טקסס - דיווח מהשטח
-
באזור שבין סן אנטוניו לאוסטין יש לא מעט פארקי טבע יפים, כתבתי עליהם בבלוג שלי.
-
כן הסיכום שלך שמור אצלי אם כי קראתי רק מעט. זכרתי שהזכרת פארקי טבע ולכן קצת
התפלאתי שכאן כמעט שלא היו.
-
תודה לנוסעים המתמידים על הדיווח המתמיד. מהנה, מעניין ומועיל לכל מי שמתכנן לבקר באזורים אלה.
אני מניח שבינתיים אתם בדרך הביתה ואולי כבר הגעתם, אז אאחל לכם מנוחה והסתגלות מהירה וקלה.
-
נהניתי לקרוא את הדיווחים השוטפים, מקווה שחזרתם בשלום ובבטחה
לטובת מטיילים עתידיים המתעניינים באיזור זה – מצרפת כאן קישור לבלוג המתאר את הטיול שלנו במרחבי טקסס (כולל "טעימה" מניו מקסיקו ) במהלך אוקטובר האחרון.
https://perrysontheroad.wixsite.com/home/home/texas-here-we-come
-
תודה רבה צביקה.
-
תודה רבה!
-
ידעתי שדאגתם ולכן חזרתי...
הסיום היה הרבה יותר קשה מששערתי, פרטים בהמשך.
יום 21 - 24.3.19
כפי שתארתי קודם, לוח הזמנים שלנו ליום זה מאד מהודק בגלל הצורך להגיע לשדה התעופה בזמן, וגם להספיק לראות משהו קודם ולאכול ארוחת צהריים בנחת, וגם לתדלק לפני ההחזרה. לכן, יצאנו מהמלון בשעה שתאפשר לנו הגעה בדיוק בשעת פתיחת האטרקציות, שביום ראשון נפתחות ב-11:00.
מזג אוויר יפהפה ונעים, התנועה בכבישים דלילה, למעט פקק קטן בגלל רכב שנשרף בכביש המהיר וחסם את הנתיב השמאלי.
אנחנו נוסעים לעיירה Grapevine שמצפון לשדה התעופה. שלושת המוזיאונים שמאחורי לשכת התיירות טרם נפתחו למרות ששעת הפתיחה עברה. אנחנו מטיילים בינתים ברחוב Main הסמוך, החביב מאד.
-
חוזרים למוזיאונים ובדרך רואים שגלריה עם ביקורות טובות ברחוב הראשי שהיתה גם כן אמורה להפתח ב-11 לא נפתחה. נוותר עליה, כי לוח הזמנים הולך ומצטמצם.
המוזיאונים הקטנים והחינמיים נפתחו בינתיים.
המוזיאון הראשון - מוזיאון ההיסטוריה.
-
-
העיירה היתה ידועה בתעשית הכותנה, ולכן יש גם מוזיאון כותנה קטן
-
ולסיום שם, מוזיאון בית הספר ותמונות מהסביבה
-
אנחנו ממהרים ליעדנו הבא, נקודת תצפית על שדה התעופה, שנקראת Founders Plaza. מקום מוסדר עם חניה על גבעונת המאפשרת תצפית על השדה, ובה גם רמקולים המשמיעים את השיחות בין מגדל הפיקוח למטוסים כדי להוסיף לאווירה. נחמד.
-
-
אנחנו חוזרים לרחוב Main בעיירה Grapevine למסעדה מומלצת מרשימתנו, אך אבוי, המסעדה מפוצצת וזמן ההמתנה כשלושים דקות. זמננו מצומצם ולא נתעכב, אך לא נפספס כמה תמונות.
-
עכשיו נוסעים למסעדה אחרת מרשימתנו, ולפני שנכנסים אליה מצלמים את המכונית הזאת ואת האחיות החמודות.
-
במסעדה, האוכל טעים והשרות בינוני.
-
אחרי סיום הארוחה, במגרש החניה ליד המסעדה, אנחנו מסדרים סופית את המטען לקראת הנסיעה הסופית אל שדה התעופה.
נוסעים קודם כל לתדלוק אחרון לפני החזרת הרכב.
