התחלתי לעבוד על התמונות מהטיול האחרון שלי בארה"ב, בסתיו האחרון. כרגע העליתי לאתר התמונות את התמונות שצילמתי במילווקי. העיר הזאת ידועה אצלינו בכך שגולדה מאיר גדלה בה (עד שעברה לחיות עם אחיה בקולורדו, כפי שלמדתי במוזיאון היהודי בעיר). בעיר יש בית ספר תיכון הנקרא על שמה וגם בניין באוניברסיטת ויסקונסים שבמילווקי.
העיר שוכנת על אגם מישיגן ויש לה את ה- Riverwalk שלה. זה איזור יפה (אם כי לא שווה כמו ה- Riverwalk של שיקאגו).
היום ה- 11
התחלת היום במסלול מירוצי המכוניות המפורסם בארה"ב, ה- Indianapolis Speedway. המסלול הוקם לפני יותר מ- 100 שנים. הוא התחיל כמסלול עפר. לאחר מכן, כאש נוכחו לדעת שיש תאונות בגלל רמת המסלול, הובאו מיליוני לבנים לרצף את המסלול. עם השנים, מצב הלבנים התדרדר והם סללו את המסלול עם אספלט, כמו כבישים רגילים.
אורך המסלול הוא 2.5 מיילים והמירוץ היוקרתי שמתבצע עליו הוא ה- Indy 500. מירוץ של 500 מיילים, כלומר 200 הקפות של המסלול. תקן המכונית שמשתתף במירוץ הוא Indy (ולא פורמולה 1 כמו במקומות אחרים בעולם). המכוניות מגיעות למהירות של כ- 250 מיילים לשעה (בישורת). אגב, במסלול הזה יש טריבונות לקהל עם מעל 300,000 מקומות ישיבה. זה פשוט לא נתפס. ומחיר הכרטיסים בכלל לא זול. כלומר, הם מכניסים המון המון כסף (כמובן שיש גם הרבה הוצאות).
עשיתי סיור קצר במקום. הביאו אותנו לפודיום ואחר כך נכנסנו ל"מגדל", אבל לא עלינו למעלה. יש שם חדר שצופה על המסלול. הרעש שמיצרות המכוניות חזק מאד. בפנים, כמובן שרמת הרעש יורדת באופן ניכר. בזמן הסיור התקיימו אימונים של נהגים מדרג ב או ג. כלומר, לא כאלו שמשתתפים ב- Indy 500 אלא כאלו שהטובים ביניהם יעלו למירוץ המפורסם בבוא העת. אפשר לחשוב על זה כעל ליגה ב.
לאחר סיום המירוץ, יצאתי ליעד הבא, Corydon שנמצאת בדרום אינדיאנה, לא רחוק מ- Louisville. עירה זאת היתה הבירה של אינדיאנה בזמן שהיא הפכה למדינה (וגם קצת קודם לכן). ההפיכה למדינה היתה לאחר שהוכיחו שיש בטריטוריה של אינדיאנה מעל 60,000 תושבים, ולאחר שחיברו חוקה למדינה. אגב, גאוותם היא על כך שהם המדינה הראשונה שבחוקה שלה מעניקה את הזכות לחינוך לתושביה. עשיתי סיור בקפיטול הראשון של מדינת אינדיאנה. בניין קטן וצנוע שהכיל בתוכו את גם את בית הנבחרים, גם את הסנאט וגם את בית המשפט העליון. ב- 1825, מספר שנים לאחר שאינדיאנה הפכה למדינה בארה"ב, הבירה הועברה לאינדיאנפוליס, שהיא במיקום הרבה יותר מרכזי. הסיור גם כלל ביקור בבית ששימש את המושל הראשון של אינדיאנה, הנדריקס. בתום הסיור, ועל פי הצעת המדריכה, ביקרתי באגודה ההיסטורית. העובדת במקום, אשה בשם קרן שוורץ (ממוצא גרמני), מורה בדימוס, סיפרה עוד על העירה והראתה לי היכן נמצא "אלון החוקה". זהו עץ אלון שמתחתיו ישבו מנסחי החוקה של המדינה (כי בתוך הבניין היה חם מדי באותו הקיץ). העץ עצמו מת ורובו נכרת. השאירו רק את החלק התחתון שלו.
במקרה, התקיים היום פסטיבל העירה, וקרן הובילה אותי אליו (זה קרוב למקום). הפסטיבל הורכב מהרבה אומנים בתחומים שונים שמכרו את מרכולתם. כמובן שהיו גם food trucks והיו גם הופעות מוזיקה. היה ממש נחמד ועבורי בלתי מתוכנן.
