טיול לדרום מזרח ארה"ב - הטיסה והיום הראשון
-
נסיון שלא צלח לשלוח את ההודעה מעקב את פירסומה, אבל עדיין הפירסום די קרוב לזמן אמיתי.
אני ממשיך במסורת של דווח על הטיול במהלך התרחשותו. הטיול הפעם נקבע בחופזה יחסית והוא די ספונטני, כאשר לא נעשה תכנון אמיתי מעבר לימים הראשונים. הוריקן איאן שהגיע בסוף השבוע שעבר פגע בחלק מהתכנון שהחל להתגבש, ונראה שחלק מהמקומות שחשבתי לפקוד יחכו להזדמנות אחרת. לקראת הטיסה הצטיידתי הן בחברות בממס"י (מהעובדת הבנתי שיש אפשרות שהם יסגרו בכלל או יפסיקו את החברות הזאת. כבר עכשיו ממס"י היא לא מה שהיתה פעם מבחינת שירותי תיירות והפכו להיות בעיקר חנות. גם ההנחות שנותן כרטיס ה- AAA לחברי מועדונים בינלאומיים הצטמצמו. יש רק שתיים או שלוש רשתות של בתי מלון שנותנות תעריפי AAA (הילטון, היאט ואני חושב שגם בסט ווסטרן, אבל לא בטוח). מתן ספרים ומפות פחות מעניין את הנוסעים היום, אבל גם הם אמורים לעמוד לרכישה במקום למתן בחינם בשינוי מדיניות מלפני כעשור. בפועל, ב- 2019 קיבלתי עדין ספרים ומפות בחינם. הפעם לא בדקתי עדין.). בכל אופן, החלטתי לעשות גם חברות ב- AARP, הפתוחה לכל אדם בגיל 50 ומעלה. היא נותנת תעריפי מלונות דומים ל- AAA, מלבד ברשת מאריוט (לרבות שרתון) שנותנת הנחות ל- AAA אבל לא ל- AARP.
הטיסה בחברת יונייטד במחלקת עסקים לוושינגטון. הטיסה לכוון ארה"ב היתה ישירה. המושב שהופך ל"מיטה" איפשר לי לישון שעות ספורות (ולא ברציפות), שזה שיפור לעומת המושב הרגיל שאני לא מסוגל לישון בו. השירות היה טוב. האוכל לא היה משהו, אבל לפחות הוגש בצורה יפה. הטיסה חזרה תהיה בחברת בריסל אירליינס עם קונשיין בבריסל.
הנחיתה בשדה התעופה Dulles בצפון וירג'יניה היתה בשעה 5:30 בבוקר. משום מה התחברנו לגייט שבו לא היתה הגירה, ולקחו אותנו בשאטל (מין רכבת, אני חושב) להגירה. בהגירה היו רק שני עובדים ששירתו אותנו. היות ואין שם קיוסקים למילוי עצמי עבורינו (כמו בניוארק), אז הם שאלו מספר שאלות: מטרת הביקור, כמה כסף יש לך ומתי תאריך החזרה. התשאול שלי היה קצר משל חלק מהאחרים. לא יודע למה. בכל מקרה, לראשונה לא התבקשנו למלא טופס מכס. בצ'ק אין לטיסה היה צריך למלא את כתובת השהיה בארה"ב, מה שכנראה הפך את מילוי הטופס מכס למיותר. שנית, אני חושב שהדרכון לא הוחתם בכלל.
המזוודות הגיעו די מהר, תוך פחות משעה מהנחיתה כבר הייתי בתוך ארה"ב. את הרכב הזמנתי לשעה מאוחרת יותר, אז החלטתי לשתות קפה בסטארבאקס שהיה פתוח, ורק אחר כך הלכתי לשאטל למשרד של אלאמו בשדה. מבחר המכוניות באותה השעה היה מאד מצומצם. רציתי לקחת פורד פיוז'ן, אבל לא היה. לקחתי שברולט מאליבו, שאני מכיר מטיולים קודמים. האוטו טוב, אבל פחות משוכלל לעומת הפיוז'ן. לקחתי גם מכשיר איזיפאס, שהפעם קיבלתי מהשומר ביציאה ממגרש החניה של אלאמו.
ביקתשי כדבר ראשון ללכת לוולמארט הקרוב להצטייד במים ועוד מספר דברים. העובדת בחברת השכרת הרכב הסבירה לי איך להגיע, אולם בטעות לא לקחתי את היציאה שמובילה לכביש 28 צפון (שם נמצא הוולמארט) ולכן הגעתי לכביש 267, שהוא כביש אגרה. האיזיפאס היה ברכב, אבל לא מחובר לשמשה, ולכן הוא לא זוהה. לאחר הכניסה לכביש, מיד יצאתי ממנו ביציאה הראשונה. מאוחר יותר ראיתי כי זה לא נורא ובמקרה כזה ניתן לשלם את ה- Toll באינטרנט, וזה מה שעשיתי (סיפור של $1.50).
