הי לכולם

חזרנו לפני יומיים מטיול כייפי בצפון מזרח יוון. מסלוניקי מזרחה.

מכיוון שאני מורה, הרי שבכל פסח עומד בפני האתגר לחפש יעד מוגבל בזמן ובתאריכים. אני תמיד מעדיפה לטייל בדרום אירופה, שכן אז מזג האוויר נעים יחסית והפריחה בשיאה. מכיוון שהיינו בכל המקומות המתאימים לקטגוריה, חשבתי על יוון אהובתי. לפני שנתיים היינו בחופשה קצרה בסלוניקי, וחשבנו שיהיה נחמד לחזור ולטייל באיזור חלקידיקי.

נפל הפור וקניתי כרטיסים במחיר ממש טוב באאגי'אן. לקחנו את הסיכון של ביטול עקב מי יודע מה - הרי הכל כל כך שביר אצלנו, ואמרתי מקסימום יבטלו.

יום ראשון 6/4

הטיסה ב 10 בבוקר. שעה נוחה למי שגר קרוב לשדה. לא למי שמגיע מהצפון.. אני חושבת שהזדקנתי בכמה שנים בנסיעה הזו לשדה התעופה. יצאנו מוקדם אבל הפקקים, הפקקים . וויז התעדכן כל כמה דקות וזמן ההגעה הלך והתרחק. התחלנו להשלים עם העובדה שנחמיץ את הטיסה.

בסוף הגענו שעתיים לפני הזמן, לא היה אף אחד בתור לצ'ק אין (כנראה כולם כבר עברו שם), והכל הלך מהר מאד. ישבנו להירגע על כוס קפה.

טיסה נעימה, יצאה בזמן (החברה הזו מאד דייקנית, לפחות לפי הניסיון שלנו) והגענו בשעת צהריים לסלוניקי. תוך דקות מהנחיתה כבר היינו בחוץ עם המזוודות. שדה לא גדול ומאד נחמד. ניגשנו למשרד השכרת הרכב (באדג'ט - אוויס) - גם שם לא היה אף אחד ושודרגנו לרכב קצת יותר גדול.

נסענו בשאטל למגרש המכוניות וקיבלנו הרכב.

עכשיו - רכב זה אישיו ביוון. כל השכרה היה איזה עניין. פעם הציעו לנו רכב ישן וחבוט, ששודרג לרכב שעל פניו נראה סביר אבל מסתבר שהיה עליו קילומטראז מכובד.. או שקיבלנו רכב עם חור קטן בצמיג וכל הזמן יצא אוויר..אז זכינו להכיר את הפנצ'ריה השכונתית.

אי לכך, הקפנו את הרכב מכל צדדיו, בדקנו את שריטותיו ובעלי כבר החליט שחסר אוויר בצמיגים. כמובן שניפנפו את הדאגה הזו ואמרו - הכל בסדר גמור. סעו לשלום. למותר לציין שהיינו צריכים למלא אוויר בהמשך הטיול פעמיים..נו שוין.

מזג האוויר היה די קריר אבל שימשי- התכוננתי לאפשרות הזו כי בכל זאת צפון יוון בתחילת אפריל. לא ידעתי עד כמה קר..

יצאנו לדרך דרומה לדירה שהזמנתי שנמצאת בדיוק באמצע בין שתי האצבעות השמאלית והאמצעית של חלקידיקי. הנופים יפים, הכל פורח. התקשורת עם בעל הדירה הייתה מעולה, והוא התנצל שאינו יכול לפגוש אותנו היום.

הגענו לכפר בו נמצאת הדירה.שם הכפר - Kalyves. הדירה הייתה מול הים...נכנסנו פנימה - דירה גדולה, מעוצבת ונעימה. במטבח הושארו כל מיני דברים טובים ובמקרר בקבוקי מים בשפע.

יצאנו למרפסת לאכול משהו קל מול הים, נהנים מהשמש החמימה. איזה תענוג.

חזרנו לכביש הראשי למאפייה קונדיטוריה שהומלצה לנו וישבנו שם על קפה וקינוחים נהדרים (והמחירים בכלל. עדיף שלא אציין).

מכיוון שידענו שמחר צפוי כנראה להיות יום גשום וקר, החלטנו לנסוע היום לאצבע השמאלית של חלקידיקי, כל עוד שימשי ונעים (ויש אור יום עד אחרי 20:00). שם האצבע קסנדרה (יש שם לכל אחת משלושת האצבעות).

אז שמנו פעמינו דרומה, לכפר יפה ומומלץ בשם AFITOS. כאן המקום להזכיר שמדובר ביום ראשון, וממש לא עונת התיירות. העונה בעצם מתחילה במאי (דבר שבעטיו נאלצנו לוותר על שייט שרציתי לעשות ואפרט בהמשך למעונינים). הכפר הזה אמור להיות הומה אנשים, חנויות וגלריות, צבעוני ויפה.