הלינה בהולידיי אין אקספרס של קורידון. המלון סביר, אבל המחיר שלו היה גבוה יחסית. לא כל כך ברור לי למה (אולי כי זה סוף שבוע).
היום ה- 19
היום בוקדש למקטע הראשון ב- Natchez Trace Parkway. דרך זו, בניהול שירות הפארקים הלאומיים, עוקבת אחר מסלול תנועה היסטורי כאשר היא מתחילה בשולי העיר נשוויל ומסתיימת בעיר Natchez בדרום מעקב מיסיסיפי. אורכה של הדרך הוא 444 מיילים עם מהירות נסיעה מקסימלית של 50 מייל לשעה ברוב הדרך, ומהירות נמוכה יותר במקטעים מסוימים (למשל, במיילים הראשונים, הקרובים לנשוויל, יש מגבלה של 40 מייל לשעה). הדרך בחלק שעברתי היא בנוף הררי, אם כי לא מדובר בהרים גבוהים כמו באפלאצ'ים. צבעי השלכת של העצים מוסיפים לחווית הנסיעה. הדרך נמצאת כאשר יש עצים משני צדדיה, ובחלקים רבים, דשא בינה לבין העצים. כך זה לפחות במקטע בו נסעתי היום. סה"כ עברתי היום קרוב ל- 60 מיילים על הדרך. מובן שלקח זמן עד שהגעתי לדרך, ואחר כך, הפסקת צהריים, ובדרך עצירות וגם קצת הליכה ברגל. בדרך יש נקודות עצירה, שחלקן ממין "היסטורי" וחלקן ממין "טבע". באיזור 17:00 התחלתי בנסיעה למלון. זהו ה- Best Western Plus בעיר Laurenceburg.
במלון ביקשתי חדר אחורי. היה כנראה רק חדר מתאים אחד כזה, אבל נאלצתי לותר עליו כי המנעול (הנוסף) לא תיפקד, כלומר, לא נכנס למשקוף. קיבלתי חדר קידמי במקום. הפקידה בקבלה טענה שהיא לא שמעה על זה קודם. נראה לי מוזר. לא הגיוני שאורחים יתעלמו מהבעיה הזאת. במלון הזה הם גם שמו מחירון בחדר לכל מיני פריטים, שכנראה יש מי שלוקח (למשל מגבות או השעון המעורר וכו'). פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה. הם גם רשמו שם שהם מטילים קנס של $250 על מי שמשאיר כתמים על השטיח או דברים דומים. עוד מוזרות - ארוחת הבוקר היא לא מיזנון שירות עצמי אלא עם הגשה. נראה מחר איך יהיה.
הצע המלונות לאורך הדרך הזאת מצומצם. לפחות באיזור הזה.
השנה אני ממשיך בטיול במרכז ארה"ב. מפעת המלחמה, בחרתי לצאת מהארץ עם חברת אל על. היות ומחיריה לארה"ב (במיוחד במחלקת העסקים) הם מאד גבוהים, בחרתי לחלק את הטיסה לשני חלקים נפרדים. טיסה לאמסטרדם עם אל על והמשך משם לשיקגו עם דלתא. לקחתי יום חציצה בין שתי הטיסות על מנת להקטין משמעותית את הסיכון באי הגעה לטיסה לשיקגו. הטיסה לאמסטרדם היתה ב- 7/10 אחר הצהריים (התאריך נבחר בגלל שיקולים כלכליים ולא בגלל יום השנה ל- טבח ה- 7/10).
הטיסה הזאת היתה קשה. דוקא דברים רבים היו לגמרי בסדר. תהליך הצ'ק אין עבר בצורה טובה. גם שירות הדיילים בטיסה היה כמצופה (ואפילו קצת יותר). הבעיה היתה בצפיפות. גם השורות של הכסאות במטוס במחלקת התיירים היו מאד צפופות וגם המטוס היה מלא. למרות עלות הטיסה, שהיתה גבוהה, הכיבוד במטוס הוא גרוע. סנדביץ' שויתרתי עליו במקום ארוחה רגילה. שירות של טיסת חסך בעלות גבוהה.
בהולנד בחרתי ללון במלון הילטון של שדה התעופה. המלון הוא טוב ומאד נוח, כי הוא נמצא במרחק הליכה מהטרמינל. למרות זאת, הם השקיעו בבידוד רעש והחדר היה שקט. המלון התאים לי גם בגלל שמהרכבת שבשדה התעופה אפשר לנסוע למקומות שונים בהולנד. את יום החציצה בחרתי לבלות בדלפט, עיר מעניינת ולא גדולה שטרם הגעתי אליה.