בחנות הוולמארט הסתבר שחלק ממה שרציתי חסר (אולי בגלל השעה המוקדמת). היות והיה מוקדם מדי בשביל להמשיך לחנות AT&T לרכישת תכנית סלולרית לחודש, החלטתי לנסוע למשרדים של ה- George Washington Parkway. זהו כביש שלאורכו מצויים אתרים שונים. הוא נמשך לאורך הפוטומק עד ל- Mount Vernon. המשרדים שוכנים בתוך איזור עם מסלולי הליכה, אבל מזג האויר הגשום ומצב הקרקע הרטוב הניעו אותי מלטייל שם. במשרד לקחתי ברושורים על ה- parkway. בהמשך היום, לאחר רכישת תוכנית סלולרית וארוחת צהרים המשכתי ב- Parrkway עם עצירה במצבת חיל הנחתים (הדגל באיוו ג'ימה), שם יש גם Carillion שהוענק לארה"ב על ידי הולנד לאחר מלחמת העולם השניה. שם יש גם תצפית על וושינגטון בה ניתן לראות את המצבות הידועות (ללינקולן, וושינגטון וגם לג'פרסון, הרחוקה יותר) וגם את בכיפה של בניין הקפיטול. לאור הזמן, המשכתי משם ישירות ל- Mount Vernon וביקרתי בבניין ובגנים סביבו. באתר נמצאים גם הקברים של וושינגטון ואישתו, אבל החלק הזה נמצא בשיפוץ וניתן לראות את המבנה מבחוץ בלבד.
לאחר הביקור, המשכתי למלון, בריצ'מונד, מה שהיה כרוך בנסיעה לא קצרה. המלון הוא Homewood Suites ליד שדה התעופה של ריצ'מונד. אומר רק שאינני ממליץ עליו. בידוד הרעש שלו גרוע. גם ארוחת הבוקר לא היתה מוצלחת. יתרונו שהוא ליד I-64 בו אני תכננתי לנסוע למחרת.
-
היום השני
המלון לא היה מוצלח כל כך. בידוד הרעש שבו גרוע (נכון להרבה מלונות). אמנם רעש המכוניות מהכביש הסמוך היה פחות נורא, אבל היו כל מיני רעשים אחרים, כולל רעשים של מטוסים נוחתים או ממריאים. גם שכנים שמעתי היטב. ארוחת הבוקר היתה גרועה. בקיצור, אם לא הייתי מכיר מלונות אחרים מאותו הסוג, הייתי פוסל את Homewood Suites לחלוטין. היות ולנתי במלונות אלו במקומות אחרים, אני לא עושה זאת. בכל מקרה, הצלחתי לישון מספר שעות בלילה הראשון בארה"ב.
למחרת, יצאתי על I-64 לכוון ה- outer banks בצפון קרולינה. מזג האויר המשיך להיות קר ומעונן, אבל כמעט ולא ירד גשם. החלטתי לעשות חלק מהדרך על כביש 5 הנופי במקום על I-64 וזאת עד וויליאמסבורג. ההמשך היה על I-64 עד נורפולק, ושם עוברים לכביש 168, שיש לו קטע שבו הוא כביש אגרה (בגלל הרחבתו לרמת כביש Interstate). ההמשך הוא בצפון קרולינה בירידה דרומה מעבר לקיטי הוק עד לאתר של הטיסות הראשונות של האחים רייט. אלו הביאו את ה"משפט בלוחיות הרישוי" של צפון קרולינה להיות "first in flight". הכניסה בתשלום ואני רוכש את הפס השנתי מתוך ציפיה לטיול נוסף אפשרי בקיץ למערב ארה"ב. הטיול הרגלי האתר היה דוקא במזג אויר רטוב (גשם קל יחד עם רוח חזקה). זהו ביקור חוזר באתר לאחר כ- 30 שנים. אני חושב שלא הרבה השתנה בו.
לאחר מכן, המשכתי דרומה על אותו הכביש עד ל- Nags Head ושם פניתי מערבה על כביש 64 לכוון Manteo על Roanoke Island. באי זה פניתי לכוון הפארק ההיסטורי הלאומי של Roanoke Island, שם היה נסיון ההתישבות הראשון של האנגלים בצפון אמריקה (אולי חוץ מניופאונדלנד, שקדם לו). הנסיון כשל, ואף אחד לא יודע מה קרה למתישבים. יש שרידים ושיחזור של מקום מושבם. באתר פועל גם תיאטרון בקיץ בחוץ (ההצגות בתשלום, כמובן). בעת ביקורי הוא כבר נסגר עד לשנה הבאה. בנוס, יש שם מקום שנקרא The Elizabeth Gardens שכמחווה למתישבים הראשונים מביא אחוזה אנגלית על גניה (הסיור בתשלום), שויתרתי עליו.
משם, המשכתי לנסיעה הארוכה עד למקום הלינה הבא ב- Raleigh. שוב, קצת נוסטלגיה עבורי, שכן ביקרתי בעיר וסביבתה מספר פעמים בשנות ה- 90 ואז כבר די הכרתי את האיזור. מאז עברו שם הרבה מאד שינויים תחבורתיים. למרות זאת, שמות ישובים וגם רחובות נותרו מוכרים לי. הלינה ב- Hampton Inn Cary, שנמצא על כביש הטבעת מסביב לראלי. החדר שלי היה בכוון הכביש הראשי, אבל זה לא הפריע לי לישון.
