קפיצה קטנה לקלוג', עיר הסטודנטים ובתי הקפה
-
אחרי התלבטות, החלטתי בכל זאת לשבת ולכתוב את סיפור הביקור המקסים של אחותי ושלי, בעיר המקסימה קלוג' אשר ברומניה.
מכיוון שהטיול התחיל בכיף גדול של אחות גדולה ואחות קטנה, והסתיים בטיסת חילוץ מבודפשט, לא היה לי בכלל חשק לחשוב בכלל על כתיבה, ולא זכרתי כמעט איפה טיילנו, מרוב הדכדכת שפקדה את כולנו.
לאחר שכתבתי על טיול ההתאווררות שלנו ביוון, ובעידודה של פנינית, החלטתי שהכתיבה היא התרפיה הכי טובה עבורי.
אז נתחיל:
קצת דוגמיות:
תחילתו של הטיול במחשבה שלי לנסות לטייל לבד ביעד נוח וזול כלשהוא, ומצאתי טיסות נוחות לקלוג' עם ויז אייר, בחופשת הסוכות. לאחר שסיפרתי על כך לאחותי הקטנה, החלטנו שזו הזדמנות לטייל ביחד, זמן איכות מה שנקרא. אז רכשתי כרטיסים הרבה זמן מראש כהרגלי בקודש, כאשר החזרה היא בתאריך 7 לאוקטובר. (בדיעבד, איזה מזל שלא נסעתי לבד, כי הייתי צריכה לחוות את כל החוויה המלחיצה של ההיתקעות בחו"ל, לגמרי לבד).
מצאתי דירת סטודיו חמודה וממש במחיר מצחיק (כמו כל המחירים בעיר הזאת), ונותר רק לחכות לחופשת סוכות.
יום לפני הטיסה נסעתי לאחותי שגרה קרוב יותר לשדה התעופה, כדי לישון אצלה ולחסוך זמן בבוקר. בבוקר, יום שלישי 3/10, נסענו למודיעין עם הרכב, והשארנו אותו בשכונת מגורים הסמוכה לתחנת הרכבת. אמרנו - יחכה כאן כמה ימים - משלישי עד שבת. לא יקרה כלום.. מי תיאר לעצמו שחמישה ימים יהפכו לכמעט שבועיים...
הטיסה עברה בנעימים - פעם ראשונה שלנו עם ויז, במטוס איתנו היו הרבה חבר'ה, כנראה סטודנטים ששבו לשנת הלימודים בעיר, הידועה במספר האוניברסיטאות שלה. נחתנו בשעת צהריים, למזג אוויר נעים.
הורדתי את אפליקצית בולט מבעוד מועד, והזמנתי רכב שיקח אותנו לדירה. הרכב הגיע די מהר, עם נהג חביב דובר אנגלית טובה. נסענו דרך העיר, והגענו לדירה הנמצאת ממש במרכז העניינים, ליד כיכר אונירי שאדבר עליה מאוחר יותר.
נכנסנו למעין חצר פנימית - משהו די רגיל שם מסתבר, פעלנו על פי ההוראות המדויקות שקיבלנו ומצאנו את הדירה. נכנסנו פנימה - דירה חמודה. חלל אחד ובו ארון, מיטה זוגית, שולחן אוכל ובקצה מטבח נחמד, ו.. סולם ענק פתוח בהיכון
. דבר רגיל.. סולם פתוח במטבח.. אחר כך הבנו למה הוא שם
.כמובן היה גם חדר מקלחת נחמד.
התארגנו בדירה, ויצאנו אל מזג האוויר האביבי והנעים עד מאד. הדירה כאמור ממש מול הכיכר המרכזית של קלוג' - אונירי, ובה מבנים שונים, פסלים והרבה אנשים המנצלים את מזג האוויר כדי לשוטט בה או לשבת באחד מבתי הקפה הרבים עד מאד, המקיפים אותה מכל צדדיה.
המשך יבוא..
-
מרב כיף שבאת להשלים עוד סיפור..
כמעט עמדתי להגיד שעשית חשק לנסוע אבל כנראה שעוד ארוכה הדרך עד שוויז יחזרו להוציא לשם טיסות זולות!
מחכה לשמוע בכלל איך מילאת את הימים וגם מה תפקיד הסולם
-
כבר ממשיכה...
בינתיים חברות הלואו קוסט הזרות מתחילות לאכזב. .נקווה שישובו במהרה.
המשך יום שלישי 3/10.
כאמור נפלנו על מזג אויר נפלא, שימשי ונעים. שמיים כחולים וכו.
