סיכום טיול: אמיליה רומאנה ופיימונטה, איטליה
-
יום 4 של הטיול - ורונה
בישיבת הבוקר על ארוחת בוקר טובה (אם כי כאמור מלאה הנחיות חינוכיות "הידעת כי ...." ודומיהן) החלטנו לשנות מעט את מסלול הטיול המתוכנן.
היינו אמורים לטייל באזור, למשל במנזר הזה, ואולי גם להגיע לאזור הדלתא של הפו, אבל היה חם והחלטנו שמתאימה לנו יותר קרירות עירונית.
ומי מתאימה יותר מאשר ורונה שנמצאת במרחק של שעה ורבע בערך? בפאדובה, ראוונה, מודנה, פארמה ו-ויצ'נזה כבר היינו בעבר ומשום מה פסחנו על ורונה במחשבה שהיא "תיירותית מדי".
ובכן, לדעתי זו האחת הערים השוות, יש אינסוף מה לראות ולעשות, אווירה נהדרת, לא הייתה עמוסה מדי, נקיה, מסודרת, עשירה ויפה. פשוט יפה.
יש החושבים שחצי יום מספיק, אנחנו היינו יום שלם ולהערכתי אפשר בקלות להיות שם יום נוסף.
עברנו בלשכת התיירות כמו תמיד, הצטיידנו במפות ובמסלולים מומלצים, והתחלנו לשוטט.
במילה אחת -וואו.
אני לא אפרט כי זו אחת הערים שיש עליה הכי הרבה מידע אבל התמונות מדברות בעד עצמן.
-
אחרי יום נפלא של שיטוטים ב-ורונה חזרנו לפאדובה עייפים מאוד, העיר גדולה ובכל פינה יש מה לראות.
ארוחת ערב אכלנו במסעדה הזו - Cucina Bacilieri, במרכז התיירותי של העיר שמתעורר לחיים בערב. הרבה מסעדות, בתי קפה בארים. מאוד נעים ובטוח שם בלילה, 10 דקות הליכה נעימה הביאה אותנו מן המלון למסעדה. המסעדה קטנה מאוד, מעט שולחנות, והאוכל נפלא. מאוד מאוד מומלץ, והאמת היא שגם מישלן חשבו שהמסעדה מומלצת
-
יום 5 של הטיול - יוצאים מפרארה אל סאווינו
עזבנו את המלון בבוקר ויצאנו לכיוון דרום, במטרה לעבור בשני כפרים מפורסמים ולהגיע עם ערב אל סאווינו. יצאנו על הבוקר כי יש כ -3 שעות נסיעה היום, מפוזרות אומנם לאורך היום, ויש לנו מסעדה להגיע אליה הערב ב 19.00.
זו המפה של הטיול שלנו היום - בדרך יש גם אאוטלט ענקי למי שמעוניין, קל מאוד להגיע אליו מן הכביש הראשי.
הכפר הראשון שהגענו אליו היה Dozza - מקום מאוד מאוד מיוחד, שווה להגיע.
כפר שלם שהוא Open air museum. זהו כפר מימי הביניים שנמצא ברשימת "הכפרים באמיליה רומאנה שנשכחו בעבר", וכל כולו יצירת אומנות אחת גדולה.
תחילה אעלה תמונות ואחר כך אספר מעט על הביקור:
-
עוד קצת תמונות מ-Dozza
ההגעה לדוצה היא פשוטה - waze היה במיטבו באיטליה. עולים עם הכביש אל הכפר ומגיעים לחניה שנמצאת בסוף הדרך אל הכפר - פשוט אי אפשר להמשיך לנסוע הלאה וככה יודעים שהגענו.
אנחנו חנינו במגרש החנייה העליון ביותר כי זו כבר לא הייתה עונת התיירות, אבל יש מגרשי חניה נמוכים יותר ואני מניחה שבעונה הם מתמלאים.
כאשר יוצאים מן המכונית רואים מין טירה/מבצר ומבינים שצריך להגיע לשם. כמה מדרגות ואנחנו שם, מסתובבים ברחבת המבצר, שם גם ממוקמת לשכת התיירות. כדאי לקחת שם מפה שיש בה תמונות של יצירות האומנות בכפר והמיקום שלהן. מסתכלים ימינה, שמאלה - איפה הכפר? פתאום, בין שני בתי קפה רואים מין שביל אבנים - הולכים בו קצת ואז נגלית לעינינו "הכניסה" אל הכפר, כאן בתמונה למעלה.
