וולשית קשה שפה - סיפור הטיול הקריר שלנו בצפון ווילס וקצת פיק דיסטריקט
-
חזרנו לפני 4 ימים מטיול בן 13 יום לצפון ווילס וקצת פיק דיסטריקט.
היה נהדר! וקריר! ומאד ירוק!
ולפעמים קצת גשום 
. התחזית רוב הזמן הייתה 
, שזה מזג אויר מצוין לטיולים.זהו טיול שתוכנן לקיץ 2020 וכמובן בוטל, וב - 2021 התכוונו שוב לנסוע וכבר סגרתי לינות, אבל הקורונה שוב הרימה ראש (לא זוכרת אם אצלנו או אצלם שהרי זה היה לסירוגין - כשאצלנו נרגע בבריטניה הייתה התפרצות וההיפך..).
השנה החלטתי שאני לא מוותרת והקורונה לא תנצח. אז קיצרתי טיפה את הטיול המקורי, אבל העיקר נשאר - טיול בצפון ווילס.
הזמנתי 3 כרטיסים למנצ'סטר (הבת הצעירה נסעה איתנו) דרך לופטהנזה. אמנם איזיג'ט טסה ישירות לשם, וכבר די נמאס לי מטיסות קונקשן, אבל הימים והזמנים לא התאימו לי וגם המחירים לא היו כאלה מציאה. אז קניתי את הכרטיסים היקרים יותר כדי שאם חלילה אצטרך לבטל מכל סיבה שהיא (כשיש הורים מבוגרים משני הצדדים אתה לא לוקח סיכונים) אקבל את מלוא הכסף. אגב, השוויתי את המחירים לכרטיס קצת יותר מוזל יחד עם ביטוח ביטול טיסה ועדיין יצא לי יותר משתלם.
רכב לא מצאתי באופרן, איתם אני עובדת בדרך כלל, אז הזמנתי דרך רנטאלקרס פעם ראשונה. רצינו רכב אוטומטי. החברה היתה sixt.
מה שמביא אותי לחשש הכי גדול טרום הנסיעה - הנהיגה בצד שמאל של הכביש. אמנם לא אני נוהגת אבל יש לחץ גם עלי ובאופן כללי חשש. כבר נסענו בעבר לאי הבריטי ובעלי הסתדר מצוין אז. החלטנו שיהיה בסדר, ניהייה כל הזמן ערניים ולא ניסע על אוטומט. כמו שאתם רואים, שרדנו כדי לספר
. -
-
איזה יופי של תמונות
נהדר יופי של טיול -
תמונות מקסימות!! מחכים לתיאור הטיול!
-
יפה מאוד אהבתי את התמונות!
-
תודה רבה לכל המגיבים ולכל המחמיאים!
1/7 יום הטיסה
יום שבת - מסתבר לנו כל פעם מחדש, שלטוס ביום שבת זה רעיון לא רע בכלל. הנסיעה לשדה התעופה מהירה וללא פקקים, ובשדה אין עומס. הליך הפקדת המזוודות הלך די מהר. כרגיל נפרדתי מהמזוודות בברכת נסיעה טובה ושנשוב להיפגש בערב, למרות הקונקשן... תמיד מלחיץ אותי מחדש.
תהליך בידוק כבודת היד עבר בסדר גמור גם הוא ומצאנו עצמנו באיזור הדיוטיפרי עם הרבה שולחנות פנויים לשבת לידם.
הטיסה לפרנקפורט יצאה באיחור קל, אבל היינו רגועים כי היה קונקשן של שעתיים. להפתעתנו, קיבלנו מגשית עם ארוחה מלאה בסגנון ישראלי. הפעם היחידה שקיבלנו ארוחה על מגש היתה בבריטיש בטיסה לארצות הברית. כבר שנים מקבלים רק כריך. אפילו בעלי, שטס לפרנקפורט מטעם העבודה רק שבועיים לפני כן, קיבל כריך. לך תבין.
כשמגיעים לשדה בפרנקפורט מבינים למה צריך קונקשן של לפחות שעתיים: השדה ענק. רק ללכת לפי השלטים המכוונים את הממשיכים לטיסת המשך ברחבי השדה לוקח חצי שעה. הולכים והולכים וזה לא נגמר.