הדרך אל מרכז השכרות הרכב משולטת בצורה מושלמת, ואין שום אפשרות להחמיץ את הכניסה למגרש ההחזרה של אלאמו, שם עובד מכוון אותנו למסלול שבו נעמוד. עוד לא הספקתי לדומם את המנוע וכבר התיצבה עובדת של אלאמו וסרקה את המדבקה עם הברקוד על שמשת הרכב. אני מצלם את לוח השעונים עם הקילומטראז' ומיכל הדלק ויוצא. היא מתישבת במקומי, בודקת את מיכל הדלק ויוצאת. שואלת אם אני מעוניין בקבלה סופית, אני עונה בחיוב, והיא שולפת אותה מיידית מהמדפסת הניידת שלה, מראה לי את הכיוון לשאטל שמוביל לטרמינל ומקבלת מאיתנו בשמחה חצי מארז של בקבוקי מים, שכמובן לא נסחוב איתנו. תהליך ההחזרה של הרכב ארך פחות מדקה, כשבמקביל אני מקבל את החשבון הסופי גם למייל.
גם השאטלים לטרמינלים מאד מסודרים עם שילוט במקום עצירתם ועליהם. האוטובוס מחכה, ויוצא תוך דקה. הפעם הנהג לא עוזר לנו עם המזוודות ולכן גם לא מקבל טיפ. נסיעה של עשר דקות, ואנחנו בטרמינל שלנו.
למרות מסגרת הזמן ההדוקה, האיחור בפתיחת המוזיאונים והצורך לעבור למסעדה אחרת מהמתוכננת, הגענו בזמן. ניצול השעות הספורות שלפני הטיסה בעיירה Grapevine התברר כמוצלח, בגלל קרבתה לשדה התעופה, ובגלל מיעוט כלי הרכב על הכביש ביום ראשון.
-
אנחנו מעבירים את הזמן בנוחות בטרמינל, מוסרים מזוודות ועוברים בטחון, מגיעים בזמן כמובן אל שער העליה למטוס, וממתינים בסבלנות לשעה 16:30, שעת הבורדינג, כשהטיסה אמורה לצאת ב-17:00, וכל הסימנים מעידים שהכל תקין מבחינת לוח הזמנים, לרבות המסך שאומר שהטיסה תצא On Time.
בערך עשר דקות לפני הבורדינג מגיע הצוות, נעמד ליד הדלפק של צוות הקרקע, ואחרי דקה או שתיים, להפתעתנו, לא עולה למטוס, אלא עובר כולו לאיזור ישיבה אחר. אני אומר לנוסעת: אם אני מבין נכון, הצוות אמור לעלות למטוס לפני הנוסעים…
בינתים, כל הנוסעים כולל אותנו קמים ונעמדים בתור לצורך העליה למטוס.
השעה 16:30, שעת הבורדינג, עוברת, ואנחנו רואים את אחד מצוות הקרקע, ניגש לצוות האוויר שנמצא כשלושים מטר מאיתנו, משוחח איתם קצרות, ואז הם קמים כגוש אחד ועוזבים את המקום.
זה כבר נראה לא טוב…
כל הנוסעים עומדים עדיין בתור לבורדינג, ובערך רבע שעה אחרי השעה המתוכננת לבורדינג, איש צוות הקרקע מודיע בכריזה כדלהלן: הטיסה מבוטלת בגלל בעיית תחזוקה. הנוסעים המקומיים מתבקשים לחזור הביתה ולהיות בקשר טלפוני לתאום טיסה אחרת מחר. הנוסעים שאינם מקומיים יקבלו שובר למלון, ויתקשרו מחר לתאום טיסה חליפית. המזוודות נפרקות מהמטוס ואפשר לאסוף אותן ב-... הוא מדבר מהר ומאד לא ברור, ומיד מתחיל כאוס במקום.
אנחנו מוטרדים גם בגלל העובדה, כי אנחנו נחמיץ כמובן את טיסת ההמשך, ובשבילנו המצב יותר מורכב.
אנשי צוות הקרקע מסבירים לנוסעים מה קורה, וכל אחד מהם נותן הסברים אחרים. נותרו ליד הדלפק כארבעים נוסעים לא מקומיים, שמנסים להבין מה בדיוק לעשות. חלק מאנשי צוות הקרקע אומרים לנו לצאת לאסוף את המזוודות, ושם יחכה נציג עם שוברים למלון. חלק אחר אומר, שצריך לקבל את השוברים למלון בדלפק צוות הקרקע ליד הגייט, ורק אחר כך לאסוף את המזוודות בחוץ. בלגן!