יומיים לאחר הנחיתה התיצבתי בשדה התעופה סחיפהול לטיסה לארה"ב. הטיסה עם חברת דלתא, אבל שירות הצ'ק אין מבוצע על ידי KLM. הטיסה היא לבוסטון ו- 3 שעות לאחריה, הטיסה מבוסטון לשיקגו. הטיסה לבוסטון התחילה עם תקלה, כאשר אנחנו יושבים במטוס והוא נמצא באמצע השדה. התקלה עיכבה טת ההמראה עצמה בקרוב לשעה ואני חששתי מהחמצת טיסת ההמשך. בפועל, נחתנו באיחור לא גדול לעומת זמן הנחיתה שהופיע בלוח הזמנים. בהגירה היה תור גדול, אבל למרות זאת, לאחר פחות מ- 30 דקות כבר הייתי אחריה. כאשר הגעתי לקרוסלה של המזוודות, הן כבר היו מחוץ למסוע, כך שהתאפשר לי להמשיך ליציאה, למסירת המזוודות ולשער של הטיסה הבאה (בדרך צריך לעבור ביטחון). בפועל, דברים עבדו היטב, אפילו שהייתי צריך לעבור טרמינל ב"לוגן" והיה לי מספיק זמן למוחה עד הטיסה.
הטיסה לשיקגו היתה טובה. היא יצאה בזמן והגיעה בזמן. לאחר איסוף המזוודות, עברתי מטרמינל 5 לטרמינל 2 עם הרכבת ויצאתי להמתין לשאטל למלון. ההמתנה היתה קצת ארוכה, ולאחריה הגעתי למלון ולחדר. המלון הוא Staybridge Suites (מותג של IHG) ב- Rosemont הצמודה לנמל התעופה. מחר בבוקר אני מתנן לאסוף את הרכב.
הסיום
הטיסות חזרה היו במתכונת דומה לזאת בדרך הלוך. טסתי במחלקת עסקים של KLM (מטוס 787-10, עם כסא די דומה לזה ביונייטד. שירות מעולה של הצוות) לאמסטרדם ונחתתי בסביבות 7 בבוקר של יום שלישי. השארתי את המזוודות במלון הילטון של שדה התעופה בו לנתי גם בתחילת הטיול, ונסעתי לבקר ב- Utrecht. גם זו עיר בהולנד שבה זה ביקורי הראשון. מדובר בכחצי שעה נסיעה ברכבת מ- Schiphol. העיר המרכזית בהולנד לפני שאמסטרדם הפכה להיות העיר המרכזית. היא הוקמה על ידי הרומאים שבנו מאחז גבול על הריין. לאחר מכן היא הפגה להיות מושב ההגמון ונבנו בה קתדרלות. כשהראשונה נהרסה, הוקמה הנוכחית. גם זו נהרסה בסופה חזקה מאד, והיות ולא היה להם כסף, היא עמדה בהריסותיה כ- 150 שנה עד שתוקנו כל הנזקים. ביקרתי בחפירות שעשו מתחת לכיכר domplein בה גם עומדת הקתדרלה, וגם במוזיאון הרכבות (Utrecht היא אחת מצמתי הרכבות של הולנד). וכמובן שגם טיילתי ברחובות העיר, ביניהם אלו שליד תעלותיה. בעיר שוכנת האוניברסיטה הגדולה בהולנד.
ביום רביעי בבוקר יצאתי מהמלון והלכתי לשדה התעופה עצמו, שם עליתי לטיסת אל על לארץ. הגעתי הביתה בערב וכך הסתיים לו הטיול.
סיכום קצר של הטיול, מבחינתי.
הטיול הזה הוביל אותי למקומות חדשים במדינות בהן ביקרתי בעבר ולמדינות בהן טרם ביקרתי. המקום היחיד שבו היה זה ביקורי השני הוא Mammoth Cave בקנטאקי, שם ביקרתי לפני 5 שנים במפעם הראשונה.בסך הכל נהגתי קצת מעל 5,000 מיילים בטיול זה, שזה המרחק שיצא לי לנהוג גם בטיולים אחרים באותה מסגרת זמן. המדינות בהן ביקרתי לראשונה הן: מיסיסיפי, אינדיאנה וארקנסו. בטנסי "חרגתי" מאיזור צ'טנוגה- נוקסוויל - גטלינבורג בו ביקרתי יותר מאחת לחלק המרכזי והמערבי של טנסי. בקטנטאקי הגעתי לראשונה ללקסינגטון. בוויסקונסין ביקרתי לראשונה במילווקי, העיר בה העבירה גולדה מאיר את ילדותה. הסתבר לי כי בשנות העשרה שלה היא "ברחה" מהבית לבית אחיה בקולוראדו, ומסתבר שבית זה שרד. בביקור הבא בקולוראדו, צריך יהיה לחפש אותו. במיזורי הגעתי לביקור קצר בסיינט לואיס שעיקרו היה מוניומנט הקשת הגדולה, השער למערב.
