עוד קצת חופים בריטיים
-
בעקבות הפוסט הנפלא של @.IO החלטתי גם לשתף כמה תמונות מהחופים היפים של בריטניה. כולן צולמו השבוע (אמצע מאי 2022) במסגרת טיול עבודה לחצי האי גאוור (Gower) שבדרום וויילס. חצי האי גאוור נמצא מדרום מערב לעיר סוואנזי, והנופים שלו די מזכירים את אלו של צפון דבון וצפון קורנוול, שנמצאים לא מאוד רחוק מדי. ההבדלים העיקריים הם שכל השלטים כתובים גם בוולשית ושדגלי הדרקון האדום תלויים בכל מקום. רק אל תגידו שזה נמצא באנגליה.
אנחנו ישנו בפרבר יוקרתי של סוונזי שנקרא The Mumbles, ממש דקות הליכה ממפרץ Rotherslade:
אחד הדברים הכי מרשימים באזור הזה זה הפערים העצומים בין הגאות ובין השפל. אותו מפרץ, פער של 3 שעות בין שתי התמונות:
באחד הימים טיילנו למפרץ בקצה המערבי של חצי האי, Rhossilli. היה יום קריר ומעונן, אבל בעיני זה לא פגע בהנאה מהמקום, אלא להפך. רק הפך הכל ליותר יפה ומיוחד. היינו במקום קרוב לשיא השפל.
בזמן השפל אפשר לראות המון בעלי חיים ימיים או שאריות שלהם. ראינו קונכיות וצדפים מהמון מינים שונים, כולל כאלה שמתחילים להתאבן על סלעים הודות למלח ולחול. ביום אחר אפילו ראינו כלב ים במים.
אני הסתפקתי בלטבול את כפות הרגליים במים הקפואים, אבל אנשים אחרים נכנסו לשחות ולגלוש כאילו כלום. אפילו יש מציל:
חדי העין בטח ישימו לב שסוכת המציל הרבה יותר ארעית ממה שאנחנו מכירים. ככה זה כשהים נסוג מאות מטרים בזמן שפל.
הביקור שלנו היה טרום עונה וזה היה ניכר, לטוב ולרע. אני בטוחה שבשיא הקיץ עמוס יותר, במיוחד בימי שמש ובסופי שבוע. בשבילי היה נהדר, ואין לי ספק שאני אחזור לוויילס הנפלאה גם בהמשך.
-
אני אוהבת את הפערים בין גאות לשפל... איפה שזה לא יהיה.
-
שקד, איזה יופי של תמונות.... מחכה להיות שם. דרום וויילס, נראית מגוונת מאוד!
-
שקד,
לפני שיצאתי ל- South West Coast Path התלבטתי בינו לבין ה- Wales Coast Path. אני לא זוכרת כבר למה בחרתי בסופו של דבר ב SWCP. נדמה לי שזה היה בעיקר מפני שבכל פעם שבדקתי את ווילס, נמשכתי שם יותר לאיזורים ההרריים של Snowdonia, אז נראה היה לי ששביל ראשון שלי בווילס ״צריך״ לעבור שם... אבל אני בטוחה ששביל החופים ״מהדורת ווילס״ הוא נפלא בדיוק כמו זה של דרום-מערב אנגליה.
באוקטובר 2019, בסיום מסע חוצה סנודוניה שלי, זכיתי לטעימה קטנה מחופי צפון ווילס הנהדרים (ובכלל מהמדינה המופלאה הזו).
מצב כמה תמונות מ Great Orme Headland והעיירה Lladudno
-
כשהייתי בעצמי באיזור הזה, הייתה עננות מסיבית ורוחות של מעל 100 קמ"ש
נחמד לראות איך זה נראה "כמו שצריך" -
אין ספק שמזג האוויר באנגליה מאתגר, במיוחד בטרקים. אולי יש בכך מידה של שכנוע עצמי אבל, אני למדתי לקבל את תנאי מזג האוויר גם בסקי וגם בטרקים. אני תמיד אומרת לעצמי שבחרתי תחביב outdoor ומזג אוויר הוא חלק משמעותי בו. אז אני מקבלת אותו אז-איז. מה גם שהעולם - הטבע - הוא מדהים בכל עונה בשנה.