עלינו לטיסת ההמשך למנצ'סטר ונחתנו לערב קריר. שמחנו לראות את מזוודותינו ששרדו את המסע הארוך בשלום.
הזמנתי מראש לינה בהולידי אין הנמצא צמוד לשדה. ההגעה אליו היא ברגל דרך גשר עילי מקורה המוביל לעוד מלונות. מלון נחמד וחדש, וכרגיל חדר מרווח עבור שלושה מבוגרים.
לילה טוב
-
2/7
יום ראשון
התעוררנו לבוקר מעונן חלקית. ירדנו לארוחה וציפינו לקבל ארוחה דומה לזו שמקבלים במלונות הרשת הזו ברחבי ארצות הברית. להפתעתנו, המגוון היה הרבה יותר גדול. המון אפשרויות ואפילו קפה נרמלי
. מומלץ למרות המחיר (כ - 1000 שקל לשלושה מבוגרים).חזרנו דרך הגשר המקורה לשדה התעופה, מצאנו את סוכנויות הרכב, השלמנו ההליך המתבקש והופננו לשאטל המסיע לאזור הרכבים עצמם. שם מצאנו את הרכב (אאודי - מצויין), קיבלנו קצת הסברים מבחור צעיר ונחמד, שהיה מאד סבלני לכל השאלות שלנו. הוא שאל אותנו מאיפה אנחנו ואמרנו ישראל. מיד התפשט לו חיוך רחב על הפנים. סיפר שהוא יודע קצת עברית. מה?
. מסתבר שלקחו אותם פעם, מטעם בית הספר נדמה לי (לא בדיוק זוכרת..) , לבית כנסת.. ואז הוא אמר תפילה שלמדו בעברית. איזה מרגש ומקסים! אחלה קבלת פנים.מזכירה לכולם - ההגה בצד ימין, הנהיגה בשמאל. לא פשוט. בעלי החל לתרגל נהיגה במגרש החנייה, רברסים וכו. מזל שהאוטו נוח לנהיגה.
ו.. יצאנו לדרך נרגשים.
ברכב היה ג'י פי אס מובנה שמסתבר שאמנם רוב הזמן היה בסדר, אבל לא מעט פעמים טעה ולא דייק. טוב שיש ווייז וגוגל מאפס.
בעלי החל בנהיגה איטית יותר יחסית למה שרגילים, אני הייתי אמונה על בדיקת המרחק בצד השמאלי ועל תזכורת לפנות בכיכרות בשמאל, ובעצם בכל יציאה ממקומות. כמו כן, חשוב היה ביציאה לכביש, תמיד להסתכל ימינה! הנהיגה האוטומטית שלנו גורמת לנו להסתכל שמאלה וזה לא קל להתנגד לאינסטינקטים האלה.
כפי שכתב מישהו, בהתחלה אתה "מנשק" קצת את המדרכות - פעם או פעמיים עלינו קצת על המדרכה או התקרבנו אליה או אל השיחים שבצד הכביש.
כאן המקום להזכיר - אין שוליים! למעט בכבישים מועטים עם שוליים צרים, אין בכבישים שוליים, ובטח לא בכבישים הכפריים הצרים. החשש היה גם לשרוט את הרכב מהשיחים בצידי הדרכים שלא תמיד היו גזומים.
הכיוון היום - בית חווה באזור הפיק דיסטריקט שהיא שמורת טבע דרומית למנצ'סטר. אבל לפני כן היו גנים שרצינו להיות בהם. הנסיעה הייתה בכבישים כפריים מהממים. אין מילה אחרת. המון עצים הסוככים על הכביש, המוני פרות וכבשים
וגם קצת
. למעשה, נראה לי שיש שם יותר כבשים ופרות מבני אדם.. בתים כפריים. נפלא!בערב אפרט לגבי הגנים, קצת תמונות משם:
-
איזה כיף... אנגליה שולטת כאן הקיץ. זר לא יבין זאת. מחכה להמשך הסיפור
-
אכן, איזה כיף... מחכה גם בקוצר רוח להמשך
-
ברוכים השבים, איזה כיף לקרוא סיפור טיול בצפון ווילס. התמונות מהממות! נראה שמזג האוויר תרם להצלחת החופשה.
