ניצנים של סתו על הקונגסלדן (לפלנד השבדית), תחילת ספטמבר 2017

 

בוקר טוב חברות וחברים,

חזרתי לאחרונה מ 10 ימי הליכה באלפים הצרפתיים, מאגם ג׳נבה דרומה - עד לפאתי העיירה Landry, על בסיס השביל הארוך GR5.

כהרגלי, אני מסכמת את המסע בבלוג אותו אשמח לחלוק איתכם

להלן, תאור היום הראשון - בו הפנתי את הגב לאגם הגדול והתחלתי לצעוד.

מוזמנים.ות לעקוב !

שלום חברות וחברים,

ביום שלישי האחרון, סיימתי לצעוד כ 12 ימים על שביל ארוך שנקרא Via Alpina #1.

היה מעולה!

אמנם סגנון הטיול שונה מאוד מהאופן שבו רובכם מטיילים, אבל דווקא הפעם עברתי בלא מעט עיירות ואתרים שמוזכרים בפורום לעיתים קרובות (כאשר מדובר בשוויץ).

אכתוב סיכום מסע בבלוג שלי, כשאשוב (כרגע אני "נחה" לי ב Saas-Fee). בינתיים רציתי לפנק אתכם בכמה תמונות:

אגם Oeschinen

שנה טובה לכל חברי וחברות הפורום,

שבתי זה עתה מטיול הליכה ב- Salzkammergut - אזור שופע אגמים ונופי הרים דרמטיים, ממזרח לעיר היפה זלצבורג באוסטריה.

כהרגלי, אעלה מתישהו סיכום. אך אני מתחילה תקופה עמוסה במיוחד ולא חושבת שאוכל לכתוב מהר. קבלו בינתיים טיזר ״אכזרי״

בתום ההליכה, חזרתי לוינה וממנה רכבתי באופניים לבודאפשט ! בנתיב של ה- Danube Cycle Path (EV6) פחות או יותר (6 ימים, 2 מהם קצרים).

העניין של האופניים הוא חדש אצלי. בשנה שעברה רכבתי עם האחיינית שלי מפסאו היפה (גבול גרמניה-אוסטריה) לוינה (אותו שביל; 6 ימים). זו היתה התנסות ראשונה עבורי. והיא היתה מוצלחת...

הפעם בחרתי להמשיך את אותו מסלול, לבד, ובצורה ״חופשית״ (שכרתי אופניים והתחלתי לרכב, ממש כך - לא הזמנתי לינות מראש. רק מהדרך; בפעם הראשונה, לקחנו חברה שארגנה לנו את האופניים והלינות והעבירה את הציוד ממקום לינה אחד לאחר).

לא כתבתי על מסע האופניים הקודם ולא חושבת שאכתוב גם הפעם.

במקום,

קבלו כמה תמונות מהמסע מוינה לבודאפשט:

בשדות, בדרך לברטיסלבה - ביום גשום.

הכיכר המרכזית בברטיסלבה, סלובקיה - בגשם:

מאות ברבורים על הדנובה, בדרך בין ברטיסלבה ו- Gyor, הונגריה:

היפה Győr

אור של בוקר, ביציאה מגיור:

Komarno, סלובקיה:

בוקר טוב דנובה ״שלי״, בדרך ל- Danube Bend, שוב בהונגריה:

מימין: Esztergom, הונגריה

משמאל: Štúrovo, סלובקיה

תמונה מהגשר. נקלעתי לחגיגות 130 שנה להקמת הגשר בהשתתפות מכובדים משתי המדינות כולל שני שרים, אחד מכל ממשלה. לאור זאת, לא יכולתי לבקר בצד ההונגרי, המרשים, הגשר נחסם למשך כמה שעות. רכבתי עד לאמצע הדרך וחזרתי לצד הסלובקי (כי הדרך שלי המשיכה שם ולא יכולתי ״להתקע״ בצד ההונגרי).

הבזליקה המרשימה של Esztergom מהגשר:

הדנובה היפה, ליד Nagymaros, הונגריה. אזור שיש בו פיתול גדול של הנהר. יפה במיוחד!

שביל שליו בין השדות, ביציאה מ Nagymaros:

עשיתי את זה !!! כלומר: עשינו, האופניים הנאמנות ואני.

בודאפשט

עד כאן...

למתעניינים בחופשת ההליכה, אפרסם בשבועות הקרובים.

שתהיה שנה שקטה, בטוחה, שנת שיקום וצמיחה עם כולם. בבית.

@io

ואז הגיע - ה- 23 לאוגוסט 2015. היום האחרון במסע שלי ! 10 שנים מהיום.

