הוראיינט הטירולי (אחרי פסילה סקוטית)
-
17.8 יום שלישי – יציאה לכיוון וינה, בדיקות בEugendorf, מחנה Mauthausen והגעה לMelk
זהו, עוזבים את הצימר הנפלא שלנו בFugen ומתחילים להתקדם מזרחה חזרה לוינה.
72 שעות לפני הטיסה צריך לבצע בדיקה בשביל לעלות על טיסה לישראל והחברה מצאה מקום שניתן לבצע אותה בחינם בEugendorf שמזרחית לזלצבורג.
מלכתחילה, בשל הידיעה שעדיף להתקרב לקראת הטיסה לכיוון וינה, הן כדי לא להשאיר את כל הנסיעה ליום האחרון, והן בשל בדיקת הקורונה טרם החזרה, הוחלט להזמין את הצימרים בטירול ללא שני הימים האחרונים.
את שני הלילות האחרונים החלטנו עוד מראש שנזמין רק כשנדע איך אנחנו נערכים לבדיקה.
לאחר שהזמנו את הבדיקה, ומתוך מחשבה שמקסימום, אם תיווצר בעיה עם הבדיקה, נוכל לבצע עוד בדיקה בוינה, הגיע הזמן להזמין לינה לשני הלילות הבאים.
בדקנו במפה, בבוקינג ובairbnb היכן נוכל למצוא במרחק של שעה ופחות מוינה לינה לשתי המשפחות, מתוך מחשבה שניסע ביום האחרון שלפני הטיסה לבלות בוינה.
מצאנו את העיר Melk שלא הכרנו כלל, אבל ענתה יפה על הדרישות ואכן אנחנו מצאנו דירה שנראתה מעניינת וקשורה לבניין העירייה הRathaus דרך airbnb ואילו החברים מצאו גם הם, דרך בוקינג דירה חביבה ובמרחק הליכה מדירתנו.
חזרה למעבר מFugen.
נוסעים כשעתיים לבצע את הבדיקה בתוך מרכז ספורט שבימים אלה נראה די נטוש.
ביצוע הבדיקה יעיל ביותר ותוך רבע שעה אנחנו כבר בדרך להיפגש במרכז העיירה, רק שמסתבר שאת מרכז העיירה הזה לא מצאנו מעניין, ולכאורה ממה שראינו, זאת בעיקר עיירת לווין לזלצבורג.
ממשיכים לכיוון מחנה הריכוז Mauthausen, וצפויה לנו חוויה לא קלה, אבל הילדים הקטנים הם בני מצווה ויכולים להכיל, או שכך נראה לפחות.
ניתן להוריד בכניסה למחנה אפליקציה שמראה על מפת האתר נקודות עניין וכוללות הסברים בכתב ובקול.
עברנו את רוב הנקודות וקיבלנו מידע מעניין, עצוב ומזעזע, גם אם בתרגום לעתים לא מושלם.
מחנה זה, שבו לא הגיעו למספרי נספים כמו במחנות הגדולים שבפולין, וכמו-כן רבים מהנספים לא מבני עמנו (ולא חלילה שהנני ממעיט בערכו של כל בן אנוש שנרצח על לא עוול בכפו), אך מבחינת שלמות המתקנים השונים, החל מהצריפים, וכלה בתאי הגזים והמשרפות, ובנוסף, מצבות הזיכרון המרשימות, מעשי אמן, שמדינות רבות וחשובות הציבו\תרמו למקום, הופכות אותו לאתר חשוב ביותר לכל אדם באשר הוא לחוות ולהזדעזע עד כמה רבה רעת האדם!
הביקור במחנה לא פוגם בהנאה של הטיול, מעשיר בידע ומוסיף תוכן ערכי וממש מומלץ לא לפספס, אם גם כמובן שלא מתאים לילדים קטנים כלל וכלל.
ומכאן נותר לנו להגיע ליעד הלינה האחרון שלנו, ליומיים הקרובים, בעיר Melk.
שעה נסיעה ואנחנו מוצאים את עצמנו בלב עיר עתיקה יפהפייה, אשר התפתחה הודות למנזר אדיר ממדים שנבנה במאה ה11.