מרגע שנכנסים - וואו! קשה לתאר מה רואים בכל צעד.
התמונות האלה הן קצה קצהו של מה שראינו בסיור במקום. הכפר הוא 2 רחובות ארוכים מקבילים, עוד כמה סמטאות, כמה רחבות תצפית, מבצר וזהו.
מומלץ בחום רב.
-
גם אני ישנתי אצלו
איזה טרחן!
ובדוצה- מעניין, כי רק השעון היה ציור גם כשאני הייתי...כל השאר אחרים, אז הם באמת מחליפים.
עוד טיפ למבקרים בדוצה, במבצר יש חנות יין שנחשבת טובה (ראינו טריליון אנשים יוצאים עם שקיות בקבוקים).
-
לא רק הוא טרחן - זו משפחה שלמה
נקודת העצירה הבאה שלנו היום היא Brisighella, כפר שמככב ברשימות רבות של "הכפרים הכי (השלם) באמיליה-רומאנה", כמו למשל הרשימה הזו, אבל יש עוד הרבה.
ובכן, ברייזלה (מקווה שכך מבטאים) אכן עיירה יפה מאוד, עתיקה מאוד, שמורה ומיוחדת אבל, וזה אבל גדול - מי שיש לו בעיות רגליים או סתם שונא עליות, שלא יגיע לכאן. כל הכפר עליות וירידות, הבתים ממש בנויים על "טרסות", לא יודעת כמה מדרגות אפילו עלינו וירדנו אבל הרבה.
הנה כמה תמונות:
מסתבר שפטנט המעברים המקורים היה קיים כבר בימי הביניים המוקדמים
המבצר של העיירה
ברייזלה מלמעלה, מהמבצר
-
והנה דוגמה ל"רחובות" העיירה:
סיפור מעניין: כשעמדנו למטה בעיירה ראינו את המבצר שמתנשא מעליה. הבנו שלא נעלה את כל הדרך הזו ברגל, והיינו די בטוחים שיש דרך להגיע לשם במכונית.
אבל מה הבעיה? לא הצלחנו להבין מגוגלמאפס או מווייז איך מגיעים לשם, ולא רצינו להתברבר סתם. ואז עלתה הצעה - נצלם את המבצר, נכניס אותו לגוגל-לאנס ונראה מה הוא אומר לנו.
וכך היה.
העלינו לגוגל לאנס את התמונה של המבצר שצילמנו מלמטה, הוא ישר זיהה אותו כמבצר של ברייזלה ומיד נתן לנו מסלול איך להגיע לשם, ואכן כעבור כמה דקות נסיעה היינו למעלה.
הרגשנו לפחות כמו מדעני אטום שפיצחו שאלה קשה בפיזיקה
-
היעד האחרון שלנו להיום היה העיירה סאווינו, שפה גם נישן. סאווינו היא עיירה שקטה, דומה להרבה עיירות אחרות שכנראה לא היינו מגיעים אליה אם לא המסעדה המפורסמת שלה - טרטוריה דה אמריגו - Amerigo 1034. מסעדה כפרית מקומית, כוכב אחד מישלן, במסורת ה- SLOW FOOD שמציעה מאכלים מסורתיים מן האזור וכמובן גם יינות מקומיים.
תפריט המסעדה ותפריט היינות ממחישים עד כמה המחירים באיטליה נמוכים לעומת מחירי הארץ, גם במסעדות מעולות. למסעדה צמודה חנות מעדנים - שווה להציץ.
העיצוב הפנימי שלה ישן ומקסים, אווירה נוחה, שירות מצוין אבל לא מעיק ומנג'ס - הייתה לנו חוויה נהדרת.
בעלי המסעדה מחזיקים גם "לוקנדה" (משמעות המילה היא פונדק דרכים) שיש בה 5 חדרים, לטובת האורחים שלא רוצים לנהוג בחזרה אחרי ארוחת ערב במסעדה.