-
שמחה להמשיך. וצודק עירא - מי שלא היה עדיין בבריטניה (מעבר ללונדון כמובן) מפסיד..
אנסה להמשיך כרגע למרות שהבת שלי טסה היום לבלגיה לפסטיבל מוזיקה גדול ועכשיו דיווחה שהמזוודה שלה לא הגיעה איתה
. תזכורת עגומה לעומס שיש כרגע בנתב"ג. ממש עזר שהייתה בין הראשונים בצ'ק אין
.אז איפה היינו.. נסענו בדרכים מאד יפות ומרחיבות לב (בטח לישראלי הממוצע הרגיל לעצים מאובקים ושדות מצהיבים ביולי..). כיוונו לגנים הנקראים Biddulph Grange Gardens. הגנים נמצאים בסמוך לבתי מגורים וההגעה הייתה יחסית פשוטה. הגענו למתחם חנייה גדול שהיה כבר מלא והופננו לחניה נוספת. צעדה קלה ואנחנו בכניסה בעמדת מכירת הכרטיסים. אישה חביבה מכרה לנו 3 כרטיסים והסבירה קצת על המקום. דבר ראשון חיפשנו את השירותים כי הרי ידוע שכשיש שירותים צריך להיכנס, צריך או לא צריך. .התחלנו לשוטט בגנים. בהתחלה באיזור של צמחי תבלין ומיני צמחים למאכל. אחר כך המשכנו להסתובב על פי מפה שקיבלנו. כמו בכל גן שמכבד את עצמו, ישנו מבנה היסטורי יפה ומרשים ובו היתה חנות ספרים יד שניה ויותר חשוב - tea room עם שולחנות וכיסאות בחוץ. סימנו לעצמנו להיכנס אליו אחר כך. ליד המבנה הייתה בריכה יפה עם שושנות מים ואפילו דגים, ועוד ועוד גנים ועצים מרשימים בגודלם ובגובהם. בנוסף היה גן סיני נחמד שכמעט פיספסנו.
סיימנו את הסיור ונכנסנו לבית התה. הזמנו קפה עם סקון וריבה, עוגה, מרק לבעל ועוד מאפה. התיישבנו בחוץ ליד אחד השולחנות והרגשנו מאד בריטיים
. תענוג אמיתי.אמרונ לעצמנו שאפשר ככה לשבת שעות, אבל מבט אחד חטוף בטלפון הבהיר לי שזה ממש לא הולך לקרות
- נזכרנו שזה יום ראשון וביום ראשון הסופרים נסגרים מוקדם. בדקנו מהר מה יש בסביבה ומתי נסגר וכמה זמן עוד יש לנו. היינו חייבים מצרכים כיוון שהלינה בזמן הקרוב היא בקוטג' ללא ארוחות.קמנו בלית ברירה ובחוסר חשק ומיהרנו לרכב. כיוונו את הנווט באוטו לסופר אלדי, נסענו בזהירות ו.. הגענו ליעד, רק שהוא לא היה אלדי בכלל.. סתם מבנה יפה.. כאן הבנו שאי אפשר לסמוך על הנווט באוטו והבת שלי מצאה לנו את המיקום הנכון.
הגענו בשעה טובה ומוצלחת בעשרה לארבע. בחיים לא קניתי בכזו מהירות. טסנו בין המעברים ולקחנו מה שיכולנו. הגענו מתנשפים לקופות כדי לגלות שנשארנו לבד - אנחנו והקופאים.. נו טוב. הספקנו לקנות את מה שחשוב. נשלים בהמשך.
-
תודה רבה!
אכן רוב הזמן היה אחלה מזג אויר, אבל דווקא ביום בו עלינו ברכבת לפסגת הר סנודון (כרטיסים שנרכשו מראש יקרים מאד.) ירד גשם מעצבן כל היום, עם רוחות לקינוח.. על כך בהמשך..
-
המשך יום ראשון - כיוונו את הניווט לקוטג' הראשון שלנו ליומיים הקרובים. הקוטג' נמצא קרוב לעיירה מתוקה בשם LEEK והכביש המוביל אליו עבר דרכה. בכלל, הרגשנו לפעמים כמו ברומניה, שם הכבישים לא עוקפים את הכפרים אלה נוסעים דרכם. אז חלפנו בתוך העיירה, נוסעים לאט ובזהירות בגלל המדרכות וכו', ונהנינו מהמראות.