הגענו לשם ומצאנו חניה. הכפר מאד יפה, אך היה מאד מנומנם. במרכזו היו כמה בתי קפה פתוחים. שאר החנויות ברובן הגדול היו סגורות, כנ"ל הגלריות. הצלחתי כמובן למצוא חנות שמכרה דברים טעימים... שוטטנו בכפר, תצפתנו על הים וחזרנו לדירתינו. הנופים בדרך משגעים, הרבה עצי אורן, והמון מלונות ומתחמי נופש שמחכים לעונת התיירות. אני משערת שבקיץ הכל מפוצץ תיירים.

הדלקנו את כל החימומים בדירה כי ממש נעשה קר. בילינו ערב נעים על כוס תה. נראה מה יהיה מחר...

הנוף ממרפסת הדירה

@יונה-וקשת

תודה על השיתוף!

30/5 יום שישי

קמנו לאחר שינה נעימה והלכנו לאכול ארוחת בוקר אל מול הנוף המרהיב. היתה ארוחת בוקר נדיבה וטעימה.

מזג האוויר היה מעונן וטיפה קריר. לא היה זכר לרוחות מאתמול.

החלטנו שהיום ניסע לעיירה/ כפר TIHANY שיושבת על לשון יבשה הנכנסת לתוך אגם בלטון. ידועה כעיירה ציורית ומתוקה, מתויירת בהתאם, ומפורסמת בתעשיית הלבנדר - יש כאן מזקקה לייצור שמן לבנדר, ותעשייה שלמה המבוססת על הצמח - החל מקרמים, חפצי נוי וכלה בגלידת לבנדר.

יצאנו לדרכינו לכיוון האגם, נוסעים בינות כפרים חמודים, שדות מוריקים, ובאופן כללי טבע מרהיב ומרחיב לב. הגענו לכביש הנוסע לאורך האגם ונסענו בו עד לכניסה לעיירה. מראה נפלא. נכנסנו לעיירה והחננו הרכב באחת מהחניות המסודרות הנמצאות בכניסה.

אכן, היה ברור שהגענו למקום מתוייר - היו הרבה אנשים יחסית, כולם משוטטים ברחובות והסימטאות. החלטנו לעלות ברחוב צר שהיה בעלייה. משני צידיו חנויות לממכר מזכרות, הרבה לבנדר מציץ מכל פינה, מסעדות ובתי קפה.

בקצה הרחוב הציצה הכנסייה הידועה של העיירה, משקיפה מלמעלה על האגם שמתחתיה. מקום מבוקש לצילומים. ליד הכנסייה גנים יפים ונעימים, וטיילת שממנה מתצפתים על האגם ועל החוף. בחוף זה ניתן לקחת מעבורת לצידו השני - הדרומי, של האגם. למי שזמנו בידו נראה כחוויה נחמדה.

טיילנו שם קצת ואז ירדנו במדרגות לרחוב שנראה כמו הרחוב הראשי. התחשק לנו כרגיל קפה, ופתאום ראינו מקום חמוד, שנחבא לו מאחורי חנות בגדים קטנה. ירדנו אליו והתיישבנו לנו מתחת עץ הפקאן שהיה שם. כמובן שהיושבים בשולחן ליד היו שני צעירים ישראלים, אז ברכנו אותם לשלום .

התענגנו על קפה טוב ועוגת דובדבנים נהדרת. איזו שלווה .

משם ירדנו בסימטה קטנה לרחוב שקט מאד וריק מאנשים. שוטטנו לנו בכיף, כשיורד עלינו גשם זרזיפי (עוד נתגעגע אליו למחרת) , קצת מעצבן אבל לא נורא.

פתאום בקצה הרחוב ראינו את המזקקה המפורסמת לשמן לבנדר.

החלטנו להיכנס. נכנסנו לחדר עם הסברים שכולם בהונגרית אז היה קצת קשה להבין את תהליך הזיקוק. בעודינו נכנסים לשם, קפצה בחורה צעירה ואמרה לנו להיכנס בבקשה לחנות המפעל ולשלם על כרטיס לביקור במזקקה... קצת הרגיז כי לא היו הסברים באנגלית בכלל, אז על מה בדיוק לשלם? נכנסנו לחנות, בחנו את הקרמים, סרומים וכו ובסוף בחרתי ריבה עם לבנדר. אותה בחורה הייתה גם בקופה, אז אמרתי לה שזה קצת לא בסדר שדורשים שנקנה כרטיס מבלי שיהיה הסבר באנגלית. מייד הציעה לעשות לנו סיור עם הסברים. ואכן קיבלנו הסברים מאד מענינים עם הדגמות. הסבירה ששמן הלבנדר שגדל ליד אגם בלטון עשיר יותר משמן הלבנדר הגדל בפרובנס למשל, בשל תנאי מזג האוויר, והמיקום הגיאוגרפי.