הלוקנדה נמצאת 100 מטר מן המסעדה, בניין ישן אשר כל החדרים בו אובזרו ורוהטו בסגנון שנות החמישים-שישים, גם ריהוט מקורי מחודש, אביזרים מקוריים, בקיצור - חוויה משוגעת.
בבוקר אכלנו ארוחת בוקר מעולה במסעדה (חלק מן השהות במקום). מחיר הלינה כולל ארוחת בוקר במסעדה היה נמוך בכל קנה מידה.
-
יום 6 של הטיול - יום מעבר מאמיליה-רומאנה לפיימונטה
היום אנחנו עוזבים את סאווינו ונוסעים לטורינו שם נהיה שני לילות, נסיעה של 3.5 שעות בערך שאותה החלטנו לשבור באמצע, בפיאצ'נזה.
עצרנו קרוב מאוד למרכז העיר - לא הייתה בעיית חנייה מיוחדת, ויצאנו לסיור השגרתי: מרכז ציורי - בית עיריה גותי - כנסיות מרישימות - דוכנים בכיכר העיר וכו'.
חילצנו קצת עצמות, שתינו קפה, טעמנו כל מיני דברים (באיטליה ה-כ-ו-ל טעים!) - נקודת עצירה נחמדה אך אין סיבה להגיע במיוחד. לנו זה הסתדר בדיוק על הכביש שנסענו בו באמצע הדרך.
קצת על מזג האוויר: לפני שנסענו היה חשש קל - בכל זאת מדובר בשבועיים הראשונים של אוקטובר, בצפון איטליה. האם יהיה קר? גשום?
היה מזג אוויר נהדר, לא היה כמעט בכלל גשם - חוץ מאשר חצי יום בטורינו, הטמפ' היו נוחות מאוד - אני אישית הייתי מעדיפה אם היה קצת יותר קר, בחלק מן המלונות היה צריך מזגן...
היה נוח מאוד לטייל, רוב הימים גם לא הייתה עננות. נדמה לי שאם בעבר העונה הטובה לטיולים הייתה ספטמבר, עכשיו זה "זז" לכיוון אוקטובר.
טורינו
עיר רצינית
, גדולה מאוד, כיכרות ענקיות, רחובות ארוכים ומקורים, מלאה באנשים, ויש הרבה מה לראות. הגענו לעיר בצהריים, קיבלנו מיד את החדר במלון ויצאנו לשוטט.כמה מילים על המלון שישנו בו - NH Collection Santo Stefano. המלון במיקום נהדר, נקודת מוצא מעולה לטיול בעיר, החדרים גדולים מאוד ונוחים, חדישים, נקי מאוד, הצוות נחמד וארוחת הבוקר מצוינת, מגוונת מאוד ומוגשת משעה מוקדמת.
בדרך כלל מלונות רשת הם "חסרי אופי" אולם לא הפעם - הלובי של המלון מתנשא לגובה של 10 קומות בערך, כאשר מסביב לקירות יש גרם מדרגות מיוחד, כולו עץ, במעין ירידה ספירלית נוחה במדרגות נמוכות. עלינו במעלית וירדנו במדרגות - חוויה. על הקירות, לאורך הירידה תלויות תמונות יפות של העיר, חלקן עם הסברים - מאוד שווה. מבנה העץ הענקי הזה בתוך המלון הקנה לו חמימות ואופי.
רואים שאהבתי את הסגנון, נכון?
-
הגענו לטורינו בסופשבוע שהיה מין "שבוע הספר" וזה אומר שהרחובות היו מלאי אנשים, בתוך האכסדרות המקורות היו המון דוכנים של ספרים, אומנות, תכשיטים וכל מיני, מוזיקה, אווירה טובה וקצת גשם שלא הפריע לאף אחד. נהנינו להסתובב.
פיאצה קסטלו - הכיכר המרכזית, עצומה בגודלה, מסביב בתי קפה ארמונות, כנסיות, הקתדרלה של העיר, פסלים ישנים וגם קצת אומנות מודרנית. לא חסרות פיאצות ענקיות בטורינו, הרחוב הראשי ויה רומא, מוביל מאחת אל השנייה.
