הקלאן הגרעיני יוצא להיילנדס באינברנס ועוד יומיים באדינבורו והפתעה לא קלה בסוף, לבעלי לב חזק בלבד!
-
סיפור טיול שנערך בתאריכים 14-28.8.2022
הכל התחיל טוב, ממש טוב. בעצם, הכל היה טוב, עד הסוף. כמעט.
הסיפור הזה מתחיל כמעט שנתיים לפני...
סתיו 2020, ואנחנו מחליטים שהיעד עם המשפחה לקיץ 2021 הוא סקוטלנד.
עוד קודם לכן, בקיץ 2020, הקורונה ביטלה לנו טיול זוגי מתוכנן להפליא לאירלנד השכנה, ונשארה כמיהה גדולה להגיע בכל זאת לאזור צפון בריטניה.
התחושה היא שכמשפחה עם 4 ילדים, שפחות מתאים לה טיול נודד, סקוטלנד תתאים יותר מאירלנד.
קיץ 2021 מתקרב, והקורונה מסרבת להיעלם, ובנוסף, החוקים הרפואיים הבריטיים משגעים אותנו עם בדיקות יקרות בתחילת הטיול ובסופו, וכך, כשלושה חודשים לפני החלטנו לבטל ולצאת בכלל לחבל טירול באוסטריה, שהיתה כבר הרבה יותר רגועה בעניין הקורונה ומזמינה.
הכיסופים לאזור לא כהו ושוב הזמנו מקום בהיילנדס.
התכנון המקורי היה לייצר שני "כוכבים", כשבוע כל אחד, בOban להיילנדס התחתונים, ובInverness לגבוהים.
אלא שבינתיים בשל הקורונה שדועכת, הטיסות והאירוח מתייקרים מאוד, ומשיקולי תקציב ואי זמינות, הוחלט להזמין בהיילנדס כוכב אחד בלבד, באינברנס ל9 לילות (כ5,000 ש"ח), ועוד שני לילות לטיול עירוני באדינבורו (כמעט 3,000 ש"ח).
אז קודם כל יש מגורים, שזה הסידור הכי חשוב בעיני.
עכשיו מזמינים טיסות בטורקיש דרך איסטנבול לאדינבורו. הטיסה לבדה עולה מעל 10,000 ש"ח לכולנו! חלק לא מבוטל בכלל אלו דמי הביטול, אבל מה לעשות, הקורונה לימדה אותנו כמה דברים בדרך הקשה.
מזמינים גם רכב, וגם ההזמנה הזאת מתייקרת, וכך רכב גדול (מאוד) עולה לבדו כמעט 7,000 ש"ח.
יקר אמרנו...
את התכנונים לימי הטיול עצמם כבר עשיתי שנה קודם ושמרתי בגוגל מאפס (מומלץ!), צריך רק להתאים אותם לנקודת המוצא היחידה שלנו, אינברנס.
ההרכב כאמור 6 נפשות:
אשתי, אני, בת 24, בת 21, בן 17 ובן 13.
-
קצת תמונות לפתיחה
מרכז אינברנס
-
הנין של ג'יימי מהסדרה "זרה" הפך להיות קברן?
-
מבט מאינברנס לגשר שמוביל צפונה
הרביעייה מחפשת את המפלצת בלוך נס
מונומנט פיריש
a very bad hair day
-
הנהר Ness שבו מתחילה התעלה הקלנדונית שלאחר מכן עוברת גם בלוך נס ודרומה משם
-
14.08 ראשון - הגעה דרך טורקיה (טרמינל עצום והמון לאומים, לא להשתמש בסים אירופאי!)
טיסת בוקר של טורקיש לאיסטנבול עברה ללא אירועים מיוחדים.
שהות של 3 שעות בדיוטי הענק, והחדיש של שדה התעופה איסטנבול , השדה המרכזי של איסטנבול גם היא עוברת בנעימים ומעניינת בשל מגוון עצום של לאומים שעוברים בו.