המלון היווה שיפור גדול לעומת המלון הראשון. גם הוכרתי כחבר מועדון Hilton Honors וקיבלתי שי קטן, גם החדר היה לי נוח ולבסוף, ארוחת הבוקר היתה טובה בהרבה מבמלון הראשון.
בטיול זה ראלי היא רק מקום לינה, ואין לי כוונה לבקר בעיר או בסביבותיה.
-
היום השלישי
לאחר היציאה מהמלון, המשכתי להצטיידויות קטנות בסופר ובדראג סטור לא רחוקים מהמלון. לאחר מכן, יצאתי לנסיעה ארוכה לקולומביה, בירתה של דרום קרולינה. הדרך היתה ברובה על כביש US עם סטיות לכבישים אחרים לקיצור הדרך אני חושב. הדרך היתה ארוכה, והגעתי למלון שלי בקולומביה אחרי 15:00, כך שהלכתי לעשות צ'ק אין. גם כאן ביקשתי חדר שקט שפונה למגרש החניה ולא לכביש, וקיבלתי בדיוק את ההיפך. לאחר שירדתי לקבלה, העובדת טענה שהם לא קיבלו את הבקשה שלי, אבל ללא קשר היא החליפה לי את החדר בחדר ממול. היות ואני בדרגת Diamond בהולידיי אין (ואין לי מושג למה, כי כמעט ולא ישנתי במלונות שלהם מאז 2015), קיבלתי תוספת נקודות (שבחרתי במקום חטיף ושתיה).
יתרונו של המלון הוא שהוא לא מאד רחוק מהעיר. בעצם אם ניקח ריבוע של מרכז העיר, הוא על אחת מצלעות הריבוע. יצאתי ברגל לטיול בעיר. ראשית, הייתי צריך לעבור את הכביש הראשי (מאד רחב), כאשר מצאתי מעבר חציה מרומזר בלוק מהמלון. עליתי ברחוב Laurel שנמצא בשכונה בשם Arsenal Hill. הרחוב מטפס די בתלילות על הגבעה הגבוהה ביותר בקולומביה. לאחר מספר דקות הגעתי למפגש עם רחוב לינקולן, כאשר שם נמצא ה- Governor's Mansion. באיזור בו גר המושל לא ניתן לבקר, אבל לידו יש גנים יפים ופתוחים לציבור.
משם המשכתי לטפב והגעתי לרחוב Assembly ובמקביל גם פניתי ימינה, ללב מרכז העיר, שבו נמצא גם ה- state house של דרום קרולינה. בשלב זה היה מאוחר לביקור, אבל צילמתי את הבניין מבחוץ, ואת סביבתו. בדיוק ממול לכניסה הראשית לבניין (זו עם המדרגות החיצוניות הרבות), שבה לא משתמשים ביום יום נמצא רחוב מיין. התחלתי לחזור לכוון המלון על רחוב זה. לאחרזמן קצר הגעתי לכיכר שבה שוכן מוזיאון האומנות של קולומביה. מאחר שמדובר ביום חמישי הראשון לחודש, מסתבר שהוא פתוח בחינם לקהל ועד השעה 20:00. לא תכננתי מראש לבקר במוזיאון, אבל לרגל הנסיבות נכנסתי אליו. המוזיאון לא גדול וגם לא מכיל הרבה יצירות מוכרות, אבל הוא נחמד. כשחשבתי לצאת, ראיתי שיש הקרנה של סרט קצר שעשו סטודנטים באוניברסיטה של דרום קרולינה, והחלטתי לצפות בו. היוצרים והשחקנים היו שם. בתום ההקרנה יצאתי לכיכר, שבה נערך הפנינג עם מוסיקה, מכירה של אוכל ושל בירה, וגם תצוגה של כמה אמנים מקומיים. היו הרבה אנשים (אבל לא הרבה שהופך את המקום לצפוף). לאחר זמן, המשכתי במיין לכוון המלון, וראיתי שיש שם מספר בלוקים של מסעדות וכו'. באחד המקומות היה מופע ברחוב של להקה שנגנה מוזיקת ג'ז סווינג עם זמרת (נשמע כמו בשנות ה- 40 של המאה שעברה). שני זוגות ניצלו זאת לרקוד ברחוב. בהחלט, הערב הזה הפך להפתעה משמחת בלתי צפויה, במיוחד בגלל שלא ידעתי על זה מראש.
-
היי דורון,
איזה כיף שיצאת לטיול ספונטני, נשמע מעניין מאוד.
לכמה זמן מתוכנן הטיול?
נשמח לקבל קצת תמונות, או שזה לא מתאפשר מהפאלפון?
מצחיק שהזכרת את ניופאונדלנד וההתיישבות הראשונה- היום אני אתחיל לספר את סיפור הטיול שלנו לשם...
תהנה בטיול
אמשיך לעקוב
ריני
-
היי ,
אנחנו מתוכננים לטיול דומה בחלקו במאי 23 .