ביקרתי בשלושה בתים של פרנק לוייד רייט - Talyesin באיזור בו הוא גדל בוויסקונסין. הוא נמצא ב- Spring Green, בפלורנס, אלאבמה, הבית היחיד שלו באיזור. בית שתוכנן לטובת זוגות צעירים ומחירו היה יקר ממחיר בתים אחרים באזור, אסל לא בסדרי גודל. הבית השלישי הוא במקור מניו ג'רזי, אבל הועבר למוזיאון Crystal Bridge בצפון מערב ארקנסו, בעיר Bentonville. אגב, המוזיאון עצמו והמתחם שלו תוכננו בידי האדריכל משה ספדיה, יליד חיפה.
חציתי את טנסי ומיסיסיפי (וגם קטע קטן מאלבמה) בכביש Natchez Trace Parkway שבניהול שירות הפרקים הלאומיים. עברתי בעיר הולדתו של אלביס, Tupelo, וגם בעיר מגוריו, ממפיס. עברתי באיזור הדלתא של המיסיסיפי, מולדת הבלוז.
מזג האויר האיר לי פנים. פרט ליום גשום וסוער בו ביקרתי בממפיס, ולעוד קצת גשם, בעיקר בלילה, היו לי ימים ללא גשם וברובם ימים שמשיים ודי חמים. לא התקרבתי לשימוש בבגדי ואביזרי חורף שהבאתי איתי.
הסיכום שכתבתי הוא קודם כל בשבילי, על מנת לזכור מה עברתי בטיול, למשל כשאסדר את התמונות. אם מישהו ימצא בו תועלת, מה טוב.
הכתיבה של הודעות בפורום כאשר נמצאים מחוץ לישראל הופכת קשה משנה לשנה. הפעם נאלצתי בכל פעם להתנתק מאתר למטייל ולהתחבר אליו מחדש על מנת שאוכל לכתוב את ההודעה. לפעמים הניתוק הלא רשמי קרה באמצע כתיבת הודעה. לקחתי את מה שכתבתי ל- clipboard, התנתקתי והתחברתי מחדש, ואז הכנסתי את תוכן ה- clipboard לתגובה החדשה. אני מבין את הצורך להגן על אתר למטייל, אבל הגענו למצב של פגיעה בשימושיות של האתר כאשר נמצאים בחו"ל.
היום הרביעי
הבוקר התחיל היטב. מהמלון יצאתי לחנות T-Mobile אותה ראיתי בערב הקודם. הסתבר לי שהחנות נפתחת ב- 10:00, כך שחזרתי למלון והעברתי זמן עד ל- 10:00. בשעה זו כבר עשיתי צ'ק אאוט מהמלון ויצאתי שוב לכוון החנות. רכשתי חבילה ב- $60 + מס, שהיא בעצם החבילה המקיפה ביותר. הסיבה לכך היא ש- T-Mobile העלו את דמי ההתחברות ("התשלום עבור סים") ל- $25, ולתכנית המקיפה ביותר הם עשו מבצע המוותר על דמי ההתחברות, כך שהיא יצאה כלא יותר יקרה מתוכניות נחותות ממנה. כדאי לשים לב שיתכן ובהמשך חבילה של חברה ישראלית (למשל, סלקום) עלולה להיות עדיפה על חבילה ב- T-Mobile מבחינת המחיר, בהנחה שאין כוונה לעשות הרבה דקות שיחה (שהן מוגבלות בחבילה הישראלית).
אחרי שחזרתי מחנות T-Mobile שבקרבת המלון, יצאתי למילווקי כדי לראות את אזור ה- Historic Third Ward. זה אזור שסמוך לאגם ולנהר מילווקי, והוא התחדש בעשורים האחרונים. קרתי שהוא האיזור הנחשב יותר ב- downtown של מילווקי. כמו כן, יש בו (במיוחד ברחוב ברואודווי) הרבה מסעדות ופאבים וגם השוק הסגור (שהזכיר לי את שוק שרונה בסגנונו).