טריוויה: השדה נפתח רק ב2018 (זה לא אטא טורק), הוא כבר העמוס ביותר באירופה, ומתוכנן להיות העמוס ביותר בעולם!
נקודה אחת לשים לב אליה בטורקיה, היא סים אירופאי. במידה ויש לכם אחד כזה, טורקיה לא באיחוד!
איך שהגענו הפעלתי סים איטלקי שחבר נתן ועוד טענתי בארץ ב10 יורו, וכמה דקות בתוך השדה והסים התרוקן...
לא נורא, קריאה נרגשת לחבר כשהגענו כבר לאדינבורו ותוך דקות הוטען הסים בעוד 10 יורו שכמובן הספיקו לכל השהות.
בשדה יש ויפי חינם לשעה, ולאחר מכן ניתן לרכוש ב5 יורו להמשך (לא זוכר בדיוק).
עוד 4 שעות טיסה נינוחות ואנחנו כבר באדינבורו.
אוספים את מטעננו ויוצאים בגשם שוטף (צפוי, לא?) לאיזור השכרת הרכב, הליכה של כ10 דקות שרובה ככולה מתחת לסככות.
שכרנו רכב ענקקקק עם 11 מקומות ישיבה, ידני של מרצדס דרך חברת ההשכרה Alamo. בשורה התחתונה, היה מיושן טיפה עם מסכון מולטימדיה (אם אפשר לקרוא לזה ככה בכלל) ואפילו לא מסך מגע, אבל עשה את העבודה יפה מאוד ובנוחות, ונסענו המון המון.
יוצאים לדרך אחר הצהריים לנסיעה של כ3 שעות ומגלים מהר שאנחנו די רעבים.
בתכנון, חשבתי להכנס בדרך לראות את פסלי הסוסים הKelpies בFalkirk, אבל כבר היה מאוחר, אז ויתרנו ולשמחתי בכל זאת הספקתי לתת בהם הצצה מהכביש הראשי (9M).
תוכנית נוספת היתה להכנס לעיירה Stirling על מנת לראות את הטירה המרשימה שלה.
בפועל אכן נכנסנו לעיירה, אבל רק כדי לאכול, ומרחוק הצלחנו בכל זאת לתצפת על הטירה.
עצירה גם בסופר המקומי להצטיידות התחלתית (מה שכבר פוצץ אפילו את הרכב הענקי שלנו) ונסיעה כבר לקראת ערב לכיוון אינברנס, לבית של Rodger.
הנסיעה קשה לי ביותר כיוון שכולנו לאחר לילה בלי שינה, אך מגיעים בסופו של דבר אל דירה מקסימה שמתאימה לכ7 אנשים, ומצויידת בכל מה שצריך.
הקומה התחתונה של הדירה, זאת יש לדעת, היא בעצם רק פרוזדור שניתן להשאיר בו מעילים מטריות ונעליים, ובשביל כל השאר יש לטפס קומה.
-
קבלת פנים רטובה בשדה התעופה
מפלצת הנהיגה שלנו והבית המקסים כשכל הקומה העליונה היתה שלנו ובכניסה נפרדת
מתלה כביסה משעשע. במטבח אמנם...אבל מנצל את התקרה הגבוהה של הדירה וניתן להורדה בקלות כשרוצים לתלות או להסיר -
15.08 שני - היכרות עם המקום, ניסיון לטירת Urquhart ו Plodda Falls
הבוקר מתחיל בריצת איפוס שלי להכרת האיזור. כשבחרתי בדירה ראיתי שיש כ500 מטר הליכה למרכז אינברנס או קצת יותר, והיה נראה לי סביר ומקסימום ניסע ברכב למרכז.
היתרון הגדול הוא שהשכונה נראתה שקטה ורגועה כמו שאנחנו אוהבים.
מסתבר שישנו שביל עפר באורך של כ100 מטר שמקצר ומוציא ישר לסופר ענק של Morison’s כך שבהליכה ממש קלה מוצאים כל מה שרק צריך.
200 מטר משם כבר נמצא מרכז העיר, קרוב ויפה ממש. עוד 200 מטר, ואנחנו כבר על שפת הנהר Ness, מושלם!