ריצמונד, אאוטר בנקס,מירטל ביץ' ,סוואנה,סט.אוגוסטין ,ממפיס,נאשוויל,סמוקי.
אשמח אם תוכל לפרט מה התכנית הכוללת של הטיול.
תודה.
-
היום הרביעי
לאחר ארוחת הבוקר, הדי טובה, במלון, יצאתי שוב, רגלית, לכוון ה- state house לביקור בפנים. לא הצלחתי להגיע לשם בזמן לסיור של 9:30 וחשבתי לחזור מאוחר יותר. בינתיים היה שם זוג נוסף, ועובדת במקום (שהיא על כסא גלגלים) הציעה לזוג ולי לערוך לנו סיור קצר במקום שנמתין 45 דקות לסיור הבא. היא הייתה מדריכה טובה והסבירה לנו על ההיסטוריה של דרום קרולינה, של קולומביה ושל ה- state houses שלה (זה הבניין השלישי). ביקרנו בחדרי הסנאט ואסיפת הנבחרים. סך הכל, הסיור בכלל לא היה קצר ובראה לי שהיה עדיף על הסיורים הרגילים. היא התרגשה מכך שאני מישראל ומסתבר שגם אתמול היה זוג מרמת גן שעשה את הסיור. מסתבר שהיא ביקרה בישראל פעמיים.
לאחר שיצאתי משם, צעדתי במורד רחוב Gervais, שבונמצא קומפלקס מוזיאונים. ביקרתי במוזיאון המדינה של דרום קרולינה. בניגוד למוזיאון המדינה שראיתי במדינות אחרות, כאן הוא מוזיאון מדע משולב גם במוזיאון על המדינה. הוא די גדול, ולאחר שגם רפרפתי על חלק מהמוצגים, יצאתי ממנו לאחר כשעה וחצי. לאחר ארוחת צהריים קלה בסביבה, חזרתי למלון.
במלון ביקשתי להאריך את השהות שלי בלילה נוסף, ולאחר מכן יצאתי לכוון הפארק הלאומי Congaree, כחצי שעה נסיעה מהמלון.
הפארק הלאומי Congaree מכיל יער באיזור הסובל משטפונות, כאשר הקרקע היא של bog (כמו באירלנד, למי שמכיר). זו קרקע עם בוץ שניתן לשקוע בו (לא תמיד) ושהמים נספגים בה באיטיות. כנראה שמבחינת הצמחים זו קרקע טובה שמטהרת את המים. אני עשיתי את המסלול של ה- boardwalk, שהוא הראשי בפארק ואורכו כ- 2.5 מיילים. בדרך יש נקודות עצירה שלהם מסופק הסבר בברושורה שמקבלים במרכז המבקרים. עם תום הסיור חזרתי למלון.
-
היום החמישי
אתמול עצרתי במרכז המבקרים של קולומביה והעובדת במקום הפנתה את תשומת ליבי לשוק שמתקיים היום (יום שבת) בבוקר מ- 9 ועד 13 במספר בלוקים של רחוב main. לפיכך, לאחר ארוחת הבוקר, צעדתי לכוון השוק. למרות שעדין היה יחסית מוקדם ולא זמן רב לאחר שעת פתיחת השוק, היו בשוק כבר לא מעט אנשים. הדוכנים היו מאד מגוונים, מאמנים שהציגו תמונות, דרך אומנים עם תכשיטים, כלי קרמיקה וכו', וגם שוקולד וממתקים ביצור עצמי (קניתי שוקולד מיצור עצמי במחיר גבוה יחסית), והרבה דוכני אוכל מסוגים שונים. חלק מהם התהדרו באוכל ממדינה מסוימת או מאיזור מסוים. דובן ברזילאי, דוכן מאל סלבדור, דוכן ארגנטינאי (אמפנדס),דוכן תאילנדי, דוכן איטלקי ושני דוכנים מזרח תיכוניים (שווארמה, פלאפל, וכו'). מקווה שלא שכחתי אף אחד. כמובן שהיו גם דוכני אוכל אמריקנים. בנוסף לכל אלו, היו דוכנים שהוקדשו למטרות צדקה שונות. אחד של עמותה המסייעת במידע למי שבמשפחתו יש אדם סיעודי, אחר של סרטן. היו גברים שהסתובבו ללא חולצה עם חזיות במטרה להעלות מודעות לסרטן השד, שלפעמים פוגע גם בגברים, תוך איסוף תרומות.
תוספת יחודית ליריד התמקדה בהורדת זיהום האויר מרכב. תושבים בעלי רכב חשמלי הביאו אותו והציגו אותו, תוך מענה לשאלות של העוברים ושבים. טסלה קיימה תצוגה עם מספר מכוניות וגם הקרנה על מסף גדול של מידע על הרכב, על השימוש שלו בספורט מוטורי או משהו כזה ועוד.