לאחר הסיור, יצאתי לדרך ליעד הביקור הבא, New Glarus. זהו ישוב שהוקם על ידי מהגרים מקנטון גלארוס בשוויץ באמצע המאה ה- 19. באותה התקופהף תושבי הקנטון היו בבעיה כלכלית גדולה והם נחלשו כלכלית ורבים היו עניים. קנטון גלארוס הוא הררי ואין בו הרבה מקום לחקלאות. עם הזמן, עקב הגידול בכמות האנשים, לרובם כבר נשארה חלקת אדמה די קטנה שלא הספיקה. מנהיגות הקנטון החליטה לסייע לאנשים שיסכימו להגר לארה"ב, והם הקימו את הכפר הזה. ב- New Glarus יש מוזיאון אויר פתוח קטן בו ביקרתי ושם קראתי על ההיסטוריה של הכפר.
עם תום הביקור נסעתי למלון שלי, בפרבר של מדיסון: Holiday Inn Express - Middleton/Madison West. זהו מלון חדש. החדר נראה יפה.
היום השני
לאחר ארוחת הבוקר נפרדתי מהמלון ולקחתי את השאטל לאיזור השכרת הרכב בשדה התעופה. כל החברות מצויות במבנה אחד בן מספר קומות. בכניסה יושבים נציגי חברות השכרת הרכב ובקומות למעלה איזורי החניה והתפעול שלהן. כאשר הגעתי לאיזור החניה של אלאמו, לא היתה שם אף מכונית full size. מצב מוזר בהחלט. העובדים של אלאמו הביאו לי רכב NIsan Altima חדש. ממש מהניילונים.
עצירה ראשונה לאחר היציאה משדה התעופה היתה להצטיידות בוולמארט. לאחר מכן, המשכתי לכוון מילווקי, התחנה הראשונה בטיול. הביקור בעיר התחיל במוזיאון היהודי של מילווקי. המוזיאון מתאר את ההתישבות של יהודים במילווקי שהתחילה זמן קצר לאחר שהעיר קמה, בשנות ה- 40 של המאה ה- 19. מי שהגיע לשם היו בעיקר יהודים ממוצא גרמני שנמשכו לאוכלוסיה דוברת הגרמנית שיסדה את העיר. בהמשך הגיעו לשם גם יהודים ממזרח אירופה, שהקהילה היהודית סייעה להביא (מניו יורק, למשל) בהבטחה של פרנסה טובה. למרות זאת, היתה הפרדה בין קבוצות היהודים, הותיקים שגרו באיזור יותר טוב של העיר והיו יותר מבוססים והמהגרים החדשים שהיו חסרי אמצעים וגרו מערבית יותר, באיזור פחות טוב.
גם גולדה מאיר מוזכרת. היא הגיעה לעיר עם הוריה כשהיתה בת 8 והעבירה בה את ילדותה. זה ידעתי ממזמן. מה שלא ידעתי הוא שהיא ברחה מהוריה והלכה לחיות עם אחותה בדנבר בגיל 15, כאשר היא רצתה להיות מורה (והוריה רצו בשבילה חיים יותר "מסורתיים"). בדנבר היא גם פגשה את מי שנהיה בעלה. במוזיאון מקרינים נאום שהיא נתנה בעת ביקור במילווקי בשנה בה היא נהיתה ראש ממשלה (1969) ובו היא סיפרה על חייה שם.
לאחר היציאה מהמוזיאון, עשיתי טיול רגלי לכוון אגם מישיגן. יש שם פארק גדול בשם Veterans Park ולאחריו יש מארינה גדולה. באיזור היו רצים ואנשים שהלכו לאורך הטיילת. קצת פנימה יותר יש בריכה גדולה עם ברווזים וכנראה שיש שם גם דגים.
משם המשכתי למלון, Hone2Suites מבית הילטון ב- West Allis, פרבר מערבי של מילווקי.