ממשיך בריצה במקביל לנהר צפונה ומגיע עד לחיבור שלו, או בעצם המקור שלו, שפך Beauly.
ממש בקצה עומד לו מזח ישן, או מה שנראה כמו מזח ונקרא Carnarc Point.
המזח לא בשימוש אבל ממוקם בו האלמנט הראשון שהחלטתי לחפש ממנו בטיול הזה כמה שיותר, הלוא הוא המגדלור! במקרה הזה, המגדלור ישן, קטן, ואכול חלודה, אבל מגדלור. איזה כיף
יצאתי שוב, הפעם עם כולם בשביל החביב שליד הבית, ערכנו השלמות מהסופר להצטיידות אמש מסטירלינג (תמיד יש השלמות
), קפצנו רק לראות את המרכז, וחוזרים הביתה לארוחת בוקר משפחתית ויציאה ליום הראשון שלנו בהיילנדס.כיוון שכבר די מאוחר ואני תמיד אוהב להתחיל ברגוע, העדפתי גם להשתמש ביום הראשון הזה במטרות קרובות, אף שכבר הצהרתי בקרב המשפחה שאכן נבלה בטיול הזה בדרכים שעות רבות.
אז התחלנו בנסיעה של כחצי שעה לטירת Urquhart, כי מה יותר מתאים מלהתחיל בסקוטלנד סיור בטירה.
הטירה נטועה לה במרכז האגם, אולי המפורסם בעולם, הלוא הוא לוך נס.
את האגם כולנו מכירים, אבל הנה שני נתוני טריוויה מעניינים.
הראשון, התחתית שלו ואדמת ההרים מסביבו עשירות בכבול – חומר אורגני דחוס וכהה שסקוטלנד בכלל עשירה בו ולכן האגם כהה והמים נראים לא צלולים. מי יודע, אולי פני האגם הכהים הם בסיס המסתורין למפלצת הידועה.
השני, האגם, שני בגודל שטחו אפילו בסקוטלנד (ללוך לומונד כמובן), אבל עמוק כל כך, כ230 מטר בשיא, לכן, לא רק שהוא הגדול בנפחו בכל סקוטלנד, ולמעשה בכל האיים הבריטיים, למעשה, האגם מכיל יותר מים מאשר כל האגמים באנגליה ובוולס ביחד!
אולי עכשיו כשאנחנו בדרך ביום הראשון לטיול, נכון לספר כיצד אני, בתור הנהג, חוויתי את הכבישים בסקוטלנד.
הכבישים המהירים, כפולי נתיב לכל כיוון, הם רגילים ביותר והמהירות הסטנדרטית המירבית היא 70 מייל לשעה (קרוב ל120 קמ"ש).
לאחריהם באים כבישים בין עירוניים ראשיים, אות עם ספרה אחת או שתיים (9A למשל) שבהם נתיב לכל כיוון, והמהירות המירבית המותרת היא 60 מייל לשעה (כ100 קמ"ש).
שני אלו הראשונים, הם הכבישים בהם נסענו ביום הראשון מאדינבורו לאינברנס והם נוחים, אם כי משעממים
באיזורים הפחות ראשיים שולטים שני סוגי כבישים, כשגם באמצע הדרך הם משתנים ביניהם.
הראשון ולטעמי הקשה ביותר לנהיגה הוא כביש עם לכאורה נתיב לכל כיוון כשבדרך כלל רשמית המהירות המירבית בו היא 60 מייל לשעה. בפועל, בקושי ניתן לשתי מכוניות לחצות זו את זו בבטחון, וההרגשה היא של מזל גדול כל פעם שזה מצליח...
הטיפ היחיד כאן הוא להאט, אם כי הבעיה שזהו למשל הכביש שנוסעים בו לאורך לוך נס, וזהו ציר די עמוס ולא נעים להאט את כל התנועה.
בכל אופן, שורה תחתונה, הסתדרנו יפה גם עם הרכב הענק והרחב שלנו וללא פגע.