בנוסף לדוכנים, מספר אנשים נגנו ו/או שרו. נגנת כינור נגנה מוזיקה קלאסית, היו שני חברה שנגנו על תופים, היה אדם שנגן על גיטרה ושר.אותי שעשע שהוא שר "בתפקיד" של דבי הארי מבלונדי. שיר קודם שהוא שר, של הול ואואטס (צמד משנות ה- 80) היה מוצלח יותר, לטעמי.
מהשוק חזרתי למלון ויצאתי לטיול בצפון המדינה, על הגבול עם קרולינה הצפונית. האתר אליו הגעתי הוא Kings Mountain National Military Park. הוא הפך לגן לאומי ב- 1930, כמדומני. אתר זה מציין קרב חשוב ממלחמת העצמאות האמריקנית, במסגרת המערכה הדרומית שהוביל גנרל קורנוואליס הבריטי במטרה להשתלט על המושבות הדרומיות ולגדוע את המרד. המערכה התחילה בצ'רלסטון (קרולינה הדרומית) ,אותה כבש קורנוואליס והמשיך בהתקדמות צבאו, שכלל גם בני המושבות שהיו נאמנים לכתר, בשלושה צירים לכוון צפון. הקרב ב- Kings Mountain הסתיים בתבוסה של האנגלים וגדע את המסע צפונה. סופו של אותו מסע צפונה היה בקרב ביורקטואון, בדרום מזרח וירג'יניה, שם הובס קורנוואליס ב- 1781, והיה מעשית הקרב האחרון במלחמת העצמאות האמריקנית. באתר יש מוזיאון, יש אנשים המגלמים דמויות מהתקופה ההיא על מנת להדגים את החיים אז (תופרת, טבח וכמובן גם איש מיליציה על נשקו), ויש מסלול הליכה של כ- 2.5 ק"מ העולה על ההר עצמו עם שלטי הסבר וגם עובר במספר אנדרטאות.
לאחר הביקור, חזרתי למלון בקולומביה.
-
היום השישי
נכתב בזמן אמת.
היום עזבתי את קולומביה. לא מיידית. לאחר ארוחת הבוקר והצ'ק אאוט מהמלון, נסעתי ל- Riverfront Park, שנמצא ממש קרוב למלון. רובו של פארק זה הוא רצועת אדמה בין הנהר (Congree, אני חושב) לבין תעלה שנחפרה במקור לצורך העברת סחורות והיום משרתת בעיקר את רשות המים של קולומביה. זהו מין "פארק הירקון" של קולומביה, אלא שהנהר יותר יפה מהירקון. יש בו rapids ואיים, ושטים בו ברווזים. הוא גם רחב יותר מהירקון ויש בו זרימה חזקה יותר. המסלול בפארק משמש את התושבים המקומיים לריצה, רכיבה על אופניים, טיול עם הכלב או עם ילדים ועוד. אורך המסלול הוא קצת מעל 2.5 מייל בכוון אחד. אני הסתפקתי בהליכה עד העמוד של 1 מייל. בניגוד לתל אביב, המסלול לא עמוס באנשים. שיעשע אותי לראות שלט הזהרה מאליגטורים, שמבקש לא להאכיל אותם, אני לא ראיתי כאלו. לאחר החזרה לרכב, פניתי לנסיעה ליעד הלינה הבא, העירה Beaufort על החוף, בין צ'רלסטון לסוואנה. עירה זו היא מ- 1715 ויש בה רובע עתיק בו אני לן במלון Best Western Sea Island Inn. לאחר החניה ליד המלון, הדעה היתה עדין מוקדמת לצ'ק אין, אז בקבלה נתנו לי מפה ויצאתי לסיור רגלי בחלק ההיסטורי של העיר. מחר אני מתעתד לעשות טיול הליכה מודרך בחלק זה לפני העזיבה של Beaufort לכוון סוואנה (המרחק ביניהן קצר).
-
היום השביעי
הבוקר התחיל בכל שהרצועה של השעון שלי נקרעה. ניסיתי למצוא רצועה חלופית ב- Beaufort, ללא הצלחה (גם כי מדובר בעיר קטנה). החלטתי לנסות את מזלי אחר כך בסוואנה.
להיום, הזמנתי מקום בטיול הליכה, שהתחיל ב- 10:30, כך שקצת לפני שעה זו החזרתי את המפתחות לחדר, והשארתי (ברשות) את הרכב בחניית המלון. הטיול יצא מהחניון של ה- Waterfront Park, ממש מול המלון שלי. הטיול מאורגן על ידי Janet's Walking History Tours, כאשר הפעם העביר את הטיול Wynn, שהוא עובד של Janet שנמצאת מחוץ לעיר. Wynn הסביר שהוא מעביר את הטיול כשג'נט לא זמינה להעביר אותו. הוא התגלה כידען גדול בנושאים עליהם הוא דיבר. הטיול ערך כ- 2.5 שעות, מעל הזמן שהוקצה לו. היינו קבוצה של 6 אנשים, כשאני היחיד שאיננו אמריקני. מזג האויר היה טוב, שימשי, אפילו מעט חם. Beaufort היא העיר השניה בעתיקותה בקרולינה הדרומית (אחרי צ'רלסטון). האיזור ההיסטורי לא גדול ומאד יפה עם בתים, שרובם מעץ, כאשר הבנין מתחיל גבוה בגלל בעיית רטיבות הקרקע. מדובר באדמה שהיתה ביצה.