היום העשירי
היום הזה מוקדש לאינדיאנפוליס. בדקתי מיקומי חניונים ומחירים והלכתי על חניון הנמצא מול הקפיטול. נסעתי לשם והלכתי לבקר בקפיטול של אינדיאנה. הכיפה שלו נמצאת בפעילות תחזוקה (מנקים אותה מבחוץ) ולכן היא מכוסה בפיגומים. איחרתי מעט לסיור המתוכנן של 10:15, וחשבתי לבקש להצטרף אליו. האחראי הציע לי ולאנשים נוספים שהגיעו להצטרף לסיור שיערך עם קבוצת סטודנטים שבאה ממאנסי. כנראה שחלקם מעונינים במשרת intern בקפיטול. בכל אופן, הסיור הזה נקבע ל- 11:00, אז המתנו לו. הסיור היה די סטנדרטי עם מספר תוספות. בית הקפיטול הנוכחי נבנה לפני לקראת סוף המאה ה- 19. הוא בעצם בית הקפיטול הרביעי. הראשון היה של הטריטוריה הצפון מערבית (שכללה גם את אילינוי ומישיגן) והיתה במקום בשם Vincennes. לאחר מכן, כאשר אינדיאנה נשארה כטריטוריית אינדיאנה, הקפיטול עבר ל- Corydon, שבמרכז דרום אינדיאנה. וב- 1825 הוא עבר לאינדיאנפוליס. שם נבנה ביניין קפיטול ראשון, שלקראת סוף המאה ה- 19 נבנה לו תחליף שהוא הבניין הנוכחי. כל 3 זרועות הממשל יושבות בבניין. לאחר הסברים על מבנה הממשל והצמרת שלו, ביקרנו במשרד המושל. משרד גדול ומרשים. משם עלינו קומה וביקרנו בבית הנבחרים (נתנו לשבת בכסאות שלהם. לא קורה בדרך כלל) ואחר כך בסנאט. קינחנו בבית המשפט העליון, בו יושבים 5 שופטים עם אשה כיושבת ראש. המינויים לבית המשפט העליון שלהם אינם לכל החיים, כמו בבית המשפט העליון של ארה"ב. לאחר המינוי יש צורך באישור המינוי מחדש ויש קדנציות שיכולות להיות מוארכות וכו'. בכל מקרה, יש חובת פרישה בגיל 75.
בתום הסיור הסתובבתי והלכתי לאכול צהריים. המשכתי לכוון הכיכר עם המונומנט לזכר הנופלים במלחמה עם מקסיקו ובמלחמת האזרחים. מונומנט מפורסם בכיכר עגולה. עכשיו, תחתיתו היא בשיפוצים.
בנין הקפיטול החבוש:
לאחר שסיימתי לאכול, הגעתי חזרה לכיכר וראיתי שארגנו שם איזור למפגשים ומשחקים בין אנשים. נאמר לי שזה בשביל לקרב בין אנשים בקהילה.
משם המשכתי לכוון ה- Canal walk. יש תעלה בעיר באורך של כמייל עם טיילת משני צדדיה. מזכיר קצת את ה- river walk במילווקי (פחות את שיקגו. אין שם גורדי שחקים בצידי התעלה).
מקום מאד שלו.
לסיום, יצאתי מההליכה לכוון המוזיאון של קורט וונגוט. קורט נולד וגדל בעיר. יצירתו המפורסמת ביותר, שגם עובדה לסרט היא בית מטבחיים 5 שליבה היא החוויה שהוא עבר כשבוי אצל הנאצים בעיר דרזדן בזמן שבנות הברית הפציצו והחריבו אותה.
לאחר הביקור, חזרתי לרכב ונסעתי למלון.
בסתיו 2024 טיילתי במרכז ארה"ב. הטיול התחיל והסתיים בנמל התעופה של שיקגו. בטיול זה לא ביקרתי בעיר. במהלך הטיול עברתי במדינות:
שלחתי סיכום של הטיול בזמן אמת בפורום ואפשר למצוא אותו כאן.
לאחר זמן רב, סיימתי לטפל בתמונות של הטיול והעליתי אותן לאתר Flickr. ניתן לראות אותן כאן
התמונות מסודרות במבנה היררכי כיש אלבומים של תמונות הקשורות למקום מסוים והאלבומים נמצאים באוסף אלבומים על פי המדינה (collection).
@ori_3385278 יש הרבה מאד מקומות באמצע שאתם מדלגים עליהם. אני מניח שזה בגלל ש- 40 ימים הם פרק זמן די קצר ואתם חוצים את כל ארה"ב לרוחבה.
בכל זאת, מצרף קישור לחציה שאני עשיתי משיקאגו ועד לילוסטון (וחזרה). באותו הביקור, ביליתי רק יום אחד בילוסטון, אבל זה לא היה ביקורי הראשון בפארק. תראו מספר מקומות שאולי תרצו לבקר בהם בויסקונסין, אייוה ודקוטה הדרומית. הסיכום נמצא כאן.