היה מאד מעניין, ושמחתי שעמדתי על שלי.

שאלתי את הבחורה היכן היא ממליצה לאכול גלידת לבנדר, והיא שלחה אותנו שוב לרחוב הראשי לגלידריה חמודה. קנינו ונהננו מאד.

המשכנו לשוטט, ולבסוף חזרנו לרכב ויצאנו מהעיירה.

החלטנו לנסוע לעיירה נוספת שקראנו עליה, גם היא קרובה למקום הלינה שלנו.

בדרך עצרנו ליד שדה צבעוני מאד. בתחילה חשבנו שזהו לבנדר, אבל כשהתקרבנו הבנו שאלה פשוט פרחי בר.

חזרנו לא מזמן מטיול קצר של שבוע לבולגריה.

שנים שלא טסנו באוגוסט, מאז שהילדים שלי כבר לא במערכת החינוך. לא חודש אידיאלי לטיולים ולטיסות.

במקור תיכננתי טיול ארוך לצפון אמריקה ביולי, אבל בשורה משמחת מצידה של בתי הבכורה שינתה את התוכניות. חיפשתי טיול קצר במונחים שלנו והפור נפל על בולגריה שבה טרם טיילנו.

הטיול תוכנן לתחילת אוגוסט, והכוונה הייתה לטייל קצת בסופיה, קצת יותר בפלובדיב ובין לבין לטייל קצת בטבע. היה ברור לי שיהיה חם, אבל מכיוון שאני מוגבלת לחודשי יולי אוגוסט אז זה מה יש ועם זה נעבוד.

והיה כיף מאד, למרות החום.

כרטיסי טיסה נקנו באלעל במחיר סביר , ורכב הושכר דרך חברת WIZZ AIR. זו פעם שניה שאנו שוכרים דרכם והיה בסדר גמור.

1/8 יום שישי

יצאנו לדרך בבוקר, לא מעט שעות לפני הטיסה, מחשש לפקקים, בלתמים ועוד מרעין בישין שיכולים לפול עליך במדינה הזו..חששנו לא למצוא חניה במתחמים של נתב"ג, ואכן, כשהגענו, חניון 15 היה מלא והמשכנו לצמד החניות 26 / 28. הסוד הוא לנסוע עד סוף החניה. שם תמיד מוצאים מקום... אז החנינו את מכוניתי הקטנה והצהובה (עובדה שמאד מקלה כשמחפשים אותה בחניה ), ומיד היה לנו שאטל לשדה.

שם, התור לא היה נורא כלכך ודי מהר הגענו לאזור הדיוטיפרי, כשלרשותינו די הרבה זמן לשתות, לאכול וסתם לבהות בטלפון.

הטיסה הייתה בסדר גמור, יחסית קצרה שזה מאד כיף.

חיכינו למזוודה, ויצאנו לחפש את הנהג שהזמנתי דרך בוקינג. הבחור חיכה כששמי מתנוסס על מסך הטלפון שלו. הובלנו למוניתו, והבנו שאין כל כך אפשרות לתקשר. הבחור לא ממש מבין אנגלית. לא אז לא..

העיקר הביא אותנו בשלום למלון בסופיה, שנמצא ברחוב קטן בין בתי מגורים. התקבלנו במאור פנים, והתארגנו בחדר הנחמד והנעים.

שלום בולגריה . עמדו לרשותינו ערב ויום שלם לטייל בעיר. מה שנקרא על קצה המזלג. שישאר קצת לפעם הבאה...

החלטנו לצאת ולשוטט קצת בעיר. מזג האוויר היה חמים, וממש נסבל. הלכנו ברגל לכיוון אחד , בעיקר כדי לבדוק מסעדה איטלקית (וקצת הזויה מסתבר) שנמצאת בקצה הרחוב שלנו, ואחר כך הלכנו לחוות כמה מהבנינים היפים שלה.

הגענו לגן יפיפה שנמצא מול בניין מדהים, שמסתבר שהוא מוזיאון ההיסטוריה של סופיה. היה ממש נעים לשוטט שם, בשעת ערב חמימה.

משם המשכנו לרחוב ראשי שבו נתקלנו במסגד גדול, שנכנסו ויצאו ממנו אנשים ותיירים.

מהעבר השני של הרחוב ראינו את ה CENTRAL HALL שהוא מעין מתחם סגור ויפה, המכיל קומת בתי קפה, ומעין סופר פתוח ונחמד.