הרחוב עצמו הוא מקורה, יפה מאוד.
בערב אכלנו במסעדה מצוינת, 6 דקות הליכה מן המלון ברובע של מסעדות ובתי קפה, Casa Amélie Restaurant, קטנה ואיכותית, מאוד מומלצת. אחרי הארוחה היה נעים מאוד לעבור בעיר שהייתה עדיין מלאה אנשים ולחזור למלון. הרגשנו ממש נוח ובטוח להסתובב בחוץ באזור הזה של העיר.
-
את הבוקר התחלנו, כרגיל, בארוחת בוקר מעולה ויצאנו ברגל, מרחק כרבע שעה הליכה, לכיוון מוזיאון הקולנוע הלאומי. כשהגענו ראינו בחוץ תור לא קטן, בגשם, אבל התור התקדם מהר והגענו די מהר לקופה לקנות כרטיסים.
לצערנו התברר לנו שמגדל התצפית סגור באותו יום - לא בטוחה למה- והסתפקנו במוזיאון הקולנוע. אל המגדל עולים באמצעות מעלית זכוכית פנורמית, וזו אמורה הייתה להיות חוויה יפה. היה לנו חבל אבל אין מה לעשות.
את המבנה של המוזיאון "מולה אנטונליאנה" ניתן לראות מהרבה מקומות בעיר כי בראשו יש צריח אלומיניום ייחודי, והוא מתנשא לגובה של 170 מטר (זו כמובן הסיבה שיש בו מרפסת תצפית). זהו בניין ישן, שנבנה במאה ה-18 ואמור היה להיות בית כנסת, אך מעולם לא הגשים את ייעודו. המבנה מאוד מפורסם והוא למעשה הסמל של העיר טורינו.
וככה הוא נראה מלמטה:
-
והמוזיאון עצמו? וואו! אחד המקומות השווים שהייתי בהם, בכלל.
קודם כל המבנה עצמו כל כך גדול, וכל כך מיוחד שהוא מכניס אותך לעולם אחר, לחוויה אחרת, עולם הדימיון - בדיוק כמו בקולנוע.
בתחילת המסלול יש תצוגה נהדרת, מושקעת, מגוונת של התפתחות הקולנוע - מן השלבים הראשוניים ביותר של שקופיות גזירי נייר. יש שם המון מוצגים אותנטיים מעניינים והכול חדיש ויפה.
אחר כך נכנסים ל"אולם" המרכזי - שמתנשא לגובה עצום ומסביבו לאורך הקירות יש "מסדרונות" ובהם תצוגות נהדרות על "איך עושים קולנוע" - כולל צילום, מוזיקה, קול, תפאורה, עריכה, אפקטים מיוחדים ועוד - היה מעניין בצורה בלתי רגילה. יש שם קטעים מן הסרטים המפורסמים ביותר והכול ברמה גבוהה. יש פריטים קולנועיים מפורסמים מסרטים אייקוניים, מעין "קפלות" שמוקדשות לז'אנרים השונים בקולנוע - מרתק!
היינו שם כמעט 3 שעות! ויכולנו בקלות להישאר עוד אם לא היינו מתעייפים. אפשר לנוח במעין כורסאות-ספות ענקיות, לראות מופע של אורות על התקרה, ולהמשיך לשוטט.
התמונות שאביא אינן מייצגות את העושר והיופי של המקום, שוב - אחד המקומות השווים שהייתי בהם. ומי שאוהב קולנוע - שלא יחמיץ בשום אופן.
זהו "פנס קסם" - ראשית הקולנוע
-
-
היום השביעי של הטיול הוקדש כולו לטורינו. חוץ ממוזיאון הקולנוע היינו (בהרכב חסר) גם במוזיאון המצרי שהוא עשיר מאוד ומרשים מאוד, למי שמתעניין.
מסתבר שקרוב מאוד לטורינו, משהו כמו רבע שעה נסיעה יש אאוטלט גדול של מותגים. לא הייתי אבל הבנתי שמדובר באאוטלט שווה ביותר, למי שאוהב.
הגענו גם למוזיאון הקפה של לוואצה, שאף כי היה ממוסחר (איך לא...) היה גדול, מעניין מאוד ומעוצב להפליא. זה היה לא רחוק מן המלון שלנו והגענו ברגל. לדעתי שווה.