מספר הערות על התכנון שלך:
@dregev03 מיזורי איננה שטוחה. במיוחד חלקה הדרומי. חציתי אותה על I-44 דוקא ממערב למזרח. לפחות חלק מהדרך היא בתוך או ליד הרי האוזארק. נסעתי גם במסלול הישר מקנזס סיטי מזרחה ב- 2023. הדרך באמת עוברת באיזור שטוח, עד כמה שאני זוכר. החלק ההררי הוא מדרומו. קנזס ונברסקה שטוחות. גם אייוה די שטוחה. העצירות התיירותיות שלי בקנזס היו מצומצמות. ביקרתי בספריה הנשיאותית של אייזנהאור ב- Abilene (על I-70), בטופיקה הבירה, ובמקום שהיה מכרה מלח (הסיור הוא תת קרקעי) ליד Hutchinson. כל המקומות בהם ביקרתי מצויים בסיכומי הטיולים. אזכיר רק שבנברסקה, באיזו ה- Panhandle במערב המדינה ביקרתי בטיול לפני שנים ב- Scott's Bluff ולידו ניתן לראות את ה- Chimney Rock, נקודת ציון חשובה לאורך ה- Oregon Trail. אני חושב שזה אחד מהסמלים של נברסקה.
לגבי המסלול הצפוני, ממערב נברסקה, אפשר להצפין לגבעות השחורות. אם טרם ביקרתי ויש לך זמן - ממליץ בחום לבקר שם. איזור מאד יפה. ביקרתי בו לאחרונה ב- 2023. ראה סיכום הטיול.
@dregev03 ראשית, לדעתי התקופה מצוינת למסע הזה. לגבי המסלולים, האם מדובר בשניים מאלו שאני הצעתי? או אחרים?
@dregev03 לא באותו טיול. עשיתי טיול שיצא משיקגו והגיע לנשוויל (ב- 2024) ועשיתי טיול משיקגו שהגיע עד ילוסטון וגם נגע בקולורדו בדרך חזרה (ב- 2023).
סיכומי שני הטיולים נמצאים בפורום:
אם אתה רוצה לעשות את הדרך הזאת יש הרבה מסלולים אפשריים. מסלול דרומי (טנסי, ארקנסו, אוקלהומה ועליה צפונה לקולוראדו מהקצה המערבי של אוקלהומה או דרך קנזס), כאן הכביש הראשי הוא I-40, אפשר מנשוויל לשבור צפונה לקנטאקי (Bowling Green ואחר כך לואיוויל) ולהמשיך משם מערבה על I-64 לסיינט לואיס, לעבור שם ל- I-70, ולחצות לרוחב את מיזורי ואת קנזס בואך לקולוראדו. כמובן שאפשר להמשיך צפונה גם ל- Iowa ולהמשיך משם מערבה על I-80 דרך Iowa ונברסקה ולעבור ל- I-76, כמדומני שנכנס לקולוראדו, או להמשיך עד שאיין ולרדת משם דרומה לדנבר.
גם I-90 אפשרי דרך דקוטה הדרומית, אם רוצים להגיע לגבעות השחורות לפני קולוראדו (ואז מצפון וויומינג נוסעים דרומה על I-25 לדנבר).
בקיצור, רבות הדרכים וצריך לבחור על פי המקומות שאתה רוצה לבקר. חלק מהאפשרויות מכוסות בשני הטיולים שקישורים אליהם הבאתי כאן. כמובן שהטיולים שלי לא הגיעו לכל נקודת עניין אפשרית במדינות האמצע. בכל זאת היתה מגבלת זמן על הטיול, וגם המדינות הללו (שלפעמים מכונות Fly over states) הן לא מגנטי התיירים הגדולים ביותר בארה"ב.
@iacob_3305612 אם את נוסעת בעוד חודשיים, כלומר בקיץ, אז מזג האוויר איננו מהווה מגבלה לאף אחת מההצעות שהעליתי. האיזורים התיירותיים ובודאי פארקים כמו ילוסטון, גרנד טטון וגליישר יהיו מלאי מבקרים. גם הפארקים באיזור מואב יהיו מלאי מבקרים (במיוחד פארק ארצ'ס) וגם יהיה שם חם. אני מניח שגם בגבעות השחורות יהיו לא מעט מבקרים. צפון מדינת וויומינג איננו אזור מלא תיירים. לגבי ויסקונסין ומישיגן, אני חושב שיש לא מעט תיירים (אמריקנים בעיקר) אבל כמובן שלא כמו בפארקים הלאומיים במערב. הביקור שלי היה בתקופה יותר מאוחרת. בסתיו ולא בקיץ.
@izabela_3405232 בעיר עצמה אין צורך ברכב וגם לא כדאי לנוע עם רכב (בגלל החניה). מחוץ לעיר עצמה, אני חושב שרכב נדרש. אני לא בטוח לגבי הערים הקרובות כמו north vancouver ו- west vancouver. אני יודע שיש הסעה למי שרוצה מהעיר לגשר קפילנו. אני לא מכיר מספיק את הקף התחבורה הציבורית באיזורים מצפון לונקובר מעבר לכך. אני לנתי ב- North Vancouver ונסעתי עם אוטובוס למרכז עיר זאת, משם לקחתי את המעבורת לונקובר. מצד שני, ל- Lynn Canyon נסעתי עם רכב פרטי. לא יודע אם יש לשם אוטובוס.