עם תום הטיול, יצאתי לסוואנה כשהיעד הראשון שלי היה הקניון בו נמצאת חנות השעונים שחשבתי שמוכרת שעוני swatch ושאולי יש להם רצועה עבורי. לאכזבתי, זה לא היה המצב. כשבדקתי אפשרות קניית שעון חלופי, ההצע שלהם היה יקר מהסכום שחשבתי להוציא. על פי הצעת המוכר, ניסיתי את מזלי בחנות הכלבו Belk הסמוכה, ללא הצלחה. אחר כך, ראיתי חנות שעונים נוספת, ושם מצאתי שעוני G-Shock של Casio וקניתי שעון כזה, שאמור להיות מתאים לטיולים ועמיד.
משם נסעתי למרכז העיר, וטיילתי מעט באיזור הקרוב למקום בו חניתי וגם קצת לאורך הנהר. לאחר כשעה של טיול, נסעתי למלון: Fairfield Inn & Suites ב- Richmond Hill, כחצי שעה נסיעה מסוואנה.
-
@dhz הערה נוספת על התאור הקודם. במהלך הסיור הרגלי היינו בשכונה שנקראת The Point, היות והיא בעצם על חצי אי ומוקפת במים משלושה צדדים. מסתבר שמחירי הבתים בשכונה זו עלו משמעותית בשנים האחרונות והיום עלות בית באיזור היא כ- 3-4 מיליון דולאר.
עובדה נוספת - Beaufort נמצאת בעצם על אי (Port Royal) ויש סביבה שורה של איים (למשל, Paris Island, שהיום הנחתים מעבירים בו את הטירונות שלהם). הם חשבו שהם מוגנים מפלישת צבא הצפון במלחמת האזרחים, אבל התבדו. כאשר היה נראה שהעיר תיכבש על ידי צבא הצפון, רבים ברחו והשאירו את רכושם מאחור. כאשר צבא הצפון הגיע, הרכוש הוחרם לטובת ממשלת ארה"ב. אנשים איבדו את רכושם והיו צריכים לקנות בחזרה את בתיהם שלהם או לותר עליהם. השחורים שוחררו מעבדות והפכו להיות הרוב בעיר.
-
היום השמיני
מזג האויר הצפוי ליום המחרת היה גשום בחלקו, ולכן החלטתי ביום הראשון בסוואנה להתמקד במקומות מחוץ לעיר, שודאי יהיו פחות נוחים לביקור בגשם. התחלתי בפארק המדינה Wormsloe Historic Park. מדובר באחוזה שהוקמה על ידי אחת המשפחות שהיו הראשונות שהגיעו לג'ורג'יה ויסדו את המושבה, משפחתו של Noble Jones. אגב, המשפחה ויתרה על חלק מאדמותיה לטובת אוניברסיטת ג'ורג'יה והמדינה שהקימה את הפארק ההיסטורי, אבל הם עדין מחזיקים בבית האחוזה עצמו ובחלק מהאדמות עד עצם היום הזה. המשפחה היחידה מאותם החלוצים שמחזיקה באדמה שלה באופן רצוף מהקמת ג'ורג'יה ועד ימינו אלה. עלות הכניסה לפארק היא $10.
הכניסה לפארק היא על דרך עפר באורך מיל אחד, שלאורכה שורות עצי אלון משני צידי הדרך שיוצרים מעין גג לדרך (ראו תמונה)
באתר יש מוזיאון קטן ויש מסלולי הליכה המובילים לאיזור הביצה, לחירבה של הבית המקורי, לקברים של המשפחה ועוד.
לאחר תום הסיור, נסעתי לאי Tybee לביקור ב- Fort Pulaski National Monument. מדובר במצודה שנבנתה במקום החל מ- 1829, בעקבות מלחמת 1812. הסגן Robert E. Lee (שהפך לגנרל צבא צפון וירג'יניה במלחמת האזרחים) שימש כמהנדס בבניתהמצודה, כאשר האתגר העיקרי היה איך למנוע את הצפת השטח בזמן הגאות, וגם להשאיר מים מתוקים ולסלק את המלוחים. המצודה נחשבה לבלתי חדירה. לאחר פרישת ג'ורג'יה מהאיחוד (והצטרפותה לקונפדרציה), חייליה תפסו את המצודה, שהיתה אמורה להגן על נמל סוואנה, שעד היום הוא נמל חשוב בארה"ב. אלא שצבא האיחוד התחיל להשתמש ב- Rifled Aritillery, כלומר בטכנולוגיה שבה הוסיפו את ההברגות לקמה התותח, והפגז שונה מכדור לעצם אליפטי, שיוצא מהקנה כאשרהוא מסתובבב, כמו הכדורים שנורים היום מרובה. זה נתן לפגזים טווח גדול יותר וגם כוח רב יותר בפגיעה. לאחר הפגזה של 30 שעות, שבה כמעט נהרס הקיר הדרום מזרחי של המצודה, החליט המפקד המקומי על כניעה, מפחד שהפגזים יגיעו למצבור אבק השריפה במצודה ויגרם אסון גדול. לאחר תפיסת המצודה, האיחוד הטיל מצור על נמל סוואנה ומנע את השמוש בו לסחר עם אירופה. מאוחר יותר, נמצודה גם הפכה לכלא של שבויים מצבא הקונפדרציה. בתמונה קטע מקיר המצודה ופגיעות הפגזים.