אנחנו לא מצליחים להבין בצורה מוחלטת מה לעשות, ואחרי כחצי שעה נוספת על הרגליים בתוך קבוצת נוסעים מעוצבנים, אנחנו מצליחים להגיע לדיילת קרקע שנראית יותר מיומנת ויותר קרת רוח ומקצועית, והיא שולפת כבמטה קסם תדפיס של טיסות חלופיות עבורנו. אני שואל אם אנחנו זכאים גם לאוכל בגלל העיכוב. היא לא הציעה זאת מיוזמתה, אבל סופרת על האצבעות את מספר שעות העיכוב הצפויות לנו ומנפיקה עבורנו שני שוברים של עשרים דולר כל אחד לארוחה במסעדות שדה התעופה. היא זוכרת ליידע אותנו שמשוברים אלה לא נותנים עודף, אז שננצל את המכסימום.
-
כל טיסותינו הוזמנו והיו עם לופטהנזה. טיסת החזור מדאלאס לפרנקפורט היתה אמורה לצאת ב-17:00 ובפרנקפורט היה אמור להיות לנו קונקשן נוח של שעה וחצי לטיסה לארץ. היינו אמורים לנחות בארץ ביום שני בסביבות 15:00.
הטיסות החליפיות שמצאו לנו:
עם אמריקאן איירליינס, בשעה 21:30 ללונדון היתרו, המתנה שם שלוש שעות, ומשם טיסת אלעל לארץ שתנחת בסביבות 21:00. עיכוב של ארבע וחצי שעות בדאלאס ועוד שעה וחצי בלונדון, ובסך הכל שש שעות.
-
יחד עם זה, שמחנו כמובן שנמצאו טיסות חלופיות, ושלא נצטרך להמתין יום נוסף בדאלאס, כולל טרטור אל/מ מלון.
יצאנו לאיזור איסוף המזוודות, אספנו משם את המטען, ושוב חזרנו אל אולם הנוסעים היוצאים לעשות צ’ק אין לטיסת AA ב-21:30. לא היה שם איש מלבדנו בתור, וזה עבר חלק ומהר אבל,
א. המקומות שניתנו לנו היו אמנם באותה שורה, אך במרחק ארבעה מושבים זה מזה. הנוסעת בשלישיה השמאלית במעבר. אני ברביעיה האמצעית בצד הימני שלה, גם כן במעבר.
ב. ניסינו לשלוח טרולי אחד שלנו בחינם, כפי שבדרך כלל מציעים לנוסעים עם שני טרולים, אך בדלפק הסכימו לעשות זאת רק תמורת 102 דולר. כמובן שסרבנו, והם הציעו שננסה לעשות זאת בגייט, לפני העליה למטוס.
עברנו שוב בטחון כמובן.
אחר כך אכלנו ארוחת ערב בינונית מינוס במסעדת אפלבי’ס בשדה התעופה. לא היתה אלטרנטיבה פחות גרועה. היינו כבר עייפים מאד ומעוצבנים מאד מהצורך להמתין עוד לטיסה החליפית.
בגייט, נציגת AA הסכימה לשלוח טרולי אחד שלנו בחינם לבטן המטוס, אך להפתעתנו, דרשה בתוקף שנשלח גם את השני, שבו היו חפצים בעלי ערך ו/או חשובים לנו, שרצינו שיהיו איתנו במטוס. אף אחד מהנוסעים האחרים, לא חשוב כמה פריטים לקח למטוס ומה היה גודלם, לא נדרש לעשות זאת. לא עזר הויכוח, והיא אמרה לנו שמצידה אנחנו יכולים שלא לעלות על הטיסה. לא היה לנו תיק רזרבי ונאלצנו לקחת במהירות מספר פריטים בתוך שתי שקיות ניילון כמו קבצנים מתוך הטרולי השני ולשלוח גם אותו לבטן המטוס. הטעון שלנו שבאנו עם הטרולי עם לופטהנזה לא עניין אותה, והיא טענה שעכשיו אנחנו טסים איתם וחייבים לפעול לפי הכללים שלהם.