המשכנו לשוטט לנו בהנאה בכיכר, ואחר כך הלכנו לכיוון קניון קטן וחביב הנמצא גם הוא בסמוך מאד לדירתנו הצנועה. בדרך נתקלנו בחנות מדליקה של בגדים במחירים מצחיקים. אני לא מאד חובבת קניות בחנויות, אבל נכנסנו ולא הצטערנו. מזל שנכנסנו... מה שאחותי קנתה שימש אותה בשבוע בו נתקענו בבודפשט, שכן הבאנו בגדים לחמישה ימים ולא לשבועיים..
בקניון עצמו היה סופר מרשת קרפור, אז הצטיידנו בו באוכל, ירקות פירות וכו', כדי להכין ארוחות בוקר וערב בדירה.
שבנו לדירה, ובעודנו מתרווחות למנוחה קצרה לפני שנצא לקרוע את העיר בערב
, שמנו לב שהחלון היחידי השמיש בדירה היה חלון צר ליד המטבחון, בגובה של ביג פוט
.. היה עוד חלון סקיי לייט מעל המיטה, אבל כזה שלא אמורים לפתוח. הרגשנו שחייבות לאוורר את החדר, אבל - איך מגיעים לחלון? ואז הבנו מה עושה שם הסולם. הגיוני - משאירים לאורחים סולם ענק, כדי שיוכלו לפתוח חלון כאוות נפשם.. על נפילות ותביעות לא שמעו שם..בכל אופן, שמנו נפשינו בכפינו, עלינו, כל אחת בתורה, על הסולם, וניסינו לפתוח את החלון, ללא הצלחה. התמתחנו, שלחנו ידיים, והחלון המעצבן לא נפתח.
החלטנו לעזוב ולנסות לכתוב לבעלי הדירה, שבסך הכל היו ממש קומוניקטיביים בכל הזמן שהיינו שם.
כשירד הערב, יצאנו שוב החוצה. היה נעים מאד. הרחוב הסמוך אלינו היה מואר כולו בהמון נורות קטנות, והרבה אנשים הסתובבו, בדרכם לאיזה בית קפה או מסעדה. הלכנו לאורך הרחוב, חולפות על פני דוכנים רומניים אופייניים לממכר מאפים טעימים, מסעדות ובתי קפה מקסימים. הרבה חבר'ה צעירים ישבו בהם, והאוירה הכללית ממש כיפית. הלכנו לאן שנשאו אותנו רגלינו. חלפנו על פני אוניברסיטאות שכולן נמצאות במבנים יפיפיים, וסטודנטים יצאו מהן, כנראה בתום יום לימודים. סימנו לעצמנו מקומות שווים שנרצה לאכול בהם בימים הקרובים, ויש כאלה בשפע. בסוף נכנסנו למעין בית קפה / קונדיטוריה, הזמנו קפה ועוגה ונהנינו מכל רגע.
תם היום הראשון.
כמה מהאוניברסיטאות בעיר:
-
שמח שנהניתן ,אבל היתרון הגדול של קלוז' הוא בזה שהיא משמשת כיעד מצויין לטיולי כוכב ברחבי טרנסילבניה עם רכב שכור. העיר עצמה נחמדה אבל לא הרבה יותר מזה. יום אחד מלא מספיק. השדה תעופה שלהם זו מכה רצינית.
-
תודה על התגובה. ברור שקלוג' משמשת כיעד יציאה לטיולים עם רכב. מכיוון שכבר הייתי בטיול רציני בטרנסילבניה, חיפשנו יעד קצר וזול לטיול. בעיני היא שווה יותר מיום אחד, אבל כל אחד ודעתו. אנחנו מצאנו הרבה מה לעשות בה.
-
-
אני גם אהבתי את קלוז', הייתי שם לפני 10 שנים לביקור שורשים (כי נולדתי שם, ועזבתי כילדה). אהבתי את העיר והוייב הסטודנטיאלי, המסעדות.. עוקבת אחרי הסיפור שלך בכייף.
-
שמחה שאת עוקבת!
עודד - תודה על התגובה.
יום רביעי 4/10
קמנו לבוקר יפה, כרגיל. הכנו ארוחת בוקר ואכלנו לנו בכיף. יצאתי מהדירה לכמה דקות אל המרפסת המשותפת הצופה לחצר הפנימית, וראיתי מישהיא שתולה שמיכות לאוורור על המעקה, כנראה מהדירות הסמוכות שגם הן להשכרה. בירכתי לבוקר טוב, ושאלתי אם היא אחראית על סידור הדירות. אמרה שכן. שאלתי האם יכולה לעזור לנו להפעיל את החימום, שכן אתמול לא הצלחנו להפעילו, ובערב נעשה קר. היא נכנסה בעליצות לדירה, סידרה וכיוונה משהו ווואלה - יש חימום.