הסוג האחרון של הכבישים, באיזורים היותר נידחים, הינו נתיב אחד לשני הכיוונים ביחד, עם מפרצים קטנים באחד הצדדים, הקרויים passing ways שבהם מוטל על מי שהמפרץ בצד שלו לעצור כשהוא רואה מולו מכונית מתקרבת.
הבריטים כידוע אדיבים ביותר (וגם אנחנו), ולכן הנסיעה בכבישים אלו דווקא היתה כיפית והשרתה בטחון.
עד כאן בענייני נהיגה.
הגענו לטירה שנראית מרשימה, אבל לרוע מזלנו היא עמוסת מבקרים והשומר בשער החנייה מודיע שהחנייה מלאה ובכלל, אם נרצה להכנס ניאלץ להמתין זמן רב.
ויתרנו.
עצרנו לצילומים על רקע האגם הענק במפרצון בדרך, והמשכנו.
נסיעה של כ40 דקות ל Plodda Falls. בדרך עוצרים לקפה ועוגה מעולים בבית קפה קטן שלצערי שמם ומיקומם המדוייק איננו עמי.
עוד עצירה קטנה לצילומים יפים של אגמון קטנטן ושושנות המים שצפות להן בנחת עליו.
הליכה קצרה ואנחנו במפלים היפים הראשונים, יורדים גם להתקרב לתחתית המפלים. שלווה מוחלטת ואנחנו די לבד שם.
ממשיכים למפלים הגבוהים, מעל ל40 מטר גובהם בנוף היפה של היער.
דק עץ גדול מסדר נקודת תצפית גבוהה מולם, וממשיכים בירידה במסלול לתחתיתם.
סיבוב יפה באורך של כ2.5 קילומטר.
חוזרים לאינברנס ונשות הקלאן אף מספיקות להסתער מעט על החנויות שמצויות באינברנס בשפע מרשים.
-
הסופר הענק ליד הבית
קניון גדול שצמוד לסופר
הככר במרכז ופיצרייה טעימה ביותר ומומלץ להזמין מקום מראש
פה ושם שלטים בגאלית
טירת אינברנס מרחוק (סגורה למבקרים בשל שיפוץ)
גשרי הולכי רגל תלויים וקופצניים מעט בריצה
השחפים הם מלכי הציפורים כאן, באמת ציפור מרשימה
מפת שבילים של אינברנס - אינספור אפשרויות למסלולי הליכה או ריצה יפהפיים!
-
הסבר יפה על המזח הישן בדרך לשפך של הנהר נס
המגדלור הראשון שלי בסקוטלנד!
רחוב יפה במרכז אינברנס
-
וקצת מהטיול של היום הראשון:
לוך נס מרשים
ליד בית הקפה הנחמד
אגמון בדרך למפלי פלודה
שושנה שושנה שושנה...
בדרך למפלים
המפלונים הקטנים בהתחלה
המפל הגדול ודק עץ לתצפית יפה משמאלו
-
16.08 שלישי - אופס, הנשים מחליטות על יום עירוני לקניות ומוזיאונים באינברנס ואנחנו ספונטנית הולכים לעלות על פסגה ולעשות טיול רגלי ארוך יותר. Abriachan Forest Trust
השיטוטים בחנויות והקניות בסוף יום אתמול משאירות אצל בנות הקלאן טעם של עוד. מי אשר הזמינה משהו וקיבלה הבטחה שהיום תקבל, מי שהחנות כבר נסגרה בפניה ו'חייבת' להשלים, ומי שבאופן כללי רוצה לשחרר את הדחף הזה שהצטבר.
הוסכם בין כולם שביום הזה עושים הפרדה מגדרית לפי דרישה נשית...
אז פשוט הכנסתי, או שמא הקשתי לגוגל trails near Inverness וראה זה פלא, נמצאו מאות מסלולים ואף יותר.
