נסיעה ארוכה ומתישה לסאבי- שהתארכה עוד יותר בגלל עבודות בכביש.
גם בסאבי היה דכאון נורא של רחובות חשוכים.
לגבי המפלים וקניון בלייד:
בתחילת הדרך – האיזור שסובב את סאבי- התלהבנו והלכנו (בבוץ החלקלק) למפל הזה והמפל ההוא , עד שהתייאשנו והבנו שכולם נחמדים אבל לא חובה .
שתי הנקודות השוות ביותר בדרך הפנורמה היו 3 rondavels ו bourke potholes שהנו אחת מתצורות הטבע היפות ביותר שראיתי מימיי (וראיתי לא מעט).
גראסקופ נחמדה ויש לה תאורת רחוב.
לגבי pilgrims rest הדעות במשפחתנו וברשת חלוקות. בתכלס זו הצגה לתיירים. אבל אנחנו תיירים, לא?
משם ל hoedspruit לביקור אצל ג’סיקה ההיפופוטמית (גגלו: jessica hippo- יש עליה 105 סרטים דוקומנטריים). מקבלת אורחים ב9 וחצי וב3 (או 3 וחצי? לא בטוחה) בימים ב-ש. מומלץ.
שיא הטיול היה כמובן הספארי בפארק קרוגר.
היינו יומיים בשמורה פרטית ויומיים בrest camp של אוליפנטס. בדיעבד היה שווה לעשות בסדר הפוך- כי אחרי השמורה הפרטית היתה לנו ירידה איומה בתנאים (וכבר כתבתי על בעיית האוכל באוליפנטס).
היתרון העצום של השמורה הפרטית הוא העובדה שהם יורדים מהשבילים. (ברגע מסויים גם הנהג וגם מאתר החיות ירדו מהרכב והלכו לתוך הסבך בעקבות טביעת כפה של אריה וסימני גרירה… אנחנו נשארנו בג’יפ...). ראינו את כל ה big 5. את האריות- והיו הרבה- ראינו מטווח אפסי. הרגע בו חבורת אריות התהלכה באדישות בסמוך לנו היה רגע השיא של הטיול.
השמורה עצמה אינה! מגודרת. (ראינו לא מעט שכן מגודרות) והיא שוכנת בסמוך לנהר (יבש בעונה זו). כך שבארוחת הערב רצו צבועים מעבר לקיר הבמבוק, אימפלות וניאלות הסתובבו חופשי, היפופוטמים עברו מעבר לגדה השניה, ג’ירפים, וגללי פילים שהעידו שגם הם בסיבה.
יתרון עצום היה שהיציאה לשטח היתה במספר ג’יפים, ועם רשת רדיו של שתי שמורות נוספות, כך שהיתה סריקה של שטח גדול ע”י הרבה אנשים ומי שראה משהו דיווח לכל היתר.
שני חסרונות מרכזיים- אי אפשר להסתובב לבד, ומחיר יחסית גבוה.
לדעתי למי שיכול לעמוד בעלות- שלא יהסס ויקח לילה או שניים בשמורה פרטית.
בשמורה הפרטית יצאנו לשני סיורים ביום, וגם בקרוגר נרשמתי ל2 ביום- האחד היה סיור לילה ואחד הליכת בוקר. בדיעבד הייתי מוותרת על סיור הלילה ומסתפקת בשקיעה- שנכנסת לתוך החושך.
כלי הרכב גדול יותר, אין ירידה משבילים, יש רק איש צוות אחד- שהוא גם הנהג גם מאתר החיות וגם המדריך.
היתרונות- יותר אנשים על הטיולית- יותר סיכוי שמישהו יראה משהו.
השהות בrest camp מאפשרת לסרוק את הפארק באופן עצמאי למשך כל שעות האור.
בקרוגר ראינו רק ארבעה מהbig 5 (לא ראינו אריות), אבל ראינו מלא מלא מלא הולכי על ארבע, בעלי כנף, תנינים. היה מוש.
יצאנו עייפים ורצוצים בנהיגה ארוכה לכיוון יוהנסבורג (עם עצירה ללינת לילה ב bela bela) וסיכמנו הטיול כפי שהתחלתי את הסיכום: טבע מופלא, אווירה- פחות.
נהגנו כ3500- 4000 ק”מ ברכב הילוכים עם הגה מימין- בגדול לא בעיה להסתגל, החלק הקשה היה לפנות ימינה ברמזור ירוק לתוך תנועה שבאה ממול. המרחקים עצומים אבל הנוף מפצה.
עלויות מזון ולינה -כמו שכתבו פה- נמוכות בהרבה מאשר בארץ.
למעט קייפטאון, המזון לא ממש ידידותי לצמחונים (אלא אם כן מוכנים להסתפק בכריכי גבינה, סלט עאלק יווני, וצ’יפס). הקרניבורים חוגגים.
האם אחזור לטייל באפריקה? יש מצב, למדינה אחרת.
מקווה שמישהו ימצא תועלת בסיכום.