אז אם היא כבר כאן, למה לא נברר על פשר החלון העקשן שמסרב להיפתח? אמרה - מה הבעיה? פתחה את הסולם העצום, עלתה עליו בזריזות של חתול, ופתחה את החלון, ובא לציון גואל. החלטנו להשאירו פתוח חלקית כי כבר ברור שאם היא תסגור אותו, אין סיכוי שאנחנו נצליח לפתוח שוב.. סיפורי חלונות וסולמות
.אז מה בתוכנית להיום? החלטנו ללכת ברגל, והרבה. הכיוון - פארק נחמד בסמוך לעיר העתיקה. ריאה ירוקה מה שנקרא.
יצאנו החוצה, הלכנו שוב ברחובות שהלכנו בהם אתמול בערב, וממש בחלק האחורי של מתחם הדירות שלנו, בסימטה , היה שלט שאומר שיש כאן , ממש ליד, מוזיאון יהודי שעוסק בשואה. מיד הכרזתי קבל עם ואחות, שאני לא נכנסת למוזיאונים על שואה בטיול של כיף. עוד נחזור לעניין הזה בהמשך...
הלכנו והלכנו, חלפנו על פני האוניברסיטות היפות, עברנו כיכר נחמדה ונכנסנו לפארק ארוך, שחוצה אותו שביל, או בעצם כמה שבילים רחבים ומקבילים. לכל אורך השביל היו עצי ערמונים מלאים בפרי. כל האדמה היתה מכוסה בהם. אספנו כמה כדי לנסות לצלות איכשהוא בדירה. הפארק היה נעים וירוק, שלווה נפלאה ושקט. בקצה השביל הגענו לכיכר עם מזרקה חביבה שסביבה היו פזורים ספסלים. לצד הכיכר היה אגם מקסים ובו ברבורים וברווזים שטים להנאתם, או משתזפים בשמש.
גם אנחנו תפסנו שמש על אחד הספסלים לאורך האגם. איזה כיף!
-
החלטנו לחזור לכיוון מרכז העיר. הלכנו הפעם בצד השני של הפארק, לאורך שורת בתים מאד יפים, וחזרנו לעיר העתיקה. ישבנו לנו בבית קפה על קפה ועוגה. משם החלטנו ללכת למוזיאון האתנוגרפי של העיר שנמצא ממש ברחוב הראשי בו אנו מתגוררות. מיותר לציין, שתוך כדי הליכה, עצרנו בדוכנים ומאפיות שונים כדי לקנות קצת מאפים טעימים, שלא יחסר חלילה בדירה עם הקפה..
נכנסנו בדלת הראשית, ועלינו לקומה הראשונה, בה הייתה תערוכה של כל מיני מבנים ותצוגות מלגו. מחזה מרהיב. מודלים גדולי ממדים, ואפילו מתחם של רכבות שהופעלו לשמחת המבקרים. מקסים. המודלים בעצם השתלבו בתצוגה הכללית של החפצים מתקופות שונות בהיסטוריה הרומנית.
מלבד תערוכת הלגו שהיא כנראה תערוכה מתחלפת, היו מוצגים כלי עבודה שונים, כלי קרמיקה יפים, וחדר שלם עם תצוגה של הבגדים המסורתיים.
-
סיימנו את הביקור במוזיאון, וקפצנו לדירה לשים את מה שקנינו כדי לא להיסחב עם זה בהמשך היום.
יצאנו שוב החוצה, כשהפעם הכיוון הוא הגנים הבוטניים של קלוג'. על כך בהמשך.
סתם דלת יפה בדרך לגנים:
-
המשך יום רביעי - כאמור יצאנו לכיוון הגנים הבוטניים. הליכה רגלית לאורך הרחוב הראשי ואז פונים לרחוב שנמצא בעליה מתונה. מה זה מתונה - עם כל הכושר שאני עושה, התחלתי כבר להזיע חח. עולים ועולים.. בדרך חלפנו על פני מרפאות שונות ומשונות.
הגענו לכניסה לגנים ורכשנו כרטיסים. חלפנו על פני מבנה יפה שמסתבר שהוא אוניברסיטה. מצאנו פינת חמד מוצלת כדי לשבת על ספסל ולאכול פרי. אחר כך המשכנו לשוטט. מקום די גדול ומאד יפה. הולכים בינות עצים, פסלים והרבה צמחים ופרחים מסוגים שונים. עולים, יורדים, חוצים גשרים ואפילו מצאנו מעין מגדל מים שניתן לטפס עליו ולקבל תצפית על האזור. היה שם גם גן יפני (איך אפשר בלי..) שהיה סגור לשיפוצים. עשינו הליכה די רצינית ונהנינו מכל רגע.
מומלץ מאד.