בפארק יצאתי גם לטיול רגלי לא ארוך למגדלור (הלא פעיל) שנמצא על ידה, וגם למזח הישן, שהיום הוא כולו ביבשה.
משם חזרתי למלון ללילה נוסף ב- Richmond Hill.
-
נשמע שאתה עושה כיף ממש,
גם אני אוהבת שווקים ותמיד שמחה לפקוד אותם, בארץ ובחו"ל.
תתחדש על קניית השעון,
ושדרות העצים שצילמת - מקסימות...
מאברוק על הצלחת העלאת תמונות בזמן אמת דרך הטלפון
-
@rinisco זה לא מהטלפון, אלא ממצלמה שלקחתי איתי ואני משתמש בה ובמצלמת הטלפון לסירוגין. אני טענתי ל- laptop שאיתי את התמונות מהמצלמה, וכך אני יכול לשתף.
-
היום התשיעי
היום הזה הוקדש לטיול בעיר סוואנה עצמה. אין מה להגיד. עיר יפה, עם כיכרות רבין והרבה מאד איזורים ירוקים (הכיכרות, גנים, וכו') כאשר עצי האלון עם ה- Spanish Moss מככבים.
על פי טיפ שקראתי באתר למטייל, נסעתי וחניתי ליד מרכז המבקרים של סוואנה. החניה בתשלום של $1 לשעה. הגברת במרכז ציידה אותי במפה ובטיפים לגבי הביקור. בסופו של דבר, הסתפקתי כמעט רק בטיול רגלי ברחובות המרכז ההיסטורי של העיר ולא הלכתי לסיורים בבתים ולמוזיאונים. מזג האויר היה די בסדר, כאשר ירד קצת גשם קל זמן קצר (בדיוק כאשר סיירתי בטיילת לאורך הנהר).
נמל סוואנה הוא נמל די מרכזי ובשתי הפעמים שעברתי בטיילת לאורך הנהר ראיתי אוניות גדולות מפליגות בו. תחילת הסיור היה ב- Forsyth Park, בקצה האיזור ההיסטורי המרוחק מהנהר. אגב, נתקלתי כל הזמן בראשי התיבות SCAD בסוואנה. אלו ראשי התיבות של: Savannah College of Art and Design. יש להם בנינים במרכז העיר, והרבה סטודנטים. יש להם מוזיאון לאמנות ועוד. יש להם גם מערכת שאטלים שלהם. בדרך ממרכז המבקרים לפארק פוסייט, עברתי הרבה סטודנטים של SCAD שהסתובבו ליד בניני האוניברסיטה הזאת.
פארק פורסייט הוא די גדול, אבל הוא לא central park במימדיו, אלא קטן הרבה יותר. יש בו מזרקה, ומונומנט הנצחה. יש בו גם בית קפה והרבה מתקני משחקים לילדים, וגם מגרשי טניס וסימון לבייסבול על מרחב דשא גדול. השיטוט ברחובות הביא אותו לבית הכנסת הקונסרבטיבי "מקווה ישראל" שגודלו כשל קתדרלה. לצערי לא יצא לי לסייר בתוכו. ברחוב הם בנו מין סוכה. נכנסתי לקתדרלה הקתולית של סוואנה. כאשר הגעתי לשוק, שנמצא קרוב יחסית לנהר, הלכתי לאכול צהריים וגם נהניתי מקוקטייל ברד צונן עם הארוחה. לקראת סיום היום בעיר, פניתי לטיול לאורך טיילת הנהר. בחלקה המערבי יש מלונות גדולים (בעיקר, J.W. Mariott) הממוקמים במבנים שהיו פעם תחנת כח. הארובות עדין קיימות. בהמשך יש גם מלון של הייאט. מסלול הטיול מתמשך, ועובר מאחורי בית העירייה ובסוף מגיע לפסל ה- Waving Girl. מספרים על ילדה שהיתה מנופפת לכל אניה שעברה בנהר, והמשיכה לעשות זאת גם כשהתבגרה. הפסל הוא לזכרה.
לאחר מכן חזרתי לרכב והמשכתי לנקודת העצירה הבאה, העיר Brunswick, כשעה נסיעה מדרום לסוואנה. הלינה במלון הולידיי אין אקספרס.
-
-
@מוני בפוסט הקודם ניסיתי לטעון תמונה, אבל זה לא הצליח. בכלל, זה הפך להיות מסובך לכתוב פוסטים, כאשר צריך כל פעם "לחדש את הקשר" עם האתר. יש לי tab בדפדפן למטרה הזאת, כי החידוש יכול להתבקש באמצע כתיבת פוסט.