בחרתי במסלול הזה, שגם מעגלי, גם נראה לא ארוך מדי ולא קצר מדי (כ9 קמ'), וגם קשה מספיק לבנים שוחרי הקרב שלי.(עוד פרטים על המסלול כאן)
יוצאים שוב לנסיעה של כ30-40 דקות ומוצאים בקלות את החניון שנקרא Abriachan Forest Trust.
הבעיה היא שלמעט מפה חביבה באיזור החניון, אין ממש סימונים כמו שצריך בדרך, ולפחות בעניין סימוני שבילים, ישראל לגמרי מובילה.
גשם מתחיל, אנחנו במרכז הTrust ומחפשים את המסלול שלנו.
מטיילים מעט במין פארק חביב עם מתקנים והסברים לילדים קרוב לחניון, והבן מוצא את הנתיב בין המתקנים שממשיך ועולה לכיוון הפסגה של Càrn na Leitire והגשם מפסיק ומגיעים לפסגה לתצפית יפה למרות ראות לא משהו.
מכאן ממשיכים במסלול הנוח לירידה מהCarn שלפי מיטב הבנתי זוהי מילה בגאלית שמציינת גל אבנים, בדרך כלל על פסגה.
המסלול כאמור מעגלי ובערך באמצעו ישנה פנייה לאיזה מן שיחזור של מזקקת ויסקי ישנה ואנחנו יורדים במעין חורש סבוך לכיוונה אך לצערנו, לאחר שירדנו למעלה מחצי קילומטר להערכתנו, הבנו שפספסנו את המזקקה וחזרנו, אך בכל מקרה נהננו לצעוד בצמחייה העבותה.
חוזרים לרכב מרוצים מאוד מההזדמנות שנפלה לחיקנו לעשות גם מסלול הליכה אחד משמעותי ויפה.
באינברנס עוד מספיקים לפאב לפיש אנד צ'יפס טעימים ו'זוכים' גם לנגינת חמת חלילים יללנית.
-
המפה בכניסה לשמורה - לא הכי ברור, אבל מסלול שווה
בית עץ
וגם טיפי
בפסגת הCarn
בדרך למזקקה
נכנסים למעבה שהשלט מכוון אליו
את המזקקה לא מצאנו...אבל הנוף יפה
מנוחה לקראת סיום
-
17.08 רביעי - Fyrish Monument וקצה העולם ימינה John o' Groats ו Wick
היום יום מיוחד שעוד בתכנונים אתה כל הזמן אומר לעצמך כמה אתה רוצה כבר להגיע ליום כזה ותוהה האם יהיה זה יום מוצלח או שמא יום שנרצה כולם לשכוח?
אז היה מוצלח, ממש מוצלח ולדעת כולם פה אחד!
הרעיון בגדול הוא פשוט לנסוע הרבה ולהגיע לקצה העולם, או במקרה שלנו לפינה הצפון מזרחית של האי הבריטי. כשמצאתי שם בשיטוטי המפות את המגדלור בפינה, הבנתי שזו הנקודה המדוייקת שאני רוצה לנעוץ.
נסיעה בדרך המהירה לשם מהדירה שלנו היא באורך של פחות מ200 קמ' (120 מייל) ואורכת קרוב ל3 שעות. אבל כמובן שרציתי לשלב משהו בדרך, וגם לא לנסוע הלוך-חזור באותו תוואי.
אז התחלנו את היום בנסיעה צפונה לכיוון Fyrish Monument. האנדרטה הזאת אינה חלק מטירה או חומה עתיקה. יש פה סיפור.
מדובר על גנרל בשם הקטור מונרו בסוף המאה ה18, שהיה חלק מהמלחמה בין הבריטים להולנדים בהודו ורצה לבנות מונומנט דומה לשער שראה ב Negapatam, עיירה שצבאו כבש.
אותם ימים, השנים שלאחר ההשתלטות האנגלית על סקוטלנד היו ימים של מצב כלכלי קשה במיוחד והגנרל הקטור מיודענו, שהיה סקוטי במקורו והלורד של האיזור, החליט להקים את אותו מונומנט על גבעת פיריש לרווחת תושבי האיזור ובזמן הבנייה לפרנס את התושבים ככל האפשר. האגדה מספרת (או שמא באמת כך היה) שהגנרל היה מגלגל אבנים גדולות לתחתית הגבעה כדי להעלות את שעות העבודה הנדרשות ובכך להוסיף תשלום לתושבים הרעבים.