היום השמיני לטיול - עוזבים את טורינו לאזור לנגה שבפיימונטה
היום אנחנו בדרכנו ללינה של 2 לילות באגריטוריזמו באזור לנגה, בפיימונטה.
באזור הזה נמצאות "ערי הכמהין" - אלבה, אסטי, ברה ו"עיירות היין" - ברולו, ברברסקו.
אזור לנגה הוא בעצם "טוסקנה, רק בלי מיליון תיירים" - גבעות ירוקות יפות, על ראשי רבות מהן טירות ומבצרים ובדרך כלל כל המורדות שלהן מכוסים גפנים.
מראה נהדר, המון כרמים, מזכיר את ריוחה בספרד.
עוד ייחודי לאזור הם אגוזי הלוז - תמצאו אותם בכל פינה נמכרים בשקיות וכאן גם נולדה נוטלה. מה שעוד נולד כאן הוא תנועת ה-"slow food" ששמה דגש על אוכל מקומי שמוכן מחומרי גלם מקומיים, תוך מתן כבוד למסורות עתיקות ושימוש בהן. ההפך מ- fast food, וכמו שאתם בטח מבינים, זה מופלא.
דוגמה לנופים הנהדרים שליוו אותנו בימים הבאים בפיימונטה, כרמים בכל מקום שהעין רואה:
-
האזור שבו שהינו - לנגה - נמצא לא רחוק מטורינו, וכל העיירות והכפרים באזור קרובים מאוד זה לזה, נסיעות של רבע שעה - חצי שעה בכל פעם.
זה אזור נפלא לקחת את הזמן בשקט, לעצור ספונטנית בכל מיני מקומות, תמיד יהיה יקב טוב, מסעדה קטנה, פינות תצפית מיוחדות, טירה או מבצר לבקר בהם, תערוכות מתחלפות, חנויות יין ואוכל נהדרות רחובות מרוצפי אבן בערים עתיקות שהשתמרו, והכול מאוד מטופח, מאוד אסתטי, אנשים מקסימים ולבביים.
נקודת המוצא שלנו לטיול באזור היה האגריטוריזמו שישנו בו, ואני רוצה לספר עליו קצת.
מדובר על מבנה עתיק ממש, אשר שופץ להפליא על ידי בעל המקום ואביו, שהפכו אותו מחורבה עלובה למלון קטן מדהים, נדמה לי שיש כ 6-7 חדרים.
למרות שהחידוש והשיפוץ הסתיימו כבר לפני 10 שנים, המלון נראה כאילו שופץ אתמול - הכול חדש, מבריק, נקי בצורה בלתי רגילה, מאוד מאוד נעים. חדרים גדולים, ומאוד נוחים.
בעל המקום קיבל אותנו ולאחר הסבר קצר על המקום נתן לנו מפה של העיירות באזור, עם מסלול מוצע ביניהן כולל מרחקים, רשימה של מסעדות ואטרקציות מומלצות וטיפים נוספים.
אפשר להתייעץ איתו בכל דבר והוא מאוד מאוד שמח לעזור.
המקום נקרא: Dimora cortese, כדאי להזמין ישירות אצלו, אפשר גם באתר של אגריטוריזמי איטלי.
ארוחת הבוקר כולה ממוצרים מקומיים, הכול home-made, והכפר שבו נמצא האגריטוריזמו קטנטן ומקסים.
בוקר אחד יצאנו לטיול בוקר עם הזריחה (באוקטובר זה לא באמת מוקדם...) והיינו עטופים בערפל, הכפר נמצא בנקודה גבוהה.
והנה כמה תמונות:
שקיעה בכפר
זריחה בערפל
בתוך האגריטוריזמו
וזו הכניסה בלילה
ואם זה לא היה ברור עד עכשיו - אני מאוד ממליצה הן בשל המקום עצמו והן בשל המיקום המאוד נוח שלו לסיורים באזור.
-
חזרתי לסיכום הנפלא שלך, ונהניתי מן הכתיבה הנהדרת ומכול צילום.