המבנה מאד יפה ומרשים, ולרגע חשבנו שטעינו בייעוד שלו.. זה שוק?? נכנסנו כדי להתרשם וגם לנסות את השימוש במטבע שמעולם לא השתמשנו בו - לבה. הבנו שהכל זול כאן מאד.

סיפור הטיול של "שמחת" לווילס החזיר לי את החשק לכתוב, כנראה לא באריכות כהרגלי (אבל לכו תדעו ), על הטיול הנחמד עד מאד שעשינו ליד אגם בלטון, בסוף מאי.

קצת אחרי שחזרנו פרצה המלחמה עם איראן, ולמי היה חשק לכתוב על טיולים בכלל..עכשיו התפניתי, אז למען הבודדים שעוד מציצים כאן ואף נותנים מעצותיהם לאחרים, חשבתי לספר על המקום הקסום הזה שנקרא אגם בלטון.

כמה תמונות מהטיול

הכל התחיל מכתבה שקפצה לי בטלפון לפני כשנה, על התקופה היפה של פריחת הלוונדר ליד אגם בלטון, ובמיוחד על עיירה אחת ציורית שחוגגת את הצמח הזה. בדקתי וראיתי שזה מתלבש לי בול על חג השבועות, בתוספת כמה ימי חופש שמגיעים לי, וזהו. סגרתי טיסה לסוף מאי השנה, במחיר מצחיק, לבודפשט.

קראתי קצת חומר על האיזור, והבנתי שאגם בלטון, שנמצא במרחק לא גדול מבודפשט, הינו אתר נופש ידוע בימי הקיץ וחופשת בית הספר.

לשמחתינו עדיין לא חופשת הקיץ ותיארנו לנו שאפשר יהיה לטייל בלי המוני מבקרים..

לאחר נפילת הטיל החות'י בנתב"ג, שוב ביטלו את הטיסות, כולל וויז. הכנתי את עצמי נפשית לכך שהם לא ישוב עד סוף מאי. התרגלתי לביטולי טיסות בשנה האחרונה (כולל אחת נוספת שראיין ביטלו לנו בעודינו במלון בהונגריה). לשמחתינו הם חזרו די מהר אלינו, והטיסה לא בוטלה.

28/5 יום רביעי

הטיסה עם וויז אחר הצהריים, שעה נוחה. לאחר הטראומה שהייתה לנו בטיול באפריל לסלוניקי, כאשר נתקענו בפקקי ענק בדרך לשדה והיינו בטוחים שנחמיץ את הטיסה, הפעם לא לקחנו צ'אנס ויצאנו מוקדם. כמובן שהגענו צ'יק צ'ק לטרמינל 1. כל כך מוקדם, שהצ'ק אין עדיין לא נפתח.. עדיף כך. מצאנו לנו איזור שקט ולא מוכר בטרמינל, שם אפשר לשבת בשקט על כיסאות, עם כוס קפה, ולחכות בניחותא. ברגע שהיה אפשר, ניגשנו לדלפקים וחיש קל הגענו לאיזור הדיוטיפרי.

הטיסה יצאה בול בזמן - האמת שהם עשו את הבורדינג כל כך מהר, וממש האיצו באנשים לשבת במקומותיהם.. נראה היה שהיו מתים לעוף מנתב"ג במהירות האפשרית. אפשר להאשים אותם?

הטיסה עברה בנעימים, פחות או יותר... ישבו לידינו כמה חסידי ברסלב, על ילדיהם הקטנים.. אז שקט לא היה כל כך, אבל לא נורא.

המלון אותו הזמנתי לאותו הערב, נמצא בכפר קטן ליד שדה התעופה. זהו מלון ספא שאפרט עליו בהמשך. הם מספקים שירות הסעות חינמי מהשדה אליהם. נאמר לנו לגשת לדוכן של חברת מוניות מסוימת ולהראות את שם המלון. כך עשינו. התאחדנו בשמחה עם המזוודה, וישבנו לשתות קפה בשדה. שמחנו לראות שוב את המחירים הנמוכים של הכל.. יצאנו החוצה ומיד מולינו ראינו את הדוכן האמור. הראיתי את שם המלון בטלפון, והפקיד הנחמד אמר שמיד תגיע מונית לאסוף אותנו, ושזה כמובן ללא עלות.

לא עברו כמה שניות, ולידינו נעצרה מונית חדשה עם נהגת, שתתברר תיכף כנהגת שודים . נסענו מהשדה, ונהננו מהנוף. הבחורה נהגה במיומנות ובמהירות, וחיש קל הגענו לכפר נחמד, ולמלון שנראה מבחוץ מרשים מאד. הודינו לה על השירות, ונכנסנו למלון.

קצת תמונות -

.

אז לא רק פנינית נהנתה לה בקפריסין בחופשת החנוכה - גם אנחנו!