עד כאן הסיפור. בכל אופן, יצא לו אחלה מונומנט שהחלטנו לבקר.
כשביקשתי מהגוגל מאפס דרך מהדירה למונומנט, האדון הדיגיטאלי לא ידע שאני מחפש בעצם חנייה קרובה לאתר, ושלח אותי בדרכו המעשית לשביל סופר משובש שיוצא הכי קרוב לאתר.
כך מצאנו עצמנו מטפסים עם רכב ענק שהפך לסוג של 4x4 בשביל עפר משובש כל כך עד שבשלב כלשהו נאלצנו לעצור ולהשאיר בצד את הרכב החביב שלנו שבינתיים גידל לו זקן חביב של ענפים במרכב התחתון שלו.
אז עצרנו והמשכנו ברגל כ45 דקות הליכה במגמת עלייה יפה, בהתחלה במעטה עצים ולאורך פלג יבש של נחל, ולבסוף באיזור חשוף שהראה לנו גם שאנחנו מתקדמים לפסגת הגבעה.
המראה למעלה מהמם וכולל, חוץ מכמובן המונומנט היפה, את שפך ה Cromarty, ההר Ben Wyvis האימתני ועוד.
אינספור מטיילים אחרים שהגיעו כמובן מהחניון המסודר, הסבירו כיצד להגיע לחניון בקלות. הבן הגדול ואני חזרנו בריצה קלה אל הרכב, והשאר ירדו אל החניון הזה.
נפגשנו בחניון והמשכנו צפונה. הכבישים נעשים נידחים ויפים להפליא ואנחנו ממשיכים במגמה למצוא בית קפה ראוי בדרך העולה. האמת, שהיה קשה למצוא קפה בכלל ובטח קפה ראוי, וככל שהצפינה הדרך הכול נראה נידח יותר ויותר, ואכן, גם כשלבסוף עצרנו בבית קפה חביב בתחנת דלק שמנוהל על ידי כמה נשים, גם הקפה וגם העוגות הנלוות ממש לא הלהיבו. בכל אופן התרעננו והמשכנו.
בשלב מסויים, לאחר נסיעה יפהפיה לאורך קו החוף, מנווטים בקצה העולם, מסתובבים לנו בין בתי חווה נידחים, והנה הגענו אל היעד הנכסף, המגדלור של Duncansby Head סמוך לJohn o' Groats, במרחק 1110 קילומטר מלונדון.
קשה להסביר במילים את החוויה שעוברים בחור הנידח והמקסים הזה. אין לי גם דרך לדעת אם לא חלק מרכזי בהתלהבות שאחזה בכולנו קשורה לאורך הנסיעה, אבל ממש התלהבנו מהמקום, משוטטים לנו בין עדרי עיזים ברות מזל.
מתחילים במגדלור אפוף ההוד, וממשיכים בחריצי הענק שנוצרו במצוקי האיזור ובהם מקננים אלפי אלפי שחפים על נקרות סלע חדות וגבוהות להחריד. לי נגרמה סחרחורת רק מלראות את הקנים הללו על פי תהום.
בשל קוצר הזמן לא יצאנו להליכה קצרה לנקרות נוספות שהומלצו, אבל למי שעתותיו בידו, זהו טיול קצר של כחצי שעה ונראה שכדאי.
יוצאים חזרה לדרך, הפעם ישירות דרומה לאורך קו החוף. רעבים ממש, מצאנו את עיירת המחוז Wick.
מרכז קטן לעיירה ובו פאב נחמד מאוד בשם The Alexander Bain. הפאב היווה סיום חביב מאוד ליום העמוס והמקסים הזה. מכאן נסיעה רציפה של כשעתיים ו160 קמ' לבית שלנו באינברנס.
באמת באמת מומלץ!