זוכרת מסיכומים של אחרים שביקרו במוזיאון הקולנוע שהוא נפלא, ובוודאי שיש לי כוונות לבקר בו.
לא הקדשת תמונות למוזיאון המצרי. התעייפת מהעלאת התמונות או שביקור בשני מוזיאונים גם יחד מגמד את ההתרשמות ממנו?
לגבי לינה באגריטיסמו- לנו בעבר בעבר בצ'ינקווה טרה וגם באזור פוליה, וזו חוויה נהדרת. האם באגריטיסמו "שלכם" ניתן היה גם לאכול ארוחת ערב?
נילי
-
תודה רבה
מקווה לסיים היום את הטיול כולו. לגבי המוזיאון המצרי - נכון שלא העליתי תמונות, זה נראה לי "נישה" שלא כולם אוהבים ומתחברים לנושא, ולא רציתי להעמיס יותר מדי.
אני לא חושבת שמוזיאון הקולנוע פוגע בהתרשמות מן המוזיאון המצרי משום שזה כל-כך שונה שנראה לי שבכלל לא עושים השוואה.
מוזיאון הקולנוע הוא מאוד מאוד חוויתי - מקיף אותך מכל הכיוונים בתמונות, סרטים, מוזיקה, אפקטים - החושים דרוכים ופועלים בכל הכיוונים כל הזמן.
המוזיאון המצרי הוא מוזיאון הכי קלאסי שיש, אתה צריך לגשת למוצגים, לקרוא עליהם, להתעניין במה שרואים ואולי גם לחשוב קצת. כאמור - הם שונים מאוד.
אני חושבת שבהחלט יש מקום לבקר בשניהם כאשר נמצאים בטורינו אבל אולי לא באותו יום, כי זה באמת מעייף מאוד.
באגריטוריזמו שלנו לא הייתה ארוחת ערב, אבל בהמשך אספר על המסעדה שנמצאת 100 מטר ממנו ושם אכלנו בערב.
האמת היא שבכפר הקטנטן הזה היו לפחות 3 מקומות טובים אפשריים לארוחת ערב.
-
אחרי שהתמקמנו באגריטוריזמן יצאנו, בעקבות המפה ששקיבלנו, לסיור באזור שכלל עיירות - אלבה, אסטי, ברה וכפריים - בארולו, ברברסקו, לה-מורה. התחלנו את הסיור היום והמשכנו מחר, הכול בנחת, במזג אוויר נהדר.
אלבה Alba.
עיירה שהיא בראש וראשונה אוסף של חנויות אוכל, בדגש על פטריות פורצ'יני, כמהין, אגוזי לוז. מצאנו חנייה בלי בעיה ובלשכת התיירות המקומית קיבלנו מפה שמפורטות בה האטרקציות העיקריות. השוק הגדול של הכמהין שבו מתקיים ממש המסחר בפטריות הלבנות (יש גם כמהין שחורות, הן פחות יקרות) נערך מתחילת חודש אוקטובה עד תחילת נובמבר בערך, רק בסופי השבוע, ימי שבת וראשון. אפשר לקנות כרטיס כניסה לא יקר לשוק עצמו - מין אוהל ענקי בכיכר העיר ולהסתובב בו. בגלל אילוצים שונים לא הצלחנו להגיע לאלבה בסופשבוע, אבל גם כאשר היינו ראינו בחנויות רבות שמוכרים את הפטריות הנדירות. פטריה בגודל של משמש נחשבת לגדולה מאוד ויכולה בקלות להגיע ל 200 יורו ויותר. כמובן שיש מוצרים רבים שקשורים לכמהין - חמאה, ממרחים, גבינות בשרים - מה שרק תרצו. כיף לשוטט, רחוב ארוך, להולכי רגל, שחוצה את העיירה וממנו מסתעפים רחובות נוספים. עיירה מאוד תיירותית ובכל זאת שווה.
Asti
גדולה יותר מאלבה אך מרכז העיר שבו כל האטרקציות נועד להולכי רגל בלבד. שוב, רחוב ארוך שחוצה את עיר ובו מרוכזות אטרקציות רבות, ביקרנו בארמון שבו הייתה תערוכת צילום מעניינת, מגדל שניתן לעלות לראשו, וקתדרלה בסגנון גותי מן המאה ה-13. כדאי מאוד לקחת מפה בלשכת התיירות, ולהבין מה רואים מסביב.