הכל התחיל בהבנה שחנוכה השנה נופל על הכריסטמס עצמו, וזה פחות מלהיב אותי לטייל באחת הערים המפורסמות בשווקים שלהן בזמן זה.

אז נזכרנו בחופשת ההרגעות המופלאה שהייתה לנו בדצמבר שעבר בפלופונס ביוון והחלטנו לנסוע שוב ליוון. הזמנתי באאיגיאן במחיר רצפה

(לאחר שקיבלתי מהם הנחה אישית עקב בעיות בהזמנה עצמה). חודש וחצי לפני המועד אאיג'אן ביטלו. מה עושים? מוותרים? מה פתאום. מייד קניתי כרטיסים באייר חיפה - העיקר לצאת מהארץ ומשם כבר נחשוב מה ההמשך. וידאתי איתם שאם חלילה הטיסה לא תצא מחיפה (זה היה בשבוע הראשון שהחלו לטוס מהטרמינל בחיפה) לא יהיה שינוי בימים או בשעות.

החלטתי שלמרות הטירטור, אני רוצה להגיע גם ליוון, לקורינתוס, כפי שתוכנן במקור. צפוף נכון, קצת לא הגיוני נכון, אבל למי איכפת? אז ביררתי ובסוף קניתי כרטיסים לאתונה במחיר ממש טוב בסייפרוס שזו החברה הלאומית של קפריסין.

התקרב מועד הטיסה, וההתרגשות בשיאה - טיסה מחיפה, קרוב לבית? מי לא יתרגש?

מכיוון שעדיין לא היינו שם, ולא ידענו אם יהיה היכן להחנות את הרכב, החלטנו לנסוע במונית.

הגענו כשעה וחצי לפני הטיסה. כל התהליך מתרחש בחדר אחד.. דיילת קרקע בדקה את הדרכונים, בצמוד אליה נמצא מסוע השיקוף של התיקים (במקרה שלנו לקחנו גם 2 טרולים). סיימנו עם השיקוף ופנינו למזנון שנמצא ליד, לקנות קפה ומאפה. למזנון 2 דלפקים - אחד פונה לאיזור שלפני בדיקת הדרכונים, וממולו הדלפק השני פונה לאיזור שאחרי הבדיקה.. אפשר להזמין קפה, לעבור חיש קל אצל הפקיד בעמדת הבידוק, ולאסוף את הקפה מאיזור ההמתנה לטיסה - נחמד, לא?

עלינו למטוס, בדיוק החל לרדת גשם. כולם היו נרגשים סביבנו, ויצאנו לדרך בעיכוב קל, כשבדקות הראשונות המטוס קצת התטלטל. אחר כך נרגע. בטיסה קיבלנו כוס מים וחטיף אנרגיה.

הגענו ללרנקה בסביבות 9 ומשהו. צ'יק צ'ק סיימנו עם ביקורת הדרכונים, ועזרה העובדה שהיינו רק עם טרולי. את פנינו קידמה חנוכיה - מודה, קצת התרגשנו.. וגם קישוטים חגיגיים לכבוד חג המולד.

עלינו לקומה השניה, שם יש את התחבורה הציבורית, וחיפשנו את הקו שהמליצו עליו, כדי להגיע למרכז העיר. מזג האוויר היה נהדר ונעים. הנסיעה באוטובוס הייתה חביבה, עברנו על פני אגמי המלח הידועים של לרנקה, כשבתוכם המוני פלמינגו, וזכינו לראות קצת את העיר. ירדנו במרכז וצעדנו לנו ברגל לאורך הרחוב בו שוכן המלון הנהדר שלנו Art and Wine.

להפתעתינו, החדר שלנו היה מוכן, וכך יצא שקיבלנו אותו לפני עשר וחצי בבוקר - לא מובן מאליו. למעשה שהינו בו יותר מ 24 שעות שזה לא דבר רגיל.

חדר סטודיו, עם מטבחון קטן ופינת אוכל חמודה. על השולחן חיכו לנו סכום מסודר במפית כמו במסעדה ו עוגת כריסטמס. נחמד מאד.

החלטנו לצאת להסתובב במרכז העיר העתיק - הכל במרחק קצר מהמלון, כולל הטיילת המקסימה של לרנקה.

ממש מעבר לפינת הרחוב מצאנו את השוק העירוני שהוא בעצם מתחם סגור ומקסים. היו בו קצת דוכני ירקות ופירות, קצת מזכרות מהאי, והרבה דוכני עוגות, ממתקים מיוחדים, ובעונה הזו - המון עוגיות ועוגות של חג המולד. ברקע היו שירי חג מולד - אחלה אווירה. . אז שוטטנו שם בכיף, קנינו לנו פשטידות אלוהיות של תרד ועוגיות דבש מסורתיות, ומסתבר שמגיע לנו קפה בחינם על כל קנייה. בעלי שאל את המוכר הצעיר והנחמד - black coffee? והבחור ענה - לא - קפה קפריסאי! טוב שלא שאלנו אם זה קפה תורקי.. המוכר סיפר לי שמחר, יום שבת, יש ממש שוק בצמוד לשוק המקורה (שפתוח עד שעות מאוחרות כל יום), אז ברור שנבוא.