לגבי נסיעה ל- Whistler, אינני יודע. היות ומדובר בעיר קטנה בפני עצמה, יתכן ויש לשם אוטובוס. הדרך ל- Whistler מלאה בפארקים פרובינציאלים עם מפלי מים ואגמים. אם רוצים לבקר בהם, כדאי להחזיק רכב.
@iacob_3305612 ארצות הברית גדולה מאד ויש בה הרבה מקומות יפים מחוץ לתוואי המסלולים שאליהם זורמים רוב התיירים. לא ציינת באיזה חודש אתה מתעתד לטייל. האם אתה כבר שם. אני אניח שאין בעיית מזג אויר ואתן לך מספר הצעות מהטיולים שעשיתי בארה"ב. אני גם לא יודע מה מעניין אותך לראות וכמובן שאציין מקומות שעניין אותי לבקר בהם.
בהמשך ל- 1, אפשר להמשיך מזרחה מ- Devil's Tower לגבעות השחורות. איזור יפהפה בדקוטה הדרומית. כולם מזכירים תמיד את הר ראשור, אבל יש הרבה מה לראות מעבר להר ראשמור. הרים, אגמים, מפלי מים, חיות (שאת רובן ודאי תפגוש בפארקים האחרים) וכו'.
@eli-a החלק מסיאטל לרוקיס וברוקיס הקנדיים נראה לי ריצה. בהר רובסון ביליתי הרבה פחות מיום שלם. יש אתרים לאורך כביש הקרחונים שיתכן ולא יהיה לך זמן עבורם.
ב- Waterton Lakes, העליה ל- Bear Hump משתלמת מבחינת הנוף. רואים את כל הפארק על אגמיו. אם עלית לשם, לא יודע אם יש מה לעלות ל- Prince of Wales. בנוסף יש עוד אתרים בפארק (לא מדבר על הכפר) שיכולים למלא עוד 2-3 שעות.
לגבי איזור many glacier, אפשר לעשות ביקור זריז ודי קצר או שמתכוונים לעשות מסלול הליכה אחד או יותר.
סך הכל מדובר בטיול של חודש. אני ב- 4 שבועות עשיתי מסלול טיול לולאתי מסיאטל ולא השתעממתי יום אחד. אתם מכניסים את לוס אנג'לס , הוואי וניו יורק לתוך החודש הזה. לדעתי, ריצה.
@ornaadi1 עברתי חלק מהמסלול שלך, אף כי לא נכנסתי ללואיזיאנה. סיכום הטיול שלי משנת 2024 מצוי בפורום פה. כוון התנועה שלי היה הפוך, מנשוויל לכוון דרום. ואחר כך עליה צפונה לממפיס ואז פניה מערבה לארקנסו.
באזור הטיול האחרון, מנשוויל ועד אטלנטה טיילתי בהזדמנויות קודמות ולא בטיול הזה.
המלצותי הן:
@ayeletilan גשם יורד באיזור גם בקיץ וגם בסתיו. אינני יודע מה יהיה מזג האויר הספציפי בימים בהם תבקרו בניו אינגלנד. הביקור הראשון שלי בפארק אכדיה (לפני 21 שנים), היה ביום שבחלקו ירד גשם (אגב, זה היה בקיץ). זה לא הפריע לביקור בצורה משמעותית, אבל, למשל, לא היה טעם לעלות לתצפית בפסגת הר קדילאק. עליתי לשם בביקורי השני בפארק, מספר שנים אחר כך, כשמזג האויר היה בהיר.
מה שאני הייתי עושה הוא מכין שתי תוכניות. אחת לביקור בפארק אכדיה ואחת לטיול למקום אחר, במידה ומזג האויר בפארק אכדיה יהיה גרוע בזמן ביקורכם. נהגתי בצורה כזאת בטיולים שעשיתי ודחיתי את הביקור במקום מסוים בגלל תחזית מזג אויר פחות טובה להמשך הטיול.
תוכלי למצוא תמונות מהביקור שלי בפארק אכדיה לפני 21 שנים פה. באותו הביקור נסעתי רק בכביש ה"לולאה" בחלק המרכזי של הפארק.
תמונות מהביקור השני, שכלל גם טיול במיין נמצאות כאן. האלבומים Mount Desert Island ו- Schoodic Point מכילים תמונות מפארק אכדיה. Schoodic Point היא חלק מהפארק, כמו גם Bar Island ואזור המגדלור ב- Bass Harbor.