כביש יחסית צר ודי שומם הוביל לעבר ה"כפר" בו היה הקוטג' (3 וחצי בתים וזה כפר..). בהסברים ששלחה בעלת המקום היא כתבה למצוא את בית העירייה ואז ממולו להיכנס לכביש הגישה. כבר דמיינתי לעצמי בית עירייה ואז הגענו לבית יפה שממש לא נראה כמו בית עירייה, אבל היה עליו שלט ,אז אי אפשר להתווכח עם העובדות בשטח
. קיבלנו הסברים מדויקים איך לפתוח את השער החשמלי, איך לנסוע בכביש הגישה לקוטג' עם המחשה בעזרת חיצים על גבי צילום וכן היכן לחנות בדיוק.. פדנטיות לשמה. הקוטג' צמוד למבנה של בעלי הבית - מקום יפיפה בפני עצמו. בפנים היה מקסים, עם קורות עץ וחלונות עמוקים, מדרגות לקומה השניה שם ישנו. בית חמוד מאד. השאירו לנו במקרר ביצים מהחווה, חלב וצנצנות קטנות של ריבה.הבת שלי מיד עלתה לקומה השנייה, ואנחנו יצאנו לתור את השטח. מאחורי שני הקוטג'ים היה שטח ענק וירוק ובו התרוצצו להן בכיף תרנגולות משונות ומצחיקות, וחבורה של אווזים שכל הזמן רצה בקבוצה מצד ימין לצד שמאל וחוזר חלילה. מראה מאד מצחיק. אז הסתובבנו לנו, תוך ניסיון לצלם אותם ואז קלטנו...
הסתובבנו בשדה מוקשים
. סוליות הנעליים היו מלאות קקי.. איחס.. אם רוצים להנות צריך לשלם מה שנקרא.הכנו ארוחת ערב מהמצרכים שהצלחנו לזרוק לעגלה בעשר דקות ובילינו ערב נעים.
מחר נוסעים לאגם רודיארד..
-
פוסט זה נמחק! -
-
3/7
יום שני - ישנו כמו שקי תפוחי אדמה
- שילוב מנצח של עייפות היום הראשון + נהיגה בצד ההפוך + שמיכות פוך עבות ומיטה נוחה. הפעלנו גם את החימום בערב כי נעשה קר, ואותו דבר בבוקר. תענוג. התעוררנו לבוקר מעונן חלקית
. הכנו ארוחת בוקר נחמדה. הביצים קצת נתקעו בגרון בהתחלה כי ראיתי מהיכן הן יצאו חח. התארגנו ליציאה, כאשר היעד היום אגם נחמד שהומלץ עליו ונמצא די קרוב לכפר - RUDYARD LAKE. עד שזזנו, החל לרדת גשם. ידענו שצפוי לנו גשם מידי פעם, אבל זה עדיין מבאס כשזה מגיע ורוצים לטייל בטבע. אבל זה מה שיש ועם זה נעבוד.
הגענו לכפר שנושא אותו שם כמו האגם וחנינו. הלכנו ברחוב קטן ונחמד, חלפנו על פני בתים חמודים וגינות חביבות, חלפו על פנינו אנשים בחולצות קצרות וקצת התביישנו שאנחנו לבושים מעילים קלים ואוחזים במטריות.. עברנו על פני מלון גדול ויפה ושמנו לב שיש לו בית קפה הפתוח לכולם. עובדה שתהיה חשובה בהמשך
.מיד אחרי בית המלון היה שביל שהוביל אל האגם. אגם נחמד מאד, עם סירות שעוגנות לצידו וקצת אנשים. כל הזמן הזה ירד גשם אז היינו עם מטריות פתוחות.