ליד השוק תפס לי את העין בית קפה חמוד עם חזית מקסימה, שהיה הומה אנשים (עוד נחזור אליו בערב) - אותו בית קפה שפנינית הזכירה..

ממש קרוב לשוק חלפנו על פני מתחם שמסתבר שיש בו שוק כריסטמס בימים הקרובים, עם דוכנים שונים והופעות שונות מידי ערב. ברור שנבוא!

בתחילה חשבנו לקחת אוטובוס ולנסוע לכפר הסמוך KITI כדי לחוות את האווירת הכריסטמס. קיבלנו עליו המלצות מהפקידה החמודה במלון. אבל בהמשך היום הבנו שנחמד לנו בלרנקה וגם כאן יש שוק ואווירה מקסימה.

תמונה מהטיילת המקסימה

המשך יבוא...

@eli-a

תודה רבה על כל המחמאות!! מאד מרגש שיש מי שמחכה לקריאת הסיפור. האמת שלא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה אבל זה חזק ממני.. כמו שאני אוהבת לדבר, אני אוהבת לכתוב

לגבי טיול עם ילדים במסלול הזה - בחלק גדול מהמסלול ילדים יהנו מאד! למשל בניו אורלינס, בצ'אטאנוגה שבה מערת הנטיפים עם המפל, הרכבת עם השיפוע המטורף, האטרקציה שפיספסנו , גטלינבורג על שלל האטרקציות שבה, ואם הילדים בעניין של טבע הרי שהרי הסמוקי יתנו מענה נהדר, השמורות שעברנו בהן, עיירת הצ'ירוקי נפלאה, אטלנטה (אקווריום, עולם קוקה קולה). בקיצור אל תחשוב פעמיים!

אמרתי שאכתוב כמה תובנות לגבי הטיול.

קודם כל, התובנה החשובה מכל - לא לחשוש להגשים חלומות, ושלי מאד צנועים.. נכון שזה לא עסק זול, אבל זה ענין של סדרי עדיפויות , כפי שאמרה פעם חברה טובה שלי. רציתי להיות בניו אורלינס, לשוט על המיסיסיפי, לחוות קצת את אלאבמה. משם התפתח מסלול הטיול והוספתי עוד מקומות.

דבר שני, יש כל כך הרבה מה לראות באזורים שבהם ביקרנו. צריך לדעת על מה לוותר. כל מה שחווים הוא נהדר. הייתי רוצה למשל להתעמק יותר בנושא השחורים והעבדות, וזה התאפשר לנו על קצה המזלג בניו אורלינס. לבקר במונטגומרי, להיות במוזיאון רוזה פארקס. לטייל במגוון שמורות הטבע והמפלים שהיו בכל מקום.

תמיד אפשר לחזור. כל טיול הוא שונה ובעל אופי קצת אחר.

חששתי ששלושה שבועות יהיו יותר מידי, אבל כל כך נהנינו שזה בכלל לא הורגש. לא היה לנו יום משעמם אחד.

הוצאות:

הטיסה היתה יקרה למדי, הרכב עלה הון, המלונות היו במחירים סבירים והתמורה בהחלט טובה. המזון היה סביר מבחינת עלויות, המחירים בסופרים טובים - עם כל הקורונה והאינפלציה שם, עדיין יותר זול מאצלנו, ועל המבחר והנוחות אין מה לדבר.

ארצות הברית נוחה מאד למטיילים. בכל מקום יש אפשרויות עצירה ומנוחה, אכילה ושתייה וכמובן תדלוק. במדינות הדרום הדלק היה זול. בעצם הוא היה הדבר הכי זול בטיול.. הבנו שבמערב, קליפורניה למשל, הרבה הרבה יותר יקר.

מה הפריע לנו - השימוש המטורף בכלים וסכו"ם חד פעמיים. זה ממש הציק. בכל מלון, בכל מסעדה בעיקר רשתות מזון מהיר, פלסטיק ולא פחות גרוע - כלי קלקר. העיקר שבטלביזיה הם מראים תשדירים על קיימות וכמה חשוב למחזר ולשמור על הסביבה .

דבר שני - מה יהיה עם הקפה?? טוב שבסלוניקי קיבלנו חוויה מתקנת .