-
היום העשירי
הגעתי ל- Brunswick בדרך מסוואנה לסיינט אוגוסטין שבצפון פלורידה. האתר המרכזי בבראנסוויק הוא ה- Hofwyl-Broafield plantation (פארק מדינה של ג'ורג'יה). הוא נמצא על כביש 17 (אוטוסטרדת החוף). מסתבר שהגידול המרכזי שהתחילו איתו אז באיזור הזה היה אורז. בעלי המטעים הקימו מערכות של תעלות, שערים וסכרים שהשתמשו בגאות על מנת לדחוף מים שפירים להצפת השדות. ג'ורג'יה הוקמה בהתחלה כמושבה בלי עבדות, אבל באמצע המאה ה- 18, לאחר לחץ גדול של המתישבים, העבדות הותרה. גידול האורז דרש הרבה ידים עובדות (בעבודה שחורה וקשה) והעבדים שחלקם לפני חטיפתו לעבדות, עסקו בכך ואיפשרו לבעלי ה- plantations להרוויח. הגעתי למקום מספר דקות לפני הסיור המאורגן בבית, ולכן הציעו לי במרכז המבקרים לנסוע בדרך עפר (שצויינה כדרך לעובדי הפארק בלבד) עד לבית ולחנות לידו, מה שעשיתי. לא הייתי הזר היחיד בסיור. היתה גם משפחה מהולנד. השטח והבית היה ברשות המשפחה במשך מאות שנים, כאשר הצאצאית האחרונה השאירה אותו למדינת ג'ורג'יה לצורך הצגה לציבור.
משם המשכתי העירה, כאשר התחלתי בביקור בפארק ליד הנהר. המקום היה כמעט ריק. בקצה הפארק עגנה אונית מטען. כנראה שיש שם נמל. משם המשכתי ברגל למרכז ההיסטורי של העיר. היעד הראשון היה ה- Love Oak, עץ אלון עתיק, שהיה שם גם בזמן החתימה על חוקת ארה"ב. גם בברונסוויק יש כיכרות, כמו בסוואנה, אבל הם לא יפים כמו בסוואנה. כמו כן, היתה שם כמות גדולה של יתושים, באיזור של עצי האלון בכיכרות, בעיקר, שקילקלו לי קצת את הביקור, ודי הבריחו אותי משם (לא היה לי דוחה יתושים).בתום הביקור נסעתי לסיינט אוגוסטין.
הלינה במלון רדיסון סבסטיאן. המלון לא באיזור ההיסטורי, אבל לא רחוק ממנו. למלון קשר עם חברת שאטלים שלוקחת אורחים למרכז ההיסטורי וגם מחזירה אותם על פי בקשה.
החדר שקיבלתי היה על הכביש הסואן. ביקשתי להחליפו בחדר שפונה לכוון השני. לא היה חדר מתאים, ופקיד הקבלה הציע לי שדרוג (ללא תוספת) לסוויטה שפונה לכוון השני. כמובן שהסכמתי (גם כשלא הבנתי שזו ממש סוויטה). עד כה, זה היה המלון הטוב ביותר בו לנתי, וישנתי בו הכי טוב. מומלץ בחום. אגב, איפשרו לי להשאיר את הרכב במלון ולהשתמש בשירות השאטלים גם למחרת, לאחר שעשיתי צ'ק אאוט מהמלון.
-
המשך לפוסט הקודם. לאחר ההתמקמות בחדר, הזמנתי את השאטל (שהיה כמו מונית פרטית) לקחת אותי למרכז ההיסטורי. הוא הוריד אותי ב- Plaza, שם מתחיל המדרחוב ברחוב Saint George. המקום המה אנשים. נכנסתי לפאב בשם Bull and Crown והזמנתי שם בורגר וקוקטייל. היה טוב. לאחר האוכל המשכתע לטייל במרכז ההיסטורי. לא רחוק מהמסעדה, היתה הופעה של להקה מאורלנדו ששרה קאברים. נכנסתי לראות חלק מההופעה. ההופעה היתה עד 10, ואז החלטתי לחזור למלון ברגל. זה לא מאד רחוק.
לגבי תמונות, ניסיתי שוב לטעון תמונה היום, ללא הצלחה.
-
-
המשך לפוסט הקודם. לאחר ההתמקמות בחדר, הזמנתי את השאטל (שהיה כמו מונית פרטית) לקחת אותי למרכז ההיסטורי. הוא הוריד אותי ב- Plaza, שם מתחיל המדרחוב ברחוב Saint George. המקום המה אנשים. נכנסתי לפאב בשם Bull and Crown והזמנתי שם בורגר וקוקטייל. היה טוב. לאחר האוכל המשכתע לטייל במרכז ההיסטורי. לא רחוק מהמסעדה, היתה הופעה של להקה מאורלנדו ששרה קאברים. נכנסתי לראות חלק מההופעה. ההופעה היתה עד 10, ואז החלטתי לחזור למלון ברגל. זה לא מאד רחוק.
לגבי תמונות, ניסיתי שוב לטעון תמונה היום, ללא הצלחה.