זו הקתדרלה הגותית המרשימה מאוד, סנטה מריה אסונטה
-
באזור יש גם ייצור של דבש, והנה הומאז' לדבורים...
מי שבמקרה מגיע לאסטי ביום ראשון בחודש ספטמבר (התאריך משתנה) יראה בכיכר העיר מירוץ סוסים מפורסם פאליו ד'אסטי, זה יהיה המירוץ של 2023.
בערב אכלנו במסעדה L’Aromatario, שממוקמת בכפר סמוך, שגם הוא שווה ביקור - Neive רבע שעה נסיעה. מסעדה, ממוקמת בבניין עתיק משוחזר, שהבנתי שיש שם גם מלון. אוכל מקומי עם תפריט מיוחד לתקופת הכמהין, ושוב - מחירים נמוכים יותר מאשר בארץ, משמעותית. מסעדה מעולה.
-
זהו, הגענו כמעט לסוף הטיול.
היום התשיעי לטיול - אזור לנגה שבחבל פיימונטה
את היום הזה הקדשנו לכפרי האזור.
בארולו - Barolo
"מלך היינות" האיטלקיים, מיוצר מענבי נביולו, ורק ליין שמיוצר בטווח מסוים מן הכפר הקטן בארולו מותר לקרוא כך (אותו עיקרון כמו שמפניה ושמפיין למשל).
כפר חמוד, בכל פינה, ממש, יקב, חנות יין, חנות מעדנים. אפשר לעשות טעימות ביקבים, כולל סיור - צריך רק לבחור איפה. כרגיל הכול מטופח, תיירותי אבל לא ממוסחר - לא תראו דוכנים עם שמאטעס בשום מקום באזור. עושה רושם שהם יודעים לשמור על המורשת והצביון המיוחדים שלהם.
לה מורה - La Morra
הכפר נמצא בנקודה הגבוהה ביותר בלנגה. אפשר להיכנס לכפר ולחנות ממש קרוב לחלק העתיק שלו. אחרי שיטוט קליל ברחובות המרוצפים והשמורים עם החנויות הקטנות המיוחדות מגיעים למעין רחבה גדולה מאוד, פתוחה לכל הכיוונים, שהיא בעצם מרפסת תצפית על כל האזור. אי אפשר לפספס - כל הדרכים מובילות לשם, בכיוון למעלה אמנם אך בעליות מתונות ביותר ונוחות. הנוף משם הוא פשוט משגע, יש כמובן איפה לשבת ואיפה לאכול.
ברברסקו - Barbaresco
שוב כפר קטן, על שמו יין מפורסם מאוד. יש שם בר יין הנמצא בתוך כנסייה לשעבר, יש טעימות ואפשר לקנות. כנראה שכאן היין הוא תחליף לדת... זה היה די מוזר להסתובב בתוך מבנה שהוא בבירור כנסייה, ובכל פינה יש ארונות ומדפים עמוסי יינות.
בנקודה הכי גבוהה בכפר היה מגדל ישן שהפך למוזיאון קטן, הייתה בו תערוכה לכבוד אנדי וורהול. בקצה המגדל הייתה מרפסת עם תצפית נהדרת על האזור, וכמובן טעימת יינות.
הנוף מקצה המגדל ב-ברברסקו
התערוכה לכבוד אנדי וורהול
זה הנוף ממרפסת התצפית הגדולה בלה-מורה. אפשר לראות עד כמה הכפר ממוקם גבוה וחולש למעשה על כל האזור.
בראש כל גבעה כמעט יש מבצר, טירה, מגדל כלשהו. רבים מהם קשורים כיום ליקבים ואפשר לסייר בהם, או שהפכו למלונות, מסעדות ברי יין וכו'. וגם הסתיו הגיע לפיימונטה.
יש כמובן עוד כפרים רבים, מפורסמים יותר או פחות אבל חשוב לי לחזור על כך שאין כאן בדיוק מה "להספיק". הכול יפה, מטופח, רגוע ופשוט כיף לשוטט לאן שהרגליים והמכונית לוקחים אותנו.