-
מונומנט פיריש:
גנרל מונרו בחר יופי של מקום
מקרוב
ועוד זווית מעניינת
-
הדרך צפונה:
טירה מודרנית בדרך
על קו החוף המזרחי בדרך צפונה
-
ובסוף העולם ימינה:
איך מרשים
החוף הצפוני ואיי אורקני מרחוק
ברת מזל שכמותה
איזה חריץ מדהים. רואים נקודות לבנות?
מטורף מה עושים כדי להגן על הגוזלים
עוד מבט על החריץ והמגדלור 'שלי'
האמת...משעשעת הכותרת...מה באמת משתנה אצלם כל יום?
הפאב החביב בWick
-
18.08 חמישי - Ben Nevis ו Fort William
אם אתמול הגענו לפסגה של מרחק נסיעה, היום נבחר להגיע לפסגת הגובה. אז נוסעים לבן נביס, ההר הגבוה בבריטניה כולה – 1345 מטר.
התחזית מבטיחה מעונן חלקית, אבל כידוע בחלק הזה של העולם, מזג האוויר דינאמי מדי בשביל להבטיח משהו בכלל. אז אחרי שרוב הנסיעה אכן היה מעונן חלקית, ואף התבהר לעתים, דווקא כשהגענו למרגלות ההר, לתחתית הרכבל האימתני, החל טפטוף מעצבן.
הגדול, רוכב אופניים מצטיין שמכיר את סצנת הרוכבים בהר, מתחנן לכמה שעות רכיבה. אבל בשל השעה ומזג האוויר המתעתע, החלטתי שאולי בהזדמנות אחרת עדיף, ואכן נמצאה כזאת מספר ימים לאחר מכן.
עולים ברכבל, ושם שני מסלולים טיול רגליים עיקריים, שאגב, לא מגיעים בכלל לפסגה, אלא לגובה נמוך משמעותית.
בוחרים במסלול קצר הלוך-חזור של כ40 דקות לפסגה קטנה והנוף מרשים ביותר, ומקבל נופך מיוחד עקב מזג האוויר הקצת קשוח שקיבלנו.
חוזרים מהמסלול הראשון, נשות החבורה מבכרות להכנס למסעדה החמימה שבראש הרכבל, ואילו אנו הבנים יוצאים למסלול השני, שמוביל לפסגה אחרת מרוחקת קצת יותר.
לאחר כקילומטר הטפטוף הופך לגשם עוקצני, רעיון הטיול נזנח וגם אנחנו חוזרים למסעדה לקפה חם ועוגה.
יורדים ברכבל ונוסעים מספר דקות לעיירה הגדולה באיזור, הלוא היא Fort William, שנבנתה אף היא למרגלות ההר הגדול.
העיירה יפה עם חנייה נוחה ליד סופר Morrisons גדול שממש צמוד לשרידי מבצר ויליאם, ועל שמו קרוייה העיירה.
לא טיילנו במדשאות המבצר שממנו נשאר בעיקר חלק מהחומה, שוב, בשל מזג האוויר. לעומת זאת, עשינו את דרכנו במעבר הולכי רגל מתחת לכבישים הראשיים שמוביל ישירות למרכז העיירה.
המרכז הוא בעצם רחוב אחד ארוך ויפה שחלק גדול ממנו מקורה, מה שהיה מצויין כיוון שבהתחלה כשהגענו, עדיין טפטף.
משוטטים בחנויות וברחוב היפה, חוזרים לMorrisons להשלמת קניות לארוחת ערב וחוזרים הביתה.
-
בן נביס:
הפסגה של בן נביס שאליה לא הגענו
בקצה העליה של המסלול הקצר
סלפוש בפסגונת
בדרך למטה
-
פורט ויליאם:
הכנסייה הפרוטסטנטית
קמרון והפורד מודל T שהיה הראשון שהגיע ברכב לפסגת בן נביס
על הבד הלבן במרכז כתוב: שתה קפה, אכול, טפס למעלה (לבן נביס) וחזור - כנראה שלא מתכוונים לטיפוס ברכבל