חזרנו למרכז העיר, ביקרנו בחנות DM וישבנו לאכול ארוחה קלה בחוץ. היה יום מהנה ביותר!
-
יום חמישי 5/10
קמות לעוד בוקר מהמם (איזה מזל ליפול על כזה מזג אויר באוקטובר!). אכלנו ארוחת בוקר. בתכנון היום - נסיעה וביקור במוזיאון האתנוגרפי הפתוח, פארק גדול נוסף והשאר לפי הזמן שיוותר.
הזמנו בולט, כי המוזיאון נמצא בפאתי העיר. הנהג הגיע מהר ולקח אותנו עד לכניסה. נכנסנו פנימה ורכשנו כרטיסים בביתן זעיר שהיה שם, וששימש גם כחנות מזכרות. .מילה לא נאמרה, שלט לא היה, לגבי מה שהיה צפוי ללוות אותנו במהלך הביקור שם.. תיכף תבינו
. התחלנו ללכת בשביל הראשי והרחב, שלאורכו המוני עצי תפוח, ועליהם תפוחים בגובה בלתי סביר כי כולם כבר נקטפו על ידי המבקרים כנראה.. בעודנו מהלכות ונהנות ממזג האוויר השמשי המשגע, חלפו על פנינו בריצה המוני ילדים, עם חולצות ממוספרות, ואחריהם הגיעו כמה מבוגרים שנראו כמו המורים שלהם, גם הם בריצה. המחזה הזה ליווה אותנו כל הזמן. הם כנראה רצו מסביב לפארק הענק. לא היינו בטוחות שאלו תמיד אותם ילדים, כי זה נראה לנו די מעייף לילדים לא גדולים, לרוץ את המרחקים האלה.. אחר כך צצו עוד כל מיני רצים, בגילאים יותר מבוגרים, וראינו סימונים שונים של סוף המסלול..
התחלנו להבין שיש כאן אירוע ספורטיבי רציני. בהמשך ראינו נקודות התכנסות עם דוכני אוכל ופעילויות שונות. בחלק אחר של הפארק פתאום צצו גם רוכבי אופניים שהגיחו מחוץ לפארק ורכבו במהירות על השבילים. נסנו על נפשנו, לא לפני שגערו בנו לפנות את הדרך
. כל הזמן בדקנו שאין אופניים אחרינו כדי שלא נידרס. רק זה חסר לנו..קצת התפלאנו - יש כזה אירוע ספורטיבי. לא אומרים לך מילת אזהרה בכניסה, ועוד כועסים עלינו שאנחנו מפריעות לרוכבים
. קצת הזוי..כל הזמן הלכנו לשבילים פנימיים וככה הרווחנו עוד מקומות קסומים ויפים.
מלבד הקטע הזה, היה באמת מקסים ומהנה. רואים הרבה מבנים מתקופות שונות ברומניה, שהועתקו לשם. כנסיות, חוות, הבית של הנפח, הכדר, ועוד. לחלק מהבתים ניתן היה להיכנס ולהתרשם.
חייבת לציין שבעיר אחרת ברומניה - סיביו - יש מוזיאון פתוח נפלא, ובו גם מרכז מבקרים גדול ומרשים. מומלץ מאד.
-
החלטנו להזמין עוד מונית לפארק אחר שרצינו לראות. הנהג הגיע די מהר, ולקח אותנו בדרך אחרת מזו שהגענו, כך שיכולנו להתרשם ממקומות אחרים בעיר. הוריד אותנו בכניסה העליונה של הפארק - נמצא במיקום גבוה מעל העיר.
על כך בהמשך..
-
המשך יום חמישי
כאמור, הנהג הוריד אותנו בחלקו העליון של הפארק. משם הלכנו לנו להנאתנו בשבילי הפארק הירוק, מלא בעצים וצמחיה. חלפנו על פני מבנה שנראה לנו כמו מלון מתקופת הקומוניזם, אשר ידע ימים יפים יותר. מסתבר שהוא עדיין פעיל, למרות שנראה קצת מוזנח. משם המשכנו לאנדרטה שנמצאת במרכזה של נקודת תצפית נהדרת על העיר.
ישבו שם חבר'ה צעירים אשר נהנו ממזג האוויר הנהדר..
הפארק עצמו גדול ויש עוד מה לראות. לנו זה הספיק, וירדנו משם במדרגות שהובילו הייר לרחוב סואן.