דבר שלישי - תרבות הטיפים הוציאה אותי מדעתי (כמעט). בכל מקום, אתה מקבל חשבון שבסופו יש הצעות לטיפ, החל מ - 18% ומעלה. גם אם סתם קונים קפה באיזה דוכן. בכל אטרקציה דוחפים כסף למדריך / מפעיל.

ודבר אחרון - היה נפלא!!! ותודה לכל מי שעקב.

הטיול הבא ביולי - צפון ווילס וקצת פיק דיסטריקט.

והכי חשוב - במי ומה נעזרתי בתיכנון:

הרבה גוגל, וקריאה בבלוגים וסיפורי טיול המעטים שהצלחתי למצוא. אז תודה לכולם!

הבלוג של אהרון ק

הבלוג של hagarsi

הבלוג של טניה

הבלוג של dhz

וכמובן הספר של סיגלית בר על טיולי משפחות בארצות הברית. אמנם מהדורה ישנה אבל הרבה מידע.

חזרנו לפני 4 ימים מטיול בן 13 יום לצפון ווילס וקצת פיק דיסטריקט.

היה נהדר! וקריר! ומאד ירוק! ולפעמים קצת גשום . התחזית רוב הזמן הייתה , שזה מזג אויר מצוין לטיולים.

זהו טיול שתוכנן לקיץ 2020 וכמובן בוטל, וב - 2021 התכוונו שוב לנסוע וכבר סגרתי לינות, אבל הקורונה שוב הרימה ראש (לא זוכרת אם אצלנו או אצלם שהרי זה היה לסירוגין - כשאצלנו נרגע בבריטניה הייתה התפרצות וההיפך..).

השנה החלטתי שאני לא מוותרת והקורונה לא תנצח. אז קיצרתי טיפה את הטיול המקורי, אבל העיקר נשאר - טיול בצפון ווילס.

הזמנתי 3 כרטיסים למנצ'סטר (הבת הצעירה נסעה איתנו) דרך לופטהנזה. אמנם איזיג'ט טסה ישירות לשם, וכבר די נמאס לי מטיסות קונקשן, אבל הימים והזמנים לא התאימו לי וגם המחירים לא היו כאלה מציאה. אז קניתי את הכרטיסים היקרים יותר כדי שאם חלילה אצטרך לבטל מכל סיבה שהיא (כשיש הורים מבוגרים משני הצדדים אתה לא לוקח סיכונים) אקבל את מלוא הכסף. אגב, השוויתי את המחירים לכרטיס קצת יותר מוזל יחד עם ביטוח ביטול טיסה ועדיין יצא לי יותר משתלם.

רכב לא מצאתי באופרן, איתם אני עובדת בדרך כלל, אז הזמנתי דרך רנטאלקרס פעם ראשונה. רצינו רכב אוטומטי. החברה היתה sixt.

מה שמביא אותי לחשש הכי גדול טרום הנסיעה - הנהיגה בצד שמאל של הכביש. אמנם לא אני נוהגת אבל יש לחץ גם עלי ובאופן כללי חשש. כבר נסענו בעבר לאי הבריטי ובעלי הסתדר מצוין אז. החלטנו שיהיה בסדר, ניהייה כל הזמן ערניים ולא ניסע על אוטומט. כמו שאתם רואים, שרדנו כדי לספר .

@meravshell

המשכנו הלאה, הגענו למדרגות שיורדות מאזור הבריכה והנה!! זה המקום!!

איזה שמחה! סגרתי מעגל

והיום לא יורד עלינו גשם!!

קשה לתאר את זה.. זו תמונה שליוותה אותי כל כך הרבה שנים וכל כך רציתי לחזור אליה...

@meravshell

קצת תמונות מרעננות להפגת החום

@meravshell

10/4

קמים לעוד בוקר מהמם ושימשי. הפעם קצת יותר מוקדם ממה שאנחנו רגילים. שוב המסע לעבר ארוחת הבוקר. חזרנו לחדר, לקחנו הרכב ויצאנו לכיוון המסלול שלנו להיום. זהו מסלול רכוב היוצא מהכביש החוצה את גטלינבורג לעבר השמורה. מסלול מעגלי, חד סטרי. בכל המידע שקראנו נאמר שהכביש הזה עלול להיות עמוס והנסיעה בו איטית, וכן שאולי לא יהיו חניות פנויות לאורכו שבהן עוצרים כדי לצאת למסלולי הליכה או סתם לנוח. אז התפללנו חזק. הדרך המובילה עצמה היתה מהממת. בדרך הרבה עצים בפריחה משגעת, פה ושם מקומות לאכול פנקייק וסתם אוכל עד שעזבנו את האזור הבנוי ונכנסנו לשמורה. איזה יופי .