זה התחיל בזריחה ה״רגילה״ לצד האגם התורן ״שלי״ אגם מילר:

ונמשך בהליכה קלילה למדי בשבילי ה- Yosemite

בדרך למחנה האוהלים Glen Aulin.

מפל ובריכה טבעית ליד גלון אולין:

כשהגעתי לכביש 120, Tioga Road, ליד Tuolumne Meadows הוצפתי בהתרגשות אדירה. ממש התקשתי להאמין ש״עשיתי את זה״ ! אע״פ שכבר מזמן התרגלתי להליכה, לשיגרת המחנה, לשינה (או לחוסר השינה) באוהל.... ובימים האחרונים לא חוויתי שום קושי.

ב״קריירת״ הטרקים שלי, המסלול הזה היה קפיצת מדרגה.

מסיבות שונות, לא בהכרח הצלחתי ״להמשיך את המומנטום״. אבל השביל הזה בנה אותי. גם מעבר להיותי ״הייקרית״.

אני לא אשכח לעולם את החוויות שלי בדרך מ Tahoe ליוסמיטי.

I did it !

לילה אחרון, ב- camp site #13 האהוב אלי, ב- Tuolumne Meadows Campground בחלקה השמורה ל- backpackers:

מוקדש ל 50 אחים ואחות שחייבים כבר לחזור !

שנה טובה ומתוקה

אגב, אם כבר מדברים על בתים קטנים ומיוחדים… אז – זה נחשב???

14 באוגוסט 2015 (כן, בדיוק לפני 8 שנים).
אני חונה באוהל הצהוב שלי כ- 17.5 מייל (~28 ק״מ של הרים) מ- Sonora Pass - מעבר הרים רכוב, של Hwy 108 בקליפורניה.



זה בוקר היום החמישי שלי בשטח, מאז עזבתי את הציביליזציה ליד Echo Summit , מעט דרומית לאגם טאהו הנפלא - בדרכי דרומה, ברגל, ליוסמיטי והלאה משם.

כשהולכים שביל ארוך, שאינו עובר דרך עיירות/כפרים/בתי-תה/בקתות הרים וכו׳ - מסתמכים על ״נקודות אספקה״. אלו יכולות להיות במרחקים שונים מהשביל - ממש עליו/לצידו או במרחק שמצריך נסיעה. ההתכנות של המסע תלויה במידה רבה מאוד ביכולת לעמוד בתכנית האספקה שכל הלך בונה עבור עצמו.
עד עכשיו שרדתי - רק ממה שסחבתי על הגב שלי, וממה שהטבע סיפק לי. הגיע הזמן למלא את התרמיל באספקה לימים הבאים.

במרחק נסיעה של כ- 10מייל מ- Sonora Pass, שם עובר השביל שלי, נמצא Kennedy Meadows Resort & Packing Station. יש שם בקתות, חדרים, מסעדה וגם חנות מטיילים קטנה אך מצויידת בדיוק עבור אנשים כמוני (כמו ם נופשים אחרים; ציידים, דייגים וכו).
תכננתי להגיע לנק׳ האספקה הזו ביום השישי למסע שלי, כך שהיה לי בתרמיל עדיין מספיק מזון לעוד יום. אבל ההתקדמות שלי בשביל עד כה היתה טובה ואני יוצאת לדרך במטרה לנסות להגיע ל- Kennedy Meadows כבר היום.



זה התברר כאחד הימים היותר קשים במסע שלי. הלכתי מקטע ארוך שהכיל גם לא מעט הפרשי גבההים (אין לי נתונים מדוייקים כרגע, אבל כל היום כמעט עליתי או ירדתי...). זה גם היה יום די חם, ואני מאוד מתקשה בחום.
אבל זה היה יום נפלא מבחינת נופים ועבורי היתה ליום הזה חשיבות רבה - כי זה היום ש״הוכיח״ שתכנית ההליכה שלי עובדת. שאני מסוגלת לשרוד בשטח, בין נקודת אספקה אחת לשנייה.

זה היה עבורי שביל ראשון במתכונת הזו - בשטח ״אמיתי״, עם כל הציוד על הגב, עם תכנית לוגיסטית של נק׳ אספקה (ויציאה) מרוחקות מספר ימים זו מזו (שחלקן גם מצריכות טרמפ רכוב מה- trailhead ובחזרה). יצאתי אל השביל הזה מלאה בחששות, אפילו בפחדים - אבל אני מאושרת שלא נתתי להם לעצור אותי! לא התעלמתי מהסכנות, למדתי איך מתמודדים איתן, איך מצמצמים אותן ואיך מתפשרים לגבולות האפשריים עבורי ברגע הנתון - אבל לא נתתי לחששות, וגם לתגובות מהסביבה (!) למנוע ממני את הגשמת החלום הזה.