כרגיל, חשקה נפשנו בקפה (מצווה
), ובדרכנו לכיוון העיר העתיקה, חלפנו על פני בית קפה מעוצב למשעי. נכנסנו פנימה. אכן היה מעוצב וטרנדי, ומרוב טרנדיות חששנו שלא יהיה היכן לשבת - המקומות המעוצבים האלה לא מתברכים בהרבה מקומות ישיבה. .לבסוף התיישבנו ליד שולחן עץ ארוך, המשקיף לרחוב.אחותי התענינה בסוגי הקפה שהם מוכרים לטחון בבית, וקיבלה הסבר ארוך ומאד מפורט מהחבר'ה שעבדו שם ושהיו נחמדים מאד. לבסוף קנתה קפה ממדינה כלשהיא.
המקום מסתבר, שייך לרשת ידועה בקלוג' בשם MERON, שמצטיינת לא רק בקפה שלה, אלא גם בעוגיות המיוחדות שלה, שבהתחלה נראות די רגילות, אבל טעמן טעם גן עדן. מיד ביררנו היכן ניתן לרכוש הביתה.
לאחר מכן, המשכנו לכיוון העיר, הולכות בכל מיני רחובות חדשים, עד שהגענו למבנה מעניין שנקרא FIRE TOWER . נכנסנו פנימה ושאלנו אם ניתן לעלות בו. התשובה היתה חיובית, והכניסה חינמית. היתה מעלית, אבל אנחנו בחרנו לעלות ברגל, דבר שהתברר כמשימה לא פשוטה, אך כיפית מאד. בקומות השונות שלו היתה תערוכה מעניינת של עבודות שונות.
הגענו בשעה טובה למעלה, ושם ניתן היה לראות את העיר ב 360 מעלות. היה נחמד מאד.
ירדנו והמשכנו הלאה.
מבט מהמגדל
-
הספקנו היום לא מעט, אבל עוד הרבה לפנינו! ועל כך בהמשך.
-
המשכו של היום - חזרנו לכיוון הדירה במרכז העיר, וחלפנו שוב על פני השלט המורה על מוזיאון יהודי. למרות הצהרותי הקודמות, החלטנו לתת לו צ'אנס, והלכנו בעקבות השלט למדרגות שהובילו לקומת מרתף. ישבה שם בחורה נחמדה שהסבירה לנו מה קורה ואיך המוזיאון פועל - מאד מעניין - המוזיאון בעצם מפעיל אותך תוך כדי הליכה במסלול מסודר בחדרים השונים. ישנן 3 דמויות מיהדות קלוג' שחוו את השואה. אתה בוחר אחת מהן, מקבל אוזניות עם הדרכה המספרת על אותה דמות. כלאמר, אתה חווה ורואה את המוזיאון דרך הסיפור של הדמות. שומעים את קורותיה לפני, במהלך ואחרי השואה.
כל אחת מאיתנו בחרה דמות, והתחלנו להתהלך מחדר לחדר, עם הסברים לגבי מה אנו רואות וחוות. היה מאד מרגש ומרתק - מאד מיוחד לדעתי. ממליצה בחום!
חזרנו לדירה, נחנו קצת ויצאנו לאכול במסעדה איטלקית מומלצת ממש מאחורי הבניין שלנו. כמובן לא זוכרת את שמה
.היה אחלה יום!
6/10 יום שישי
מה עושים היום?
הסתכלנו במפת קלוג' ושמנו עין על אזור שעדיין לא היינו בו.
החלטנו ללכת לשם, ולכיכר אחרת שעדיין לא ביקרנו. הלכנו לאורך כיכר אונירי, חלפנו על פני בתי הקפה שנמצאים מכל צדדיה, ונהננו מהשמש הנעימה. לבסוף הגענו לכיכר יפה, כרגיל עם איזה פסל במרכזה, ונפלנו על שוק שכלל לא ידענו עליו. איזה כיף! אני אוהבת כאלה הפתעות
השוק הקיף את הכיכר, עם דוכנים של קרמיקה, דברי סריגה (אחותי נהנית מאד מכובעי הצמר שקנתה שם), דבש ומעדנים אחרים, חפצי נוי ועוד ועוד. הכל במחירים מצחיקים כרגיל.היה כיף גדול.
-
אחר כך המשכנו פשוט לשוטט ולשוטט עד שהחלטנו שמיצינו את האזור והחלטנו לחזור . אם היינו ממשיכות, היינו מגיעות לפארק גדול עם אגם - נראה מקסים - בפעם הבאה..
חזרנו על עקבותינו, התיישבנו בבית קפה נחמד ומנוחה קצרה.
החלטנו לחזור לפארק מהיום הראשון, כיוון שאהבנו אותו מאד. שוב הליכה נעימה מתחת לעצי הערמון, עד ששוב הגענו למזרקה. ליד המזרקה היה מבנה מעניין. הפעם הוא היה פתוח, והחלטנו לבדוק מה קורה בו. מסתבר שהיתה בו תערוכת ומכירת ספרים. ממש נחמד. שוטטנו לנו בין הספרים, ואפילו מצאנו ספרי לימוד באנגלית.