התחלנו ללכת בשביל הסובב אותו. תענוג אמיתי. הולכים מתחת לעצים, האויר קריר. לאחר זמן מה הגשם שהיה קל עד אז החל להתגבר ונעשה די קר. יום חורף טיפוסי אצלנו
..החלטנו לחפש מחסה כי זה לא נעים לטייל ככה, והמטריות לא ממש הועילו. הגענו לסככת עץ שמשמשת כנראה מעין לוח מודעות לאנשים המטיילים שם, ולצידה היו שולחנות פיקניק. נעמדנו מתחתיה והגשם רק הלך והתגבר. העברנו הזמן בפיתרון איזה חידה לילדים שהיתה תלויה שם על אחד הקירות.. נתקענו ונתקענו והתפללנו שהגשם ייחלש שנוכל לצאת משם.
-
כשנרגע קצת, יצאנו ממקום מחבואינו והמשכנו לטייל. חזרנו לנקודת ההתחלה וראינו שכולם נמלטו מהגשם.. החלטנו לשים פעמינו לבית הקפה של בית המלון שראינו בהתחלה. בסמוך לכניסה ראינו מעין קרוניות של רכבל וכשהתקרבנו ראינו שאלה בעצם תאים סגורים מול הנוף ובכל אחד מהם שולחן קפה וכיסאות.. מעין תא רומנטי לקפה. איזה מקסים!
נכנסנו לבית הקפה, הזמנו קפה ועוגה וישבנו לנו בכיף להירגע. אפילו שירותים ברמה גבוהה היו שם - בכל זאת בית מלון שווה
.שתינו אכלנו ונחנו, והגיע הזמן לחזור לרכב להמשך היום. החלטנו לנסוע לעיירת המחוז שלנו, הלא היא LEEK. הבת רצתה להיכנס לחנות למוצרי אלקטרוניקה ומוצרים שונים לבית כדי לחפש כמה דברים, אז כיונו לחנות כזו b&m שמה. איזה חנות כלבבי - ענקית ומלאה כל טוב
. זו רשת בריטית. אמרתי להם שמסוכן לתת לי להיכנס לשם, כי מי יודע מה אמצא.. הכל יפה ומתוק ומעוצב. בעלי והבת ישר התנחלו באגף האלקטרוניקה, בוחנים מטענים ומתאמים ומוטות סלפי, ואני שוטטתי לי בכיף, נהנית מהמוצרים ומהמחירים. אומרים שבבריטניה יקר? מי אומר? הכל היה הרבה יותר זול מאצלנו
. בהרבה. מה חדש..לאחר כמה רכישות צנועות באמת, המשכנו לתוך מרכז העיירה ומצאנו חנייה.
כמה מילים על צורת התשלום ברוב החניונים - קוראים לזה PAY & DISPLAY - קונים כרטיס במכונה או דרך אפליקציה בטלפון ומניחים את הפתק ברכב. התשלום הוא במטבעות ולפעמים גם בכרטיס אשראי. המכונה לא מחזירה עודף... כמעט כל פעם יצא לנו לשלם טיפה יותר כי לא תמיד היה לנו את הסכום המדוייק במטבעות.
בקיצור, באנו לרכוש כרטיס ואז ראינו שאחרי שעה מסוימת אין צורך בתשלום. אז הפעם הרווחנו.
-
הגשם פסק ואנו יצאנו למרכז העיירה לשוטט קצת, ולחפש מקום לאכול משהו. כאן המקום לספר שהכל נסגר בשעה 17:00 גג. אטרקציות למינהן, מוזיאונים, מרכזי מבקרים, חנויות, בתי קפה ומסעדות. יש המגדילים לעשות ונסגרים בשעה 16:30. יוצאי הדופן הם בדרך כלל פאבים שבהם ניתן לאכול אוכל טעים ולא יקר גם אחרי 17:00..
כך יצא שכל יום השתדלנו לא לפספס את שעת השין
- חנויות בעיירות, כניסות לאתרים וחשוב לא פחות - בתי קפה. התחשק לנו קפה אחרי חמש? אז התחשק. היו ימים שחלפנו בבוקר על פני בתי קפה מיוחדים המצויים לעתים בצידי הכביש ואמרנו לעצמנו שניכנס אליהם בחזור, אך אבוי - פיספסנו השעה. כשחזרנו הכל היה כבר סגור ונעול ושומם..בחזרה לעיירה החמודה - השעה הייתה קרובה לארבע ואנחנו מתים מרעב. חלפנו על פני כמה חנויות שרציתי לפקוד אחר כך (ספוילר -ברור שלא הספקנו..) וחיפשנו את הפאב בו קראנו על אוכל טעים. מצאנו בקלות ונכנסנו. שמו THE RED LION.