סיימתי את השביל הזה ענבר אחרת. מחוזקת, מאמינה, שלווה יותר, בטוחה יותר, אמיצה יותר, שלימה יותר, מקבלת יותר, פתוחה יותר, מבינה יותר. טובה יותר! זו היתה ממש קפיצת מדרגה עבורי, לא רק כהייקרית - גם כאישה.
אני מודה שלצערי ההשפעה מתפוגגת במידה כלשהי עם השנים - אבל תמיד ישארו בי החוויות שצברתי על ה- PCT בימים שקדמו ל- Sonora Pass ובאלו שבאו בעקבותיו.



לא אטיף פה מוסר על הגשמת חלומות, על מעצורים (שאנחנו או הסביבה מכתיבים), על גבולות - גם אני נופלת לאותם דפוסים רוב הזמן וממילא - קטונתי. אבל אני מאחלת לכולנו שנרדוף תמיד אחרי החלומות הללו, שנזכור גם ברגעי השפל את ה- Sonora Pass שלנו...


המשך יום נעים

תאור מלא של היום הזה בבלוג שלי.

תאורים מפורטים של כל ימי ההליכה שלי על ה- PCT (ושבילים אחרים...) נמצאים בבלוג.

** אני כאן כדי לסייע עד כמה שאוכל לכל מי שרוצה להוציא לפועל תכנית שכזו ** (בשמחה!)

שלום חברות.ים

אני מקווה שלא פספסתן.ם את הבלוג המצוין של @TalyZ שטיילה עם משפחתה המופלאה בקרוואן בקולורדו וביוטה.

מאוד נהנתי לקרוא!

התפעלתי במיוחד מתמיר וכרמל, ההייקרים הצעירים שנתנו בראש עם מיילאג׳ מרשים בשטח הררי מאתגר (שימו לב: כרמל רק בת 5.5!)

במיוחד בתקופה של תרדמת יחסית בפורום - הבלוג החזיר אותי לארץ האפשרויות...

תודה @TalyZ על הכתיבה המשובחת! אהבתי מאוד

ב- 2015, החלטתי שהגיע הזמן להגשים חלום ו״למחוק״ מה- wish list שלי את הטרק שהיה אז (ובמשך כמה שנים) במקום הראשון: ה- John Muir Trail. המסלול מתחיל ב- Yosemite Valley ומסתיים רישמית בפסגת הר וויטני. בסה״כ כ 260 ק״מ בהרי הסיירה נבדה, קליפורניה.

אחרי שישה נסיונות שנדחו - השגתי סוף סוף את ה- permit המיוחל (בנסיון השביעי) והתאריך נקבע ל- 27.8.2015.

ביקשתי חל״ת ממקום העבודה. ומשנענתי בשלילה - החלטתי להתפטר מהעבודה ולטוס בכל זאת! 

 

תוך שאני מלחימה את התפרים האחרונים בתכנית שלי, החלטתי (בשל מכלול נסיבות שהשתנו ושיקולים שונים ומשונים) להאריך את הטיול והוא תוכנן להמשך כ- 5 חודשים! על פי התכנית שגובשה, הטיול יתחיל באנגליה (בעיקר בהליכה של ה- South West Coast Path), ימשיך בוונקובר, קנדה (בעיקר בביקור משפחתי בשילוב כמה שבילים קצרים 1 , 2, 3); אח״כ בהליכה מאגם טאהו ליוסמיטי (11 ימים על ה- PCT) ויסתיים במה ש-עם כל הכבוד לכל הנל- היה גולת הכותרת: ה- JMT.

 

מיותר לציין שההתרגשות שלי לקראת הטיול היה עצומה. התגברתי על לא מעט חששות כאשר קיבלתי את ההחלטה. התפטרתי מעבודה, פיניתי דירה ואכסנתי את כל רכושי למשך התקופה, שידרגתי פרטי ציוד, טיפחתי פחד מדובים ו- ruttle snakes...

אבל לא נתתי לשום מכשול, אתגר או קושי לעצור אותי. הייתי נחושה להוציא את התכנית הנ״ל לפועל. 

 

כך יצא, שאחרי אביב וקיץ עמוסי חוויות נפלאות מאנגליה ובריטיש קולומביה וצפון קליפורניה, מצאתי עצמי, בבוקר ה- 27.8, מתחילה לצעוד את החלום שלי: מ- Happy Isle ל- Mt. Whitney. 