היא גם טענה שהמטוס מלא, מה שהתברר כשקר, ולכן אין אפשרות לתת לנו מקומות ישיבה אחרים. עם העליה למטוס ראינו נוסע בודד שיושב ברביעיה האמצעית במושב השמאלי שבמעבר, כלומר בסמוך למקום של הנוסעת. בקשתי ממנו להתחלף והוא הסכים מיד, ולפחות ישבנו זה ליד זו משני צידי המעבר השמאלי.
המטוס של AA, שהוא 777-200, עם מעברים צרים במיוחד. במקרה גילינו, שמרווח הרגליים של הנוסעת במושב 21C גדול יותר במעט ממרווח הרגליים במושב שלי מעבר למעבר במושב 21D. התחלפנו והיה לי קצת יותר נוח. הטיסה בת כשמונה וחצי שעות ללונדון היתרו עברה יחסית בסדר, והיינו כל כך מותשים עד שאפילו נמנמנו קצת.
בהיתרו, פנינו לדלפק AA, דרשנו לדבר שם עם מנהל התחנה, והתלוננו לפניו על ההתנהגות של הנציגה בדאלאס. הוא לקח פרטים והבטיח לדווח. גם נתן לנו את פרטיו וביקש מאיתנו לכתוב תלונה מפורטת במייל. נעשה זאת, אבל זה בטח ילך ישר לגריסה וירטואלית. אין לנו ציפיה לכלום.
הנחיתה בהיתרו היתה בטרמינל 5. הטיסה עם אלעל לארץ היא בטרמינל 4. המעבר הוא באוטובוסים ולקח קרוב לחצי שעה. אוטובוס אחד לטרמינל 2, וממנו אוטובוס אחר לטרמינל 4. לפחות היה לנו זמן בגלל הקונקשן הארוך שנכפה עלינו…
באיזור של אלעל בטרמינל 4 אין מי שתיה. אף אחד לא אומר זאת בבטחון של אלעל, אבל שאלנו לפני שנכנסנו לאיזור המאובטח, וחזרנו למלא מי שתיה. מתקן מי השתיה הסמוך לא תקין, ונאלצנו ללכת הרבה “אחורה” כדי למלא מים.
בסוף, עברנו את הבטחון של אלעל וניגשנו לדלפק של אלעל בגייט כדי להסדיר את מקומות הישיבה. אחרי דיון נמצאו לנו מושבים של חלון ואמצע בשלישיה השמאלית בשורה האחרונה עם הגב לשרותים ולמטבח המטוס. בדיעבד המקומות היו נוחים מאד והיתה להפתעתנו גם אפשרות הטיה מסויימת של גב המושב. אבל תוך כדי הברור בנוגע למושבים, מתברר שפרטי המטען שלנו לא מופיעים במערכת המחשב… ביקשו את תגיות המטען שהיו ברשותנו והסדירו גם את זה. לפני העליה למטוס ביקשנו מאחד הנוסעים בתור שיצלם אותנו עם שקיות הניילון שכבר התחילו להקרע, כדי לצרף את התמונה לתלונה על AA.
הטיסה מלונדון לארץ במטוס 787-9 של אלעל היתה נוחה ונעימה להפליא. המטוס מרווח ונעים, מערכת בידור מצויינת, וסרט עם כתוביות בעברית העביר חלק ניכר מהטיסה בקלות. נחתנו בזמן בסביבות 21:00 ביום שני, כאמור, שש שעות אחרי שעת הנחיתה המקורית.
נהג המונית שלנו, שקיבל כמובן הודעה על שינוי זמן הנחיתה שלנו, המתין לנו, ובחצות הגענו הביתה, מ ח ו ס ל י ם.
הג’ט לג קשה ועדיין נמשך, כבר חמישה ימים לאחר חזרתנו. נקווה שלא ימשך שבועיים כמו שהיה אחרי חזרתנו הקודמת מארה”ב לפני חצי שנה.
עכשיו סיימתי סופית את הדיווח. אני מקווה שהיה מעניין ואולי גם מועיל.
הדיווח הבא מהשטח יהיה בפורום אירופה, באביב, על טיול למזרח אוסטריה, ואתם מוזמנים לעקוב גם שם.
תודה לכולכם ושבוע טוב!