הייתה אוירה של פאב של פעם, ומצאנו שולחן נחמד להתיישב לידו. בפאבים לא ניגשת אליך מלצרית או מלצר, אלא אתה הולך לקופה , מזמין מה שמזמין, ומשלם במקום. אחר כך מלצרית מביאה לך את האוכל. נחמד, יעיל ומהיר.
האוכל הגיע די מהר והיה מאד טעים (ואת זה אומרת משהיא מאד בררנית באוכל). מנות נדיבות ויפות.
סיימנו לאכול ויצאנו לרחובות. ניחשתם נכון - הכל כבר נסגר והרחובות התרוקנו מאנשים.. וכולה השעה 17:00... איך הם מספיקים משהו
. כנראה שמסתדרים.חזרנו לרכב ויצאנו לדרכנו בחזרה לקוטג' החמוד.
כמו בכל יום כמעט, בשעות האלה מזג האויר משתפר, האויר נקי וצלול והמראות מרהיבים. כיוון שהכביש שהוביל לקוטג' היה תמיד ריק, יכולנו פשוט לעצור באמצע ולצלם תמונות..
-
הגענו למעוננו הקט וחשבנו שהיום עוד צעיר ומזג האוויר נהדר, אז מה נעשה?
מסתבר שלא רחוק מהקוטג' ישנו אזור יפה להליכה,עמק ובו נמצא מקום שנקרא THOR'S CAVE. מעין מערה מיוחדת המהווה את האטרקציה העיקרית באזור. מגיעים אליה בהליכה תוך כדי עלייה. ברגל גוגל מפס הראה לנו 40 דקות הליכה רגלית, אבל לא ממש התחשק לנו לצאת לצעדה הזו. הבנו שניתן להתקדם ברכב, להחנות אותו וללכת ברגל.
אז כיוונו את הניווט והובלנו בהמשך הכביש דרך בתי הכפר המועטים עד שנגמרו הבתים. הכביש הלך ונעשה צר וכולו בירידה. בהתחלה עוד היה צר במידה סבירה ואז נעשה עוד יותר צר ואז הגענו לחלק כמו שביל עיזים עם עשביה במרכז הכביש. אמרנו "עד כאן". יש גבול לכל תעלול. עם כל הכבוד למערה של ת'ור, ויש כבוד, זה לא בשבילנו, מאותגרי הנהיגה ההפוכה בכבישים ברוחב סנטימטר. כנראה שאם היינו מגיעים לשם מכיוון אחר, ההגעה הייתה יותר נוחה. המקום נראה מקסים, אגב, אז למי שבאזור ממליצה לנסות להגיע.
הצלחנו איכשהוא להסתובב וחזרנו על עקבותינו לחוף מבטחים. הבת כרגיל עלתה לקומה העליונה ואנחנו החלטנו ללכת לשוטט ב"כפר" עצמו. דבר ראשון, בדקנו את השלט התלוי על "בית העיריה" והוסבר שם שפעם אכן זה היה בית עיריה ועוד אי אילו גלגולים. לא זוכרת מה משמש המקום כיום.. המשכנו ללכת, מצאנו איזה מתחם מעגלי סגור שהוסבר בשלט שהיה מצוי שם מה היה תפקידו ההיסטורי לפני המון שנים. הלכנו בשביל המוביל לכנסייה המקומית. מקבלות את פניך מצבות עתיקות מאד שהכיתוב עליהן מזמן נשחק, ומצבות חדשות יותר.
מה שהיה מעניין הוא שעל כל אחת היה כתוב went to sleep on...כלאמר הלך לעולמו.
ובנימה קריפית זו, חזרנו לקוט'ג, לכוס קפה ולארוחת ערב ורביצה מול הטלביזיה.
מחר עוזבים את המקום ונוסעים למקום המרכזי - צפון ווילס ולשהייה בת שבוע בקוטג' נפלא.
-
אני רואה שהגעתי בזמן! תודה על הסיפור המפורט, ממתינה להמשך!
