרטיס קלאסיק.

יומיים לפני הטיסה בדקתי שוב כמה עולה הטיסה (סוג של תחביב מזוכיסטי) והתברר שיש זמין כרטיס בונוס ב’גרושים ממש’.

חברי הקבוצה שקנו את כרטיס הלייט, לא יכלו לעשות כלום עם המידע הזה, אבל אני שרכשתי את הקלאסיק, יכולתי לבטל ולקנות את כרטיס הבונוס

וכאן הכרתי לראשונה את הצעת השוברים של אל על.

קניתי מחדש כרטיס בונוס, וקיבלתי שובר בערך המלא של הטיסה שקניתי [למרות שקניתי את הטיסה בנקודות בכלל].

וכאן נמצא הקאצ'. כיום ניתן לרכוש טיסה בנקודות בלבד, אבל תמיד יש את הדולרים שאותם חייבים לשלם במזומן.

אז מה עושים? רוכשים טיסה בנקודות, ומבטלים אותה, ואז מקבלים שובר, שניתן להשתמש בו כמזומן לכל דבר וענין, ועם זה משלמים את הכרטיס הבא, ללא שימוש בכסף בכלל.

עוד רווח, אם יש לכם נקודות שעומד לפוג תוקפם, ריכשו איתם כרטיס ובטלו אותו, ותהפכו את הנקודות לשובר שתקף לעוד שנתיים כמעט.

עד כאן, ה'קומבינות' של טיסת הלוך.

חזור רכשנו עם כל ה'עניים' טיסת לואוקוסט עם טרנסויה מליון בשישי בבוקר, בקצת פחות מ 300 יורו לאדם.

לינה - דירת 3 חדרים ענקית [100 מ"ר] ל3 לילות - 500 יורו.

ומכיון שבקשנו לפנות רק באמצע הלילה הבא, הוספנו עוד 50 יורו.

זכרו, אם אתם לא צריכים את הדירה לימים מלאים, בקשו מהמשכיר להתחשב, הם אירופאים...הם מתחשבים...

בדירה הזו, משלמים על מצעים, אז הוספנו 10 יורו לאדם על מצעים, כשבשטח קבלנו הנחה...

אז מחיר הטיסות, איכשהו. הדירה זולה, אבל האוטו, זה היה הכסף הגדול.

1000 יורו לגי'פון של חברת גי'פ [היינו חייבים אוטו מעט גבוה, ואוטומט] שעליהם נוספו עוד 90 יורו על נהגים נוספים, ועוד עמלה, שאיננו יודעים בבירור את הסכום המדויק שלה, על כך שהחזרנו את הרכב בליון, ולא בג'נבה.

משאיר לכם לנחש באלו מקומות מדובר

@סמדרולה

@aljaje ישנה עגלה שהופכת להיות סל קל כשמקפלים אותה [דונה].

מומלץ מאד להשתמש בה בנסיעה במטוס.

כי אם יהיה מקום, ירשו לכם להכניס את הסל קל אתכם למטוס, כמו כסא בטיחות.