יצאנו החוצה, תפסנו ספסל ליד האגם ופשוט התישבנו לצפות באנשים ששכרו את סירות הפלמינגו ושטו להנאתם בין הברווזים. סוף השבוע התחיל, ואנשים יצאו בהמוניהם להנות ממזג האוויר האביבי שנפל עליהם. איזה כיף של מקום להרגע בו.
חזרנו לדירה, מבינות שזהו. צריך לארגן הדברים לקראת הטיסה חזרה הביתה מחר, מוקדם מאד בבוקר.
האומנם?
ארגנו הדברים, אכלנו ארוחת ערב והזמנו מונית בולט לשעה 4 לפנות בוקר. החלטנו ללכת לישון מוקדם. אם רק היינו יודעות מה מחכה לנו מחר
.יום שבת 7/10
התעוררנו מוקדם, קצת עצובות שהטיול הקצר מסתיים, אבל גם שמחות שהחלטנו לטייל ביחד שתי אחיות. מחוץ לדירה חיכה צי של מוניות...איך נדע מה שלנו?
הגיעה מונית שכתוב עליה דווקא UBER אבל שאר הפרטים שקיבלנו מראש תאמו. נסענו לשדה, טרמינל קטנטן. הכל הלך מהר ובקלות, וקצת אחרי 6:20 הגיע השאטל שלקח אותנו למטוס.
בשעה 6:30 לערך התחלנו לעלות במדרגות למטוס, כאשר התחלתי לקבל הודעות ווצאפ בזו אחר זו. מי זה בשעה כזו??
הבן שלי שגר בתל אביב כתב בהיסטריה כמעט שיש המון אזעקות וירי טילים. ואז אנשים אחרים אמרו שיש מתקפה מסיבית. כל זה בעודינו עולים ונכנסים למטוס.
ניסיתי להרגיע את הבן שלי, אבל הלב שלי צנח לתחתונים. התחילו לרוץ כל מיני שמועות במטוס. ידענו שעכשיו ניהיה מנותקים מהעולם במשך כמה שעות מורטות עצבים.
המשך יבוא...
-
וואו איזה מתח ככה להתחיל טיסה...
אצלי לפחות כל המשפחה הייתה בחו"ל (גם הבן הבכור שלא היה איתנו אבל היה בהודו)
-
אכן, מתח בלתי נסבל. באותו זמן בכלל סברנו שזו מתקפת טילים מסיבית. לא היינו מודעים לכל השאר.
הטיסה המריאה, וכולנו רק רצינו כבר להגיע הביתה, כל אחד למשפחתו. לאחר כמה שעות הודיעו בכריזה שאנחנו נכנסים למרחב האווירי של ישראל. שמחנו.
לאחר זמן קצר, פתאום הקברניט הודיע שבשל המצב המורכב בישראל, ננחת בלרנקה
. אחותי פרצה בבכי ואני מצאתי עצמי מנחמת ומרגיעה. לה יש ילדים קטנים יותר בבית וכבר רצתה לראות אותם. המון מחשבות רצות בראש. טוב, אמרתי לעצמי, מלרנקה קל יותר להגיע לארץ. נרד שם ונראה מה יהיה. המטוס נחת, מערכת מיזוג האוויר כבתה ובמשך שעה וחצי ישבנו בחום נוראי , מבולבלים וחסרי אונים, ללא כל הסברים מצוות המטוס. אפילו כוס מים לא הציעו. אני חשבתי שאני תיכף מתעלפת. בינתיים המשכנו להתעדכן בחדשות, שנעשו יותר ויותר נוראיות ובלתי נתפסות. הדיילות ריחמו עלינו, אבל מים? חס וחלילה. לא הבנו למה לא מורידים אותנו.
בינתיים כתבתי לצוות שלי שאני בלרנקה, והמנהלת מיד סידרה לי החלפה למחרת.
לאחר שעה וחצי של עינוי, הקברניט הודיע שמסיבות של הגירה או שקר כלשהוא אחר, לא מאשרים לנו לרדת מהמטוס ולהיכנס למדינה., ולכן אנחנו ממריאים בחזרה לרומניה.. כאן אחותי כמעט התעלפה ושוב הייתי צריכה להרגיע.
האנשים במטוס משום מה קיבלו את החדשות בשקט גמור. לא הייתה היסטריה, לא צעקות, לא כלום. פשוט כלום. במצב כזה אתה הופך להיות מאובן. לא מסוגל לחשוב מה ההשלכות בכלל. חייבת לומר שנפלנו על קבוצת אנשים ממש טובים ונחמדים. מזל גדול גם בהמשך.