מצאנו את הכניסה למסלול עצמו. היינו כמעט לבד לשמחתינו. החלנו בנסיעה איטית מתפתלת לאורך נהר , על גבי גשרוני עץ ובין עצים ירוקים. מידי פעם היו מפרצי חניה כדי לעצור ולהנות מכל היופי הזה. באחת העצירות ראינו שני במבים חמודים שהחלו לריב ביניהם.

מתוך המסלול הזה יוצאים מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות לעבר מפלים ועוד מפלים החניות למסלולים האלה היו כבר מלאות בשעה מוקדמת - מי שרוצה למצוא מקום סביר ולא ללכת קילומטר מהחניה רק עד תחילת המסלול צריך להגיע ממש מוקדם. אנחנו ויתרנו ונהננו מהנסיעה. מידי פעם היו מכוניות לפנינו שהאטו ומכך הבנו שיש מה לצלם - מפלים למשל. רוב הזמן היינו כמעט לבד.

לקראת סוף המסלול עצרנו ליד מקום עם מבני עץ ישנים ותחנת קמח ישנה.

נורא קיווינו לראות איזה דוב או לפחות דובי קטן. משהו .. הסמל של שמורת הסמוקיס הוא דוב, על השלט של גטלינבורג מופיע דוב ובעצם בכל מקום ופינה בעיירה יש תמונות של דובים. מי שמגיע אליה חושב שיש דובים בכל מקום כאן

.

אז התחלנו ללכת באיזה שביל ביער באחת העצירות ואז ראינו שלט קטן ונחמד שאמר שיש להיות בקבוצה ולהישאר מרחק 50 feet מהדובים . זה הספיק לנו כדי להבין את הרמז ולעשות אחורה פנה מאד בזריזות. אנחנו גיבורים גדולים חח.

סיימנו את המסלול המדהים וחזרנו לעיירה כשרוב היום עוד לפנינו.

הלוואי שניסע כולנו. אחרי שנת לימודים משוגעת, שבה גם ביטלו לי שני טיולים, אני ממש מחכה לטיולים הקרובים. ואני ממש מסכימה לגבי הכתיבה- אני עצמי נהנית מהכתיבה, ואם אחרים גם נהנים, אז למה לא. יאללה, שלופטהאנזה תחזור כבר...

שמחה! רק יש את העניין הפעוט שלופטהאנזה צריכה לחזור לטוס לארץ...נחזיק אצבעות

תודה ענבר. ממש עצוב שהפורום לא מתפקד.. אם תוכניותי לטוס ביולי לשבדיה יתממשו, אשמח לכתוב כאן באם אדע שיש מי שקורא..

הזייה גמורה

אפרופו פיצוי- בקורונה התבטלו לי די הרבה טיסות בשנים 2020, 2021. קיבלתי החזרים מכל החברות, למעט מסוכנות בשם mytrip שדרכה הזמנתי כרטיסים לפראג בטיסת אלעל עבור אחיותי ועבורי. החברה בתחילה התעלמה מפניותי, חזרה וכתבה לי שכשיקבלו כסף מאלעל אקבל את ההחזר. ככה זה נמשך במשך שנה ומשהו עד שהתייאשתי והשלמתי עם אובדן הכסף (סכום לא גבוה אגב). דבר אחד למדתי מהקורונה- לעולם לא להזמין יותר מסוכנויות למינהן, רק ישירות מחברת התעופה. לפני מספר חודשים פתאום קיבלתי מייל מחברת mytrip, ובו הם אומרים שכדי לקבל את ההחזר עבור אותה טיסה נשכחת מ 2020 עלי למלא טופס עם פרטי חשבון הבנק... הייתי בטוחה שזה פישינג. עכשיו נזכרים? התגברתי על החשש, מילאתי את הטופס ולהפתעתי קיבלתי החזר מלא לחשבון המט"ח שלי. מי אמר שאין ניסים בחיים?.

מילאתי!!!

חדוב= חשוב כמובן...

בוקר טוב איזה כיף שניערתם את האבק מהפורום הזה! תהיתי אם מישהו נשאר בסביבה... לי עצמי אין פייסבוק אז ממש חדוב לי לקרא ולהתעדכן בפורומים של המטייל. אנסה לענות גם על הסקר. תודה על היוזמה!

נהניתי לקרא. נחמד לראות את המקומות שברגיל נוסעים לראות בעונת השלכת, מכוסים במעטה לבן. המפלים הקפואים- נפלא. ולגבי הנפילה שלך ומה שאמרת על כך שבישראל לא היו פשוט משאירים אותך כך, בדיוק דיברנו על כך היום במשפחה. זה ממש נכון.. ועצוב גם שרואים אדם במצוקה ופשוט מדלגים מעליו. אבל העיקר את בסדר, וכולנו נהנים מהתמונות!! תודה

מריח כמו פרסומת... אבל גם אם לא, כל אחד יעשה כרגיל את שיקוליו ויקח את סיכוניו...