למרות שעברתי כבר שבועות ארוכים של שבילים באותה שנה, כולל הליכה מ- Echo Summit ליד אגם טאהו לפארק היוסמיטי (הכנה מושלמת ל- JMT שבא כהמשך כמעט רציף להנ״ל), הרגע הזה - שבו התחלתי סוף סוף לצעוד את השביל שלשמו התכנסתי לכאן בעצם / בזכותו נוצר המסע הזה בכלל - היה משהו בהחלט מיוחד. רגע שיא.

 

הגעתי לשביל בכושר טוב, הייתי כבר trail broken, מורגלת לגבהים, למשקל התרמיל, ללינה באוהל, ללוגיסטיקה של ה- resupply. למרות שניסיתי לכפות על עצמי קצב יחסית רגוע (בגלל דלקת חריפה בגידים בכף רגל שמאל, שרק החלימה ומאוד חששתי שתחזור) - ההתקדמות שלי היתה טובה, לא מאוד התקשתי, הרגשתי מאוד נוח על השביל. בבית  🤩

 

חזרה לאחור בזמן...

כבר כשהגעתי לוואנקובר, כמה שבועות טובים לפני היציאה ל- JMT, הגיעו לאזני הדיווחים אודות שריפת יער אימתנית שהתחוללה אותה עת ב- King's Canyon, קליפורניה, שם עובר השביל. מעבר לעצב על החיים שאבדו, הפגיעה בצומח, הקושי והסבל ששריפה שכזו גורמת - אני מודה שלא מאוד התעסקתי בזה. הרי הייתי במרחק של שבועות מרגע ההגעה הצפוי שלי לקרבת השריפה... ובעיצומו של טיול חלומותיי שככל שהלך והפך למציאות - רק התעלה על הצפיות שלי ממנו, למרות אי אלו רגעים קשים (שיש בכל טיול ארוך).

גם באותו יום חמישי חלומי שבו התחלתי את ההליכה על ה- John Muir Trail, אני לא זוכרת שחשבתי על השריפה...

 

חזרה קדימה בזמן...

ביום החמישי שלי למסע, הגעתי ל- Red's Meadow - חוות סוסים שמשמשת גם תחנת מטיילים והייתה עבורי נקודת הצטיידות. מצאתי שם (חוץ ממכונת כביסה ומקלחת וחנות מצויידת היטב) גם hiker's box מפוצצת באספקה שהשאירו מטיילים והרבה מאוד ״שיחות עשן״ בדשא. מן השיחות עלה שהרבה מאוד מטיילי JMT, PCT ואחרים נותשים את השבילים באיזור King's Canyon בגלל העשן (ולכן ה- hiker's box העולה על גדותיה).

אולי תתפלאו אבל גם בשלב זה לא חילחלה הדאגה לליבי... חיה את החלום, כבר אמרתי.

 

הגיע היום השישי למסע. אני זוכרת את עצמי עומדת באיזושהי נקודה (שאני כבר לא זוכרת איפה היא בדיוק) ובפעם הראשונה חושבת לעצמי ״מממ... הראות ממש גרועה... האוויר אפוף עשן...״

חשבתי ו... המשכתי לצעוד.

 

גם היום השביעי לווה בכמה רגעים מדאיגים, כשענן העשן, גם אם רחוק, השתלט על האופק באי אלו כיוונים. אבל אני התרכזתי בהרבה כחול שעדיין כיסה את רוב השמים.

 

בסוף היום השביעי הגעתי ל- Vermilion Valley Resort. מחנה אוהלים מאוד בסיסי ו- hiker friendly במיוחד שכל מטייל JMT/PCT מכיר. עבורי זו היתה נקודת הצטיידות לקראת מקטע ארוך בשטח.

גם שם מצאתי, בנוסף לצוות מסביר פנים, הרבה מטיילים והרבה מאוד "smoke talk״.

 

הערב הזה, של ה- 2 לספטמבר, ב- VVR היה ערב של תפנית עבורי. התחלה של סוף החלום.

במהלך הערב עוד ועוד מטיילים מחליטים לפרוש וג׳ים שמנהל את ה Resort עסוק בעיקר בלנסות לארגן לפורשים הסעה החוצה מכאן (מסע לא קצר ולא פשוט בכלל שאפשרי רק ברכב שטח). הזוג היחיד שמגיע מדרום - מכיוון השריפה, מדווח שהשביל פתוח ועביר אבל גם על ״חתיכות עפר-מדורה קטנות שנחתו בלילה על האוהל״

אמנם מוקד השריפה נמצא כ- 5 ימים לפחות מה- VVR אבל במקטע הבא אפשרויות היציאה הן קשות במיוחד. הזמן לקבל החלטה - הגיע.