ומה עשה הצוות של וויז? התייחס לטיסה כאל טיסה חדשה - הוציאו את עגלות ממכר המזון, וכמובן שכולם התנפלו עליהן, או כפי שניסחה זאת אחת הנשים המבוגרות בדרך לשירותים - "הם עושים עלינו יופי של קופה". אחר כך הוציאו את עגלת הדיוטיפרי - פשוט הזויים. אנשים שבורים, מדוכאים, המדינה עוברת חורבן ואנחנו מוחזרים לרומניה ואלה מנסים למכור לנו בושם. לא יאמן.
אחת הנשים במטוס, בחורה עם יוזמה, עברה בין כולנו ורשמה את הטלפונים, ומיד פתחה קבוצת ווצאפ, ששימשה אותנו היטב בשבוע הקרוב, והיוותה גם קבוצת תמיכה..
נחתנו בקלוג', שוב, חזרנו לאותו שדה קטן ממנו נפרדנו לפני כמה שעות, וחיכינו למזוודות שוב. תחושה סוריאליסטית.
כתבו בקבוצה להגיע לדלפקים של וויז כדי לקבל טיסה חלופית. אז עוד היינו נאיביים... הגענו לתור מטורף, שעות על הרגליים, כל אחד ומזוודותיו, כאשר בדלפק נתנו כמה אפשרויות לחזור (כאילו וויז בכלל התכוונה להמשיך לטוס לארץ..). נתנו אפשרות להישאר בקלוז עד יום שישי ומייד סירבנו.. או לקחת טיסה מבודפשט עוד יומיים.. קפצנו על המציאה.איך נגיע לבודפשט - נחשוב אחר כך..
וויז סידרה לנו מלון והסעה אליו. הגענו למלון באזור שלא טיילנו בו - קרוב לקניון גדול. בינתיים מישהו בקבוצה כתב שמארגנים הסעה פרטית למחרת לבודפשט ונשארו כמה מקומות. מיד צירפתי את שתינו.
במלון קיבלנו סוויטות ענקיות - משהו מפואר, ושוברים לארוחת ערב.
נפלנו גמורות על המיטה. בבוקר נפגשנו עם כולם בחדר האוכל. אנשים שנשארו בקלוג' התחילו להתחבר ולארגן פעילויות לילדים, ווויז האריכה להם את השהות במלון כמה שנדרש. לפחות זה.
בצהריים נפגשנו עם שותפינו למסע לבודפשט - אנשים מאד נחמדים. ההסעה עם נהג דובר עברית שהם הכירו. בדרך אספנו בחור צעיר שגם לו סיפור ארוך משלו, וככה נסענו, חבורה מוזרה עם נהג רומני דובר עברית צחה. בדרך ראינו נופים יפים, קיבלנו הסברים מעניינים, עברנו בעיר של צוענים ולמדנו על צורת הבניה שלהם (הם נוהגים לשלב תמונה ענקית של בעל הבית על אחד הקירות החיצוניים, ולבנות בתים מאד מצועצעים. ככל שהבית יותר מצועצע, ככה בעליו עשירים יותר).
כל כמה זמן עצרנו לשירותים ולאכול משהו. במעבר הגבול עם הונגריה עצרו אותנו ולקחו לנו את הדרכונים - כנראה דבר רגיל. מה שהדאיג את הנהג היה שאמרו לנו לחכות בצד, והעיכוב נמשך יותר מידי זמן .כנראה חשדו בחבורה של ישראלים.. התחלנו קצת להילחץ. רק זה חסר לנו. אנחנו כבר גמורים נפשית.
לבסוף שוחררנו והמשכנו בנסיעה. התחיל להחשיך ונעשה כבר קר. כבר הייתה לנו הרגשה שגם הטיסה הזו תתבטל, ואכן כשנכנסנו לפאתי בודפשט, קיבלנו הודעה שהטיסה התבטלה. מעכשיו אנחנו לעצמנו. הרגשה איומה.
הנהג הוריד אותנו קרוב למלון שסגרתי מראש בבוקר, לאחר שהוריד את המשפחה הנוספת במלון אחר. בדרך פגשנו עוד ישראלים שנתקעו בעיר, כל אחד וסיפורו.
הגענו למלון, התמקמנו בחדר (מלון נפלא אגב - אחר כך אכתוב את שמו - צוות מדהים, אוכל מדהים והרגשה של בית), ובינתיים קיבלנו את הטלפון של הקונסול הישראלי, שנאמר שמכין רשימה של כל הנתקעים בעיר. מיד נרשמנו
סמוך ל10 בלילה קיבלתי הודעה מהאשה שנסעה איתנו שהם קיבלו טלפון מהקונסוליה להגיע מיידית לשדה התעופה כי יש טיסה של מטוס חיל האוויר ההונגרי שטס לחלץ אזרחים הונגרים מישראל ולכן לוקח איתו ישראלים לארץ. התקשרנו לקונסול מיד בהיסטריה, אבל הרשימה נסגרה ולא היה מקום בשבילנו על המטוס.