אנחנו עם הרכב במרכז המדרחוב, נפעמים מהאווירה, אך אין לנו מושג איך חונים במקום כזה, עד שמנהל בית המלון הקטן שבו הזמנו נחלץ לעזרתנו ומסביר כיצד להגיע לצדה השני של שורת הבתים שבה יש מגרש חנייה גדול לבאי המלון.
חונים ומטפסים לדירה שלנו בתוך הבית בן שתי הקומות שנבנה מתי שהוא במאה ה18 ושימש כביתם של העובדים בבית העירייה הסמוך אליו (שנבנה במאה ה16!).
דירה קטנה, למעשה חדר שינה אחד קטן שאף הוא במין גומחה ויורדים אליו מעט מדרגות, סלון גדול ובו שלוש מיטות, ומבואה קטנה ובה מטבחון זעיר, ושולחן בר.
הנוף מהחלון בגובה קומה מעל הקרקע, אל מרכז העיר העתיקה, כשברקע המנזר הענק של העיר, הוא כל כך יפה, משרה שלווה ואווירה מיוחדת, ואנחנו מתאהבים קשות במקום.
יוצאים לרחוב לשוטט מעט ולהיפגש עם החברים לארוחת ערב ומוצאים בית קפה-פיצרייה שהופך למה שאנחנו מכנים מסעדת הבית. בתום הארוחה מטיילים מעט לגשר על פלג של נהר הדנובה האימתני שמסכם לנו יום נסיעה וחוויות מיוחדות במינן. -
האנדרטה במטהאוזן שתרמה מדינת ישראל:
הכניסה למחנה:
בושה!:
-
18.8 יום רביעי – Primark SCS, מנזר Stift Melk, הליכה לDanube
התוכנית המקורית היתה להגיע לקניון SCS בפאתי וינה ואז לנצל את היום האחרון שלנו בטיול ברחובות וינה היפים, אבל הרגשנו שאם כבר הגענו לעיר עם מנזר כזה מיוחד, אסור לנו לוותר על ביקור בו, ולוינה כבר הגענו לטיול משל עצמו, וכמו-כן יקירתי חובבת המוזיאונים, כבר ביקרה פעם שנייה בוינה, ובתוכניות עוד לשוב לעוד ביקור זוגי.
אך למרות זאת, בלי לפקוד את מרכז הקניות ובמיוחד את חנות Primark המקומית זה לא בא בחשבון.
אם כך, מצוידים לדרך בסנדוויצ'ים מלחמניות טריות שנקנו במאפייה הסמוכה, יצאנו מוקדם בבוקר לנסיעה של כשעה אל מרכז הקניות המפורסם.
כבר בחנייה נוכחים לדעת, תוך כדי נסיעה בלתי נגמרת שהקניון הזה באמת בלתי נתפס בגודלו.
כך גם הסניף המקומי של Primark, שאמנם כולו מרוכז בקומה אחת, אבל ענקי.
קונים, קונים, קונים...מסתובבים מעט בקניון ויוצאים חזרה לכיוון Melk.
החברים דבקים בתוכנית ויוצאים ליום מקסים משלהם בעיר הגדולה.
החברים כבר קיבלו בלילה את התוצאות השליליות של הבדיקות וכבר נהנים בראש שקט, אך אצלנו מתחילה דאגה גדולה כשכבר בעצם עברו להן 24 שעות מעת הבדיקה. מתחילים לחשוב שאולי בכל זאת ניאלץ להגיע לוינה ולבצע בדיקה נוספת.
לשמחתנו הגדולה בדיוק כשחנינו בחניון המלון, מקבלים הודעות שהתוצאות המיוחלות הגיעו והן כמובן שליליות, וניתן אם כן להמשיך כסדרו ובנחת את יומנו בMelk.
מטפסים כ10 דקות למנזר הענק שבמעלה הגבעה, רוכשים כרטיסים ויוצאים לסיור עצמי בהיסטוריה של המקום.
להלן אוסף פרטים על Melk מחיפושי האחרונים בגוגל (אנחנו ביקרנו רק במנזר):
השם הוא בעצם הטיה בשפה הסלאבית למילה גבול, כי העיר שימשה בשלב מסוים גבול בין שתי ממלכות.
המנזר בעצם החל את דרכו בסוף האלף הראשון לספירה כמבצר ממלכה שניתן כמתנה לנזירים הבנדיקטים.
ניתן לעשות במקום סיור שמראה ממש את ההיסטוריה לאורך המאות השונות של האלף הקודם.