 

בבוקר ה- 3.9 אני קמה מוקדם אחרי שינה גרועה במיוחד.

הבוקר הזה הוא המשך של אתמול כשעוד ועוד מטיילים שמגיעים מבקשים לעלות על איזושהי הסעה החוצה.

אני שמתקשה מאוד לוותר על החלום נפרדת מהחברים, שרכשתי בימים האחרונים וכבר נכנסו לי עמוק ללב, כשהם עולים על ההסעות הייעודיות שלהם אחד אחד (בסופו של דבר רק 2 מטיילים, מתוך לפחות 12 שהגיעו למקום בערב הקודם או הבוקר, מחליטים להמשיך בדרך), אחרי שג׳ים מבטיח לשמור לי מקום בהסעה שתצא מכן מחר - למקרה שאחליט לפרוש.

 

רק אחרי שכולם עוזבים ואני נשארת לבד אני צועדת בלב כבד לאגם שלצד ה- resort. כבר בדרך לשם אני יודעת בעצם מה הדבר שנכון עבורי לעשות. מספיק מבט אחד אל העבר השני של האגם הגדול (שהוא כמעט יבש עכשיו - זו היתה שנת בצורת רביעית ברצף בקליפורניה) כדי להבין היטב את המציאות 

 

וכך התפוץ לי בפנים החלום, כדבריו של Vadim ״אדם מתכנן - אלוהים צוחק״. 

 

@dregev03

מדהים דרור!

@dregev03

וואי, ראיתי את קרחון דאכשטיין מהמסלולים שעשיתי ב- Salzkammergut בסתיו. ותהיתי כשהייתי שם אם שווה או לא. תקף אותי קצת fomo. די הרגעת אותי למען האמת למרות שאני די נוטה באופן כללי לא להתייחס לכלום כ״חובה״.

יש לך המלצות על מסלולים מיוחדים?

אתם מגיעים ל- Salzkammergut?

Hallstatt

Wolfgangsee

והאיזור? (ממזרח לזלצבורג)

@meravshell

גם אני אמורה לטוס בקרוב...

stay tuned

@שמחת-הפרטים-הקטנים

אני אקרא! את שלך ואת של מירב

שלום חברות וחברים,

נכון, זה פורום אירופה, שגם בו התנועה כבר אפסית. ובכל זאת, לטובת מי שעוד כאן ופספס את הבלוג של @דרור-דוד על טיול זוגי בדרום-אמריקה (בגיל 55, למי שזה משנה) -

מומלץ בחום!

רק לציין: אינני מכירה את דרור, לא ביקרתי בדרום-אמריקה ואין לי תכנון כזה באופק, במקרה ניתקלתי בבלוג. בעוד הפורומים דועכים (למעשה דעכו כבר מזמן), מערכת הבלוגים חיה ובועטת. כדאי להציץ בה מידי פעם.

סופ״ש רגוע ושקט,

@karnielr

שום דבר לא דומה לפורומים של ׳למטייל׳ ז״ל. גם אני לא התחברתי לקבוצות פייסבוק. היו ימים...

ממליצה לך לנסות גם את ׳סיפור דרך׳. פורמט שונה ופחות מידע אבל כשיש כזה הוא לרוב אמין (מנסיוני, אם כי לא מיונאן וסביב טרקים).

בהצלחה !

@ornaadi1

לא הייתי באיזור אז לא יכולה לעזור מנסיון אישי. אבל נתקלתי בסרטון הישן הזה על ביקור בן יומיים ב- Great Smokey שיכול אולי עדיין לעניין אותך. יש לו גם סרטון על ממפיס וסרטון עתיק על נשוויל.

@io
קטע שלא יודעים אם לצחוק או לבכות, מה קודם.
מישהו בטח קיבל את הקייס שלך והיה צריך לסגור אותו, אז סגר.

הגדילה ועשתה הנציגה - גם התווכחה כשהתקשרתי ולא הסכימה להעביר אותי למנהל כי ״הוא יגיד לך אותו דבר״ לא היתה נחמדה ולא אדיבה למרות הסבלנות שלי וההסבר הרגוע.

העניין עם המייל הצחיק אותי מאוד גם אז - טמטום נטו.

הסרוב לתת החזר - זה היה מעצבן. (מכתב עצבני ומאיים לכל מייל שמצאתי שם באתר, פתר את הבעיה אחרי ששיחה טלפונית לא הועילה ואני נמנעת מלריב עם נציגי שרות כאלו)

@pninit1234
הלואי ויכולתי לעזור

אני עם הצועד

אבל עוקבת בהתעניינות כי זו את