כאן אני נשברתי. לא יכולתי יותר.
מאותו רגע, הקדשנו שעות לחפש טיסות לארץ. כל יום הארכתי את השהות במלון. כל בוקר פתחנו בשעות של חיפושים. הכל היה מלא לעוד שבוע.. ללרנקה פחדתי לנסוע כי סברתי שבבודפשט יותר בטוח להישאר, יותר אפשרויות, יותר ישראלים. ראיין עוד טסה אז הזמנתי טיסה איתם שעלתה הרבה כסף - מוינה..תיכננו לקחת רכבת בבוקר לוינה, אבל גם הטיסה הזו התבטלה.. סיוט.
במקביל נרשמנו לקבוצת ווצאפ של הקונסול (המדהים!) שעדכן שמסדרים טיסות חילוץ לארץ. כל יום חיכינו לטלפון המיוחל, אבל ידענו שאנחנו אחרונות בתור אחרי מילואימניקים ומשפחות עם ילדים. הבת שלי הזמינה לנו לבסוף טיסה עם אלעל ליום ראשון (שבוע אחרי..).
מצב רוח לא היה לנו יותר מידי, אבל היה מזג אוויר נפלא, ומכיוון שאחותי עדיין לא הייתה בבודפשט ואני הייתי כמה פעמים, יצאנו כל יום להתאוורר ולטייל.
היינו ברובע היהודי, בגשר השלשלאות, במצודת הדייגים ובאזור והשכונות הסמוכות לה, באנדרטת הנעליים, באי מרגיט המקסים.
ערב אחד ידענו שעומדת להיות תפילה המונית סמוך לגשר השלשלאות, למען ישראל, אבל חששנו ללכת ושכחנו מזה. יצאנו לשוטט לנו - העיר כל כך יפה בלילה.
פתאום, כשהיינו מאחורי בנין הפרלמנט, שמענו קול שירה/ תפילה מרעיד לב. התקרבנו לאנדרטת הנעליים ושם היו המוני אנשים ומישהו שר והתפלל וזה היה מרגש בצורה בלתי רגילה. הגשר היה מואר בכחול לבן. אנשים היו עם דגלי ישראל. מדהים ומחזק.
בינתיים, בקבוצת הווצאפ אנשים התחילו לנסוע הביתה בכל מיני דרכים שונות ומשונות, עם כל מיני חברות שעל חלקן בכלל לא שמעתי..וכל מי שחזר הביתה דיווח וכולם שלחו לו לבבות..
אגיע לסוף - ביום שישי, קצת לפני שיצאנו לעבר בית חב"ד כדי לאכול ארוחת שישי, קיבלנו פתאום טלפון מעובדת בקונסוליה, ששאלה אם זה עדיין רלוונטי הרצון לחזור לארץ. כמעט התעלפנו. ברור, ברור!! מסתבר שזו הייתה טיסת החילוץ האחרונה - נאמר לנו להגיע בבוקר לשדה התעופה, שם נקבל הוראות להיכן להגיע ומה נקודת המפגש. כמעט בכינו - סוף סוף מחלצים אותנו!!
בבוקר נסענו לשדה, ופגשנו את כל המחולצים האחרים. הקונסול היה שם כדי להיפרד באופן אישי. אשה מבוגרת בכתה בפניו והודתה לו. פגשנו גם את הישראלים שפגשנו כשרק הגענו לעיר לפני כשבוע.
הקונסול עלה איתנו למטוס ודיבר בפנינו ונפרד. אדם באמת מדהים.
ככה הסתיימה לה חופשה קצרה שהתארכה לעוד שבוע. חווינו חוויות מטלטלות, פגשנו אנשים נחמדים, ועל הדרך טיילנו בעיר יפה.
סוף דבר - בעודי מחכה בנתב"ג לרכבת (ביום שבת!!) פתאום הייתה אזעקה.קבלת פנים נפלאה. הרמתי את המזוודה כמו הרקולס ורצתי עם כולם למרחב המוגן..
מודה למי שהצליח לקרא עד הסוף.. וכמובן למי שהגיב. וסליחה על אורך הפוסט האחרון..
ממליצה על קלוג', וכמובן גם על בודפשט..
שנזכה לימים יותר טובים ושנמשיך לטייל.
האי מרגיט
-
תודה על הסיכום. נראת כמו גיחה קצרה נינוחה ונהדרת. נהנתי לקרוא.
שני הפוסטים האחרונים קשים, אבל תודה גם עליהם