טירת Schallaburg,מהמרשימות בטירות מתקופת הרנסאנס באוסטריה שנבנתה בעיקרה במאה ה16, עומדת כ5 קילומטר דרומית לעיר ומשמשת כמוזיאון.
סמוך למנזר יש מבנה צבאי ששימש בזמן השואה כמחנה לווין קטן למטהאוזן והקרמטוריום שלו משמש כמוזיאון.
כנראה בהשפעת המנזר וספרייתו העצומה, דמותו המרכזית של אומברטו אקו בספרו הידוע "שם הורד" היא Adso of Melk.
אבל ה-סיפור המיוחד של המקום הוא סוג של אגדה על הקדוש קולומן - Sankt Koloman מתחילת האלף הקודם.
מיודענו קולומן שלפי האגדה היה בנו של מלך אירי, יצא לו למסע צלב לירושלים והתגלגל איכשהו לאזור.
נזירים מקומיים עזרו לו, אך איתרע מזלו והוא נתפס בשבי על ידי לוחמים מקומיים באיזה קרב אזורי עלום, ובשל שפתו האירית הלא מובנת הוצא להורג על איזה עץ יבש ששימש אותו זמן לתליינים המקומיים.
העץ באורח פלא חזר לחיים ואף החל לפרוח ובמקביל גם ציפורניו ושערו הקדושים המשיכו לצמוח וגופתו נשארה בשלמותה.
כמובן שהעניין הפך לסיפור עלייה לרגל והמאמינים שבאו להתפלל תחת אותו עץ מצאו מזור לנפשם וריפוי לגופם.
כששמע על כך השליט האזורי שמקום מושבו העיקרי היה בעיר, והבין שניתן כאן לצבור הון פוליטי לא קטן, ציווה להביא את השאריות למנזר, שם הן נחות בשלווה עד ימינו אנו.
חזרה לביקור שלנו במנזר.
המנזר באמת מהמרשימים שראינו, כולל הרבה חדרי מוזיאון עם מוצגים שונים ומשונים, כנסיה גדולה, וגם ספרייה עצומה עם המון כתבי יד כשגם לא מעט מהם בעברית.
עולים לפסגת המנזר לנוף עוצר נשימה, כאשר מצד אחד העיר, העתיקה ולאחריה החדשה, ומצד שני הדנובה המרשימה.
משם יורדים לגינה יפהפייה שנתרמה למנזר במאה ה18 ובה מבנה שמזכיר את ארמונות וינה בקטן.
לצד הגינה גם פארק גדול עם צמחים אקזוטיים וכנראה לא מעט נקודות נוספות שלא הספקנו לפקוד. -
הנוף מהחדר במלון העירייה - ברקע המנזר הענק:
שימו לב למנגנון המקורי של מנעול הדלת:
החדר הקטן והעתיק:
תצפית משלוחת הדנובה בלילה על המנזר:
העירייה:
-
הדנובה הענקית:
חזית המנזר:
החצר הפנימית:
תצפית על העיר העתיקה:
המגדלים המרשימים:
הגינה המרשימה:
-
19.8 יום חמישי – חזרה
זהו, טיולנו המופלא מגיע לסיומו.
דרמה שהיינו עדים לה בשדה התעופה בוינה, בשער שלנו, הייתה כשמשפחה ישראלית הגיעה עם בדיקת קורונה שנערכה 72 שעות קודם, כשעתיים קודם ההמראה, וצוות הקרקע לא אישר להם לעלות לטיסה K
עד עצם כתיבת שורות אלה אין לנו מושג, כיצד הצליחו אלו לחזור לארצנו הקדושה.
חברינו ואנו עלינו בכל אופן, ללא בעיות. -
תודה על הבלוג המפורט.
הבריכה בה בקרתם בשבת בעיירה בה לנתם היא erlebnistherme Zillertal ?
משום מה דמיינתי את המקום כמעין פארק מים ומהתיאור שלך נראה כמו מקום יחסית קטן.
-
אכן פארק מים זה ממש לא, וכמו שציינתי, גם המגלשות אכזבו, אבל עדיין, אם באים עם ציפיות של בריכה ולא של פארק, אז זוהי בריכה מאוד משודרגת וגם מתאימה לימי גשם.
-
תודה רבה שלומי על השיתוף המושקע!