באופן ספציפי, במהלך מסלול חוצה-סנודוניה שלי זכיתי למזג אוויר רטוב במיוחד! (גם ביחס לממוצע לעונה בצפון ווילס באוקטובר... !!!) ביום הראשון אני מודה שהייתי קצת בהלם. במהלך היום השני התחלתי להתרגל - ובוסופו של דבר, עשיתי את ההתאמות הנחוצות וזה ממש לא הרס לי את הרושם מהשביל ואת החוויה. הנופים לא היו מושלמים לעיתים קרובות (בייחוד בפסגות) - אבל נהנתי מזרימה מדהימה בנחלים ובמפלים, משבילים כמעט ריקים, מפרגון וסיוע מחממי לב מצד המארחים ו״סתם״ מקומיים שפגשתי פה ושם... לא יודעת איך זה לא הפריע לי יותר אבל השביל הזה היה מדהים בשבילי. הלכתי לעיתים שעות בגשם ותמיד על קרקע רטובה - ונהנתי מאוד!
-
בדיוק התפרסמה כתבה על Gower Peninsula ב newsletter של cicerone:
אולי יעניין אותך שקד, או מי מהאחרים.
-
אני זוכרת את הזמן שאת היית בסנודוניה. אחותי בדיוק ביקרה ושקלנו לנסוע לשם גם אבל ויתרנו בגלל מזג האוויר. בסופו של דבר הגשם התחיל לרדת באוקטובר ולא הפסיק בערך עד מרץ. אני חושבת שאפשר לספור על יד אחת את הימים שלא ירד בהם גשם בתקופה הזו.
אני מאוד אוהבת את וויילס. אני חושבת שבגלל שיש שם מעט ערים גדולות והרבה נופים פתוחים הזמן שם נע קצת בקצב אחר. האנשים מאוד נחמדים והכלבים מאוד נחמדים ופשוט כיף לבקר שם. בעיני מעניין גם לפתוח את קצת הראש ולהחשף לתרבות המקומית ובתוך כך לזהות האתנית שלהם, שהיא מאוד נוכחת בחיים של חלקם. הם מזדהים כוולשים (ויזדרזו לתקן אתכם אם תקראו להם אנגלים). הרבה מהם גם מדברים וולשית, אם לא מהבית אז מבית הספר. לטעמי זה מקום ממש ממש יפה וממש ממש מיוחד, שהרבה אנשים פשוט מדלגים עליו, וחבל.
-
ממה שקראתי, נראה שתושבי ווייילס הם בעצם הבריטונים, כלומר התושבים המקוריים של האי הבריטי, שנסוגו לשם בעקבות פלישות שונות - בתחילה הסקסונים (שהגיעו מאיזור גרמניה של היום) ולאחר מכן הנורמנים (ככל הנראה ויקינגים שהתיישבו בצפון צרפת). כמו בכל תרבות, היה כמובן ערבוב תרבויות ותערובת, אבל חלקים מהאוכלוסייה הצליחו ככל הנראה לשמור על ייחודם התרבותי, ונאלצו בשל כך, לנדוד לאיזור רחוק יותר ממרכז השליטה של אנגליה.
-
באמת הופתעתי שם מתדירות השימוש השפה המקומית! גם ע״י אנשים יחסית צעירים.
מצד שני, עם כל הכבוד... איזו שפה נוראית ! חחח
-
הם לומדים את השפה בבית הספר, אז גם מי שלא דובר וולשית מהבית מכיר אותה לפחות ברמה די בסיסית. אני מניחה שהשימור של השפה הוא חלק משימור הזהות האתנית שלהם. להבנתי, בצפון יותר נפוץ שמדברים וולשית ביומיום מאשר בדרום. אני לא בטוחה שהשפה עצמה כל כך שוברת שיניים כמו שהוגים אחרת חלק מהאותיות שבכתב הלטיני. יש שם תנועות, אנחנו פשוט לא מזהים אותן. כמו כן, המבנה של השפה מאוד שונה משל השפות שהתפתחו מלטינית
- עוד פרט טריוויה שאני חשבתי שהוא נחמד - הם גם לומדים בבית ספר איך לצייר את הדרקון הוולשי.
-
דרקון מסובך!! מזל שהדגל שלנו פשוט יותר
-
האנגלים מבצעים במשך שנים רבות (כולל בימנו) בווילס תהליך מאוד מסודר ומכוון של אנגליטיזציה (anglicization). כך למשל בתי הספר הטובים והיוקרתיים שם מלמדים באנגלית בלבד.
https://en.wikipedia.org/wiki/Welsh_Not
-
תודה שקד! שומרת לי...
-
אז קצת Humble Mumble(ובאיחור קל) כרגיל תמונות יפות! כמעט מזכירות את מה שהיה כאן פעם, לפני עידן הפוקימונים והאינטרנטים:) בעיני יותר פשוט לצייר דרקון משני משולשים שווי צלעות ואסור לצאת עם הכחול מהקווים! תהני בשבילנו(אחח, הקנאה!).
